ערוך השולחן העתיד/זרעים/סד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערוך השולחן העתיד TriangleArrow-Left.png זרעים TriangleArrow-Left.png סד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דיני שותפין ובן ואריס ושכיר ופועל ועכו"ם ובו י"ז סעיפים

(א) תבואת השותפים חייבת בתרומה ומעשר ואע"ג דכתיב ראשית דגנך דמשמע של יחיד מ"מ הא כתיב מעשרתיכם ותרומת ידכם לשון רבים [חולין קל"ה:] ודע שיש בענין זה שיבושים בירושלמי וברמב"ם ולכן נבוכו בו רבים אבל לפי מה שנגיה [ע"פ שנו"א להגר"א] הדברים מאירים כשמש בצהרים ונבארם בס"ד:

(ב) תנן בפ"ג [מ"ג] השותפין שתרמו זה אחר זה ר"ע אומר תרומת שניהם תרומה וחכמים אומרים תרומת הראשון תרומה ר' יוסי אומר אם תרם הראשון כשיעור אין תרומת השני תרומה ואם לא תרם הראשון כשיעור תרומת השני תרומה והלכה כחכמים וכר' יוסי שבא לפרש דבריהם:

(ג) ואמרינן על זה בירושלמי מה אנן קיימין אם בשאינם ממחין אוף ר"ע מודה אם בממחין אוף רבנן מודים אלא כי אנן קיימין בסתם ר"ע אומר סתמן ממחין ורבנן אמרין סתמן אינן ממחין כצ"ל כלומר אם ידוע שמוחין זה על זה מלהפריש גם בעד חלקו לא הוה אמרי רבנן תרומת הראשון תרומה ואם ידוע שאין ממחין כלומר שאין מקפידין זה על זה לא הוי פליג ר"ע אלא דמיירי בסתם שאין ידוע לנו אם ממחים זה על זה אם לאו ולכן ר"ע סובר דסתמן מקפידין ולכן תרומת שניהם תרומה זה לחלקו וזה לחלקו ורבנן סברי תרומת הראשון תרומה ולא של השני דבשעת מעשה ודאי לא הקפיד ואח"כ רוצה לחזור בו ור' יוסי מפרש לדרבנן דזהו כשתרם הראשון כשיעור כלומר כפי מה שהיה רגיל להפריש אבל אם הפריש שלא כרגילת השני אין תרומתו חל על השני ותרומת השני תרומה על חלקו:

(ד) ולשון הרמב"ם בפ"ד דין ח' כן הוא פירות השותפים חייבים בתו"מ וכו' והשותפין אינן צריכין ליטול רשות זה מזה אלא כל התורם מהן תרומתו תרומה תרם אחד מהם ובא השני ותרם תרומה שניה שהרי לא ידע שחבירו תרם אם היו ממחין זה על זה תרומת השני תרומה [כצ"ל] ואם לא היו ממחין ותרם הראשון כשיעור אין תרומת השני תרומה לא תרם הראשון כשיעור תרומת שניהם תרומה עכ"ל וניכר שהיו נוסחאות בהרמב"ם ע"ש וכפמ"ש הוא אמת לדינא [והר"ש פי' ממחין מלשון מומחה והכ"מ פי' מלשון המחהו אצל חנוני ע"ש וכ"ז הוא מפני הגירסא המוטעת אבל כפי הגהת הגר"א ז"ל הוא פשוט מלשון מחאה]:

(ה) ודע דבריש פ"ב דקדושין מביא ברייתא אתם ולא שותפין וזהו נגד המשנה שכתבנו אך בירושלמי ריש תרומות מקשי לה ומתרץ כאן להלכה כאן למעשה כלומר דלהלכה ודאי מותר לשותף לתרום מכל התבואה של שותפות אך למעשה נכון שהשותף ישאל מחבירו אם מרשהו לתרום והרמב"ם לא הביא זה וע' בסעי' ו':

(ו) שנינו במשנה פ"ג [מ"ד] הרשה את בן ביתו או את עבדו או שפחתו לתרום תרומתו תרומה בטל אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה ואם משתרם ביטל תרומתו תרומה ובקדושין [נ"ט.] פליגי ר"י ור"ל דר"י ס"ל אתי דיבור ומבטל דיבור ור"ל ס"ל דלא אתי דיבור ומבטל דיבור ומקשה ר"י לר"ל ממשנה זו דתנן ביטל אם עד שלא תרם אין תרומתו תרומה משום דדיבור של ביטול השליחות ביטל דיבור השליחות ומתרץ ר"ל דמיירי שקדם ותרם אבל אי לא תרם אין דיבור מבטל דיבור ופסק שם הש"ס שהלכה כר' יוחנן לגבי ר"ל וקיי"ל דאתי דיבור ומבטל דיבור ואפילו לא תרם הבעה"ב עדיין אין תרומת המורשה תרומה כיון שביטל לשליחותו:

(ז) ולפ"ז מאד תמוהים דברי הרמב"ם שם דין ט' שכתב האומר לשותפו או לבן ביתו או לעבדו או לשפחתו לתרום והלכו לתרום וביטל שליחותו קודם שיתרומו אם לא שינה השליח תרומתו תרומה ואם שינה כגון שא"ל תרום מן הצפון ותרם מן הדרום הואיל וביטל שליחותו מקודם אינה תרומה עכ"ל והשיגו הראב"ד דאיך פסק כר"ל נגד ר"י. ויותר מזה קשה דממ"נ אם שינה בשליחותו אף אם לא ביטל אין תרומתו תרומה ככל שליח ששינה דשליחותו בטל וכבר הקשה זה עליו הטור ביו"ד סי' של"א. ואמת שבירושלמי על משנה זו מקשה לר"ל ומתרץ דמיירי בששינה מצפון לדרום ע"ש ונראה להדיא שמזה לקח הרמב"ם דינו אבל הא פסקינן כר"י ויש שתרצו דבתרומה כיון דסגי בגילוי דעתא גם ר"י מודה דאין דיבור מבטל דיבור [כ"מ בשם הרי"ק והפ"מ בפ"א סוף הלכה א' במה"פ ד"ה ישראל] והוא תימא לומר דבר דבש"ס מפורש לא כן [ובכל אריכותם הדברים קשים כגידים ע"ש]:

(ח) ולענ"ד נראה ברור דהרמב"ם הוציא זה מסוגיא דקדושין שם דהנה אחר שהקשה ר"י לר"ל מתרומה ותירץ כמ"ש הקשה אח"כ ר"ל לר"י מטומאה ותירץ לו ר"י שאני מחשבה דטומאה דכי מעשה דמי מדהתורה אחשבה למחשבה דטומאה לעשותה כמעשה ע"ש ולפ"ז יש להקשות גם לר"י ממשנה זו דתרומה דאיך קתני דאם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה והא תרומה ישנה נ"כ במחשבה כמ"ש הרמב"ם לקמן דין ט"ז דאם הפריש תרומה במחשבה ה"ז תרומה דכתיב ונחשב לכם תרומתכם ע"ש ועתה הא מחשבה דתרומה כמעשה דמי ולא אתי דיבור ומבטל מעשה דזהו ממש כמו בטומאה אלא ודאי דלמסקנא גם לר"י צריך לאוקמה למתניתין כששינה השליח כאוקימתא דירושלמי לר"ל. ולפ"ז דבריו אתיין כמין חומר דהנה בגיטין [ס"ה:] איתא דהאומר לשלוחו ערב לי בתמרים ועירב לו בגרוגרות דאם שניהם שלו אין קפידא ולא מקרי שינוי בשליחות ע"ש וא"כ ק"ו הדברים באלו הפירות עצמן כשאמר תרום לי מן הצפון ותרם לו מן הדרום דאין קפידא וראיה לזה מסעי' ט"ז:

(ט) ולפ"ז שפיר קאמר הרמב"ם האומר לשותפו וכו' והלכו לתרום וביטל שליחותו קודם שיתרומו אם לא שינה השליח תרומתו תרומה דמחשבה דתרומה הוה כמעשה וכ"ש דיבורו דהוה כמעשה דהא דיבור עדיף ממחשבה וזה שביטל השליחות בפיו לא אתי דיבור ומבטל מעשה ואם שינה וכו' הואיל וביטל וכו' אינה תרומה דבלא ביטול אין זה שינוי דמראה מקום הוא לו במה שאמר מן הצפון כבגיטין שם אך בביטול ובשינוי כזה מקרי שינוי ואין תרומתו תרומה [כנ"ל ברור בס"ד]:

(י) עוד כתב אריס שתרם ובא בעה"ב ועיכב אם עד שלא תרם עיכב אין תרומתו תרומה ואם משתרם עיכב תרומתו תרומה והאפטרופסין תורמין מנכסי יתומים עכ"ל והך דאריס היא תוספתא בפ"א ומסיים שם אבל אין רשאי לעשר אלא על חלקו בלבד עכ"ל. והנה בגיטין [נ"ב.] תניא אתם ולא אריסין ופירש"י להפריש על חלקו של בעה"ב ובכאן מיירי שתורם על שניהם ולכן אם לא עיכב תרומתו תרומה דהוי כשותף [מל"מ] ויש מי שכתב דעשאו לשליח [ש"ך יו"ד סי' של"א סקס"ז] ולא משמע כן דא"כ לא שייך לשון עיכב והו"ל לומר ביטל שליחותו ויש מי שאומר דהברייתא דגיטין הוא לכתחלה והך דתוספתא הוי דיעבד [כ"מ בשם הרי"ק] כמו שאומר הירושלמי לענין שותפין שכתבנו בסעי' ה' אבל מרש"י שהבאנו מוכח כפי' הראשון:

(יא) וזה שהתוספתא אומרת אבל אין רשאי לעשר אלא על חלקו בלבד נראה דה"פ דתרומה יכול לתרום על כל הגורן משום שאין הגורן נעקר אא"כ נתרמה כל התרומה כמפורש שם בתוספתא אח"כ ע"ש דתרומת מקצת גורן בא לידי בלבול כדתנן ריש פ"ד וכמ"ש בסי' ס' סעי' כ' ע"ש אבל מעשר דמותר לזרים למה יפריש על חלקו של בעה"ב וכן פי' המפרש שם אבל א"כ למה לא הביא זה הרמב"ם לא בכאן ולא בהלכות מעשרות ועוד דהבלבול מבואר שם במשנה גם לענין מעשרות דשמא יעשר אח"כ מן המעושר וכמ"ש בסי' ס' שם אך בין כך ובין כך הו"ל להרמב"ם להזכיר זה ונראה דהכוונה שיעשר על חלקו שיטול חלקו מהתבואה ויעשר מהם אבל תרומה טוב יותר ליטול מכל הכרי ביחד כיון שאין לה שיעור מן התורה ואתי לקלקולי וטעם השמטת הרמב"ם לא ידעתי [פי' ראשון של הכ"מ צע"ג]:

(יב) וזה שכתב דאפטרופס תורם בשל יתומין בגיטין שם מבואר דאין לו רשות לתרום רק מה שצריכין לאכול ולא להניח וכ"כ הרמב"ם בסוף הלכות נחלות וסמך כאן אדהתם ואפילו אינו אפטרופס ממש אלא שהיתומים נסמכו אצלו חייב לעשר פירותיהן כדתנן בגיטין שם והרמב"ם לא חש לבאר זה משום דגם זה נכנס בסוג אפטרופס אך תמיהני למה שינה הרמב"ם מלשון המשנה דחייב לעשר פירותיהן והרמב"ם נקיט רק לשון היתר הרי יש גם חיוב בזה והרמב"ם נקיט לשון התוספתא בפ"א [הל' י"ב]. ודע דהירושלמי בפ"א [ה"א] מחלק בין יתום קטן ליתום גדול והש"ס שלנו לא ס"ל כן ובארנו בזה בח"מ סי' ר"ץ סעי' כ"ט ע"ש:

(יג) הגנב והגזלן והאנס שגנבו או גזלו או אנסו טבלו של חבירו אם נתייאשו הבעלים מהם תרומתן תרומה ואם לא נתייאשו כגון שמרדפין אחריהם אין תרומתן תרומה ואם בסתמא הוי יאוש אם לאו בארנו בזה בס"ד בח"מ סי' שס"א סעי' ט' דעל הגזלן לדעת לפי הענין אם נתייאשו הבעלים אם לאו דאין כלל מונח בזה ע"ש:

(יד) הבן והעבד והשכיר והאשה תורמין על מה שהן אוכלין אבל לא יתרומו על כל התבואה שאין אדם תורם דבר שאינו שלו והבן כשאוכל עם אביו ואשה בעיסתה תורמין מפני שהן ברשות כך שנינו בתוספתא פ"א וכן פסק הרמב"ם והכוונה דעל מה שכל בני הבית אוכלים יכולים לתרום כשהם אוכלים גם שם ביחד אבל לא על שאר התבואה ויראה לי דאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית יכולה לתרום כל תבואות של הבעל וכן בן הנושא ונותן בעסקי אביו ועמ"ש בח"מ סי' ס"ב וביבמות ע"ז:

(טו) כתב הרמב"ם שם הפועלים אין להם רשות לתרום שלא מדעת בעה"ב חוץ מן הדורכים בגת שאם ירצו לטמא את היין הרי הן מטמאים מיד ולפי שמסר להן והאמינן על כן הרי הן כשלוחים ואם תרמו תרומתן תרומה עכ"ל וזהו משנה בפ"ג דתרומות וכך הוא לשון המשנה הפועלים אין להם רשות לתרום חוץ מן הדרוכות שהן מטמאין את הגת מיד ומפרש הרמב"ם דה"פ דכיון שהן עלולין לטומאה והוא מסר להן שמירתם הוי כמו שצוה להם לתרום וכ"כ בפי' המשניות אבל רבינו שמשון פי' שם דמיירי בבעלים ע"ה ופועלים חברים והוא שכרן שיפרישו בטהרה ע"ש ולפ"ז אין שום רבותא בדין זה אבל לפי' הרמב"ם אין חילוק בין חבר לע"ה והראב"ד בהשגות פי' דבגת יכולים פועלים לתרום דודאי ניחא ליה לבעה"ב מפני שעלולים לטומאה ע"ש ואינו מחלק ג"כ בין חבר לע"ה והוא כעין פירושו של הרמב"ם לדינא ומאימתי מפרישין בגת יתבאר לקמן דמשהלכו בו שתי וערב מותר לתרום ולא קודם:

(טז) עוד כתב פועל שא"ל בעה"ב כנוס לי גורני ותרום ותרם ואח"כ כנס תרומתו תרומה עכ"ל כלומר דלא אמרינן דזה נקרא שינוי מדעת בעלים דודאי אינו מקפיד בזה והרי אדרבא אין דרכו של גורן להעקר בלי הפרשת תרומה. וכך הוא לשון התוספתא בפ"א בדין זה פועל שתרם אין תרומתו תרומה ואם אמר כנוס לי גרני תרומתו תרומה שאין הגורן נכנס אא"כ נתרם עכ"ל וזהו רבותא יותר דאפילו לא הזכיר לו לתרום מותר לו לתרום דאמרינן שכך היתה כוונתו וכ"כ הראב"ד וניכר שלפני הרמב"ם היתה גירסא אחרת בתוספתא ולדינא שניהם אמת ומדברי הרמב"ם ראיה למ"ש בסעי' ח':

(יז) כתב הרמב"ם בפ"ד דין ט"ו העכו"ם שהפריש תרומה משלו דין תורה שאינה תרומה לפי שאינם חייבים ומדבריהם גזרו שתהא תרומתו תרומה משום בעלי כיסין שלא יהיה זה הממון של ישראל ויתלה אותו בעכו"ם כדי לפוטרו עכ"ל וזהו לדעתו גזירת בעלי כיסין שבמנחות [ס"ז.] דלא כפי' רש"י ותוס' וכבר בארנו דעתו בסי' נ"ה סעי' ו' מה שהכריחו לזה וכוונתו ע"ש וכבר אמרו חז"ל בערכין [ו'.] דבודקין את העכו"ם בתרומתו היאך הפריש אם אמר לדעת ישראל הפרשתיה כלומר כוונתי לעשות בזה כפי דין ישראל תנתן לכהן ואם לאו טעונה גניזה שמא בלבו להקדישה לשמים בד"א בא"י אבל עכו"ם שהפריש תרומה בח"ל לא גזרו עליהן ומודיעין אותו שאינו צריך ואינה תרומה כלל ונ"ל דאם אומר שכוונתו היתה לחלקה לעניים אין בזה גדר תרומה ועושין כדבריו בין בארץ בין בח"ל:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף