ערך/הר הבית

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי הר הבית

בית הכנסת שבהר הבית

מוזכר במשנה ביומא (סח:) חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת וכו', וכתב רש"י בית הכנסת היה סמוך לעזרה בהר הבית.

מיקומו: בחנוכת הבית (לרבי מלכיאל אשכנזי אות יג) כתב ונראה שהיה בצד דרום כי שם היו רוב הלשכות, ועוד שבצד ההוא היה רוחק הרבה מחומת הר הבית לחומת העזרה יותר משאר הרוחות כדתנן במשנה א' פ"ב דמדות, עכ"ל. וכעין זה מבואר בתשובות ופסקי מהרי"ט החדשות (קונטרס צורת הבית אות ב) שכתב שהשטח הדורמי היה שם מקום רחב ידים ולכך קבעו שם להתפלל כל ישראל שהיו מתפללין בכנופיא, ולא היו מתפללים בכל מקום אלא במקום אחד משום ברוב עם הדרת מלך.

ובתפארת ישראל (תענית פ"ב מ"ה) כתב שהיה בית הכנסת במזרח העזרה.

ובעזרת כהנים כתב שהיה בצפון.

השימוש בבית הכנסת: בחנוכת הבית שם כתב ששם היו מתפללין.

כניסה בזמן הזה

אם מותר להיכנס למקדש ולהר הבית בזה"ז הרמב"ם בהל' בית הבחירה ו,יד, כתב דירושלים והר הבית בקדושתם קיימים אף בזה"ז, ואע"ג דקי"ל כמ"ד קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא מ"מ ה"מ גבי תרומות ומעשרות ושביעית אבל לא לגבי המקדש, ע"כ, ולפי"ז טמא מת הנכנס לעזרת ישראל חייב כרת, ומאידך הראב"ד בהשגות שם כתב דאינם בקדושתם והנכנס אינו חייב כרת, וכתב לחלק לאידך גיסא דאע"ג דגבי תרומות ומעשרות ס"ל לראב"ד בהשגות בהל' תרומות א,כו, דקדשה לעתיד לבוא מ"מ גבי המקדש וירושלים לא קידשה, ע"כ, ובפשטות לפי הראב"ד שרי אף מדרבנן אמנם ממה שכתב אין בו כרת משמע קצת דאיסורא מיהא איכא, והיראים בסי' רעז אות כא, יש לו דעת שלישית דקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא לגבי מעשרות ושביעית כהראב"ד בהל' תרומות, אלא דס"ל להיראים דאין לחלק בין קדושת הארץ לקדושת המקדש ועל כן ס"ל דקדשה אף לגבי המקדש והנכנס חייב כרת, ע"כ, ונמצא דהרמב"ם והיראים ס"ל דהנכנס חייב כרת ומאידך הראב"ד ס"ל דאינו חייב כרת ואפשר אף דשרי לגמרי, והמג"א בסי' תקסא ס"ק ב, כתב דהתרומה והאגודה נמי פסקי דיש בזה"ז את קדושת המקדש, ע"כ, וציינו דבספר חסידים בס"ס כתב דהראב"ד ורש"י והתרומה והר"ש והגאון ורבי יוסף טוב עלם והר"ר מתתיה והרב בעל העזר והר"ר אליעזר טהור קודש כולהו פסקי כרבי יוחנן דס"ל דקדושה ראשונה דארץ ישראל קדשה לעתיד לבוא, ע"כ, ומ"מ אינו מוכרח דהכי נמי יסברו גבי קדושת המקדש דהא הראב"ד הנ"ל חילק דגבי המקדש שאני דלא קידשה לעתיד לבוא, ומ"מ לענין הלכה ודאי דנקטינן כהרמב"ם והיראים להחמיר לכל הפחות היכא דהוי איסור דאורייתא, ועל כן אפרש עד היכן אסור להיכנס על פי היראים הנ"ל והרמב"ם בהל' ביאת המקדש פ"ג, נדות אסורות בכל הר הבית מדאורייתא בעשה ולא תעשה, ובפסחים סח., אמרי' דבעל קרי דינו כזב שמשתלח ממחנה לויה דהיינו מכל הר הבית, וכ"כ היראים שם, וצריך לטבול ואחר שיטבול הוא טבול יום וטבול יום אינו אסור בהר הבית אלא בעזרת נשים, כמבואר בר"ש וברא"ש בכלים א,ח, ובר"ש שם מבואר דטבול יום דזב ודבעל קרי תלי במחלוקת תנאים אם הוא כזב גמור או לא, וכן ס"ל לרש"י בזבחים לב: ד"ה אע"פ וד"ה אפי' עשה, דזה תלי במחלוקת זו, ונראה דקי"ל כסתם משנה דכלים שם דס"ל ליה דלאו כזב דמי כדכתב הר"ש שם, וכן הביא הכס"מ בהל' ביאת המקדש פ"ג בסוף הלכה ט, ממהר"י קורקוס שכתב דקי"ל דלאו כזב דמי אלא כשאר טבול יום, ע"כ, ולפי"ז שרי ליה להכנס להר הבית קודם הערב שמש, ודעת תוס' בזבחים לב: ד"ה ורבי יוחנן, דלא פליגי תנאי בהא אלא כו"ע מודו דהוא דלאו כזב לגבי ביאת מקדש, וא"כ נפיק לן לענין הלכה דשרי לטבול יום דבעל קרי ודזב להכנס להר הבית, והכי נקטינן, ודעת תוס' שם דאם האי טבול יום הוא גם מחוסר כפורים מחמת אותה טומאה אסור לו להכנס, ולפי"ז מי שהוא זב בעל ג' ראיות דהיינו שמוציא ש"ז שלא בקישוי, או יולדת שטבלה ללידתה או מי שהיא בחשש זבה גדולה דהיינו שראתה ג' ימים בזה אחר זה בי"א יום שבין נדה לנדה, לדעת תוס' אסורים הם להכנס כשהם טבולי יום עד שיעריב שמשם. וטמא מת אסור ליכנס לחיל וכיון שכולנו טמאי מתים אסורים אנו מהחיל ואילך מדרבנן, וטמא מת הנכנס לעזרות ולמקדש בכרת, ולגבי היכן הוא החיל והמקדש, לפי המבואר בדברי הרמב"ם בהל' בית הבחירה פ"ה, ובמסכת מדות, הר הבית הוא חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, והכותל המערבי הנמצא בזמנינו הוא חלק מכותל הר הבית המערבי, ובתוך הר הבית נמצא המקדש והעזרות והחיל מקיף את המקדש מד' רוחותיו במרחק י' אמות מהמקדש לכל צד, והמקדש היה ארוך ממזרח למערב מאה שמונים ושבע אמה ורחב מדרום לצפון מאה ושלשים וחמש אמה, ועל זה יש להוסיף י' אמה לכל צד של החיל, וגבי מקום המקדש והחיל, תנן במדות ב,א, דרוב הר הבית בדרום, ושני לו במזרח שלישי לו מן הצפון מיעוטו מן המערב, ע"כ, והרמב"ם בפירושו שם ובהל' בית הבחירה ה,ו, פירש דהיינו לגבי החלק הפנוי שהיה בהר הבית ולפי"ז היה מקום המקדש בצד צפון של הר הבית, אבל הרא"ש ורבינו שמעיה שם פירשוהו לגבי רוב הלשכות שהיו שם, ולפי דבריהם לא קאי כלל על מקום המקדש ולפי דבריהם לא נתפרש במשנה מקום המקדש, וא"כ יש לנו לומר דהמקדש היה באמצע הר הבית דהכי פשטא דמילתא, ולפי האמור לכו"ע לא היה המקדש נוטה לצד דרום טפי מן הצפון, ולפי"ז נבוא חשבון דהמקדש מצפון לדרום יחד עם החיל הוא מאה חמישים וחמש אמה ואם אנו מניחים אותו באמצע הר הבית שהוא חמש מאות אמה ובאמצעו יש מאתיים חמישים לכל צד, ונחלק את המקדש וניתן שבעים ושבע ומחצה לכל צד, נמצא דלאורך כל דרום הר הבית נותרו לנו מאה שבעים ושתים ומחצה אמה דודאי המקדש והחיל לא היו שם ושרי להיכנס שם לאחר טבילה, ולגבי שאר הר הבית לא נתבאר עד היכן לא היה החיל ולא ידעינן בבירור עד היכן מותר להיכנס לטמא מת, ומ"מ הא פשיטא דשרי לטמא מת שטבל לקריו להלך סמוך למקום החומה מבפנים ולהקיף את כל הר הבית דהא פשיטא דלא היה החיל באמה הסמוכה לחומה.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף