פרקי דרבי אליעזר/כד
|
< הקודם · הבא > |
ברך נח ובניו שנאמר ויברך אותם אלהים במתנותיהם והנחילם את כל הארץ ברך לשם ולבניו שחורים ונאים והנחילם את כל ארץ נושבת ברך לחם ובניו שחורים כעורב והנחילם חוף הים ברך ליפת ובניו כלם לבנים ויפים והנחילם מדבר ושדות אלה הנחלות שהנחילם. רבי אילעי אומר היו מולידין את בניהם ופרין ורבין כמין שרץ גדול ששה בכל לידה והיו כולם עם אחד ולב אחד ושפה אחת שנאמר ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ומאסו ארץ חמדה שנאמר ויהי בנסעם מקדם הלכו לארץ שנער ומצאו ארץ גדולה ורחבת ידים וכולה מישור וישבו שם שנאמר וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם. ר"ע אומר השליכו מלכות שמים מעליהם והמליכו עליהם נמרוד עבד בן עבד לפי שכל בני חם עבדים הם ואוי לארץ שימלוך עליה עבד שנאמר תחת עבד כי ימלוך. ר' חנינא אומר נמרוד גבור כח היה שנאמר וכוש ילד את נמרוד. רבי יהודה אומר הכתונת שעשה הקב"ה לאדם ולאשתו והיתה עמם בתיבה וכשיצאו מן התיבה לקחה חם בן נח והוציאה עמו והנחילה לנמרוד ובשעה שהיה לובש אותה היו כל בהמה חיה ועוף באין ונופלין לפניו כסבורין שהוא מלך מכח גבורתו לפיכך המליכוהו עליהם שנאמר על כן יאמר כנמרוד גבור ציד לפני ה'. אמר נמרוד לעמו באו נבנה לנו עיר גדולה ונשב שם בתוכה פן נפוץ על פני כל הארץ כראשונים ונבנה מגדל גדול בתוכה ונעלה לשמים שאין כחו אלא במים ונקנה לנו שם גדול בארץ שנאמר ונעשה לנו שם. ר' פנחס אומר לא היו שם אבנים לבנות את העיר ואת המגדל מה היו עושין היו מלבנים לבנים ושורפין אותן כיוצר חרש עד שבנו אותו גבוה שבעים מיל. וז' מעלות היו ממזרחו וממערבו אלו שהיו מעלין את הלבנים היו עולים ממזרחו ואלו שהיו יורדים היו יורדים ממערבו ואם נפל אדם ומת לא היו שמים את לבם עליו ואם נפלה לבינה אחת היו יושבין ובוכין ואומרין אוי לנו אימתי תעלה אחרת תחתיה. ועבר אברם בן תרח וראה אותם בונין את העיר וקללם בשם אלהיו ואמר בלע ה' פלג לשונם ומאסו את דברו כאבן מושלך ע"ג קרקע. והלא כל אבן בחור וטוב אין נותנים אותו אלא על פנות הבית ועליו הכתוב אומר אבן מאסו הבונים וגו'. ר' שמעון אומר קרא הקב"ה לשבעים מלאכים הסובבים כסא כבודו ואמר להם בואו ונבלבל את לשונם ומנין שהקב"ה ירד אליהם שנאמר הבה נרדה ארדה אין כתיב אלא נרדה ומנין שהפיל גורלות בניהם שנאמר בהנחל עליון גוים ונפל גורלו של הקב"ה על אברהם ועל זרעו שנאמר כי חלק ה' עמו אמר הקב"ה חבל וגורל זה שנפל עלי רצתה נפשי שנאמר חבלים נפלו לי בנעימים וירד הקב"ה ושבעים המלאכים הסובבים כסא כבודו ובלבל את לשונם לשבעים גוים ולשבעים לשון כל אחד ואחד גוי וכתבו ולשונו ומנה מלאך על כל אומה ואומה וישראל נפל בחלקו וחבלו וע"ז נאמר כי חלק ה' עמו. ומנין שירד הקב"ה שנאמר וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל זו ירידה שניה והיו רוצין לדבר איש את רעהו בלשון ולא מכירין איש לשון רעהו ומה עשו לקח איש חרבו ונלחמו אלו עם אלו להשחית וחצי העולם שם נפלו בחרב ומשם הפיצם על פני כל הארץ שנאמר ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ. ר' אומר עשו אחיו של יעקב ראה את הכתונת שעשה הקב"ה לאדם ולחוה על נמרוד וחמד אותה בלבו והרגו ולקח אותה ממנו ומנין שהיו חמודות בעיניו שנאמר ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות וכשלבש אותם נעשה גם הוא גבור שנאמר ויהי עשו איש יודע ציד וכשבא יעקב מאת פני יצחק אביו אמר אין עשו הרשע ראוי ללבוש את הכתונת הלזה וחפר וטמנם שם שנאמר טמן בארץ חבלו: