פורטל:תרי"ג מצוות/קריית שמע ערבית ושחרית

ודברת בם (דברים ו ז)

בה"ג וסיעתו

קרית שמע. (בה"ג)

קרא שמע הלוא כה דברי כאש. (רבינו אליהו הזקן)

ליחד אל איום שתי פעמים ביום. (רשב"ג)

ויותר בני הזהר ליחד את שם הגדול בייחוד שמע, פעמיים בכל יום תיחדנו, והשואל בשלומך בין הפרקים השב תשיבנו, ומפני הכבוד גם דרוש תדרשנו. ובעמדך להתפלל אפילו המלך שואל בשלומך השמר פן תשיבנו, כי תמצא איש לא תברכנו וכי יברכך איש לא תעננו. (ר"י אלברגלוני)

קריאת שמע. את ה' אלהיך תירא ותעבוד ותקבל מלכותו ועולו שחרית וערבית, דכתיב בפ' ואתחנן שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, פי' המקרא כך הוא: והיו הדברים האלה, שהזכיר למעלה: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד - על לבבך, ושננתם לבניך, ודברת בם בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך, ובשכבך, ובקומך. (יראים רנב (יג))

רמב"ם וסיעתו

היא שציונו לקרוא קריאת שמע ערבית ושחרית, והוא אמרו "ודברת בם". וכתוב בתוספתא כשם שנתנה תורה קבע לקריאת שמע כך נתנו חכמים זמן לתפלה, רוצה לומר שזמני התפלה אינם מן התורה אמנם חיוב התפלה עצמה מן התורה כמו שבארנו, וחכמים ז"ל סדרו להם זמנים. וזהו ענין אמרם (ברכות כו:) תפלות כנגד תמידים תקנו, רוצה לומר שתקנו זמניהם כפי זמני הקרבן. ומצוה זו אין הנשים חייבות בה. (רמב"ם מצוה י)

לקרות קריאת שמע פעמים ביום. (רמב"ם ריש הל' קרית שמע)

שנצטוינו לקרות בכל יום ערבית ושחרית פסוק אחד מן התורה שבסדר זה, וזהו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו ד), ועל הפסוק הזה נאמר (שם) ודברת בם בשבתך בביתך בשכבך ובקומך, ובא הפירוש על זה (ברכות י:) בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם קמים, וקא משמע להו לרבנן שבשעה שבני אדם שוכבין תקרא כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר, וכענין שכתוב (ויקרא כו ו) ושכבתם ואין מחריד, וכן לא ישכב עד יאכל טרף (במדבר כג כד), דמשמע כל שעת שכיבה. ועוד שבני אדם חלוקים הם במדותם בענין השכיבה, יש מהם שאינם שוכבים עד חצי הלילה, ויש עד סופה, ויש ששוכבין מיד בתחילת הלילה, ומפני כן אמרו שזמן קריאת שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לאכל בתרומתן, דהיינו צאת הכוכבים, עד שיעלה עמוד השחר. ושעה שבני אדם קמים משמע להו מתחילת היום, כלומר - כשהבוקר אור כשאדם מכיר את חבירו ברחוק ארבע אמות, עד שלש שעות שלימות (מציינים שהוא כהרמב"ם שם פ"א יא ולא כיראים (סי' רנב) שכתב עד תחילת שעה שלישית). ולא משמע להו הקימה כל היום כמו השכיבה, שאין דרך אחד מבני אדם שהוא בריא שיקום ממטתו בסוף היום או אפילו באמצעו. ואמרו זכרונם לברכה (שם ט:) בקריאת שמע דשחרית, דמכל מקום מכאן ואילך, כלומר מסוף שלש שעות עד סוף היום, מי שלא קרא לא הפסיד, שלא יוכל לקרותה עם ברכותיה. משורשי המצוה, שרצה השם לזכות עמו שיקבלו עליהם מלכותו ויחודו בכל יום ולילה, כל הימים שהם חיים, כי בהיות האדם בעל חומר, נפתה אחר הבלי העולם ונמשך לתאוותיו, צריך על כל פנים זכרון תמידי במלכות שמים לשומרו מן החטא, על כן היה מחסדו לזכותנו, וציונו לזכור שני העתים האלה בקבע ובכונה גמורה, אחת ביום להועיל לכל מעשינו שביום, כי בהיות האדם זוכר בבוקר אחדות השם ומלכותו, וכי השגחתו ויכלתו על הכל, ויתן אל לבו כי עיניו פקוחות על כל דרכיו, וכל צעדיו יספור, לא יתעלם ממנו דבר מכל דבריו, ולא יוכל ממנו להחביא אחת מכל מחשבותיו, הלא יהיה לו למשמר מחשבתו זאת והודאת פיו בדבר הזה כל היום ההוא. ויהיה לו הודאת הלילה בזה גם כן למשמר כל הלילה. ומפני שיסוד המצוה מה שזכרנו, חייבונו זכרונם לברכה בה בכונת הלב, ואמרו שאם לא כיון לבו בה לא יצא ידי חובתו, שאין אדם נזכר בשום דבר אלא אם כן ישים כונתו בו. וזהו שאמרו זכרונם לברכה בברכות פרק היה קורא (יג:), תנו רבנן שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, עד כאן צריכה כונת הלב. והצריכונו להאריך באחד, וכדתניא התם סומכוס בן יוסף אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו, ואמר רב אחא בר יעקב ובדל"ת, אמר רב אשי ובלבד שלא יחטוף בחי"ת. ואמרו שם עד כמה יהיה אריכות זה, והיתה התשובה עד כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם, כלומר שתכוין שממשלתו בכל היא, ואין כל דבר נעלם ממנו, ובחפצו קיום כל הדברים. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (שם) שחיוב פסוק ראשון מן הפרשה הוא מן התורה, כמו שאמרנו, אבל חכמים חייבונו לקרות שלש פרשיות, שהן שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. ומקדימין לקרות פרשת שמע שיש בה צווי על יחוד השם יתברך ואהבתו ותלמוד תורתו - שהוא העיקר הגדול שהכל תלוי בו, ואחריה פרשת והיה אם שמע - שיש בה צווי על שאר המצוות כולן, ואחריה פרשת ציצית - שגם היא יש בה צווי על זכירת כל המצוות (רמב"ם שם א, ב). ואם כן באמת בהיות האדם זוכר אלה בכל יום פעם אחת ובכל לילה פעם אחרת, בכונה, ינצל מן העבירות על כל פנים אם יש דעת בו. וכן מענין המצוה... ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים אבל לא בנקבות, לפי שהיא מכלל מצות עשה שהזמן גרמא שהנשים פטורות. ועובר על זה ולא קרא קרית שמע בכל יום ובכל לילה, בזמנה שקבעו לה חכמים, ביטל עשה זה. והרמב"ן זכרונו לברכה (בסוף ספר המצוות, ד"ה ואתה אם תבין) מנה בחשבון המצוות, קרית שמע ביום מצוה אחת ובלילה מצוה אחרת, לפי שזמנה של זו לא זמנה של זו, וזו אינה מעכבת זו. (חינוך תכ)

שאר מונים

ערב ובוקר יחדוהו. (רס"ג)

סיני גדילים תעש למענהו לזכור מצות שדי, ואות וטוטפות ומזוזות ושלוש תפלות למדי, הנך דוברת בכל יום השכם והערב יי אחד ואתם עדי, למען ידעו ממזרח שמש וממערבה כי אפס בלעדי. (רס"ג בעשרת הדברות, א ג)

שם מלך ליחד שחרית וערבית. (אתה הנחלת)

שאילתא דמחייבין דבית ישראל למיקרי קרי' שמע שחרית וערבית, דכתיב "בשכבך ובקומך", בשכבך - זו זמן שכיבה היינו ק"ש דערבית, ובקומך - זו זמן קימה היינו ק"ש דשחרית. וכל מאן דזהיר בק"ש שחרית וערבית כמאן דמקיים לא ימיש ספר התורה הזה מפיך וגו', דאמר רבי יוחנן משום ר' יהושע בן יהוצדק, אפי' קרא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. וצריך לכווניה דעתיא בפסו' ראשון, דתניא שמע ישראל יי' אלהינו יי' אח', עד כאן כוונת הלב דברי רבי מאיר, ואמר רבא הילכתא כרבי מאיר. ואסיר לרמוזיה בעייניה ולאחוויי באצבעתיה ולמיעסק בשפתתיה בעידנא דקא קרי ק"ש, דאמר רב שמואל אמר ר' יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב, הקורא ק"ש אל ירמוז בעיניו ואל יורה באצבעותיו ואל יקרוץ בשפתותיו, ותניא ר' אלעזר חסמא אומ' הקורא ק"ש ומרמז בעיניו ומור' באצבעותיו וקורץ בשפתיו, עליו הכתו' אומר ולא אותי קראת יעקב, משום דקא משוי ליה עראי. ותניא "ודברת בם" בם ולא בתפלה, אלא תפלה בלחש. ד"א בם יש לך רשות לדבר ואין לך רשות לדבר בדברים אחרים, מאי היא, שיחת חולין. ד"א בם עשם קבע ואל תעשם עראי וכו'. (שאילתות קמג)

ובו נרמז מצות עשה לקרא את שמע, שהוא עיקר היחוד, פעמים בכל יום בהשתנות הזמן ליום או ללילה , בממשלת כל מידה ומידה על פקודתה. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (ברכות יב) "כל מי שלא אמר אמת ויציב בשחרית ואמת ואמונה בערבית - לא יצא ידי חובתו", כל זה להזכיר כל מידה ומידה בעיתה מידת היום ביום ומידת הלילה בלילה ובקריאת שמע. ומה היא מדת היום החסד דכתיב (תהילים מב ט) "יומם יצוה יי חסדו", והוא זן בריותיו באותה מדה, ומכין מזון לכל בשר. ומה היא מדת הלילה אמונה, פירוש העטרה שהיא מחכמת שלמה, שהאדם מפקיד רוחו ונשמתו בידו ויאמינו שיחזור להם פקדונם, וזהו (תהילים צב ג) "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות". (רבינו עזרא מגירונא)

מצות עשה לקרוא קריאת שמע פעמים בכל יום, שנאמר "בשכבך ובקומך", ודרשו בית הלל במסכת ברכות בשעה שבני אדם שוכבים, וזהו בלילה, ובשעה שבני אדם עומדים, וזהו ביום (ע"פ רמב"ם הקדמת הלכות קריאת שמע ופ"א ה"א). (סמ"ג עשין יח)

לקרא קריאת שמע שחרית וערבית דכתיב בשכבך ובקומך. (סמ"ק קד)

להזכיר יציאת מצרים, דכתיב "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים", לכך תקנו חכמים פרשת ציצית בקריאת שמע, וגם תקנו חכמים אמת ויציב אמת ואמונה. (סמ"ק קי)

לקרוא ק"ש פעמים בכל יום, שנאמר "ודברת בם". טעם מצוה זו, ליחדו ערב ובקר שאז עובדי הלבנה והחמה הכוכבים והמזלות מכעיסי' ליוצר כל ומאריך אפו בעבור ישראל, ז"ש ויהי ערב ויהי בקר יום אחד (פי' בעבור ישראל שמייחדים בכל יום פעמים) כלומר בכל יום תן לו הוי' (הודאה) וכשהנשמה עולה למרום לשאוב חיות לגוף, מעידה על המייחד שנשקע בשינה מתוך ודברת בם. (טעמי מצות לר"מ הבבלי עשה קעז) ק"ש בבוקר ובערב, שתי מצות עשה תלויות בפה, שיקרא בפיו כל שלש פרשיותיה, דכתיב "ודברת בם", וכמו שנכתוב לקמן בס"ד. ובכלל המצוה שיכוין בפסוק ראשון ויאריך בדל"ת של אחד שיעור שימליך את ה' במחשבתו על רמ"ח איבריו ולמעלה ולמטה ולארבע רוחות העולם, דכתיב על לבבך, כדאיתא במסכת ברכות. ואמרינן התם דזה נקרא קבלת עול מלכות שמים. וכתב הרב ר' אהרן בספר החינוך: וציונו לזוכרו בשני העתים האלו בקבע ובכוונה גמורה, אחד ביום כדי להועיל לכל מעשינו שביום, כי בהיות האדם זוכר בבוקר אחדות ה' ומלכותו, וכי הוא מושל בכל והשגחתו ויכולתו על הכל, ויתן אל לבו כי עיניו ית' פקוחות על כל דרכיו של אדם וכל צעדיו יספור, לא יתעלם ממנו דבר מכל דבריו ולא יוכל להחביא ממנו אחד מכל מחשבותיו, הלא תהיה לאדם מחשבתו זאת למשמרת כל היום ההוא. וכן בלילה תהיה לו למשמרת כל הלילה, ויהיה ירא וחרד מחטוא לפניו כי הוא מלכו ואלהיו, ענף מצוה. (חרדים פ"א יד-טו)

לקרות בפיו קריאת שמע בבוקר ובערב, שנאמר "ודברת בם בשכבך ובקומך", ממנין תרי"ג, רמב"ן מנאן שתים. (חרדים פ"ד טז-יז)

לאוין

פן תשכח את ה', השמר לך פן תשכח את ה' (דברים ו יב)

==בה"ג וסיעתו==

זהירים האמירו את שם גדול בשעת שכיבה ובשעת קימה, למועד היום פן תאחרו ופן תאריכו. זמירות רנני תעירו בבוקר בבוקר, ודרך מקדש מעט תדריכו. זריחת שחרים בעלות עמוד השחר לשכני תדרשו ושמי תמליכו, והשכמתם בבוקר ואור לכם ולכו. (ר"י אלברגלוני)

השמר לך פן תשכח את ה', כתיב בפר' ואתחנן השמר לך פן תשכח את ה' - פי' שלא ישכח אדם מלקבל עול מלכות שמים עליו, ויקרא קרית שמע כל יום. ולמאן [דאמר] בברכות (כא.) קרית שמע דרבנן פי' שיזכור אדם את בוראו תמיד ואת מצוותיו. ופן תשכח לאו הוא, כדר' אילא (עירובין צו.) דאמר כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה. (יראים שס (יא))