עץ יוסף על ויקרא רבה/לג

עץ יוסף על ויקרא רבה לג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על ויקרא רבה - פרשה לג

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  

א  [עריכה]

הה"ד מות וחיים ביד לשון. משום דבעי לפרש אל תונו איש את אחיו דכתיב הכא באונאת דברים כדאכתוב בסמוך. מייתי האי קרא דמחמיר בלשון הרע. ואיידי דמייתי ליה מפרש ליה ברישא בכמה אנפי אחריני כדרך המדרש:

מיצטרא מזכירין. בערוך גרס מצטרא מכירין. וכתב פי' בלשון יון תרווד מצטרא. סכין מכירין עכ"ל. ויפה גרס שכן מצאתי בתנחומא סדר ויחי סי' ט' מכרותיהם לשון יוני הוא שקורין לחרבות מכירין. ור"ל כף וסכין נתנו. והרד"ל כתב הוא מין כלי שצדו אחד מצטירא תרווד וכף וצדו השני מכירין חרב והיה לתשמיש אנשי החיל שבכף החרב יהיו יכולין לאכול ע"כ. מן הכף בא חיים לאדם. ומן החרב בא מיתה. כן הלשון פעמים יש בו חיים ופעמים יש בו מות וכדאמרו בפרק יש בערכין דבעי חיי בלשונו דבעי מיית בלישניה. ופרש"י דבעי חיי בלישניה שיעסוק בתורה שכתוב בה עץ חיים היא למחזיקים בה. ודבעי מיית בלישניה שיספר לשון הרע:

בר סירא. בן סירא:

וביערה. הרי רעה:

וכבת. הרי טובה. ושניהם באים מן הרוח היוצא מפיו על ידי הלשון:

ככר טבול. שעדיין בטבל שלא עישרו:

כלכלה של תאינים כו'. קשה מה חילוק בין משל הככר טבול לבין משל הכלכלה של תאנים של טבל. וי"ל דקמ"ל אפילו תרומת פירות דרבנן יש ג"כ דין זה באכל שאינו מעושר מות ביד לשון [מלא העומר]. ובשוח"ט מזמור נ"ב אי' כלכלה של תאנים בידו אכל ובירך חיים ביד הלשון. אכל ולא בירך מות ביד הלשון. והרד"ל כתב ואפשר לומר עוד שבא להוסיף כלכלת תאנים שבא חוב המעשר ע"י הלשון כגון שקרא עליו שם לתרומה וכדתנן ספ"ב דמעשרות דכלכלת תאנים שתרמה חייב במעשר ג"כ עכ"ל:

ארשב"ג לטבי עבדיה. נראה דצ"ל ר"ג כדמצינו בכמה מקומות שהיה לו טבי עבד. בר"פ הישן במשנה. ב"ק דף ע"ד ע"ב בגמרא. ולקמן ס"פ בחוקותי. ומת קודם ר"ג רבו כדאי' ס"פ היה קורא במשנה. וע' לעיל בס"פ מצורע טביתא דר"ג ובמת"כ שם [הרש"ש]:

פוק כו'. צא וקנה לי צידה טובה מן השוק. יצא וקנה לו לשון מן הבהמה:

צידו בישא. פי' צידה רעה:

מינה טבתא כו'. ממנה באה הטובה. וממנה באה הרעה. כשהוא טוב אין לך טוב ממנה ולכן כשצוה אותי לקנות צידה טובה קניתי לשון כו'. ואע"פ שאין זה ענין לצדו טבא או בישא דהיינו מאכל. מכיון דלשון איקרי טב וביש הביא לשונות לצדו טבא ובישא בשיתוף השם:

כך יהיה לשונכם רך כו' לפיכך משה כו'. עמ"כ וע' ב"מ דף נ"ח ואפשר לשון את עמיתך דרש שהוא לשון אחוה וריעות שיהיו מדברין בנחת זל"ז (רד"ל):

לפיכך משה מזהיר את ישראל כו'. פי' דאל תונו איש את אחיו דכתיב בסיפא מיירי באונאת דברים וכדרך שאמרו בפרק הזהב גבי לא תונו איש את עמיתו באונאת דברים הכתוב מדבר. כיצד אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים כו' ע"ש:

ב  [עריכה]

הה"ד והנה ה' נצב כו'. משום דדעת המדרש לפרש אל תונו איש את אחיו באונאת דברים כדפרשתי לעיל מייתי סייעתא מהנך קראי לחומר עון זה. דלא תימא אונאת דברים לאו מילתא היא דליזהר עלה קרא:

על שורא דאוניתא. פי' על חומה של אונאה. כלו' שעון אונאה גדול כחומה וה' עומד ליפרע מזה. ודריש חומת אנך לשון אונאה. ודריש ובידו אנך לשון חובות ושטרות. והכוונה שתופס שטר חוב בידו. האונאה כתופס שטרו בידו ליפרע מחובו. ומה שדרש אנך תניין שלא כאנך ראשון. מדלא קאמר וכן בידו ולא היה צריך להזכיר עוד אנך:

ודכוותה ויקם מלך חדש. כלומר כי היכי דנצב על חומת אנך דרשינן שנצב לדין ליפרע. הכי נמי ויקם מלך חדש ענין התעוררותו כנגד ישראל. וס"ל כמ"ד לא מלך חדש ממש אלא שנתחדשו גזרותיו. ודריש הכא ויקם על ההתעוררות:

ודכוותיה ויאמר ה' אלי. זה ט"ס וצ"ל כדאי' בילקוט ודכוותיה צלמא דכן רב כבעל חוב שעומד ושטרו בידו. ויאמר ה' אלי כו' וה"פ דמה שנאמר התם קאים לקבלך היינו היותו מתקומם ומתעורר כנגדו. והרמז שהמלכיות הנרמזים בצלם הם מוכנים ליפרע מעונות ישראל. והא דויאמר ה' מה אתה הוא מסיים דרשא דקרא דעמוס:

זו סנהדרי גדולה. כלו' שראה שה' נצב לדין על ישראל כעומד לפני סנהדרין למשפט:

אלא אנאכה כך אמר הקב"ה אנככם אני. פי' השתא מפרש אנך בדיל כפירוש המפרשים. אלא דקאמר דאתא למימר שכמו שקיום היורה ע"י הבדיל שמתיכין ושפין אותה מבפנים כי לולי זה ישחת נחושת באש ובתשמיש היורה. כן ה' מתקן את ישראל ע"י יסורים כבדיל כדי שלא יפסדו בעולם בעונם ויהיו קיימים לעתיד (יפ"ת) והערוך גרס אלא נכה ופירש המוסיף הוא ענין הכאה. וע' במת"כ. והרד"ל כתב וז"ל החומה הזו אינה מעמידה אלא אנכה כצ"ל ועל חומת אנך קאי וכתרגומו שורא דדינא. וכן סיפיה הנני שם אנך בקרב עמי ישראל ומפרש כמו החומה שמעמידין אותה ע"פ אנך שהוא קו חוט המשקולת הבנאים שתהא שוה ואם דבר יוצא בעקום מהאנך חותכין אותו ליישרו והוא סבת עמידתה וקיומה. כן ישראל כל קיומם שילכו בדרך ישר וכשיוצאים ומטים מני דרך ויעקשו דרכם צריכים לעונשין עד שישיבום אל דרך הישרה עכ"ל:

אבל לע"ל לא אוסיף עוד עבור לו. פי' לא אוסיף עוד להיות עובר ומתעבר ולריב עמכם:

ג  [עריכה]

בכל עונות כתיב. פי' בכל עונות שבין אדם למקום כתיב נושא עון שהקב"ה מוחל עון ע"י תשובה. אבל כאן באונאת דברים לא אוסיף עוד עבור לו. ור"ל שבאונאה אין השם מוחל אפילו בתשובה לפי שחטא לחבירו וכדתנן פרק יוה"כ עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר. ורבותא נקט באונאה לא אוסיף עוד עבור לו דאע"ג דלא חטא לחבירו אלא באונאת דברים. לא ניתן למחילה כ"ש אם צערו בגופו ובממונו:

ראיתי את ה' כו'. בעל אגדה זו פליג אדלעיל ומפרש אל תונו איש את אחיו באונאת ממון. ולהכי מייתי קרא מהא דמחמיר בגזל:

עומד על הדור לזבחו. מפרש נצב היותו נצב לדין. ועל המזבח פי' לעשות זבח בדור:

זה יאשיה. שהכפתור הוא המשקוף שהמזוזות נשענות עליו. ולכן הוא משל למלך. והמזוזות הנשענות עליו משל לשרים. ולפי שהמלך הראשון במפלת יהודה ובנימין היה יאשיהו פירש הנבואה עליו:

סנקליטון. שרים:

משל לסאה כו'. מפרש ובצעם כמו בצעם מלשון בוצע בצע:

מי מקטרג. פי' שאף שאין גזל חמור כל כך כשאר עבירות. מ"מ הוא מקטרג מרוב עשוקים יזעקו. ופי' בראש כולם שהוא מקטרג ועולה על כולם כסאה שהיא מלאה דברים ועולה למעלה אחת מהם שהוא ממלא הסאה:

ר"ש בר אבא בשם ר"י משל כו'. ר"י ס"ל הגזל חמור ושקול כנגד הכל. ופי' בראש כלם שהוא עיקר. כמו בשמים ראש:

לפיכך כו'. ממכר. ד"א וכי תמכרו ממכר הה"ד ויעשו כו' כצ"ל (רד"ל):

ד  [עריכה]

הה"ד ויעשו בני ישראל כו'. דעת אגדה זו לפרש אל תונו איש את אחיו באונאת דברים כדלעיל סי' א'. ולהכי מייתי מהכא שה' הקפיד על אונאת אהרן עד שבעבור זה אקדמיה למשה. אלמא קפיד רחמנא טפי באונאת דברים:

ואהרן היכן היה. דכיון דלמשה ולאהרן נאמר איש על דגלו באותות הו"ל למימר ככל אשר צוה ה' את משה ואהרן:

של פוטיאל. ומפרש באגדה דהיינו יתרו שפיטם עגלים לע"ז. ובתו לאו דוקא אלא כלו' מזרעו. וע' במס' סוטה:

הה"ד פנחס כו'. ואע"פ שהיו מזלזלים באלעזר. לפי שעיקר הזלזול בפנחס שנולד מבנות פוטיאל לכן התחיל לייחסו מפנחס. וע' ביפ"ת:

קנאי בר קנאי. בן לוי שקנא על דינה אחותו שאמר הכזונה יעשה את אחותינו [רש"י פ' הנשרפין]:

בן משיב חמה. אהרן במעשה דקרח דכתיב כי יצא הקצף מלפני ה' וכתיב ויתן את הקטורת (רש"י):

משה ואהרן אין כתיב כאן. כאורחא דקרא תמיד לאקדומי למשה. רק באמרו הוא אהרן ומשה דאתא למימר דשקולין זה לזה כדאי' בב"ר סוף פרשה א'?:

ה  [עריכה]

הה"ד ויכו בהם אביה כו'. גם דעת אגדה זו לפרש אל תונו איש את אחיו באונאת דברים כדלעיל. ולהכי מייתי האי קרא דויגפהו ה'. וילפינן מיניה חומר עון זה כדאמר לקמן ומה אם המלך ע"י שהונה מלך כו'. ואיידי דמייתי קרא דריש ליה כוליה הכא:

מהו מכה רבה. דמשמע רבה והולכת עוד מזולת החללים שנפלו. והיינו עיגון הנשים כמתות בחייהן:

שהעביר צורת פניהם של ישראל. כדי שלא יעידו עליהם ויתעגנו נשותיהם. כד"א הכרת פניהם ענתה בם הרי שהכרת האדם הוא בפנים לא זולת:

לא ניגף אלא אביה. שהרי ירבעם קבר את אביה ומלך אחריו ב' שנים כדאי' בס"ע פ' ט"ז:

שחסדן. שחרפם ברבים כלו' שבזה וחירף את הרבים. וע' בב"ר פ' ס"ה מ"ש שם:

ויתקבצו עליו כו'. פי' מאחר שאמר ויתקבצו עליו בני בליעל ויתאמצו על רחבעם. ואחיה היה המחזיק את ירבעם ראשונה בדבר ה' הרי שקרא לאחיה בן בליעל:

ע"י שבאת העגל לידו ולא בערה כו'. וכדאי' בס"ע וז"ל וכשלכד את בית אל וראה את עגלי הזהב חמל עליה:

ומה אם המלך על ידי שהונה כו'. פי' מה מלך שהיה לכאורה מהראוי שיענישו הקב"ה והוא בחיים בעונשים זולת המיתה והנגיפה. משום דבמיתתו נפיק חורבה לכל עמו. ומ"מ ענשו הכתוב בעונש מיתה שניגף ולא בעונש זולתו על שהונה מלך שכמותו. הדיוט שהונה את הדיוט עאכ"ו שיענשו עונש של נגיפה ולא יחיש לבניו ובני ביתו. כיון שלא חשש הקב"ה במלך שנגפו ולא חשש אל עמו עם רב [כלי יקר על נ"ר]. ולי אפשר משום דדרך המלכים להזכיר עון שכנגדו כדי להתפס בידו ע"ד והוא מזכיר עון להתפס וע' באיכה רבתי. ובזה מבואר הק"ו ודו"ק:

ו  [עריכה]

עתידים אתם כו'. ס"ל ג"כ דאל תונו איש את אחיו באונאת דברים מדבר. ולפ"ז אינו דבק אל וכי תמכרו ממכר לעמיתך אלא הוא מילתא באנפיה נפשיה. והכי פירושו וכי תמכרו ממכר העבד בגלות. אל תחושו אלא תהיו שותפים להקב"ה שנקרא רעך ורע אביך והיינו לעמיתך. והרד"ל כתב נכון לגרוס תפושין במקום שותפין פי' אחוזים:

אונטים. הערוך גרס אנטום. וכתב המוסיף הערוך פי' בל' יוני אמת ויציב:

לא כן כתיב ופסיליהם כו'. ופי' הכתוב לפ"ז שהיה אמר סנחריב שכמו שמצאה ידו לממלכות האומות עם היות שפסיליהם היו מירושלים ומשומרון שהרשעי' שבירושלים ושומרון היו מוכרים פסילים לשאר המלכיות כן תמצא ידו לירושלים:

טופרין. תרגום צפורן טופרא והוא לחקוקא. ובילקוט דניאל הגירסא טופסין של ע"ז פי' טופס צורת ע"ז:

ושער. י"ל שטובלין בם בצבעים למשוח בששר (רד"ל):

ועצמות. אפשר שצ"ל וצבעות:

פסקיות פסקיות. פי' כתות כתות וחבורות:

הומניות. קהילות והסכמות של רבים:

שלו בה. ואל אנשים מרב אדם מובאים סבאים קאנוסין דחיין. כצ"ל וכן הוא בילקוט. ופירוש מדות יין חי. ודרש סבאים לשון סבאך מהול:

קדשין. תימא דנזם מתרגמינן קדשא אבל תרגום צמידים שיריא:

קדשין ואומר לבלה. כצ"ל. ותיבות כד"א מיותר. והוא הכל סיומא מענין מקרא זה ביחזקאל שם דאזיל ודרש (יפ"ת):

פיליא. פי' זקנה:

פורני. פי' זונה:

דהיא מבליה גיארא. פי' שהיא זקנה ומזנה:

אינה אלא אולון כרוסא הה"ד. כצ"ל וכן גירסת הערוך. ופי' אולון כולן. וכרוסא פי' זהב. ומה שכתב בפנים כולו דהב נקי הוא פי' שהיה נכתב על הגליון והכניסוהו בפנים (יפ"ת):

לא למסגד כו'. לא להשתחוות לע"ז אמר לנו הקב"ה אלא לעבדה במסים כו' כולם מיני מסים הם. מס גולגולת מס קרקעות ומטלטלים ובהמה וכדסיים תמן קריין למלכיא אלהייא. פירוש שם קורין למלכים אלהים. כי אלהים לשון שררה והוא שם משותף למלכים ושרים. ופירוש הכתוב כך הוא ועבדתם שם מלכים עובדים מעשה ידי אדם. וכדרך המתרגם שמוסיף פלחו בלשון הכתוב:

או אתם מקיימין רישיה כו'. פי' שצריכין לקיים מאמר נ"נ עליהם כמו שכתוב ברישיה דקרא. ואם לא יקיימם ימיתם כמה שנאמר בסיפיה דקרא בחרב וברעב ובדבר אפקוד על הגוי ההוא:

אני מקיים סיפיה. ולפי זה פי' הצדא הוא כך האם תעשו צדו דברי ירמיה הנביא שתבטלו דבריו:

נ"נ נבח ככלבא. דריש נבוכדנצר נוטריקון נבו כד נצר. ומפרש נבו נבח. וכד קולתא. דכדה על שכמה מתרגמינן וקולתה. ונצר נצר כצרצירא. ופירוש שבכעסו נבח ככלב ונפח כקולתא כלו' התמלא חימה ככד הנפוח. וצעק כצרצורא שהוא מין עוף כדפירשו קצת:

אני פי מלך שמור. כלו' מ"ש לנ"נ שאין חוששין לדבריו רק למצות המלך למסים היינו משום דכתיב אני פי מלך שמור כו' שפירושו שאף שראוי לשמור את מצות המלך מ"מ יש להשגיח על דברי שבועת אלהים. כלו' שאין לחוש למצות נ"נ במה שהוא נגד דברי ה'. ואגב אורחיה מייתי הכא דר' לוי דמפרש כוליה קרא במצות המלך:

על דברת על שום וידבר אלהים. כצ"ל:

לפי שבעוה"ז כו'. לפי שדרך המדרש כמה זמני לסיים במלתא דנחמתא מעין מילתא דקאי עלה. מסיים הכא כנגד מ"ש לעיל עתידים אתם לימכר לאו"ה כו' אומר לפי שבעוה"ז ישראל משועבדים כו'. וכנגד מה שפי' לא תונו באונאת דברים מסיים במ"ש בעוה"ז או"ה מונין לישראל כו':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף