סמ"ע/חושן משפט/רסד
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) מאפס לא יהיה בך אביון. דדרשינן כאלו הוא אומר הזהר מן העניות ומטעם זה ל"ד אבידתו קודמת קאמר אלא כל הפסד ממון או ביטול מלאכה שלו מחמת השבה זו שלו קודם וכמ"ש הטור והמחבר ג"כ אחר זה בסי' זה ובסי' רס"ה ועפ"ר דכתבתי הטעם דמ"ה נקטו הגמ' והפוסקי' לשון אבידתו משום דאבידתו אף אם ירצה הלה לשלם לו דמי אבידתו יכול הלה לומר בכלי ובגד שלי ניחא לי להצילו לעצמי משא"כ במלאכה שאינו עושה אלא כדי לקבל דמי שכרו:
(ב) ולא לדקדק ולומר שלי קודם. פי' מפני דבכל דבר הצלת ממון חבירו יכול אדם למצא לו צד היתר ולומר אני קודם לילך ולטרוח על שלי פן אפסיד חובי או אתבטל ע"י השבה זו מעסק פלוני שיהיה לי מזה ריוח ממון מ"ה קאמר דזה לא יעשה אם לא בהפסד המוכח והברור:
(ג) וסוף שיצטרך לבריות. עפ"ר שם כתבתי דע"ז נאמר מגורת רשע תבואנו כהאי שפורק ממנו עול מצוה מפני שירא לנפשו פן יבא בעסקו במצוה לידי הפסד ממון אז יבא לידי הפסד וגם כתבתי בפרישה דע"ז שייך לומר ל' המורגל בפומי דאינשי דקדק עניות שהמדקדק בכל אלה יבא לידי עניות:
(ד) של רבו קודמת. שאביו הביאו לעה"ז ורבו לעה"ב:
(ה) ועיין בי"ד כו'. פי' שם כ' די"א דהיינו דוקא ברבו שלמד עמו בחנם אבל אם אביו שוכר לו רבו שמלמדו אביו קודם לכל דבר ושכן נראה עיקר עכ"ל מור"ם שם והוא מספר חסידי' שכ"כ והביאו שם בד"מ וגם כאן ע"ש:
(ו) שלו שוה מנה. ה"ה אם היה שוה ג"כ ר' אלא אורחא דמלתא נקט דמשום דחמור חבירו עדיף טפי סבר אניח שלי וחבירי ישלם עבור הצלת חמור שלו טפי משיווי חמור שלי:
(ז) אלא שכר הראוי לו. פי' כמו שהיה נוטל אחר לטרוח טירחא כזה להציל חמור כזה מהמים ושכר כזה עכ"פ יטול ואין בו משום דמי השבת אבידה דלא גרע זה ממי שיש לו מלאכה דאינו חייב להניח מלאכה שלו ולעסוק בהשבה והאי נמי הוא לפניו מלאכת הצלת חמור שלו אבל א"צ ליתן לו יותר בשביל הפסד חמורו דה"ל להתנות עם חבירו ולומר אם תשלם לי דמי חמורי אציל את שלך ומדלא התנה ש"מ מחל לו א"נ משום דיכול חבירו לומר אם לא היית מצילו הייתי מהדר אחר איש אחר שהציל את שלי בשכירות זה משא"כ כשאינו שם דצריך לשלם לו דמי חמורו כמ"ש מור"ם בהג"ה וכ"כ הטור וה"ט דמסתמא ניחא לחבירו בזה ולקמן סי' רס"ה כתבתי דאף דשם אינו משלם אלא כפועל בטל שאני הכא דטרחת הצלת חמורו של חבירו מהמים הוא קשה כהצלת חמורו:
(ח) או שהתנה כן כו'. פי' אפילו אם היה שם חבירו ולא התנה עמו כיון שהיו שם ג' שנקראין ב"ד והתנה עמהן חייב:
(ט) זכה במה שהתנה עמו. דמשעה שירד להציל את של חבירו ונתייאש משלו נתחייב לו חבירו כפי תנאו שהתנה עמו ומשמיא רחימו עליה שעלה חמורו מאליו גמ':
(י) מיהו הוא הפקר. דהא נתייאש ממנו בשעה שירד להציל את של חבירו וכן הוא בירושלמי על משנה זו:
(יא) ודוקא שהתנה עם הבעלים. ר"ל תנאי הנ"ל שיתן לו דמי חמורו ונראה דאפילו לא התנה בפירוש אלא התנה סתמא חייב ליתן לו לפחות שכרו הראוי ולא דמי כל חמור שנפסד לו ע"י טירחת הצלת חמורו של חבירו ולא כע"ש שכ' בל' מור"ם דר"ל דוקא דהתנה בפירוש שיתן לו שכרו אם לא יציל דא"כ גם דמי חמורו ה"ל ליתן לו אף דלא הציל דהא כל תנאי שבממון קיים ועוד דהא זה דכתב מור"ם דמיירי דוקא בהתנה עם הבעלי' אינו מבואר בהדיא בגמ' אלא שנלמד מהגמרא דהאי דינא קאי אהמשנה דמיירי בהתנה עמו שיתן לו דמי חמורו וכמ"ש מוהר"ם פד"ו ז"ל בתשובותיו סי' ס"ג (ובתשובתי כתבתי עוד הוכחות אחרות מהגמרא ע"ש) ושם איירי בהתנ' עמו סתם ולאפוקי אם ירד להציל ולא התנה כלל ליתן לו שכירות דאז אפילו הציל לשל חבירו וחמורו נפסד ע"י הצלת חבירו אין לו אלא שכרו כאחר שאינו נפסד ולא הציל אלא נשטף או עלה מאיליו דלא הועיל לו כלום נחות חד דרגא דאפילו שכרו אין לו אע"ג דנפסד על ידו:
(יב) וכן אם עלה חמורו מאליו כו'. פי' חמור של חבירו ג"כ דינא הכי דאפילו אם התנה עמו דירד להציל כדי שישלם לו דמי חמורו וירד להציל ונפסד חמורו וחמור חבירו עלה מאליו ג"כ אין לו אלא שכירתו כאיש אחר דאין פסידא ע"י הצלה כ"א בטירחא לבד ואם לא התנה עם חבירו או עם ב"ד תחלה אפילו שכירות אין לו אף דיש לו פסידא על ידו וכדין ירד להציל ולא הציל כ"כ מור"ם פד"ו בתשובותיו סי' ס"ג ☜ מיהו נראה דגם בדיני' האלו דירד להציל ולא הציל חו שעלה מאליו אם לא היו הבעלי' שם אף דלא התנה כאלו התנה עמהם דמי וצריך ליתן דמי שכירתו כמו לאיש אחר לפחות ועיין בתשובתי שהארכתי וערכתי מערכה מול מערכה נגד דברי מור"ם ומוהר"ם פד"ו ז"ל שהביא ראייה מהגמרא לדון דאף אם התנה עמו ועלה מאליו אין לו אלא שכרו וראייתם אינו ראייה לפענ"ד ושנראה לדון דבזה דעלה מאליו אחר התנאי והיה לו פסידא ע"י הצלתו צריך לשלם לו כל דמי חמורו ע"ש ודו"ק:
(יג) אע"פ שהאמת אתו מ"מ חייב כו'. עיין בדרכי משה שהקשה על דברי מור"ם פד"ו מהמרדכי דהגוזל בתרא סי' קס"ו בשני שותפין במשכון אחד ולקח השר של הא' המשכון שהיה בידו והוציא עליו הוצאות עד שהוציא מתחת ידו ושותף השני לא רצה ליתן לו להוצאה כלום כי אמר ששר שלו ידו תקיפה על השר של חבירו והיה מוציאו מיד שר שלו בכח בחנם וכתב דא"צ ליתן לו אלא כדי שכרו דמשמע הא כדי שכרו יש לו ומשני דשאני התם דאף דהיה אפשר דשר שלו היה יכול להוציא' מכל מקום עדיין לא הוציאו מידו מה שאין כן בנדון זה שכבר יצא מאליו וז"ש מור"ם ואם לא יצא כ"א ע"י השתדלות כו' "עד אף ע"פ שהאמת אתו כו' כן נ"ל עכ"ל ור"ל מכח קושיא זו וק"ל:
(יד) דאפילו בשבילו לבדו היה צריך כו'. כ"כ מוהר"ם פד"ו בסוף תשובה הנ"ל על ענין אחר דומה לזה ע"ש:
(טו) ונסדק הכד כו' קאמר נסדק דאין כאן הפסד גמור דיש תקוה להצילו מ"ה לא אמרי' בו דכל הקודם זכה בו:
(טז) אין לו אלא שכרו כו'. גם בזה מבואר בגמרא ובטור הטעם דמיירי דבעל הדבש היה שם והי' לו להתנות עמו שע"מ שישלם לו דמי יינו הוא שופכו ולהציל הדבש ומדלא התנה יכול האחר לומר אם לא הצלתיהו הייתי מוצא אחר בשכירו' זה והי' מצילו וכנ"ל ומינה דאם לא הי' בעל הדבש שם להתנות עמו דצריך לשלם לו כל דמי יינו וכנ"ל בס"ס ג' וכן הוא באשר"י ומשום דמיירי כאן בשנים שפגעו זה ביינו וזה בדבשו והיינו שגם הבעל אבידה הוה שם מ"ה לא כתב בפי' הדין כשאינו שם וסמך אמ"ש לפני זה:
(יז) ובעל היין חייב לשפוך כו' דעליו מוטל לקיים מצות השבת אבידת ממון חבירו כיון שאין לו הפסד:
(יח) ויש חולקין. טעם פלוגתתן כתבתי בסי' רע"ד ושם כתבתי דנראה דאפי' לדעת החולקין בזה מ"מ בפועל העוסק במלאכתו ויש לפניו השבת אבידה ואומר לו בעל האביד' אשלם לך כל שכר פעולתך השב אבידתי דצריך להשיבו ולוקח ממנו שכר בטילתו ושאני הכא דיכול להתנצל ולומר ניחא לי ביין שלי:
(יט) שהרי לא הפסידו כלום. מ"מ שכר הראוי לו דהיינו שכר הטרחא ושכר הכלים צריך ליתן לו דמיירי באיש הנשכר לאחרים לעסוק בכלים מלאכת אחרים ושכר בטילתו ניכרת דלולי שעסק בזה היה עוסק בשכירות אחרת ואין עליו לבטל ממלאכתו בחנם בשביל הצלת ממון של זה וכן הטעם במעוברת שאחר זה ועוד נראה דאפילו אם ידוע שלא היה לו עסק אחר לעת עתה לעסוק בו וה"ה לבעל מעוברת שלא הי"ל לעת עתה מי להעבירו מ"מ צריך ליתן לו שכרו כאחר כיון דכל השנה כשבא אחד ומבקש ממנו להעבירו או לעשות לו בכליו מלאכה כזו או קלה או כבידה ממנו שדרכן ליתן עליה שכר אינו מן הדין שיהא זה עדיף משום צורך הצלת ממונו או גופו מ"ה צריך עכ"פ ליתן לו שכר כאינש דעלמא:
(כ) כל מה שהתנ' עמו. עפ"ר ודרישה שם הוכחתי מדברי הרא"ש והטור והרמב"ם דכל מאי דפסק עמו ממש קאמר אפילו אין נראה לעינים שהיה לו ריוח כ"כ אם היה צודה דגים מ"מ כיון דעכ"פ היה לו לצוד דגים ואפשר שהיה עולה במצודתי כ"כ דגים כשיעור פסיקתו שכר זה מ"ה צריך ליתן לו כל שכרו ע"ש ודו"ק: (הג"ה) וכ' מהרי"ק שורש קל"ג בדין ראובן שהבטיח לשמעון להשתדל בעדו בעסק מה בחנם וכמעט שנגמר הדבר חזר בו ורוצה שכר והוצרך שמעון לתת לו שכר ואח"כ בא מעות ראובן ליד שמעון ואמר לקחת את שלי שלא כדין כי אנוס הייתי במה שפייסתיך ופסק דהדין עם ראובן עכ"ל ד"מ ס"ס של"א וכ"כ בהגמ"ר דקידושין לענין אם טען שמחמת יראה הבטיח ליתן לו ד"מ ס"ס של"ה:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |