פורטל:תרי"ג מצוות/שלא להתגודד כמו עובדי עבודה זרה

בה"ג וסיעתו

לא תתגודדו. (בה"ג לאוין קפד)

דרך גדירות מעשות בהאנק אנוחים, כמשפטם בחרבות וברמחים. (רבינו אליהו הזקן)

טלטול שער וגדידה וקרחה ומרדיית פרך ירא מבוראך. (ר"י אלברגלוני)

לא תתגודדו. כתוב בפ' ראה אנכי "לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת", ובמכות באלו הן הלוקין (כא.) מסקינן: אמר שמואל שריטה וגדידה אחת היא, ושריטה פירשתי למעלה בלאו דלא ישרטו (סי' שכד). (יראים שסט)

רמב"ם וסיעתו

שהזהירנו מעשות שרט לנפש בבשרנו כאשר יעשו עובדי ע"ז, והוא אמרו יתעלה "לא תתגודדו". וכבר נכפלה האזהרה מזה באמרו "ושרט לנפש לא תתנו" וגו' (ויקרא יט כח). וכבר התבאר בגמרא יבמות (יג:) כי גופיה דקרא לא תתגודדו לא תעשו חבורה, ושם נאמר גם כן "לא תתגודדו" מיבעי ליה לגופיה דאמר רחמנא לא תעשו חבורה על מת . ובגמרא מכות (כא.) אמרו שריטה וגדידה אחת היא . ושם התבאר המתגודד על המת בין ביד בין בכלי חייב, ועל ע"ז בכלי חייב ביד פטור, כמו שבא בפירוש בנבואה ויתגודדו כמשפטם בחרבות. והנה אמרו שבכלל זה האזהרה מחלוק דתי העיר במנהגם וחלוק הקבוצים, ואמרו: לא תתגודדו - לא תעשו אגודות אגודות, אבל גופיה דקרא הנה הוא כמו שבארנו לא תעשו חבורה על מת, וזהו כמו דרש. וכן אמרו סנהדרין (קי.) המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר "ולא יהיה כקרח וכעדתו" (במדבר יז ה), הוא גם כן על צד הדרש, אמנם גופיה דקרא הוא להפחיד. ולפי מה שבארו החכמים הנה הוא שלילה לא אזהרה, כי הם בארו שענין זה המאמר הוא, שהאל יתעלה מגיד כי מי שיחלוק ויעורר על הכהונה במה שיבא מן הזמן, לא יענש במה שנענש קרח ואמנם יהיה כאשר דבר ה' ביד משה לו, רוצה לומר הצרעת, כאמרו למשה "הבא נא ידך בחיקך" (שמות ד ו), וכמו שהתבאר בעזיהו המלך. ואשוב אל כונת המצוה ואומר כי התבארו משפטי מצוה זו בסוף מכות, והעובר על לאו זה לוקה. (רמב"ם לא תעשה מה).

שלא להתגודד גופנו כמו שיעשו עובדי עבודה זרה, ועל זה נאמר (דברים יד א) "לא תתגודדו". ונכפל לאו זה במלה אחרת שנאמר (ויקרא יט כח) "ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם" וגו'. ובמסכת יבמות (יג:) אמרו זכרונם לברכה: לא תתגודדו מיבעי ליה לגופיה, דאמר רחמנא לא תעשו חבורה. ושם נאמר עוד: לא תתגודדו - על מת. ובמסכת מכות (כא.) אמרו זכרונם לברכה: ששריטה וגדידה דבר אחד הוא. ושם נאמר שהשורט על המת בין ביד בין בכלי חייב, ועל עבודה זרה בכלי חייב וביד פטור, שכן היה מנהגם להתגודד לפני עבודה זרה בכלי, וכענין שכתוב (מלכים א' יח כח) ויתגודדו כמשפטם בחרבות וברמחים. ומכל מקום לפי הנראה מדברי רבותינו זכרונם לברכה (מכות כ:) שאין חיוב הלאו רק במתגודד על מת או על עבודה זרה, אבל המתגודד בלא טענה או מתוך כעס על ביתו שנפל או ספינתו שטבעה, אף על פי שהוא דבר נמאס ביותר ומכוער ואסור, אין חיוב הלאו על זה. משרשי המצוה כדי שלא נעשה בנו שום ענין בעולם דומה לעובדי עבודה זרה, וכענין שכתבתי בלאו דהקפת הראש בסדר קדושים תהיו לא תעשה ל"א בסימן רנ"ה (מצוה רנא). ונמנענו מן הגדידה על מת כי לא יאות לעם הנבחר בעלי חכמת התורה היקרה להצטער בדבר ממעשה האל רק על ענין שציונו בה להצטער בו, ומן הטעם שכתבתי בסדר אמור אל הכהנים במצוה ראשונה (מצוה רסד), אבל שנשחית גופנו ונקלקל עצמנו כשוטים לא טוב לנו ולא דרך חכמים ואנשי בינה, היא מן מעשה המון הנשים הפחותות וחסרי הדעת שלא הבינו דבר במעשה האל ונפלאותיו. והרמב"ן ז"ל (בפירוש החומש כאן) כתב, מכאן סמך לרבותינו זכרונם לברכה (מועד קטן כז:) באוסרן להתאבל על מת יותר מדאי. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (מכות שם) שהשורט על המת חייב על כל שריטה ושריטה מלקות אחת, והוא שהתרו בו על כל אחת ואחת, והשורט שריטה אחת על חמשה מתים חייב חמש מלקיות, ויתר פרטיה בסוף מסכת מכות. וכתב הרמב"ם ז"ל: כי עוד דרשו זכרונם לברכה בכלל אזהרה זו שלא יהו שני בתי דינין בעיר אחת, זה נוהג במנהג אחד וזה נוהג במנהג אחר, שדבר זה גורם למחלוקת, ולשון לא תתגודדו כלומר לא תעשו אגודות אגודות, כלומר שתהיו חלוקין אלו על אלו. ממורי ישמרו אל למדתי שאין איסור זה אלא בחבורה אחת שחולקין קצתן על קצתן והן שוין בחכמה, שאסור לעשות כל כת מהן כדבריו שזה גורם מחלוקת ביניהן, אלא ישאו ויתנו בדבר הרבה עד שיסכימו כולם לדעה אחת, ואם אי אפשר בכך יעשו הכל כדברי המחמירין אם המחלוקת הוא על דבר שהוא מן התורה, אבל בשני בתי דינין חלוקין והן שוין בחכמה לא נאמר על זה לא תתגודדו, והביאו ראיה ממעשה דמסכת חולין שאמרו שם נפקי שיפורי דרב ואסרי, ונפקי שיפורי דשמואל ושרו. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר על זה ושרט שריטה אחת בכל מקום שבגופו על מת או לשם עבודה זרה חייב מלקות. (חינוך תסז)

שאר מונים

מקרוח, והקיף, והשחת, משרט, וכתובת הנזרו. (רס"ג)

ענה שרט מהתגודד, ולחתונתם אל תתחמדו, כה אמר ד' אל דרך הגויים אל תלמדו. (רס"ג בעשרת הדברות, ב ס)

רתת שם אלים מחללים ומשאטים, רואי פאת זקן מגלחים, ושרטת בבשרם משרטים. (רבינו בנימין בן שמואל פיטן)

שלא לגדוד, שנא' "לא תתגודדו" וגומר. (רמזי הסמ"ק)

שלא לגדוד, דכתיב (דברים יד א) "לא תתגודדו", והיינו כמו שריטה אלא שהשריטה ביד וגדידה בכלי. ובכלל זה שלא יעשו אגודות אגודות כגון ב' בתי דינין בעיר אחת, פלג כב"ש ופלג כב"ה. (סמ"ק עה)

שלא ישרוט אדם בבשרו על המת שנ' ושרט לנפש לא תתנו בשרכם ושריטה וגדידה אחת היא. (סמ"ג רמזי הלאוין)

כתוב בפרשת קדושים "ושרט לא תתנו בבשרכם", וכן בכהנים כתוב "ובבשרם לא ישרטו שרטת", ודורש בתורת כהנים: שחייב על כל שריטה ושריטה, והוא שהתרו בו על כל אחד ואחד. וגדידה ושריטה אחת היא. ובכלל לא תתגודדו אזהרה אף לע"ז, שחוק ע"ז כן שנאמר ויתגודדו כמשפט' בחרבות וברמחים. ותניא במכות (כא): על המת - בין ביד בין בכלי חייב, ועל ע"ז - ביד פטור בכלי חייב שנאמר בחרבות. ומה שמצינו בסנהדרין (סה) שכשנפטר רבי אליעזר היה רבי עקיבא מכה בעצמו עד שדמו שותת לארץ, על התורה ועל המצות היה עושה כך, כמו שאומר שם: הרבה מעות יש לי ואין לי שלחני להרצותם. ובכלל לא תתגודדו דרשינן ביבמות (יד) אל תעשו אגודות אגודות, שלא יהו שני בתי דינין בעיר אחת זה נוהג מנהג אחד וזה נוהג מנהג אחר. (סמ"ג לאו סב)

ויש בזה הלאו אזהרה אחרת והיא "לא תתגודדו". ובגמרא (מכות כא.) (ו)יבמות (יד.) הכניסו בכלל זה לא תעשו אגודות אגודות, להזהיר על המחלוקת שלא תהיה תורה כשתי תורות. אבל שם אמרו (יבמות) דגופיה דקרא הוא לא תעשו חבורה על מת, ופירשו הם ז"ל שעל המת בין ביד בין בכלי חייב, ובעבודה זרה בכלי חייב ביד פטור. ואלו שתי אזהרות לאו אחת הם במנין. (זוהר הרקיע אות לאוין נה)

שלא להתגודד לע"ז בכלי ועל מת ביד, שנא' "לא תתגודדו"* (*כל ישראל אגודה אחת כשהתגודדו תתירו האגודה). טעם מצוה זו: כי בצלם אלהים ברא את האדם, ואיך יקלקל ויעשה פגם בצורתו. ולא תעשו אגודות וחבורה בגוף מזיק לנפש, יען הוא נרתקה ולבושה, ואמר ובך בחר ד' - באדם עצמו מקום מוכן לשרות עליו השכינה, מקום שמוחו של תינוק רופש בטוטפות שם הכסא ולא תתגודדו. (טעמי מצוות לר"מ הבבלי, לאו רסח)

לא תתגודדו - היינו שריטה על מת. ובכלל לאו זה שלא להתגודד לעבודת אלילים, כדכתיב בהו ויתגודדו כמשפטם, אלא שעל מת בין ביד בין בכלי חייב מלקות, ולעבודת אלילים דוקא בכלי לוקה דכתיב בהו בחרבות, וביד אסור ולא לקי. ענף מצוה. (ספר חרדים, לא תעשה פרק ה פז)

בכלל לאו זה, בפרקא קמא דיבמות דרשו שבא להזהיר לא תעשה אגודות אגודות - שלא יהיו ב' בתי דינין בעיר אחת, אחד נוהג מנהג אחד ואחד נוהג מנהג אחר, כדי שלא תהיה תורה כשתי תורות, סמ"ג ורשב"ץ. ענף מצוה. (ספר חרדים, לא תעשה פרק ה פח)

ושרט לנפש לא תתן על המת / ולא תכתוב כתובת קעקע בכל עת. (סולת נקיה לבעל המטה משה)