פתחי תשובה/חושן משפט/קצח
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) אבל חכמים תקנו. עבה"ט שכ' דאעפ"כ אם קידש המוכר אשה במעות כו' ועמ"ש בזה בפ"ת לאה"ע סי' כ"ח סק"א ועיין בחידושי רע"ק איגר למס' ב"מ דף מ"ח בד"ה קאי באבל כו' מענין זה. וע' בדגמ"ר שכ' דלפי דברי הסמ"ע דלחומרא לא עקרו כו' א"כ אם קנה במשיכה לחוד וקידש בו אשה ובא אחר וקידשה נימא שצריכה גט משניהם דלא עקרו חכמים בתקנתן דין תורה שהוא לחומרא דמשיכה לא קניא וע' באה"ע סי' כ"ח ובב"ש סק"ג וסק"ו אך בתשו' הארכתי בביאור דבר זה שאין הדבר כן ואם קנה במשיכה יכול לקדש בו אשה מן התירה עכ"ד ועמ"ש לקמן סי' רל"ה ס"ז ס"ק ד':
(ב) או במשיכה דבר שאין דרכו להגביה. כ' בס' שער משפט מסתימת הפוסקים משמע דאף שכבר נתן לו כל המעות מ"מ אינה קונה במשיכה דבר שדרכו בהגבהה יותר משמע כן בהרמב"ם פ"ג מה' מכירה דין ד' כו' ע"ש:
(ג) ולא יציל. עבה"ט בשם סמ"ע מ"ש וי"ל דכל זמן שלא קיבל המוכר כו' עד ומה"ט נמי בסטומתא קני כמ"ש בסי' ר"א ולא משו כו' וכה"ג כ' הסמ"ע בסי' ר"א סק"ד הובא בבה"ט שם סק"ג שכ' דלא חשו לכך כ"א במקום שכבר קילל המוכר כל דמי המכר כו' ע"ש ועיין בס' נה"מ שכ' דנראה דבק"ס ובסטומתא אפילו נתן המעות ג"כ קונה כיון דמן הסתם אינו נותן המעות לא פלוג רבנן. ובמעות לחוד אפילו לא נתן רק מקצת מעות דלא שייך לומר נשרפו חטיך מ"מ לא קנה רק למי שפרע כיון דעקרו קנין מעות לגמרי עקרוהו וראיה מחולין דף פ"ג (ובש"ע לקמן סי' קצ"ט ס"ג) בנתן דינר על הבהמה דאינו קונה רק בד' פרקים ולא בשאר ימות השנה (יעוד ראיה לענ"ד מדברי הרמב"ם והש"ע לקמן סעיף ט"ו הנותן דמי המטלטלים או מקצתן וחזר בו כו') עכ"ד ומדברי הסמ"ע קצת לא משמע כן אך לדינא העיקר כנה"מ וכ"כ בתשובת רבינו עקיבא איגר צ"ל סי' קל"ד וז"ל מ"ש הסמ"ע בסי' ר"א דלא חיישי' לכך אלא במקום שכבר קיבל כל המעות כו' משמע דבלא קיבל כל המעות מעות קונות לענ"ד אינו כן דקנין מעות בכ"מ לא מהני כיון דבקנין מעות הדרך ליתן כל המעות לא חלקו בזה רק בק"ס דאין דרך ליתן המעות מש"ה אף בנתן המעות (ר"ל כל המעות) כבר קנה עכ"ל. גם בתשובת חתם סופר חח"מ סי' צ"ט הוציא מדברי סמ"ע הנ"ל דס"ל דבנתן כל המעות אפי' ק"ס וסטומתא לא מהני ושכן מבואר מדבריו בדרישה סי' ר"א והאריך לחלוק על זה וכ' דק"ס וכן הסטומתא הוה כקינה בהגבהה דלא נזכר בשום מקום חילוק בין דיהיב זוזי או לא והטעם כיון דחכמים תיקנו לו דבהגבהה קנה ובטוח במקחו בלי זוזי אם הלוקח ניתן זוז למוכר איהו דאפסיד אנפשיה ומה לכם לחכמים בזה כו' וח"כ ה"ה בסטומתא שקונה ע"פ המנהג שהוא כקנין מן הדין כו' ועכ"פ להב"י והרמ"א סוף סעיף זה דאם התנו להדיא דמעות יקנו קנה פשוט דגם הכא קנה בסטומתא אע"ג דיהיב כולי זוזי ואף להש"ך סק"י דפליג ז"ל דהיינו בהתנה לקנות במעות דה"ל כמתנה לקנות במה שאין בו קנין אבל בקונה בסטומתא מודה הש"ך ומשמעות הסמ"ע צ"ע. ושוב כ' דזה תליא בשני תירוצי תוס' בעירובין ס"פ חלון שהביאם הסמ"ע ובה"ט סס"ק זה אהא דעקרו קנין מעות נגמרי ולא תקנו שלא יקנה עד דליכא תרווייהו כו' ולתירץ ר"י עכצ"ל כסברא הנ"ל דחכמים דעביד מידי דלא שכיח ומיהו להריב"ן לא אמרי הכי והסמ"ע חשש לדברי ריב"ן וא"כ להוציא מהמוחזק (כמו בנדון ותיקנו שיקנה במשיכה ולא יצטרך ליתן מעות ואי עבר לוקח ויהיב זוזי טרם שמשך איהו דאפסיד אנפשיה ומה לנו ולו השאלה שם שנשרף המקח בבית המוכר באונס והלוקח תבע מעותיו) קשה למיעבד נגד דעת ר"י שבתוס' שם עכ"ד ע"ש עוד שכ' דלפי משמעות הסמ"ע שאם נתן כל המעות אין קנין בסטומתא לכאורה י"ל אף שהיה הגבהה מתחלה (כמו בנדון השאלה שם) אף דהגבהה ודאי קינה ואין מפסיד מה שנתן כל מעותיו מ"מ כיון ששוב חתם ועשה רושם על החבית גלי דעתיה דברושמא ניחא ליה דליקני ובהגבהה לא ניחא ליה דליקני וכדאמרי' פ"ק דב"מ כיון דנפל לו עליה גלי דעתיה כו' (עמש"ל סי' רס"ח ס"א) ונמצא לא קנה בהגבהה רק בסטומתא דלא מהני לפ"ד הסמ"ע בנתן כל המעות אך באמת ז"א נפמ"ש נ"י שם דדוקא בקנין ד' אמות דהוא קנין דרבנן כו' ואף דשיטת רש"י ר"פ הכותב משמע אפי' בדאורייתא יכול אדם לומר אי אפשי בהאי הקנתא עכ"פ א"א להיציא מיד המוחזק ע"ש וצ"ע:
(ד) לפיכך אם היה ביתו כו'. עש"ך סק"ה מה שפי' בדעת הרמב"ם דלא כהמ"מ ועיין בתשובת רע"ק איגר זצ"ל סי' קל"ג שתמה עליו דדבריו סותרים ממ"ש הוא עצמו לקמן סי' שי"ג דלפמ"ש שם בדעת רמב"ם דבכל ענין הוי חצירו של משכיר א"כ קשה על פירושו כאן בהרמב"ם דהא בלא"ה יקנה מטעם חצירו וסיים ויש ליישב:
(ה) קנה המטלטלים. עבה"ט שכ' והיינו דוקא כשהשכיר לו מתחלה התנר כו' ועמ"ש לקמן סי' ר"ב ס"ב סק"ב מזה:
(ו) נקנו במעות. עבה"ט דהש"ך חולק ומשום דלא נתני חכמים דבריהם לשיעורין. ומה"ט נרא' פשוט דאפי' לפי מה שנהגו עכשיו באלו המדינות שיש חבורת סוחרים שמשלמים למי שאירע לו דליקה בסחורתו באם שילם להחבורה הנ"ל פריצענט הנהוג וזה מכר הסחורה שכבר נרשם בחבורת הסוחרים הנ"ל הנקרא סאראנס הף דבזה ל"ש כלל החשש שמא תפול דליקה והמוכר יתמהמה ולא יציל דאדרבה טובה היא לגביה שישלמו לו בשליחות כפי מה ששם הסחורה בעצמו מ"מ גם בכה"ג לא נקנה במעות משום דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין ועוד י"ל דגם בכה"ג ששייך תקנת מכמים כדי שלא יגיע הפסד לאנשי החבורה (ולפי טעם זה אפשר דלא מהני בכה"ג אפי' אם התנה הלוקח דמעות יקנו ע' שס"ק שאחר זה):
(ז) אם התנו בהדיא. עבה"ט דהש"ך כתב דדון זה לא נ"ל כו' וע' בס' נה"מ שהביא דברי הב"ח שכ' דשאני הכא כיון שלא עקרו חכמים קנין הייעות רק משום טובת הלוקח יכול להתנות ולומר לא ניחא לי' בתקנתא דרבנן שהוא לטובתי ע"ש ומשמע שכן הוא גם דעת הרב בעל נה"מ וכן הסכים בס' שער משפט ע"ש גם בס' קצה"ח כתב דנראין דברי הב"י והרמ"א מהא דאמרי' רפ"ב דבכורות מיתיבי הלוקח גרוטאות כו' הבמ"ע שקיבל עליו לדון בדיני ישראל כו' דמוכח מזה דכל מידי דהוי קנין בשום מקום מהני ליה תנאה וה"ה בקנין כסף לדידן כו' ע"ש:
(ח) דשכירות המטלטלים כו'. ע' בחידושי הגאון רע"ק איגר זצ"ל סוף מס' ב"מ שתמה על זה והניח בצע"ג ובסוף כתב וז"ל גם בנ"י כ' השואל בסוגיא דכשם שתיקנו משיכה בשומרים כתב בשם הרשב"א דגבי שכירות מטלטלים ג"כ אין מעות קונות וסיים וכן דעת האחרונים ז"ל ע"ש והיבא בב"י ס"ס זה (צ"ל ש"ז) עכ"ל ועיין בס' מראות הצובאות בסוף הליקוטים שתמה ג"כ בזה אדברי הנ"י דפ' השואל הנ"ל והוסיף עוד וכ' וז"ל וכן יראה להדיא מפרש"י והנ"י פ' מרובה דף ע"ט ריש ע"ב וא"כ לכל הפחות להוי ספיקא דדינא ולא ראיתי לשום אחד מהאחרונים שהתעורר בזה ולפע"ד היא תמוה קיימת והרציתי הדבר לפני רבנים גדולים והסכימו לדברי עכ"ל (וע' בשטה מקובצת ב"מ צ"ט ע"ב בד"ה שכירות שכ' דמדברי רש"י שם נראה שאין שכירות נקנה בכסף ותימהני לר"י דאמר ד"ת מעות קונות ויוה טעם כו' ואיכא למימר דהואיל ותיקון רבנן במכירה לא פלוג בשכירות דהוא נמי מכירה ליומיה כי' והאי תיריצא לא ניחא לי כו' ע"ש ועיין בתשובת בית אפרים חח"מ סי' כ"א) גם בס' שער משפט האריך לתמוה בזה על הפ"ע כאן וכ' בסוף ומעתה תימה על המחבר איך סתם כדברי הנ"י דפ' הזהב אף להוציא מן המשכיר בדבר שרש"י ותוס' והרשב"א והסכמת האחרונים (שהביא נ"י דפ' השואל הנ"ל) הוא להיפך וכ"ה דעת בעל העיטור באות ש' שכירות דשכירות מטלטלין אינו נקנה בכסף ובעי משיכה דוקא וליישב פסק המחבר נ"ל ע"פ מ"ש הה"מ פ"ד מה' גזלה כו' ולפ"ז ה"נ כיין דד"ת מעות קונות אלא שחז"ל תקנו דליבעי משיכה וא"כ כיון דאיכא ספיקא דפלוגתא דרבוותא אי תקנת חז"ל היתה ג"כ בשכירות מטלטלין מוקמינן לה אדינא דאורייתא דמעות קונות ומוציאין מיד המשכיר דלא אתי ספק תקנה ומוציא מידי ודאי דאורייתא כו' ע"ש עוד יעיין בתשובת נאות דשא סי' ל"א (הובא קצת לעיל סי' י"ח ע"א סק"ח) שכ שם בפשיטות דגבי תקנות של חכמי התלמוד לא אמרינן כן לפי שתקנות של חכמי התלמוד דין תורה נקרא וכל מה שהוא ספק בתקנתם הו"ל כמו ספק בדין דהממע"ה ושכ"כ בתשו' פרח מ"א ח"א סי' י"א אולם לא זכר שם מדברי הה"מ הנ"ל וצ"ע:
(ט) כבר גילה בדעתו. עיין בתשו' משכנות יעקב ס"ס נ"א שתמה על הרמ"א ז"ל דכאן סתם ולא כ' כלום ואילו בסי' רס"ח ס"א בדין קניית מציאה הביא דעת החולקים הסוברים דאף שגילה דעתו דבנפילה ניחא ליה דליקני ולא בד' אמות אפ"ה קנה וזה שלא נדעת כרשב"א והניח בצע"ג ע"ש ותימה שלא זכר דברי המל"מ פ"ב מה' זכיה דין ט' דמבואר בדבריו ושוב לזה בטוב טעם כי יש לחלק דשאני התם דבשעה שיש לו ד' אמות באותה שעה כוון לקנות ואע"ג דאין דעתו לקנות בד"א מ"מ הרי כוון לקנות באותה שעה משא"כ הכא בשעה שנמסר לידו לא היה דעתו לקנות אלא במשיכה ועדיין לא חשד שחשיכה צריך להיות מר"ה לסימטא ע"ש (במה שרמז לעיין בדברי ה"ה פ"ג מה' מכירה דין ג' בשם הרשב"א ז"ל) ועמ"ש לקמן סי' רס"ח ס"א סק"א:
(י) מאחר שמשכו כולו. עיין בתשו' יעקב סי' נ"א:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |