עמק סוכות/סוכה/לג/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עמק סוכות TriangleArrow-Left.png סוכה TriangleArrow-Left.png לג TriangleArrow-Left.png א

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
ריטב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
כפות תמרים
פני יהושע
חתם סופר
רש"ש
עמק סוכות

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


דף ל"ג ע"א

אמר אביי ש"מ כו'. בכפ"ת הק' מאי קמ"ל והלא מברייתא דנשרו רוב עליו מוקמי' לה באסא מצראה מוכח דכשר ותי' דה"א דברייתא איירי בהדס סתמא דיש לו ז' עלין דומיא דאסא מצראה עכ"ד.

וכבר מצאתי בערל"נ דמפרש דש"מ דאביי הוא ממאי דאשמעי' דא"א לאוקמי בסתם הדס דיש לו ז' עלין ומשום דאין דוגמתו בסתם הדס וכצ"ל בדף ל"ד בהא דחילפא גילא ע"ש, אך לפי"ז יהא נדחה פרש"י דגדל על המיצר. דבשלמא לפירושו הב' הדס מצרי י"ל דקמ"ל דא"א לגדל כזה בשאר מקום. אבל כשנפרש דגדל על המיצר דהוא מתוך שיש לו מקום פנוי מצליח ודאי מ"ל גם באינו על המיצר אלא באמצע גינה או שדה ואין נטיעות סביבו ועי"ז יש לו ז' עלין ואכתי תקשי מנלן דביש לו שם לווי דנמי כשר. ואפשר לדחוק דאביי קמ"ל דכל שיש לו ז' עלין מיקרי מצראה גם כשעומד באמצע גינה או שדה ע"ש שע"פ רוב אין לו מקום פנוי אלא על תמיצר ומוכח דשם לווי כשר בו ואי לאו דאשמעי' אביי זה ה"א דכל שאינו על המיצר לא מיקרי מצראה והוי מוקמי' ברייתא באינו עומד על המיצר דאין לו שם לווי:


דר"פ גופיה מיבעי לי' כו'. פי' בכפ"ת דר"פ דאמר ז"א אין דיחוי ודאי פשיטא לי' דהתנא סובר כן אלא דר' ירמי' מסתפק דשמא מספ"ל לי' להתנא ואמרי' כן לחומרא ולא לקולא כו' וא"ל דהתנא לא מספקא ליה דבקדושין (דף ה') נתן הוא ואמרה היא ספיקא הוי אלמה דיש ספיקות לתנא כו' ע"ש.

אמנם נראה דודאי גם תנא מסתפק לפעמים עי' ריש נדרים רע"ק הי' חוכך בזה להחמיר. והוא מטעם דמספקא ליה. ובבכורות (דף מ"ט ע"א) רעק"א אם נתן לא יטול כו' ואמרי' דרע"ק מספ"ל כו'. וע"כ מ"ש התוס' בחולין דף קל"א ע"ב בד"ה ת"ש דלא משמע לי' דגם התנא יסתפק בה כו' ע"ש. הכוונה דבנקיט לשון דאפשר לפרשו דהוא מטעם ודאי או מטעם ספק. כה"ג אין דרך התנא לומר כן על ספק אלא הי' מפרש שהיא מספק ומדלא פירש אמרי' שהוא מטעם ודאי. וא"כ בריש נדרים הרי לשון חוכך כמפרש שהוא מטעם ספק וכן בהא דאם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן הדבר מוכיח וכמפרש שהוא מסתפק בזה. משא"כ הא דחייב לכסות דאין מוכח מלשון זה שהוא מספק יותר יש לפרשו שהוא מטעם ודאי. וא"כ בקדושין דנקיט נתן הוא ואמר הוא דמהני ונתנה היא ואמרה היא דלא מהני ונתן הוא ואמרה היא לא נקיט כלל שפיר י"ל משום דמספ"ל לתנא. דגם תנא לא ימלט מספק לפעמים. ובזה נדחה נמי מ"ש בספרי נפש חי' בבבא מציעא דף נ"ה ריש ע"ב ע"ש:

ובבעיא דבסמוך ע"ב באשחור ביו"ט ולקטן דנראה ונדחה דלא איפשטא דכתב הרמב"ם סתם דבמיעטן כשר. כתב הט"ז סי' תרמ"ו סק"ו כיון דלר"פ פשיטא דאין דיחוי במצות לא שבקי' פשיטותא דר"פ מקמי' ספיקא דר' ירמי' כו' ע"ש. ולכאורה צ"ע דל"צ לטעם דאין ספק מוציא מידי ודאי. אלא באופן שאם היה החולק חולק מטעם ודאי הי' הלכה כמותו. אבל בזה אפי' אם הי' ר' ירמי' חולק לומר דודאי יש דיחוי במצות נמי הי' ראוי לפסוק כר"פ מטעם הלכה כבתרא דר' ירמי' הי' מאמוראי קדמאי עי' ביד מלאכי סי' תקפ"ט. ור"פ הוא בתרא תלמידו דרבא עי' בב"ק (דף ס"ז ע"ב) בתוד"ה רבא וברא"ש ריש ב"ק אך בקדושין (ריש דף מ"ו) כתבו התוס' דב' ר' ירמי' הוו. ובסדר הדורות סדר תנאים ואמוראים אות פ' הובא דהי' ר"פ סבא אלא שכתב דסתם ר"פ הוא תלמיד דרבא ע"ש ואפשר דסתם ר"פ דהכא אינו תלמיד דרבא ואינו בתרא נגד ר' ירמי'. ולשון הגמ' בעבודה זרה (דף מ"ז) דר"פ גופי' מיבעי לי' מיפשט פשיטא לי' לר"פ כו'. משמע קצת דידע ר' ירמי' מר"פ ובזמן אחד היו וצ"ע. ועמ"ש הפני יהושע בברכות (ד' ח' ע"א) בד"ה א"ל רבא לרפרם בר' פפא. ובתשו' באר יצחק (חאה"ז סי' ו' סוף ענף ט') כתב בפלוגתת הפוסקים דלחד דעה מותר בודאי ולחד דעה אסור מספק דיש לדון דין ס"ס ספק דילמא הלכה כמאן דמכשיר בודאי וליכא ספק כלל ואת"ל כמאן דפוסל אכתי ספק דילמא כשר דהא אינו פוסל רק מספק ועפ"ז יש לדון בנימוק"י רפ"ב דב"ק והובא בח"מ בש"ך (ס"ס שפ"ו) בהא דלרבה פשיטא לי' דמנא תבירא תבר ולרבא מספ"ל ויש לדחות דש"ה בהוצאת ממון דל"מ ס"ס כידוע כו' ע"ש.

ול"נ דבלא"ה ל"ש שם ס"ס למש"ש מהריטב"א שדעת רבו דלא אמרי' דלא אתי ספק ומוציא מידי ודאי אלא כשהן בדור אחד אבל רבא שהוא בתרא יש לחוש לספיקו הלכך שניהם פטורים דהממע"ה ע"ש. והרי כל פסקי הלכות הם מתורת ודאי וברור לן שאינו כהחולק. וה"נ אי הלכה כרבא דמספ"ל ברור אצלינו שאינו כדסובר רבה שהוא ודאי וא"כ ליכא רק חד ספק מה דמספ"ל לרבא. ול"ש סברתו אלא במחלוקת הפוסקים דאין הכרעה והחלטה לבטל דעה הסוברת שהוא ודאי כשר בזה הוא דיש לדון דין ס"ס. וכן גם בהא דר' ירמי' ור"פ כשנימא דליכא בזה כלל בתרא כזה באמת י"ל דכשר מטעם ס"ס:

והפ"י תי' דרק בקדשים גלי קרא כי משחתם בהם מום בם דיש דיחוי כדאיתא ביומא (דף ס"ד) ומצוה לגבי קדשים כחולין דמי וחולין מקדשים לא ילפי' וע"כ אף הסובר יש דיחוי במצות אינו אלא מדרבנן ולכן כיון דנראה ונדחה בעיא דלא אפשיטא היא ה"ל ספיקא דרבנן ולכן פסקו הפוסקים לקולא ע"ש.

וק"ל דא"כ מאי קאמר הש"ס א"ד ספוקי מספקא ליה לחומרא אמרי [דחייב בכיסוי] לקולא [כמו לענין תמרה] לא אמרי' וכפרש"י אלא פסלינן שמא יש דיחוי או אין דיחוי. והרי כיון דזה עכ"פ מוכח מהמשנה דמחייב בכיסוי דלא אמרי' ודאי יש דיחוי דא"כ הי' פטור מלכסות. לו יהא דמספקא ליה לתנא אי יש דיחוי או אין דיחוי והא יכול ליטול ההדס שעלה בו תמרה מטעם סד"ר לקולא. ואם נימא כעין שכתב היש"ש בבבא קמא (פ"ב סי' ה') דבתיקו אין לשום גאון לפושטה ממתני' או ברייתא דהוי כחולק על התלמוד משא"כ בעיא דלא איפשטא דגם חכם שבזמנינו רשות בידו לפושטה ואזלי' בתרי' והובא בספרי כובע ישועה בבבא קמא (ריש דף י"ח) ע"ש. וכן ניחא דאמורא יכול לפשוט מאיזו לימוד ספיקו דתנא ואינו בזה כחולק על התנא [כיון דלא נאמר כעין תיקו] ולכן הוי לגבי חכמי הש"ס ספק דתנא כספק דחסרון ידיעה דלא שמי' ספק דא"כ גם אצלינו למה יחשב ספק דבעיא דלא איפשטא בדרבנן סד"ר לקולא. וכבר הביא הגאון חיד"א בספרו עין זוכר (מערכת ב' אות ל"ג) מהמנחת יעקב דחששו להחמיר בכמ"ד בבעיא דלא איפשטא בדרבנן מה"ט דחשיב כחסרון ידיעה ע"ש וע"כ המקילין חשבוהו לספק גמור. זולת דנימא להפני יהושע דלא דמי אחר חתימת התלמוד נגד התלמוד, לאמורא נגד תנא ועכ"ז צ"ע.

ובלשון רש"י בד"ה לא אמרי' או אין דיחוי שכתב הרש"ש ר"ל דאם אין לו הדס אחר יטיל זה דדילמא אין דיחוי ע"ש. צ"ע להמבואר בש"ע ס"ס תרמ"ט דבשעה"ד שאין נמצא כשר כל הפסולין נוטלין וא"כ אפי' יש דיחוי נוטלין כשאין לו אחר דלא גרע מנקטם ולא עלה עליו תמרה דנוטלין ועב"י שם בד"ה והרמב"ם. ורחוק דרש"י יפלוג ע"ז. וע"כ אופן הספק נקט רש"י ולא נתכוון למ"ש הרש"ש:

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף