ערוך השולחן העתיד/זרעים/נה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערוך השולחן העתיד TriangleArrow-Left.png זרעים TriangleArrow-Left.png נה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אם יש קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מחיוב תו"מ ודין מירוח האינו יהודי אם פוטר אם לאו ובו כ"ו סעיפים

(א) בכמה מקומות בש"ס יש פלוגתא אם יש קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מידי מעשר אם לאו ופסקו הרמב"ם בפ"א דין י' דאין קנין וכ"כ הסמ"ג ואע"ג דלפי הירושלמי פ"ה דדמאי [הל' ח'] שאומר דר"מ סבר אין קנין ור' יהודה ור"ש סברי יש קנין ה"ל לפסוק כר"י ור"ש ובש"ס שלנו בגיטין [מ"ז.] יש פלוגתא דאמוראי רבה ור' אלעזר ואין הכרע ובמנחות [ל"א.] יש שני לשונות ואין הכרע אמנם בבכורות [י"א.] יש מימרא דר' שמואל בר נתן בשם ר' חנינא דאין קנין וכיון דר' חנינא ורבה דגיטין סברי דאין קנין ה"ל ר"א דגיטין יחיד לגבייהו:

(ב) ועוד דכפי הנראה מש"ס דילן ס"פ לפני אידיהן ס"ל לר"מ דיש קנין ור"י ור"ש סברי אין קנין [וכ"כ הר"ש פ"ה דדמאי מ"ט] א"כ אפילו אם נאמר דלפי הירושלמי ההלכה דיש קנין מ"מ לפי ש"ס דילן פשיטא דקיי"ל דאין קנין וכן נראה מדברי רבותינו בעלי התוס' בכ"מ דלדינא קיי"ל דאין קנין [ועב"מ ק"א. וקצת צ"ע ודו"ק]:

(ג) ולפלא שהרמב"ם ז"ל בפי' המשניות בשני מקומות פסק דיש קנין בפאה פ"ד משנה ט' וכן פסק הרע"ב שם ובדמאי פ"ה משנה ט' ע"ש וגם הרע"ב כתב שם וז"ל האי תנא סבר אין קנין ור"מ היא וכו' ואינה הלכה דקיי"ל יש קנין וכו' דכתיב והארץ לא תמכר לצמיתות הא אם נמכר צמותה היא עכ"ל ודרשא זו היא בירושלמי שם דבש"ס שלנו בגיטין שם יש דרשא אחרת על יש קנין מקרא דוהארץ נתן לבני אדם ע"ש ונראה להדיא דהרמב"ם בפי' המשנה הלך בשיטת הירושלמי ולכן פסק דיש קנין ובחבורו חזר בו מפני שלפי הש"ס שלנו קיי"ל דאין קנין מכל ראיות אלו שכתבנו בס"ד וכן עיקר לדינא:

(ד) ובמירוח העכו"ם אם פוטר אם לאו יש פלוגתא דתנאי במנחות [ס"ו:] דר"מ ור' יהודה סברי דאינו פוטר ור' יוסי ור"ש סברי דפוטר ופשיטא דקיי"ל כר' יוסי ור"ש דהלכה כר' יוסי לגבי ר"מ ור"י כדאיתא בעירובין [מ"ו:] וכ"ש דגם ר"ש סובר כמותו וכן הוא סתמא דגמ' בגיטין [מ"ז. וע"ש בתוס'] ובבכורות [י"א:] דפריך בפשיטות אי דמרחינהו עכו"ם דגנך אמר רחמנא ולא וכו' וכן פסק הרמב"ם בפ"א דתרומות דין י"א וכ"כ הסמ"ג ואין מחלוקת בזה ואפילו בתבואה של ישראל כשהעכו"ם לקחה ומרחה ואח"כ מכרה לישראל פטורה:

(ה) ועוד אמרו במנחות שם דמדרבנן חייב בתו"מ במירוח העכו"ם גזירה משום בעלי כיסין כלומר דחיישינן שמא גדולי הבעלי כיסין שיש להם הרבה תבואות ימכרו התבואות לעכו"ם כדי שימרחום ויהיו פטורים מן המעשרות ואח"כ יקנו מהם ולפיכך גזרו מדרבנן שלא תועיל מירוח העכו"ם ורבותינו בעלי התוס' הביאו זה בכ"מ ש"מ דסברי שכן הלכה דכל תבואה שגדילה ביד ישראל ומכרן לעכו"ם קודם מירוח ומרחן העכו"ם ומכרן לישראל חייבין בתו"מ:

(ו) אבל הרמב"ם ז"ל פירשה בענין אחר וז"ל בפ"ד מתרומות דין ט"ו העכו"ם שהפריש תרומה משלו דין תורה שאינה תרומה לפי שאינן חייבים ומדבריהם גזרו שתהיה תרומתו תרומה משום בעלי כיסין שלא יהיה זה הממון של ישראל ויתלה אותו בעכו"ם כדי לפוטרו עכ"ל ופירשה אתבואה דעכו"ם ושהעכו"ם הפריש ממנה תו"מ דהנה בגמ' שם הקשה מברייתא דתניא דתרומת עכו"ם בח"ל אינה תרומה הא בא"י תרומתו תרומה וחלתו אפילו בא"י אינה כלום ומקשה אמאן דלא מחלק בין תרומה לחלה והרי הך תנא סובר דמירוח העכו"ם אינו פוטר מדתרומתו תרומה וחלתו אינה חלה ומתרץ גזירה משום בעלי כיסין ופירשו רש"י ותוס' דאמירוח העכו"ם קאי כלומר דמירוח העכו"ם פטור מן התורה וחייב מדרבנן והרמב"ם מפרש דעל ברייתא דתרומתו תרומה קאי כלומר דלעולם גם ברייתא זו ס"ל דמירוח העכו"ם פוטר ומה שאמר דכשהפריש תרומה הוה תרומה לא מדאורייתא אלא מדרבנן משום בעלי כיסין כלומר דכיון שיש שתולין מעותיהן בעכו"ם לכן עכ"פ מה שתרם העכו"ם בעצמו אין לנו לבטלה מתרומה [כנ"ל בביאור טעם הרמב"ם ותמיהני על הכ"מ בפ"א הל' י"א שכתב דהרמב"ם השמיט הך דמירוח עכו"ם ע"ש ואמנם גם להרמב"ם יש חיוב בתבואה של ישראל ועי' סעי' י"ט]:

(ז) וגם בדיעה ראשונה יש מחלוקת דהר"ש והר"י והסמ"ג כתבו דדוקא בלקח תבואה מישראל גזרו על מירוחו ולא בתבואתו וז"ל הסמ"ג בעשין [קל"ג] פירות עכו"ם שגדלו בקרקע שקנה בא"י אם נגמרה מלאכתן בידו ומרחן פטורין שנאמר דגנך ולא וכו' וכתב רבינו שמשון דשמא אפילו מדרבנן פטורין וכו' והא דגזרינן בבעלי כיסין בעכו"ם שלקח מישראל וכ"כ מורי רבינו יהודה וכן הלכה עכ"ל:

(ח) והריב"א בתשו' [הובא בכ"מ] מתחלה מסתפק בזה ואח"כ מכריע ג"כ כן וז"ל דשמא לא נגזרה אלא כשהיה בתחלתו ביד ישראל ומכרו לעכו"ם ומרחו העכו"ם וכו' ולא כשעיקר התבואה של עכו"ם וכתב שאם היה המנהג בא"י שלא להחמיר [בעיקרו של עכו"ם] לא היה בידי לבטל המנהג כי מנהג אבותיהם בידיהם וכו' עכ"ל:

(ט) אבל רבותינו בעלי התוס' במנחות שם כתבו מפורש להיפך וז"ל ואין לומר דהני מילי כשהיה מתחלתו של ישראל וכו' אבל באותה שהיה מתחלתו של עכו"ם התם לא שייכא גזירה משום בעלי כיסין לאו מילתא וכו' עכ"ל וזהו דעת הראב"ד בהשגות ספי"א ממעשר דעל מ"ש הרמב"ם דגנך ולא דיגון עכו"ם כתב דמדרבנן חייב ע"ש וברש"י יש שני לשונות ולכי תידוק ללשון ראשון הוא כתוס' והראב"ד וללישנא אחרינא הוא כר"ש והר"י וסמ"ג ע"ש היטב. ובספר א"ז הגדול [סי' רל"ה] כתב בשם הקדוש רבינו יעקב מקורביל כהר"ש והסמ"ג וז"ל ואע"ג דמירוח עכו"ם צריך לעשר מדרבנן משום בעלי כיסין נ"ל דההיא דהתם צריכין אנו להעמיד דוקא בתבואה של ישראל שמרחה עכו"ם וכו' עכ"ל:

(י) ונמצא עכשיו בא"י כשקונין תבואה טחונה או אפילו לא טחונה רק אחר מירוח לדעת הרמב"ם והסמ"ג והר"ש והר"י והא"ז והקדוש רי"ק פטורין מתו"מ אבל לתוס' והראב"ד חייבין מדרבנן ואפשר דעכשיו שאין קרקע ישראל מצויה שם נסתלקה גזירה זו גם להתוס' והראב"ד וכתב הכסף משנה שבימיו עמד חכם אחד והפריש תו"מ מהלקוח מן העכו"ם ונתאספו חכמי צפת וגזרו בנח"ש שלא יפרישו תו"מ כדעת הרמב"ם ע"ש ואני אומר שאין זה דעת הרמב"ם בלבד אלא דעת רוב רבותינו כן כמ"ש:

(יא) וגם בהך דאין קנין אין דעת הרמב"ם משתוה עם דעת רש"י ותוס' שפירשו דקאי אעכו"ם שקנה קרקע בא"י אינו יכול להפקיע קדושתה וישראל הקונה מהתבואה חייב לעשר והרמב"ם כתב בפ"א דין י' עכו"ם שקנה קרקע בא"י לא הפקיעה מן המצות אלא הרי היא בקדושתה לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו אינה ככיבוש יחיד אלא מפריש תו"מ ומביא בכורים והכל מן התורה כאלו לא נמכרה לעכו"ם מעולם עכ"ל:

(יב) ויראה לי שבעצם הדין אינו מחולק עם רש"י ותוס' דזהו ודאי דכשלוקח תבואה מעכו"ם והישראל מרחה שזהו ג"כ בכלל אין קנין וכו' וגמ' מפורשת היא במנחות [ל"א.] דפריך ולימא ליה קח מן העכו"ם ומתרץ קסבר אין קנין וכו' ומפורש כרש"י ותוס' והרמב"ם שהוכרח לפרש כן הוא מטעם אחר כמו שנבאר בס"ד:

(יג) דהנה בבכורות [י"א:] אמר ר"ח הלוקח טבלים ממורחין מן העכו"ם מעשרן והן שלו משום דמצי אמר ליה קאתינא מכחו של עכו"ם ומיירי שהשדה של העכו"ם והוא זרעם וקצרם והישראל מירחן כמבואר שם משום דאין קנין ודין זה ביארו הרמב"ם לקמן כמו שנבאר בס"ד וזהו כפירש"י ותוס' באין קנין רק הרמב"ם לא רצה לפרש דעל זה בלבד קאי דא"כ איך סותם ואומר דאין קנין דמשמע דמפריש תו"מ ונותנן לכהן וללוי כבתבואה של ישראל והא באמת אינו כן ולכן פי' דקאי על קרקע שקנה העכו"ם בא"י וחזר הישראל ולקחה ממנו דבזה ודאי אין קנין לגמרי ונותן התו"מ לכהן וללוי ואי קשיא איזה רבותא יש בזה משמיענו הרמב"ם שלא נאמר כיון שהיה ביד העכו"ם ויצאה מכלל א"י תתחשב עתה כקנין יחיד וקמ"ל דאינו כן [כנלע"ד] ועתה נבאר הדין שבארנו:

(יד) פירות העכו"ם שגדלו בקרקע שקנה עכו"ם בא"י אם נגמרה מלאכתן ביד עכו"ם ומרחן פטורים לגמרי ואם לקחן ישראל אחר שנקצרו ונתלשו קודם גמר מלאכתן ומירחן הישראל חייבין בכל הדברים מן התורה משום דאין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מיד תו"מ אך רק התרומה נותן לכהן אבל המעשר ותרומות מעשר מפרישן ונוטלן לעצמו והמעשר מותר באכילה והתרומת מעשר מוכר לכהן ונוטל דמים והטעם שאומר להם אני באתי מכח איש שאין אתם יכולין להוציא ממנו כלום ומכר לי זכותו:

(טו) והנה בגמ' אמרו סתם מעשרן והן שלו וידוע דבכל הש"ס הולך על שם מעשר וה"ה לתרומה רק הרמב"ם מעצמו חידש זה דרק אמעשר ואתרומת מעשר קאי מטעם שיתבאר ונ"ל דהוכרח לזה משום דבאמת אינו מובן הטעם של הגמ' שאמרה קא אתינא מכח וכו' וקשה דזה שייך בקניות ומכירות של הדיוט ולא בדברים שחייבה התורה דאל"כ גם בקנה הקרקע מיד העכו"ם יאמר לו כן ולכן השכיל הרמב"ם בזה לפרש דכל זה מפורש בתורה כמו שיתבאר:

(טז) וז"ל הרמב"ם שם בדין י"א על דין זה ומפני מה אמרו לא יתן תרומת מעשר לכהן כתרומה גדולה לפי שנאמר בתרומת מעשר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר טבל שאתה לוקח מישראל אתה מפריש ממנו תרומת מעשר ונותנה לכהן אבל טבל שאתה לוקח מן העכו"ם אין אתה נותן לכהן התרומת מעשר שהפריש ממנו אלא מוכרה לכהן ולוקח דמיה עכ"ל כלומר וכיון שמיעטה תרומת מעשר כ"ש המעשר עצמו ועוד דפשיטא דמעשר ממילא משמע כי תקחו מאת בנ"י ולא של עכו"ם כלומר כשהתבואה היא של עכו"ם וכדברי הרמב"ם כתב גם הסמ"ג ע"ש ורש"י ותוס' לא פירשו בזה כלום:

(יז) כפי מה שנתבאר יש חילוק בין קונה שדה מהעכו"ם בא"י לקונה תבואה קודם מירוח דאע"ג דבשניהם חייב בתו"מ מ"מ בקונה קרקע נותנם לכהן וללוי ולא כן בקונה תבואה כמ"ש וא"כ איך הדין כשקנה התבואה במחובר לקרקע כתב הרמב"ם שם דין י"ב מכר העכו"ם הפירות שלו לישראל כשהם מחוברים בקרקע אם עד שלא באו לעונת המעשרות ונגמרו ביד ישראל חייבין בכל ונותן התרומה והמעשר לבעלים ואם מכרן אחר שבאו לעונת המעשרות מפריש תרומת מעשר ומעשר ונותן מהם לבעלים לפי חשבון [לבד תרומה גדולה שנותן לכהן כמ"ש] כיצד לקח תבואה זרועה מן העכו"ם אחר שהביאה שליש [דזהו זמן תו"מ בתבואה] ונגמרה ביד ישראל מפריש תרומות ומעשרות כמו שבארנו ונותן שני שלישי המעשר ללוי ושני שלישי תרומת מעשר לכהן ומוכר לו השליש עכ"ל ותרומה גדולה לגמרי לכהן ואין הכוונה שני שלישי מכולל ושליש מכולל אלא כלומר שני שלישי מכל חטה וחטה דאין לך כל חטה וחטה שאין בו משני חלקיו לכהן וללוי ושליש לעצמו [תוי"ט פ"ה דמעשרות מ"ה] ולכן מפריש מכולם ביחד ונוטל מהכהן שליש מעות תרומת מעשר והמעשר מחלק לג' חלקים ונותן שני חלקים ללוי ברצונו ושליש לעצמו דהוה כמחליף עם הלוי כל שליש חטה ששייך לו על שליש חטים בכלל [כנלע"ד]:

(יח) עוד כתב בדין י"ג ישראל שמכר פירותיו לעכו"ם קודם שיבואו לעונת המעשרות וגמרן העכו"ם פטורין מן התרומה ומן המעשרות ואם אחר שבאו לעונת המעשרות אע"פ שגמרן העכו"ם חייב בכל מדבריהם וכן העכו"ם שגמר פירות ישראל הואיל ודיגונן ביד עכו"ם אינן חייבין בתרומה ומעשרות אלא מדבריהן עכ"ל:

(יט) ביאור הדברים דכבר נתבאר דכל רבותינו פירשו דהא דגזרינן במירוח העכו"ם דליחייב בתו"מ משום בעלי כיסין זהו בתבואה של ישראל ויש שהחמירו גם בתבואה דעכו"ם כמ"ש בסעי' ז' מיהו בתבואה של ישראל הכל מודים והרמב"ם ז"ל לא ס"ל כלל גזירה זו ופירשה בעכו"ם שהפריש תו"מ כמ"ש בסעי' ו' אמנם הרמב"ם ג"כ ס"ל דמירוח העכו"ם בתבואה של ישראל חייבים מדרבנן אך זהו בתנאי כשהגיע התבואה לעונת המעשרות ביד הישראל דאז חייבוהו חכמים להפריש תו"מ אפילו כשגמר הגידול היה ביד העכו"ם וכ"ש אם כל הגידול היה ביד הישראל ולאו מטעם גזירה אלא כך הוא עיקרא דדינא מדרבנן דכיון שביד הישראל הגיעו לעונת תו"מ שוב אין נפטרין בכל ענין אפילו קנה מיד הישראל את התבואה במחובר ומירחן ומכרן לישראל חייבין בתו"מ אך מקורו לא ידעתי [דמ"ש הכ"מ מגיטין מ"ז. ישראל שלקח שדה וכו' תמיהני דשם כשמירח הישראל מיירי כדמוכח בסוגיא ומ"ש בשם הר"י קורקס מבכורות י"א: הלוקח טבלים ממורחין וכו' ומקשה אילימא דמרחינהו וכו' ואמאי לא מוקמי במרחינהו אחר שקנה הישראל ע"ש ותמיהני דא"כ ה"ל לומר הלוקח תבואה כיון דגם קודם המירוח היתה ביד ישראל וגם השגת הראב"ד שהשיג מאין קנין וכו' לא אבין דאיזה שייכות הוא לאין קנין דבאין קנין מיירינן כשמירחן הישראל דבמירוח עכו"ם בלא"ה פטורים מן התורה משום דיגונך ולא דיגון עכו"ם וצ"ע]:

(כ) ויראה לי שהוציא זה מירושלמי דספ"ד דגיטין על משנה דהמוכר שדהו לעכו"ם לוקח ומביא בכורים מפני תקון העולם אומר הירושלמי ר' אבהו בשם ר"א אע"ג דר"מ אמר אין קנין וכו' מודה שיש לו בה קנין נכסים מהו קנין נכסים אמר ר' אבא אכילת פירות כלומר דודאי אם הישראל קנה התבואה קודם מירוח ומירחה בעצמו אין קנין וחייב בתו"מ מן התורה אבל כשגם העכו"ם מירחה ומכרה אח"כ להישראל יש קנין לעכו"ם בהפירות ופטור מן התורה ומדסמכה להמשנה דמיירי במוכר שדהו לעכו"ם ש"מ דאהך גוונא נמי קאי דכשישראל מכר שדהו או תבואתו לעכו"ם יש לו בה קנין נכסים והיא שלו ופטורה מן התורה אמנם מדרבנן פשיטא דחייב כדי שלא ירגיל הישראל למכור שדהו לעכו"ם ולהפקיעה מתו"מ כמו שקנסוהו להביא בכורים מפני תקון העולם שלא ירגיל למכור כפירש"י [והירושלמי לא ס"ל כש"ס דילן דהחיוב הוא מן התורה ושתי תקנות הוי כדאיתא בגמ' שם ובירושלמי לא הוזכר זה ולא ס"ל קושית הש"ס דבאמת רש"י ז"ל שם טרח ליישב קושית הש"ס ע"ש והירושלמי לא ס"ל כן והמשנה כפשטה וממילא דה"ה בתו"מ כדברי הרמב"ם ודו"ק]:

(כא) עוד כתב הרמב"ם מכר עכו"ם לישראל פירות מחוברין אחר שבאו לעונת המעשרות ומרחן העכו"ם ברשות ישראל אינן חייבין בתו"מ הואיל ובאו לעונת המעשרות ברשות עכו"ם ומרחן העכו"ם אע"פ שהם ברשות ישראל עכ"ל בזה ודאי חולק על כל הפוסקים דס"ל דמדרבנן חייבין בתו"מ בתבואה של ישראל אע"פ שהעכו"ם מירחן משום גזירת בעלי כיסין כמו שנתבאר והרמב"ם לא ס"ל גזירה זו כמ"ש מיהו אפשר לומר דאלו הסוברים בסעי' ז' דדוקא בעכו"ם שלקח תבואה מישראל גזרו על מירוחו משום בעלי כיסין ולא בתבואה של עכו"ם אולי יודו בדין זה להרמב"ם דבכה"ג מקרי של עכו"ם ומ"מ לא נראה כן כיון דהשתא התבואה היא בעצם של ישראל וק"ו מתבואה שהיא של עכו"ם עכשיו ורק בשביל שקנה מישראל מחייבין כ"ש בכה"ג וגם דין זה לא ידעתי מקורו והמפרשים לא הראנו מקורו אך נראה דהרמב"ם פסק זה מסברת עצמו כיון דגזירת בעלי כיסין לא ס"ל ולא מצינו חיוב מדרבנן רק ממה שנתגדל עד עונת המעשרות ברשות הישראל א"כ זה שלא גדל ברשות הישראל ממילא פטור כשמירחן עכו"ם דזה שפטרה תורה מירוח עכו"ם אין חילוק בין תבואה שלו לשל לישראל [וכ"כ גם הכ"מ ע"ש]:

(כב) כתב הכ"מ בדין י"א בשם הראב"ד וז"ל אפילו קנה מהעכו"ם ומירחו הישראל חייב בתו"מ ואם קנה מהעכו"ם שבלים לצורך מצות ומרחן עכו"ם בשביל ישראל חייב בתרומות דשלוחו של אדם כמותו אבל אם המוכר עכו"ם מרחו פטור עכ"ל ופשוט הוא דמיירי בענין חיוב דאורייתא דאלו לענין חיוב דרבנן הא הראב"ד הוא מהסוברים דמדרבנן חייב מירוח עכו"ם אפילו בתבואה של עכו"ם כמ"ש בסעי' ט' וזה שכתב דמירוח ישראל חייב אפילו בתבואה של עכו"ם ודאי דכן הוא כיון דקיי"ל אין קנין אך מה שכתב דאם מרחן עכו"ם בשביל ישראל חייב דשלוחו של אדם כמותו הקשה הכ"מ הא אין שליחות לעכו"ם וגם מה שכתב דאם המוכר מרחו פטור הקשה מה בינו לבין אחר ע"ש ונלע"ד דה"פ דאין בזה גדר דאין שליחות לעכו"ם דהתורה חייבה מירוח הישראל והיינו אם ע"פ ציוויו ורצונו נתמרח מקרי מירוח של ישראל אך אם בעה"ב עצמו מירחה בשביל הישראל בלא ציווי הישראל לא מקרי מירוחו של ישראל אף שכבר קנה התבואה ולא אמרינן זכין לאדם שלא בפניו והוה כשלוחו דאין שליחות לעכו"ם כיון שהישראל לא צוהו למרח וכל זה מדאורייתא אבל מדרבנן חייב לשיטת הראב"ד:

(כג) מסקנא דדינא דישראל שמירח תבואה של עכו"ם שקנאה קודם המירוח מהעכו"ם חייבת בתו"מ מן התורה לכל הפוסקים ולכן הישראלים שבא"י חייבים ליזהר לבלי לקנות תבואה קודם מירוח וכן בשארי מיני פירות קודם גמר מלאכתן למעשרות כפי המבואר במס' מעשרות וברמב"ם דהא אפילו מירחן עכו"ם להתוס' והראב"ד חייבין בתו"מ מדרבנן מגזירת בעלי כיסין אלא דבזה קיי"ל כהרמב"ם ושארי רבותינו דפטרי בתבואה של עכו"ם וכן המנהג בא"י ובימי רבינו הב"י חזקו זה בגזירת נח"ש כמ"ש:

(כד) ובתבואה של ישראל לרוב רבותינו חייבים בתו"מ אף כשהעכו"ם קנה התבואה ומירחן כשהישראל קונה ממנו החטים או הקמח חייב בתו"מ מפני גזירת בעלי כיסים וגם להרמב"ם דלית ליה גזירה זו אם שליש התבואה גדלה ברשות ישראל חייבת בתו"מ אף במירוח עכו"ם וכן בכל הפירות כשהיו ת"י הישראל בגידולן עד זמן עונת המעשרות שלהן כפי המבואר במס' מעשרות וברמב"ם ולהרמב"ם יש עוד קולא כשמכר העכו"ם לישראל אחרי שהגיע לעונת המעשרות ומרחן העכו"ם אפילו בעודן של ישראל פטורין מתו"מ אמנם אם הישראל צוה לו למרחן חייבים בתו"מ לפמ"ש בסעי' כ"ב:

(כה) ויש להסתפק בתבואה של עכו"ם שמירחן הישראל ע"פ בקשתו של העכו"ם או שהיה אצלו פועל או שכיר ואח"כ קנה ממנו החטים או הקמח אם חייבת בתו"מ אם לאו ונראה דזה לא מקרי מירוח הישראל דהא אינו דגנך דהתורה לא חייבה במירוח של ישראל אלא כשהתבואה היא של הישראל דקרינן ביה דגנך ודיגונך ולא כשהיא של עכו"ם ולכן לפי המנהג שנהגו כהרמב"ם גם זו מותרת:

(כו) ודע שיש שאלה גדולה במה שנתבאר בכאן דכשהישראל קנה התבואה של עכו"ם ומירחן דחייבת בתו"מ מן התורה והרי קיי"ל בב"מ [פ"ח.] תבואת זרעך ולא לוקח וא"כ בלא"ה פטורה מתו"מ. והן אמת דלפיר"ת שם בתוס' דהתורה לא פטרה לוקח רק בלוקח אחר מירוח ולא קודם מירוח ומרחה אח"כ וזהו גם דעת הרמב"ם בפ"ב ממעשר ניחא אבל לפי' הריב"ם שפירש להיפך קשה. אמנם מצאתי בסמ"ג עשין [קל"ג] שכתב דזהו בלוקח מישראל אבל בלוקח מן העכו"ם קודם מירוח אין חשוב לוקח להפטר מאחר שאין קנין וכו' עכ"ל [ועמל"מ פ"א הל' י"א ומ"ש ממהרי"ט ותימא שלא הביאו דברי הסמ"ג כלל ומיושב קושיתם ודו"ק]:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף