פני יהושע/ביצה/כה/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
רשב"א
שיטה מקובצת
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
בית מאיר
חתם סופר
רש"ש

שינון הדף בר"ת


פני יהושע TriangleArrow-Left.png ביצה TriangleArrow-Left.png כה TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


בגמ' אורח ארעא קמ"ל כדתניא וכו' ופירש"י ולא משום איסור טרפה והקשו תוס' על פירושו מהא דאמרינן בסמוך נטיעה מקטע רגליהון דקצבים וכו'. ולע"ד יש לתמוה יותר דרש"י גופא מפרש בסמוך בד"ה נטיעה מקטע רגליהון דקצבים משום דפעמים שנמצאת טרפה וא"כ לפ"ז נראין דברי רש"י כסותרים זא"ז ולישנא דגמרא גופא נמי קשיין אהדדי דהכא משמע דאורח ארעא דרמי ב"א היינו משום דנראה כגרגרן ומאידך מימריה משמע דהטעם משום דפעמים נמצאת טרפה ואפי' פי' התוס' אינו מספיק בזה אם לא בדוחק גדול:

והנלע"ד ליישב בזה לפי מה שמצאנו בלשון רש"י בפ"ק דחולין דף י"ב במסקנת הסוגיא דאזלינן בתר רובא וכתב שם דאהא מילתא סמכינן ולא בדקינן כל י"ח טריפות חוץ מנקובת הריאה משום דשכיחי בה ריעותא בדקינן והיכא דאיתרמי דאירכסא הריאה ולא בדק מיתאכלי דסמכינן אהא ואדר"ה דאמר נשחטה בחזקת היתר עומדת ואין מפרסמין הדבר עכ"ל ובטי"ד ריש סי' ט' ובב"י שם הביאו עוד שכל רבותיו של רש"י היו אוסרין אפי' בדיעבד כיון דשכיח בה כמה מיני טריפות ורש"י השיב להם אתמול אכלנו בחלבה ועכשיו נחזיקנה בטרפה נמצא דלפ"ז קשיא הך דשמעתין דמסקינן הכא דאורח ארעא קמ"ל דהוי כרעבתן משמע דמדינא מותר לאכול קודם הפשט ואמאי דהא אכתי איכא למיחש לטרפות שבריאה וכמדומה לי שראיתי קושיא זו בלשון הש"ך בס' בכתיבת יד בחיבורו על הטי"ד שהקשה כן על שיטת האוסרין בדיעבד אלא דלמאי דפרישית אפילו לשיטת רש"י דמתיר בדיעבד נמי קשה נהי דבדיעבד היכא שנאבדה מתיר רש"י אפ"ה לכתחילה מיהא אסור לאכול מבהמה קודם הפשט כיון שצריך לבדוק הריאה ויש ליישב בדוחק:

אמנם לע"ד יש ליישב לפי שיטת רש"י משום דהך מילתא בחומרא דריאה כתבו הפוסקים דלא שייך בגדיים וטלאים דלא שכיח בהו הנך טרפות דריאה וא"כ אפשר דלרש"י אפילו לכתחלה מותר לאכול מהם בלא בדיקה וכיון דהך טעמא לא פסיקא ליה ניחא ליה לגמרא למימר אורח ארעא קמ"ל משום שנראה כרעבתן דהאי טעמא שייך אפילו בגדיים וטלאים וא"כ לפ"ז א"ש נמי אידך מימרא דרמי ב"א דנטיעה מקטע רגליהון דקצבים ופירש"י דלפעמי' שנמצאת טרפה והיינו בבהמה גסה דשכיחא טרפות הריאה כן נ"ל ודו"ק:

שם תנא משמיה דר"מ מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהן עזין ואע"פ דאמרינן בעלמא שהחזיר הקב"ה התורה על כל אומות ולא קבלוהו מ"מ כיון שלא כפה עליהם הר כגיגית כמו על ישראל שפיר קאמר ר"מ מפני מה ניתנה תורה לישראל וכ"כ מהרש"א ומהר"י פינטו ז"ל אלא דלע"ד נראה דלהך מילתא גופא מסיק ר"מ טעמא דמפני שהן עזין דלאו לשון גנאי הוא ח"ו וחלילה להטיל דופי בישראל שהם זרע קודש שבטי ישורון בני אי"ו ולא יתכן לומר שהן עזין אלא לשבח כמה דתנינן באבות יהודא בן תימא אומר הוי עז כנמר לעשות רצון אביך שבשמים ומכ"ש בלימוד התורה שלא הביישן למד מפני כך כפה עליהם הקב"ה הר כגיגית לפי שצפה הקב"ה שאף שתחילת קבלתה יהא באונס אעפ"כ יהא סופה ברצון כשיעמדו על עומק התורה והמצות וכל זה מפני שהן עזין כנמר משא"כ באומות שאינן עזין לעמוד על אמיתות התורה והמצות אלא מקלי הדעת שאין מכירין ברצון ומש"ה לא כפה עליהם הר כגיגית דמה יועיל ומה יוסיף כיון שהכל יהיה באונס ואין בזה לא שכר ולא עונש כדאמרינן בפרק ר"ע מכאן מודעא רבא לאורייתא ובכה"ג גופא יש לפרש ברייתא דתנא דבי ר"י בדרשא קמא דקרא דמימינו אש דת למו. מיהו ללישנא דאיכא דאמרי לא שייך לפרש כן מ"מ נראה לי לפרש בלשון אחר דאיירי נמי בשבחא של ישראל במה שהן עזין היינו לענין כיבוש מלחמה שזכו לכך ע"י ברכת אביהם אברהם ויצחק ומכ"ש יעקב שהמשיל כל השבטים לחיות השדה וא"כ א"ש אלמלא לא ניתנה תורה לישראל שיעסקו בה ומתשת כחם אילו היה עוסקים תמיד בכיבוש מלחמה אין כל אומה ולשון יכולין לעמוד בהם כן נ"ל:

שם ת"ר אין הסומא יוצא וכו' ואין יוצאין בכסא. לכאורה פשטא דלישנא יוצא ואין יוצאין משמע דאיירי דוקא בר"ה כי הנך דמסכת שבת או אפשר דאפילו בכרמלית ומשום איסור הוצאה נגעו בה דאפילו בי"ט דאמרינן מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה שלא לצורך מ"מ בעינן צורך היום קצת לשיטת התו' דלעיל בפ"ק והיינו דאמרינן הכא אם רבים צריכין לו מותר אלא דמלשון רש"י בשמעתין שכתב בד"ה אין הסומא ובד"ה על אונקי דטעמא משום דהוי דרך חול אם כן אפשר דאפילו בחצר מעורבת אסור מה"ט גופא ואפשר דרש"י לשיטתו דלא ניחא ליה לפרש משום חשש איסור הוצאה משום דמשמע מפירושו בפ"ק דמאן דאית ליה מתוך שרי לגמרי ולא בעינן צורך היום קצת כן נ"ל ועיין בק"א:

במשנה בכור שנפל לבור וכו' רש"א כו' אין זה מן המוכן עכ"ל. ופירש"י דר"ש לאו משום מוקצה קאסר ליה דהא לית ליה מוקצה אלא משום דאין רואין מומין בי"ט דהוה ליה כדן את הדין וכו' עכ"ל. והקשו בתוס' על פירושו דהא בפרק כירה משמע להדיא דטעמא דר"ש משום מוקצה ולכאורה היה נ"ל ליישב שיטת רש"י משום דמשמע ליה לרש"י דנהי דמסקינן בפרק כירה דר"ש אית ליה מוקצה היינו דוקא דנפיל ביה מום בי"ט משום דאיכא תלתא מי יימר משא"כ בנפל ביה מום בעי"ט דליכא אלא חד מי יימר ודאי לית ליה לר"ש מוקצה כדמשמע לכאורה בכולה תלמודא ודלא כמ"ש התוס' דתלתא מי יימר לאו דוקא אלא בחד נמי סגיא ומה שדקדקו התוס' כן מהא דמקשה התם ממתניתין דמפירין נדרים כבר כתבתי שם ליישב ובלא"ה מצאתי כמה תירוצים ועיין ג"כ בס' מג"ש למ"ז ז"ל שם בפרק כירה ואין כאן מקום להאריך נמצא לפ"ז הוכרח רש"י לפרש כן דהא דאוסר ר"ש אפילו בנפל ביה מומא בעי"ט ודאי לאו משום מוקצה קאסר ליה דהא לית ליה מוקצה והיינו כדפרישית דבחד מי יימר לית ליה אע"כ דהא דאוסר ר"ש היינו ע"כ משום דהו"ל כמתקן ומשמע ליה לרש"י דמהאי טעמא יש לאסור בדיעבד כמו שאפרש בלשון הגמרא. והא דמשמע בפ' כירה דטעמא דר"ש משום מוקצה ולא סגיא ליה בהאי טעמא דמפרש רש"י משום דהו"ל כמתקן היה נ"ל לפרש לאידך גיסא דהאי טעמא דהו"ל כמתקן לא שייך אלא בנפל ביה מום מעי"ט משום דהו"ל להראות לחכם מאתמול משא"כ בנפל ביה מום בי"ט דלא שייך לאסור משום טעמא דמתקן כדאשכחן להדיא לענין חלה דבעיסה שגילגלה בי"ט מותר להפריש חלה ולא חיישינן לטעמא דמתקן כיון דלא היה אפשר להפרישה מאתמול משא"כ בתרומה שאסרו חכמים משום מתקן היינו משום דלעולם לא משכחת לה אלא באפשר לעשותה מעי"ט וכדמשמע להדיא מהא דמקשה הש"ס לעיל בפ"ק ד' י"ב ע"ב א"כ מצינו תרומ' שזכינו בהרמתה ע"ש ותמצא כדברי היכא דלא אפשר לעשות מעי"ט שרי ולא חיישינן לטעמא דמתקן וה"נ אשכחן לעיל בסוגיא דטבילת כלים דאע"ג דמסיק רבא דאסור משום דמיחזי כמתקן כלי אפילו הכי לא אסרינן אלא בכלי שנטמא מעי"ט אבל בכלי שנטמא בי"ט שרי והיינו נמי מה"ט כדפרישית שם באריכות ע"ש כל זה היה נ"ל לפרש שיטת רש"י שיהא שני השיטות עולה בקנה אחד כפתור ופרח לפי שיטת רש"י אלא שמצאתי לקמן לשון רש"י בפירוש הברייתא דבנפל ביה מום בי"ט שייך להחמיר טפי בטעמא דמתקן לכך צריך אני ליישב פירושו בדרך אחר כמו שאבאר לקמן בסמוך:

בפרש"י בד"ה אם יש בו מום ע"כ ר"י מוקצה אית ליה וכו' עכ"ל. כבר כתבתי בפרק כירה דלכאורה אין זה מוכרח כ"כ דר"י אית ליה מוקצה בכה"ג דאדרבה בפ"ק דחולין דף י"ד גבי השוחט בשבת משמע דלא אשכחן דאית ליה לר"י מוקצה אלא היכא דדחי בידים וא"כ הכא הא לא דחי בידים כיון שלא היה בו מום מעי"ט מאי הו"ל למיעבד וממאי דאוסר ר"י לחתוך הנבילה שנתנבלה בשבת נמי הא מסקינן התם בפ"ק דחולין דהיינו משום דמעיקר' הוי קאי לאדם והשתא לבהמה וא"כ לפ"ז אפשר דהכא בבכור במשנתינו סובר ר"י דשרי כיון דלא שייך האי טעמא וכ"ש למה שהעליתי שם בפ' כירה (שבת דף מ"ו ע"ב) דבבכור נמי שייך לומר אדם יושב ומצפה מתי תפול בו מום כיון דמנגחי אהדדי כדאיתא בבכורות דף כ"ה אלא שכבר העליתי שם בפרק כירה דנהי דמשקלא וטריא בפ"ק דחולין מעיקרא משמע הכי מ"מ לבתר דמסיק הש"ס התם אליבא דר"מ דהשוחט בשבת אסור משום מוקצה אע"ג דלא דחי בידים א"כ כ"ש דר"י נמי אית ליה הכי דהא מחמיר לענין מוקצה טפי מר"מ נמצא דלפ"ז יפה כתב רש"י כאן דר"י אית ליה מוקצה והיינו אפילו בכה"ג כן נ"ל ועיין מה שאכתוב בסמוך בל' רש"י ד"ה קמ"ל דמשמע קצת דהך מילתא רפויא מרפיא בידו של רש"י:

ועוד נראה לי דכאן לא הוצרכו לכך דעיקר כוונת רש"י היינו משום דפשטא דלישנא דמתניתין הוי משמע דהא דקתני בכור שנפל לבור היינו ע"י נפילה נולד לו המום והיינו בי"ט עצמו וא"כ לפ"ז תו לא שייך לחלק בין היכא דדחי בידים או לא דחי בידים כיון דאין לך מוקצה גדול מזה דמיום שנולד הוקצה למצותו והוקצה לאיסורו מחמת קדושת בכור שעליו ולא חזי למידי וכ"ש דאין שם אוכל עליו כיון שהשוחטו בחוץ ענוש כרת ונראה שלזה נתכוין רש"י בדיבור הקודם וא"כ נראה דאפי' ר"ש מודה במוקצה כה"ג א"כ לפ"ז יפה כתב רש"י דעכ"פ כ"ש דר"י אית ליה מוקצה בכה"ג דהא אשכחן בכולה תלמודא דר"י מחמיר טפי לענין מוקצה מר"ש כן נ"ל ודו"ק:

בתוס' בד"ה בכור שנפל וכו' וקשה דאין זה מן המוכן משמע דאפילו בקרו חכם וכו' ולפ"ה משמע וכו' עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה דבכל הספרים שלנו רש"י גופא כתב כאן דלר"ש אין התרתו התרה ואינו מוכן להכשר וא"כ משמע להדיא אפילו בדיעבד אסור וכ"כ רש"י עוד לקמן בסמוך בבריית' במימרא דר"ש וכבר הרגיש מהרש"א ז"ל בזה ע"ש:

מיהו נראה לי היא גופא קשיא להו להתוספות על פירש"י דלפי האי טעמא דמתקן לחוד משמע להו להתוס' בפשיטות דלא שייך לאסור בדיעבד כדאמרינן בפרק כירה (שבת דף מ"ג) גבי טבל שאם עבר ותיקנו מתוקן וכמו שהקשו שם בתוספות בשם הרשב"א מהא דהתם אמתניתין דהכא והיינו לפי פירש"י כדפרישית התם ועיין מה שכתבתי שם ליישב לחלק בין תיקון דטבל לתיקון דבכור דהוי מתקן טפי ע"ש וכ"ש דא"ש טפי למאי דפרישית בסמוך בלשון רש"י כן נ"ל. אלא דמלשון התוספות נראה קצת שלא נתכוונו לזה כמ"ש ג"כ בחידושי מהר"ם שי"ף ז"ל בקצרה לכך נראה לפרש עוד דכיון דאפשר דרש"י גופא נתכוין ג"כ במ"ש דאין התרתו התרה היינו משום מוקצה מחמת איסור ראיית מומין והיינו כפי' התוס' עצמו אלא משום דמסתימת לשונו לא משמע כן והיינו דקשיא להו דלא הו"ל לסתום אלא לפרש ודו"ק:

בא"ד לכן נ"ל דמטעם מוקצה קאמר וכו' ופליגי ברואין מומין וכו' עס"ה. וקשיא לי אהא דפשיטא להו הכא דר"ש אוסר במוקצה אפילו בנפל בו מעי"ט דלית ביה אלא איסור מוקצה מחמת איסור ראיית מומין לחוד כמו שהאריכו בזה בפרק כירה דבחד מי יימר סגי (וע"ש בחידושינו) וקשיא מדידהו אדידהו דהא לקמן בפרק המביא דף ל"א ע"ב גבי בית מלא פירות הסכימו התו' לשיטת רש"י דלא אמרינן מוקצה מחמת איסור היכא שהאיסור אינו אלא מדרבנן אלא שהוסיפו על פירש"י שם היינו היכא שהמוקצה אינו בעולם ונסתלק כגון טבל וכיוצא בו ואם כן בכור דהכא היינו לגמרי דומיא דטבל כיון דאיסור ראיית מומין אינו אלא משום שבות ולאחר שראה החכם נסתלק המוקצה מן העולם ואמאי קאסר ר"ש וצ"ע ועיין מה שאכתוב בזה שם בפרק המביא אי"ה:


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.