עולת שמואל (קוידר)/פתיחה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

עולת שמואל (קוידר) TriangleArrow-Left.png פתיחה

פתיחה
זאת תורת העלה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר וגו'

נבחר לד' מזבח עשה משפט וצדקה וגו'[1], כי לא תחפוץ זבח ואתנה וגו'[2] זבחי אלדי' רוח נשברה וגו'[3] כי לא צויתי את אבותיכם על דברי עולה או זבח וגו'[4].

הכתובים הללו ורבים עוד מורים באצבע דאין כוונת הקרבן, ההקרבה לבד, כי אם תכלית הקרבן - השמיעה, עזיבה וחרטה מן החטא, כמאמר הנביא הלא שמוע מזבח טוב, הרצון בזה כאשר פירשו החכמים השלמים הגאון מהר"י מוסקאטו דרוש יו"ד והחכם מהר"י אברבאנעל בפירושו לספר שמואל א'[5]: השמיעה הוא הטוב הנרצה מהקרבן, כי על ידי הקרבת חטאת ואשם הבאים על מרד או שוגג, ישיב האדם אל לבו על מה צוה ד' ככה, אם לא למען תת כופר נפשו, יען שורת הדין הנפש החוטאת היא תמות על כן אני נותן פדיון נפשי נפש זאת הבהמה נפש תחת נםש, וישוב אל ד' בוידוי על העבר, ושומר נפשו מכל רע לעתיד (כמו שכתב הרמב"ן בטעם הקרבנות וגם הרמב"ם בספר המורה הודה לזה ח"ג פמ"ו ועיין באורך עקידה שער נ"ז), ובקרבנות נדבה ר"ל עולה ושלמים, הרצון כי לד' הארץ ומלואה, ומידו הכל על כן אני זובח לד' מבחר הצאן וראשית בכורי האדמה, ובהקרבת הקרבן יקריב את נפשו לקרב אל ד' בכל נפשו ובכל מאודו, ולתכלית זה בחרו בני אדם מדורות הראשונים עד דורות האחרונים להקריב קרבנם לד' והיו לריח ניחוח לד', כדכתיב וישע ד' אל הבל ואל מנחתו[6] וגו' וירח ד' את ריח הנחוח[7] וגו' לריח נחוח לד' (לדעת הרמב"ם בספרו המורה ח"ג פל"ב והחפץ לעמוד על סוד הקרבנות ישים עינו ולבו לדברי הגאון רמ"א בספרו תורת עולה ח"ב פרקים א' ב') ומה נעמו דברי חז"ל באמרם נחת רוח הוא לפני שצויתי ונעשה מצותי, להורות על אמתת הדברים שאמרנו, וזהו מאמר הנביא ירמיה כי לא צויתי את אבותיכם על דברי עולה או זבח (כלומר שלא נצטוו על קרבנות נדר ונדבה הנכללים בעולה וזבח) כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמור שמעו בקולי והייתי לכם לאלדים (ר"ל אף אם נצטוו על קרבנות חובה המה רק לאמור שמעו בקולי, היינו חטאת ואשמות באים לעורר אל התשובה ולשמוע בקול ד', ועולת ציבור וכדומיהן באין רק לעורר כי לד' הארץ ומלואה והיינו והייתי לכם לאלדים יחדיו יתלכדו טעם הרמב"ם והרמב"ן וטובים השניים) ועל כוונה זו אמרו במגילה (דף ל"א ע"ב) זאת העולה לא נאמר אלא זאת תורת העולה, כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה, אחרי שעיקר הקרבן רק התעוררות הנפש המסתעף ממנו, העוסק בתורה ללמוד וללמד לשמור ולעשות גם הוא נזהר מכל רע כמאמר המלך דוד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך, וזהו שאמר ונבחר לד' מזבח עשה משפט וצדקה (הרצון ג"כ ע"ד שאמרנו מה שנבחר להשם מהזבח הוא המסתעף ממנו עשה משפט וצדקה) ועל דרך זה מאמרם ז"ל בזבחים (דף פ"ח ע"ב) בגדי כהן גדול מכפרין וכו' אחרי שכל אחד מבגדי כהונה מורה על עוון פרטיי, ההסתכלות בלבד מועיל לשמירה מהחטא ההוא (עיין עקידה שער נ"א) ועל זה נאמר זאת תורת העלה.

היא העֹלה, תורת הקרבנות עולה למעלה ראש, יתרון לה על כל קרבן יתר שאת ויתר שאת בזמן, יען כי כל הקרבנות מוגבלין בזמן, ביום צוותו נאמר, ביום אדם מקריב קרבן ולא בלילה, ולתורת הקרבנות עת לכל חפץ בכל עת ובכל שעה, יומם ולילה לא ישבות, בשכבו על משכבו ובלכתו בדרך חושב מחשבות בתורה ומצות, ועל ההגיון הזה נאמר[8] והגית בו יומם ולילה (כי הגה שם הכולל דיבור החיצון ודיבור הפנימי) שישים האדם עינו ולבו על דרכי השם ועל תורתו התמימה גם בלילה לא ישכב עד יאכל עד[9], וכבר אמרו על החכמים השלמים שלא הלכו ד' אמות מבלי מחשבת התורה, ועל זה אמר דוד מאויבי תחכמני מצותיך כי לעולם היא לי[10] [מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי][11], הרצון אחרי שהיתה כל מגמתו לשמור מצות אלקיו היתה מחשבתו תמיד בתורה, ללכת בדרכיו ועל ידי כך נשמרה תורתו בקרבו לעולם, ועל זה נאמר ודברת בם בשבצך בביתך ובלכתך בדרך בשכבך ובקומך, ועל זה היתרון נאמר, זאת תורת העלה (ר"ל הגיון התורה) היא העלה (ר"ל לה מעלה יתירה) על מוקדה על המזבח (ר"ל עולה ממש היוקדת על המזבח) במה שהיא היינו תורה כל הלילה (משא"כ בעולה ממש שהיא נקרבת ביום ולא בלילה).

היא העלה עולה ויורדת עמנו, בהיותינו על אדמת הקודש העיר הקודש אשר בחר לו השם, שמה ישבו כסאות למשפט, יושבי לשכת הגזית שומרי התורה, המה המורים והמה המלמדים על כל הדבר הקשה ישפטו הם וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עלינו ושמעו את שמעינו ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה אשר לו חקים ומשפטים אלו אז עלתה עמנו, והיא היורדת עמנו בגולה גם כי גלה גלינו ונפזרנו בארבע פינות הארץ לא פסקה התורה מאתנו, ירד ירדנו בתחילה לגלות בבל וירדו עמנו החרש והמסגר אלף שומרי משמרת התורה, ירדנו שנית אל ארץ אחרת כיום הזה, וירדו עמנו ריב"ז ותלמידיו ותלמידי תלמידיהן, שומרי משמרת תורה שבע"פ כי מהם תצא תורת הש"ס וכל דיני התורה, והיא חיינו ואורך ימינו, והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא נעשה כלה בפליטה הנשארת, ואמרו במגילה (שם) ששאל אברהם בזמן שאין בהמ"ק קיים מה תהי' עליהם א"ל הקב"ה יעסקו בתורת קרבנות, ועל זה רמז הנביא באמרו[12] משא דומה שומר מה מלילה שומר מה מליל, אמר שומר אתא בוקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שובו אתיו וגו' דע"י הדיבור והגיון התורה ישובו אל ארץ אחוזתם, אש תמיד הוא לא יכבה בלילה (אם בלילה ממש או בגלות הדומה ללילה לא יכבה) נרה, וכבר הבטיחנו יוצרינו לא ימושו מפינו ומפי זרעינו וזרע זרעינו עד עולם, ועל זה נאמר אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה.

היא העולה לה היתרון על הקרבנות שאינה נגבלת במקום ובאיש, הקרבנות אינן עולם לרצון כי אם במקום אשר בחר השם ב"ה, מקום המקדש בראש ההר הנבחר. ואינן נקרבים כי אם על ידי משרתי השם כהנים בני אהרן, ותורת העולה נוהגת בכל מקום ובכל איש, לא נפלאת היא ולא רחוקה, לא בשמים ולא מעבר לים, כי אם בכל מקום אשר יזכיר איש שם ד' הגדול והנורא, לכל דורש ומבקש דבר ד' ימצאנה, היא ממדבר מתנה לכל שואל ולכל שוקד על דלתי החכמה נפתחו לו שערי בינה, כקטן כגדול, ואת דכא ושפל רוח תשכון, ועל הרוב אמת מארץ תצמח, היינו מי שמשים עצמו כשיריים, עניו ושפל רוח, כמאמרם ז"ל אין השכינה שורה אלא על עשיר גבור חכם ועניו, עשיר רמז לעשיר בדעת ולמי ששמח בחלקו נפל בגורלו, וגבור בתורה הכובש את יצרו, חכם ועניו כפשוטן, ומכל המעלות ומידות שנמצאו באיש אלדים אדון הנביאים לא שבחתו התורה כי אם במדת ענוה כדכתיב והאיש משה עניו מאד, כי היא הסבה הביאתהו למעלה הרמה, כי התורה נמשלה למים העוזבים מקום גבוה ויורדין לעמק, ולכן נתנה התורה על הר סיני שהוא נמוך משאר הרים הסמוכים אליו, להורות על מידת הענוה. וכן דרשו חז"ל[13] למה תרצדון הרים גבוהים הרים גבנונים וזהו מרומז במה ששאל משה רבינו תחילת שליחותו[14] מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ובאת לו התשובה וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלדים על ההר הזה, רמז לו השם על אמרו מי אנכי שהקטין עצמו מאד לכן זכה להיות שליח השם, וזהו שהשיבו וזה לך האות השאלה הזאת ששאלת זהו האות אשר שלחתיך (כי אלולי כן לא שלחתיך) והמופת על זה בהוציאך העם ממצרים תעבדון את האלדים על ההר הזה, ר"ל ההר הנמוך משאר הרים, להורות כי רם ונשא מרום וקדוש את דכא ושפל רוח ישכון, ורמוז ג"כ במראה סולם שראה אבינו הזקן במראות הנבואה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, על השתכלות החכמה ובינה לדעת את ד' מקור מחצבתה בארץ במקום נמוך ומשם יעלה מעלה מעלה ונלוה אליו דעת רבינו הגדול בספרו המורה (ח"א פ' ?) כי כל השגתינו מן המאוחר אל המוקדם דע"י ההשתכלות בטבע הבריאה האדם עולה למעלה עד ידבר נפלאות על אל אלים, ורבותינו הקדושים רמזו על זה בצחות לשונם באמרם, הסולם רגלו עומד בבאר שבע וראשו בבית אל ואמצעו נגד ירושלים, הכוונה לפום דרכינו מצב רגלי ההשפעה בבאר שבע רמוז על מקור חכמת הטבע הנחלקת במספר שבע כאשר הוא רגיל בלשון בני אדם 'שבע חכמות', והרבה מקראות במספר שבע רומזים על חכמת הטבע (ידרוש הקורא בספר עקידה וספר נפוצות יודא להגאון מהר"י מוסקטו) וראש ההשפעה עולה עד בית אל לבקר היכל ד' בשמים ממעל, ואמצעה נגד ירושלים רומז על מקום השראת השכינה אשר עיני ד' תמיד בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, משם יצאה קצת ההשגה, ולהשגה זו אין מעצור כי רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינהו הבא לטהר מסייעין לו איש איש כברכתו אשר ברכו השם כפי עוצם תשוקתו אש תמיד תוקד בו.

היא העֹלה המעלה את איש ממעמקים למרום הרים, המגביהי שפלים לשבת על גפי מרומי קרת, ולפני מלכים יתיצב, חסדי ד' אזכיר כל טוב גמל עלי, עני אני מנוער, נולדתי באחד הכפרים, ונתגדלתי על ברכי אבי המנוח התו[רני] י[רא] א[לדים] מרבים מו"ה דוד קוידער זצ"ל אחרי אשר עזבתני אמי היקרה והישרה ממשפחת הורוויץ מ' שרל ע"ה עד היותי בן עשר שנים הלכתי לבית הספר אל בית אלוף נעורי הרבני מו"ה משה טשקין מ"ץ בק"ק ברעזי חד מתלמידי הגאון מהר"מ פישל זצ"ל עד היותי לאיש בן י"ג שנים נכנסתי לפני ולפנים לבית מדרשו של מ"ו הגאון מהר"מ בכרך זצוק"ל ואחריו שמשתי את הגאון המפורסם מוהר"א בעל א"ח[15] זצ"ל, יגיעות הרבה יגעתי ומי יספר את כל התלאה מצאתני, וקיימתי בנפשי מאמרם ז"ל פת במלח תאכל וכו' ובתורה אתה עמל, עד שנשאתי אשתי היקרה בעלת מידות ישרות מנב"ת מ' פעסל ת' בת הישיש הנעלה כ"ה זלמן אויסטרליץ סג"ל נ"י אשר נתן לי ארוחת תמיד בביתו ועל שולחנו כמה שנים אחר הנשואין גם בנו הרבני המופלא בתורה ויראה מו"ה נח סג"ל נ"י היה לי לעזר ולמשען ישלם השם להם כפעלם ומפרי פרי מעליהם יאכלו המה וצאצאיהם עד סוף כל הדורות, ומן אז לא פסקה ישיבה מביתי ואף כי אחזתי גם בד"א מסחר וקנין בכ"ז לא עזבתי ללמוד עם תלמידים הגונים תמיד היה לי דיבוק חברים ותלמידים השוקדים על דלתותי יום יום יום, זכרה אלדי לטובה ליקירי ונכבדי ק"ק פראג שתמכו בעדי ברצי כסף והרהבוני שנתקבלתי כמה פעמים לרב ומורה והמה לא נתנוני להלוך מאתם, והחזיקו במעוזי כבדוני בדרשות יותר מארבעים, קצתן שמעתתא ורובן דברי אגדה המושכין את הלב, ומצאתי תל"י חסד בעיני השומעים, עד כי בחרו בי יקירי וספוני גלילות טאבאר[16] ובודווייז ובתוכם גם אחי הצעיר ממני לימים היקר ומרומם כ"ה ישעי' קוידער יצ"ו, והשתדלו ברשיון שרי המדינה יר"ה להיות להם לרב ומורה בשני הגלילות ונתרצתי להם, זה לי יותר מארבעה שנים אשר אנכי יושב בתוכם בכבוד ותפארת, כולם ישאו ברכה מאת ד' ותקעתי אוהלי פה ק"ק קאלדי יע"א, העיר מצער ותחי נפשי בה, מצאתי תל"י אנשים יקרים אוהבי תורה רודפי צדקה וחסד, ולומדים מופלגים ונוסף על ההספקה מספיקין לי, עוד יתנו ארוחת תמיד לעשרה בחורים על צד החיוב ועוד כהנה וכהנה בנדבה ורצון, בחורים בעלי שכל צח ומצוחצח בעלי סברא ישרה והוגים בתורה יומם ולילה לא ישבותו, ייטיב השם לטובים ומטיבים ולישרים בלבביהם, הזורעים צדקה יקצרו לפי חסד.

וכל הימים תל"י חדשתי חדשים לבקרים, ואחר המשא ומתן של הלכה עם חברים ותלמידים הגונים רשמתי לי למזכרת את הטוב (ועל טוב יזכר שם צדיק המנוח הרב הגאון מו"ה בצלאל ר"ב זצוק"ל אשר מידי יום ביומו היו לי עמו שעשועי דאורייתא הוא היה לי לאב לאח ולריע כנפשי, לבי לבי הומה עליו, תשכח ימיני אם אשכחהו, נפשו צרורה בצרור החיים עם נשמת בעלי ש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים) ומחידושים אלו עשיתי מחברת שבועת המשנה על מסכתא שבועות, טיב גיטין על מסכתא גיטין, דרך אמונה על מסכתא ע"א (אשר אמרתי בלבבי זה יצא ראשונה) מקראי קודש דרשות שמעתתא לעתים ידועים לחגים ושבתות, והו"ת, אהבת אמת ב' חלקים יותר משבעים דרשות אגדתא אשר בשרתי צדק בקהל רב בק"ק פראג ופה בקהילתי ובגלילותי, נוסף על זה שו"ת קרוב לשלש מאות, קצתן באו לידי הלכה למעשה וקצתן נשאלתי מזולתי וקצתן אשר בררתי ע"י חקירה ודרישה בש"ס ופוסקים חלקתים לשלשה חלקים חלק א' על שולחן ערוך אורח חיים, ח"ב על שולחן ערוך יורה דעה, וח"ג על שולחן ערוך אבן העזר וחושן משפט, קראתים עולת שמואל על שמי, ועולה ע"ש העולה על רוחי הי' תהי' וגם ע"ש המקרא הנאמר בשמואל (שמואל א, טו כב) הנה שמוע מזבח טוב כאמור בפתיחת דברינו, תורת ד' היא העולה, וגם מספר התשובות קי"א כמנין עול"ה (מלא כאשר נמצא בפרשת פינחס) וזאת תורת עולה.

וזאת תורת עולה, דברים פשוטים להלכה למעשה יעמוד עליהם כל מבקש דבר ד' כקטן כגדול, דינין מחודשים על פי חקירה ועומק העיון בש"ס ופוסקים לבעלי מדע והשכל המקבלים האמת ממי שאמרן, ופלפולים עמוקים לחריפים ובקיאים לעורר לב משכילים, וידעתי גם ידעתי כי ימצאו הבאים אחרי בקעה לגדור, ובכ"ז באתי לעורר לב המעיין, ועל הרוב יצאתי לטעום טעם כעניינו להקל, אך על פי ראיות ברורות אשר יתנו עדיהן ויצדיקו דברי, ואם שגיתי אתנצל בדברי המשורר (תהלים יט יג) שגיאות מי יבין ונשענתי בדברי חז"ל וכל מעשיך יהיו לשם שמים, ואם יפגעוני הרודפים אשר כל חלקה טובה יבאישו ובמים צלולים ונקיים יגרשו רפש וטיט, ולמלשינים אין תקוה להנצל מהם, אחיש להם לא אשים לב, יקללו המה השם יברך, ועל לשוני תמיד מאמר החכם הדובר בו וז"ל הטהור[17] אם יקרך מקרה לא טהור אשר קנאים פוגעים בך אל תזעף משתה ראשונים הוא מימות רבינו הגדול הרמב"ם זצ"ל ומן אז ועד עתה לא פסקה הקנאה קנאת איש מרעהו וכל הגדול מחבירו מציריו יותר במספר עוד יבואו ימים ויכירוך הבט נא וראה בהקדמת ס' פלתי עכ"ל. ומדי דברי מהרמב"ם זכור אזכרנו מש"כ בהקדמתו לספרו המורה אני האיש כשיציקהו[18] הענין וכו' ולא אמצא תחבולה ללמד האמת שבא עליו המופת אלא כשיאות לאחד המעולה ולא יאות לעשרת אלפים סכלים אני בוחר לאמרו ולא אחוש לגנות הסכלים וארצה להציל המעולה ההיא, עכ"ל. וידעתי בנפשי שיאות חיבורי לכל מבקש אמת, ולא יאות רק למעוררים ונוקפים ע"כ לא אחוש להם, לא אירא מהם ולא מהמהם ולא מהמונם, מלפנים זאת בישראל לפרוש החיבור כשמלה לעיני גדולי הדור לשפוט, והמה נתנו מהודם עליו להציל המחבר מכף אויב ואורב, אך ברבות הימים נתקלקלה השורה, המסכימים לא ראו ולא הביטו בחיבור ואם הביטו בו אפס קצהו ראו וכולו ואף רובו לא ראו והעריכו ערך השבח ותפארת החיבור כפי ערך המחבר וערך המחבר כפי ערך הכסא, אם על כסא רם ונשא הוא יושב יפארו וישבחו עד אין חקר לתבונתו, ואם באחד הערים הוא יושב יתנו יד למו פה, לכן הקורא לא יחיש למסכימים, החיבור יעיד על עצמו ועל המחבר אם זך וישר פעלו, ואם שגה אתו תלין משוגתו, וכבר אמר החכם החכמה תעוז לחכם יותר מעשרה שליטים, ואני בד' אעלוזה, בו אשים מבטחי שלא אבוש ולא אכלם ולא יכשלו חבירי בדבר הלכה. אבוא ביתו בעולה עולת שמואל, ואשלם לו תודה על כל הטוב [אשר] גמלני מנעורי עד היום הזה, ד' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך, כי לא תחפוץ זבח וגו' היטיבה ברצונך את ציון שערים המצויינים בהלכה אז תחפוץ זבחי צדק עולה ומנחה, תבנה ותכונן עיר הקודש במהרה בימינו אמן סלה.

נשלם יום ה' טו"ב טבת לסדר ויעש להם בתים תקפב"ל.
שמואל ליב קוידער
תושב ק"ק פראג ובתוך עמי אנכי יושב פה ק"ק קאלדי ועיני צופות לטובת בני עמי יושבי גלילות טו"ב.


שולי הגליון


  1. משלי כא ג ע"ש לישנא דקרא. רבנו מקפיד כאן ולהלן שלא לצטט ג' תיבות כצורתן אלא מסרס המקרא ודורשהו או משנה תיבה אחת חסרה למלאה ולהיפך. אבל בכותרת המאמר ובראשי הדיבורים באותיות מרובעות לא הקפיד בזה.
  2. תהלים נא יח.
  3. שם שם יח.
  4. ירמיה ז כב ע"ש לישנא דקרא.
  5. אולי המכוון לשמואל א' פרק ב.
  6. בראשית ד ד.
  7. בראשית ח כא.
  8. יהושע א ח
  9. ע"פ בראשית מט כז.
  10. תהלים קיט צח
  11. שם שם צט.
  12. ישעיה כא יא.
  13. המכוון כנראה לדרשת חז"ל במגילה כט.
  14. שמות ג יא.
  15. רבי אלעזר בעל אור חדש.
  16. קישורים למידע על טאבור: טאבור באתר ויקינתונים, המכלול.
  17. ראו כעין זה בהקדמת קונטרס עגונות למוהר"ל (זאלקווא תקט"ו) לריח"ל מייזלש מפרעמשלא בעהמ"ח פני יוסף, זו לשונו: והנני אומר כאשר אמר חכם אחד אם יקרך מקרה לא טהור אשר קנאים פוגעים בך אל תזעף, משתה ראשונים הוא מימות רבינו הרמב"ם ז"ל, ומאז עד עתה לא פסקה קנאת איש מרעהו, וכל הגדול מחבירו מצירו יותר ובמספר עוד יבואו ימים ויכירוך. ע"כ ולע"ע לא מצאנו לאיזה 'חכם אחד' יכוונו שניהם.
  18. בנדפס בטעות: כשיקיצהו.
·
מעבר לתחילת הדף