פירוש המשנה לרמב"ם/שקלים/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פירוש המשנה לרמב"ם ‏ שקלים ד

א

התרומה מה היו עושין בה וכו':

הצמחים של שנה שביעית נקראים ספיח לפי שאין זורעין בו דבר והצומח בה הוא ממה שנזרע בשנה שעברה כלומר השנה הששית וקצרו אותו והוא נקרא ספיח כמו שפירשתי בשביעית וידוע כי כל מה שתוציא אותה שנה הוא הפקר ואוכלין אותו כל העם בשוה ואנו צריכין בכל שנה עומר התנופה ושתי הלחם מן החדש כמו שהוא עיקר אצלנו במנחות והוא אמרם כל קרבנות צבור והיחיד באים מן הארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינן באין אלא מן החדש ומן הארץ ולפיכך נצטרך לשכור שומרים לשמור קצת הספיחים כדי שלא ישלחו בני אדם ידם בהם בשנת השמטה ולא נמצא ממה שנביא עומר ושתי הלחם ואותן המעות שנותנין להם בשכרם הוא כאילו היו קונין בו העומר ושתי הלחם וא"ר יוסי כי מי שהתנדב לשמור בחנם שהעומר ושתי הלחם שלו בלי ספק לפי שהם הפקר והוא שומרם בלא שכירות והביאן שמותר להקריבן והציבור יוצאין בהם ידי חובתן א"כ הוא סובר שמשתנה קרבן יחיד לקרבן צבור וחלקו עליו חכמים בזה ואמרו אי אתה מודה כי העומר ושתי הלחם אינן באין אלא משל צבור ואיך יתנדב אותן יחיד כיון שאין להם בשנה שביעית דמים אלא לשמירתן וזו הקושיא היא כפי סברתם שהיו אומרים קרבן יחיד אינו משתנה לקרבן צבור ואין הלכה כרבי יוסי:

ב

פרה ושעיר המשתלח כו':

תרומת הלשכה הוא הממון המכונס בשלש קופות הגדולות שזכרנו אותם פעמים והמותר הנשאר בלשכה עושין ממנו כבש של עץ בצורת התבנית שקורין אותו בעלי התשבורת בלשון ערבי אלמנשור ועולין עליו כמו סולם אלא שאין בו מעלות והוא על זו הצורה ועוד יתבאר במקומו:

ואמרם כבש פרה ענינו הכבש שמוציאין עליו הפרה אדומה מהר הבית להר המשחה כמו שיתבאר במסכת פרה:

וכבש שעיר המשתלח ג"כ כבש שהיו מוציאין עליו שעיר המשתלח מן העזרה לחוץ המקדש כאשר יתבאר ביומא ושם יתבאר עוד כי לשון של זהורית קושרין בראש שעיר המשתלח ואין הלכה כאבא שאול:

ג

מותר שירי לשכה כו':

ר"ל כל מה שמשתכר בהן בין מקחן לממכרן לאותן שמקריבין הקרבנות משאר העם להקדש ור"ע אומר אין משתכרין בממון של הקדש ולא בממון עניים והלכה כר"ע:

ד

מותר התרומה מה היו עושין כו':

כבר קדם לך כי ר' ישמעאל סבר כי מותר שירי הלשכה שלוקחין בהן יינות שמנים וסלתות ויהיה שכרם להקדש אותו השכר הוא שקוראין אותו מותר פי' ר"ל כי אותו הדבר שהרויח בהן ניתוסף על דמיו ועוד נבאר לך בפרק שלאחר זה כי הנסכים היה הקדש משתכר בהם והיה מתקבץ ממנו דמים יתירים והם הנקראין מותר נסכים. וקיץ שם לימות החמה. בקיץ ובחורף. ופירות הקיץ ר"ל התאנים והענבים ששוטחין ומייבשין אותם ואוכלין אותם בני אדם תוספת על סעודתו ומפני זה נקראו הקרבנות הקרבין על המזבח יותר על החיוב קיץ המזבח והם כולם עולות נדבה והן משל צבור:

ואמרם זה וזה לא היו מודין בפירות ר"ל ר"ע ור' חנינא לא היו מודים לו בשכר יינות שמנים וסלתות לפי שהם אומרים אין משתכרים בשל הקדש כאשר קדם ופסק ההלכה בכל זה אמרם תנאי ב"ד על המותרות שיקריבו עולות:

ה

מותר הקטורת מה היו עושין כו':

אין ספק כי הקטורת שעושין לוקחין אותה מתרומת הלשכה וזה נכלל מדבריהם שאמרו בראש הפרק וכל קרבנות הצבור וכשישאר ממנה מותר יותר על מה שאנו צריכים לשארית שנתנו כי ידוע הוא הסך שמקריבין ממנו בכל יום כמו שנבאר בתחלת כריתות (אי) נקח מתרומת הלשכה כמו שכר האומן העושה הקטורת כמו שאמרו:

ואמרם מתרומת הלשכה היו מפרישין ממנה שכר האומנין ומיד יחזור אותו השכר חולין בלא ספק ואח"כ מחללין המותר שנשאר מן הקטורת על שכר האומנין שחזר חולין ויחזור אותו השכר קדש ומחזירין אותן לתרומת הלשכה והמותר שנשאר מן הקטורת חולין ותנתן להם בשכרן וחוזרין ולוקחין אותו מהם בסוף השנה מתרומה חדשה ומסתפקים ממנה בשנה הבאה ובתוספתא דמעילה שאין הקדש מתחלל על המלאכה אלא על המעות כיצד הן עושין מפרישין שכר האומנין וכו' ואם כלתה השנה ולא נתקבצה תרומה חדשה ונצטרך לקטורת נקח אותו הקטורת מהם בתרומה ישנה ומקטירין אותו:

ו

המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין כו':

בן עזאי אומר אין הקדש מתחלל על המלאכה ולפיכך יאמר שיקחו מאותן הנכסים שכר האומנים שעשו הקטורת וזולתו ויחזרו חולין אותן הנכסים ואח"כ מחללין עליהם דברים הראוים לקרבנות צבור ואז תנתן אותה הבהמה [ס"א הקטורת] לאומנין בשכרן ויקנו אותה מהן מתרומה חדשה כמשפט שעשו בקטורת והוא מאמר בן עזאי אינה היא המדה ענינו כי אין זה שוה לדין שנדין בקטורת ואינו הולך באותו דרך ומאמר בן עזאי שוה למאמר הנקדם בקטורת לפיכך אני אומר הלכה כבן עזאי:

ז

המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראויה כו':

ר"א סובר סתם הקדשות לבדק הבית ור' יהושע אומר שהוא כן אלא מה שאמר כי מה שאפשר להקדיש בעינו להקריבו במזבח שיקריב והיה כלו כליל והיא העולה וראה ר"ע דברי ר"א על דברי רבי יהושע כי רבי יהושע חלק דברו ונתן סתם הקדשות קצתו לבדק הבית ומקצתו למזבח וא"ר פפייס כי מי שהקדוש לבדק הבית בפירוש שהדין בו כדברי ר"א ומי שהקדיש סתם כר' יהושע ולא חלק ר' פפייס על ר"ע והלכה כר"ע:

ח

המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין כו':

מה שחייבנו לומר ביינות שמנים וסלתות ועופות שיביא בדמיהם עולות על כל פנים ואמרנו בבהמות שיפלו דמיהם לבדק הבית לפי שהבהמות יש להם פדיון ויינות שמנים וסלתות ועופות אין להם פדיון כמו שהוא עיקר בת"כ ולפיכך מקריבין דמיהם ע"ג המזבח בהכרח והלכה כר"א:

ט

אחת לשלשים יום משערין את הלשכה כו':

משערין מלה עברית כמו שער בנפשו וענינו שנותנין שיעור לאותו דבר וכן בכאן פירושו שפוסקין הדמים לאותן הדברים הנמכרים ופוסקין עם מוכרי הסולת והיין לקרבנות בדמים ידועים וקונין מהם בכל יום ויום מה שהיו צריכין לקרבנות אם נתייקר הדבר הנמכר אין הגזבר מוסיף להם כלום על הסך שהסכים עמהם עליו בתחלת השלשים יום ואם הוזל הדבר הנמכר לוקח מהם בשער הזול מוכרין לו כמו שמוכרין לשאר בני אדם שיד הקדש על העליונה ענינו שלוקח החלק היפה לעצמו וקנה לתועלתו וענין לספק שימכור לנו כדי צרכנו וספוק הוא השלמת הצורך תרגום ומצא להן היספקון להון ועברי ממש אם ישפק עפר שומרון במלאת ספקו ואם הוא בשין וענין מארבע סאין בסלע מסך ארבע סאין בסלע ושיעור הסאה והסלע כבר פרשנוה פעמים רבות בסדר זרעים וממה שאני טעון להזכירך בסוף זה הפרק אמרם בהתלמוד בהעלם דבר ושעירי ע"ז בתחלה גובין להן ואינן באין מתרומת הלשכה:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.