עבודת המלך/תלמוד תורה/ב

עבודת המלך תלמוד תורה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר. בנוסחאות ישנות במעשה רוקח הספרדי וכן בדפוס קונשטנדינא רס"ט ליתא ובכל עיר ועיר בדברי רבנו ומשמע מדברי רבנו מדינה גדולה מפלך וכן עי' בדבריו בפ"א מהלכות סנהדרין ה"א וה"ב, וצ"ל דהיתה לרבנו גרסא אחרת קצת בב"ב דף כ"א שם ופלך היתה מתקנת ר' יהושע בן גמלא ועי' סדר משנה עמד ע"ז גם מעשה רוקח נדחק ועי' בערוך ערך פלך שכתב פי' ה' או ו' עיירות שהן מקובצות במקום אחד נקראים פלך, ומשמע מזה כדעת רבנו ומדינה גדולה מזו, והנה יעוין ברבנו גרשום מאור הגולה ז"ל שם בב"ב שפי' לא ממטינן ינוקא ממתא למתא וז"ל מפני כן התקינו להושיב מלמדי תינוקות בכל פלך ופלך והוא פלא דהרי בפירוש אמרו בגמ' שם הטעם, ועדיין מי שיש לו אב היה מעלה ומלמדו ומי שאין לו אב לא היה עולה ולמד התקינו שיהא מושיבין בכל פלך ופלך הרי דתקנת פלך אינה מתקנת יהושע בן גמלא כלל והרי רבנו אמר כאן מתקנת יהושע בן גמלא ואילך לא ממטינן ינוקא וכו' וצ"ל על כרחך דגם לרבינו גרשום מאור הגולה היתה לו גירסת רבנו דתחלה התקינו שיהיו מושיבין בכל מדינה ומדינה דמדינה גדולה יותר ותקנת בכל פלך ובכל עיר זוהי כבר תקנת יהושע בן גמלא, ומפרש רבינו גרשום מאור הגולה ז"ל דזהו מאי דאמרו שם ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז, ואינו מבואר דלמה עשו כן ואיחרו עד בן ט"ז וי"ז עד שהוצרך יהושע בן גמלא לתקנה חדשה, ומפרש רבינו גרשום מאור הגולה דהטעם היה שהיו יראים להעלות את הקטנים למדינה משום חשש סכנה ולהכי הכניסום כבן ט"ז וי"ז שכבר היו גדולים ולהכי התקינו אח"כ שיהיו מושיבין בכל פלך ובכל עיר וזהו אמרו שמפני זה התקינו להושיב מלמדי תינוקות בכל פלך, ועי' עוד בזה בה"ו מש"כ ויומתקו הדברים מאד.

וכל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחרימין את אנשי העיר עד שמושיבין מלמדי תינוקות ואם לא הושיבו מחרימין את העיר. עי' כ"מ, ונוסח גמ' דילן א"ל ר' שמעון בן לקיש לר' יהודה נשיאה וכו' כל עיר שאין בה וכו' מחריבין אותה רבינא אמר מחרימין אותה, ולפי"ז היה לפסוק כרבינא אבל גי' הרי"ף וכן הוא בכת"י אוקספורד הובא בדקדוקי סופרים ואמרי לה מחרימין וכן הוא בכ"מ ולהכי אפשר לפסוק כתרווייהו, והיותר נראה דרבנו היתה לו גי' השאלתות שאילתא קמ"ב כל עיר שאין בה מלמדי תינוקות לסוף מחריבין אותה רבינא אמר מחרימין אותה איתמר, ומפרש רבנו דרבינא לא פליג אלא מוסיף דמתחלה מחרימין ולסוף מחריבין אותה, כמ"ש רשב"ל וזהו מ"ש רבינו דמתחלה מחרימין אנשי העיר ואם לא הושיבו מחרימין את העיר וזהו מאי דאמר לסוף מחריבין אותה והוא ישר.

ב

מכניסין את התינוקות להתלמד כבן שש כבן שבע לפי כח הבן ובנין גופו. כתב רבנו לפי כח הבן ובנין גופו אולי כוון למ"ש הרמ"ה ז"ל בנימוקיו, ומכניסין אותו כבן שש כבן שבע כל חד וחד לפום חורפיה ולפום בריאותיה, שיש נפק"מ גם בחריפות הילד ושכלו עי"ש וזהו כוונת רבנו לפי כח הבן היינו לפום חורפיה, ובנין גופו היינו לפי בריאותו.

ופחות מבן שש אין מכניסין אותו. כן הוא גם דעת התוס' בב"ב כ"א שם. והנה מבן חמש למקרא עי' כ"מ וכבר כתבתי בפרק הקודם בשיטת רבנו, והוא בן שש שלמות אבל עדיין צ"ב במה דאמרו בכתובות נ' ע"א כל המכניס את בנו פחות מבן שש רץ אחריו אינו מגיע איכא דאמרי חביריו רצין אחריו ואין מגיעין אותו ותרויהו איתניהו וכו' ואיבעית אימא הא דכחיש הא דבריא הרי להדיא דבריא גם בפחות מבן שש מכניסין אותו, וכנראה כוון לזה בהגהות מיימוני כאן במ"ש לחלק בין בריא לבריא גמור, ולדעת רבנו צ"ל, דאפשר דאם האב הכניסו לבית הספר מבלי יודעים אל נכון שנות הילד והוא בריא יש שמצליח אבל הציוי של רב לרב שמואל בר שילת בציר מבר שית לא תקבל, הוא מוחלט דאם רק יודעין שהוא פחות אין מקבלין אותו לבית הספר ואין מתחשבין אם יש מי שיצליח עי"ז ופשוט.

והנה לא הזכיר רבנו דקודם בן עשר לא ילמוד משנה עי' פרש"י והרע"ב ז"ל במשנה, דאין זה זמן קבוע ואם הוא זריז ויודע מקרא קודם עשר שפיר דמי.

ומכה אותן המלמד להטיל עליהם אימה. עי' כ"מ דהוא מב"ב שם כי מחית לינוקא לא תמחי אלא בערקתא דמסאנא, ומקורו במכות ח' ב' והרב הרודה את תלמידו וכו' אע"ג דגמיר נמי מצוה קא עביד דכתיב יסר בנך ויניחך.

ואינו מכה אותם מכת אויב מכת אכזרי. הוא במכות כ"ב ב' מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הוכיתי בית מאהבי ורבנן ההוא בתינוקות של בית רבן הוא דכתיב ועי' גיטין ל"ו א' בההוא מקרי דרדקי דאדריה רב אחא על דעת רבים דהוה פשע בינוקי פי' שהיה חובטן יותר מדאי עי' רש"י ז"ל.

לפיכך לא יכה אותם וכו' אלא ברצועה קטנה. גם [על] זה הוא מקור הכ"מ לא תמחי אלא בערקתא דמסאנא.

ויושב ומלמדן כל היום כולו ומקצת מן הלילה. כמ"ש סוף תענית וב"ב קכ"א דמוסיף יוסיף וכו' ולשון תקבריה אימיה לא שייך אלא בתינוקות כ"כ הגר"א ז"ל ועי' מגדל עוז הרגיש בזה וכתב ואם יש לו ראיה אחרת לא ידעתיה ועי' מדרש רבה שמות פרשת תשא רבנן אמרי ביום ולילה (למד עמו הקב"ה) שנא' ויהי שם עם ה' וכו' לכך התקינו חכמים שיהיו משנין (מלמדי תינוקות) יושבים בבקר ובערב שנא' לא ימוש ספר התורה הזה וכו' וזהו מקור דברי רבנו וכבר הרגישו בו.

ולא יבטלו התינוקות כלל חוץ מערבי שבתות וימים טובים בסוף הימים. לא נודע מקורו ועי' באר הגולה יו"ד שם כתב וז"ל ולא כתב בכ"מ ולא בב"י מוצא דין זה ולענ"ד נראה מברייתא אמרו עליו על ר' עקיבא וכו' פסחים ק"ט א' עי"ש דמשמע שר"ע החמיר בזה ושאר חכמים עשו כן בכל ערב יו"ט וכמובן אין הדברים מוכרחים ומרן הגר"א ז"ל כתב ע"ז משום שאז זמן סעודה כמ"ש ריש ברכות ע"כ. וזהו אפשר טעמו של דבר אבל לא מקורו. ומו"ח הגאון החסיד מוהר"א הלוי זצוק"ל הראה לי מקור הדברים בסוכה כ"ח א' גבי ר' יוחנן בן זכאי ור' אליעזר שאמרו שם עליהם ולא אמר הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מערב פסח וערב יום הכפורים, והנה ברבנו חננאל שם הגרסא חוץ מערבי פסחים שבתות וימים טובים וידוע דרבנו נמשך אחרי גירסאות רבנו חננאל ברוב המקומות, שוב מצאתי בדקדוקי סופרים בסוכה שם הביא גרסאות מכת"י שונים להדיא חוץ מערבי שבתות וימים טובים וכן בריטב"א ז"ל הביא גרסא זו ועי"ש שהביא קצת סמוכין לזה מהא דבפסחים ק"ט גבי מעשה דר"ע שהבאנו לעיל לא הביא הא דריב"ז דהכא דקדים ליה או דר"א דגביה קאי אלא משום דשם הוא בערבי פסחים וערבי יוה"כ וכאן בערבי שבתות וימים טובים ועי' עוד מ"ש בזה לקמן בפ"ב מהל' חמץ ומצה ה"ג.

בימים טובים. כנראה לא היתה כן גי' הטור והב"י בלשון רבנו ועי' באר הגולה שם הרגיש בזה ולפלא כי ברמב"ם שהדפיס מרן הב"י בחייו נמצא גם שם הנוסח ובימים טובים, והטעם עי' בשו"ע הרב ז"ל שכתב משום שמצוה לשמח בהם התינוקות במה שהוא שמחה להם וכמו שנתבאר בהל' יו"ט עי"ש.

ג

מלמד התינוקות שהוא מניח התינוקות ויוצא. הוא מב"ב ח' ב' דרב אשכחיה לרב שמואל בר שילת דהוה קאי בגינתא א"ל שבקית להימנותך וכו'.

או שהוא עושה מלאכה אחרת עמהן. כמ"ש בתוספתא דב"מ הביאה הרי"ף והרא"ש ז"ל בפ"ה דב"מ המושיב וכו' והעתיקה גם בשו"ע חו"מ סי' קע"ו ס"י וכ"ש במלאכת שמים, ועי' בירושלמי פ"ז דדמאי תני לא יחרוש וכו' לא יעשה בתוך שלו בלילה וישכיר עצמו ביום וכו' מפני שהוא ממעט במלאכתו של בעה"ב, ר' יוחנן אזל לחד אתר אשכח ספרא איינם אמר להו מהו כן אמרו ליה ציים א"ל אסור לך ומה אם מלאכתו של בשר ודם אסור מלאכתו של הקב"ה לא כ"ש.

או שהוא מתרשל בלימודן הרי זה בכלל ארור עושה מלאכת ה' רמיה. עי' בתוס' ב"ב כ"א סוף ע"א ד"ה [סך] פי' ר"ח דרביה אקרייה זכר כדין והיינו רמיה דלא אשגח למידע היכי הוה קרי תלמידיה וכ"נ אבל אין לפרש שגם רבו טעה וכו' דא"כ לאו רמיה הוא מרן הגר"א ז"ל.

לפיכך אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה. ר"ל שהרי נאמר עליהם מצדיקי הרבים בב"ב ח' ב' שם ועי' בחגיגה ט"ו ב' דמשני הא בגדול הא בקטן הרי דבקטן בעינן ודאי זהירות יתירה שיהא הרב ירא שמים, ואפשר ג"כ שכוונת רבנו באמרו בעל יראה להא דכתב לקמן בפ"ד ה"ה כדי שתהא אימתו עליהם וילמדו ממנו במהרה וזהו אמרו בעל יראה וצ"ע.

מהיר לקרות ולדקדק. ב"ב כ"א שם ועי' טוש"ע שביארו מדקדק עמהם להבינם על נכון ובודאי שגם זה בכלל גריס ודייק האמור שם בגמרא.

ד

ומי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות. עי' כ"מ ועי' בפכ"ב מהל' איסורי ביאה ובמ"מ שם. ועי' למרן הגר"א ז"ל באה"ע סי' כ"ב שכתב וצ"ל דמפרש דהאיבעי שם בקדושין פ"ב (מי שאין לו אשה כלל או דלמא בשאינה שרויה אצלו) נפק"מ גם לת"ק דלא הו"ל לאיבעי אליבא דר' אלעזר (ר"ל אם נימא דפסק כת"ק על כרחך דיש נפק"מ גם לת"ק בהאיבעי עי"ש) וכל זה דחוק, דלשון רווק משמע לא כן, וכן פי' שם בפי' המשנה רווק מי שלא נשא אשה לעולם וכפי' התוס' עכ"ל אבל עי' בתוספת ר"י הזקן בקדושין שם מבואר להדיא כדעת הרב המגיד בדעת רבנו ור"א ס"ל דאפילו רק אין אשתו עמו אסור ות"ק פליג ופסק כת"ק, ועי"ש שהאריך וכתב וכן עיקר.

וכל אשה לא תלמד תינוקות. עי' כ"מ דכלל במ"ש וכל אשה אפילו נשואה דבשלמא גבי איש אשתו משמרתו לפי שדרכה להיות תמיד בבית משא"כ באיש וצ"ע דהרי רבנו כתב להדיא בפכ"ב מהל' איסורי ביאה שם דאינה צריכה להיות שרויה עמו בבית הספר אלא אפילו היא בביתה שרי וא"צ כלל לטעמא דאשתו משמרתו אלא שתהיה עמו בעיר, ועי' בט"ז שם סק"ז מ"ש לחלק בין איש לאשה, אולם הנראה דצ"ל וכן אשה לא תלמוד תינוקות במקום וכל אשה וכן הוא להדיא בדברי רבנו שם וא"כ שפיר אפשר דהדין באשה כמו באיש ואין חילוק כלל וצ"ב, ועי"ש בדברי רבנו הי"ג שכתב במי שאין לו אשה הטעם מפני שאמות הבנים באות לבית הספר לבניהם ונמצא מתגרה בנשים (כן מפרש רבנו הא דאמרו בגמ' משום אמהתא דינוקא) ובאשה דלא תלמד דג"כ הטעם משום אבהתא דינוקי, כתב ונמצאו מתיחדים עמה ולכאורה צ"ב דגם באיש עיקר הטעם משום יחוד הוא, ועי"ש במ"ש דבר נכון מאד דלהכי כתב רבנו שם גבי איש תינוקות ובסיפא באשה כתב לא תלמד קטנים, משום דבאמת מותר להתיחד עם אשה שיש עמה תינוקת היודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה, ולפי"ז הכא דאיכא תינוקות משום יחוד היה שרי, אבל האיסור משום שהוא מתגרה בנשים משא"כ באשה דעיקר הטעם משום יחוד להכי כתב קטנים אבל גדולים מזה ליכא עוד יחוד עי"ש, ועל כרחך צ"ל כמ"ש כאן דעכ"פ לא חמורה אשה מאיש.

ה

כ"ה תינוקות מלמדים אצל מלמד אחד, היו יותר על עשרים וחמשה עד ארבעים מושיבין עמו אחר לסייעו. הוא כפי' רבנו יונה שהביא הנימוק"י והרא"ש והטור חולקים ע"ז והנה עי' בתוס' שם שכתבו דדוקא בדאיכא כ"ה תינוקות הוא דתיקן יהושע בן גמלא, ורבנו לא הזכיר אלא דמושיבין מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר ואע"פ שאין שם כ"ה תינוקות, וסך מקרי דרדקי כ"ה תינוקות לא קאי לענין זה כמו שכתבו התוס' שם דבפחות מכ"ה אין כופין אלא דזהו רק השיעור כמה יכולין ללמוד אצל מלמד אחד וכן הוא מבואר ברבינו גרשום מאור הגולה ז"ל שם וזוהי שיטת רבנו המפולשה בכל הענין הזה עי' בזה בכל מה שכתבתי.

ו

מוליכין את הקטן ממלמד למלמד אחר שהוא מהיר ממנו וכו'. זהו לדעת רבנו פירוש, מאי דאמרו שם אבל מבי כנישתא לבי כנישתא ממטינן ר"ל מבית ספר אחד למשנהו שהוא טוב מאד באיזה צד אם במקרא אם בדקדוק. ועי' לרבותינו הראשונים ז"ל שנדחקו בביאור מבי כנישתא לבי כנישתא, ועי' להרמ"ה ז"ל בנימוקיו שכתב מבי כנישתא דמצליבה לבי כנישתא אחריתא ממטינן ולא צריך לאוקמי מקרי דרדקי בכל כנישתא וכנישתא והוא דחוק, ושיטת רבנו מחוורת, והנה עי' בלח"מ שהקשה בדברי רבנו דלדידיה מאי האי דאמרי מתקנת יהושע בן גמלא לא ממטינן ינוקא ממתא למתא, כיון דלדעת רבנו לא קאי אכפיה, אלא שאין מוליכין ממלמד אחד לטוב ממנו ממתא למתא מאי תלוי זה בתקנת יהושע בן גמלא, וכבר הבאנו לעיל בה"א שיטת רבינו גרשום מאור הגולה ז"ל שכתב מתקנת יהושע בן גמלא לא ממטינן ינוקא וכו' מפני כן התקינו להושיב מלמדי תינוקות בכל פלך ופלך, וכבר כתבנו שאחר התקנה הראשונה שהיו מושיבין בכל מדינה ומדינה (לגירסת רבנו) הרי היו מעלין אותן כבן ט"ז כבן י"ז מפני סכנת הדרכים להוליך את הקטנים ולהכי התקינו שיהיו מושיבין בכל פלך ובכל עיר ואחר תקנה זו אין מוליכין ינוקא למלמד יותר טוב ממתא למתא.

ועי' בתוס' שם שכתבו דהא דלא ממטינן ינוקא ממתא למתא דוקא בדאיכא הכא כ"ה תינוקות ואינה כן שיטת רבנו וכן הובא גם בחידושי הר"י מיגאש ז"ל וכמ"ש בזה וכנראה כיון דאמרו בגמ' כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבין אותה אין חילוק בין איכא התם כ"ה תינוקות או לא וכן סתם רבנו לעיל.

ז

אחד מבני מבוי שבקש להעשות מלמד אפילו אחד מבני החצר אין יכולין שכניו למחות בידו. הנה לפי שיטת רבנו בפ"ו מהל' שכנים, מיירי הכא באין שם מלמד אלא הוא דאי ביש מלמד אחר מאי חידושא, הא גם בשאר אומנות מותר וכמו שמפרש רבנו ולשכנו אינו כופהו.

וכן מלמד תינוקות שבא חבירו ופתח בית ללמד תינוקות בצדו וכו' אינו יכול למחות בידו. על כרחך מיירי במלמד שאינו מבני מתא, דאף שבר מתא אבר מתא אחריתא יכול לעכב היכא דלא שייך בכרגא דהכא, במלמד אינו יכול לעכב, ויליף לה רבנו מהא דאמר רב יוסף ומודה רב הונא במקרי דרדקי דלא מצי מעכב אף דלרב הונא בן מבוי יכול לעכב על בן מבוי חבירו, א"כ הרי הוא הדין לדידן באינו בר מתא וכן כתב הרמ"ה ז"ל בנימוקיו, ומסתברא דכי היכי דמודה רב הונא, ה"נ מודה רב הונא בריה דרב יהושע ואע"ג דלא שייך בכרגא ע"כ, וברייתא דכופין בני מבואות זה את זה שלא להושיב ביניהן וכו' מלמד תינוקות, היינו על כרחך במלמד לתינוקות לימוד שאינו של תורה וכמ"ש התוס' שם בד"ה כופין לשיטת הר"י ואף דהתוס' שם כתבו דלא יתכן לומר כן אי גרס לעיל אחד מבני מבוי דהא מוקמינן ליה לעיל בתינוקות נכרים ומעכבין עליו בני מבוי והכא קאמר דלשכינו אינו כופהו ואפילו ר' שמעון בן גמליאל לא פליג אלא משום דפסיק לחיותיה אבל משום קול תינוקות לא חייש. אבל הרי לשיטת רבנו הא דלשכנו אינו כופהו ר"ל שכבר ישנו שם אחד, וברייתא דלעיל דיכולין לעכב בשאין שם אלא הוא, והרי זהו עיקר שיטת רבנו ועי' בב"י בסימן רמ"ו שהקשה בהא דהביא הרא"ש ז"ל הא דמודה רב הונא במקרי דרדקי כיון דבלאו הכי לא קי"ל כוותיה דר"ה וכתב די"ל דנפק"מ בזה גם לדידן בבן מתא אחריתא דמקרי דרדקי אפילו בכי האי גונא אינו מעכב, והם הדברים שכתבנו, אמנם להרשב"א שהובא בתוס' שם שיטה אחרת בזה, וכן להרמב"ן ז"ל ויבוארו הדברים במקומם בהל' שכנים.

ונראה דהיה לו לרבנו הגי' בגמ' כמו שהיא לפנינו בנוסחא הישנה דאמר מר עזרא תיקן להם לישראל שיהו מושיבין סופר בצד סופר ועי' תוס' שם שמחקו הגי' מטעם דלא נחשב בין עשר תקנות עזרא והוא תמוה והרי תקנת עזרא דקורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה כמבואר במגילה ל"ב והעתיקה רבנו לקמן בפי"ג מהל' תפלה ג"כ לא נמנית במספר עשר התקנות וכן תקנתו שיהיו אומרים מן העולם ועד העולם עי' במשנה שלהי ברכות ובפרש"י ז"ל שם, שהוא תקנת עזרא וסיעתו ועי' לרבנו בפי"ב מהל' ברכות דמימות עזרא נהגו להעמיד מתורגמן והוא ג"כ תקנת עזרא ובכל זאת לא נמנית בין עשר התקנות, שיהיה איך שיהיה עכ"פ היתה תקנה קדומה מאד בישראל ואסמכוה על המקרא שהביא רבנו ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.