פורטל:תרי"ג מצוות/מילה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מקורות[עריכה]

תנך: פרשת לך לך[השלם מקור], פרשת תזריע[השלם מקור], יהושע-שוב מול[השלם מקור],

משנה: שבת פרק ר"א דמילה

בבלי: שבת פר"א דמילה

ירושלמי: שבת פר"א דמילה

תוספתא:

מדרשים: מדרש רבה- מדרש תנחומא- לקוט שמעוני- מדרש הגדול- מדרש אגדה-

רמב"ם: סה"מ, יד החזקה,

טור: יו"ד סי' ר"ס

שו"ע: יו"ד סי' ר"ס

מוני המצוות: [לפה"ס א'-ב'] אזהרות ר"ש בן גבירול, אזהרות רבינו יצחק בר ראובן אלברגלוני, בה"ג, דרך פיקודיך, זוהר הרקיע, חינוך- מצוה ב' חרדים, יראים, סמ"ג, סמ"ק, רבינו אליהו הזקן, רס"ג, שאילתות,

הוספות של איתמר[עריכה]

בה"ג וסיעתו

ומילה. (בה"ג עשה ה)

נמול לשמונה אף בשבת מאורע, קדש יהיה גדל פרע. (רבינו אליהו הזקן)

ילוד לשמונה ימים ימול בשר ערלתו, לטהר ולבור, ידידות בריתי למול ולפרוע כי בשכרה העליתיך מבור. (ר"י אלברגלוני)

ותמול בבשרים. (רשב"ג)

מצות מילה. את ה' אלהינו נירא ונעבוד, אשר חבבנו ושם בריתו בבשרינו, וציוה שימולו ישראל את בניהם ואת עצמם בהגדלם, דכתיב בפ' כי תזריע "וביום השמיני ימול בשר ערלתו", וכתיב "וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה אותו אלהים", וכתיב "ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם יליד בית ומקנת כסף". ואמרינן בקדושין פ"א (כט.) היכא דלא מהליה אבוה מחייבי בי דינא לממהליה, דכתיב "המול לכם כל זכר", והיכא דלא מהלוה בי דינא מחייב איהו לממהל נפשיה, דכתיב "וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה". (יראים תב)

רמב"ם וסיעתו

והמצוה רט"ו היא שציונו למול את הבן. והוא אמרו יתעלה לאברהם המול לכם כל זכר, וכתיב בתורה שהוא בכרת מי שמבטל מצוה זו ... ואין האשה מצווה למול את בנה כמו שהאב מצווה. (רמב"ם מצות עשה)

למול הזכרים ביום השמיני. (המנין הקצר בראש הל' מילה)

לך לך יש בה מצות עשה אחת, והיא מצות מילה, שנאמר "זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר" (בראשית יז י). ונכפלה בסדר אשה כי תזריע (ויקרא יב ג), דכתיב "וביום השמיני ימול בשר ערלתו". והרבה מצוות נכפלו במקומות הרבה בתורה, וכולן לצורך כמו שפרשום חכמינו ז"ל (שבת קלב. קלה.). וענין מצוה זו הוא שחותכין הערלה המחפה ראש הגויה, ופורעין קרום רך שלמטה ממנה, כדי שתתגלה ראש העטרה שבאותו איבר, כידוע למבינים שתשלום צורת האדם בהסיר ממנו אותה ערלה, שהיא תוספת בו. משרשי מצוה זו, לפי שרצה השם יתברך לקבע בעם אשר הבדיל להיות נקרא על שמו אות קבוע בגופם, להבדילם משאר העמים בצורת גופם, כמו שהם מובדלים מהם בצורת נפשותם, אשר מוצאם ומובאם איננו שוה. ונקבע ההבדל בגולת הזהב לפי שהוא סיבה לקיום המין, מלבד שיש בו תשלום צורת הגוף, כמו שאמרנו. והעם הנבחר חפץ השם יתברך להשלים תכונתו, ורצה להיות ההשלמה על ידי האדם ולא בראו שלם מבטן, לרמז אליו כי כאשר תשלום צורת גופו על ידו, כן בידו להשלים צורת נפשו בהכשר פעלותיו. דיני המצוה... ונוהגת בכל מקום ובכל זמן. ואין הנשים חייבות במילת בניהן אלא האב (קדושין כט.), או בית דין במקום שאין אב (שם). והעובר על מצוה זו ולא מל עצמו משהגיע לכלל עונשין, שהוא שלש עשרה שנה ויום אחד [בכל יום שיעבור עליו משיגדל, ולא ימול עצמו מבטל מצות עשה. ואם מת והוא ערל, במזיד] חייב כרת. אבל אין לאב חיוב כרת במילת בנו (שבת קלג.), אלא שעובר על מצות עשה. ואין בכל התורה מצות עשה שחייבין על ביטולה כרת כי אם זו ושחיטת הפסח (כריתות ב). (חינוך ב)

המצוה י' המילה, שנאמר "וביום השמיני ימול בשר ערלתו", ונאמר "המול לכם כל זכר", ונאמר "המול לכם כל זכר". במצות המילה יש הערה למילת ערלת הלב, והוא הסימן המובהק שנתן לישראל. ובמילת ערלת הלב יתחזק הכח השכלי ויבא אל תכלית השלמות. במדרש חזית כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' - זו מילה. ידוע הוא כי ברכת ישראל המיוחסת אל ה' היא בשלמות דעותם ואמונותיהם, ומטעמי המילה כי בה יחלש כה האבר ההוא אשר פעלתו ראש לחליי העבירות. וכבר אמרו על החוש ההוא שהוא חרפה לנו, וכן אמרו בני יעקב לתת את אחותנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה היא לנו, העירו כי הערלה היא חרפה לכונה שכבר כתבנו. וכן במילה שמירה במקצת חולאים, כמו שנודע בחכמת הרפואה הרבה חולאים יולדו לבעלי העורלות שלא יולדו למולים. ולגנות הנמצא בערלה נתגנו בה הרשעים, שנאמר כל הגוים ערלים. ולשלמות הנמצא במילה אמרו כי לא נקרא אברהם תמים עד שנמול, שנאמר התהלך לפני והיה תמים. וכן למעלת המילה אמרו, גדולה המילה שלא נתלה למשה רבינו עליה אפילו שעה אחת, אעפ"י שהיה בדרך. וכל מצות התורה נכרתו עליה ג' בריתות ובמצות המילה י"ג בריתות, וזה לחזק המצוה לתועלת הנמצא בה. ובמספר י"ג שמעתי שי"ג אברים תלוים במצות מילה, ולא נתאמת לי דבר זה. ולתועלת הכולל במצות המילה וההזק המעותד למי שאינו נמול, באה במצות עשה שבמילה כרת מה שלא בא בשאר מצות עשה מלבד פסח, כמו שיתבאר במקומו. ומעלת מצוה זו על כל המצות, שאי אפשר לאדם לעמוד בלתי מצוה זו, כמו שנאמר בהגדה על דוד שראה עצמו ערום בבית המרחץ אמר אוי לי שאני ערום מן המצות, וכשנסתכל במילתו שמח ואמר שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב. כאן נשלמה המצוה הקבועה באחד מאברי האדם, ונתחיל במצוה שהיא בגוף כולו. (ספר הבתים, ספר מצוה)

שאר מונים

מילה. (אתה הנחלת)

המול ימול יליד ביתך, ומקנת כספך לברית זכרון. (רס"ג)

דאילו מאן דמיתייליד ליה ברא מיחייב למימהליה לתמניא יומי, [דהכי אשכחן באברהם אבינו שמל את בנו בח' ימים, דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו בן ח' ימים]. והיכא דאיקלע שמיני שלו בשבת דוחה את השבת. [ובר ישראל דאית ליה שפחה, ואית ליה ברא מינה מיחייב למימהליה בתמניא יומין כישראל, דכתיב (שם יז יג) ובן שמונת ימים ימול, ותנייא: ימול, אין לי אלא בת ישראל, הגיורת והשפחה מנין, ת"ל אשה כי תזריע. והיכא דאיקלע שמיני שלו בשבת דוחה את השבת], ואפילו בן שפחה, כיון דנימול לתמניא יומי שבת נמי דחי, דאמר רבה אמר רבי אסי כל שאמו טמאה לידה נימול לשמונה, וכל שאין אמו טמאה לידה אין נימול לשמונה [דכתיב אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים, וכתיב וביום השמיני ימול בשר ערלתו]. אמר ליה אביי דורות הראשונים יוכיחו, שאין אמו טמאה לידה ונימול לשמונה, אמר ליה ניתנה תורה ונתחדשה הלכה. איני והא איתמר יוצא דופן ומי שיש לו שתי ערלות, רב הונא ורב חייא בר רב חד אמר מחללין עליו את השבת וחד אמר אין מחללין עליו את השבת, עד כאן לא פליגי אלא לחלל עליו את השבת אבל לשמונה ודאי מהלינן ליה, הא בהא תליא [מילתא, דאם נימול לח' מחללין עליו את השבת ואם אין נימול לח' אין מחלליו את השבת, דהא כתיב וביום השמיני ימול אפילו בשבת]... (שאילתות ט)

דמחייבין דבית ישראל לממהל מהילותא בתמניא יומי. והיכא דנולד כשהוא מהול [לא צריך] לאטופי מיניה דם ברית, דתנייא ערלתו - ערלתו ודאי דוחה שבת ולא הנולד כשהוא מהול דוחה השבת, שבית שמאי אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית מפני שהיא ערלה כבושה, ובית הלל אומרים אין צריך, ר' שמעון בן אלעזר אומר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית, [ועל מה נחלקו על גר שנתגייר כשהוא מהול, שבית שמאי אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית ובית הלל אומרים אין צריך להטיף ממנו דם ברית]. ואתמר רב אמר הלכה כתנא קמא ושמואל אמר הלכה כרבי שמעון בן אלעזר. וקיימא לן הלכה כרב באיסורי... (שאילתות י)

דאלו מאן דמיתיליד ליה ברא מיחייב למימהליה לתמניא יומי, שנאמר "וביום השמיני ימול בשר ערלתו. ואי מתיליד בשבתא שרי למימהליה בשבתא, דכתיב וביום, דאי הוה כתיב ביום הוה אמינא בשבת לא, השתא דכתיב וביום ואפילו בשבת. ואפילו פריעת מילה דחייא שבת, ואע"ג דאמר רבא בר יצחק אמר רב לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו. ומנלן דפריעת מילה דחייא שבת, שנאמר (יהושע ה ב) בעת ההיא אמר ה' אל יהושע וגו', מקיש סוף מילה לתחלת מילה - מה תחלת מילה דחייא שבת אף סוף מילה דחייא שבת. ואמור רבנן ינוקא דמטא זימני' למימהלי' ואתת עלי' אישתא, לא מהלינן ליה אלא נטרינן ליה עד דשבקה ליה אישתא שבעה יומי והדר מהלינן ליה, דאמר שמואל חלצתו חמה נותנין לו כל שבעה להברותו. איני והא תאני לודה יום הבראתו כיום הולדו [מאי לאו], מה יום הולדו מקצת היום ככולו אף יום הבראתו מקצת היום ככולו, אמרי לא - יום הבראתו כיום הולדו ועולה מן המנין, מיהו עדיף יום הבראתו מיום הולדו דאילו יום הולדו מקצת היום ככולו ואילו יום הבראתו מעת לעת. וכי קאמרינן מילה דחייא שבת, בזמנה, שלא בזמנה לא דחייא. ברם צריך קטן המסורבל בבשר צריך למולו מפני מראית העין אי לא, מי אמרינן המול לכם כתיב והא נמי הא מהיל, או דלמא כיון דלא מיחזי מהול כדלא מהיל דמי. ... ת"ש דאמר שמואל תינוק המסורבל בבשר רואין אותו כל שאילו מתקשה ונראה מהול אין צריך שיחזור וימול, ואם לאו צריך שיחזור וימול. תניא נמי הכי רשב"ג אומר תינוק המסורבל בבשר רואין אותו כל שאילו מתקשה ונראה מהול אין צריך שיחזור וימול ואם לאו צריך שיחזור וימול. וכן הלכתא. (שאילתות צג)

ומצות מילה גם היא מכלל סוד דרכיו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהילים כה יד) סוד ה' ליראיו - זו ברכת מילה (בראשית רבה מט ב, ילקוט שמעוני תהלים תשב). והיתה מצותה לשמונה ימים, שפחות מכאן אינו ראוי לרוב קטנותו. (רבינו עזרא מגירונא, בעשה דאנכי - והלכת בדרכיו)

למול את הזכרים ביום השמיני, שנאמר (ויקרא יב ג) וביום השמיני ימול בשר ערלתו. (סמ"ג רמזי העשין כח)

למול את בנו, דכתיב (בראשית כא) "וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים", ואמרו רבותינו: שאם נתעצל האב - עובר בכל יום בעשה, ומיהו ב"ד חייבין למולו. וכן אם אין אביו בעיר, אם נתעצלו ב"ד - עוברין בעשה. וכשאין ב"ד חייב למול את עצמו, ואם לא מל - חייב כרת. ובפ' רביעי דנדרים אמרי': גדולה מילה שלא נתלה למשה רבי' שעה אחת עליה. ועוד שמכל המצות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שנמול, שנאמר התהלך לפני והיה תמים. ועוד שהיא שקול' כנגד כל המצות, שנאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים. (סמ"ק קנז)

למול יליד בית, דכתיב (בראשית יז) "המול ימול יליד ביתך ומקנת כספיך". וצריך לכסות הערוה אם הם גדולים בשעת ברכה. ומילתו של יליד ביתו אינו דוחה לא שבת ולא י"ט. (סמ"ק קנח)

למול מקנת כסף, דכתיב (בראשית יז) "המול לכם כל זכר לדורותיכם יליד בית ומקנת כסף מאת כל בן נכר אשר לא מזרעך הוא". ואמרו רבותינו: שצריכין טבילה לאחר שנתרפאו מן המילה. וכן גר כיוצא בהם, וצריך קבלת מצוה בפני ג'. אך באלו יליד בית ומקנת כסף, מלין ומטבילין אותם בע"כ, מה שאין כן בגר דבעינן מדעתו. ועבדים חייבין בכל מצות שהנשים חייבות, וגר חייב בכולן. וכשמשחררין את העבדים צריכין טבילה אחרת אך לא בפני שלשה. (סמ"ק קנט)

למול עצמו, דכתיב (בראשית יז) וערל זכר אשר לא ימול וגומר. (סמ"ק רפט)

מצות מילה היא מן המנין, וכבר אמרו בראש כריתות (ב.) שלושים ושש כריתות הם, והפסח והמילה במצות עשה. וראיות אחרות יש אין צורך להזכירם לרוב פרסומם. (זהר הרקיע סוף אות יח)

למול את הבן ביום הח' שנאמר "ביום השמיני ימול". טעם מצוה זו: כי הבדיל י"י את ישראל לחלקו, וחתמם באות ברית קדש להכיר שהם עבדיו, וכמו שהם מובדלים בנפשותם כן גם כן יהיו מובדלים בגופם. וכמו שביד האדם להשלים גופו, כך בידו להשלים נפשו. ואוי למטמא אות ברית קדש שהיא היוד משמו ית' המתגלת כשביום השמיני ימול. (טעמי מצוות לר"מ הבבלי, עשה עה)

ותמול הזכרים ערלת הבשרים. (סולת נקייה לבעל המטה משה)

גדולה מילה בכרות עליה בריתות כמנין מדותיך, גנות רשעים ערלה מאוסה להסיר מבניך, גול מעליך חרפה ובוז חרפת מצרים מציריך, גם את בדם בריתך שלחתי מבור אסיריך . (מעין החכמה)

המונים בה גם לאו

אלו שבכרת: הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו, ועל אחות אשתו, [ועל אשת אחיו], ועל אשת אחי אביו, ועל הנדה, והאוכל חלב, ודם, והאוכל חמץ בפסח, והאוכל, והעושה מלאכה ביום הכפורים, והאוכל נותר, ופיגול, וטמא שאכל קודש, והבא למקדש טמא, והשוחט, והמעלה עולה בחוץ, והמפטם את השמן, והסך שמן המשחה, והמפטם את הקטורת, ושלא עשה פסח, ושלא מל. אלו עשרים (ושתיים) [ושלוש] בכרת. (בה"ג)

מילה הפר ברית אל מחוללו, בחמץ בפסח דבר קדשי חיללו, נתן כאלה סך במשחה במנלו, יכרת משיח ואין לו. (רבינו אליהו הזקן)

שלוש ועשרין עבירות חרותות בכרת: שוחט ומעלה חוץ הסך ומפטם שמן וקטורת, תוחב בפיו אוכל חלב ודם ופיגול ונותרת, תועב עשות פסח ואוכל בו חמץ ושלא מל בערלתן עטרת. (רבינו בנימין ב"ר שמואל פייטן)

מילה. גדול שלא מל ענוש כרת, דכתיב בפרשת לך לך "וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה את בריתי הפר". (יראים השלם רפד)

על המילה מצינו אזהרה, ותנן בכריתות פ"ק המילה והפסח מצות עשה, פי' ולא מצות לא תעשה וענש בפ' לך לך וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה את בריתי הפר, שאם לא מל אותו אביו ולא מלוהו בית דין לכשיגדיל חייב למול, ואם לא מל את עצמו חייב כרת. (יראים כ)

ספרי אגדה ודרוש:

ספרי מוסר וחסידות:

דיני המצוה[עריכה]

סיכום הפוסקים ומפרשיהם[עריכה]

סיכום מוני המצוות ומפרשיהם[עריכה]

ברכת המצוה[עריכה]

כשהאב מל את בנו:

כשהאב מוסר למוהל למול: המוהל מברך 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על המילה. ואבי הבן מברך 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו'[השלם מקור]

וכשב"ד מלים את הבן מברכים:

וכשמל את עצמו מברך:

גר צדק כשנימול מברך:

גר צדק קטן כשנימול מברך:

טעמי המצוה[עריכה]

במצוה יסודית וחשובה זו נאמרו כמה וכמה טעמים:[השלם מקור]

א- להכחיש כח התאווה, ב- הקב"ה חפץ שנהיה אנחנו וזרעינו חתומים בחותמו ולכן נקבע הדבר במקום ההולדה שזהו רמז לשיעבודינו אנו וזרעינו לעולם כעבדים לאדוניהם להקב"ה, ג- להראות שכדי להיות יהודי צריך דווקא ע"י מסירות נפש ולכך יש לכתחילה לעשות המילה ללא הרדמה כדי שיכאב, [שבט הלוי] ד- לתקן את חטא אדם הראשון שמשך בערלתו ולהוריד את זוהמת הנחש שנמצאת שם. ה- המילה הוא כמו קרבן שאנחנו מקריבים את ילדינו להשי"ת ולכן דווקא ביום השמיני כקרבן אשר מיום השמיני והלאה יירצה לקרבן, ויצחק היה הראשון שנימול לשמונה ומשום כך שאברהם כיון להקריבו קרבן היה לו הזכות להיעקד על המזבח.

חקירות[עריכה]

ציונים לספרים ושיעורים[עריכה]

ספרים[עריכה]

שיעורים[עריכה]

קיום המצוה בפועל[עריכה]