ערך:אבות

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to: navigation, search

דינם כישראל או כבני נח[edit]

ראיות לנדון זה[edit]

  • בבית האוצר (כלל א אות א) תולה ב' יישובי המהרש"א (ח"א ב"ב טו:) בנדון זה.
  • עוד הביא מביאור הראב"ד על הספרא (תזריע פ' נגעים) דמוכח מדבריו שלא יצאו מכלל בני נח. וכתב שלפ"ד בדעת הספרא מוכח שדעת השמנה בנגעים (פ"ז מ"א) שיצאו מכלל בני נח. אך כתב שלדעת הר"ש בנגעים (שם) אפשר להשוות דעת המשנה כדעת התוספתא.
  • בדעת התוס' (תענית ד.) למד הבית האוצר (שם אות ב) דסבירא להו שלא יצאו מכלל בני נח ולכן כתבו שקודם מתן תורה לא שייך ממזרת.
  • בירושלמי קידושין (פ"א ה"א) נתספק אם יש גירושין לבני נח, והקשה הבית האוצר (שם) מדוע לא יפשוט מהא דאיתא בפרקי דרבי אליעזר (פרק ל) שאברהם כתב גט להגר, וכ"ה בתרגום יונתן . ומוכח שהאבות יצאו מכלל בני נח אף להקל. עוד כתב, שלהצד בירושלמי שבני נח יש להם גירושין אלא שסגי להו באמירה ואין צריכים לכותבו, אם כן אין להביא ראיה ממה שכתב אברהם גט שהרי ודאי קיים את כל התורה לחומרא.
  • הגור אריה (בראשית כה לא) מקשה איך מכר עשו ליעקב את הבכורה והלא אין מכירה בדבר שאין בו ממש. ויישב שעשו הקנה ליעקב את גופו לענין הבכורה ולכל זכויותיה. ובבית האוצר (שם אות ו) הוכיח מכך שיצאו מכלל בני נח דאם לא כן הא אין לבן נח קנין בבן נח אחר בגופו אלא רק במעשה ידיו כמבואר ביבמות (מו.) ובגטין (לח.). אך יעויין שם שדחה שאפשר שגוף לפירותיו נקנה אף בבן נח ורק גוף הקנוי בעצם אינו נקנה. אך באות ז הוכיח מדברי הגור אריה בבמדבר (טו לב) דסבירא ליה שלא יצאו מכלל בני נח.
  • מבואר בכמה מקומות שהאבות קיימו את כל התורה כולה ומצוות שבת בכלל, וקשה הלא נכרי ששבת חייב מיתה, ומוכח שיצאו מכלל בני נח אף להקל. ועי' להלן פרק האבות קיימו התורה עד שלא ניתנה - שמירת שבת מה שדחו ראיה זו.

גדר יציאתם מכלל בני נח[edit]

להשיטות שהאבות יצאו מכלל בני נח אף קודם מתן תורה, דנו האחרונים בגדר יציאה זו.

הבית האוצר (כלל א אות ד) כתב לחקור האם גדר יציאתם מכלל בני נח הוא שנתינת התורה החלה כבר בזמן קבלת מצוות מילה על ידי אברהם. ותלה נדון זה בפלוגתת רבי יוחנן וריש לקיש בגיטין (ס.) האם התורה חתומה ניתנה או מגילה מגילה ניתנה.

בירושלמי (מועד קטן פ"ג ה"ה הובא בתוס' מו"ק כ. ד"ה מה) בעי למילף אבילות שבעה מהכתוב 'ויעש אבל שבעת ימים', ודחי דאין למידין מקודם מתן תורה. ומוכח שאינו נחשב מתן תורה מאברהם. אך בבבלי יבמות (סד.) יליף דין נשא אשה ושהה עמה עשר שנים מאברהם, וכן בזבחים (צז:) יליף דעולה טעונה סכין מקרא דאברהם 'ויקח את המאכלת' ויצחק עולה היה דכתיב 'והעלהו שם לעולה', ותמוה הלא אין למידין מקודם מתן תורה. וכתב הבית האוצר שלכאורה דעת הבבלי שמשעה שנתחייב אברהם במילה חשיב מתן תורה.

וכעין זה בפסחים (ו.) בסוגיא דשואלין ודורשין קודם הפסח שלושים יום, הקשה שם הפני יהושע מה עבדי רבנן עם קראי דרשב"ג, ויישב שסבירא להו לרבנן שאין ללמוד מפסוקים אלו כיוון שהיו קודם מתן תורה. וכתב הבית האוצר שאפשר שנחלקו אם משעה שנצטוו על פסח מצרים כבר חשיב מתן תורה. אך מכאן אין ראיה אלא שנחשב מתן תורה משעה שנצטוו כל ישראל על פסח מצרים ולא משעה שנצטווה אברהם במילה.

וכן בחולין (ק:) לענין גיד הנשה אם נוהג בבהמה טמאה, דדעת רבי יהודה שנוהג שהרי בני יעקב נאסר להם גיד הנשה ועדיין בהמה טמאה מותרת להם, ואמרו לו חכמים בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו. ובפירוש המשנה להרמב"ם פירש שכוונת רבנן שמה שאנו מקיימים המצווה עתה הוא בגלל מה שנאמר למשה ולא בגלל מה שנאמר ליעקב. וכתב הבית האוצר שאפשר שנחלקו בנדון זה שלרבי יהודה התחלת מתן תורה היתה כבר לאבות, ומקיימים אנו עתה מחמת ציווים אז, ועי"ש שדחה.

עוד הביא הבית האוצר (כלל א אות ד ואות ז) בשם הגור אריה (שמות לה ג) שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר נחשבים שעת מתן תורה. וכ"כ בפירושו לבמדבר (טו לד). אך בבמדבר (שם פסוק לב) כתב שי' פסוקים של מרה לא היו בכלל מתן תורה.

וברש"י (סו:) גבי זיבח וקיטר בסייף מבואר שאף אחר מתן תורה כל זמן שלא נתפרש להם הדבר בדיני התורה עדיין היה להם לגביו דין בני נח. ובבית האוצר (שם אות ז) תמה על זה, עי"ש מה שיישב.

וברמב"ם (פ"ט ממלכים ה"א) כתב על ששה דברים נצטווה אדם הראשון כו' הוסיף לנח כו' עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו, עכ"ל. ומלשון 'נתשלמה' למד הבית האוצר שהחיוב עתה הוא מכח החיוב הראשון שנצטוו אדם הראשון, נח והאבות, ומתן תורה עתה הוא השלמת שאר המצוות.

מקורות לעיון[edit]

האבות קיימו התורה עד שלא ניתנה[edit]

בגמרא ביומא (כח:) אמר רב קיים אברהם אבינו כל התורה כולה שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקלי וגו' כו'. אמר רב (וי"ג: רבא) ואיתימא רב אשי קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין שנאמר תורתי אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה.

שמירת שבת[edit]

האחרונים מקשים כיצד אפשר לומר שקיימו האבות את כל התורה ומצוות שבת בכללה והלא נכרי ששבת חייב מיתה וקודם מתן תורה הרי היו כנכרים לכל דבר.

יישובים לקושיה זו[edit]

  1. יש אומרים שמכאן ראיה שלאבות היה דין ישראל ויצאו מכלל בן נח אף להקל, עי' לעיל פרק דינם כישראל או כבני נח
  2. בבית האוצר (כלל א אות א) יישב על פי דברי המהרש"א (ח"א סנהדרין נח:) שנכרי ששבת חייב מיתה לפי שהתורה נקראת ארוסה לישראל. ולפי זה יישב שלא היתה חשובה התורה ארוסה עד מתן תורה, ולכן קודם מתן תורה הותר לבן נח לשמור שבת.
  3. עוד יישב שם ע"פ דברי המהרש"א הנ"ל, שאין השבת נקראת ארוסה אלא בשעה שאין ישראל שומרים את השבת כראוי אך קודם מתן תורה שהאבות קיימו את התורה כראוי היתה השבת בבחינת בעולה וממילא לא היה איסור לבן נח לשבות.

העברת נחלה[edit]

המזרחי (בראשית כד י) מקשה על המבואר בגמרא בסנהדרין (צא.) שנאמר ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות, אב שנתן אגטין לבניו בחייו ושיגר זה מעל זה כלום יש לזה על זה כלום. וקשה הלא אברהם קיים כל התורה כולה ואפילו עירובי תבשילין ואיך העביר הנחלה מישמעאל ובני קטורה ונתנה ליצחק, הא אמרינן בכתובות (נג.) שיננא לא תהוי בי עבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא.

יישובים לקושיה זו[edit]

  1. המזרחי שם כתב: ושמא יש לומר שאני הכא דכתיב (בראשית כא יב) כי ביצחק יקרא לך זרע.
  2. המהרש"א (ח"א סנהדרין צא.) יישב שישמעאל היה בן שפחה שנולד קודם שנשתחררה הגר ואין בן שפחה יורש.
    ובפירוש בית הגדול על פדר"א (פ"ב אות ה) תמה עליו שהרי אדון הנושא את שפחתו יצאה בכך לחירות כמבואר בשולחן ערוך (אה"ע סימן ד סי"ב בהג"ה וסימן ט"ו ס"י). וכן מבואר להדיא במדרש (ב"ר פמ"ה) ותתן אותה לאברהם אישה לאשה, ולא פילגש.
  3. בפירוש בית הגדול על פדר"א (שם) יישב על פי דברי היפה תואר (ב"ר פמ"ב) שאין איסור העברת נחלה בנותן דרך מתנה וכ"ש בנותן לת"ח, ולכן יכול היה אברהם ליתן שטר מתנה ליצחק ואין בכך איסור משום מעביר נחלה.