פורטל:תרי"ג מצוות/ברכת המזון

ואכלת ושבעת וברכת (דברים ח י)

בה"ג וסיעתו

וברכת המזון. (בה"ג עשין כג)

ברך למוציא בחסדו לעד, ולחם לבב אנוש יסעד. (רבינו אליהו הזקן)

קבע ברכת מזון באט ובחפזון, ולא תמצא רזון בעינוי כפורים. (רשב"ג)

ברכת המזון. צוה היוצר האוכל לחם צריך שיברך ג' ברכות לאחריו, ואם הם ג' שיזמנו ויברכו יחד, כדתנן (ברכות מה.) ג' שאכלו כאחת חייבין לזמן. מנא ה"מ דכתיב בפ' והיה עקב ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וגו', וסמיך ליה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך. ותניא בברכות פ"ג שאכלו (מה:) מנין לברכת המזון מן התורה, שנאמר ואכלת ושבעת וברכת - זו ברכת הזן, את ה' אלהיך - זו ברכת זימון, על הארץ - ברכת הארץ, הטובה - זו בונה ירושלים, וכן הוא אומר ההר הטוב הזה והלבנון. הטוב והמטיב ביבנה, הטוב - שלא הסריחו, והמטיב - שניתנו לקבורה. (יראים רנג (כד))

רמב"ם וסיעתו

והמצוה הי"ט היא שצונו לברכו אחר אכילה, והוא אמרו ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך. ולשון התוספתא ברכת המזון מן התורה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת. (רמב"ם מצות עשה)

לברך את השם הגדול והקדוש אחר אכילה. (ראש הל' ברכות)

לברך את השם יתברך אחר שיאכל האדם וישבע, מלחם או משבעת המינין הנזכרים בכתוב (דברים ח ח) כשהוא זן מהן. ולחם סתם נקרא פת העשוי מחיטה ושעורה, ובכלל החיטה הכוסמת ובכלל השעורה שבולת שועל ושיפון. ועל כלל שבעת המינין הזנין נאמר "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך". וזאת השביעה אין לה שיעור שוה בכל אדם, אבל כל אדם יודע שביעתו. וידענו שיעור שביעת הצדיק שהוא באוכלו לשובע נפשו, ארצה לומר כדי מחייתו לבדו. וכו'. משורשי המצוה, הקדמה, הלא הגדתי לך בני במה שקדם, כי לשם ברוך הוא כל הכבוד וההוד וכל הטוב וכל החכמה וכל היכולת וכל הברכה, ודברי בן אדם וכל מעשהו אם טוב ואם רע לא יוסיף ולא יגרע, על כן צריך אתה להבחין כי באמרנו תמיד בברכות "ברוך אתה השם" או "יתברך" אין המשמעות לפי הדומה להוסיף ברכה במי שאיננו צריך לשום תוספת חלילה, כי הוא האדון על הכל, וכל הברכות הוא מחדש אותן וממציאן מאין, ומשפיע מהן שפע רב באשר תהיה שם רצונו הטוב. על כן צריכין אנו לחפש כוונת הענין מהו, ולא נוציא זמננו במה שהעסק בו תמיד מבלי הבנה בו כלל. ואני המעורר אין מחשבתי שישיג שכלי אפילו כטיפה מן הים באמיתת הענין, כי כבר הוגד לי ושמעתי מפי חכמים כי יש בדברים אלה יסודות חזקים וסודות נפלאים, יודיעום חכמי התורה לתלמידיהם כשהם נבונים וכשרים ובכל מעשיהם נאים, אבל רוב חפצי להשיג בזה קצת טעם ישיאני לדבר בו, ואולי היתה טובה השתיקה אבל האהבה תקלקל השורה. ידוע הדבר ומפורסם כי השם ברוך הוא פועל כל הנמצא, וברא האדם והשליטו על הארץ ועל כל אשר בה, וממדותיו ברוך הוא שהוא רב חסד, והוא חפץ בטובת בריותיו ורוצה להיותן ראויין וזכאין לקבל טובה מאתו, וזה באמת משלמותו ברוך הוא, כי לא יקרא שלם בטובה רק מי שהוא מטיב לאחרים זולתו, אין ספק בזה לכל בן דעת. ואחר הסכמה זו שידענו בחיוב מרוב שלמות טובו שחפצו להריק עלינו מברכתו, נאמר שענין הברכה שאנו אומרים לפניו איננו רק הזכרה לעורר נפשנו בדברי פינו, כי הוא המבורך ומבורך יכלול כל הטובות, ומתוך ההתעוררות הטוב הזה בנפשנו ויחוד מחשבתנו להודות אליו שכל הטובות כלולות בו, והוא המלך עליהם לשלחם על כל אשר יחפוץ, אנו זוכים במעשה הטוב הזה להמשיך עלינו מברכותיו. ואחר הזכרה והודאה זו לפניו אנו מבקשים ממנו מה שאנו צריכים, דעת או סליחה לעוונותינו או רפואה או עושר וכל דבר, וכן אחר הבקשה ממנו אנו חוזרים ומודים אליו בזה, לומר כי ממנו יבוא אלינו. וזהו פתיחה וחתימה של ברכות, פן נחשב כעבד שנטל פרס מרבו והולך לו בלא רשות כמתגנב. ונמצא לפי הנחת טעם זה שיהיה "ברוך" תואר, כלומר הודאה אליו כי הוא כולל כל הברכות, ובלשון "יתברך" שאנו מזכירין תמיד הוא מהתפעל, נאמר שהכוונה בו שאנחנו מתחננין אליו שיהי רצון מלפניו לסבב לב בריותיו להיות נכון לפניו שיודו הכל אליו ובו יתהללו, וזהו פירוש "יתברך" כלומר יהי רצון מלפניך שכל בני העולם יהיו מייחסים הברכה אליך, ומודים כי ממך תתפשט בכל, ועם הודאת הכל בזה תנוח ברכתו בעולם, ויושלם חפצו שהוא חפץ להיטיב כמו שאמרנו. ותשלום החפץ תכלית כל המבוקש. והנה מצאנו קצת טעם אף בלשון "יתברך" המתמיה. ומן השורש הזה הוא שמה שאמרו זכרונם לברכה (חולין ס:) שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים, לומר שחפצו שיעשו פעולה שיזכו בה לפניו וימשיכו עליהם מטובו כי חפץ חסד הוא, ולתת עליהם מברכתו מרוב שלמותו כמו שכתבנו. וזהו השורש הגדול לכל אשר יעשה האדם טוב בעולם הזה, שזה שכרו מאת השם שמשלים חפצו - באשר הוא רוצה בטובתן של בריות. ומן השורש הזה שאמרתי שהזכרת "ברוך" היא הודאה לפניו על הברכות שהן לו, ושצריך להודות אליו בזה בתחילת השאלה ובסופה לבל יהי כעבד שנטל פרס מאת רבו והלך בלא רשות, יצאו לפי דעתי החילוקין שקבעו לנו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות יא.) בענין הברכות שיש מהן פותחות בברוך וחותמות גם כן בברוך, ויש חותמות ולא פותחות, ויש פותחות ולא חותמות, כיצד כל ברכה בעולם שיש בה בקשת דבר מאת השם או הזכרת נס, ואינה סמוכה לברכה אחרת, פותחת בברוך וחותמת בברוך, כגון יוצר אור דשחרית ומעריב ערבים דערבית וכיוצא בהן כמה מן הטעם הנזכר. וכל ברכה שסמוכה לחברתה חותמת בברוך אבל אינה פותחת מן הטעם הוה, שהרי מכיון שהודה ונתן הממשלה לאל בסוף הברכה הסמוכה לזו, ולא הפסיק אחר הודאה זו בדבר קטן או גדול, אין ראוי לכפול הודאת קבלת האדנות פעמיים בבת אחת בשביל חילוק השאלות שאנחנו שואלין לפניו אבל ראוי להיות חותמת בברוך, כי אחר שהפסיק בשאלת צרכיו ראוי לו לחזור ולהזכיר ולתת אל לבו פעם אחרת קבלת מלכותו ואדנותו עליו. ועל הדרך הזה תמצא לפי דעתי טעם כולן אם תחשוב בהן. ואשר בהן סמוכות יוצאות מגדר זה, כגון ברכת חתנים וקידושא ואבדלתא ואחרות, כבר תירצום לנו כולן מורינו ישמרם אל. והטעם שלימדונו בקצתם לפי שפעמים נאמרות אותן הברכות שלא בסמיכותה, ורבותינו לא רצו לחלק ולומר כשתבוא בסמיכות תאמר בענין כן וכשלא בסמיכות כן, כי הם יברחו מן החילוקין לעולם בכל מה שמסור ביד ההמון, וכן הדעת. וכל ברכה בעולם שאין בה בקשת דבר מהאל ולא הזכרת נס של ישראל, כגון הברכות שלפני מאכל ומשתה וכל הנאות הגוף, וכן ברכת נס של יחיד, שאין באילו הברכות לעולם נוסח ארוך, ידוע הדבר לכל יודע ספר שכולן פותחות בברוך ולא חותמות מן הטעם הנזכר, דמכיון שהזכיר מלכות השם ואדנותו ומיד גמר דבריו אינו מן החיוב לחזור פעם שנית הזכרת 'ברוך' שידמה בכפל דבר במה שאין צורך דבר ברור הוא. וכל הברכות שהן קבועות לשבח השם לבד, כגון הרואה הים הגדול ואילנות טובות וכן שומע קול רעמים, ויתר העניינים הנזכרים בפרק הרואה מהן פותחות בברוך ולא חותמות ומהן חותמות ולא פותחות, והכל מן הטעם הנזכר כי המזכיר שבחים די לו לפי הנראה בהזכרת האדנות בתחילה או אפילו בסוף, אחר שאיננו מבקש דבר לו ואינו מברך בשביל הנאה שירצה לקבל, שאילו המבקש דבר או רוצה ליהנות ראוי באמת להאיר פתח דבריו ולהתחיל בהזכרת אדנותו ברוך הוא. וזהו שאמרו שהברכות של נהנין פותחות בברוך וכן ברכת המצות פותחות בברוך, לרוב התועלת שהועילנו האל ברוך הוא בהן. מדיני המצוה... ונוהגת מצוה זו מן התורה בכל מקום ובכל זמן בזכרים, ובנקבות הוא ספק לרבותינו אם חייבות בה מן התורה אם לאו. ואיש העובר על זה ואכל מזון ולא בירך אחריו - ביטל עשה זה. ואשה שעברה ולא בירכה - ביטלה מצוה מדרבנן, ואולי מצוה דאורייתא. וכן כל שקרא בתורה בשחרית קודם שיברך הברכות המתוקנות בתורה או ברכת אהבת עולם - ביטל מצוה דאורייתא. ולפיכך מי ששכח אם בירך ברכת התורה בשחרית אם לא בירך, חוזר ומברך. ומי שעבר ולא בירך כל שאר הברכות שבעולם לבד אילו שזכרנו ביטל מצות חכמים לבד, ופורץ גדר ישכנו נחש (קהלת י ח), והזהיר בהן יתברך מדה כנגד מדה. וצריך האדם להזהר מאד מהזכיר ברכה לבטלה שיש בדבר עונש חמור שמזכיר שם שמים המקודש שלא לצורך, וחכמים סמכו הדבר ללאו ד"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא". ובא וראה כמה היו זהירין בזה בדורות הראשונים, שהרי שמשון נזיר אלהים נשא אשה מפלשתים אשר אהב בנחל שורק, והיה זהיר כל כך בהזכרת השם שלא להזכירו כלל בין לצורך או שלא לצורך, שדלילה הכירה כי הגיד לה את כל לכו בהזכירו אלהים בתוך דבריו, באמרו אליה 'כי נזיר אלהים אני' (שופטים טז יז) וכמו שכתוב אחריו 'ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו', ואמרו זכרונם לברכה (סוטה ט:) מנא ידעה, ומהם שאמרו ניכרין דברי אמת, ומהם שאמרו על שהזכיר שמשון אלהים בתוך דבריו, ואף על פי שלא אמר דרך שבועה אלא דרך סיפור. (חינוך תל)

שאר מונים

ברכה והודאה על המזון באכלך ובשבעך. (אתה הנחלת)

ומיחייבים לברוכי ברכת הזן וברכת הארץ וברכת בונה ירושלם וברכת הטוב והמטיב כדתניא סדר ברכת המזון כך הוא ראשונה ברכת הזן שנייה ברכת הארץ שלישית ברכת בונה ירושלם רביעית ברכת הטוב והמטיב אמר רב נחמן אמר שמואל משה תיקן להם לישראל ברכת הזן כשירד המן לישראל תיקן להם ברכת הארץ כשנכנסו לארץ דוד ושלמה בנו תיקנו בונה ירושלים דוד תיקן על ישראל עמך ועל ירושלם עירך שלמה תיקן ועל הבית הגדול והקדוש הטוב והמטיב ביבנה תיקנוה כשניתנו לקבורה הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבור'. (שאילתות נא)

וברכת בשבעך ברון. (רס"ג ל)

וברכת שובע וימי הלל אל תשלך. (רס"ג בעשרת הדברות, דברה א)

ומיחייבים לברוכי ברכת הזן וברכת הארץ וברכת בונה ירושלם וברכת הטוב והמטיב כדתניא סדר ברכת המזון כך הוא ראשונה ברכת הזן שנייה ברכת הארץ שלישית ברכת בונה ירושלם רביעית ברכת הטוב והמטיב אמר רב נחמן אמר שמואל משה תיקן להם לישראל ברכת הזן כשירד המן לישראל תיקן להם ברכת הארץ כשנכנסו לארץ דוד ושלמה בנו תיקנו בונה ירושלים דוד תיקן על ישראל עמך ועל ירושלם עירך שלמה תיקן ועל הבית הגדול והקדוש הטוב והמטיב ביבנה תיקנוה כשניתנו לקבורה הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבור' (שאילתות נא)

ובכלל האהבה והיראה לברך את אדוניו ולזכור חסדו וגמולו בל עת שיזמין לו טרפו ומחייתו, דכתיב "ואכלת ושבעת וברכת". (רבינו עזרא מגרוניא)

מצות עשה מן התורה לברך /על/ [אחר] אכילת לחם, שנאמר ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה וגו' ואכלת ושבעת וברכת... ותניא בברכות פרק שלשה שאכלו (מח:) וברכת - זו ברכת המזון, על הארץ - זו ברכת הארץ, הטובה - זו בונה ירושלים, וכן הוא אומר ההר הטוב הזה והלבנון. ותניא התם, משה תיקן להם לישראל ברכת הזן כשאכלו את המן, יהושע תקן להם לישראל ברכת הארץ כשנכנסו לארץ, דוד ושלמה תיקנו בונה ירושלים. הטוב והמטיב ביבנה תקנוה, על הרוגי ביתר - הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה. (סמ"ג עשה כז)

לברך אחר אכילת לחם, שנאמר (דברים ח ט-י) ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, ואכלת ושבעת וברכת את ה'. (סמ"ג רמזי העשין כז)

לברך על המזון, דכתיב ואכלת ושבעת וברכת. והיינו בברכה שלאחריו וברכה שלפני' גמרינן מקל וחומר כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן. ודרשו רבותינו דהשלשה ברכות דאורייתא וברכה רביעית דרבנן. ובברכת הארץ צריך להזכיר ברית ותורה חיים ומזון ומלכות בית דוד בבונה ירושלים. (סמ"ק קט)

מצות עשה לברך אחר אכילת מזון, שנאמר "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך". וצריך שיברך ברכת המזון בנחת ובקול רם ובשמחת הלב, כדכתיב ויאכל בעז וישת ויטב לבו, ופירשו שבירך ברכת המזון. ויכוין בארבע ברכות כנגד ד' אותיות שבשם הגדול, ויכוין שישפיע שפע ברכות לד' עולמות אצילה בריאה יצירה עשיה. וכתב בספר החינוך, שקבל מרבותיו שכל הזהיר בברכת המזון מזונותיו מצויין לו בכבוד כל ימי חייו. ממנין תרי"ג, והנשים ספק אי חייבין בברכת המזון מן התורה. (חרדים מצוות עשה פ"ד יב)

לברך אחר מזונו, שנאמר "ואכלת ושבעת וברכת". טעם מצוה זו, לפרסם שהמברך על מה שנהנה מודה* (*ולטעם היות על כל קרבן כהני' בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם, השלחן הוא המזבח, העניים יאכלו המבחר דומיא דחלב ודם, וישראל אומרים דברי תורה, הלוים אומרים פיוטים בניגון, והכהן מברן ברכת המזון), ומעיד על השגחתו יתברך הממציא מזון לכל חי רצון. ובברכה נעתיר להתמיד שפע ברכתו עלינו. וכדי שלא יקטרגו על מזונו, אמרו תיכף לנטילה ברכה. מכל מקום יכוין כדי לברכו בטוהר ידיו ויגדל כח י"י. וברכת המוציא למ"ד דמפיק, משמע עתידה ארץ ישראל להוציא גלוסקאות ואכלת ושבעת וברכת. (טעמי מצוות לר"מ הבבלי עשה קפא)