ספר היראה

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

ספר היראה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ספר היראה

שעשה החסיד השלם רבינו יונה גירונדי זצ"ל

טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו (איכה ג כז), כי טוב לאדם לשאת ולסבול עולו[1] של הקב"ה ולתת מוסרות ומוטות על צוארו להכנס לעבודת בורא העולם, ויזכור את בוראו בימי (כחו) [בחורותיו], ובכל יום ויום יוסיף אומץ ויתחזק במצות בורא עולם, ויכניס אהבתו בלבו (ויחשוב) [אולי צ"ל וישוה] הבורא תמיד לנגד עיניו ועל ידי כן יתן יראת הצור על פניו, ויכניע לבו וישפיל קומתו ואת רום עיניו וילך שחוח ויתהה על עונות נעוריו ויבכה עליהן תמיד וישמור בכל כחו מחטוא עוד במסתרים ולא יעשה במחשך מעשיו, ואז יהיה אהוב ונחמד בעיני הבורא וכל רואיו יאשרוהו.
אלה הדברים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם חיי העולם, בכל בקר בהקיצו משנתו יזדעזע ויהיה נרתע ונחפר מאימת הבורא בזכרו חסדו אשר עשה לו ואמונתו אשר שמר לו כי החזיר לו נשמתו אשר הפקיד אצלו, ואז יברך בליבו הבורא אשר הגדיל לעשות עמו כי חידש והחליף כחו, ובשומו הדברים האלה על לבו תבער אהבת הבורא בלבו, ואז לא יסוב על מטתו דרך עצל[2] אך במהירות וזריזות יקום מיד, ואם יפגע בו מנוול ויוליכנו דרך עצלות ישיב אמריו לו וישים אל לבו כי אם יקרא אליו גוי בעל חוב או אדם אחר יקום מיד, או מפני כבוד אדם או מפני ריוח שיביא לו חיי שעה או מיראת הפסד ממון כמו נפלה דליקה בעיר יקום מיד במהרה ולא יתרשל, או אם יצטרך ללכת לעבודת השר[3] יקום ואל יתרשל פן יעלילו עליו, או למצוא חן בעיני השר, על אחת כמה וכמה לעבודת מלך מלכי המלכים הקב"ה שיש לו להזהר לקום במהירות ובזריזות ויירא פן יאחר לבוא.
וכל מעשיו יחשוב לעשות לשם שמים, ולפי כחו ילך בדרכי החכמים, ויהיה נכנע, אל יעמוד ערום ממטתו אף[4] מיושב כמו שהיה מתפאר ר' יוסי ז"ל (שבת קיח:) מימי לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי, אך יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועיו ואז בקומו יהיה מכוסה, ואל יאמר הנני בחדרי חדרים בבית אפל מי רואני ומי יודעני, כי מלא כל הארץ כבודו לפניו כחשכה כאורה, וילבש בגדיו ויהיה לו טלית קטן וילבשנו מתחת למדיו כי עיקר מצות ציצית לזכרון ללבשו תמיד כי לזכרון המצוה נתנה ולמען לא יסור האדם אחרי שרירות לבו ואחרי מראה עיניו המחטיאים את הגוף, והדרך הזה לא ימצא כי אם בלכתו[5] בדרך אשר דברי ערוה מצויים שם, על כן ילבש אותו מיד בלא ברכה אם לא רחץ ידיו, וטוב להיות זריז ליטול ידיו קודם ויברך עובר לעשייתו, וצריך להתעטף מעומד, ואותו טלית קטן טוב שיהיה כעין סרבל כי אין בזה פקפוק.
וינעול מנעליו של ימין תחלה ואחר כך של שמאל ויקשור של שמאל ואחר כך של ימין כמו שאמרו רבותינו ירא השם יצא את כולם לקיים דברי הברייתא ודברי ר' יוחנן (שבת סא.) כתפיליו כך מנעליו מה תפיליו בשמאל אף מנעליו בשמאל, ומעת קומו להתהלך על הדרך יכפוף קומתו וישוח ראשו כי השכינה למעלה מראשו ולכן נכון לכסות ראשו ואל יהיה בגלוי הראש, וילך ויבדוק עצמו בבית הכסא, ושם יהיה צנוע אל יגלה עצמו כי אם לפניו טפח ומאחריו טפחיים, והאשה מלאחריה טפח ומלפניה ולא כלום, ולא ישתין מעומד פן יהיו ניצוצות נתזות על רגליו ויראה ככרות שפכה, אלא יעמוד במקום גבוה או ישתין בעפר תיחוח, ואם ישתין מעומד יזהר פן יאחוז באמה אלא מעטרה ולמטה לצד הארץ ואף אם הוא נשוי, כי אחרי אשר העונש גדול כל כך שהוא מביא מבול לעולם (שבת מא.) מאד יש לו לאדם להתחזק[6] ולקדש עצמו אף במותר לו, וכן רבינו הקדוש מימיו לא הכניס ידו למטה מאבנטו (שבת קיח:), וכשישב לפנות ישב ויגלה ויכסה ויקום ואל יפצר עצמו לפנות בחוזק פן ינתקו שיני הכרכשתא ויסתכן, ויקנח בשמאל אבל לא בימין מפני שמראה בה טעמי תורה ואוכל בה (ברכות סב.),[7] ויבדוק עצמו יפה יפה כי אחרי אשר קרביו ובני מעיו צריכין לברך את הבורא תמיד שנאמר (תהלים קג א) ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו, אין נאה להביא בטן מלאה צואה לפני הקב"ה רבונו של עולם לברכו, וישמור פן ילכלך בגדיו לא במי רגלים ולא ברעי, אם יש לו יכולת יהיו לו שני מכנסים אחת שלובש בשעת תפלה לבד למען יהיה נקי יותר בתפלתו, ואם אין לו יזהר שלא יטנף את שלו, ויכבסם תמיד להסיר כתמי הצואה מעליהן.
וירחץ בנקיון כפיו במים אם יש לו, ירחצם יפה יפה ויברך עליהן על נטילת ידים, וברכת אשר יצר ימתין עד התפלה, ואם ברך אשר יצר יאמר (עד) [עמה] אלהי נשמה כי היא הסמוכה לה ולפיכך אינה פותחת בברוך ואז בעת התפלה יתחיל אשר נתן לשכוי בינה, (אז) [או] יחזור ויברך אשר יצר, ועל נטילת ידים יברך בשעת ניגוב ידיו ולא בנטילתן, ומיד יברך על מצות ציצית בטלית אשר לבש אם לא ברך בהתעטפו, ובכל פעם שהוא מתעטף צריך לברך, ואחרי כן יניח (של תפלין) [תפילה] של יד בזרוע שמאל למעלה מן הפרק שקורין קובד"י בלע"ז מעט כנגד הלב ויברך להניח תפלין, ואח"כ ישים של ראש כנגד המוח ויברך על מצות תפלין, ואל ידבר בין תפלה של יד לתפלה של ראש, שח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך על של ראש שתים-להניח ועל מצות, ותמיד ימשמש בתפליו בשל יד תחלה ואח"כ בשל ראש למען יזהר להיות בנקיות כי תפלין צריכין גוף נקי שלא יפיח בהן ושלא יישן בהן, וצריך לברך כשימשמש זמן גדול אחר הנחתן דקיימא לן כרבנן דבי רב אשי (סוכה מו.) דכל אימת דממשמשי מברכי, ומפי מורי הרב ר' שמואל ב"ר שניאור שמעתי דאין צריך לברך משום משמוש אלא כשהן נעקרין ממקומן והוא מחזירן למקומן, ולענין שינה יש שלשה חלוקים בדבר, כשהן בראשו יישן בהן שינת עראי אבל לא קבע, וכשהוא אוחזן בידו לא עראי ולא קבע פן יפלו מידו, ואם הניחן אצל מראשותיו יפרוש סודר עליהן ויישן אצלן בין ארעי בין קבע, וכשנכנס לבית הכסא חולצן חוץ לארבע אמות או כורכן ומניחן בכלי תוך כלי בחיקו כנגד לבו.
וילך לבית הכנסת, ובבואו סמוך לבית הכנסת ימהר פעמיו כמו שכתוב (תהלים נה טו) בבית אלהים נהלך ברגש, ויבדוק מנעליו פן יהיו מטונפים, וכן אמר שלמה בחכמתו (קהלת ד יז) שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים, ויבא לביהכ"נ ויאמר בכניסתו ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחוה היכל קדשך ביראתך (תהלים ה ח), וישב במקומו, ואם יש לו עוד טלית יתכסה בו ויברך להתעטף בציצית, וישב ולא יפתח פיו עד שישהה מעט וישיב אל לבו לפני מי הוא עומד ומי השומע דבריו ואז ילבש חרדה ואימה וזיע ורתת, ויפתח[8] תפלתו על הסדר אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים, ויתקן מלבושיו שנאמר (עמוס ד יב) הכון לקראת אלהיך ישראל, וכשהוא מתפלל אל יגביה קולו בתפילתו אך ישמיע לאזניו מה שיוציא מפיו, ויחתוך בשפתיו כל תיבה ותיבה ואל יבלען, גם סוף התיבות יחתוך להפרידן מתיבה הסמוכה לה פן יכשל ב'ספרו בגויים את כבודו' 'שבחי ירושלים את', וכן כל את ואותו ואותה הסמוכה למם צריך להפרידן זו מזו, וכן אלהיכם אמת וכיוצא באלה, ולא יהיה מאריך בתפלתו יותר מדאי בצבור פן יחשבוהו (לכבד) [ליהיר] ולץ.
ובקריאת שמע יהיה מאד נזהר שיוציא בשפתיו וישמיע לאזניו רמ"ח תיבות שבה ויתן ריוח בין הדבקים כדברי רבותינו ע"ה (ברכות טו:) בכל לבבך ועל לבבך[9] וכיוצא בהן, ובכל אחד ואחד משלשה שמות האמורים בפסוק ראשון יאריך עד שיחשוב היה הוה ויהיה, ולא יאריך באל"ף דאחד ולא ימהר בחי"ת לקרותה בחטף, ויאריך בדלי"ת עד שיחשוב בלבבו שבורא עולם הוא מלך למעלה ולמטה בשמים ובארץ וארבע רוחות העולם ממזרח וממערב צפון ודרום ותהום רבה ורמ"ח אברינו שבו, ואם לא יוכל לכון כל כך יכוין ה' שהוא עתה אלהינו עתיד להיות אחד, ובכל פעם בהזכירו שם המיוחד יחשוב בו פירוש קריאתו שהוא אדון הכל, בכל לבבך בשני יצרך יצר טוב ויצר רע, ובכל נפשך אפילו נוטל נשמתך, ובכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, אשר אנכי מצוך היום יפסיק עד יחשוב היום נצטוו לי, על לבבך עד כאן [צריך] כונת הלב ועיקר קבלת עול מלכות שמים, ואפילו מהלך בדרך נכון לעמוד עד שיגיע לעל לבבך, אך מפסוק ראשון יצא ידי חובה, מכאן ואילך יקרא כדרכו בכוונה לפי כחו, כשיגיע לוקשרתם לאות על ידך ימשמש בתפלין של יד והיו לטוטפות בין עיניך ימשמש בשל ראש, וכשיגיע לוראיתם אותו יעיין בציציתו, ויחתוך זי"ן דתזכרו[10], ואל ירמוז בעיניו ויקרוץ בשפתיו וימלול ברגליו ויורה באצבעותיו כי תועבת ה' כל עושה אלה.
ובתפלתו מיושב אל יסמוך לאחריו ולא יהא מוטה לצדדין דרך גאוה אלא ישב וראשו כפוף שלא יראה פני היושב נגדו חוץ לארבע אמותיו, ושני אציליו על עצם הירך מקום חיבורו לגוף מכאן ומכאן, ושתי ידיו תחת לבושו הימנית על השמאלית כנגד טבורו, ואל יפשוט רגליו אך יהיו שוקיו על עמדם למען יהיה יותר ברעדה ויראה, וינענע כל גופו לקיים כל עצמותי תאמרנה ה' [מי כמוך] {{ממ|תהלים לה י}.
ובקומו להתפלל יכוין רגליו זו אצל זו וישוח ראשו וידחוק אציליו לגופו (עד) [נגד] חגורתו וישים ידיו תחת לבושו הימנית על השמאלית, ועושה שבע כריעות, ישוח בברכת אבות תחלה וסוף, ישחה בברוך אתה במהירות ויזקוף בה' בנחת, וישחה במודים תחלה וסוף, ולא יותר בברכות, אבל כשהוא פוסע שלש פסיעות נותן שלום בשמאל בתחלה וכורע, לימין וכורע, לפניו וכורע, ותהיה הכריעה כמו שאמרו חכמים (ברכות כח:) עד שיתפקקו כל החוליות שבשדרה ועד שיראה איסר כנגד לבו, וזהו בשר ברוחב איסר בין פרק חוליות השדרה כנגד הלב וכשאדם זקוף מובלע ואינו נראה וכשהוא שוחח אז יתפרדו החוליות ונראה אותו בשר, ואל יחזור מיד למקומו פן יחשב ככלב שב על קיאו, ולא ירוק בתפלתו, ואם נזדמן לו רוק מבליעו בכסותו[11], ואף לא יגהק (בלע"ז אינטרילי"ר) ולא יפהק (בלע"ז בדליי"ר), ואם פיהק מניח ידו על סנטרו או על פיו, ולא יאחוז מאומה בידו כי יירא פן יפול מידו ולא יתכוין, ולא יתפלל לא כנגד רבו ולא לאחורי רבו, ויסדר תפלתו, אך לא יעשנה קבע כאדם האומר חוק קבוע הוא עלי בכל יום כך וכך תפילות מוטלות חובה עלי, אלא יעשנה תחנונים לפני המקום, ואל יעיין בתפלתו לאמר כמה התפללתי בכוונה ראויה היא להתקבל, כי הוא משלשה דברים המזכירים עונותיו של אדם כי מקטרגים עליהם ואומרים וכי ראוי הוא לכך שתתקבל תפלתו והלא עשה כך וכך, אך יחשוב בלבבו כי מאד היה לו לעמוד בתפלה יותר אולי יכפר אחד מעונותיו הקטנים, ויזכור כי בשר הוא רוח הולך ולא ישוב ומה יתרון לו להתגאות במעשיו הלא לכך נוצר, ואם על כרחו יגאה לבו ישים אל לבו גאוני עולם שגועו ועברו מן העולם אשר עשו טובה אלף ידות יותר ממנו.
ובעודו בבית הכנסת אל (יהיה לו) [ידבר] דבר חול עם אדם ואף (לא) [כי] בשעת קריאת התורה, ואם ישבו אצלו בני אדם המדברים (ברצון) [בלצון] יניע שפתיו וידמה עצמו כמתפלל ואל יתפאר לומר איני מדבר, כי כל המתפאר כמעט הוא נוטל את שכרו, ויענה אמן על כל ברכה וברכה כי גדול העונה אמן יותר מן המברך ופותחין לו שערי גן עדן[12], ויהא שמיה רבא יענה בכל כחו בפיו ובכל כוונתו, ולא יצא מבית הכנסת בשעת קריאת התורה אם לא בין גברא לגברא, לעולם בין בשעת תפלה בין בשעת ברכת המזון כל שעה שאדם עסוק לדבר בשכינה לא יגע בבשרו כי אם בידים עד פרק העליון ובצוארו עד (חלוקו) [החזה] אבל לא ברגליו ובכל שאר בשרו ובמנעליו, ואם נגע יטול ידיו או ישפשפן בעפר או בקיסם, ואם יצטרך לחכך יחכך מעל לחלוקו, ואל יגע לא בכנה ולא בשער בית השחי ובית הערוה ואם נגע יטול ידיו או ישפשפן בעפר או בצרור או בקיסם, ובשעת תפלה טפח מגולה אפי' באשתו ערוה ואסור לקרות שמע ולהתפלל ולהסתכל בה.
[13]ויצא מבית הכנסת בנחת בדרך כריעה ויאמר ה' נחני בצדקתך וגו' (תהלים ה ט) וילך, ובלכתו בדרך אל ישוח יותר מדאי ואל ישפיל סודרו על עיניו פן יחשב ללעג, ואל ילך בקומה זקופה כי ההולך בקומה זקופה דומה כמסלק המורא מעליו, אלא ילך במדה בינונית לא זקוף ולא כפוף יותר מדאי אלא (שלא יראה) [כדי שיראה] הבא כנגדו בפניו, וישפיל עיניו שלא יראה חבירו כנגדו כמלא עיניו, ואם פגע דבר ערוה כגון אשה בין יהודית בין ארמית בין נשואה בין פנויה בין גדולה בין קטנה יעצם עיניו או יסבב פניו לצד אחר כדי שלא יראנה, וכן אמר החכם אין לך דבר חוצץ בפני התאוה כעצימת העין, וכן אם פגע חזיר וחזירה או כלב וכלבתא או כל בהמה [או עוף] נזקקין זה לזה אל יסתכל בהן, ויהיה מקדים בשלום כל אדם ואפילו גוי כדי שיהיה אהוב ונחמד לבריות אך לא בשלום אשה, ויבא לביתו בשלום ויסיר תפליו ויתנם בכיס של יד על של ראש, ויסיר של ראש תחלה ואחר כך של יד, ויסיר מכנסיו וילבש אחרים, וטוב שילמד מיד משום דכתיב (תהלים פד ח) ילכו מחיל אל חיל, ומיד טרם ילך לעסקיו.
ואם הוא אדם חלוש ורגיל בפת שחרית יאכל מיד ויטול ידיו תחלה בהרבה מים ולכל הפחות יטול (ממי) [מים] רביעית הלוג, ויתן שלש פעמים מים על ידיו וישפשפן היטב שלא יהא דבר חוצץ כי כל החוצץ בטבילה חוצץ בנטילת ידים, ויגביהן בנטילה שלא יחזרו מים הראשונים ויטמאו את הידים, וינגבן היטב[14], ויברך על הלחם המוציא ויתן ריוח בין תיבה לתיבה, וכל מה שיהנה בו מן העולם הזה בין בפירות בין בריח בין באכילה בין בכל דבר שיהנה אסור להנות בלא ברכה, ויברך בכל דבר לפניו ולאחריו הברכה האמורה בה על פי רבותינו ע"ה, ואם אינו בקי ילך אצל בקי ללמוד ואל ישים עצמו כבהמה, ואם לא מצא בקי ילך ויניח הנאתו ולא יהנה מן הדבר עד שידע לברך עליו את בוראו כדת וכמשפט, וכשיברך יכוין לבו לברך את הבורא ולא כדבר הרגיל בפה אדם לצאת שלא בכוונה, וכן לברכת המצוה וכל מעשה האדם אשר יעשה יעשה דברים לשם פועלם ולא מצות אנשים מלומדה מנהג אבות, ומאד יהיה צנוע באכילתו, ואחד גמר סעודתו יברך ברכת המזון, ואחר כך ישתה מים או יין להשלים מאה ברכות ביום, והכל לשם שמים.
וטרם ילך לעסקיו ילמוד פסוק או הלכה לקיים מצות והגית בו (יהושע א ח), ואותה שעה ילמד בהגיון הלב ולהיות אזניו ועיניו פקוחות אל אשר מוציא בשפתיו, ואל יפסיק משנתו לדברים בטלים, כי אף לומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה אשר יש בו דבר שבח שמברכין עליהן ברוך שככה לו בעולמו הרי זה מתחייב בנפשו (אבות ג ז) ק"ו לשיחת חולין אשר כל דברי עבירה תלוין בה והשח בהם עובר בלאו ועשה, עשה ודברת בם (דברים ו ז)-לא בדברים אחרים ולאו הבא מכלל עשה עשה, ולאו כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר (קהלת א ח), וכל שכן להפסיק מדברי תורה (החייבין) [אשר הוא חייב] לעסוק בהם, ועל המפסיקין נאמר (איוב ל ד) הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם, [ואמרו רבותינו ז"ל (חגיגה יב:) כל הפוסקים מדברי תורה ועוסקים בדברי שיחה] מאכילים אותם גחלי רתמים בגיהנם.
אחרי כן ילך לעסקיו כי יפה [תלמוד תורה עם] דרך ארץ ולא יוכל אדם לעבוד הבורא אם לא יטרח לבקש מזונותיו, וכן אמר דוד (תהלים קכח א) אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, ויהיו עסקיו באמונה וירחק מדבר שקר מחברות אנשים רעים וממושב לצים, ואם יצטרך לשבת עמהם[15] פן ילעיגו ויתלוצצו עליו ויראה כעשה עצמו חשוב אל יכנס לתוך דבריהם ואל ישיב להם כי אם בקוצר רוחו ויקום מיד שיוכל, ויזהר בלי להונות חברו לא בדברים קל וחומר בממון[16], ואף עסקו עם הגוי יהיה באמונה פן יתחלל שם שמים ותורת ישראל תתבזה על ידו, ואם ישמע מוציאי דבה על איש אל[17] יאמין להם כי שמא הם שונאיו אלא יעשה עצמו כמאמין ואל יאמין, ואם יקללהו אדם או יחרפהו אל ישיב לו מאומה ויהיה נעלב ולא עולב, ואל יצא לריב מהר, ואל יבוא אצל בני אדם [שהם] מתלחשים יחד, ואל יוציא דבה על שום אדם ואפילו הוא שונאו, אל ישנא בלבבו כי אם אשר המקום שנא, (ובכל) [וכל] עניינו ועסקו יהיה לשם שמים, ובשובו מעסקיו אל ישב בטל כי מה לאדם להיות יושב בטל הלא הבטלה מביאה לידי שעמום ולידי הרהורים רעים, אף כי[18] תלמוד תורה אין לו שיעור.
ואם יבואו אורחים לביתו יכניסם לביתו בסבר פנים יפות, ומיד בבואם ישים [לפניהם] לחם לאכול כי פעמים בא העני ולא אכל והוא בוש לשאול, ויתן להם לחמו ומימיו את אשר יאכל בפנים מאירות, ואף אם יהיה לבבו עצב ודאגה ישתנה[19] מליבו בפניהם וינחמם בדבריו (ויתן) [ויהי] להם למשיב נפש, ואפילו אם יהיו לו אלף עבדים יטרח הוא בעצמו ויעמוד עליהם, מי לנו גדול כאברהם ששמש למלאכים והיו לו כמה עבדים ושפחות שנאמר (ובני ביתו) [אולי צ"ל ואת כל ילידי ביתו וגו' (בראשית יז כג)[20]] [21]אע"פ שנראו כערביים כדברי רבותינו ז"ל (עי' בבא מציעא פו:), ובכל מה שעשה על ידי עצמו שלם לו הקב"ה לישראל בכבודו ובעצמו, ואל יספר לפניהם כך וכך אירע לי קצת תלאותיו כי דברים אלה שוברים את רוחם כמדומה להם כי בשבילם אמר כן וכמעט אין לו שכר בעמלו, ויכבדם כאדונים לו, וכן מצינו באברהם (בראשית יח ג) שקראם אדונים, וגדולה הכנסתם יותר מקבלת פני השכינה (שבת קכז.), ובשעת האוכל יראה את עצמו כמצטער שאינו יכול להיטיב להם יותר, וכן הוא אומר (ישעיה נח י) ותפק לרעב נפשך, [אמור לו] תצא נפשי שאין לי מה ליתן לך, ואם ילינו אצלו ישכיבם במיטב מטותיו כי גדולה מנוחת העיף בהיותו שוכב בטובו, ויותר עושה לו נחת רוח המשכיבו היטב יותר מן המאכילו ומשקהו, [22]וגלגל הוא החוזר בעולם, ובצאתם ילוום ויתן להם פת צידה לדרך, כי על פת לחם יפשע גבר כי על אשר לא נתן יהונתן לדוד פת חם בהפרדו מאתו נתגלגל הדבר ונהרגו כהני נוב שמונים וחמשת נושאי אפוד בד (סנהדרין קד.), והעניק תעניק להם מסת נדבת ידך.
ואם באה מצוה לידך (שמש[23]) [תמהר] בה ואל תתרשל בה כי זהירות מביאה לידי זריזות נקיות פרישות טהרה קדושה יראת חטא חסידות וענוה (עבודה זרה כ:), הוי זהיר בכבוד חכמים, בא חכם אצלך תקבל פניו בכבוד וכבדהו, יש חתן בעיר לך ועסוק בו ושמחהו כי המשמחו זוכה לראות בשמחת ירושלים, יש מת בעיר טרח בו וספדהו אך במדה בינונית כי אין כבודו לומר מה שלא היה בו ושתיקה יפה, אך המדות אשר ידעת אשר היו בו טובות תספר ותלוהו, אם יש ברית מילה בעיר טרח ועסוק בו והיה כמסייע במצוה כי גדול שכר מסייע כעושה מצוה, ואם חבריך בצרה היה צר בצרתם, ואל תשמח בעת כשלונם והיה שמח בטובתם, שמעת צרת ישראל הרחוקים האנח והתפלל עליהם וכל שכן על הקרובים, ברך הצור על כל הבא על הטוב ועל הרע, תשמח ביסורין וחשוב הכל לטובה בכל מדה ומדה שהוא מודד לך וזהו בכל מאדך (דברים ו ה), ואל תבעט ביסורין, וחשוב הכל לטובה ואמור כל דעביד רחמנא לטב.
ותתרחק מן השבועות ומן הנדרים כי בעון הנדרים בנים מתים ואשתו של אדם מתה (שבת לב:), ומן השחוק ומן הכעס כי כל הכועס מבלבל דעתו ורוחו ולא יתיצב[24] באהבת הבורא, וכן אמרו רבותינו (ברכות כט:) לא תרתח ולא תחטא, רגזן לא עלה בידו אלא רגזנותו (קידושין מא), ובכמה מקומות דבר שלמה בחכמתו והסר כעס מלבך (קהלת יא י) כי כעס בחיק כסילים ינוח (שם ז ט), וגם משה רבינו שהוא אב לחכמים ולנביאים כל מקום שבא לכלל כעס בא לכלל טעות, ואפילו אם עשה לך אדם שלא כהוגן אל תקפיד ולמד מהלל ענותן ז"ל (שבת לא.), ואף להטיל אימה בתוך ביתו מצוה להראות עצמו כעסן ודעתו מיושבת ורוחו נחה ואל יטיל אימה יתרה אך במדה בינונית, ואל יקרע כליו (בגדיו) בחמתו[25] אף לא ישחית כל מאומה, ויכוף את יצרו מכל אשר יתאוה אף משיחה בטילה כי מה יתרון בדברים שלא לצורך אין זה כי אם הרבות פשע, והוי רצוי לאחיך ולחבריך, [26]ואל תשכב בלילה וקטטה לך עם אדם אך לך ותרצה אותו עד שיתפייס, ואף אם חטא לך בקש ממנו פיוס ואל תאמר הן חטא לי עליו לבוא לפייסני, כוף את יצרך ולך אליו למען לא יגבה לבבך ותהיה מתועב על פני הבורא, שנאמר (משלי טז ה) תועבת ה' כל גבה לב[27], ומאד מאד הזהר שלא לשקר אפילו בדברי הבאי כי חלול השם יש בדבר, [28]ואף לא להשתכר בשקר כי יצא שכרו בהפסדו כי הוא מארבע כתות שאינן מקבלות פני השכינה כת שקרים כת חנפים כת לצים כת מספרי לשון הרע (סוטה מב.), וכן ענשו של בדאי שאפילו אומר אמת אין שומעין לו (סנהדרין פט:), וכל המשנה בדבורו כאילו עובד ע"ז כתיב הכא (בראשית כז יב) והייתי בעיניו כמתעתע וכתיב התם (ירמיה י טו) הבל המה מעשה תעתועים (סנהדרין צב.), והזהר מן הליצנות כי היא שניה לעבירות והיא מעברת את המורא ומרגלת האדם (לעבור) [לידי עבירה] וכל המתלוצץ נופל בגיהנם (עבודה זרה יח:), ושלא להחניף כי לא לפניו חנף יבוא (איוב יג טז), ושלא לספר לשון הרע כי לכל יש רפואה חוץ מלשון הרע, ושלא לקבלו שנאמר (שמות כג א) לא תשא שמע שוא[29], והתרחק מן הכבוד וכבד כל אדם, ותעביר על מדותיך והוי דן את כל אדם לכף זכות למען יעבירו מן השמים על פשעיך וידונו אותך לכף זכות [מידה כנגד מידה].
אם אתה אצל בני אדם שאתה חייב בכבודם כגון אביך ואמך כבדם ותירא מהם, ולא תשב במקומם ולא תסתור את דבריהם, אם אמרו דבר אפילו ידעת כי אינו כן אל תאמר לא כן היה, ואם יש להם דבר עם אדם אל תכריע ביניהם, ואל תכנס לתוך דבריהם כי אף תוך דברי חבירו אם נכנס בהם נקרא גולם (אבות ה ז), כללו של דבר כל מה שיוכל לתלות הכבוד בהם יתלה ולא בו, ומאד יש להזהר בכבודם כי הוקש כבודם לכבוד המקום והמכבדם כאילו כיבד המקום והמצערם כאילו ציער עצמו, וחייב להאכילם ולהשקותם ולהלבישם [ולהנעילם] ולהכניסם ולהוציאם, ואם אין לו יסבב על הפתחים ויתן להם, ומה שיעשה להם דרך כבוד יעשה כי יש מאכיל אביו פסיוני וטורדו מן העולם ומטחינו ברחים ומביאו לחיי העולם הבא (קידושין לא), היה אביו עובר על דברי תורה אל יאמר לו אבא עברת על דברי תורה אלא אומר לו מקרא כתוב בתורה כך הוא והוא יבין מעצמו ואל (תביישו) [יתבייש] (שם לב.), ולא ידבר על מעשיהם בשום ענין אפילו זרק ארנקי לים או לאור בפניו לא יכלימנו, אם שמע אדם מדבר עליהם שלא כהוגן יקהה שיניו ויאמר לו שקר אתה דובר, אך אין להכות חבירו על כך, ואף שתיקה יפה במקום שאין כבודם כמו שהוא יודע שאם ימחה אז יוסיף האחר לומר עליהם דברי גנאי אחרים, ורצונם הוא כבודם, והם שמחלו על כבודם כבודם מחול.
והוי ירא מן מחכמים כמו שדרש רבי עקיבא את ה' אלהיך תירא (דברים ו יג) לרבות תלמידי חכמים (פסחים כב:), והדבק בהם [ובדבריהם] ובדרכיהם הטובים, ועמוד מפניהם ואף מפני הזקנים שאינם חכמים, ובטל רצונך מפני רצונם, וכבד אחיך הגדול ואחי אביך ואחי אמך ובעל אמך ואשת אביך כי כלם דרשו חכמים ז"ל מן המקרא דכבד את אביך ואת אמך, אל תרדוף אחר ישיבת עמי הארץ ולצים כי מהם לא תלמד חכמה כי אם דברי ריקים ולצון, אך רדוף אחד החכמים כי מהם תלמד חכמה, ואל תהי בז לדברי אחיך[30] ואל תלעג לשום אדם, אל תמנע טוב מבעליו, אם שאלך אדם על טובה שבעולם[31] או דבר מצוה אל תמנענו מלעשותה, אך אם אין דעתך על הדבר אמור לו עשה כחכמתך.
והיה רגיל בצדקה כפי כחך ולכל הפחות שעבד עצמך לבורא לתת כופר נפשך חק קבוע בכל שבוע פרוטה או מחצה כי אפילו עני המתפרנס מן הצדקה יש לו לעשות צדקה, וכשתתן לעני תן לו בסתר כי מתן בסתר יכפה אף (משלי כא יד), וענייך קודמין, ואל תקפוץ ידך מהלוות לעני בשעת דחקו כי גדול המלוה יותר מן העושה צדקה (שבת סג.) וצדקתו עומדת לעד כי איננו חסר בדבר, ויחשוב כי לכמה גוים הוא מלוה בלא רבית, ואם יקשה בעיניו להלוותו בלא משכון ילוונו במשכון, ויקבע לו זמן להלואתו ובתוך ימי ההלואה לא יקראהו לעשות מלאכתו או כל דבר אם לא יתן לו שכרו משלם שנראה כרבית, ובמעשרות אל תרפה ידיך מליטלה כראוי, כיצד מכל דבר שמשתכר הן ללמד הן לכתוב הן לעשות מלאכה או אף אם מצא מציאה או נתנו לו במתנה או כל ענין (שיבא) [שיהיה] הן כסף הן (זהב) [שוה כסף] מן הכל יפריש מעשר, כי דבר זה אין לו ערך, כי את אשר אסר הבורא בכל דבר לנסותו התיר במעשר.
אל תגנוב דעת הבריות ואפילו דעת גוי, ואל תסרב בחברך יותר מדאי[32], ואל תאמר לו דבר זה עשיתי בשבילך ולא עשית בשבילו, אך אם יטעה וידמה כי בשבילו עשית אין צריך לומר לו לא עשית בעבורו כי הוא מטעה עצמו ואין זה גניבת דעת, כללו של דבר כל צד גניבת דעת אסור, אל תזכור שם שמים לבטלה כי המזכיר שם שמים לבטלה ראוי לנדותו (נדרים ז:), ואף (לא) לצורך [לא יזכירו] במקום מטונף, ולא תשבע כלל ואף לא בכנויים[33] ואף לא במדותיו[34] ובמעשיו כגון שמשיו ומשרתיו מלאכי מעלה, וכן לא ישבע בתורה ולא באמת כי השם נקרא אמת-וה' אלהים אמת (ירמיה י י), ולא יקלל חבירו בשם אף לא עצמו באמרו כה יעזרני השם, ואל ישמע שם טומאה על שפתיך כגון שמות הע"ז יעקרו ויהרסו, וכשתזכירם לצורך בפני הגוי אמור בשפה רפה ובכובד ראש, וכל דבר נבול וצד דבר ערוה לא ישמע על פיך כגון להזכיר זונה או כל דבר נבלה, כי שוחה עמוקה פי זרות (משלי כב יד) ומעמיקים לו גיהנם והופכים לו גזר דין של שבעים שנה לרעה רח"ל (שבת לג.), ואף השומעים ושותקים ונהנים בשמיעה ואינם הולכים משם נכשלים בדבר.
ואל תחשוד חבירך כי שמא כשר הוא בדבר וחושד בכשרים לוקה בגופו, ואל תביא עצמך לידי חשד להיות נקי מה' ומישראל פן יכשלו בני אדם על ידך שיחשדוך הבריות, מחול לכל החושדים לך, ואל תהרוג כנה ואל תעשה שום דבר מאוס בפני חבירך, ואם עשו אחרים לפניך ונמאסת מחול להם ואל יכשלו על ידך, ואם מצאת רוק מוטל[35] הרם וסלקהו או כסהו ומחול לאשר עשה אותו פן יבוא אחד ויכשילנו שלא ימחול, והזהר שלא ימצא טינוף על בגדיך או שומן או כל דבר מאוס, כי המתלכלך[36] ואינו נזהר בנקיות משניא אוהביו של מקום לבריות וחייב מיתה שנאמר (משלי ח לו) כל משנאי אהבו מות, אל תיקרי משנאי אלא משניאי (שבת קיד.), ויראי השם שאינם משמרים עצמם בנקיות אומרים רואיהם כמה לומדי תורה מאוסים נמצא שם שמים מתחלל על ידיהם, אל תשקץ נפשך בהשהות נקביך, המשהה נקביו בגדולים ובקטנים עובר שתים, אל תשקצו (ויקרא יא מג) ולא יראה בך ערות דבר (דברים כג טו)[37], אל תאמר שום ניחוש [שנאמר] כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל (במדבר כג כג), ובכמה מקומות הזהירה תורה לא ימצא (מנחש) [בך וגו' ומנחש] (דברים יח י) לא תנחשו (ויקרא יט כו), ואין לנו לשום שום סימן אלא מה שאמרו חכמינו ז"ל, ואם יש לו לאדם לעשות מצוה כגון (להחזר) [לחזור] על מסכתא[38] או להשיב בנו אל הספר לא יאמר אמתין עד ראש חדש או עד הפסח, כי כל יום וכל עת טוב להתחיל ולעשות במצות ומי שאינו מקפיד לעולם לא יקפידו עמו, אך המקפידים השטן עומד על ימינם לשטנם להחזיקם בטעותם.
אל תתכבד בקלון חברך, ואל תרים זרועך על שום בר ישראל להכותו כי הסוטר לועו של חבירו כאילו סוטר לועו של שכינה, שנאמר (איוב לח טו) וזרוע רמה תשבר, וראוי הוא להקבר חי שנאמר (שם כב ח) ואיש זרוע לו הארץ, ואפילו בהרמת יד נקרא רשע שנאמר (שמות ב יג) ויאמר לרשע למה תכה רעך, על כן יש לו לאדם להזהר מאד מלהכות אם לא בנו הקטן או תלמידו שהוא מוכיחו, אם תוכיח את חברך אל תוכיחנו ויתבייש אבל תוכיחנו בסתר ואפילו מאה פעמים, אל תלבין פני חברך ברבים כי המלבין פני חברו דם יחשב לו דם שפך תדע דאזיל סומקא ואתי חיורא (בבא מציעא נח:), ואין לו חלק לעולם הבא, ונוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים (שם נט.), אך אם הוכח הוכחת אדם בסתר כמה פעמים ולא קבל מותר לביישו ולהלבין פניו ולשנאותו ולרדפו עד שיקבל, וכל מי שיש בידו להוכיח האדם העובר עבירה ואינו מוכיח (אדם עובר) העברה בראשו ואם הוכיח אז נפשו הציל.
אל תתיחד עם שום אשה אפילו בתך או אחותך ואפילו פנויה חוץ מאשתך, ואפילו היא נדה (ואמך), ואיזה הוא יחוד סגור במפתח או במנעול זהו יחוד האמור בתורה כי יסיתך אחיך בן אמך וגו' [בסתר] (דברים יג ז), ואפילו עם שתי נשים, וטוב ליזהר אפילו בפתח פתוח לרשות הרבים [משבת עם אשה אחת[39]], אל תשמיע לאזניך במתכוין קול אשה משוררת כי קול באשה ערוה, שערה ערוה, וכל האמור בשיר השירים לשבח [היינו קול שער שינים צואר ערוה[40]], ואסור לו להסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה לזון עיניו מן הערוה, וכל המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה אפילו קבל תורה כמשה רבינו מידו של הקב"ה לידו לא ינקה מדינה של גיהנם (ברכות סא.)[41], תמיד הרגל על שפתיך דברי יראת שמים כגון הוי עז כנמר (אבות ה כ), סוף דבר הכל נשמע (קהלת יב יג), ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' (דברים י יב), מאד מאד הוי שפל רוח (אבות ד ד), וכיוצא באלה הרגל על לשונך ואז לא תכשל, אל תהדוק ראשך על הספר, ואל תהרוג כנה על השלחן כי השלחן נקרא מזבח, ואל תדבר בשעת ברכת המזון.
גדל בניך לתלמוד תורה ולמעשים טובים גם לעת זקנה לא יסורו מהם, ולמד (לבניך) [לבנותיך] הלכות נדה וחלה איסור והיתר דברים הנוהגים בהם בהן פן יאכילוך דבר אסור או לבני (ביתם) [ביתן], הוי זהיר בברכת הלבנה בכל חדש בזמנה משיאותו לאורה ועד רובו של חדש כי אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים בכל חדש וחדש דיים (סנהדרין מב.), [הוי זהיר בכבוד אשתך כדברי רבותינו (יבמות סב:) אוהב אשתו כגופו ומכבדת יותר מגופו [וכו'], כי דייך שהיא מגדלת בניך ומצלת עצמך מן החטא (יבמות סג), והוי זהיר באונאתה כי דמעתה מצויה לפיכך אונאתה מצויה וקרובה (בבא מציעא נט.) כי שערי דמעה לא ננעלו[42]], הסתר סודך וכל שכן סוד אחרים, משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, התנאה במצוה כפי כחך והדור מצוה עד שליש במצוה כגון מצא אתרוג בי"ב מנה[43] ומצא אחד הדור ממנו יוסיף עד י"ח מנה ליקח ההדור[44], מצוה אין לה דורש תדרשנה, ואל תהי קלה בעיניך לא מצוה ולא עבירה[45], ואל (תברח) [תניח] מעשות מצוה לא בשביל יראת הפסד ממון ולא מפני פחד עונש הגוף כי כדאי היא המצוה לשמרך מכל היזק, ואם ח"ו יארע לך היזק נאמן הוא בעל מלאכתך שימלא חסרונך שחסרת בעבורו.
בצאתך לדרך צא בכי טוב[46] והזהר בתפלת הדרך וזו היא יה"ר מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמכני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך ותנחנו אל מחוז חפצנו בשלום והחזירנו לבתינו לשלום כי אתה שומע תפלה ברוך אתה ה' שומע תפלה, וצריך לאומרה אפילו אם אינו רוצה ללכת כי אם פרסה, ובתוך מהלך פרסה וכן אם שכח לאומרה ונזכר לאחר שהלך פרסה אומר בלא חתימת ברכה, פגעת גוים אל תשנה דבורך כאילו אינך יהודי, גם אם יאמרו לך גוי אתה אמור יהודי אני, ולא תעבור על המכסים פן תתפש ותשת יראתך ונפשך על קרן הצבי, אל תעמוד במקום סכנה ותסמוך על הנס אך תירא תמיד פן יגרום החטא (שבת לב.), וזכור ליעקב אבינו ויירא וגו' ויצר לו (בראשית לב ח), אל תקנוט גוי קטן כי הגוים נוטרי איבה, אל תהי צדיק הרבה (קהלת ז טז), ראית אשה ערומה טובעת בנהר אל תאמר אנוס ולא אראנה (סוטה כא:) [47]וכיוצא בזה, שמעת איש אומר להכות חברו אל תאמר לא אגלה לו ואהיה רכיל, לא תעמוד על דם רעך ואמור לו כפי יכלתך שלא בלשון רכילות[48] ואז את נפשך הצלת.
[אל תשבח אשה ביפיה בפני חבירך פן על ידך יחמדנה וכתיב לא תחמוד קרי ביה לא תחמיד, וכן קרי ביה לא תחמד אל תקשט נפשך ותלך בין הנשים כדי שתתאוינה לך, ואל תרבה שיחה עמהן אפילו עם אשתך[49], וזה רבוי שיחה כאותו ששאל לברוריה באיזה דרך נלך ללוד אמרה גלילי שוטה היה לך לומר באיזה ללוד (עירובין נג:), ולא יעיין בבגדי צבע שלהן ואפילו שטוחין על הכותל[50]], כללו של דבר כל מה שיוכל האדם להתרחק מהן וממשאן וממתנן ודבורן יתרחק כי תמיד יצר הרע בוער כאש להחטיא האדם לכן צריך האדם להיות כל שעה יועץ תחבולות לעשות מלחמה עם יצר הרע.
אל תשבח אדם בפני שונאו שמתקנא בו ומתוך שבחו בא לידי גנותו (בבא בתרא קסד:), ואל תגנהו בפני אוהבו, אל תגנה מקח חברך בפניו ואל תשבחהו אלא שתוק למה תשיב ותחניף, אל תכנס לביתך פתאום וכ"ש לבית חבירך, אל תיעץ אדם לפי דרכך אלא תן עצה טובה והוגנת לכל מי שיועץ אתך לכבוד הבורא, כללו של דבר כל דבר המסור ללבך שאין אדם מבחין למה אתה מתכוין לטובה או לרעה (נאמר), נאמר בו ויראת מאלהיך המכיר מחשבתך, אל תקרא שום אדם בכנויו אפילו שלא בפניו ואפילו לומר לאדם כדי שיוכל להכירו, אך דחק עצמך בענין אחר פב"פ[51] עד שיכירהו, אל תקרא לשום אדם מישראל בשום דבר ניוול ואפילו לקטן אסור לקרותו מאוס דרך שחוק כי כולם נקיים וקדושים, ואל תשבח שום גוי לא בחן ולא ביופי אלא במעשיו, וכשתראה גוי עושה טובה או נאמנות או צדקה דאג כי חסד לאומים חטאת לישראל, ואל תדינם לכף זכות אם לא בפניהם מפני דרכי שלום, ואל תתן דיו לסופרים גוים הכותבים שמות הטומאה (ופסוליה) [ופסיליה] כי אסור לסייע ידי עוברי עבירה.
השמר מלצער בעלי חיים הן בהמה הן עוף, וכ"ש שלא לצער אדם שהוא עשוי בצלם המקום, אם אתה רוצה לשכור פועלים ומצאת עניים יהיו עניים בני ביתך[52] ואך אל תבזה אותם, אך דרך כבוד תצוה להם ותשלם שכרם משלם, ואל תדחם בלך ושוב כי הרבה לאוין יש בדבר ואליו הוא הוא נושא את נפשו (דברים כד טו), (שלומין) [אל תכתוב פסוק יותר מג' תיבות בלא שרטוט ולכל הפחות ארבע שרטוטין למעלה ולמטה ומשני צדדין, ואפי' באיגרת שלומין[53]].
אל תשב בין העומדים ואל תעמוד בין היושבים ולא תישן בין הערים ואל תהי ער בין הישנים ולא שמח בין העצבים ולא עצב בין השמחים, כללו של דבר אל ישנה אדם מן המנהג, אך הכל יהיה לטובה וביראת שמים-שאם רואה לצים אל יתלוצץ כמותם, אל תתפאר בשום דבר שעשית ואף אל תעמוד במקום (שיש מעלה) [שישבחוך] פן יגבה לבבך, אם שמעת ששבחוך בני אדם דאג והצטער בדבר[54], אל תפרוש מן הצבור כי לא תקבל שכר עמהם, ואם תפרוש שני מלאכים המלוים לו לאדם מניחין ידיהם על ראשו ואומרים פלוני שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור (תענית יא.), אם מינוך צבור פרנס אל תתגאה עליהם ואל תטיל אליהם אימה שלא לשם שמים וסבול טרחם כי גדול (פרנס) [שכר פרנסי] הדור.
ואם אתה סופר אל תחסר אות או תיבה או תייתר לחתום[55] שמך בראש, אם אתה שכיר ללמד תורה הזהר בשעת מלאכתך מלעשות מלאכה אחרת אף לא שום דבר כי ברגע יטעו תלמידיך ולא תשמע ומלאכתך מלאכת רמיה ורמיה בארור[56], ואף לא לענות ולדבר לשום אדם, ולמד מאבא חלקיה ז"ל (תענית כג), אל תשכן באוהליך ספר חומש נביאים וכתובים שאינו מוגה[57] אם ידעת להגיהו, ואל תניח ביתך בלא מעקה למדרגות, ואל תגדל כלב רע או שום מזיק בתוך ביתך, כללו של דבר הסר מביתך כל היזק וכל מכשול.
שאלת כלי מחברך או כל דבר לעשות בו מלאכה אל תעשה בו מלאכה אחרת ואל תשאל שום דבר שלא ברשות כי השואל שלא מדעת גזלן הוא, ואל תשאיל לאחרים בלא רשות מי ששאלת ממנו, ואם נתן לך אדם דבר להשתמש בו אל תמכרנו שלא ברשותו, או אם נתן לך דמים ליקח טלית אל תקח בהם חלוק כי המשנה מדעת בעל הבית גזלן הוא, כלל גדול בתורה דעלך סגי לחברך לא תעבד (שבת לא.), [58]וכל עת וכל שעה חשוב איך תעשה מצות ואיך תשמור מעבירה כדי שתשלים כל היום בטובה, סוף דבר הכל נשמע, הסר מלבך כל מחשבות און אך הרהור תורה ויראת שמים, ובמקום מטונף [כגון] בבית הכסא יחשוב חשבונות וזה הדבר יסיר מלבו מחשבת טהרה במקום טנופות, ואחרי טהרתו ישוב למחשבתו הראשונה איך יהיה זהיר בעבודת הבורא יתברך וזה נקרא ערום ביראה.
לעת ערב לך ובדוק עצמך יפה יפה טרם שתלך לבית התפלה ולבש מכנסיך[59] ועשה כל הסדר כאשר אמרנו בתפלת שחרית, ואם תוכל לא תאכל לא בימות החמה ולא בימות הגשמים [אכילה שניה] עד לאחר תפלת הערב, כמו שדרשו רז"ל (ברכות י:) ואותי השלכת אחרי גוך (מלכים-א יד ט) לאחד שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים אם לא תאכל בעוד היום גדול שיעור שלש פרסאות[60], בא מבית התפלה והגיע זמן השכיבה יקרא ק"ש כולו שיש בו רמ"ח תיבות להרחיק כל מזיק מרמ"ח אברים שבו, ויאמר ויהי נועם והשכיבנו בלא חתימה ומקראות אחד המרבה ואחד הממעיט, ויפקיד רוחו ביד בוראו ויתודה וימחול לכל המצערים אותו כדאמרו רז"ל (מגילה כח.) שרי ליה (ומחול) לכל מאן דצערן (ליה), ויתן מיטתו בין צפון לדרום (ברכות ה:), ויחלוץ של שמאל תחילה ואחר כך של ימין, וישכב ויסיר חלוקו במטתו ולא יראוהו קורות ביתו מגולה, ואם יש שם כתבי קדש במקום אשר הוא שוכב שם יכסה, וחומש צריך להניח בתיבה ומכוסה, ואל יישן פרקדן פן ישים ידו על הערוה, ואם יש לו אשה יהיה צנוע ויזהר מדבר עמה נבלה כי אף שיחה בטלה שבין איש לאשתו על הכל בא למשפט, ובשעת בעילה אל יהרהר באשה אחרת כי כמעט עושה בניו ממזרים, ואל יכוף אשתו לדבר מצוה אלא יפייסנה[61], ואל ישמש עמה סמוך לוסתה עונה אחת ולא ביום[62], ויזהר מאד מאד שלא יוציא שום נבול ודבר ערוה מפיו אף דרך שחוק, ויתכוין בשעת מעשה לשם מצוה ושיהיו לו בנים שילכו בדרכי השם[63] ולא יתכוין להנאתו[64], ויזהר כפי יכלתו שלא יוציא זרע לבטלה ח"ו, וקודם שישכב ילמד לקיים מצות והגית וישכב ויישן וינוח, הנה כל הסדר הזה ינהג כל ימי הבלו ועוד יוסיף כהנה וכהנה לעשות טובה ויראת שמים.
וישלים פרשיותיו עם הצבור בכל שבוע שנים מקרא ואחד תרגום (ברכות ח.), ואם אין לו תרגום יקרא שנים מקרא ואחד לעז, [וטוב יותר מלומר ג' פעמים המקרא, כי התרגום היה להבין המקרא למי שאינו בקי כ"ש לעז (פי') שהוא לשון הלועזות[65]], והמקרא יקרא בנגינותיו כי הקורא בלא זמרה התורה חוגרת שק, ובע"ש יטרח לסעודת שבת ואפילו יש לו כמה עבדים יטרח הוא בעצמו לכבוד שבת הנקראת כלה ומלכה שקולה כנגד כל המצות וישתדל בתקוני שבת כי הא דרבא מלח שבוטא[66] (שבת קיט.), ולפי כוחו יקנה מעדנים לעונג שבת, ולא יאכל בערב שבת מן המנחה ולמעלה פן יפסיד סעודת שבת, וסמוך לערב יערוך שלחן וכסא ומנורה ויכין הכל כוסות וקערות, ויהיה זהיר ביין לקידוש היום, ויקוץ צפרניו בכל ערב שבת וישחיז סכינו כמו שדרשו והיה ביום הששי והכינו (שמות טז ה) זה השחזת סכין, ועוד דרשו וידעת כי שלום אהלך (איוב ה כד) זה השחזת סכין, כי אם קהה הברזל ולא יוכל לחתוך אין זה שלום בית, וירחץ פניו ידיו ורגליו בחמין לערב אחר שעשה כל צרכיו, וכל מה שיעשה יחשוב לעשות לכבוד שבת, ויוסיף מחול על הקדש, ואם חשכה ימשמש בבגדיו, וידליק בעוד השמש בראש אילנות.
קדש היום יתפלל של שבת, וינוח ויתענג ויסיר מלבו כל אנחה וכל מחשבה כאילו כל מלאכתו עשויה[67], ויכבד שבת בכסות נקיה (ושלחן ערוך) כפי מה שיוכל ויאכל שלש סעודות [בשלחן ערוך], אל ידבר שום דבר בחפציו הצריכים לו אך בחפצי שמים[68] כי אף (דברי תורה) [שאילת שלום] התירו בקושי, ואל יפסיע פסיעה גסה אם לא ללכת לדבר מצוה[69] ולא שום טורח אל יעשה, ואל ידבר מאוהביו שמתו ומכל עגמת נפש, כללו של דבר שבת נקרא יום עונג ומנוחה, ויוסיף מן החול על הקדש, ואל יוציא דמעה מעיניו, וישמרהו כהלכותיו ע"פ רבותינו ע"ה.
במוצאי שבת יבדיל בתפילה ועל הכוס, לא הבדיל בתפילה ובא לעשות צרכיו קודם שיבדיל יברך ברוך אתה ה' [אלהינו מלך העולם] המבדיל וכו' ויעשה צרכיו, ויסדר שלחנו במוצ"ש אע"פ שאינו צריך אלא לכזית (שבת קיט:), וילוה המלך בשירות ותשבחות, ובערב (שבת) [יו"ט] ויו"ט ינהג בעצמו כמו שאמרנו, כללו של דבר לכל זמן, בעת שמחה שמחה, בפורים ירבה בשמחה ובמשתה אך שיהא לבו לשמים שלא יצא מפיו דבר ערוה ונבול פה, בעת עצב עצב, משנכנס אב ממעטין בשמחה, משנכנס אלול עד מוצאי יוה"כ יהא חרד וירא מאימת הדין תמיד, בכל חדש יום א' או יותר ישב בתענית או לכל הפחות יאכל לחם ומים, ואותו יום יהיה בבכי ובמספד, בכי זה הבוכה בדמעות ומספד כאדם הסופד על (מותו) [מתו] מספר מעשיו ואומר אוי לי שעשיתי חטא פלוני אוי לי כמה חייבתי נפשי למלכו של עולם, וזו היא התשובה המעולה שנאמרה ע"י יואל הנביא (וקרעו לבבכם וגו') [וגם עתה נאום ה' שובו עדי בכל לבבכם וגו'] (יואל ב יב-יג), ויתהה על עונות נעוריו שעשה ואל ישוב לעשות עוד, ובכל יום מתודה על עונותיו הגלוים לו בהויתן ויהיה מודה ועוזב ולא טובל ושרץ בידו, ויתפלל בכל יום כפי צחות לשונו[70] על כל חולי עם הקדש שיתרפאו ועל הבריאים שלא יחלו ח"ו ושינצלו מכל נזק, ושיציל הקב"ה את בני ישראל מידי גוים ומרוח רעה ומדקדוקי עניות ומכל מיני פורעניות המתרגשות ובאות לעולם, ושיתיר כל אסירי עמו ושיתיר כל חבלי היולדות, שישיב ליראתו כל האנוסים בידי גוים, ועל חשוכי בנים שיתן להם זרע טוב וכשר, ועל אותם שיש להם בנים שיהיו [כל ימיהם] ביראת ה', ועל כולם שישמור הקב"ה שארית (תורתו) [עמו] וינקום את נקמתם במהרה בימינו, ועל עם הקדש שישובו בתשובה שלימה ויקבלם ויחזירם בתשובה שלימה לפניו, ויקרא בכל יום בפרשת ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה ולאהבה אותו וגו' (דברים י יב) שכולה יראת שמים למען יזכור תמיד הבורא ולא יחטא.



שולי הגליון


  1. נ"א עול מצותיו.
  2. יש דפוסים שתקנו ל'אל ישכב במטתו כדרך העצל'.
  3. נ"א המלך, וכן בסמוך.
  4. נ"א אך ילבש
  5. נ"א 'וזה יועיל מאד לאדם ההולך בדרך וכו
  6. נ"א להתרחק.
  7. נ"א נוסף כאן 'ויזהר מלהרהר בדבר מצוה והלכה'.
  8. נ"א 'ויפתח פיו ויאמר כל תפילתו וכו.
  9. נ"א נוסף 'עשב בשדך, ואבדתם מהרה, הכנף פתיל'.
  10. נ"א נוסף 'שלא יהא נראה כשי"ן דלקבל פרס הוא עובד'.
  11. נ"א נוסף 'ואם איסטניס הוא זורקו לאחוריו'.
  12. נ"א נוסף 'ויכוון לברכה'.
  13. נ"א נוסף 'וכשיסיים תפילתו בבית הכנסת אל ילך מיד אלא ישהה מעט ואז יצא וכו.
  14. נ"א נוסף 'כי כל האוכל בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא שנאמר (יחזקאל ד יד) לחמם טמא בגוים (סוטה ד:)'.
  15. נ"א נוסף 'יזהר'.
  16. נ"א נוסף 'כי ענשו חמור מאד מפני שלא ניתן להשבון'.
  17. נ"א 'לא ישמע להם ולא יאמין וכו.
  18. נ"א נוסף 'שכר'.
  19. נ"א 'ישיחנה'.
  20. ויותר נראה לגרוס 'וירק את חניכיו ילידי ביתו וגו' (בראשית יד יד), ובנ"א לא גרס כלל שנאמר, אלא 'והיו לו כמה עבדים ושפחות ובני בית.
  21. נ"א נוסף 'ואעפ"כ עמד הוא לפניהם כשנזדמנו לו'.
  22. ניכר כאן חסרון, ובנ"א 'ויהי מכבדו כרבן גמליאל ויהא בעניך ליסטים (כלה רבתי פ"ט), ובבוקר הלוהו וסעדהו בפת לחם וחשוב כי גלגל הוא החוזר בעולם היום עשיר למחר רש ונכלם כי על פת לחם יפשע גבר וכו.
  23. נ"א שמח.
  24. נ"א 'יתישב ליבו'.
  25. הלשון מגומגם קצת, ונ"א 'ואל יטיל אימה בתוך ביתו, מצוה להראות עצמו כעוס ומכל מקום דעתו ורוחו מיושבת עליו, ואל ישבר כלים בחמתו וכו.
  26. נ"א נוסף 'ואל תשהה כעס אדם עליך'.
  27. נ"א לך והרצהו עד שיתפייס 'אפילו אם חטא לך, ואל תאמר הן פלוני חטא לי עליו לבא ולפייסני כי זה גבהות לב וכתיב תועבת ה' כל גבה לב'.
  28. נ"א נוסף 'ועוולה ושקר לא ימצא בשפתיך אלא בדברים שמותר לשנות מפני השלום, ובתלת מילי משנו רבנן בדיבורייהו, במסכתא בפוריא ובאושפיזא (בבא מציעא כג:), ואל תחמוד לשקר אף לא שישקרו אחרים בשבילך כי יצ שכרך בהפסדך וכו.
  29. נ"א נוסף 'ונראה שהליצנות שאמרו רבותינו כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דע"ז (מגילה כה:) שניה לה כל מילי דבדיחותא ושמחה שאין בה צורך, כי החכמים היו פותחים בבדיחות (שבת ל:) לשם שמים כוונתם לפקח לב החכמים, וכיוצא בזה מותר לעסוק לפעמים מועטות ולעיתות רחוקות', [ונראה קצת שהיא הוספה על דברי המחבר ונכנסה שלא במקומה].
  30. נ"א לדבריהם.
  31. נ"א על דבר תורה.
  32. נ"א נוסף 'ואל תאמר לו דבר אשר ידעת כי בשום פנים לא יעשה'.
  33. נ"א נוסף 'כגון אל שדי'.
  34. נ"א נוסף 'כגון רחום וחנון ואף לא במעשיו וכו.
  35. נ"א נוסף 'או דבר מיאוס'.
  36. נ"א 'כי כל ת"ח המלוכלך'.
  37. נ"א 'המשהה עצמו עובר בלאו ובקטנים עובר בשני לאוין, משום אל תשקצו (ויקרא יא מג) ומשום לא יהיה בך עקר (דברים ז יד).
  38. נ"א 'להתחיל מסכתא'.
  39. נ"א (במקום המילים המוסגרות) 'אלא שיהא הפתח פתוח לגמרי'.
  40. נראה שהוא הוספה שלא מרבינו המחבר.
  41. נ"א נוסף 'שנאמר יד ליד לא ינקה (משלי יא כא)'.
  42. בנ"א הקטע המוקף נמצא לפני ד"ה אל תתיחד עם שום אשה.
  43. נ"א 'פשוטים' (וכן בסמוך).
  44. נ"א נוסף 'ואמרו רז"ל (בבא קמא ט:) עד כאן משלו מכאן ואילך משל הקב"ה'.
  45. נ"א 'לא מצוה קלה [מ]לעשותה ולא עבירה קלה לעוברה כי נעו מעגלותיה'.
  46. נ"א נוסף 'פירוש ביום דכתיב (בראשית א ד) וירא אלהים את האור כי טוב' (ונראה שהוא הוספה ואינו מרבינו המחבר).
  47. נ"א נוסף 'אלא תציל אותה ותעצים עיניך ביותר שתוכל'.
  48. נ"א נוסף 'כגון הזהר מפלוני'.
  49. נ"א 'באשתו אמרו ק"ו באשת חבירו'
    שגיאות פרמטריות בתבנית:ממ

    שימוש בפרמטרים מיושנים [ 2 ]
    (אבות/א#ה).
  50. בנ"א כל המוקף נמצא לעיל (ובסדר אחר), ועד סוף הקטע חסר.
  51. נ"א נוסף 'או מעיר פלוני'.
  52. (אבות א ה).
  53. מנ"א.
  54. נ"א נוסף 'כי מחסרין חלקך לעתיד'.
  55. נ"א 'אל תחסר או תייתר אות או תיבה לחתום וכו.
  56. נ"א 'ומלאכתך מלאכת שמים וכתיב (ירמיה מח י) ארור עושה מלאכת ה' רמיה'.
  57. (כתובות יט:).
  58. נ"א נוסף 'גם אל ילך בקומה זקופה כי הוא כאילו דוחק רגלי השכינה, ואם יעבור עבירה קלה שבעולם אפי' דברים בטלים כאילו כופר בעיקר, שהרי אינו מאמין שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו, שאם היה מאמין מי הוא אשר יעמוד לפני המלך ויבטל גזירתו, לכן ירגיל פסוק זה בפיו בכל עת ולא יבא לידי הרהורים רעים', (ונראה שאינו מרבינו המחבר, ולכאו' אינו שייך כאן).
  59. נ"א נוסף 'שהסרת בבוקר בבואך מבית הכנסת'.
  60. נ"א 'אך מותר לאכול בעוד היום גדול קודם זמן תפילה שיעור שלש פרסאות'.
  61. נ"א נוסף 'ואל יהיה עמה אם הכה אותה או ציער אותה עד שיפייסנה', (ונראה ככפילות והוספה).
  62. נ"א נוסף 'כי אם בבית אפל'.
  63. נ"א נוסף 'או לשמח אותה או להברות את הגוף או שלא יכשל בהוצאת זרע לבטלה'.
  64. נ"א 'להנאת עצמו להתקשות מדעת להשביע יצרו'.
  65. בנ"א אינו.
  66. נ"א 'כי הא דרבא מחריך רישא ורב יוסף מלח שיבוטא', (ובגמ' שלפנינו כמו שכתוב למעלה).
  67. נ"א נוסף 'וכאין חסר לו דבר'.
  68. נ"א 'מותר, ואל ירבה שיחה כי אף וכו.
  69. נ"א נוסף 'ודברים יתרים אל ידבר'.
  70. נ"א 'ויתפלל בכל יום על עוונותיו אחר תפילתו כפי צחות לשונו, ועל כל חולי וכו.
·
מעבר לתחילת הדף