עץ יוסף על בראשית רבה/פז/ה

עץ יוסף על בראשית רבה פז ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בדבר מצוה כו'. דהיינו אפילו בדבר מצוה ששאינו חיוב גמור ויש צד היתר אפ"ה אין מסרבין וממאנין מצד היושר והטוב. ויליף לה מדכתיב מאן יבמי שהיא מתרעמת עליו בפני ב"ד. אבל בדבר עבירה ממאנין אע"פ שיש ג"כ צד היתר בדבר. וילפינן לה מיוסף דכתיב ביה וימאן שבא לרבות מיאון גמור אף בשכיבה בלא תשמיש אע"פ שהיה לו קצת היתר בדבר שלא להכניס עצמו לסכנה על דבר כזה שאינו זנות גמור אפ"ה היה ממאן כדי להתרחק מן העבירה בכל יכולתו וכאמור (נזר הקודש). אבל גי' רש"י והילקוט בדבר מצוה ממאנין ופירוש כך היה יוסף דן ק"ו בדבר מצוה ממאנין מאן יבמי. בדבר עבירה אין ממאנין בתמיה:

אמר לה למוד כו'. מלת הן דריש דרמיז מה שנתווכח עמה עוד על פה. והכתוב רצה לקצר ורמזו בלשון הן שפירושו אחת כדאמרו ז"ל שבל' יון קורין לאחת הן. וה"ק לה שמשפחת בית אבא הם אחת מיוחד מכל משפחות שבעולם שהם נבחרים לה' לקרבן עולה ואיך אשמע לך שמא אבחר לעולה ואפסל מן הקרבן כי בעל מום לא ירצה לקרבן. מום הנפש:

א"ל למוד הקב"ה להיות נגלה כו'. גם זה נרמז בלשון הן המורה על לשון יחידי לומר שבזה הם מיוחדים מכל. אשר משרה שכינתו עליהם להופיע עליהם רוה"ק ונבואה שלא באמצעות:

וימצא אותי טמא. וע"י זה יסלק ממני רוה"ק לפי שאין קדושה במקום טומאה. ואע"ג דמיירי הכא בשכיבה בלא תשמיש. מ"מ מידי הרהור לא יצא ושמא יבא לידי קרי בלילה:

ומה אדה"ר כו'. ונרמז זה בלשון הן דבאדה"ר כתיב הן האדם:

על מצוה קלה. דחשיב מצוה קלה לגבי ג"ע דחמירא טפי. ולמ"ד דאיסור עץ הדעת היה מפני שמעורר תאות המשגל בזימה ניחא טפי כיון שאדה"ר היה נטרד עבור עון המביא לידי זימה כ"ש דבר זימה עצמה (נזר הקודש):

מתירא אני מאבא. בהא נמי דריש הן לשון אחד כלו' אבי שהוא המיוחד שבעם:

מאבא שהוא בארץ כנען. כלו' אע"פ שהוא בארץ כנען אפחד ממנו שיודע לו כי נביא הוא (יפה תואר):

ראובן ע"י שכתוב כו'. שלא חטא ראובן במעשה רק בבלבול יצועי אביו והעלה עליו הכתוב כאילו שכב כדאי' בפרק במה בהמה. ולכן אמר ע"י שעשה מה שהיה סיבה שיכתוב עליו כן נענש וכ"ש הוא אף שלא יהיה לו חטא ג"ע ממש יענש על גנות מעשהו ובפרט שיכול לבא מזה לג"ע ממש כנ"ל:

נטלה בכורתו. כדכתיב ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף. וס"ל דהבכורה ניטלה ממנו עוד קודם מכירת יוסף. וכמבואר להדיא בפ"ק דברכות גבי הא דדריש שם ראובן שאמרה ראו מה בין בני לבן חמי כו'. ואילו בני אע"ג דעל כרחיה שקל יוסף בכירותיה מינה דכתיב ובחללו וגו' אפ"ה לא איקנא ביה דכתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם (נזר הקודש):

מתירא אני מאדוני. שמא ירגיש בדבר מחמת שהוא סריס כדלעיל פ' פ"ו. ואם תתעבר ידרוש ויחקור משל מי היתה לו הרעה הזאת:

הורגתו אני. ולא יודע לו הדבר:

שאמנה כו'. שאהיה נמנה בחבורה של נואפים אלא אף בחבורה של רוצחים שיהרג אדוני על ידי:

הדבר הזה. של שכיבה:

הידי לרקמך. הריגה זה בהיתר לפניך:

הידי. כמו הלזה. ורש"י וילקוט גרסי' הדא לקומך:

חלב עזים שורות כו'. כלו' טעם כל הבעילות שוה כחלב עזים שחורות ולבנות שטעמן שוה. והיינו הן לשון אחת:

הן אדוני מתירא אני מה'. מפרש הן לשון אחד שהוא אלהי האלהים ואדוני האדונים:

א"ל ואיננו. אינו רואה ח"ו האדם כי הוא בשמי מרומים. וע"ז השיב יוסף גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר. ובכן הוא נמצא בכ"מ ואין דבר נעלם ממנו (נזר הקודש):

מקיטון. חדר קטן הפנימי:

יאות. יפה עשית שכסית פניו שאתה מתיירא מעכו"ם שלך:

מי כו'. עאכ"ו שאתיירא ממנו ושאקפיד מראייתו:

שבק קרייא. לשון האגדה חסר פה. והגיר' הנכונה הוא כדלקמן בויק"ר פ' כ"ג א"ר יוסי ג' הן שתקפץ יצרן עליהם ונשבעו לו. יוסף דוד ובועז. יוסף מנין שנא' ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת. ר' הונא בש"ר אמי אמר כלום המקרא חסר וחטאתי לי"י אכ"כ נשבע ליצרו ואמר לאלהים אני חוטא ואיני עושה הרעה הגדולה כו' וע"ש ביאורו (יפה תואר). והגי' שלפנינו כמ"ש במדרש שעם היפ"ת י"ל כך. לא שבק קריא כלום כלו' לא היה חסר המקרא כלום. אם אמר וחטאתי לאדוני. כיון דרישא דקרא הן אדוני לא ידע אתי היכי מסיים וחטאתי לאלהים. ולא הל"ל אלא וחטאתי לאדוני. ולכן דריש דאין אלהים דבק אל וחטאתי. אלא ענין שבועה וה"ק לאלהים אני נשבע שאיני עושה את הדבר הרע הזה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף