פני יהושע/בבא קמא/פז/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
שיטה מקובצת
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
רש"ש
חידושי הרי"מ
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


פני יהושע TriangleArrow-Left.png בבא קמא TriangleArrow-Left.png פז TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


תוספות בד"ה וכן היה ר"י וכו' תימא א"כ מאי איריא וכו'. ונראה לר"י שחזר בו ר"י לבסוף וכו' עכ"ל. וקשה דכיון דר"י מעיקרא מג"ש דעיניך פטר ליה מבשת וא"כ ע"כ שקיבל האי ג"ש דעיניך מרבותיו דאין אדם דן ג"ש מעצמו וא"כ איך חזר בו לבסוף דא"כ קשיא האי ג"ש דעיניך למאי אתא ובשלמא אם נאמר דהא דקאמר ר"י סומא אין לו בשת היינו אפילו אם נתבייש א"ש דמוקי ג"ש להכי אבל למ"ש התוספות לעיל דבנתבייש מודה קשיא ויש ליישב:

גמרא אמר ר' יוסף מריש ה"א וכו' מ"ט דלא מפקידנא ועבידנא וכו'. וכתבו תוספות בסוף ר"ה דמכאן מוכח דמי שאינו מחויב בדבר ועושה אפ"ה יכול לברך ולא אמרינן דהוי ברכה לבטלה דא"כ אמאי קאמר ר"י דהוי עביד י"ט דלא מיפקד ועביד ות"ל שהיה מפסיד שכר כל ברכות המצוות אע"כ שהיה יכול לברך ע"ש באריכות דף ל"ג:

במשנה החובל בע"ע חייב בכולם חוץ מן השבת בזמן שהוא שלו. ויש לדקדק לדברי הגורסים לעיל הקוטע יד ע"ע של חבירו קאמר רבא נותן הכל לעבד וילקח בהם קרקע והיינו אפילו שבת קטנה וא"כ ה"נ כשחבל בו הוא עצמו למה לא יתן לו השבת קטנה המגיע לחלקו וילקח בו קרקע אמנם לפמ"ש שם הטעם שיש לעבד חלק בשבת היינו משום דמאן יימר שהיה הרב משתמש בו כל הימים וכמ"ש שם באריכות אם כן מה"ט לא מצינו לאפוקי ממונא מן הרב מספק כשחבל בו בעצמו:

תוספות בד"ה בעבד כנעני וכו' וא"ת והא ברפואתו חייב כדאמר פ"ק דגיטין עכ"ל. ויש לדקדק דמאי ראיה מייתי דודאי התם אמרינן שפיר כיון שהחובל נותן ריפוי ע"כ היינו כדי שיתן להרופא שהרי אפילו אם הנחבל אומר הב לי לדידי ואנא מסינא נפשאי יכול לעכב כדלעיל וא"כ מקשה שפיר רפואתו דיליה הוא דבעי אתסויי ביה אבל הכא כשחבל בו רבו מאי פשיטותא שחייב לרפאותו דלמא פטור לגמרי אפילו לרפאותו ואין זה תימא שהרי מצינו שאפילו אם הרג עבד כנעני שלו אקיל רחמנא לגבי' שישנו בדין יום או יומים ונתן טעם כי כספו הוא ואם כן י"ל דה"ה לענין חבלה ועוד דבהדיא כתב הסמ"ע בסימן ת"כ ותכ"ד שאינו חייב מלקות על הכאת עבד כנעני שלו ע"ש וכ"נ מל' הרמב"ם והטור ועוד שיש לפוטרו מהקישא דקרא דאיתקש שבת לריפוי וכל שאינו חייב בשבת אינו חייב בריפוי כדלעיל ואם נאמר שזהו באמת בכלל מה שכתבו בסוף שיש לחלק בין חובל בעצמו לחבלו בו אחרים וכו' א"ש אבל אין הל' משמע כן ומלשון הטור ודאי יש לדקדק שאם חבל בו בעצמו אינו חייב אפילו ברפואתו:

בא"ד וא"ת ותפשוט ממתני' דיכול הרב וכו' וי"ל דהכא מיירי בזן את העבד עכ"ל. ויש לתמוה מאי ס"ד דלא איירי בהכי הא בהדיא דחה התם מלתא דרבי יוחנן ומוקי ליה ג"כ במעלה מזונות כי היכי דלא תפשוט שיכול הרב לומר וכו' וא"כ מאי אולמא הא דמתני' וי"ל דהיא גופא קשיא להו להתוספות מעיקרא דבעי התם למיפשט מדרבי יוחנן אמאי לא פשיט ממתני' דהכא וע"ז תירצו דמתני' דהכא וודאי מיירי בזן את עבדו דהכי אורחא דמלתא אבל התם מלתא דר"י משמע ליה דלא איירי כשרבו מעלה לו מזונות מדנקט בהדיא ואותו עבד ניזון מן הצדקה כדאיתא שם כנ"ל והמשך קושיית התוספות עיין במהרש"א:

גמרא בעי מיניה ר"א מרב החובל בבת קטנה וכו'. ויש לדקדק אי נקט קטנה דוקא ולאפוקי נמי נערה דכיון שאינו יכול למוכרה ממילא אין הנזק דאפחתה מכספה של אב או דלמא דנערה נמי נזקה לאביה כיון שיכול למוסרה לקידושין ונקט קטנה למעוטי בגרות ונ"ל דדבר זה תלוי בסברת התוס' לקמן אם נפרש דעיקר האיבעיא היינו על פחיתת הכסף של קידושין ממילא דנערה נמי דינה כקטנה ואם נפרש כאידך תירוצא דהאי אפחתה מכספה היינו פחיתת המכירה עד שעת בגרות ממילא דנערה כיון שאין האב יכול למכרה נזקה לעצמה ותמיה ששום פוסק לא כתב כלום בזה וק"ל:

שם חבלה למי ונראה דהאי חבלה למי לא קאי אלא אנזק לחוד אבל צער וריפוי ובשת פשיטא ליה לר"א דהוי לעצמה וכדמשמע לקמן בהדיא דאפי' ר"א גופא לא קמיבעיא ליה אלא חבלה דאפחתה מכספה והיינו נזק לחוד ואפשר דמשבת נמי מיבעיא ליה דהיינו נמי בכלל אפחתה מכספה אבל צער וריפוי ובשת ודאי פשיטא ליה ובזה הסכימו כל הפוסקים וק"ל:

תוספות בד"ה כיון דאקני ליה רחמנא כו' פירש בקונטרס דכתיב בנעוריה כו' וקשה דבריש פ"ק דקידושין אמר דההיא בהפרת נדרים הוא דכתיב עכ"ל. ולפענ"ד דברי רש"י ז"ל מוכרחין כאן לפי סברת בעל האיבעיא דאי ס"ד דאסיק אדעתיה הך סוגיא דקידושין דא"כ ע"כ מעשה ידי בתו גופא דלאביה לא ילפינן אלא מהקישא דבתו לאמה א"כ מאי קמיבעיא ליה חבלת בתו למי מי עדיף בתו גופא מאמה דפשיטא לן דלעצמה כדתנן במתני' דהכא דאפילו חבל בע"ע שלו חייב ליתן הכל חוץ משבת ור"א גופא מותיב לרב בסמוך מהך מתניתין אלא ע"כ דר"א בעל האיבעיא לא אסיק אדעתיה הקישא דאמה אלא יליף לה מקרא דבנעוריה ולפ"ז אה"נ דבתו עדיפא מאמה. ורב משני ליה הך סברא גופא דלא זיכתה תורה לאב אלא שבח נעורים בלבד מסברא דנפשיה מהקישא דבתו לאמה כנ"ל ועיין מה שאכתוב לקמן במימרא דר"י ומכ"ש דא"ש טפי למ"ש לעיל דעיקר מילתא דרב דאמר לא זיכתה תורה לאב אלא כו' מהקישא דבתו לאמה דייק לה א"כ ע"כ עיקר מיעוטא דכוותיה קא ממעט דאפילו עד שעת בגרות לא זיכתה תורה לאביה שבח חבלה:


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.