ערוך השולחן העתיד/זרעים/מג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערוך השולחן העתיד TriangleArrow-Left.png זרעים TriangleArrow-Left.png מג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דין עבד עברי הנמכר לעכו"ם ובו י"ב סעיפים

(א) כתב הרמב"ם בפ"ב דין ו' המוכר עצמו לעכו"ם אם לא נפדה אינו יוצא אלא ביובל שנאמר ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היובל הוא ובניו עמו עכ"ל כלומר אם נמכר לו בסתם לא על שנים קצובות אינו יוצא בלא פדיון אלא ביובל משא"כ בישראל שאף בנמכר סתם אינו עובד יותר משש שנים כמו במכרוהו ב"ד כמ"ש בסי' מ"א סעי' י' וזה ראיה למ"ש שם:

(ב) כתיב וכי תשיג וגו' ומך אחיך עמו ונמכר וגו' או לעקר וגו' אחרי נמכר גאולה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו או דודו או בן דודו וגו' או השיגה ידו ונגאל וחשב עם קונהו וגו' כלומר דבמוכר עצמו לישראל אין הקרובים יכולים לפדותו כמ"ש בסי' הקודם סעי' ב' אבל במוכר לעכו"ם כדי שלא יטמע ביניהם הקרובים גואלין אותו אם לא השיגה ידו בעצמו והב"ד כופין להקרובים וכל הקרוב יותר הוא קודם לפדותו והכל מטעם שביארנו ואם הקרובים אין ידם משגת מצוה על כל אחד מישראל לגאלו ובין שפדאוהו קרובים ובין שפדאוהו שאר אדם יוצא לחירות:

(ג) ונראה פשוט דהמעות שהוציאו עליו לפדותו חייב לשלם ואפילו אם מיחה בהם שלא לפדותו מ"מ כיון שהתורה צותה לפדותו כדי שלא יטמע ביניהם הרי מצוה קעבדי ולא משגחינן במחאתו ולא דמי לפורע חובו של חבירו שלא מדעתו דא"צ לשלם לו כמ"ש בח"מ סי' קכ"ח דהתם אינו אלא מצילו מן הצער והוה כמבריח ארי כמ"ש שם אבל הכא לא מצער לבד מצילו אלא משיעבוד הגוף ולא גרע מיורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות דמשלם לו כמ"ש בח"מ סי' שע"ה ועוד דהכא ברשות קא נחית והיינו ברשות התורה מ"מ נ"ל דיכול לומר להפודה אעבוד אצלך כמו שהייתי עובד להכותי ואינו יכול לכופו לשלם לו דוקא דמים אם לא כשהתנה עמו מקודם כן וכן פשוט שאסור לו לשלם יותר ממה שהוציאו עליו דזהו ריבית גמור ויש להסתפק אם הוציאו בחנם כגון שהכותי הוא אוהבו של הפודה אם יכול לתבוע מהעבד דמי גרעונו כפי החשבון ונראה דא"צ לשלם לו:

(ד) כתב הרמב"ם שם דיש לו ללוות ולגאול א"ע מן העכו"ם ונגאל לחצאים עכ"ל כלומר דלא כמו בישראל כמ"ש בסי' הקודם והקשו עליו דהא גם כאן כתיב והשיגה ידו דמיניה ממעטינן בנמכר לישראל ובשדה אחוזה דאינו לוה וגואל (לח"מ) וכ"כ רש"י להדיא בקדושין (כ"א. ד"ה ע"ע ע"ש) ועוד הקשו עליו דאיך פסק דגואל לחצאין והא שם (כ' ב) בעו מיניה מרב ששת והשיב דאין נגאל לחצאין (כ"מ ולח"מ) ואע"ג דאביי אמר אח"כ את"ל דנגאל לחצאין מ"מ הא אביי רק דרך ספק אמר ולרב ששת פשיטא ליה ועוד דשם להלן (כ"א א) אמר רבינא דאין גואל לחצאין ואין לוה וגואל ע"ש ורבינא הוה בתרא טפי מאביי והסמ"ג באמת פסק כן דאינו גואל לחצאין וצע"ג:

(ה) ונ"ל בדעתו ז"ל שהוכרח לכך בשנדקדק על אביי שרוצה לחלוק על רב ששת בלא ראיה ואדרבא דפשטא דקרא משמע כר"ש ומה ראה אביי לחלוק אלא וודאי דמצד הסברא הרבה תמוה דינא דרב ששת והרי חזינן דהתורה צותה לקרובים שיגאלנו כדי שלא יטמע עמהם ואיך אפשר שתחמיר עליו התורה לבלי להגאל לחצאין ולא ללוות ולגאול אלא וודאי דאינו כן ודין התורה קאי על הנמכר לישראל וכמו שאומר שם (כ"א ב) בברייתא יגאלנו יגאלנו יגאלנו ג' פעמים לרבות כל הגאולות שיהיו כסדר הזה כלומר דבנמכר לעכו"ם כתיבי ומרבה שם בתי ערי חומה ונמכר לישראל ואע"ג דדחי לה דיחויא בעלמא הוא כדרך הש"ס אבל בנמכר לעכו"ם פשיטא דאינו כן ורבינא לקמן קאמר לפום פשטא דמילתא דרב ששת (ולפ"ז מה שטרחנו בסי' הקודם סעי' ד' לדעת מאין לנו דינים אלו בנמכר לישראל לפמ"ש כאן א"ש בפשיטות דילפינן מתלתא יגאלנו ועל נמכר לעכו"ם לא קאי קרא ולמה נכתב כאן יתבאר בסעי' ח'):

(ו) כבר כתבנו בסי' הקודם אפילו בנמכר לישראל אם העבד נתייקר הולכין בפדיונו אחר שעת הקנייה ואם הוזל הולכין אחר המקח דכעת וכ"ש בנמכר לעכו"ם דכן הוא והרמב"ם שם דין ח' כתב בנמכר לעכו"ם דמחשב הדמים לפי השנים הנשארות עד היובל וכו' וגורע הדמים ומשיב השאר כסף לא תבואה ולא כלים שנאמר כסף ממכרו בכסף הוא נגאל מיד העכו"ם ואינו נגאל בשוה כסף עכ"ל ודבריו תמוהים דהן אמת דהכי איתא בת"כ ובירושלמי אבל הא בש"ס שלנו בקדושין (ח' א) הביא רב יוסף ברייתא זו דת"כ ואומר האי תבואה וכלים היכי דמי אילימא דלא מקני בהו כלל ישיב גאולתו אמר רחמנא שוה כסף ככסף וכו' וממעט חליפין ע"ש הרי דפשיטא ליה להש"ס דאין כוונת הת"כ למעט שוה כסף ואיך פסק להיפך (לח"מ) והסמ"ג באמת פסק שיכול לפדות א"ע בשוה כסף ע"ש:

(ז) ויותר מזה תמוה דבירושלמי עצמו מפורש להיפוך וז"ל הירושלמי שם על משנה דעבד עברי א"ר חייא בר אדא וכו' מכסף (כצ"ל) והיה כסף ממכרו בכסף הוא נגאל ואינו נגאל בתבואה וכלים ופריך בכל אתר את עבד שוה כסף ככסף והכא וכו' אמר ר' אבא מרי שנייא היא ששינה עליו הכתוב כסף מכסף אוף ר' חייא בר אדא יודה שאם בקש לגרוע שמגרע ויוצא אפילו בתבואה ואפילו בכלים (כלומר דזהו כשהאדון קונה אותו בעינן דווקא כסף ולא ביציאתו) אמר ר' יודן הדא דתימא בשלא עשאן דמים אבל עשאן דמים ככסף הוא עכ"ל הירושלמי הרי דמסיק דאינו נקנה רק בכסף אבל כשמגרע ויוצא אפילו בשוה כסף והוא פסק ממש להיפך וכן לא הזכיר הך דעשאן דמים ובש"ס שלנו לקמן (ט"ז א) אומר בפשיטות על קונה את עצמו ישיב גאולתו אמר רחמנא לרבות שוה כסף ככסף ע"ש:

(ח) ונ"ל ברור דהרמב"ם ז"ל היה לו שיטה אחרת בזה דכבר כתבנו דאלה הכתובים בנמכר לעכו"ם שדינן להו אנמכר לישראל וכך דרכה של תורה בכמה ענינים ולכן פסק בנמכר לישראל דנקנה בשוה כסף וקונה א"ע בשוה כסף וזה שאמר רב יוסף קאי ג"כ אנמכר לישראל וראיה שהרי לקמן (ט"ז א) מיירי מפורש בנמכר לישראל ע"ש ורב יוסף לא הוצרך לפרש זה משום דלא מיירי בהך עניינא אלא בענין אי צריך שומא וכמו דלענין גאולת חצאין וללוות וליגאל מוקמינן לה בנמכר לישראל כמ"ש בסעי' ה' כמו כן בשוה כסף ואי קשיא למה באמת כתבה זה התורה בנמכר לעכו"ם משום דלענין שוה כסף קפדה התורה שלא יקנה א"ע מהעכו"ם בשוה כסף מפני דהתורה חששה שלא יאמר העכו"ם שמאנה אותו וחששה לחילול השם ולכן הנך תרתי כסף מכסף הוצרכה ליכתב בנמכר לעכו"ם א"כ ממילא דשארי תיבות נמשכו לזה בהכרח אע"ג דקאי אנמכר לישראל ודווקא בקונה א"ע אבל כשהעכו"ם קונה אותו יכול לקנותו גם בשוה כסף דבזה לא שייך חילול השם כיון שהעכו"ם נותן לו השוה כסף ומרבינן ישיב לרבות שוה כסף ככסף וזה לקח מהירושלמי ממימרא דר' חייא בר אדא כמ"ש ומפרש הירושלמי באופן אחר כמו שנבאר בס"ד:

(ט) דהנה ר' חייא אומר דין זה דאינו נגאל מהעכו"ם רק בכסף ור' אבא מרי מפרש הטעם משום דשינה עליו הכתוב שני פעמים כסף מכסף ומה שאומר אח"כ אוף ר' חייא יודה שאם בקש לגרוע וכו' אינו קושיא על הקודם כפי' המפרשים אלא מילתא בפ"ע היא וה"פ שהירושלמי אומר דר' חייא אע"ג שסובר דאינו נגאל רק בכסף מ"מ לפעמים נגאל אפילו בתבואה וכלים והיינו כמו שאומר על זה ר' יודן הדא דתימר כשלא עשאן דמים וכו' כלומר דאימתי אמר ר' חייא דאינו נגאל רק בכסף אלא כשלא עשאן דמים כלומר שלא קצב כמה דמיהן אבל כשעשאן דמים שקצב כמה דמיהן הוה ככסף וזהו לשיטת רב יוסף בש"ס דילן (ז' ב) דצריך שומא משום דבעינן מידי דקייץ ואנן קיי"ל כרבה דא"צ שומא ומידי דקייץ ולכן השמיטה הרמב"ם ז"ל (כנלע"ד ברור בס"ד ומתורץ קושיות המפרשים וקושיות הלח"מ ולכן לא השיגו הראב"ד ז"ל):

(י) כיון שנתבאר דהנמכר לעכו"ם נגאל לחצאין ולכן יש בענין זה פעמים להקל ופעמים להחמיר כיצד להקל קנה אותו במאתים ונתקלקל ועמד על מאה ונתן לו חמשים חצי דמיו משום דלקולא אזלינן בתר השתא כמ"ש ואח"כ נשתבח ועמד על מאתים נותן לו מאה ויוצא ואלמלא לא היה נגאל לחצאין היה צריך ליתן לו ק"נ ואף שאמרנו דהולכין בכולם להקל על העבד זהו כשתחלתו או סופו היה בזול משא"כ בזה דגם בתחלתו וגם בסופו שוה מאתים א"א להלך אחר הקלקול שבאמצע על מה שלא נתן אז בעת הקלקול ופעמים להחמיר כגון שקנאו במאתים ונתן לו מאה ואח"כ נתקלקל ועמד על מאה צריך ליתן לו עתה חמשים ואלמלא לא היה נגאל לחצאים היה פדיונו הקודם כפקדון בעלמא והיה יוצא בהמאה שנתן וזהו להחמיר (גמ' כ' ב):

(יא) בנמכר לישראל נתבאר בסי' הקודם שכשמת האדון והניח בן עובד את הבן אבל הנמכר לעכו"ם או לגר צדק אינו עובד את הבן כשמת האדון אלא יוצא לחירות בלא כלום דכתיב וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו (י"ז ב):

(יב) גרסינן בב"ק (קי"ג א) דרש ר"ע מנין לגזל עכו"ם שהוא אסור ת"ל אחרי נמכר גאולה תהיה לו שלא ימשכנו ויצא בלא מעות יכול יגלום עליו כלומר שיטעהו וליתן לו פחות ממה שנתן לפי ערך השנים הנותרות עד היובל ת"ל וחשב עם קונהו ידקדק עם קונהו ע"ש:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף