ערך/אין עונשין מן הדין

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי אין עונשין מן הדין

הטעם

יש כמה שיטות: א. דעת המהרש"א סנהדרין סד: דייתכן דלא סגי בעונש זה משום דחמיר טפי. וכ"כ בהליכות עולם (שער ד פ"ב בדיני ק"ו), והביאו השכנה"ג בכללי ק"ו אות ב. [ (וכן מוכח בתוס' כריתות ג. ועי' ברוך טעם ש"ג סי' ה. וכ"מ בכס"מ פ"כ מעדות ה"ב). ב. דעת הפמ"ג (בפתיחה כוללת ח"א אות יא ובגינת ורדים מכלל א והלאה) שמא תימצא פירכא. (וע"ש שהביא גם טעם א' וג' וכתב שכולם נכונים והאריך בזה). וכ"מ מרש"י סנהדרין עג. (ע' רש"ש ב"ק ב.). ג. דעת הקרבן אהרן (פ' שמיני פרשה ב פ"ג, מובא בג"ו כלל א) שק"ו יכול להעלותו רק מדריגה אחת, ולכן אם נצרך לאיסור אי אפשר לחייב ע"פ הק"ו גם עונש. [והביא מ"מ (מאכלות אסורות ב א) שאם האיסור ידוע בלי הק"ו עונשין מה"ד. וע"ש במל"מ, וע' שאג"א סי' פ שכתב שתוס' (בפסחים מא. סד"ה איכא) חולקים ע"ז. (הובא ברש"ש ב"ק כד:). וע"ע גור אריה (ויקרא יא ח) שהשיג על המ"מ, וכתב שאין לומר סברת הקרבן אהרן שרק דבר אחד אפשר ללמוד מק"ו, כי ד"ז אין לו טעם.] ד. הרא"ם פ' שמיני (יא, ח, וע"ש בגור אריה) פי' גבי אין מזהירין מה"ד דהטעם משום דאיכא למימר שמא גזה"כ אינו אלא לאסור רק בסימן א' של טומאה ולא בב'.

אם שייך אעמה"ד בבמה מצינו: במל"מ (נזירות ב יז) הסתפק אם גם בבמה מצינו שייך אעמה"ד, ולכאו' תלוי בטעמים. וע' ר"ן (נדרים ד: ד"ה תיתי) דמבואר דא"א לענוש ע"פ במ"מ, וע"ש בהג' מהר"ב רנשבורג. ובר"ן (חולין קח.) מבואר דעונשין מבמה מצינו. ןצ"ע. וע"ע תוס' רא"ש קידושין נז: דאין עונשין. וע' תוס' ב"מ קטו: ד"ה אמר דמבואר דאין צריך פסוק לשאר כלי אוכל נפש בגלל שהיינו לומדים מריחיים ורכב, משמע שהיה מועיל גם למלקות, וע"כ דס"ל דעונשין מבמ"מ. וע' כללי ק"ו להכנה"ג אות ב שכתב שלפי הטעם דשמא יימצא פירכא תלוי אם במ"מ אדם דן מעצמו, והביא מחלוקת רש"י ותוס' (בסוכה לא) [ע' בזה בהערה לעיל]. וע' גינת ורדים (כלל ה וכלל ו) שתלה בטעמים. וע' באתוון דאורייתא (ריש סי' כה) ובמהר"ץ חיות (נדרים ד:). ובהע' לג"ו ציין לפתיחה כוללת להפמ"ג (ח"א אות יא), ולפורת יוסף (כלל י), ולתיבת גמא (פ' אחרי אות ב), ולמצפה איתן (בקידושין נז:).

אם שייך אעמה"ד בכרת: בתוס' ר' פרץ פסחים כה. סד"ה מה מבואר דגם בכרת שייך אעמה"ד. וע"כ א"א לומר כהטעם שמא תמצא פירכא, והמעיין שם יראה דגם כטעם המהרש"א א"א לומר דאם נאמר דמה שאינו נענש בכרת משום דנענש בעונש חמור יותר – א"כ אינו פירכא לק"ו הא דענוש כרת, ע"ש בגמ'. וע"כ צ"ל כטעם ג' או ד' הנ"ל, א"נ י"ל דמידה היא בתורה.

אם עונשין ממון מה"ד

ע' ב"ק ב. בתוס' סד"ה ולא שכ' דהוי מח' מכילתא וגמ' אם עונשין ממון מה"ד. ושם ל"ש טעמא דהמהרש"א דאינו עונש ממש דהא מיירי בנזיקין, וגם בטעמא דהפמ"ג יל"ע כדלהלן, ועוד דאפשר בחזרה (ע' תוס' ב"ק ד:). וע' גינת ורדים (כלל א) ותיבת גמא (פ' וארא \ בא) דטעם דעונשין ממון מה"ד היינו משום דק"ו יכול לעשות דבר אחד ולא ב' ולכן לא יכול ללמד גם איסור וגם עונש, ובממון לא בא אלא לחייבו לשלם שזה דבר אחד. ועוד כ' דלטעם דשמא תמצא פירכא לא יתכן עונשים ממון מה"ד, ולולי דבריו הייתי אומר דאף דאמרינן שמא תימצא פירכא מ"מ מסברא לא היה לנו לחשוש לזה, אלא דילפי' מפסוק במכות ה: דיש לחוש אף שהוא חשש רחוק. ולענין ממון לא חיישי' כי ממונא מאיסורא לא ילפי'. [ואם שייך ק"ו בקנס - ע' שו"ת מוצל מאש סי' כו.]

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף