פני יהושע/כתובות/צז/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
הפלאה
חתם סופר
רש"ש
אילת השחר

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


פני יהושע TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png צז TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


בגמרא אלא מן האירוסין מ"ט אמר עולא משום חינא כו' ולכאורה נראה דאע"ג דלהנך אמוראי דמפרשי משום חינא או לפי שאין רוצה שתתבזה אשתו בב"ד א"כ תו לא צריכנא כלל לטעמא דמזוני אפ"ה נראה דאית להו נמי טעמא דמזוני דכיון דר"ש לית ליה הך טעמא ואפ"ה מודה בטעמא דמזוני א"כ לית לן למימר דפליגי ר"ש ורבנן בסברות הפוכות. ולפ"ז לשיטת הרא"ש והעיטור וסיעתייהו דגרושה יש לה מזונות מהמגרש עד שיפרע לה כל כתובתה עד פרוטה אחרונה כדברי הירושלמי כמ"ש הרא"ש בפ"ק דמציעא א"כ ע"כ הא דקאמרינן הכא בשמעתין איכא בינייהו גרושה היינו דוקא גרושה לאחר מיתת בעלה דלכ"ע אין לה מזונות מן היורשין בכה"ג אף בשלא נתנו לה כתובתה כמו שאבאר בסמוך אבל בגרושה בחיי בעלה ודאי משכחת דמוכרת שלא בב"ד כל זמן שלא נפרעת מכתובתה דנהי דליכא טעמא דאינו רוצה שתתבזה בב"ד אפ"ה הא איכא טעמא דמזוני ולאידך פירושא שכתבתי בסמוך אף לכתובה מוכרת שלא בב"ד:

מיהו כל זה לשיטת הרמב"ם ז"ל שכל אשה בחיי בעלה מוכרת שלא בב"ד למזונות וכמ"ש הטור בא"ע סי' ע' וכתב שם הב"י שאין מי שחולק בזה ולולי דבריהם הי' באפשרי לחלק ולומר דלא שייך כלל הא מילתא דמוכרת שלא בב"ד אף למזונות אלא לאחר מיתת בעלה משום דנכסי בחזקת אלמנה קיימי ואי משום דאכלה בתנאי ב"ד וכדמשמע קצת מל' התוספות לעיל דף הקודם בד"ה נכסי בחזקת אלמנה קיימי וכמ"ש שם משא"כ בחיי בעלה דודאי נכסי בחזקת הבעל קיימי וליכא נמי תנאי ב"ד כיון שגרשה והא דמחייבינן ליה במזונות היינו תקנה בעלמא כדי שיפרע לה כתובתה וא"כ יש לומר דתקנתא לתקנתא לא עבדינן ומסתיין שמוכרת בב"ד וכמו שאבאר גם בזה פ' שני דייני אי"ה וכן משמע קצת מל' התוספות בסוף ד"ה לאתויי מגורשת והשתא הוי א"ש טפי דאף לשיטת הרא"ש וסייעתו שייך האי איכא בינייהו גרושה דבסמוך בכל ענייני גרושה. אלא דמסתפינא להכניס ראשי בדבר שהב"י כתב להדיא שדברי הרמב"ם ז"ל הלכה פסוקה היא אלא דאכתי יש מקום לומר דהרמב"ם ז"ל לא איירי אלא באשה שהיא תחת בעלה דאכלה מיהא בתנאי ב"ד משא"כ בגרושה בחיי בעלה אפשר דלכ"ע אין מוכרת אלא בב"ד אף לשיטת הרא"ש ז"ל ועדיין צריך תלמוד ודו"ק ועיין עוד בסמוך:

שם תנן וגרושה לא תמכור אלא בב"ד בשלמא למ"ד כו' ולכאורה כל זה אריכות הל' אך למותר דכיון דאמרינן לעיל דאיכא בינייהו גרושה לחוד א"כ בפשיטות מצי לאקשויי דתנן בהדיא דגרושה מוכרת שלא בב"ד אלא דלא פסיקא ליה לאקשויי אהאי איכא בינייהו דסתמא דתלמודא מסיק לה ואפשר דאיכא בינייהו מילתא אחריתי כדמסקינן בסמוך לענין יורשי האשה וניחא ליה לאקשויי אמימרא דעולא גופא דליתא לטעמא דחינא כלל והא דקאמר בשלמא למ"ד אין אדם רוצה שתתבזה ניחא אע"ג דר"י הוא מרא דשמעתתא ואיהו גופא אית ליה נמי טעמא דחינא כדאיתא בערכין פ' שום היתומים אלא שכבר תירצו המפרשים דלענין מוכרת בב"ד אפשר דלא חייש כלל לטעמא דחינא וכ"ש דא"ש לגירסת הרא"ש דגריס ר' יהודא אומר לפי שאינו רוצה שתתבזה ועיין בלשון הר"ן ז"ל בזה. ועוד נ"ל דשפיר איצטריך לאפוקי הא מילתא דבשלמא כו' ולא פסיקא ליה לאקשויי בהדיא מגרושה אגרושה והיינו למאי דפרישית בסמוך דאיכא לפלוגי בכמה גווני בין גרושה בחיי בעלה ובין גרושה לאחר מיתת בעלה אלא דהמקשה סובר בפשיטות דלמ"ד משום חינא אין לחלק דבכולהו שייך טעמא דחינא ודו"ק:

בתוספות בד"ה אלמנה מן האירוסין כו' אי נמי יש לפרש כו' שהיא בזוייה יותר מן האלמנה עכ"ל. לכאורה יש לדקדק דלהאי פירושא לא מקשה שפיר בסמוך לאו לאתויי גרושה מן הנשואין והיינו כמו שפי' רש"י ולהאי פירושא שפיר מצינן לאוקמי מן האירוסין ואפ"ה איצטריך לאשמעינן דלא שמעינן לה מאלמנה מן האירוסין משום דגרושה בזוייה יותר ואפשר דלהאי פירושא לא מפרש בסמוך כפרש"י אלא דבלא"ה מקשה בפשיטות דכל שאין לה מזונות אתא לאתויי כל הגרושות ל"ש מן האירוסין ל"ש מן הנשואין כיון דת"ק איירי בין מן האירוסין בין מן הנשואין לענין אלמנה ועלה קאי ר"ש נמי בגרושה משא"כ למאי דמשני לאתויי מגורשת ואינה מגורשת היינו דאידך מתניתין דגרושה לא תמכור אלא בב"ד איצטריך לגלויי ארישא דכל שאין לה מזונות דלא אתא אלא לרבויי מגורשת ואינה מגורשת משא"כ אי לאו סיפא דמתני' לא הוי משמע שפיר לאתויי הא מילתא דלא משמע שפיר דאיירי בכה"ג והוי מוקמינן לכללא דכל שאין לה מזונות לענין גרושה גמורה ל"ש מן האירוסין ל"ש מן הנשואין כנ"ל ודו"ק:

בגמרא הא נמי תנינא כו' לאו לאתויי גרושה. ודקדק הריב"ש ז"ל בתשובה סי' ס"ג דתלמודא דידן לית ליה הא דירושלמי שכתבתי לעיל דגרושה שלא נתפרעה מכתובתה יש לה מזונות והכא משמע להדיא דגרושה אין לה מזונות ואף על פי שלא נתפרעה מכתובתה דעל כרחך בהכי איירי מתניתין שמוכרת לכתובה. והקשה עליו בעל נתיבות המשפט דף רס"ד דאינו מכיר ראייתו דהירושלמי לא איירי אלא בגרושה בחיי בעלה והכא איירי בגרושה לאחר מיתת בעלה. ולפי עניות דעתי בוודאי לא נעלם זה מהריב"ש דהא מסיק שם כן להדיא דהירושלמי לא איירי אלא בחיי בעלה. אלא דנראה דאפ"ה מדייק שפיר דאי ס"ל לתלמודא דידן האי דירושלמי לא הוי מקשה הכא מידי דהא איכא לאוקמי שפיר סיפא דמתניתין דגרושה לא תמכור אלא בב"ד כר"ש ואתי לאשמעינן הא גופא דאע"ג דגרושה בחיי בעלה יש לה מזונות ולא הוי בכללא דרישא אפ"ה אינה מוכרת למזונות אלא בב"ד והיינו מטעמא דפרישית לעיל בסמוך דאף לשיטת הרא"ש ז"ל שפוסק כהירושלמי אפ"ה אין מוכרת אלא בב"ד כיון דאין לה מזונות מתנאי ב"ד אלא משום קנסא בעלמא מסתיין דמוכרת בב"ד וכתבתי דאף לסברת הרמב"ם ז"ל דיושבת תחת בעלה מוכרת שלא בב"ד אפ"ה יש לחלק מהאי טעמא גופא אף לרבנן וכ"ש הכא דאליבא דר"ש קיימינן דלית ליה טעמא דחינא אלא טעמא דמזונות לחוד וא"כ בפשיטות צ"ל דהיינו דוקא במזונות ממש היכא דאוכלת בתנאי ב"ד כנ"ל נכון בשיטת הריב"ש ז"ל ובזה נתיישב ג"כ קושיא הראשונה שהקשה בעל נתיבות המשפט שם ע"ש ואין להאריך כאן יותר. ולענ"ד יפה כתב הריב"ש ז"ל שהיא ראיה ברורה ושיטת הרא"ש ז"ל שפוסק כירושלמי צ"ע ודוק היטב:

קונטרס אחרון

גמרא הא נמי תנינא כל שאין לה מזונות לאתויי מאי לאו לאתויי גרושה וכתב הריב"ש בתשובה ג' דמהכא מוכח דתלמודא דידן לא סבירא ליה הא דאמרינן בירושלמי הביאו הרי"ף והרא"ש ז"ל דגרושה כל זמן שלא נתפרע' כתובתה עד פרוטה אחרונה יש לה מזונות והכא מוכח דאין לה והקשה עליו בעל נתיבות המשפט דמשום הא לא איריא וכתבתי בפנים דלענ"ד צדקו דברי הריב"ש שהיא ראיה ברורה כמ"ש בפנים:

ברש"י בד"ה מגורשת ואינה מגורשת ומן האירוסין כו' עכ"ל. עיין במהרש"א ובהשקפה ראשונה היה נ"ל דרש"י סובר דאפילו מן האירוסין נמי חייב בכה"ג במזונות כיון שמעוכבת בשבילו להינשא וכ"כ קצת מפרשים וכן מצאתי ג"כ בס' נתיבות המשפט דף רס"ג שמצא בתוס' הרא"ש ז"ל מכתיבת יד שכתב כן בשיטת רש"י ולכאורה הוכרח רש"י לפרש כן לפי סוגית הגמרא דפי' התוס' דחוק בעיניו אמנם אכתי אסוגיא דגמרא גופא יש לדקדק מאי פשיטא ליה האי מילתא מדר' זירא דלמא ר' זירא לא קאמר אלא בנשואה שהיה חייב במזונות קודם שגירשה ואפשר דלא משמע לתלמודא לחלק בכך דכיון דקי"ל כלל גדול בדין המע"ה לענין ממון א"כ למה יתחייב הבעל במזונות מספיקא ובלא"ה כיון שאינו נוהג בה מנהג אישות לא שייך לחייבו בכה"ג כיון שהוא אומר שגירשה וכ"ש אם נאמר כשיטת הירושלמי שכתבתי בסמוך וא"כ ע"כ הא דר' זירא איירי שכבר פרע לה כתובתה לגמרי דאלת"ה מאי איריא ספק מגורשת אפילו ודאי מגורשת נמי אע"כ שנפרעת מכתובתה איירי וא"כ אין שום סברא לחייבו במזונות דלא גרע מאשה שמחלה כתובתה לבעלה דלכמה פוסקים אין הבעל חייב במזונות כ"ש בנפרעת לגמרי אע"כ דעיקר החיוב לר' זירא היינו משום שמעוכבת בשבילו לינשא א"כ אין לחלק בין ספק גירושין מן האירוסין לספק מנשואין והא דארוסה גמורה אין לה מזונות היינו משום שאין עיכוב הנשואין מחמתו דהא נותנין זמן לטובתה תדע דהא הגיע זמן ולא נשאה אין ה"נ דחייב כנ"ל נכון ליישב שיטת רש"י בעזה"י ודוק ומה שלא רצה רש"י לפרש בפשיטות כמו שפירש מהרש"א ז"ל בדבריו נראה משום דעל פירוש מהרש"א ז"ל קשיא טובא א"כ אכתי סיפא דמתניתין דקתני וגרושה לא תמכור למאי איצטריך הא מכללא דרישא שמעינן לה שפיר כיון דרישא נמי איירי מן הנשואין ודוחק לומר דקתני סיפא לגלויי רישא דאיירי נמי במגורשת ואינה מגורשת כיון דעיקר מילתא גופא אפילו בספק מגורשת לא איצטריך לגופא אלא שמעינן אגב אורחא דאין לה מזונות מהיורשים וסיפא לא איירי כלל במזונות לא שייך בכה"ג תנא סיפא לגלויי רישא ועוד דלישנא דגמרא לא משמע הכי ע"כ נ"ל עיקר ונכון כדפרישית ודוק היטב:

קונטרס אחרון

רש"י בד"ה במגורשת ואינה מגורשת ומן האירוסין ודקדקתי מלשונו דס"ל לרש"י דאפילו מאירוסין חייב בכה"ג במזונות כיון שמעוכבת בשבילו להנשא וכ"כ בספר נתיבות המשפט שמצא כן בתשו' הרא"ש ז"ל שכתב כן בשיטת רש"י ז"ל:

במשנה מכרה כתובתה כו' וחכמים אומרים מוכרת אפילו ד' וה' פעמים ומוכרת למזונות. ופרש"י דמוכרת דרישא היינו למקצת כתובתה וקתני נמי דמוכרת למזונות שלא בב"ד אע"ג דאתיא במכ"ש דכתובה אלא דאיצטריך לאשמעינן הא גופא דיש לה מזונות וכל זה מוכרח לפי שיטת רש"י במשנה הקודמת דרישא איירי פלוגתא דר"ש ורבנן לענין כתובה דלר"ש אינה מוכרת שלא בב"ד כלל אלא למזונות וא"כ לרבנן הוי מזונות כל שכן מכתובה משא"כ לאידך פירושא שכתבתי לעיל במשנה הקודמת דר"ש איירי לענין כתובה דכל שיש לה מזונות מוכרת לכתובה שלא בב"ד משום טובת היתומים כדי שיפטרו למזונות א"כ שפיר מצינן לפרש הא דקתני ומוכרת שלא בב"ד למזונות לגופא דלא תימא דוקא לכתובה מוכרת שלא בב"ד כיון דאלים שעבודה ואיכא נמי טיבותא ליתמי לענין מזונות משא"כ לענין מזונות גופא דלא אלים שעבודה דהא לא גביא נמי ממשועבדים וליכא טיבותא ליתמי ס"ד דליבעי ב"ד קמ"ל דאפ"ה מוכרת שלא בב"ד משום מזונות גופא שלא תצטרך להתענות עד שיזקקו לה ב"ד וכפרש"י שלפנינו במשנה דלעיל כן נ"ל ודו"ק:

בתוספות בד"ה מתני' מני כו' וא"ת ממתני' נמי תפשוט דר"ש היא כו' עכ"ל. נ"ל דהשתא משמע להו דהאי בבא דמכרה כתובתה לאו סתם מתני' היא אלא ר"ש גופא הוא דמסיק לה דקאמר לעיל מיניה כללא דכל שאין לה מזונות לא תמכור אלא בב"ד ובתר הכי מסיק למילתא וקתני פרטא דמה"ט גופא אם מכרה כתובתה או מקצתה לא תמכור השאר אלא בב"ד והיינו משום שאין לה מזונות וחכמים דפליגי עליה קאמרי דאפ"ה מוכרת בין לכתובה ובין למזונות ע"כ ס"ל שיש לה מזונות וכיון דקי"ל דסתם חכמים היינו ר"מ וכ"ש הכא דבפלוגתא דרישא ע"כ ת"ק דמתני' היינו ר"מ דסתם משנה ר"מ א"כ מסתמא הנהו חכמים היינו ת"ק דלעיל וא"כ קשיא להו שפיר דאמתניתין גופא הו"מ לאקשויי למימרא דר"ש סבר לא אמרינן מקצת כסף ככל כסף ור"מ ס"ל דמקצת כסף ככל כסף והא איפכא שמעינן להו. וע"ז מתרצין שפיר דיש לומר דהאי בבא דמכרה כתובתה לאו ר"ש מסיק לה והנך חכמים נמי לאו דברי ת"ק דהכא נינהו אלא פלוגתא אחריתא היא ומתניתין בפ"ע היא וכולהו תנאי דהאי בבא דמכרה כתובתה כר"ש ס"ל בהא דכל שאין לה מזונות לא תמכור אלא בב"ד אלא דפליגי הכא אי אית לה מזונות או לא וכיון דלא מוכח כלל ממתני' דאיירי בה ר"ש ור"מ מש"ה לא שייך לאקשויי דר"ש אדר"ש ור"מ אדר"מ אלא לבתר דאשכח ברייתא דפליגי בהדיא ר"ש ור"מ וא"כ מסתמא דתנאי דמתני' היינו נמי ר"ש ור"מ דת"ק היינו ר"ש דאסיק למילתא כדפרישי' ומקשה שפיר למימר' כנ"ל בכוונת התוס'. ולפ"ז אין צורך כלל למה שהגיה מהרש"ל ז"ל בלשון הגמרא בלשון הברייתא במימרא דר"ש והשאר לא תמכור אלא דממילא שמעינן לה מלשון המשנה דת"ק נמי היינו ר"ש וא"ש נמי הא דקאמר בגמרא ורבנן סברי אמרי' מקצת כסף ככל כסף דכיון דמוקמינן לחכמים דמתני' כר"מ שפיר קרי ליה בלשון חכמים כן נ"ל ודו"ק:

בא"ד ואי משום דקתני מוכרת כו' שלא בב"ד משמע כו' עכ"ל. פירוש דמוכרת שלא בב"ד דקתני סיפא במוכרת לכתובה הוי נמי קאי וא"כ לכאורה הוי דלא כר"ש וע"ז מסקו דאכתי הוי כר"ש אלא משום דאכתי לא הפסידה מזונות מש"ה מוכרת אף לכתובה שלא בב"ד ואע"ג דלכאורה משמע מדבריהם דלר"ש כן הדין כל שיש לה מזונות מוכרת אף לכתובה שלא בב"ד והיינו כפירוש השני שכתבתי במשנתינו דלעיל שכתב הריטב"א בשם רש"י ודלא כדמשמע מפרש"י שלפנינו במשנתינו הקודמת ומסתימת ל' התו' משמע דלא פליגי אפירש"י דמדשתקו אודויי אודי אלא דבאמת אין הכרע מלשון התוס' דהכי בעו למימר דאי לאו דמייתי ברייתא דר"ש ור"מ איכא למימר דכולה מתניתין כר"ש ס"ל ולפ"ז היה באפשר לומר דר"ש ס"ל דכל שיש לה מזונות מוכרת אף לכתובה משא"כ השתא דמייתי מברייתא דלפ"ז מתני' נמי רישא ר"ש וסיפא ר"מ הדרינן לפרש"י דלעיל דלר' שמעון אין מוכרת שלא בב"ד אלא למזונות דוקא כנ"ל ודו"ק:

גמרא למימרא דר"ש ס"ל לא אמרינן מקצת כסף כו' ורבנן סברי אמרינן כו'. האי לישנא בעיקר קושית הגמרא תמיהא לי טובא מה זה ענין למקצת כסף והיכא אשכחן דמזונות תליא בכסף כתובה מדאורייתא דליהוי שייך לומר דתליא בפלוגתא דמקצת כסף ככל כסף כיון דבכל כסף נמי לא אשכחן דתליא בהא מדין תורה ואי אלישנא דמתניתין קאי הול"ל מיהו מקצת כתובה ככל כתובה ורש"י ז"ל נראה שהרגיש בזה וכתב דמקצת כסף היינו מוהר הבתולות שהוא לישנא דקרא ואכתי אין זה מספיק כיון דלא תלה הכתוב מזונות במוהר הבתולות ועוד דאף למ"ד מזונות דאורייתא היינו מזונות דמחיים משא"כ הכא דאיירי במזונות דלאחר מיתה ליכא למ"ד ועוד דאפי' את"ל דבלשון חכמים נמי שייך האי פלוגתא אי מקצת ככל כמו בלשון תורה אכתי התמיה במקומה דבלשון חכמים נמי לא אשכחן דמזונות תליא בכתובה אלא מימרא דר"י אמר שמואל היא ס"פ נערה דהתובעת כתובתה אין לה מזונות ואיהו נמי לא קאמר אלא בתובעת בב"ד ומשנתינו ודאי לא איירי בתובעת בב"ד וא"כ מאי שייך הכא מילתא דמקצת כסף ככל כסף כיון דבכל כסף נמי לא אשכחן בלישנא דקרא ואף לא בלשון המשנה וליכא למימר דאלשון הדיוט קאי היינו כאנשי יהודה שכותבין עד שירצו היורשין ליתן לך כתובתך ותלו המזונות בכסף כתובתה והא נמי ליתא דבכה"ג ודאי אין היורשין פטורין ממזונות לכ"ע עד שיסלקו לה כל כתובתה דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דלעולם יתנו לה היורשים מעט כתובתה כדי שיפטרו ממזונות ולכאורה היה נראה דקאי אהא דקי"ל בפשיטות דתנאי כתובה ככתובה וכיון דמזונות מתנאי כתובה א"כ היכא דליכא כתובה לית לה נמי תנאי כתובה דהיינו מזונות ואם כן למ"ד מקצת כסף ככל כסף אפילו במקצת אבדה אלא דהא נמי ליתא דהא לא אשכחן בשום דוכתא דמי שמכרה כתובתה הפסידה כל תנאי כתובה ואדרבה בהדיא אמרינן בפרק נערה דלא הפסידה כתובת בנין דכרין. ועוד דלפ"ז נמי איכא למימר איפכא דר"ש סבר דמקצת כסף ככל כסף וכיון שיש לה עוד לגבות מקצת כסף אכתי יש לה מזונות כי היכי דיש לה מזונות בכל כסף ולר"מ איפכא וכעת לא מצאתי ליישב לנכון ועדיין צ"ע ודו"ק:

שם התם בקרא פליגי כו' בבתוליה כדרכה אין כו'. לכאורה לא איצטריך לאסוקי הכא האי מילתא דשלא כדרכה שלא נזכר בפלוגתא דר"מ ור"ש אלא משום דהך סוגיא איתא נמי ביבמות והתם איצטריך לאסוקי אמאי דאמרינן התם בתר הכי דאמר רב נבעלה שלא כדרכה פסולה לכ"ג ומקשינן עלה מברייתא ומוקי לה רב כתנאי והיינו פלוגתא דר"מ ור' שמעון אלמא דהא בהא תליא ומש"ה מייתי לה נמי הכא כן נ"ל:

תוספות בד"ה בבתוליה כו' אבל מבתולה בלא יו"ד לא אפשר לומר דהוי ממעטינא לה כו' עכ"ל. לכאורה נראה בכוונתן דמשום דלא פסיקא להו כ"כ דמיו"ד של בתוליה הוי משמע למעוטי תרתי אלא חדא ומש"ה הוי ניחא להו טפי דמבתולה בלא יו"ד אע"ג דריבויא הוא לרבות מקצת בתולה אפ"ה הוי ממעטינן לשלא כדרכה כמו שאבאר ומש"ה מסקו דא"א לומר כן מדהוי בתולה גבי קנס. אלא דלפ"ז קשיא לי דבלא"ה א"א לומר כן דא"כ לר"א ור"ש אמאי איצטריך בבתוליה למעט שלא כדרכה דבלא"ה נמי לא נרבי שלא כדרכה מיו"ד דבבתוליה דהוי ריבוי דאפי' לענין ריבויי נמי לא נרבה אלא חדא בדדמי והיינו בוגרת משא"כ שלא כדרכה דלר"מ אפילו מקצת בתולה לא הוי ליכא לרבויי נמי מריבויא דיו"ד לכן נ"ל לפרש דבריהם בענין אחר דמשום האי קושיא דקשיא להו בסוף הדיבור דאימא איפכא נראה דפשיטא להו טובא דמסברא יש למעט טפי שלא כדרכה דלא מיקריא בתולה אלא בעולה דהא איתקשו שתי משכבות בכל דוכתא להדדי וחייבין מיתה עליה וא"כ משמע דבעולה גמורה היא וא"כ מהאי סברא הוי משמע להו לכאורה דאפי' בלא מיעוטא דיו"ד דבתוליה יש למעט שלא כדרכה דלא הוי כלל אפילו בל' בתולה לחוד דאפי' מקצת בעולה לא הוי אלא בעולה גמורה ע"ז כתבו דא"א לומר כן כיון דיש לה קנס והיינו ע"כ כדמסקו בדיבור שאחר זה דדרשינן בעולת בעל דאין אחר עושה אותה בעולה שלא כדרכה א"כ חזינן מיהא דמיקרי בתולה בשום דוכתא א"כ ודאי צריכה מיהא מיעוטא וע"כ משום דהוי ממעטינן לה נמי מיו"ד דבתוליה וע"ז כתבו שפיר מיהו קשה לי אכתי נימא איפכא דהא מסברא מיהא משמע למעט טפי שלא כדרכה כיון שהיא בעולה ואיתעביד בה מעשה בידי אדם משא"כ בבוגרת דאפי' בקנס לא ממעטינן לבוגרת מבתולה אלא מנערה כן נ"ל נכון. ובזה נתיישב כל מה שהקשה מהרש"א ז"ל בזה הדיבור ובדיבור הסמוך מיהו בתוס' פ' הבע"י משמע דמההיא דקנס משמע להו דשלא כדרכה הוי בכלל בתולה שלימה וכשיטת מהרש"א ז"ל ונראה דהתם נמי כתבו כן למאי דמסקו בדיבור שאח"ז דאין אחר עושה אותה בעולה שלא כדרכה ועיין עוד בסמוך ודו"ק:

בד"ה בתולה שלימה משמע קשה לרבי אמאי איצטריך למיכתב קנס גבי נערה כו' עכ"ל. וליכא למימר דהנהו תנאי ס"ל דקטנה אין לה קנס כר"מ ואיצטריך נערה למעוטי קטנה הא ליתא דאדרבה מסקינן התם דכל מקום שנאמר נערה חסר אפילו קטנה במשמע וטעמא דר"מ דקטנה אין לה קנס היינו מדכתיב ולו תהיה לאשה במהוה עצמו הכתוב מדבר כדאיתא בפרק אלו נערות דף מ' ע"ב וא"כ משמע דלכ"ע נערה אפילו קטנה במשמע ובר מהאי תנא דפ' הבא על יבמתו דמייתי התוס' בסמוך ואיהו לא איצטריך נערה למעוטי קטנה אלא מבתולה לחוד ממעט לה והיינו דקשיא להו בסמוך כמו שאבאר והא דלא משמע להו דאיצטריך למיכתב נערה בקנס היינו לגלויי אבתולה דקנס דלאו בתולה שלימה דוקא ואתו לחיובי קנס בנבעלה כבר שלא כדרכה אלא דהשתא משמע להו דפשטא דהאי לישנא דבתולה שלימה משמע היינו דממעטינן במכ"ש נבעלה שלא כדרכה דלא מיקרי בתולה כדפרישית בסמוך והיינו דקשיא להו בסוף הדיבור מהא דשלא כדרכה חייב בקנס ופשטא דקרא משמע דלאו בתולה היא כן נראה לי ודו"ק ועיין בסמוך:

בא"ד ואפילו את"ל ההיא בתולה איצטריך לכדדרשינן בפרק אלו נערות עכ"ל. ולכאורה דבריהם תמוהין מאד אע"ג דאיצטריך לדרשה אחריתא אפ"ה ממילא מפשטא דקרא ממעטינן בוגרת כיון דבתולה שלימה משמע וליכא למימר דלא אמרינן בתולה שלימה משמע אלא היכא דמייתר קרא דשמעתין לא משמע הכי ועוד דא"כ מאי צריכו להו לאתויי דרשא דפרק אלו נערות דבלא"ה איצטריך בתולה למעוטי בעולה מקנס ובר"פ אלו נערות גופא אמרינן דבתולה לגופא והיינו למעוטי בעולה ומה"ט גופא אין לפרש דבריהם דאיצטריך נערה בקנס כי היכא דנייתר בתולה לדרשא אחריתי כיון דבפשיטות בתולה איצטריך למעוטי בעולה תו קשיא לי טובא דבפשיטות הוי מצי לתרץ דנערה דכתיב בקנס איצטריך לדרשא אחריתי והיינו נמי כדדרשינן בר"פ אלו נערות דשיתא קראי כתיבי בתולה בתולת הבתולות נערה נערה הנערה ואדרבא לענין בוגרת איצטריך טפי מיעוטא דנערה דלא תימא אע"ג דכתיב בתולה ולא בוגרת היינו לענין דבתולה קנסה לאביה ובוגרת לעצמה ואיצטריך למעט מנערה דבוגרת אין לה קנס כלל משא"כ לענין דרשא דבתולה ולא בעולה לא שייך כלל לומר כן דבלא"ה נמי כל בעולה עדיין ברשות אביה היא כמו בתולה ולולא דמסתפינא היה נ"ל להגיה בדבריהם כאן וביבמות פרק הבע"י דנערה איצטריך לדרשא אחריתא והיינו כדפרישית ודו"ק ועיין בסמוך:

בא"ד אכתי קשה מהא דאמר בפרק הבע"י כו' ולהאי תנא אמאי איצטריך כו' עכ"ל. וכתב מהרש"א דקושיא זו אין כאן מקומה ולא ידעתי היאך אפשר לומר כן דהא כתבו בהדיא ואפילו את"ל כו' אכתי קשה א"כ משמע דבדקדוק כתבו כן וכאן מקומה ועוד קשה דלכאורה לא תירצו כלום על קושיא זו וא"כ למאי מייתי לה הכא ויותר יש לתמוה אמאי לא מקשו בפשיטות אהנך תנאי דהכא גופא דסברי בתולה שלימה משמע א"כ אמאי איצטריך למיכתב בתולה נערה בכל מקום והנלע"ד ליישב כל דבריהם בהערה אחת ובשום לב על לשון מהא דאמר שכתבו דנראה מזה בכוונת דבריהם דמשמע להו דהאי תנא דפ' הבא על יבמתו היינו הנך תנאי דהכא דס"ל בתולה שלימה משמע. דהא כמ"ד אפילו מקצת בתולים במשמע ודאי לא אתיא דהא קאמר להדיא אין בתולה אלא נערה ואע"ג דבפ' הבע"י לא אתא למעט אלא קטנה מ"מ פשטא דלישנא דאין בתולה אלא נערה משמע מכ"ש דאין בוגרת בכלל בתולה דבוגרת לאו נערה היא וכדמוכח מדברי התוספות דהכא להדיא שזה עיקר קושייתם וא"כ לא משמע להו דליהוי שלשה מחלוקות בדבר כ"ש דלא שייך הכא לומר כן דכיון דעיקר פלוגתא דהכא לענין לשון הכולל אי אמרינן מקצת ככל בכולהו דוכתי או לא א"כ ממ"נ סובר תנא דהבע"י כחד מינייהו וכיון דאי אפשר לומר דמקצת בתולה ככל בתולה ע"כ ס"ל בתולה שלימה במשמע. ועוד דממקומו הוא מוכרע דהא אהא דתניא ר"א אומר כ"ג לא ישא את הקטנה מסיק ר"נ בר יצחק דהיינו משום דס"ל להאי תנא דאין בתולה אלא נערה מקרא דרבקה ואכתי מנ"ל לרנב"י דהאי אלא נערה למעוטי קטנה אתא דילמא למעוטי בוגרת לחוד אתא ולא קטנה דהא ברבקה גופא כתיב והנערה חסר דקי"ל לכ"ע אפילו קטנה במשמע כדפרישית לעיל בסמוך אפילו לר"מ ועוד דאדרבה הקשו שם בתוספות דמשמע דרבקה קטנה היתה ואף שיישבו שם ע"פ הספרי דחיתה קל"ג שנה ומדרשים חלוקים הם אכתי תלא בדלא תניא בקרא בהדיא דהיאך פשיטא ליה לרנב"י דהאי תנא ס"ל הכי דילמא האי תנא נמי ס"ל דרבקה קטנה היתה ולא אתא למעט מבתולה אלא בוגרת לחוד. אע"כ דהאי תנא דאמר כהן לא ישא את הקטנה ס"ל כהנך תנאי דהכא דבתולה שלימה משמע בלא"ה בכל דוכתי וא"כ מדכתב רחמנא ברבקה נערה בתולה ע"כ דנערה בא לומר שלא היתה קטנה ויליף שפיר מהכא דבתולה בכל מקום היינו נערה דוקא ולא קטנה ולא בוגרת ואם כן מקשו התוס' שפיר כאן דמה"ט גופא דאית ליה להאי תנא נמי דבתולה שלימה משמע ויליף למילתיה מייתורא דנערה דרבקה דאין בתולה אלא נערה גמורה. אם כן אכתי קשה האי קושיא גופא אמאי איצטריך למיכתב בתולה נערה בכל מקום ונראה דעיקר קושייתם אנערה מאורסה כיון דלקושטא דמילתא ע"כ סבר האי תנא דגדול הבא על הקטנה פטור מסקילה דהא אין בתולה אלא נערה ולא קטנה וא"כ נערה למה לי דמבתולה לחוד ממעטינן לכולהו וליכא למימר נמי דאיצטריך נערה מאורסה לגלויי דבתולה לאו דוקא ולחייב בסקילה בנערה שהיא בעולה כבר שלא כדרכה. אלא דהא ליתא כדפרישית דהשתא משמע להו דפשטא דבתולה שלימה משמע דכ"ש למעט בעולה שלא כדרכה. וע"ז כתבו שפיר ועוד קשה מבעולה שלא כדרכה גופא דחייב עליה קנס וסקילה אף לרבי אי לא מטעמא דלבדו ואמאי הא בתולה כתיב וקושייתם לתנאי דהכא ולתנא דפ' הבע"י דכולהו כהדדי ס"ל כדפרישית. ועל זה תירצו שפיר ושמא י"ל התם משום דדרשינן בעולת בעל דאין אחר עושה אותה בעולה שלא כדרכה וא"כ לפ"ז אף למ"ד בתולה שלימה משמע אפ"ה שייך למעט בוגרת יותר מבעולה שלא כדרכה היכא דאיכא שום ילפותא ולפ"ז ממילא נתיישבו כל קושיות התוספות דאיצטריך למיכתב נערה בין בקנס ובין בסקילה לגלויי דלא נימא בתולה שלימה למעט אף שלא כדרכה ומדאיצטריך למעט בוגרת אף על גב דשייך למעטה יותר מבתולה שלימה על כרחך דלחיובא דשלא כדרכה אתא כיון דאין אחר עושה אותה בעולה שלא כדרכה לא הוי כ"כ במיעוטא דבתולה שלימה כמו בוגרת כן נ"ל נכון בעזה"י ומורי זקיני זצ"ל האריך ליישב קושיית התוספות בע"א והנלע"ד כתבתי ודו"ק:


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.