סמ"ע/חושן משפט/ז
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) פסול לדון כו' פירוש בדיני ממונות וילפינן לה מדכתיב שום תשים עליך מלך מקרב אחיך מכפל לשון דשום תשים דרשינן דכל שימה שאתה משים יהיה דוקא מאחיך ודאפוקי גר ואפילו זרע זרעם דגרים אסור בכל שימות. וכן כתב הרמב"ם בפרק קמא דהלכות מלכים עיין שם והיינו דוקא עליך אבל גר אגר חבירו לא מיעטו קרא:
(ב) אלא א"כ היתה אמו מישראל שגם זה מקרב אחיך מיקרי:
(ג) או אביו וכו' אביו הוא כ"ש וכן הוא שם בתוספות דאביו מישראל עדיף טפי ועיין בפרישה:
(ד) וגר דן את חבירו עיין דרכי משה שכ' ע"ז ז"ל במרדכי פרק מצות חליצה משמע דהיינו דוקא בלא כפייה ומשמעות זה לא מצאתי שם במרדכי והרא"ש גם בי"ד סוף סימן רס"ט פסק שם בהדיא דאפילו בכפייה מותר לדון גר חבירו ובלא כפייה מותר לדון אפילו לישראל וכמו שכתוב בפרישה ע"ש ודו"ק:
(ה) ואפילו שלשתן ממזרים וכו' ובב"י ובדרכי משה כתבו דהוא הדין לשלשה גרים שאמן מישראל שכשרים לדון ישראלים:
(ו) כל אחד מהם סומא באחת מעיניו כשר וכו' פירוש אפילו בתחלת דין. ובפרישה כתבתי הטעם בשם הרא"ש דכיון דכל העולם גומרים בלילה וסומא באחת מעיניו חזי טפי ביום משום הכי דן אפי' בתחלת דין:
(ז) בשתי עיניו פסול דכיון דלכולי עלמא בלילה אסור לדון ולזה ביממא לילה הוא ועיין פ"ר ובע"ש יליף דסומא בשתי עיניו פסול מדאיתקש דיני' לנגעי' לא דק דהא בפרק א' דיני ממונות (דף ל"ד ע"ב) קאמר דההיא משנה יחידאה היא ולית הלכתא כוותיה ומאן דמפיק מהא היקשא ס"ל דאפי' סומא בא' מעיניו פסול ע"ש ועוד נדחק בע"ש בהכשרא דסומא באחד מעיניו ותלה תניא בדלא תניא וכתבתיהו בהשגות ע"ש:
(ח) מבן י"ח ומעלה דאז הוא גבר בגוברין ויש בו כח להציל העני מיד גוזלו שהוא א' מהמדות שצריכין להיות בדיין כמ"ש הטור בסי' זה:
(ט) דמבן י"ג ומעלה כשר ואפילו לא הביא ב' שערות ה"ט דאע"ג דלענין עדי' בעינן ב' שערות שאני התם דקפיד קרא להיות נקרא איש כמו שנאמר ועמדו שני האנשי' משא"כ בדיין שאינו תלוי אלא בחריפתו ובקיאתו ומ"ה כתב הטור בי"א ז"ל אם הוא מפולפל ובקי בחדרי התורה ומ"מ פחות מבן י"ג דאין לו שם גדלות כלל פסול דלא מצינו שום מצוה וצווי בקטני' מן התורה ועפ"ר שכתבתי דלשני הי"א ל"ת הא אמרי' כל הפסול להעיד פסול לדון והפסול לדון פסול להעיד חוץ מאוהב ושונא דמ"מ בשניהם יש פסול קטנות כל חד לפי עניינו וק"ל:
(י) אשה פסולה לדון ילפינן לה מעדות ועפ"ר ודלא כע"ש שכ' טעם זר:
(יא) דשתויי יין כו' עד דיני ממונות אבל איסור והיתר אסור אפילו לא שתה אלא רביעית עד שיסיר יינו מעליו מיהו ביינות שלנו יש להקל בשתיית רביעית כ"כ מהרא"י סי' מ"ב ע"ש:
(יב) אין עד נעשה דיין משום דבעינן עדות שיכול להזימה ולא יקבל הזמה על עצמו ומה"ט כשראו שלשתן ביום דאז אין עליהם שם עדי' מותרין לדון על פי ראייתן וכדמסיק:
(יג) אם העיד א' מהדיינין פי' עם עוד אחד מהשוק:
(יד) בפני חבריו כצ"ל פי' בפני ג' דקבלת עדות מיקרי דין ובעי' ג' ובע"ש כ' חבירו וטעות הוא וכגון שלקחו חבריו אח' במקומו כשקם להעיד ואחר שהעיד רוצה לחזור ולישב ולדון עמהם וכן פרש"י ועפ"ר:
(טו) אם ראוהו ביום כו' דאז אמרינן לא תהא שמיעה גדולה מן הראייה ודנין על ראייתן אפילו אחר כמה ימים כמו על שמיעתן משא"כ כשראו בלילה דאז לא מהני שמיעה לא מהני גם כן הראיה לדון עליה עד שיעידו לפניהן אחרי':
(טז) אבל בדבר דרבנן עד נעשה דיין וכ"כ הטור בסי' מ"ג [מ"ו] סי"ב והמחבר שם שעד הרואה (פי' בלילה) נעשה דיין בקיום שטרות שהן דרבנן וע"ל סי' מ"ו כמה פרטי דיני' עוד מזה:
(יז) ומעיינין בינייהו פי' דנין ביניהם וה"ק כשדייני העיר הם שפלי' בעיני החכם לדון לפניה' מכנפי' חכמי העיר הגדולי' שבהן ובפניהן הוא דן אלא דל' מעיינין בינייהו לא משמע דין אלא פשרה דרואי' אם יכולי' לפשרם אם לא שתאמר שלשון הגאון דכ"כ הטור בשמו הוא כך שכתב מעיי"נין ביניי"הו במקו' דנין אותו וכל זה הוא דוקא אם יש לו חסרון בב"ד אבל אם אין לו חסרון בב"ד אלא דזילא להת"ח מילתא לירד לדין עם ע"ה בזה יתבאר לקמן סי' קכ"ד דשולחין הדייני' סופריהן להת"ח וכותבין טענותיו והן פוסקין עליהן:
(יח) שושבינו בז' ימי חופתו נקראי' המטפלי' עמו שושבינו ואז דוקא הוא דאסור לדונו וכן פירש"י:
(יט) וי"א דבשונאו ממש כו' פי' סברא הראשונה קאמרי אסור לדון לאוהבו אע"פ שאינו אוהבו או שונאו ממש ולשון אע"פ כו' משמע דגם באוהבו ושונאו ממש ס"ל דאין בו אלא איסור ע"ז קאמר די"א שבהן אין דיניהם דין ואח"כ אמר דיש חולקין אמ"ש לעיל דאף שאינו אוהבו ממש אסור וסבירא ליה דאין בו איסור אלא חסידות בעלמא וק"ל וע' דרישה:
(כ) כי כל א' בורר אוהבו פירוש דין זה בורר לו אחד הוא שכל א' יברר לו מי שהוא יבין דבריו לאשורו ואם יש לו שום צד זכות יציע אותו לפני חבירו וכן יעשה חבירו והשלישי שומע ומכריע ביניה' כמ"ש הרא"ש והביאו הטור סימן י"ג ומשום הכי אף שהוא אוהבו לא גרע כיון שכל בורר מצדד אחר זכותו למי שבירר אותו ומותר לעשות כן כיון שגם בורר השני יעשה כן והכל תלוי בשלישי וכ"כ שם במהרי"ק בהדיא ולא כמה שכתוב בעיר שושן דרך בני אדם הוא כן אף שאין לו לעשות כן מן הדין ע"ש אבל קרוב או פסול מן התורה פסול גם בזה בורר כן איתא שם במהרי"ק והוא מהמשנה ומשום הכי כ' מור"ם לכן מותר כו' ור"ל ולכן כיון שאינו אלא מכח חסידות לאפוקי אם הי' פסול מן התורה הי' פסול גם זה בורר כמו קרוב ומה שסיים מור"ם וכתב וכ"ש שהרב כו' אדלעיל קאי אמ"ש שהאוהב אינו אלא ממדת חסידות וכו' וק"ל:
(כא) להיות דיין לתלמידו וכ"ש לאב של תלמיד אף דנתן לו שכר הלימוד כן הוא שם:
(כב) משום אהבה ושנאה יכול להושיב כו' מהרי"ק בשורש כ"א דקדק וכתב ז"ל ואפילו המחמיר על עצמו מחמת חסידות כשרי' לברר דייני' והביא ראיה על זה מהגמרא ע"ש ומהרא"י בפסקי סימן רנ"ח כתב המנהג הוא שלא לפסול שום ב"ד לסדר הב"ד ומסיק וכ' שם על זה וזה לשונו ואע"ג דיש לחתור אחר המנהג ידע מר דגדולי עולם ישבו בארץ מי ישנה את מנהגם עכ"ל. ומשום הכי אף שכתב מור"ם בד"מ את דברי מהרא"י שאפי' ב"ד הפסול בוררין מ"מ לא כתבו כאן בשלחן ערוך אלא הפסול לדון משום אהבה ושנאה ולא כתב סתם הפסול לדון משום דמהרא"י בעצמו פקפק על המנהג אלא שלא רצה לשנות וק"ל:
(כג) וצריך ראי' לרבריו לשון הטור צריך להביא ראיה שלא דיבר עמו תוך ג' ימים באיבה:
(כד) יכול לדונו אח"כ עיין בד"מ שמור"ם כתב דין זה מעצמו ולמד דין זה מעובדא דגמרא פרק עשרה יוחסין והניחו בצ"ע ושם בהג"ה כתבתי דאפשר לו' דהיינו דוק' כשכבר פטרו מהנידוי אז הוא כאיש אחר עמו ולא כשעדיין הוא בנידוי ע"ש:
(כה) ה"ג כל הפסולים להעיד מחמת קורבה או מחמת עבירה כו' ועי' לקמן סי' ל"ג ול"ד פרטי' הפסולים לענין עדות ונמחק וה"ה לענין דיינות כי כבר נכלל במ"ש המחבר כל הפסולין להעיד כו' פסולין לדון וק"ל:
(כו) אין לו להצטרף עמו אע"פ שידון דין אמת משום שנאמר מדבר שקר תרחק ועי' מ"ש בפרישה וכן יתבאר בריש סימן ל"ד למנין עדות:
(כז) שנאת ממון ואהבת אמת כו' ברמב"ם ובטור מבוארים יותר ז"ל שנאת ממון שאפי' ממון שלהם אינם נבהלים עליו ולא רודפין לקבץ ממון ואהבת אמת שיהיו רודפין אחר הצדק מחמת עצמן בדעתן אוהבין האמת ושונאין את החמס ובורחין מכל מיני עולה ואהבת הבריות להן שרוח הבריות נוחה מהם ובמה יהיו אהובים בזמן שיהיו בעלי עין טובה ונפש שפלה וחברתן טובה ומשאן ומתן שלהן באמונה ודבורן בנחת עם הבריות ובעלי שם טוב שיהיו גבורים במצות ומדקדקים על עצמם וכובשים את יצרם עד שלא יהא עליהן שום גנאי ולא שם רע ויהא פרקן נאה ויהיה להם לב אמיץ להציל עני מיד גוזלו ע"כ ועפ"ר שם כתבתי לימודם מקרא:
(כח) אא"כ יש להם ס"ת אחרת. פי' ואז אפילו לדיינים בעצמם מות' לקרות מאותו ס"ת שדנין עליה דלא מחשב להן הנאה כיון דאם רצו היו קורין מהאחר והיינו דוקא כשהס"ת האחרת היא באותה ב"ה שהדיינין מתפללין וקורין בה הא אם היה בבה"כ אחרת צריכין סילוק שלא יקראו מהספר תורה כלל כ"א מהאחרת וכן הדין כשדנין על ב"ה ויש ב"ה אחרת בעיר אין דנין עליה אלא כשמסלקים נפשם מללכת בזו שהן דנין עליה וכ"כ רבינו ירוחם ועיין בדרישה ובד"מ שהביאו ולא כמו שכתב בע"ש שמדמה שני ב"ה בעיר לשני ס"ת בב"ה א' ע"ש.
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |