ערך/דרבנן

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי דרבנן

יסוד החיוב לקיים החיובים מדרבנן

דעת הרמב"ם (בסה"מ שורש א) דחייבים מלא תסור, והרמב"ן שם חולק עליו. (וע' קרית ספר להמבי"ט בהקדמה פרק ה.) ויסוד החיוב להרמב"ן: ע' קוב"ש (ח"ב בקונט' דברי סופרים פ"א אות יז) דסברא דכיון שציוו - כך הוא רצון ה'. [וע"ש אות לב בשם הגר"ח דגם להרמב"ן איסורו מדאו', אלא שלא נעשה חמץ ואיסור ערוה וכדו' אלא הוי רק איסור לעבור על דברי חכמים]. וכעי"ז בשער"י (א, ז ד"ה ונראה) דהסברא נותנת דצריך להישמע להם. ואין להקשות א"כ מדוע מקילין בספק דמ"מ קל יותר כשאין ציווי. [ויש לבאר באופן אחר דעיין רמב"ן בסה"מ שורש א' שישראל קיבלו ע"ע במעמד הר סיני גם את המצוות דרבנן, ועיין שבת פח. וברמב"ן ובריטב"א ובר"ן שם, דעיקר החיוב לקיים התורה (עכ"פ עד כדי להיענש) מכח הקבלה. (שמעתי רעיון זה מר' מרדכי כהן).]

אם עבר בשוגג אם צריך כפרה

בנתה"מ (רלד, ג) כ' דא"צ. (הובא בשער"י א ז). ובאתוון דאו' (כלל י ד"ה והנה) ובשו"ת בית יצחק (ח"א או"ח סה) תמהו ע"ז. ועי' מועדים וזמנים (ח"ב סי' קלז ד"ה ונ"מ); חדש על ה(מ)דף (יבמות כ).

אם כל איסורים דרבנן הם איסור גברא

עי' אתוון דאו' י; שער"י א ז ד"ה ובהא; קוב"ש ח"ב בקובץ ביאורים לש"ש כג; מועדים וזמנים (ח"ב סי' קלז ד"ה ונ"מ, ולהלאה); חדש על ה(מ)דף (יבמות כ).

אם איסור דרבנן יכול לדחות דאו'

ע' פסחים צב. דיש דברים שהעמידו דבריהם במקום כרת. וע' יומא פג: "בשבת נמי פשיטא וכו'." וע' כס"מ חמץ ומצה פ"ג ה"ח. וע' מאירי פסחים ו. ד"ה מצא. וע' מנח"ח פח, ג (אות יא).

כמה חידושים בנידון אם יש כח לחכמים לעקור דבר מהתורה (עיין יבמות פ"ט: צ)

א. עיין ט"ז (או"ח תקפח סק"ה) דלא עוקרים אם נעקר המצוה לגמרי, אף בשוא"ת. (ומבואר בפני שלמה סו"פ חזקה"ב ב"ב ס. דזה כלל דבכה"ג אין כח).

ב. בתוס' יבמות (פח) כתבו דבדבר שדומה הגון ויש קצת טעם וסמך אפשר לעקור אף בקום עשה, וכ"כ תוס' בנדרים צ: ומהר"ן שם משמע דלא ס"ל כן, ועיין בגיליון הש"ס שם מה שציין. ועיין רדב"ז (איסורי מזבח ה, ז) שכתב דבטעם גדול יכולים לעקור.

ג. עיין גליוני הש"ס (ב"מ כ.) בשם שו"ת גאוני בתראי (מח) דכשעיקר התקנה אינה עוקרת ורק במקרה מסויים עוקר יכולים לעקור אף בקום ועשה.

אם פטור מדין דרבנן משום שעי"ז יחלה חולי שאב"ס

בשו"ת הרשב"א (רלח) משמע שחייב אף אם יכאב ראשו זמן רב, ונפסק בשו"ע (או"ח תעב ס"י), וע"ש במ"ב (סקל"ה) שאם יפול למשכב ממש פטור, אך משמע שדוקא בד' כוסות משום דרך חירות, וע' במ"ב תעג סקמ"ג דמשמע לכאורה שפטור גם בשאר מצוות אם יפגע בבריאותו ממש, וצל"ע. וע' מהר"ם שיק (או"ח רס ד"ה עכ"פ) שחייב אף במזיק לו אא"כ יש סכנה (וראייתו מסי' תעב דמיירי בדרבנן). ועיין בנין שלמה (או"ח מז) שנקט להקל לדחות מ"ע אם ייגרם לו חולי עי"ז אף בדאורייתא. וכ"כ בחלקת יואב (בדיני אונס שבסוף הספר ענף ז בהשמטה), וע"ש דאף בצער גדול. וכ"כ בבשמים ראש (צד) להקל אף במ"ע דאו' אם יפול למשכב. וע"ע בבשמים ראש (רפ) שמיקל לאכול דבר שאסור מדרבנן במקום חולי שאב"ס. [ודבריו נסתרים מדברי הרשב"א הנ"ל שנפסק באו"ח תעב, שהביא ראיית הרשב"א ודחאה.] ועיין מקראי קודש פסח ח"ב לב.

אם פטור ממצוה דרבנן משום צער

בחוות יאיר (קצא) כתב להקל. וכ"כ בבשמים ראש (צד), וע' בכסא דהרסנא שם, ובסי' רפ. ועיין או"ש (סנהדרין טו א) ששום מצוה לא נדחית מפני צער, והשיג על הכסא דהרסנא. ולכאורה משו"ת הרשב"א הנ"ל (רלח, שנפסק באו"ח תעב י) מבואר שחייבים אף בצער. וע"ע מ"ב תעג ס"ק מג.

אם רבנן יכולים לאסור דבר שמפורש בתורה להיתר

בט"ז (או"ח סימן תקפח סק"ה, יו"ד סימן קיז סק"א, חו"מ סימן כ סק"א) כתב דא"א, [וראייתו מתוס' סוכה לט סד"ה וליתיב.] וכ"כ בתר"פ ובתוס' רא"ש בפסחים כג. והחו"י קסב חולק, ועיין שעה"מ יסוה"ת (ה, ח) דחולק על הט"ז, אך כתב דבדבר מצוה - רבנן לא יכולים לאסור. וע' ריטב"א ב"מ ע: דמשמע כהשעה"מ, [וע"ש מה שהביא מהרמב"ם מלוה פ"ה]. וע"ע רעק"א בח"א עד (דס"ל כהשעה"מ) ובגיליון השו"ע יו"ד קיז ובח"ב לב.

ועיין פמ"ג בפתיחה (ח"א טו) דרק בדבר שמפורש ממש ולא נלמד באחד מי"ג מידות, (ולפי"ז מיושב הקושיא מכתובות לד.) ובט"ז או"ח תקפח לא משמע כן, ולזה ציין שם הפמ"ג לעי' בט"ז תקפח. ולכאו' אף בתר"פ מבואר כן גבי דרשא, אמנם באג"מ או"ח א קלד כ' דהדרשא דמילה דוחה שבת חשיב כמפורש דלזה נכתב כל הפסוק, ועפ"ז נקט כהפמ"ג בד' הט"ז.

ובפסחים כג. מוכח לפי התה"ד שהביא הט"ז (יו"ד קיז א) שאם יש אסמכתא אפשר לאסור מה שמפורש להיתר.

אם רבנן יכולים לשנות במצווה דאורייתא: עיין תוס' סוכה (ג.) דמי שיושב בסוכה ושולחנו בתוך הבית לא קיים מצות סוכה מדאורייתא, ועיין דבר אברהם (ח"ב כו) שכתב לדחות ולפרש דרבנן הפקירו, א"נ שאסרו ונהיה מצוה הבאה בעבירה. וכדברי הדב"א כתב גם כן בהתעוררות תשובה (ח"ב סי' כא, ובחדשות סי' תטז), [הביאו הרב מערלוי באמרי סופר (סוכה ג.) וע"ש], ועוד ביאור כתב בהתעוררות תשובה דאינו תשבו כעין תדורו דאין אדם יושב בביתו באופן שעובר על איסור. אמנם בפמ"ג פתיחה כוללת (ד, יא), וכן המנח"ח (לא, ג) למדו את התוס' כפשוטו. ועי' קבא דקשייתא צט. ועיין רדב"ז איסורי מזבח ה, ז שחכמים יכולים לקבוע שהקרבן לא יכפר ויהיה חייב מדאורייתא בקרבן אחר.

ועי' שו"ת רשב"ש (תרטו) דכותים הם גויים מדרבנן ואין קידושיהן קידושין (הובא באוצר הפוסקים אה"ע מד, י, סקל"א ד). ועיין תוי"ט נידה פ"ז משנה ד, וע"ש במשנה ג וע"ש רעק"א אות לא שהביא ש"ך יו"ד קנט סק"ה שכותים הם גויים מדרבנן אף להקל בדאו', וכתב שזה דלא כהשו"ע. ועי' הג' חת"ס (או"ח לט) שכתב שיש כח לכלל ישראל להוציא המורדים מכלל האומה.

אם אינו ראוי מדרבנן נחשב ראוי מדאו' וכן פסול או חיוב דרבנן אם מהני לדאו'

ע' מל"מ (תרומות ז, א) שדן בזה והביא ראיות לכאן ולכאן. (וע"ע במל"מ בהל' נערה א, ה). וגם השעה"מ (לולב ח, א בהוצאת מכון ירושלים עמ' רעו ד"ה ומעתה ועמ' רעז ד"ה תו) הקשה סתירות בזה והניח בצ"ע. [וע' מנח"ח ה, ה. ומה שצויין שם בהע' ט. וע"ע במנח"ח פח, יא.] וע' שו"ת רעק"א ח"א סי' ה (ד"ה אמנם דהגאון) שכתב בשם השאג"א שהשוחט ביו"ט בהמה שהיא טריפה מדרבנן לא עבר אדאורייתא, וכתב ע"ז שצריך ע"ז ראיה גדולה דמסברא אף אם אין דרבנן גורם לשויא דאו' מ"מ כיון שהאורחים לא יאכלו בפועל ל"ש הואיל. [ולפ"ז יש חילוק אם נצרך ראוי בדין או ראוי בפועל, וכ"כ בקובץ הערות (מב, ב) ובקוב"ש (ח"ב קובץ ביאורים לש"ש אות כג). וע"ע שם בקוב"ש שיש חיוב מדאו' לשמוע לחכמים ולכן אינו ראוי מדאו', אלא שמ"מ אין האיסור על האכילה עצמה ולכן כשצריך רק ראוי בדין נחשב ראוי.] וע' או"ש (יו"ט א טו) שהוכיח מרש"י בפסחים מז כהשאג"א. וע' מקדש דוד קונט' סי' ה אות א ד"ה הקשה. [אם קנין דרבנן מהני לדאו' ע"ע קנין.]

ונציין כמה סוגיות:

א. בפסחים עח: מבואר שקרבן פסח שלא ראוי לאכילה מדרבנן אין בו פסול של פסח שאינו ראוי לאכילה.

ב. תוס' פסחים פ. (ד"ה אתה) שלא ראוי לחגיגה מדרבנן חשיב חזי בראשון ויש תשלומין.

ג. פסחים פא. מאי למפרע מדרבנן. (ובדבר שמואל שם מהדו"ת, וע"ע בדבר שמואל מהדו"ק בפסחים פח: ).

ד. פסחים פג: רש"י ד"ה ואין חייבין "דחזי מדאורייתא".

ה. פסחים צ: ולרב מדאו' מיחזי חזי וכו' – מבואר שטמא מדרבנן לא מצטרף לחשבון רוב טמאים.

ו. פסחים צג: תד"ה רב דמשמע שאם תחומין דרבנן לא נחשב דרך רחוקה.

ז. סוכה כג. מח' ר"מ ור"י אם סוכה ע"ג בהמה כשרה, טעם ר"י שאינה ראויה לשבעה דאסור לעלות עליה, וטעם ר"מ דמדאו' מיחזי חזי, [וע"ש בריטב"א שלר"י האיסור דרבנן פוסל את הסוכה מדאורייתא]. וע' במהר"ץ חיות ובגליון מהרש"א ובמלא הרועים ובגליוני הש"ס שם. וע"ע חכם צבי סי' קנ. ובחי' רעק"א (בסוכה כג.) ביאר טעם ר"מ כיון שאם היה עולה היה מקיים, ע"ש. וצ"ל דס"ל שסוכה שאינה ראויה היינו שלא שייך לקיים בה ולא סגי שאסור לקיים. [ואם לא נימא כהגרעק"א י"ל דמחלוקת ר"מ ור"י אם מה שצריך סוכה שראויה לז' היינו ראויה בפועל או סגי בראויה בדין. (זה ע"פ מש"כ לעיל בשם רעק"א סי' ה).]

ח. בתוס' בשבת ק. (ד"ה פירות) כתב שטבל שאסור לטלטלו מדרבנן אינו ממעט עומק בור לענין רה"י דאו'. וע' בשפ"א שם. וברשב"א ובמאירי בשבת ק. ובריטב"א בעירובין עט. מבואר להיפך דתי' דמיירי בטבל. וע"ש.

ט. בסוטה כד. מבואר דאשה שאסור לקיימה לא שותה, ושם איתא דמעוברת חבירו לא שותה. [וע' מהר"ץ חיות שם שהק' שלכאורה תלוי במח' ר"מ ור"י בסוכה כג. וע"ע מלא הרועים שם].

י. בכתובות לד. וב"ק עא: מבואר שאיסור דרבנן לא מחשיבנו שחיטה שאינה ראויה. [וע' שטמ"ק בכתובות לד. שרבנן לא באו להקל על הגנב. וע' ריטב"א קידושין נח. ד"ה אלמא. וע' שער"י ש"א פ"ז סד"ה ובהא]

יא. בכתובות לו. "כיון דמדאו' חזיא ליה אמאי אין להם קנס", מבואר שאשה שאסורה מדרבנן נחשבת ראויה לקיימה לענין דאו'. [וע' כס"מ נערה א, ה שאיסור דרבנן מחשיבה לא ראויה משום לא תסור, והמל"מ שם תמה עליו מהגמ'.]

יב. ע' פסחים ז. שהמקדש באיסוה"נ דרבנן לא חל. וע' קידושין נח. ובתד"ה אלמא.

יג. בתוס' בב"ק עז: ד"ה אומר "דוחק לומר דאע"ג דמדאו' בת פדייה כיון דמדרבנן לאו בת פדייה ל"ח אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים." [וע"ש רעק"א וקוב"ש.]

יד. בשבת יד: וטו: מבואר ששורפין תרומה שטמאה מדרבנן, ובחי' הר"ן ובתוס' הר"ש (בפסחים יג) ס"ל שאיסור שריפת תרומה טהורה הוי מדאו'. [וע' דרך אמונה (תרומות יב, א בה"ל ד"ה ולא) שכתב דכשנטמא מדרבנן אין איסור שריפה מדאו'.]

גזירה דרבנן שקולה כעיקר המצוה

שו"ת מן השמים (סימן יז).

הזהיר ומחמיר בגזירה דרבנן זוכה ליום הדין

שו"ת מן השמים (סימן יז).

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף