ערך/שליחותייהו קא עבדינן
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
שליחותייהו קא עבדינן
דאורייתא או דרבנן[edit]
דעת הרמב"ן שדין שליחותייהו קא עבדינן הוא תקנה דרבנן.
דעת הנתיבות המשפט (סימן א ביאורים סק"א) שדין דאורייתא הוא אלא שמסרו הכתוב לחכמים לקבוע אימתי יש כח ביד דיינים שאינם סמוכים לדון מכח דין שליחותיייהו דקמאי.
ראיות לנדון זה[edit]
א. הנתיבות מביא שמדברי הגמרא בסנהדרין (ג.) משמע שהוא דין דרבנן, ממה שאמרו שם שהודאות והלואות אין צריך בהם דיינים מומחין משום נעילת דלת.
- ומיישב, שבאמת דין דאורייתא הוא אלא שמסרו הכתוב לחכמים והם לא תקנו אלא במקום שיש טעם דנעילת דלת.
ב. הנתיבות מוכיח שהוא דין דאורייתא מכך שמקבלים גרים בזמן הזה, וכן מקדשים ואם יקדשנה אחר אין קידושיו תופסים, וכן מעשין אגיטין אף על פי שגט המעושה על ידי הדיוטות פסול מדאורייתא, ועל כרחך שדין שליחותייהו מדאורייתא הוא.
- הרמב"ן (יבמות מו:) מיישב, שגיטין אף הדיוטות יכולים לדון דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש, וגרות אינה צריכה ג' מומחין, ואף להסוברים שצריך ג' מומחין מכל מקום בזמן הזה אין צריך וילפינן לה מן הכתוב 'וכי יגור אתכם גר אשר בתוככם' כשם שאין צריך בזמן הזה הרצאת דמים (ט.).
- הנתיבות מבאר שדוחק לומר שמעשין אגיטין מדין כל המקדש כו', לפי שהיה לגמרא לפרש דבר זה כיון שיש בכך נפקא מינה לדינא.
איזה דינים דנים מכח שליחותייהו[edit]
אין דיינים שאינם סמוכים דנים דיני קנסות כלל (רמב"ם סנהדרין פ"ה ה"ח).
אמנם דיני ממונות, יש מהם שאף דיינים שאינם סמוכים יכולים לדון בהם מכח מכח שליחותייהו דקמאי, ומבואר בגמרא בבבא קמא (פד:) שאין דיינים שאינם סמוכים דנים אלא דינים השכיחים ושיש בהם חסרון כיס.
פירוט דינים אלו נסדרו ברמב"ם (סנהדרין פ"ה ה"ט - טז), בטור (חו"מ סימן א) ובשולחן ערוך (שם).
בגדר התקנה כתב הסמ"ע (שם סק"ה) שנתנו דין קנס לכל דבר שאינו שכיח או שאין בו חסרון כיס. וכשם שקנס אין דנים בזמן הזה כן אין דנים שאר דיני ממונות שאינם שכיחים או שאין בהם חסרון כיס.
נזקי אש ובור[edit]
הפוסקים נחלקו אם דנים נזקי אש ובור בזמן הזה או לא.
בהגהות אשר"י (ב"ק פ"ח סימן ב) כתב בשם מהרי"ח שמספקא ליה אם גובים בבבל נזקי אש ובור.
אמנם דעת המרדכי (ב"ק סימן פ), וכן כתב הגהות אשרי (שם) בשם אבי העזרי, שדנים דיני אש ובור בזמן הזה, וכן כתב הקצות החושן (סימן א סק"ב) בדעת התוס' (ב"ק יד:), וכ"כ הפתחי תשובה (חו"מ סימן א סק"ב) שנראה כן מדברי הטור (סימן תי), השולחן ערוך (שם), ספר החינוך (מצוה נג ונו).
הש"ך (חו"מ סימן א סק"ג) כתב בשם המהרש"ל (יש"ש ב"ק פ"ח ס"ה) שאין דנים נזקי אש ובור. וטעמו מכח ספקו של מהרי"ח שהביא הגהות אשר"י ומשום כך פסק היש"ש דעבדינן קולא לנתבע.
אמנם שאר פוסקים פסקו שאף בזמן הזה דנים בנזקי אש ובור. וכן הסיקו להלכה השבות יעקב (ח"א סימן קלו ובספרו משפטי יעקב[השלם מקור]), הקצות החושן (סימן א סק"ב), השער משפט (שם) והפתחי תשובה (שם) וכתב שם שכן משמע גם משו"ת פני יהושע (ח"ב סימן קו). וע"ע שו"ת חות יאיר (סימן קסט) שדן בבמעשה שבא לפניו בדיני אש.
חבלות[edit]
הרמב"ם (פ"י מסנהדרין ה"י) פסק שאין מגבים נזק צער ובושת, אבל מגבים שבת וריפוי. וכן פסק השו"ע (חו"מ סימן א ס"ב).
אמנם, הרא"ש (ב"ק פ"ח ס"ב) כתב שאף שבת וריפוי אין מגבים. וכן פסק הרמ"א (חו"מ סימן א ס"ב).
בטעם המחלוקת. עי' פרישה (שם ס"ד).
גזילות[edit]
בנדון אם דנים גזילות בזמן הזה מצינו כמה שיטות בראשונים ובפוסקים:
1. כל גזילות דנים חוץ מגזילות שעל ידי חבלות.
דעת יש מפרשים שהביאו התוס' (סנהדרין ג. ד"ה שלא, ב"ק פד: ד"ה אי).
וכן כתב הסמ"ע (חו"מ סימן א סקי"ד) בדעת השו"ע (שם ס"ג)[1].
וכן כתב המהרש"ל בדעת הטור ורב האי גאון (הובא בש"ך שם סק"ט).
וכן הביא רבינו ירוחם בשם תוספות הרא"ש[2].
וכן כתב הכסף משנה (פ"ה מגזילות הי"ג) בדעת הרמב"ם[3].
2. כל גזילות דנים.
כן כתב הש"ך (חו"מ סימן א סק"ט) בדעת הרמב"ם (פ"ב מגזילות הי"ג)[4].
ועוד כתב, שכן דעת השו"ע (חו"מ סימן א ס"ג), הרא"ש (סנהדרין פ"א ס"א) והטור (חו"מ סימן א)[5].
ועוד כתב, שכן דעת רב האי גאון שהביא הטור (שם סימן תכ).
3. גזילות כעין כופר בפקדון דנים, אך גזילות ממש לא דנים.
דעת הנמוקי יוסף (ב"ק ל: מדפה"ר).
וכן פסק הרמ"א (חו"מ סימן א ס"ג).
4. כל גזילות לא דנים.
דעת התוס' (סנהדרין ג. ד"ה שלא, ב"ק פד: ד"ה אי).
מקורות לנדון זה[edit]
- משנה סנהדרין (ב.): דיני ממונות בשלשה, גזילות וחבלות בשלשה. ובגמרא (ג.) דיני ממונות בשלשה הדיוטות, גזילות וחבלות בשלשה מומחין. מוכח שאף אחר שתקנו לדון דיני ממונות בשלשה הדיוטות מכל מקום גזילות וחבלות לא היו דנים אלא סמוכים.
- בבא קמא (כא.): ההוא גברא דבנה אפדנא אקילקלתא דיתמי, אגביה רב נחמן לאפדניה מיניה. מוכח שאף בזמן הזה דנים דיני גזילות.
- בבא קמא (צו:): ההוא גברא דגזל פדנא דתורי מחבריה אזל כרב בהו כרבא זרע בהו זרעא לסוף אהדרינהו למריה, אתא לקמיה דרב נחמן אמר להו זילו שומו שבחא דאשבח.
- בבא קמא (קטו.): נרשאה גנב ספרא זבינה לפפונאה בתמנן זוזי, אזל פפונאה זביה לבר מחוזאה במאה ועשרין זוזי, לסוף הוכר הגנב אמר אביי ליזיל מרי דספרא ויהב ליה לבר מחוזא תמנן זוזי ושקיל ספריה, ואזיל בר מחוזאה ושקיל ארבעין מפפונאה כו'. הרי שדנו דיני גזילות.
- בבא קמא (שם): אבימי בר נאזי חמוה דרבינא הוה מסיק בההוא גברא ארבעה זוזי, גנב גלימא אתיא ניהליה, אוזפיה ארבעה זוזי אחריני, לסוף הוכר הגנב אתא לקמיה דרבינא אמר קמאי גנב ופרע בחובו ולא בעי למיתב ליה ולא מידי, הנך ארבעה זוזי אחריני שקול זוזך והדר גלימי כו'. הרי שדנו דיני גזילות.
יישובים[edit]
- התוס' (סנהדרין ג. ד"ה שלא, ב"ק פד: ד"ה אי) מיישבים שאפשר שדחקו זה את זה על ידי תפיסה או דאמר אקבעיה לדינא בארץ ישראל.
- עוד יישבו בשם יש מפרשים, שבאמת כל גזילות דנים ורק גזילות שעל ידי חבלות אין דנים.
- ביישוב המבואר במשנה בסנהדרין המחלקת בין דיני ממונות הנדונים בשלשה הדיוטות ובין דיני גזילות וחבלות הנידונים בשלשה מומחין ומשמע שאין דנים בזמן הזה גזילות וחבלות. כתבו הר"ן (סנהדרין ב:) והרמב"ן (סנהדרין כג.), שבזמן המשנה עדיין היו דיינים סמוכים בארץ ישראל וממילא לא תקנו שיוכלו להדיון בשלשה הדיוטות אלא בדיני הלוואות וכיו"ב שלא תנעל דלת בפני לווין, אבל בזמן הזה שאין מומחין אף בארץ ישראל דנים אף דיני גזילות בשלשה הדיוטות (ורק גזילות שעל ידי חבלות אין דנים)[6] שאין החילוק בין זמן שהיו מומחין בעולם לזמן שלא היו מומחין, אלא בין מקום שיש בו מומחין למקום שאים בו מומחין, עי' להלן פרק צורת התקנה.
כאשר החפץ בעין[edit]
לכולי עלמא דנים אותו שיחזיר את החפץ.
כן פסק הרמ"א (חו"מ סימן א ס"ג) ומקורו מנמוקי יוסף (ב"ק ל: מדפה"ר).
עדים זוממים[edit]
אם לא הוציאו ממון על פיהם - אין דנים.
- לדעת הסמ"ע (חו"מ סימן א סקט"ז) כיון שהוא קנס.
- לדעת הגר"א (שם סקכ"א ליקוט) כיון שאין בו חסרון כיס.
אם הוציאו ממון על פיהם:
- בזמימה: דנים (רמ"א שם ס"ד).
- בהכחשה: אין דנים, כיון שאין טעם להאמין לעדים האחרונים יותר מלראשונים ולהוציא ממון על פיהם. (סמ"ע שם).
עניינים גדולים[edit]
כתב הסמ"ע (חו"מ סימן א סק"ג) שכשם שדנים בזמן הזה דינים שכיחים שיש בהם חסרון כיס, הוא הדין לשאר ענינים גדולים.
קבלת גרים[edit]
הסמ"ע (שם) מוכיח שדנים בזמן הזה בעניינים גדולים, מהמבואר ביבמות (מה:) שמקבלים גרים בזמן הזה אף על גב שהוא דבר לא שכיח.
עישוי גט[edit]
עוד הוכיח הסמ"ע (שם) שדנים בזמן הזה בעניינים גדולים, מהמבואר בגיטין (פח:) שהיו מעשין בגיטין בבבל, אף על גב שהוא דבר שאין בו חסרון כיס.
צורת התקנה[edit]
דעת הקצות החושן (סימן א סק"ג) בדעת הרמב"ן (סנהדרין כג.) והר"ן (סנהדרין ב:), ודעת המהרש"א (סנהדרין ג.) בדעת התוס' (שם ד"ה שלא) שבזמן המשנה שהיו סמוכים בעולם, לא התירו לדון בפני הדיוטות אלא בהודאות והלוואות כדי שלא תנעל דלת בפני לווין, שהמלווה לא ירצה לטרוח אחר סמוכים. מה שאין כן שאר דברים כגזילות וכדומה לא חששו לנעול דלת בפני עושי עולה, כי בלאו הכי יחשוש הגזלן שמא יתבענו הנגזל בפני מומחין כיון שישנם בעולם, ורק אחר שתמו מומחין מן הארץ כגון בזמן הזה תקנו בכל דבר שהוא שכיח ויש בו חסרון כיס שדיינים הדיוטות עושים שליחותייהו דקמאי ודנים.
דעת הנתיבות המשפט (סימן א ביאורים סק"ב) בדעת הרמב"ן, שאין החילוק בין זמן המשנה שהיו מומחין בעולם ובין זמן שתמו המומחין מן העולם, אלא בין מקום שיש בו מומחין שלא התירו להדיוטות לדון אלא במקום חשש נעילת דלת בפני לווין, ובין מקום שאין בו מומחין שהתירו בכל דבר ששכיח ושיש בו חסרון כיס כדי לנעול דלת בפני עושי עוולה.
דעת הש"ך (סימן א סק"ט) והקצות החושן (שם סק"ג) בדעת התוס' (סנהדרין ג. וכן הוכיח הקצוה"ח מתוס' ב"ק יד:) שאין חילוק כלל בין זמן המשנה לזמן הזה ומתחילה היתה התקנה משום נעילת דלת בפני לווין וכדי שתנעל דלת בפני עושי עוולה שיעשו דיינים אפילו שאינם סמוכים שליחותייהו דקמאי.
תפיסה[edit]
אף על פי שאין דנים מכח שליחותייהו בדינים מסויימים (עי' פרק 'איזה דינים דנים מכח שליחותייהו') מכל מקום אם תפס לא מפקינן מיניה. (חו"מ סימן א ס"ה).
תפיסה בקנס[edit]
- דעת הרמ"ה (הובא ברא"ש ב"ק פ"א ס"כ) - שאין תפיסה מועילה אלא בכדי הנזק. לפי שתקנו חכמים שיוכל לתפוס כדי שלא יפסיד את ממונו, אך כדי להרוויח ממון אחר לא תקנו.
- דעת הרא"ש (שם) - שתפיסה מועילה אף בקנס. לפי שאין זו תקנה, שהרי מדין תורה הוא חייב לו אלא שאין דיין סמוך שיוכל לכופנו, ובכהאי גוונא אמרינן עביד איניש דינא לנפשיה.
את מה יכול לתפוס[edit]
- דעת התוס' (ב"ק טו: ד"ה ואי) - שתפיסה אינה מועילה אלא בדבר המזיק ובשעת הנזק [קודם שבא המזיק ליד הבעלים (פלפולא חריפתא ב"ק פ"א ס"כ אות ח)]. שהרי אם נתיר לו לתפוס כל דבר ובכל זמן יבוא לידי תקלה שהרי אם יתפוס לחברו כל רכושו לא נוכל להוציא מידו כיון שאין דנים דיני קנסות ונמצא שהמזיק יפסיד יותר ממה שהזיק.
- דעת הרא"ש (ב"ק פ"א ס"כ) - שיכול לתפוס כל דבר ובכל זמן. ואין לחוש שמא יתפוס יותר מכדי הזיקו, לפי שאחר שתפס דנים אותו שיחזיר את המותר, ואין זה דיני קנסות כיון שכבר תפס בכדי הקנס וכל הנדון על התוספת שנטל שלא ברשות.
נידוי[edit]
אף בדינים שאין דנים בזמן הזה, מכל מקום מנדים את הנתבע עד שיפייס לבעל דינו (שו"ע חו"מ סימן א ס"ה).
קנס יותר מכדי הזיקו[edit]
- דעת העיר שושן (שם ס"ו) - שאם היה מתחייב בדין כפל או ד' וה', אין מתירין את נדויו אלא אם כן נתן לו קרוב לכפל וד' וה'.
- דעת הסמ"ע (שם סקי"ח) - שכיון שנתן לו קרוב לנזקו מתירין אותו מהנידוי, אפילו לא נתן לו כדי כפל או ד' וה'. שהרי כל דין הנידוי הוא לפי שראו שיבוא נזק גדול במה שלא דנים דיני קנסות, ועשו תקנה לנדות המזיק כדי שלא כל אחד יבוא ויחבול ויזיק לחברו. וטעם זה אינו שייך אלא לענין עיקר החיוב ולא לענין כפל וד' וה'.
- ↑ אך עי' ש"ך (שם סק"ט) שהקשה עליו שהיה לשו"ע לפרש ולא לסתם שדנים גזילות, ועוד שבבית יוסף לא הזכיר כלל את דעת התוס'.
- ↑ והב"ח שהביא דברי רבינו ירוחם כתב שאמר כן בשם הרא"ש, אך כבר הקשה הש"ך (שם סק"ט) שסתר דבריו שהביא בהמשך דבריו בדעת הרא"ש באופן אחר. וכתב שהמעיין ברבינו ירוחם ימצא שאמר כן בדעת התוס' רא"ש.
- ↑ ועי' קצות החושן (שם סק"ג) שהקשה שהרמב"ם פסק (פ"ה מגזילות ה"י) שאף בזמן הזה דנים שבת וריפוי, ומשמע אפילו בחבלות דלא שכיחי כמו קטיעת יד. ואם כן איך יגרע גזילות שעל ידי חבלות משבת וריפוי שעל ידי חבלות. אלא על כרחך שבכל גזילות דנים.
- ↑ עי' לעיל בסמוך בהערה מה שהוכיח הקצות החושן כביאור זה בדעת הרמב"ם.
- ↑ שסתמו דבריהם שדנים גזילות בזמן הזה ולא הזכירו חילוק בזה.
- ↑ וכ"כ המהרש"א (סנהדרין שם) בדעת התוס' שם. אמנם הקצות החושן (סימן א סק"ג) הוכיח שא"א לפרש כן בדעת התוס', ויישב המשנה לשיטתם שהם מפרשים המשנה בגזילות שעל ידי חבלות. ובעיקר יישוב הרמב"ן, כן דעת הקצות החושן (שם) בביאור יישובו, אמנם דעת הקצות החושן (סימן א סק"ג)
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |