פתחי תשובה/חושן משפט/קסב

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

פתחי תשובהTriangleArrow-Left.png חושן משפט TriangleArrow-Left.png קסב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
נתיבות המשפט - ביאורים
נתיבות המשפט - חידושים
סמ"ע
קצות החושן
פתחי תשובה
ש"ך
באר הגולה
ביאור הגר"א


ערוך השולחן


לדף זה באתר "על התורה"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) בני מבוי כופין זא"ז. עיין בספר מרכבת המשנה פ"ה מה' עירובין הלכה ח' ובתשובת נו"ב תניינא חח"מ סימן ט"ל:

(ב) מיהו מבואות קטנים כו' רשאין בני המבוי כו' ע' בתשובת פני יהושע ח"ב ס"ס צ"ד שכתב דפשוט כוונת הרא"ש והטור דבני ר"ה אין יכולין לעכב מלהעמיד דלתות באותן המבואות דהא דמעכבי במבוי הסמוך להם משום דזמנין דדחקי כו' אבל לאותן מבואות דאפי' כי דחקי לא עיילי להתם אין יכולין לעכב אבל בני מבוי עצמן פשיטא דמעכבי אלא אי בני מבוי לא מעכבי ובני ר"ה מעכבי לא מצו לעכב וזהו דפתח בלשון רבים מיהו מבואות הקטנים כו' וסיים בלשון יחיד רשאין בני המבוי כו' והאי דרשאין בני המבוי דקאמר ר"ל בני המבוי עצמן המפולש לר"ה שהם רוצים להעמיד דלתות. באותן המבואות לשום צורך וקאמר הרא"ש נהי דבני המבוי אין רשאין להעמיד במבוי שלהם מטעם דדחקי אבל באותן המבואות רשאים בני המבוי להעמיד אבל אם הם מעכבין לא גרע מסמטא וזהו אמת ויציב בלי ספק עכ"ד ע"ש:

(ג) אבל אם נתן להם המלך רשות כו'. כיוצא בזה כתב הרמ"א לקמן סי' תי"ז ס"א בהגה לענין זיזין וחלל תחת ר"ה ע"ש ונראה לכאור' דהכא אין היתר אא"כ כבר נתן רשות אבל לכתחלה אסו' לבקש מהמלך שיתן רשות להעמיד דלתות והוא בכלל מה שאמרו מצר כו' אסור לקלקל והיינו באיזה אופן שיהיה עכ"פ מקלקל הוא ואסור משא"כ בסי' תי"ז י"ל דאף לכתחלה רשאי לבקש על ככה וצ"ע ועמ"ש סי' תי"ז שם סק"א:

(ד) וי"א דאין טענת עבה"ט שכתב הט"ז השיג על הרמ"א כו' וע' בתשובת בית אפרים חח"מ סי' נ"ג שכ' ליישב קצת דהגה זו מקומה בסוף דברי המחבר במ"ש אבל אם פתח הפתח כו' ע"ש:

(ה) להוסיף ספסלים בבה"נ כו'. ע' בתשובת משאת בנימין סי' ד' באחד שהיה לו מקום בבהכ"נ אצל אה"ק מצד צפון ואחר שישב עליו יותר משני חזקה שבק חל"ח והניח המקום לבניו ורצו הקהל להעמיד מנור' סמוך למקומו באמרם שכן דרך בכל בתי כנסיות להעמיד מנורה בשני צדי אה"ק ומה שלא העמידו עד הנה מפני שהיו בני הקהלה מעטים. והיורשים מוחים שאין להקהל לעשות להם צר ודוחק במקומן כמ"ש הרי"ש והרמ"א כו' והאריך שם לתמוה על עיקר דברי הריב"ש הנ"ל דיליף דין בהכ"נ מדין מבוי ובאמת יש לחלק בכמה גווני ומסיק וכ' וז"ל יצא לנו מכל הני שקלי וטרי שאפילו בתשמישי הדיוט אם אינו עשוי לתשמיש גמור אין היחיד יכול לטעון טענת ריבוי הדרך או טענת דוחק וצר ואפילו בשביל של כרמים דאיכא קצת תשמיש כיון דאינו תשמיש גמור וכ"ש במקום שאינו תשמיש כלל וק"ו בבה"כ דתשמיש קדושה ועבודת הש"י הם וריבוי דרך וצר ודוחקא לאו גריעותא הוא אלא מעליותא כדפרישית לעיל (משום דאמרינן אגרא דכל הדוחקא ושכר פסיעות נמי איכא כו') שאין ליחיד שום טענה על ריבוי הדרך וצר ודוחק ופשוט הוא כשמש בצהרים אלא שאין רצוני להכניס ראשי בין הרים גדולים אם לא שיסכימו חכמי הדור. וכ"ז בנדון של הריב"ש ז"ל אמנם בנ"ד איכא לברר יפה בראיות גמורות שאין בדברי היורשין כלום ואפי' הריב"ש ז"ל יסכים לזה כו' עכ"ל עש"ב. וע' בתשובת צ"ל סי' צ"ד אודות קהל שיש להם בהכ"נ ונעשו מקומות לישיבה בד' רוחות כותלי ב"ה וגם סביב הבימה שבאמצע ונשאר ריוח בין אה"ק ובין הבימה וגם מצד צפון ודרום מהבימ' להכותל ואחר שנתרבו בני הקהלה נמצאו י"ב ב"ב שאין יכולים למצוא מקומות אפי' לשכור ורצו הקהל להוסיף ספסלים לעשות מקומות בגבולין הפנוים הנ"ל ואותן ב"ב שיש להן מקומות בגבולין אלו מעכבים בטענה שמיצר להם הדרך ועמידת השטענדר שלפניהם ממה שהי' מקודם לכן. והשיב כבר מלתא דא אמורה בפוסקי' אחרונים שכתבו שאין להוסיף ספסלים כו' אבל כד דייקינן שפיר יש לחלק לנ"ד דלכאורה קשה איך יליף הריב"ש בהכ"נ ממבוי שאני בני מבוי שאין יכולים לכוף זא"ז לעשות דלת למבוי לכך יכול נמי לעכב מלעשות דלת אבל בבהכ"נ דיכולין לכוף זא"ז לבנות ב"ה ואפי' אם אין כולם צריכים כמו בנ"ד שיש להם כבר בעיר ב"ה אלא שאין מספיק לכולם צריכים לבנות עמהם מכ"ש שאין יכולים לעכב עליהם להעמיד ספסלים כו' ועכצ"ל דנדון דהריב"ש מיירי נמי בענין שלא היו יכולין לכוף זא"ז לבנות דהיינו שעדיין היה מצוי מקומות בב"ה אלא שלא רצוי לשכור כ"כ ביוקר כדמשמע מדבריו שם דבהכי מיירי וא"כ בנ"ד שאין מצוי כלל מקומו' אפילו לשכור ביוקר ודאי דיכולין להוסיף ספסלים כו' ועוד דנדון דהריב"ש מיירי בעשיר א' שיש לו מקומו' הרבה בב"ה ומשמע שהם בקרן א' שבאותו גבול אין לאחרים דרך שם רק לו לבדו לכך פסק שיכול לעכב משא"כ בנ"ד שבאותן גבולים יד כל הקהל שוים שהולכים דרך שם למקומות מושבותיהם מה יתרון לאלו שיש להם מקומות בסמוך יות' משאר ב"ב ומה שטענו שלא יהיו יכולים להעמיד השטענדר בריוח כמקדם מעיקרא דדינא פירכא דמעיקרא שלא כדין עשו אם הרחיקו יותר משיעור ויכולין היו בני הכנסת למחות להם והא דלא מיחו משום דבלא"ה היה להם רווחה ולא היה מזיק להם ומה"ט נמי אין יכולין לטעון חזקה על זה גם מקרי שותפין ואין מחזיקין גם אין חזקה במידי דשייך לקהל כו' ולכן אם לאחר שיוסיפו הספסלים נשאר להם מקום העמדת השטענדיר כראוי תו אין יכולין לעכב ואם יאמרו אותן אנשים למה נפסיד הרווחה שהיה לנו עד עתה שכרו להם ב"ה אחרת מתוך הקהל לאו מלתא היא חדא דודאי שמתוך אלו י"ב ב"ב לא ימצא בכל יום מנין עשרה להתפלל בצבור כי מהם ילכו מחוץ לעיר לעסקיהם ועוד אפשר שאין רשאין לעשות ב"ה אחרת בלי רשיון השררה וחיישינן שיתן עין על הקהל שהם רבים כיון שצריכין לשתי בתי כנסיות מלבד שאין הצבו' יכולין לעמוד בהוצאה כ"כ לשכור ב"ה וחזן ושמש וצרכי ב"ה בנרות וכיוצא לכך נרא' שבנ"ד יכולין יכולין להוסיף ספסלים רק שישאר להראשוני' רווחה כראוי לילך למקומותם ולהעמיד השטענדר כפי ראות עיני הב"ד וגם הריב"ש מודה בנ"ד שאין יכולין לעכב עכ"ד ע"ש. ועיין בתשובת אא"ז פמ"א ח"ב סי' ל"ג אודות קהל א' שהי' להם מקום בב"ה בקרן מזרחית דרומית שהיה מיוחד לחתן ביום חתונתו שישב שם והיה לראובן מקום בסוף כותל דרומי סמוך למקום החתן הנ"ל והיה מקום החתן דחוק שלא היה יכול לפסוע אחר תפלתו ג' פסיעות בריוח מפני קרן הספסל של רוח דרומי ושבק ראובן חיים והניח יתומים גדולים וקטנים ואחר זמן מכרו זט"ה מקום החתן ליהודה והתחייב יהודה להניח להחתן ביום חתונתו והוא ישב שם כשלא יהיה חתן בב"ה וגם זאת עשו זט"ה שהרחיקו ספסל של רוח דרומי ומשכו אותו לצד מערב כדי שיהיה מקום הנ"ל בריוח וישב יהודה הלוקח כמה שנים וחזר יהודה ומכר זכותו לשמעון וישב שמעון שם כמה שנים והחזיק שני חזקה ויהודה הלוקח ראשון שבק חיים וכהיום בא א' מיתמי ראובן וטען שהיה קטן בעת שמכרו הקהל ללוקח ראשון ושלא כדין מכרו המקום הנ"ל מפני שזה הי' זכות אביהן שקנה המקום בראש ספסל דרומי והחתן לא ישב שם אלא בעתים רחוקים וכשאין חתן בב"ה המקום פנוי ורוויחא ליה טובא משא"כ היום שיושב שם תמיד מיצר לו וגם מה שהרחיקו הספסל שלא כדין עשו שמתחלה היה קרוב הכותל מזרח ועכשיו נתרחק ורצה לבטל המכירה הנ"ל ושמעון הלוקח טען אע"פ שהיית קטן בעת מיתת אביך אבל לאחר שהחזיק יהודה הלוקח ראשון כבר היית גדול למה לא מחית אז מסתמא מחלת ועוד שהיה כח ביד הקהל למכור המקום הנ"ל אלא שמתחלה לא הוצרכו כו' ומה שמשכו הספסל לצד מערב אין זה מזיק לכל יושבי הספסל ההוא כיון שלא הוסיפו מקום בראש שיהי' ראובן שני לו וגם מתחלה היה ביד הקהל לעשות כן רק לא הקפידו כו'. והשיב דבר זה פשוט דאם יכול שמעון לוקח שני לברר שהיה היתום גדול בעת שהחזיק לוקח ראשון דאיבד היתום חזקתו אף דאם הי' עדיין ביד לוקח ראשון לא הי' מועיל חזקת הלוקח והי' צריך לברר שהיתום מחל לו בהיותו גדול דכבר הכריע רמ"א בסימן קמ"ט סעיף י"ט דאף שהחזיק ג"ש אחר שהגדיל אינו חזקה הואיל וירד לשדה כשהי' קטן לא ידע שהיא שלו שימחה מ"מ עכשיו שמכר לוקח ראשון לשני הא קיי"ל טוענין ללוקח כמבואר בב"ב כ"ג ע"א ובח"מ סי' קנ"ה סכ"ד ובסי' קמ"ט סט"ו בהג"ה ובסי' רל"ז ס"ה וכן בבן הבן הגזלן בסי' קנ"ב כו' א"כ ה"נ טוענין ללוקח שלוקח ראשון היה לו שטר או עדים שמחל לו היתום כשהגדיל ועוד נראה דאף אם שמעון לוקח שני אינו מביא ראיה שהי' היתום גדול לפני לוקח ראשון הוי חזקה כי אפילו אם היה עדיין ביד לוקח ראשון יש לו חזקה כיון דקנה מהקהל טוענין לו שהקהל היה להם שטר מאביו שיש להם רשות למכור לאחר ואין לומר לפמ"ש רמ"א בסי' קמ"ט סל"א דאין הקהל מחזיקים בשל אחרים כהני דבי ריש גלותא וא"כ הוי כקונה מגזלן דאין לו חזקה ז"א דהכא נהי דאין הקהל מחזיקים בשל אחרים א"כ נימא איפכא דהא להני רבוותא ס"ל נמי דאין מחזיקין בשל קהל כי הטעם משום דהקהל מוחזקים וסומכין על שידם תקיפה ויכולת בידם לסלקם כל זמן שירצו א"כ ה"נ אף אם אבי היתום חי אין חזקתו חזקה על הקהל ונהי היכא דלא מכרו ובאו לטעון עם היורש קטן היו טוענין ליורש אבל עכשיו שמכרו טוענין ללוקח שהי' להקהל עדים או שטר שרשות בידם למכור בכל זמן שירצו וכן רשות בידם להשפיל הספסל קצת לצד מערב כי הקהל מוחזקים בשלהם ואף שכ' רמ"א שאין בני הכנסת רשאים הוא להוסיף ספסלים היתם במקום חדש לגמרי אבל הכא שאינם מוסיפים מקום חדש אלא שמתחלה לא הקפידו כ"כ לפי שישיבת החתן הוא באקראי ועכשיו שמצאו קונה סמכו על חזקתם להשפיל קצת הספסל בפרט שזה אינו מזיק כלל ליושבי הספסל ההוא וכזה טוענין אף ללוקח ראשון ק"ו לשני עכ"ד ע"ש שהביא החכם א' פסק בנידון זה שהדין עם היתום והוא ז"ל האריך בביטול דבריו. וע"ש עוד בקהל אחד שבנו ב"ה חדשה ומכרו המקומות בעזרת אנשים ומתחלה מכרו צד מזרח שש מקומות לצד דרום אה"ק ושש מקומות לצד צפון אה"ק והתנו שלאותן י"ב מקומות יהיה להם קדימה לבחור בעזרת נשים מקומות החשובים ואח"כ יקנו שאר בני הקהלה ונפל מחלוקת בין בעלי המקומות הנ"ל כי אותם שקנו מצד דרום רנו שיהיה להם קדימה לבחור בע"נ יותר מאותן שקנו לצד צפון ואותן שבצד צפון אמרו נהי דמי שקנה מקום ראשון סמוך לאה"ק קודם למי שקנה אחריו מ"מ מי שקנה ראשון לצד דרום יטיל גורל עם מי שקנה ראשון לצד צפון וכן השני לו יטיל גורל עם השני כו' ופסק כיון דמצינו דלעולם ימין שהוא לצד דרום חשוב יותר א"כ הראשון מצד דרום חשוב יותר מראשון שבצד צפון ויש לו עילוי יותר ממנו אכן הראשון שמצד צפון הוא חשוב יותר מן השני שבצד דרום [צ"ע ממה שפסק הוא עצמו ז"ל בתשובה סימן יו"ד דשני לארץ קמא דהיינו שעורה שוה לזית שהוא ראשון לארץ בתרא ע"ש ודוק] וע"ד זה יחלוקו כולם ויזכו במקומות שבע"נ וראי' לזה מהא דברכות מ"א ע"ב ובתוס' שם כו' ע"ש. ועי' עוד בתשו' חתם סופר חלק א"ח סימן כ"ט הבאתיו בפ"ת לא"ח סימן ק"נ ס"ה בד"ה שמתפללין:

(ו) אין אחרים יכולים למחות. עי' במג"א סימן קנ"ד סס"ק כ"ג שכ' על זה וז"ל ומדברי הרא"ם ח"א סימן נ"ג נראה שס"ל דאם הב"ה מכילה אותם אסורים ליפרד וכ"כ במשפטי שמואל סי' מ"א עכ"ל ועיין בתשובת הרדב"ז ח"ג סי' תע"ב מבואר שם דכל זה בזמן שכולם לב אחד שאז קילוסן עולה יפה אבל אם יש פירוד לבבות ביניהם ואי אפשר לקרבם רק תמיד הם במחלוקת ומתקוטטין זע"ז יותר טוב הוא שיתפללו כל כת לעצמה ולא שייך הכא לא חזקתו ולא חזקת אבותיו עש"ב וכ"כ בתשובת חתם סופר חח"מ סי' י"ב אות ג' על נידון דשם ורמז שם לדברי רדב"ז הנ"ל ע"ש. ועיין בתשובת באר יצחק חא"ח סי' כ"ד שהשיב לרב אחד נידון עיר אחת שיש שם בהכ"נ מכבר וזה מקרוב יצאו מקצת אנשים מבהכ"נ ההוא להתפלל בפני עצמם וכעת תובעים חלקם מן ההכנסות ומן הספרים וכלי הקודש של ב"ה הישן ומכ"ת פסק דאינם יכולים לתבוע כלל ולגרוע זכות הב"ה הישן. הנה גם דעתי מסכמת לזה כי ברור הוא דאין יכולים להסיג גבול שגבלו ראשונים כי אף לכתחלה אם רוצים מיעוט אנשים לבנות להם ב"ה אחר במקום שיש ב"ה ישן ומחזיק את כולם יכולים הרוב לעכב על המיעוט שלא יפרדו מהם כמ"ש המ"א סי' קנ"ד ס"ק כ"ג בסופו בשם הרא"ש דאם הב"ה מחזיק אותם אינם יכולים להפרד וכן מצאתי בס' פחד יצחק אות ב' בשם כמה מחברים שכתבו דאם הב"ה החדש יגרום היזק לב"ה הישן יכולים לעכב עליהן שלא יבנוהו משום קפסקת חיותאי ולכן אם איזה קהל נחלקו לשנים מחמת חילוקי דעות כל ההקדשות ינתנו לכת הגדולה ואפילו אותן שתחת יד הקטנה מוציאים מידם ליד הרוב אך אם נחלקו מפני שאין המקום מחזיק את כולם אז שורת הדין שיחלקו לפי מספר הגברים הרי להדיא כמ"ש כ"ת לחלק דשאני הא דהמבי"ט שהביא המ"א שם שכ' דאם מחמת סיבה הוצרכו להחלק לשניים הדין שכל ההקדשות יחלוקו כו' דשאני אם הוצרכו לחלק מחמת סיבה דהיינו שלא היה המקום מחזיק אותם וכה"ג אבל באם חלקו א"ע מחמת חילוקי דעות בעלמא אינם יכולים לתבוע חלקם ובלא"ה הא קיי"ל דרשאים בני העיר להסיע על קצתם ויכולים הרוב לכוף את המיעוט כו' וזולת זה נ"ל דלהחזיר ההקדשות מרבים למיעוט יש לדון דאיכא בזה הורדת קדושה כו' והאריך בזה ומסיק וכתב בנ"ד לא מבעיא אם בעת שנפרדו קצתן מן הרבים היה באופן שהיו יכולים אז הרבים לעכב עליהן לפי שבהכ"נ מחזיק את כולם בודאי דאף ששתקו אז עכ"ז אין יכולים לתבוע מן הרבים זכות ההקדשות אלא אפי' אם היה באופן המבואר ברדב"ז ח"ג סי' תע"ב דאם רוצים קצת להתחלק מחמת שאין הלבבות שלימות יכולים לפרד עכ"ז אינם יכולים לתבוע חלקם מן ההקדשות לפי דהוי כנשתתפו לכל זמן שיהיה קיים הבהכ"נ וכמו בשותפין שנשתתפו בעת שהיו אוהבים זה לזה ואח"ז נתהווה קטטה ביניהם אטו יכולים לבטל השותפות כו' לכן הזכות עם הרוב עכ"ד ע"ש ועיין בתשובת ח"ס שם אות ד' עש"ה. ועיין עוד במג"א שם שהביא בשם כנה"ג שהקהל יכולים לגזור שלא יתפללו בעשרה חוץ לבה"נ מפני האומות שיסברו שהם רבים וגם מפני היחידים שאין נותנים המסים ומתפללים בעשרה במקוה אחר ע"ש [ועמ"ש כזה בסי' קמ"ט סל"א סק"ד. ועיין בתשובת שב יעקב חח"מ סי' כ"ה שנשאל אדות כרוז ב' בעיר אחת שהכריז האב"ד בצירוף פו"מ שלא יעשו מנין בבית רק ילכו כולם לבהכ"נ אם לא מוצאי ש"ק ומוצאי י"ט ומי שיעבור ויעשה מנין בביתו יתחייב קנס סך מסויים ואח"כ עבר א' ועשה מנין מחמת אונס וסיבה שלא היה יכול לילך לב"ה אם מחוייב קנס גם באם עשה מנין בביתו כמה פעמים אם חייב קנס הנזכר על כל פעם שעשה מנין בביתו או הואיל שהכריזו סחם אינו חייב רק פעם אחת הקנס הנ"ל והשיב דפשוט הוא שלא נעשה כרוז הנ"ל אלא על מי שיכול לילך לב"ה ועושה מנין בביתו בלי שום אונס כו' ועוד דאף אם היה הכרוז גם על מי שאינו יכול לילך לב"ה אינו מחוייב לשמוע הואיל שהוא נגד דת תורתינו וא"כ איך יתחייב קנס ובענין מי שעובר כמה פעמים ג"כ פשוט דאינו חייב אלא פעם א' הקנס אפי' עבר הרבה פעמים הואיל דבכרוז הנ"ל לא נזכר שיהיה חייב על כל פעם וגם בינתים לא התרו בו ע"ש:


מעבר לתחילת הדף
· הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון