ערך/דמאי

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png דמאי

גדרו[עריכה]

ע' אתוון דאורייתא ו שחקר אם יש חיוב בודאי או רק לחוש, אבל אם מעושר לא עבר. והכיח מחולין ו דהוי איסור בודאי. [וע"ע באתו"ד כלל י ד"ה והנה.] וע' קובץ הערות עה שחקר אם גדר הדין לחוש לצד שהוא טבל או איסור אכילה, ומשמע בדבריו שנידון האתו"ד הנ"ל תלוי בזה. וע' פסחים לה: רד"ה טבול, ובמהרש"א שם, שבדמאי יש מילתא דספיקא דאו' ולכן ל"ד לטבל דרבנן. וע' מל"מ תרומות ה, יז, וקה"י זרעים סי' ד.

ולענ"ד נראה דגדר דין דמאי היינו שחייבו רבנן לנהוג בו כאילו הוא ספק טבל, כיוון שהטעם הוא משום הך חשש, וזה לא רק לענין איסור האכילה עצמו אלא גם לשאר דברים (כגון להאכיל לקטן – יבמות קיד. תד"ה אמר, או לצאת יד"ח מצה – בפסחים לה:). ומי שלא נהג כן עבד איסורא דרבנן אף אם באמת הוא מעושר, דלא קיים הדין לנהוג בו כספק טבל. [ממה שמבואר בשבת כג. ובכתובות נו: דקל משאר דרבנן משום דהוי ספק דדבריהם מוכח שרבנן חייבו לנהוג בו כספק טבל ולא כטבל ודאי.]

וע' שבת לד. דשרי לעשר דמאי בבה"ש אף דמעשר ודאי דרבנן אסור. (וע' ברכות מז.)



שולי הגליון


מעבר לתחילת הדף