פורטל:תרי"ג מצוות/מצות ציצית

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ועשו להם ציצית (במדבר טו לח)

בה"ג וסיעתו[עריכה]

ציצית. (בה"ג ד)

טבילה בזמנה על ארבע גדילים. (רבינו אליהו הזקן)

טהרת לבוש תפארתכם, ציציות אשר לארבע פאות שתולים, טעינת בגד פתיל תכלת, להיותכם בו נחתלים. טכסיסי האות אשר נתתיך, זכור, והבט לשפוני טמוני חול הנתלים, הכר נא למי החותמת והפתילים. (ר"י אלברגלוני)

ועל כנפי בגדך גדילים תעשה לך. (רשב"ג)

ציצית. אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד, יתברך שם יוצרנו נצח חיבב את ישראל והקיפן במצוות; תפילין בראשיהן ובזרועותיהן ומזוזה בפתחיהן וציצית בבגדיהם, ועליהם אמד דוד ע"ה שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך - ד' ציציות ב' תפילין מזוזה אחת (מנחות מג:). ציוה הקב"ה שיעשו ישראל ציצית בבגדיהם, דכתיב בפ' שלח לך "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם", וכתיב בפ' כי תצא "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה". (יראים תא (יז))

רמב"ם וסיעתו[עריכה]

והמצוה הי"ד היא שציונו לעשות ציצית, והוא אמרו יתעלה ועשו להם ציצית וכו' ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. ולא תמנה בשתי מצות [תכלת ולבן], אף על פי שהשורש אצלנו התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת, לאמרם בספרי יכול שהן שתי מצות מצות תכלת ומצות לבן, תלמוד לומר "והיה לכם לציצית" - מצוה אחת היא ואינה שתי מצות. וזאת אין הנשים חייבות בה כמו שהתבאר בתחילת גמר קידושין (לג:). (רמב"ם מצות עשה)

לעשות ציצית על כנפי הכסות. (המנין הקצר בראש הל' ציצית ברמב"ם)

להטיל ציצית בבגד שנתכסה בו, שנאמר ועשו להם ציצית וגו'. וזה החיוב הוא כשיהיה לבגד ארבע כנפים או יותר, דכתיב (דברים כב יב) על ארבע כנפות כסותך, ויש בכלל ארבע חמש או יותר (רמב"ם ציצית פ"ג ה"א). ויהיה שיעורו גדול כדי שיוכל להתכסות בו ראשו ורוב גופו של קטן המתהלך בשוק לבד מבלי שומר, ולפי הדומה שזמן זה הוא כבר שית כבר שבע. ושיהיה הטלית מצמר או מפשתים, זהו הבגד שאנו חייבין להטיל בו ציצית כשנתכסה בו. היה חסר דבר אחד מכל אלה, כגון שיש לו פחות מארבע כנפים, או שיעור גדלו פחות מזה שאמרנו, או שהוא משאר המינין, פטור מן הציצית מן התורה, כגון בגדי משי, או אפילו של צמר גמלים או ארנבים או מנוצה של עזים, כל אלו פטורין מן הציצית מן התורה, שאין נקרא בגד סתם אלא בגד של צמר רחלים וכבשים או בגד פשתים, וכן לענין צרעת הבגד כמו שכתבתי במקומו (מצוה קעב). שורש המצוה נגלה בכתוב, שהוא למען נזכור כל מצות השם תמיד, ואין דבר בעולם יותר טוב לזכרון כמו נושא חותם אדוניו קבוע בכסותו אשר יכסה בה תמיד, ועיניו ולבו עליו כל היום, וזהו שנאמר בו בכתוב (במדבר שם לט) וזכרתם את כל מצות ה'. ואמרו זכרונם לברכה (תנחומא קורח יב) כי מילת ציצית תרמז לתרי"ג מצוות, עם צירוף שמונה חוטין שבציצית וחמשה קשרין שבו. ועוד אומר לי לבי, שיש בו רמז וזכרון שגופו של אדם ונפשו הכל להשם ברוך הוא, כי הלבן רמז לגוף שהוא מן הארץ שנבראת מן השלג שהוא לבן, כדאשכחן בפרקי רבי אליעזר (פ"ג) הארץ מהיכן נבראת? משלג שתחת כסא הכבוד. וחוטין רמז אל הגוף, כענין אמרם כי תחילת בריאת הגוף הוא כעין חוטין, וכמו שאמרו זכרונם לברכה פרק המפלת (נדה כה:) אמר רב עמרם תנא שני ירכותיו כשני חוטין של זהורית, שני זרועותיו כשני חוטין של זהורית. והתכלת אשר עינו כעין הרקיע ירמז לנפש שהיא מן העליונים, ולזה רמזו באמרם (מנחות מז:) מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים, והים דומה לרקיע, והרקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר (שמות כד י) ויראו את אלהי ישראל וגו' ואומר (יחזקאל א כו) כמראה אבן ספיר דמות כסא, ותחת כסא הכבוד מקום שנפשות הצדיקים גנוזות שם, ומפני כן אמרו (מנחות לט.) שכורכין חוט התכלת על הלבן, שהנפש היא העליונית והגוף תחתון. ואמרו שעושין ממנו שבע כריכות או שלש עשרה לרמז הרקיעים והאוירים שביניהם, וכמו שאמרו (שם) תנא הפוחת לא יפחת משבע - כנגד שבעה רקיעים, ולא יוסיף על שלש עשרה - כנגד שבעה רקיעים וששה אוירים שביניהם. מדיני המצוה... ודע שאף על פי שאין חיוב מצוה זו מן התורה אלא כשיש לו לאדם כסות ארבע כנפים, כמו שאין חיוב מצות מעקה אלא במי שיש לו גג, אף על פי כן הזהירוהו חכמים במצוה זו הרבה ואמרו (מנחות מא.) שראוי לחזר עליה, ואמרו (שבת לב:) שהזהיר בה זוכה ומשמשין אותו עבדים רבים, שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצוות, שנאמר וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה'. ואמר רבי אלעזר שהזהיר בה ובתפילין ובמזוזה מובטח הוא שלא יחטא לעולם, שנאמר (קהלת ד יב) והחוט המשלש לא במהרה ינתק (רמב"ם פ"ג הי"ח)... ונוהגת מצוה זו בזכרים בכל מקום ובכל זמן אבל לא בנקבות. ואם רצו הנקבות להתעטף מתעטפות בלא ברכה כדעת קצת המפרשים, וקצתם אמרו אפילו בברכה. ועובר על זה ולבש בגד צמר או פשתים גדול כשיעור שאמרנו, והוא שלו, ולא הטיל בו ציצית ביטל עשה זה, ואם הוא של שאר מינין ביטל מצוה מדרבנן. ואם אינו שלו אלא ששאל אותו, כל שלושים יום כלומר מיום ששאלה עד תשלום שלשים יום פטורה מן הציצית (רמב"ם שם ה"ד), מכאן ואילך חייב להטיל בו ציצית. (חינוך שפו)

שאר מונים[עריכה]

תפילין ומזוזות ומצות ציצית. (אתה הנחלת א פ)

וגדילים לעשות. (אתה הנחלת)

דמחייבין בבית ישראל למרמא חוטא דתכלתא על ארבע כנפתא , דכתיב "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם" וגומר. מצוה בתכלת, ואי ליכא תכלת רמי לבן ושפיר דמי. דתניא: ר' יצחק אמר משום ר' נתן שאמר משום ר' יוסי הגלילי שאמר ר' יוחנן בן נורי אין לו תכלת מטיל לו לבן. ותני' אידך: היה רבי מאיר אומ' גדול עונשו של לבן יותר משל תכלת משל למה הדבר דומה וכו'. (שאילתות קכז)

בכנפיך צצית נצח. (רס"ג)

סיני גדילים תעש למענהו לזכור מצות שדי, ואות וטוטפות ומזוזות ושלוש תפלות למדי, הנך דוברת בכל יום השכם והערב יי אחד ואתם עדי, למען ידעו ממזרח שמש וממערבה כי אפס בלעדי. (רס"ג בעשרת הדברות, א ג)

ובכלל "והלכת בדרכיו" לעשות ציצית בשלושים ושתים חוטין, דמיון לזוהר החכמה הטהורה אשר בה שלושים ושתים נתיבות, ואומר (תשא לד ו) ויעבור ה' על פניו ויקרא - מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור (ר"ה יז). (רבינו עזרא מגירונא, דיבור אנכי)

כתיב גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה בפרשת תצא (דברים כב יב), ובפרשת שלח (במדבר טו לח) כתוב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם. (סמ"ג עשה כו)

להסתכל בציצית, דכתיב (במדבר טו) "וראיתם אותו". (סמ"ק מצוה כח)

לעשות ציצית, דכתיב (במדבר טו) "ועשו להם ציצית". וכיצד הוא עושה נוטל ד' חוטין וכופלן וכו'. וד' ציציות מעכבים זה את זה. וטלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו וגדול יוצא בו עראי חייב בציצית. שמעתי שהקטן חייב בציצית, רוצה לומר קטן שהגיע לחנוך. כדאמר (סוכה דף מ"ב) קטן היודע להתעטף חייב בציצית. וכלאים בציצית וכו'. כסות לילה פטורה אפי' ביום, כסות יום חייבת אף בלילה, ובליל כפור מברכין עליו, ויש מחליפין בשל חבריה' לאפוקי נפשייהו מפלוגתא. וכל זמן שאדם לובשו חייב לברך. טלית שאולה פטורה מן הציצית כל ל' יום. וכן נשים פטורות, מ"מ אם רצו לברך מברכות. ועשיית ציצית כשיר' אף בנשים, לפיכך אין מברכין לעשו' ציצית. ואין בציצית קדושה. ואף על פי שאין הפסוק משמע שיהא אדם חייב לקנות טלית, מ"מ נראה כי מצוה גדולה לקנותו, כדי שיזכור מצות בוראו, כדכתיב וראיתם אותו וזכרתם. וכל הזהיר במצות ציצית זוכה שמשמשין אותו שני אלפי' ושמנה מאות עבדים, שנאמר, והחזיקו עשרה אנשים מכל לשונו' וגו'. מעשה באחד שהי' זהיר במצות ציצית כדאיתא במנחות (דף מ"ד). ויש בה ה' עשה, וגם שקולה היא כנגד כל המצות. ולמתים יש מסירין אותם ויש מניחין אותם, וטוב לקושרם תוך הכנף ואז לא הוי לועג לרש ממה נפשך. (סמ"ק מצוה לא)

וכבר הקדמנו לדבר על המצות האלה. ועל מצות ציצית אמרו רבותינו זכרונם לברכה בספרי, שהציצית מוספת קדושה, שנאמר (במדבר שם) למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלהיכם. וגם (=אף על פי) כי אין מצות ציצית זולתי על מי שיש לו בגד אשר לו ארבע כנפות, ואם אין לו בגד כזה אינו חייב לקנותו, אף גם זאת (= מכל מקום) אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי ענוש יענוש לעתות בצרה על דבר אשר לא חמד בלבבו יופי המצוה ושכרה, לבעבור סבב פני דברי חיובה עליו, ולקחת לו בגד שיש לו ארבע כנפות לעשות בו ציצית על כנפיו. (שערי תשובה ש"ג כב)

לעשות ציצית, שנאמר "ועשו להם ציצית". טעם מצוה זו: למען נזכור כל מצות ה כשנשא חותמו בכסותינו, הרומז לתרי"ג מצות בה קשרים ושמונה חוטין. ואז נעשה כסא [וממה שקבלמי תשובת והוכן בחסד כסא, משמע שטלית גדול הוא קודם לתפילין ולא הקטן, וזכות הכסא בחסד גדול] לשרות עליו השכינה, ז"ש תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד. ולהכי וראיתם וזכרתם - כשיעשה להם ציצית. (טעמי מצוות, מצוה קנב)

לעשות ציצית להתעטף בו, שנאמר "ועשו להם ציצית". ואינו מברך בשעת עשיה, מפני שסוף המצוה היא שיתעטף בה. ואין חיוב מצות ציצית בלילה. ונשים פטורות. ממנין תרי"ג. (חרדים פרק טז יג)