פורטל:תרי"ג מצוות/צו שלא להוציא בדי הארון ממנו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו (שמות כה טו)

בה"ג וסיעתו[עריכה]

לא יסורו ממנו. (בה"ג לאוין שבמלקות סה)

מליצי להורות מסור לארון מחמדיו, לא אחריש בדיו. (רבינו אליהו הזקן)

יקרת חושן המשפט ומוסר בדים בלי לסור ממסיבה. (ר"י אלברגלוני)

וחק לא תתורו, וחק לא תגורו, וחק לא יסורו, וחק שבועת אסרים. (רשב"ג)

לא יסורו ממנו, הזהיר הכתוב שלא להסיר טבעות הארון מן הבדים, דכתיב (שמות כה טו) "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו". (יראים סימן שטז(שכח))

רמב"ם וסיעתו[עריכה]

הזהירנו מהסיר בדי הארון מתוך הטבעות, והוא אמרו "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו" (שמות כה טו), והעובר על לאו זה לוקה. ובסוף מכות (כב.) אמרו כשנזכרו מחוייבי מלקות, והא איכא המסיר בדי הארון? רוצה לומר שהוא לוקה. ואזהרתיה מהכא "לא יסורו ממנו". הנה התבאר לך שהוא מצות לא תעשה ולוקין עליו. (רמב"ם לא תעשה פו)

שלא להוציא בדי הארון, שנא' לא יסורו ממנו. (רמב"ם המנין הקצר)

שלא יסורו הבדים ממנו. (המנין בראש הלכות כלי המקדש, ז)

שלא להוציא בדי הארון מתוך הטבעות, שנאמר (שמות כה טו) "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו". ומבואר הוא שמצוה זו בכלל מצוות הנוהגות לדורות היא, שאין פירוש נוהגות לדורות שלא יפסק מישראל מעשה אותה מצוה לעולם בשום זמן, אלא כן הוא הענין, כל מצוה שלא נצטוינו עליה לעשותה רק בזמן ידוע ולא יותר, כגון מה שכתוב (שמות יט טו) היו נכונים לשלשת ימים, וכמו כן אזהרה דסיני (שם לד ג) גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא וכל כיוצא בזה, שלא היתה הצוואה אלא לשעה בלבד, אלו יקראו מצוות שאינן נוהגות לדורות, אבל כל מצוה שלא נצטוינו עליה לזמן ידוע, אף על פי שיש לה הפסק בזמן מן הזמנים מצד גלותינו או בסבת דבר אחר, כגון עכשיו בעוונותינו שאין לנו ארון, מצוה הנוהגת לדורות נקראת, לפי שכל זמן שיהיה לנו ארון חייבין אנו לבל נסיר בדיו ממנו, כדי שיוציאוהו בהם הלויים, אם נצטרך להביאו ממקום למקום בסיבת מלחמה או מאי זה סיבה שתבוא. משרשי המצוה, לפי שהארון משכן התורה והיא כל עיקרנו וכבודנו, ונתחייבנו לנהוג בו כל כבוד וכל הדר בכל יכלתינו, על כן נצטוינו לבל נסיר בדי הארון ממנו, פן נהיה צריכים לצאת עם הארון לשום מקום במהירות, ואולי מתוך הטרדה והחפזון לא נבדוק יפה להיות בדיו חזקים כל הצורך, ושמא חס ושלום יפול ואין זה כבודו. אבל בהיותם בו מוכנים לעולם ולא יסורו ממנו, נעשה אותן חזקות הרבה ולא יארע תקלה בהן. ועוד טעם אחר, שכל כלי המקדש צורתן מחוייבת לרמוז ענינים גדולים עליונים, כדי שיהא האדם נפעל לטובה מתוך מחשבתו בהן, ורצה האל לטובתנו שלא תפסד אותה הצורה אפילו לפי שעה. (החינוך מצוה צו)

שאר מונים[עריכה]

הבאת הבדים בטבעות הארון. (אתה הנחלת ו ה)

שלא להוציא בדי ארון, שנאמר "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו". וכשנושאין אותו בכתף צריך להזהר שלא ישמטו הבדים מן הטבעות, שהמסיר אחד מן הבדים מן הטבעות - לוקה, שנ' בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו. וכן אמר רבי אלעזר ביומא (עב). (סמ"ג לא תעשה רצו)

ובכלל כבד את אביך ואת אמך - כבוד הקב"ה ושכינת עוזו, כמו שאמרו חז"ל (ברכות לה:) גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע, אין אביו אלא הקב"ה ואין אמו אלא כנסת ישראל. ובכללו... ושלא להוציא בדי הארון כדי שלא יפחתנו מסדר תיקונו . (רבנו עזרא מגירונא)

שלא להוציא בדי הארון מתוך הטבעות, שנאמר "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו". טעם מצוה זו: חרב אל הבדים ונואלו - אלו ת"ח שיושבים בד בבד, רמז שהבדים לא יסודו מהארון תמיד, שאם לא מצא חבר לא הפסיד שכרו כמו בשנים, שנאמר ישב בדד וידום כי נטל עליו - פי' יעמוד לבדו ויעסוק בתורה עם בוראו, כי נטל עליו - השליך חלקו האחד על בוראו, כמו והטילוני אל הים דיונה, ויקבל שכר כשנים, כיון שאין העכוב ממנו כמו טבעת* (*פי' טבעת טב עת למוד היחיד דהיינו בד לש"ש טוב הוא שלא ישכחם ובפרט אם ילמוד בבית הכנסת) באצבע הוא היחידי הלומד לשם שמים לעולם לא יסורו ממנו. (טעמי מצות לר"מ הבבלי לא תעשה נח)

ולא תסור בדי ארון, ובבני מרון, כי תעבירם תחת שבטיך. (סולת נקיה למטה משה)