פורטל:תרי"ג מצוות/קידושין באשה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מצות קידושין[עריכה]

בה"ג וסיעתו[עריכה]

פרשת ליקוחין וגירושין. (בה"ג)

ספר כריתות ודבר המערב. (רבינו אליהו הזקן)

ציווי כסף קנין האשה, בשוה פרוטה לשקול. (ר"י אלברגלוני)

רמב"ם וסיעתו[עריכה]

המצוה הרי"ג היא שציונו לבעול בקדושין, ולתת דבר ביד האשה או בשטר או בביאה, וזו היא מצות קדושין. והרמז עליו "כי יקח איש אשה ובעלה" וגו', הורה שהוא יקנה בביאה. ואמרו ויצאה והיתה, כי כמו שההוצאה בשטר אף ההויה בשטר. וכמו כן למדנו שהיא נקנית בכסף מאמרו באמה העבריה, אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ומנו אב. אבל קדושין דאורייתא אמנם הם מבוארים שהם בביאה, כמו שהתבאר במקומות מכתובות וקדושין ונדה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בשלמות במסכת קדושין. ובבאור אמרו (קידושין ט:) קדושי ביאה שהם דאורייתא. (רמב"ם מצות עשה) לבעול בקידושין שנ' כי יקח איש אשה. (רמב"ם המנין הקצר)

לישא אשה בכתובה וקידושין. (רמב"ם ראש הל' אישות)

שנצטוינו לקנות אשה באחת משלש דרכים קודם הנשואין, ודרכים אלו בארו חכמים (קדושין ב.) שהן בכסף או בשטר או בביאה עליה, ועל זה נאמר (דברים כב יג) "כי יקח איש אשה ובא אליה", כלומר אם ירצה איש לקח לו אשה יקנה אותה תחלה בביאה, ומה שאמד הכתוב (שם כד ב) ויצאה והיתה, בא עליו הפרוש המקבל, כי כמו שיציאת האשה היא בשטר, כמו שנכתב בסדר זה (מצוה תקעט) בעזרת השם, כן ההויה אליו, כלומר קנית האשה היא בשטר, ולמדו זכרונם לברכה (שם ד:) גם כן שהיא נקנית בכסף, מדכתיב באמה העבריה (שמות כא יא) ויצאה חנם אין כסף, ובא עליו הפרוש (שם ג:) אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ומנו אב. משרשי המצוה, שתצונו התורה לעשות מעשה באשה, יורה ענין זווגם טרם ישכב עמה, ולא יבוא עליה כבוא על הזונה מבלי מעשה אחר קדם ביניהם. וגם נאמר שהוא כדי שתתן אל לבה לעולם, שהיא קנויה לאותו האיש, ולא תזנה תחתיו ולא תמרד בו, ותתן לו יקר והוד לעולם כעבד לאדוניו, ובכן יהיה שבתם וקימתם בשלום לעולם, ויתקיים הישוב ברצון האל שחפץ בו. ומהיות מיסוד המצוה מה שזכרתי נהגו ישראל לקדש בטבעת להיות בידה תמיד למזכרת, ואף על פי שבשוה פרוטה לבד אפשר לקדש מן הדין. ואמנם בפחות משוה פרוטה אין מקדשין, שכך אמרו זכרונם לברכה (שם ג.) דבפחות מכן לא מקניא נפשה, כלומר שלא תחוש מעשה קטן כזה לכלום, ואף על פי שהיא נקנית בשטר ואף על פי שאין בו שוה פרוטה שטר מעשה חשוב הוא בעיניה, שכן רב קניות העולם הן בשטר, ומזה הטעם אין חליפין ר קונין בה, לפי שחליפין הן בכלי ואף על פי שאינו שוה פרוטה. מדיני המצוה... ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן. והעובר על זה ונשא אשה מבלי שיקדשנה תחלה בטל עשה זה (עי' רמב"ם אישות פ"א הל' א-ב ובכס"מ ובלחם משנה שם). וחייבונו חכמים לברך על מצוה זו המקדש (עי' רמב"ם שם פ"ג הכ"ג ובסמ"ג להלן) או אחר בעבורו והוא עונה אמן, כדרך שמברכין על כל המצות, דקיימא לן בברכת המצות אף על פי שיצא מוציא, ונוסח הברכה כך היא ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו והבדילנו מן העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקדושין, ברוך אתה ה' מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקדושין (עי' רמב"ם שם פ"ג הכ"ד). זהו נוסח ברכת ארוסין שנהגו לברך בארצנו. ומנהגנו להסדירה על אשישה מלאה יין, ולברך אותה אחר מעשה הקדושין, ואמרו בטעם זה, כי מפני שמעשה הקדושין תלוי בדעת אחר, דהיינו האשה אינו ראוי לברך הברכה קדם המצוה כשאר המצות, ואמנם הרמב"ם זכרונו לברכה כתב (אישות פ"ג הכ"ג), שאם קדש ולא ברך תחלה כמו בשאר מצות שלא יברך אחר כן שתהיה ברכה לבטלה. (חינוך תקנב)

המצוה רט"ו לר"ם הוא הציווי שציונו לקיים הנשואין בתת דבר ביד האשה או בשטר או בביאה, וזו היא מצות קדושין. וההערה על זה כי יקח איש אשה (ובא אלי') [ובעלה], הורה שהוא קונה אותה בביאה... וענין מצוה מבוארת בכונת הבריאות שברא ה' האדם זכר ונקבה, כי בזה יתקן סדור הבית. גם מפני שיהיה עליו תשיקתה והוא ימשול בה, ועם זה יהיה ורעם נכון. ובא ענין קנין האשה כדי שיראה קנין חזק כשאר הקנינים... ומה שבא בענין הקדושין שצריך שיהיה ברצונה, זה מבואר למען יהיו לדעת אחת ויהיה זרעם נכון. ומה שיראה מן ההבדל בזה, שאם נתקדשה בעל כרחה אינה מקודשת, ואם קידש בעל כרחו מקודשת, מבואר מה שיש בזה ממשפטי היושר, שאם תתקדש בעל כרחה אין בידה להתיר קשרה ותהיה כל ימיה כשבויה ואסורה ברשותו, אבל האיש בידו לגרש כשירצה ואפילו בעל כרחה... (ספר הבתים, ספר מצוה)

שאר מונים[עריכה]

בביאה ובכסף ובשטר לקנות בהן את האשה. (אתה הנחלת ח ב)

מקח כסף ושטר וביאה בם באשה תריד. (רס"ג, א מ)

קידושי חופה חקק בכסף ובשטר ובביאה לנגוד . (רס"ג בעשרת הדברות, דברה ז אות ק)

ומגדר הקדושה כמו כן לבעול בקידושין , כדי שתהיה קנין כספו ומיוחדת לו ואסורה כהקדש לכל אחד ואחד. (רבינו עזרא מגרוניא)

מצות עשה לקדש אשה בכסף או בשטר או בביאה, וכולן בעדים (רמב"ם אישות פ"א ה"א-ב), כמו ששנינו בתחילת מסכת קדושין (ב.) בכסף מנלן דכתיב "כי יקח איש אשה ובעלה" - אין קיחה אלא בכסף, דכתיב הכא כי יקח איש אשה וכתיב התם נתתי כסף השדה קח ממני, מה קיחה האמורה שם כסף אף קיחה האמורה כאן כסף. ושיעור הכסף וכו'. בשטר כיצד, כתב (לה) [לו] על הנייר או על החרס אפילו שאין בו שוה פרוטה, בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי בתך לי לאנתו הרי זו מקודשת (שם ט.). ומן התורה מניין שמתקדשת בשטר, דכתיב ויצאה והיתה מה יציאה בשטר אף הוויה בשטר (שם ה.). ומתקדשת בביאה מן התורה, דכתיב ובעלה (שם ד:) וצריך עדים לזה (שם סה.). וכאשר נתקדשה באחד מאלו שלשה נחשבת אשת איש ונאסרת על כל העולם (שם ב:), ונאסר הוא בקרובותיה, דתניא וכו'. (סמ"ג עשה מח)

לקדש את האשה, דכתיב (דברים כב) "כי יקח איש אשה". וגם לבני נח כתיב ודבק באשתו מכאן שאדם מצוה להיות לו אשה מיוחדת לשמו, ואפילו לבני נח, באו לסיני ניתוספו להם קדושין. (סמ"ק קפג)

ויש מצוה קודמת לזו [=פרו ורבו] מן התורה, והיא מצות קדושין ובגמ' דבני מערבא (ברכות פ"ט ה"ג) אמרו המצוות כלן מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מן הקדושין בבעילה. ובודאי שמצות הקידושין דאורייתא היא, שהרי אמרו (סנהדרין סו:) [נערה] מאורסה היא נסקלת, ואילו לא היו דאורייתא לא היינו (סולקין) [סוקלין] אותה. והרז"ל (רמב"ם, אישות פ"א הל"ב) כתב שקדושי כסף הם מדברי סופרים וקדושי שטר וביאה הם מן התורה, והקשו עליו קושיות גדולות, ואני בעניי למדתי עליו ז"ל זכות בתשובה אחת וכתבתיו בשרשים (שו"ת התשב"ץ חא סי' א שורש שני). (זהר הרקיע אות עא)

לבעול אשה בקידושין, שנאמר "כי יקח איש אשה". טעם מצוה זו: להיות היכר מפורסם שהיא קנויה לו ולא לאחרים, ולא תבגוד בו לתת עיניה באחר והוא לא יבגוד בה לתת עיניו באחרת, דכתיב מים גנובים ימתקו, ויעמדו בשלוה. ונהגו בטבעת לסימן ולזכרון שיש לה אדון ובעל. ונקראו קידושין לשון הזמנה וקדושה. ולפי טוהר המחשבה מורידין לה נשמה טהורה, שנאמר ונשמת שדי תבינם . וקדושה גדולה לטבול גם הבעל כי יקח איש אשה. (טעמי מצוות לרבינו מנחם הבבלי, מצוה רכו)

מצות עשה לקדש אשה בכסף או בשטר או בביאה, שנאמר "כי יקח איש אשה" וגו' כדיליף במסכת קידושין. ומי שנשא אשה מבלי שיקדשנה תחילה ביטל עשה זה (ממנין תרי"ג) . (חרדים פרק כ אות ו) וכל אשה בשלשה תהיה מאורשה, בשטר בביאה בכספיך. (סולת נקייה לבעל המטה משה)

ולאדם אמר לא טוב היותו לבדו בלי חומה, ויפק רצון מד' אשה משכלת טוב סחרה וטעמה, וארשתיה לי כמשפט הבנות ואקרב אליה דרך גבר בעלמה, ולא תהיה קדשה מבנות ישראל ומלאה הארץ זימה. (מעין החכמה)

על ידי קידושין ליקח אשה עלינו חובה. (שירי מצוות לר"י אייבשיץ)

שאילתא דאילו מאן דבעי למינסב איתתא, מיתבעי ליה למיבדק ומינסב מדותקא דמייחס, ולא ליקרי לינסיב מדותקא דאית ביה פסילותא וכולי, כדאיתא בפרשת וארא . (שאילתות קנג)