ערך/דינא דמלכותא
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
דינא דמלכותא
דינא דמלכותא דינא (דדמ"ד), כלל המובא בשם שמואל ד' מקומות בש"ס (ב"ק קיג., ב"ב נד:, נדרים כח., גיטין י.).
מקור הדין וטעמו[עריכה]
פרשת המלך[עריכה]
בקרית ספר למבי"ט (הלכות גזילה פ"ה ה"ט והלכות מלכים פ"ד ופ"ה) מבואר דהמקור הוא מפרשת מלך בספר שמואל (שמואל א, ח), ועיין סנהדרין כ: מח' אם כל האמור בפ' מלך – מלך מותר בו.] וכן משמע ברדב"ז (בהלכות מלכים פ"ד ה"א), וכן משמע במאירי (נדרים כח.; וע"ע ב"ק קיג.), שלמד דדמ"ד במלכי ישראל מדעת שמואל בסנהדרין (כ:) שכל האמור בפרשת מלך - מלך מותר בו.
אך לדעת הראשונים שדדמ"ד נאמר רק במלכי האומות לא שייך ללמוד מפרשת מלך ישראל (עיין בפסקה בעניין מלך ישראל). וכן מוכח בריטב"א בנדרים (י. מדפי הרי"ף סוף ד"ה גמ' ולמוכסין) שכתב שלא מצאנו מי שנחלק על דינא דמלכותא דינא, עכ"ד, ובפרשת מלך נחלקו. וע"ע נ"י נדרים י. מדפי הרי"ף ד"ה גמ' שמבואר שאינו מפרשת מלך.
תקנת חכמים[עריכה]
בתשובת ר"ת (תשובות בעלי התוס' סי' יב, ובסוף התוס' רא"ש על נדרים הוצאת דבליצקי, ובלקט ראשונים שבקובץ מפרשים (יריד הספרים) נדרים כח.) מבואר שדדמ"ד הוא תקנת חכמים מדין הפקר בית דין, ובשו"ת חכמי פרובינציא (סימן מט) מבואר שהטעם התקנה הוא "ההכרח המגיענו מפני שאנו מונהגים מהם" להתנהג במנהג המדינה ונימוסיה. והדבר אברהם (ח"א סימן א) דייק כך גם מדברי רבינו יונה בעליות (ב"ב נד:), שהשווה דדמ"ד להפקר בית דין, אך עיין שו"ת מנחת אשר (ח"א סי' קכ"ג) שאין זה מוכרח בדבריו.
בעלות המלך על הארץ[עריכה]
דעת הרא"ם (בשטמ"ק נדרים כח.) שדדמ"ד נאמר במלכי אומות העולם ורק בענייני קרקעות, משום שהארץ שלהם[1] ורשאין לקצוב מס ליושביה, כי יכולים לומר לתושבים שיגרשום אם לא יקיימו את החוקים[2]. והביא דבריו הר"ן בנדרים בשם תוספות (שם).
הרשב"א (נדרים שם) הביא דבריו, אך בכמה מקומות בתשובתיו (למשל ח"ג סימן סט, ח"ו סימן רנד, ועוד) דן דדמ"ד במטלטלין, וביאר בספר דינא דמלכותא (פ"ב) שלשיטתו מכוח בעלות המלך על הארץ, הוא יכול לחייב את התושבים לעשות דינו גם במטלטלין, כי יכול לגרשם מארצו. וכן משמע בכמה מקומות בשו"ת הרשב"א (למשל ח"ו סימן קמט), שדדמ"ד משום שהתושבים באים לדור בארצו של המלך על דעת קבלת חוקיו.
ובדבר אברהם (ח"א סי' א') הביא דברי הרשב"א ביבמות (מו.) ששליחי המלך יכולים למכור לעבדים יהודים שלא משלמים מס, "דעל דעת כן הם באים לדור בארצו וכאלו לקחם במלחמה שיש לו בהן קנין גוף, דכתיב וישב ממנו שבי ((גיטין לח.)", וביאר שלפי הרשב"א דדמ"ד מדין כיבוש מלחמה. וכן כתב החזו"א (חו"מ ליקוטים טז ס"ק ט) מסברת עצמו. אך בספר דינא דמלכותא (פ"ד ופי"ג) דחה דבריהם וביאר שלפי הרשב"א התושבים מקבלים עליהם את חוקי המלך כאילו לקחם המלחמה, ולא הכיבוש במלחמה קונה, אלא קבלתם.
[הטעם של הבעלות על הארץ מובא גם ברא"ש נדרים סי' י, ואו"ז ב"ק תמז, ומהרי"ק קצד, וסמ"ע שסט יב.]
קבלת העם[עריכה]
ברשב"ם (נד: ד"ה והאמר שמואל, והובא שו"ת או"ז תשמה) מבואר שהטעם משום שכל בני המדינה מקבלים עליהם חוקי המלך ומשפטיו. ובתרומת הדשן מבואר שסברתו היא ד"אדעתא דהכי אנו קובעים דירה תחתיהם ומקבלים עלינו את עולם ומשאם", וזה כעין הביאור שביאר בספר דינא דמלכותא ברשב"א (בפסקה הקודמת). מרדכי ב"ב תפא כתב שהקבלה מועילה דמשום בההיא הנאה דצייתי אהדדי איידי דקני גמר ומקני. וכן האחרונים ביארו (עיין בשו"ת חת"ס חו"מ סי' מד) שהקבלה מועילה מדין מחילה ותנאי שבממון.
בשו"ת חת"ס (שם) כתב שהר"ן מודה לטעם הרשב"ם בנימוסין ורק במיסים הוצרך לטעם דבעלות, שבזה אינם מסכימים. [ויל"ע לפי השיטות שיש מקורות מפסוקים אם צריכים לטעמים אלו.]
אם דינא דמלכותא דינא מדאורייתא[עריכה]
בתשובת ר"ת וחכמי פרובינציא שהובאה לעיל, מבואר שדדמ"ד דרבנן. בבית שמואל (אבן העזר כח ג) כתב דהוי מדרבנן. אך באבנ"מ (כח ב) כתב דהוי מדאורייתא, וכן כתב החת"ס (יו"ד שיד) והדבר אברהם (ח"א א). [וע' בנין ציון ח"ב טו].
ויתכן לתלות במח' הראשונים בטעמי הדין, דע' מנחת שלמה על נדרים שכתב שמאן דס"ל שזה מדרבנן סובר כטעם הרשב"ם וסובר שלא מהני הסכמת העם אלא מדרבנן, אבל לטעם בעלות זה מדאורייתא.
דין שאינו הגון[עריכה]
אין סמכות למלך לחוקק דין שאינו הגון, דחמסנותא דמלכא לאו דינא.[3] תוס' ב"ק נח. ומקורם ממש"כ (בנדרים כח. ועוד) שבמוכס שאין לו קצבה אין דינא דמלכותא. וזה תלוי במח' די"מ דכשאין קצבה המוכס לוקח יותר ממה שהמלך מסכים (פי' ב' בפי' הרא"ש ובשטמ"ק בנדרים כח.) ולפ"ז אין מקור לזה, ומשמע שיש למלך סמכות לחוקק דין שאינו הגון שהרי אם היה בהסכמת המלך היה לזה תוקף אף שזה בלי קצבה. וע' רשב"א בנדרים כח. וראב"ד ורמ"ה בשטמ"ק בב"ק קיג. שנקטו שאין סמכות למלך בדבר שאינו קצוב. וכך גם הגירסא המקורית בר"ן בנדרים כח. (ונשתבש מחמת הצנזורה). וע"ע רשב"א ב"ב נה. שדינא דמלכותא אמרינן ולא דינא דמלכא ואינו רשאי לעשות ככל העולה על רוחו. וכ"כ שם בחי' הר"ן ובנ"י.
אם שייך במלכות ישראל[עריכה]
ר"ת (תשובות בעלי התוס' סי' יב) וכמה ראשונים[4] כתבו שדד"מ לא נאמר במלך ישראל, אך הרמב"ם כתב (גזילה פ"ה הי"א; פיה"מ נדרים פ"ג, וע' מלכים פ"ד) שנאמר גם במלכי ישראל[5], וכן דעת המאירי (נדרים כח.; ב"ק קיג.).
מלך ישראל בחו"ל[עריכה]
בספר דינא דמלכותא (פ"ב) העלה דלפי ר"ת דדמ"ד לא נאמר במלך ישראל גם בחו"ל, אבל לרא"ם הרשב"א והר"ן בחו"ל נאמר דדמ"ד גם במלך ישראל.
אם נוהג רק בדיני קרקעות[עריכה]
בשטמ"ק בנדרים (כח.) הובאו דברי הרא"ם שדד"מ היינו דווקא במה שנוגע לקרקע, והובאו דבריו באור זרוע פסקי בבא קמא (סי' תמ"ז), ובב"י חו"מ שסט הביא כן בשם הרא"ש. ויש חולקים, כמבואר באו"ז הנ"ל ובב"י הנ"ל וברמ"א חו"מ שסט ח. [וע"ע בזה בס' המפתח בב"ק קיד]. ואיך פוסקים בזה - ע' דבר אברהם ח"ב כו.
אם רק בדינים שבאו לחדש או גם במה שאומרים מסברא[עריכה]
ע' שו"ת הרשב"א (ח"ג קט) דל"א דדמ"ד אלא בדיני מלוכה ולא במה שדנים בערכאות. והובא בב"י חו"מ כו ובד"מ שסט ג וע' רמ"א סו"ס שסט ובסמ"ע שם. [והיינו שסמכותו לחוקק ולא לפסוק מה שלדעתו הצדק וא"צ לחוקק.]
אם יכול לחדש דין חדש[עריכה]
המ"מ (גזילה ה יג) כתב שדעת הרמב"ן שאינו יכול לחדש דין חדש, וכתב שדעת הרמב"ם (ורבותינו) אינו כן. וע' רמב"ן ב"ב נה, וטור חו"מ סו"ס שסט מח' הרמ"ה והרא"ש. וטעם החילוק בין דין ישן לחדש ע' דבר אברהם ח"א סי' א סוף אות ה, וע' בהע' לריטב"א נדרים כח. הע' 559.
אם יכול לחוקק בדברים שאינם לטובתו[עריכה]
ע' ב"י חו"מ סו"ס שסט שי"א שרק להנאתו יכול לתקן וע"ש שאין כן דעת הרמב"ן והרשב"א והר"ן. [וע' רמ"א בסו"ס שסט.]
- ↑ ע' מנחת שלמה על נדרים בדף כח. (עמ' קעב) שאינה בעלות פרטית, וכפי שהבנתי מדברי הגרמ"ה הירש היינו שבעלותו היא במה שלטובת העם, וצורך העם שיוכל לחוקק ולגרש מי שאינו שומע בקולו. אך לכאורה ביאור זה עולה בקנה אחד רק עם דברי הרשב"א והר"ן, אך לא ברא"ם עצמו שהשווה את הבעלות על הארץ להדיוט בעל קרקע ממש
- ↑ יש לעיין למ"ד גזל עכו"ם מותר מדוע אינו יכול לומר שאינו מציית, ובאמת לא יהיה לו רשות לגור בארץ, ומ"מ יגור דגזל עכו"ם מותר.
- ↑ ואף מהראשונים שכתבו הטעם משום בעלות המלך נראה כן, ומבואר לפי מש"כ המנחת שלמה שאינו בעלות פרטית, ולכן אין לו בעלות למה שאינו הגון. אמנם לקבוע תשלום יותר גבוה ליהודים כיון שזה הגון בעיני העם – ע"ז נותנים לו בעלות, ולכן כתב הרמ"א (חו"מ שסט, ו) שזה נחשב מוכס שיש לו קיצבה.
- ↑ הרא"ם (שטמ"ק נדרים כח.) הרשב"א (שם), הר"ן (שם), והנימוקי יוסף (שם), ועוד.
- ↑ לכאורה י"ל דהרמב"ם מיירי לענין שהמלך הוא יהודי, והר"ן מיירי לענין ארץ ישראל, ולא מוכח שחולקים. אמנם מסתימת הרמב"ם משמע שגם בא"י יש דינא דמלכותא, וכן מוכח מדבריו במלכים פ"ד (עכ"פ לפמש"כ הרדב"ז שם שזהו דינא דמלכותא) שהרי הפסוקים של פ' מלך (בשמואל) ודאי מיירי בא"י. וע' מהר"ץ חיות (נדרים כח) ומיזם חדש על ה(מ)דף (שם).
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |