פני יהושע/שבת/פד/א

פני יהושע שבת פד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בתוס' בד"ה ולחנניה וכו' תימא לר"י אמאי נקיט חנניה הא רבנן נמי וכו' ועוד דנראה וכו' א"כ ממתניתין דכלים וכו' עס"ה כבר כתבתי לעיל ליישב קושיא ראשונה לפי שיטתינו אלא דבלא"ה אף לשיטת התוס' לא ידענא מאי קשיא ליה לר"י הא רבנן נמי לא פליגי בהא וכו' הא בפשיטות מצינן למימר דמה שהוצרכו רבנן למילף דספינת הירדן טהורה מקרא דאניה בלב ים היינו משום דאי לאו הך ילפותא היה אפשר לומר דטמאה כיון דחזי' למדרס כיון שכל שעה יושבין בה בני אדם. ואף שכתבו התוספות דמ"מ עיקרן עשויה לפרקמטיא אפ"ה מלשון התוספות גופא משמע דלאו פשיטא להו הך סברא אלא משקלא וטריא דשמעתין אליבא דחנניה מש"ה קאמר שפיר לחנניא טלטול ע"י שוורים וכו' דמדרבנן לא שמעינן להו שפיר ולפ"ז כ"ש דאין מקום לקושיא שנייה של ר"י דהו"ל לאקשויי ממתניתין דכלים דתנן ספינת הירדן טמאה דהא ודאי ממתניתין לא קשיא מידי דאפשר דהא דתנן ספינת הירדן טמאה היינו מה"ט גופא דספינת הירדן אין עיקרה עשויה לפרקמטיא אלא אף לישיבת בני אדם והשתא א"ש דעיקר קושיית הגמרא אינה אלא ממימרא דרבי חנינא בן עקביא דמפרש טעמא דחנניה בספינת הירדן היינו שטוענין אותן ביבשה ומביאין אותן למים ע"י טלטול שוורים כנ"ל ליישב קושיית התוס' שהניחו בתימה ועמ"ש מ"ז ז"ל בזה בספר מג"ש באריכות ודו"ק:

בד"ה שלש תיבות הן קשה לר"י דאמאי מייתי לה וכו' עס"ה. עי' מ"ש מ"ז ז"ל בספר מג"ש דאי לאו הך מתניתין דג' תיבות הן היה באפשר לומר דהאי תנא דמתני' דכלים לית ליה הך הקישא לענין דבעינן מטלטל מלא וריקן מש"ה הוצרך לאתויי הך דהבאה במדה טהורה מכלום אלמא דאית ליה ואפ"ה קאמר רבי יוחנן דאם יש לה בית קיבול רמונים טמאה אלמא דטעמא משום טלטול שוורים וכתב כן לפי שיטתו ע"ש. ולי נראה להוסיף בדבריו דאפילו את"ל דהקישא דשק לענין הבאה במדה נמי סברא פשוטה היא לכ"ע כמו לענין פשוטי כלי עץ אפ"ה איכא למימר דטמאה מיהא מדרבנן כדאשכחן טובא דאפילו בפשוטי כלי עץ נמי זימנין דטמאה מדרבנן כמ"ש התוס' בכמה דוכתי טובא וכמו שאבאר לקמן וכדפרישית נמי לעיל דף פ"א בלשון התוס' ד"ה חפי פותחת ע"ש א"כ לפ"ז שפיר הוי מצינן למימר דרבי יוחנן נמי לענין טומאה דרבנן איירי מש"ה מייתי נמי הך בבא דג' תיבות דטהורין מכלום אלמא דאפילו מדרבנן טהור וא"כ ע"כ הא דמטמא רבי יוחנן היינו משום טלטול על ידי שוורים ואם כן טעמא דחנניה נמי משום הכי הוא. כן נראה לי ודו"ק ועיין עוד בסמוך:

בפרש"י בד"ה טהורה מכלום למדרס לא חזיא הואיל וחלולה מלמעלה וכו' עס"ה. נראה מבואר מלשונו דבפתחה מצדה טמאה מדרס אפילו בבאה במדה א"כ לפ"ז ממילא דטמאה נמי בכל הטומאות מהאי כללא דכל המטמא מדרס מטמא טומאת מת ובכל הטומאות דילפינן לה לקמן בק"ו מפכים קטנים וכמ"ש התוס'. אבל הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות כתב בפירוש דהבאה במדה טהורה מכלום ארישא נמי קאי דטהורה מכל הטומאות והטעם נראה מבואר בחיבורו דהבאה במדה לאו לגמרי דמי לפשוטי כלי עץ אף על גב דתרווייהו מהקישא דשק ממעטינן להו וכמ"ש ג"כ התוי"ט בשמו באריכות בפכ"ד בהך משנה ע"ש. אלא שבסוף דבריו הניח בצ"ע מסוגיא דפרק כיצד הרגל ע"ש. ולענ"ד שיטת הרמב"ם נכונה וברורה בזה דהא לקמן מסקינן דהאי ק"ו מפכים קטנים היינו דוקא היכא דיש במינו טהרה במקוה דמרבינן לה מוכל המשכב ולפי פי' התוס' בסמוך דמפץ היינו של שפי ושל גמי וכן נראה מפירוש הרמב"ם בפ"א מהלכות מקואות ולפ"ז ע"כ הא דקרי ליה יש במינו היינו משום שהוא גידולי קרקע כמו כלי עץ וזה נראה דוחק וא"כ כ"ש שיש לנו לומר דלא קרינן יש במינו טהרה במקוה אלא במידי דהוי כלי אבל בתיבה הבאה במדה דלא מיקרי כלי כלל כיון דאין מטלטל מלא וריקן ולא הוי דומיא דשק א"כ ממילא דלא הוי נמי בכלל וכל כלי עץ תתחטאו ולא שייך ביה נמי האי ק"ו דפכים קטנים דמה לפכים קטנים דמיקרי כלי משא"כ בהאי דלא מיקרי כלי כלל אפילו לענין טלטול בשבת כדאיתא לעיל ס"פ במה מדליקין דף ל"ה גבי חלתא בת תלתא כורי ע"ש כנ"ל ברור בשיטת הרמב"ם ז"ל והיינו כמשמעות לשון המשנה דקתני הבאה במדה טהורה מכלום משמע דארישא נמי קאי וכמו שאבאר עוד בסמוך. וכן נראה קצת מלשון הראב"ד ברפ"ג מהלכות מקואות דטהרה במקוה היינו דוקא במידי דתורת כלי עליו וזה שכתב שם דהתם איסורא נמי איכא בטלטול ובעל כ"מ נתקשה מאד בזה ולמאי דפרישית א"ש ודוק היטב:

בגמרא ת"ר מדרס כלי חרס טהור ר"י אומר אף הספינה מאי קאמר. וקשיא לי טובא דלפי שיטת רש"י והתוס' דלעיל דבמידי דמיוחד למדרס אפילו בבאה במדה טמא ולפי' התוספות אפילו בספינה הוי דינא הכי אי לאו דעיקרן עשוין לפרקמטיא וא"כ מאי האי דמתמה הש"ס ומקשה מאי קאמר דהא שפיר מצינן לפרש הברייתא כפשטא דת"ק דר' יוסי דקאמר מדרס כלי חרס טהור משמע דעיקר ילפותא דאע"ג דטומאת מדרס חמירא טובא וכתיב ביה נמי וכל המשכב בלשון ריבוי אפ"ה בכלי חרס טהור מהיקישא דמשכבו דמקיש משכבו לו דבעינן שיהא במינו טהרה במקוה ואם כן משמע מזה דכלי חרס לחוד הוא דממעטינן אבל ספינה של עץ אע"ג דאינה מטלטלת מלא וריקן טמאה היכא דמיוחדת למדרס ואהא פליג רבי יוסי וקאמר דאף הספינה טהורה אפילו בשל עץ ומיוחדת למדרס דלגמרי ממעטינן לה דמה ים טהור אף ספינה טהורה אבל למאי דפרישית לעיל בכולה שמעתין א"ש טובא דלכ"ע כל כלי הבא במדה ואינו מטלטל מלא וריקן אפילו טומאת מדרס אין בו כיון דלא מיקרי כלי כלל ובמדרס הזב גופא כלי כתיב וכל כלי אשר ישב עליו וא"כ מקשה שפיר מאי קאמר דלענין ספינה של חרס לא משמע ליה לאוקמי דהא לת"ק דרבי יוסי נמי פשיטא דטהורה דלא עדיף משאר כלי חרס לענין מדרס ובספינה של ירדן נמי לא משמע ליה לאוקמי דהא רבי יוסי סתמא קאמר אף הספינה משמע דבסתם ספינות איירי מש"ה משני ליה רב זביד דבספינה של תרס קאי דומיא דרישא ולענין מגע פליגי ורב פפא דמוקי פלוגתייהו בספינת הירדן ולא ניחא ליה לאוקמי פלוגתייהו בחרס ולענין מגע משום דכולה ברייתא ניחא ליה לאוקמי לענין מדרס מש"ה ניחא ליה לר"פ למימר דבספינת הירדן פליגי לת"ק טהורה לגמרי בין במגע ובין במדרס ולרבי יוסי טמאה במגע ובמדרס ושפיר קאמר דאף ארישא נמי קאי ולפ"ז נתיישב מ"ש התוס' תימא לר"ת כן נ"ל נכון בעזה"י ועמ"ש בעל המאור בזה ודוק היטב:

בתוס' בד"ה מפץ במת מניין פי' בקונטרס דמיירי בשל עץ ואין נראה לר"ת וכו' כדמוכח בפ"ק דסוכה דאמר מטה מיטהרת איברים וכו' עס"ה. כבר כתב מ"ז ז"ל בספר מג"ש ליישב שיטת רש"י ע"ש באריכות ולענ"ד יש ליישב בפשיטות דמטה אינה בכלל שאר פשוטי כלי עץ כיון דמשמשת אדם ותשמישי אדם כמ"ש הרמב"ם ז"ל להדיא ברפ"ד מהלכות כלים והוא מלשון התוספתא וכבר כתבו התוס' בפ"ק דסוכה דף ה' גבי ומסגרתו למטה הוא עושה ובבכורות דף ל"ח ובכמה דוכתי דכל מה שמשמש אדם ומשמשי אדם לכ"ע טמא על כ"פ מדרבנן ואפשר דאפילו מדאורייתא דומיא דטבלא המתהפכת ואם כן שפיר יש לחלק בין מטה גמורה שהיא תשמיש חשוב ובין מפץ גרידא כן נ"ל לפי שיטת רש"י ומה שהכריחו לפרש כן דאיירי בשל עץ ולא ניחא ליה לפרש בכל מפצות אפילו בשל שפי ושל גמי דמשמע בפ"ק דסוכה דכולהו מטמאין מדרס אלא דאפ"ה משמע ליה לרש"י דהא מסקינן לקמן שאני הכא הואיל ואיכא במינו טהרה במקוה משמע דדוקא בשל עץ איירי דבשל שפי ושל גמי אין במינו טהרה במקוה ומ"ש התוס' דאפ"ה יש במינו קרינן בהו כיון שהן גידולי קרקע כשל עץ נראה לרש"י דוחק כנ"ל ועיין עוד בסמוך:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.