עולת שמואל (קוידר)/יז
|
< הקודם · הבא > |
ברוך אברהם לעליון קונה ארץ ושמים, בברכה משולשה ובעדי עדיים, חשכת ליל יאיר לך כצהרים, אהו[בי] תלמידי המשכיל ונבון התו[רני] המושלם ומופלג י[רא] א[להים] מרבי[ם] הר"ר אברהם יצ"ו.
אשר שאלת ממני על פי האמור בשולחן ערוך אורח חיים סי' קנ"ה, אחר שיוצא מבית הכנסת ילך לבית המדרש ויקבע עת ללמוד וכו', אם תקבע עת ללימוד המקרא או לימוד המשנה או גמ' או פוסק, ואם תזכה שיהיה תורתך אומנתך אלמדך סדר הלימוד, איך ובמה, זהו תורף שאלתך.
אהובי בני הקשית לשאול כאשר שאל אלישע מאליהו זכור לטוב, ששאל ממנו ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, כי שאלת ממני דבר לא למדוני רבותי, ובשולחן ערוך יורה דעה סי' רמ"ו אמרו רק דרך כלל חייב אדם לשלש למודו שליש במקרא שליש במשנה ושליש בגמ' וכו' והרמ"א שם סמך אדעת ר"ת דבתלמוד בבלי שלנו יוצא ידי שלשתן, וע"ז סמכו על הרוב התלמידים וכמעט נשתקע תורה שבכתב מפיהם, הן אמת בזה ובכיוצא בו ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה, וגם אמרו כלל גדול אין אדם לומד אלא מה שלבו חפץ, אך להשיב פניך ריקם לא אוכל, ואשיב כיד ד' הטובה עלי.
גי' בקדושין למ"ד ע"א אמר רב ספרא משום ריב"ח מאי דכתיב ושננתם לבניך אל תקרא ושננתם אלא ושלשתם לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה ושליש בגמ' ופריך מי ידע כמה חי ומשני לא צריכא אלא ליומא, פי' בכל יום ישלש משנתו שליש במקרא וכו' וכתבו התוס' בשם ר"ת שאנו סומכין אהא דאמרינן בסנהדרין תלמוד בבלי בלולה במקרא במשנה וגמ' וכו' אין כוונתו דזה הוי מצוה מן המובחר, כי אם דאף בזה יוצא בדיעבד וכן נראה מהשולחן ערוך יורה דעה סי' רמ"ו ס"ד שכתב הרמ"א וי"א שבתלמוד בבלי וכו' אדם יוצא ידי חובתו בשביל הכל, בכ"ז מסיים ואין לאדם ללמוד כי אם מקרא משנה וגמ'.
ואין זה סותר עם מה שאמרו בבבא מציעא דף ל"ב העוסקים במקרא מדה ואינה מדה, במשנה מדה ונוטלין עליה שכר, בגמ' אין לך מדה גדולה הימנו וכו' דמשמע שיכול אדם לעסוק בדבר אחד לבד, ועל לימוד הגמ' לא קשה דאפשר לומר כמ"ש התוס' בשם ר"ת בש"ס בבלי אדם יוצא ידי חובתו ידי מקרא משנה וגמ'. אבל על לימוד מקרא או משנה קשיא לכאורה. ויש ליישב ע"פ מ"ש שם המחבר ביורה דעה סי' רמ"ו ס"ד במה דברים אמורים בתחילת שנותיו של אדם אבל כשיגדל בתורה ולא יהיה צריך ללמוד תורה שבכתב וכו' יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי תורה שבע"פ כדי שלא ישכח דבר מד"ת ויפנה כל ימיו לתלמוד בלבד כפי רוחב לבו וישוב דעתו וכו', ומעתה הוי שפיר שלמד כבר ועתה הוא עוסק בה דלאחר שלמד נקרא עסק שאין צריך עיון רב וזהו הנקרא בלשון חכמים עסק, כמו מתעסק בחלבים ועריות, המתעסק לא יצא וכו', וכיון שהוא רק עוסק שכבר למד תורה שבכתב ותורה שבעל פה אם הוא עוסק במקרא הוי מדה ואינה מדה, דהמקרא בלי קבלת חז"ל אינו מבין דבר לאשורו, ובקל יכול לנטות מדרך האמת, ועל זה אמרו בברכות מנעו בניכם מן הגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים, הרצון שלא ירגילום במקרא לחוד בלתי קבלת חז"ל ויפרשו המקרא לפי הגיון לבם לבד, בזה יטו מדרך האמת,כי אם הושיבום בין ברכי ת"ח, רמז על דרך קבלת חז"ל שיפרשו המקראות ע"פ תורה שבעל פה שהיא התורה האמתיית ומש"ה הלומד מקרא לחוד הוי מדה ואינה מדה - והעוסק במשנה מדה ונוטלין עליה שכר כי ע"י המשנה יודע עיקרי התורה ויסודותיה ולכך מקבל עליה שכר ובכ"ז אינה המדה המעולה מכולן, כי גם במשנה דברים סתומים וחתומים לא יתבררו ויתלבנו כי אם ע"פ הגמ', ולכן לימוד הגמרא אין לך מדה גדולה הימנה, ואע"ג דבזמנינו שעמדו מפרשים גדולים לפרש המקרא ע"פ הקבלה האמתיית כגון רבינו הגדול רש"י ז"ל אשר האיר עינינו בתורה נביאים וכתובים ולא נטה מדרך הקבלה, וכן במשנה עמדו המפרשים הגדולים רבינו הגדול הרמב"ם שפי' כל שתא סדרי המשנה והר"ש והראב"ד והרא"ש שפירשו איזה סדרים והגאון רבינו עובדיה מברטנורא והבאים אחריו שפירשו כל סדרי משנה לפום מסקנת הש"ס, והיה מקום לומר דאף בלימוד המשנה הוי מדה גדולה שאין למעלה הימנה מ"מ נראה דלימוד הגמ' עולה על כולנה.
מלבד שכמה תילי תילין של הלכות שחידשו האמוראים מסדרי הגמ', ופירושלים שונים על המשנה שלא נזכרו במפרשים שלא יגיע האדם אליהן זולת לימוד הגמ', מוסף על זה מוסר השכל ומידות ישרות, משלים ומליצות מובאים בדברי אגדה בפז לא יסולאו, ועליהו לא יבול, לא יצא מפיהם דבר לריק, והדברים אשר לפי פשוטן נראים מחוסרי הבנה ומכחישים החושים, העומד עליהם בעין חקירתו יבין ויביט תעלומת חכמה כפלים לתושיה(ע"פ איוב יא ה.) ולידיעות רמות, עיין בהקדמת הרמ"בם לפרק כל ישראל במסכת סנהדרין (ואם תשאל מדוע דברו חז"ל בחידות ולא במראה, עיין ע"ז הרמב"ם בספרו המורה, זאת היתה להם שלא יהיו ידי הכל ממשמשין בידיעות הנשגבות וכבוד אלקים הסתר דבר, ועיין עוד בס' נפוצות יודא דרוש י"ג טעמים שונים, וסוף דבריו כי את אשר יאהב האדם בחבה יתירה הוא הדבר אשר ייגע מאוד בהשגתו, ואהבת אדם לבנים העד על זה, ומצד חבובו ישאר בזכרונו תמיד וכו', עיין עליו ותמצא מנוח):
ואף שאמרתי לך לימוד הגמ' מעלה שאין לך מדה גדולה הימנה, מ"מ בזמנינו זה אין אדם יוצא ידי חובתו בלימוד גמ' לחוד כי אם בלימוד הפוסקים — ובראשם השלחן הטהור אשר ערך לפנינו הקדוש מהר"י קארו, עם המפה אשר פרש הגאון רמ"א, ונושאי כליהם, אשר על ידם יעמוד אדם על כל דיני תורה, וכבר קבלו עליהם לדון ע"פ המגן אברהם באורח חיים וע"פ הש"ך ביורה דעה וע"פ הבית שמואל באבן העזר וע"פ הסמ"ע בחושן משפט, ובכ"ז אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בו חוץ על אחת כמה וכמה בנדון דידן שלא נאמר הכלל הזה בפירוש, רק שכך נהוג עלמא, ואם בעל נפש אתה, ותמצא ראיות נכונות היפוך דעתם, ותמצא תנא דמסייע בדברי האחרונים זולתם, תוכל להכריע כנגדם, והעד על זה תשובות האחרונים שנושאים
ונותנים בדבריהם ומכריעים כנגדם, אכן לזה צריך האדם להגיע למדרגה גדולה, ועמדו דבריו בנסיון ונתמחה גברא, שהוא מומחה לרבים ונבחנו ונצרפו דבריו בכור השכל, ודע לך.
ואחר הדברים אלו איעצך ויהי אלקים עמך, מדי שבת בשבתו, תקרא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום עם פרש"י והשמר לך פן תעזוב את הלוי הוא הגאון רבי אהרן הלוי בספרו החינוך, על ידו תדע כל התורה הלכותיה דקדוקיה וטעמי התורה, ומי יתן ויהי ספר הזה שגור בפי התלמידים אחד מהם לא נעדר, ובכל יום תלמוד פרק משניות, ודף א' או יותר בגמ' למען יהיה לשון הש"ס רגיל על לשונך - ותלמוד מידי שבוע דף א' או יותר בעיון רב ועומק בדברי הפוסקים הראשונים, וגם תעיין במפרשים המפורסמים מהרש"א, מהרש"ל ומהר"מ וכדומיהן, ואם יקשה דבר בעיניך אם תמצא היתר במפרשים המפורסמים מוטב ואם אין אל תיגע מאוד מאוד כי דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, כי ברוב ימים תמצא תירוץ נכון אשר לא תוכל להשיגו ביגיעה רבה טרם באת אל מקום נכון לזה, והשמר מאוד שלא תכנוס בדחוקים ועייל פילא בקופא דמחטא, נקרא פלפול של הבל, כי עד"ז לא תבוא אל תכלית דבר, ובלימוד הפוסקים הזהר מאוד שיהיו לפחות שרשי הדינים ערוכים לפניך ולעת מצוא תמצאנו על מכונו, ותוכל לעיין ולדקדק כל צרכך, ואם תמצא דין חדש בשולחן ערוך שלא במקומו תרשמו על מקומו הראוי לו, ואין מפרשין לחכם, ובלימוד שאר חכמות עיין רמ"א יורה דעה סי' רמ"ו ודו"ק, אך בילדי נכרים אל תשפיק.
וכ"ז למי שתורתו אומנתו, אבל מי שקובע עתים לתורה, ילמוד בכל יום פרק א' משנה, וקצת שולחן ערוך אורח חיים ויורה דעה, ואם עוד נשאר לו בזמן ילמוד גמרא, בכל זאת לא על הכלל אני אומר, כי אם כל אדם ילמוד מה שלבו חפץ אם כוונתו לשם שמים, וחפץ השם בידו יצליח.