סידור שיח תפילה/קריאת התורה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

סידור שיח תפילה TriangleArrow-Left.png קריאת התורה

בחול ובשבת במנחה אומר הש"ץ

וְתִגָּלֶה וְתֵרָאֶה מַלְכוּתוֹ עָלֵינוּ בִּזְמַן קָרוֹב. וְיָחוֹן פְּלֵיטָתֵנוּ וּפְלֵיטַת עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן: הַכֹּל הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ וּתְנוּ כָבוֹד לַתּוֹרָה. כֹּהֵן קְרָב יַעֲמֹד (פלוני בן פלוני) הַכֹּהֵן.

כשעולה הראשון לקרות אומרים ברוך שנתן תורה וכו' האל תמים וכו'. (קל"ד ז')

בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתוֹ: וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם:

(סדר קריאת התורה בעמוד 502)

סדר ברכת התורה

העולה אומר: בָּרְכוּ אֶת יְהֹוָה הַמְבֹרָךְ.

והקהל עונין: בָּרוּךְ יְהֹוָה הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד.

והעולה חוזר: בָּרוּךְ יְהֹוָה הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים. וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה נוֹתֵן הַתּוֹרָה:

ואחר קריאת הפרשה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה נוֹתֵן הַתּוֹרָה:

מי שברך תמצא בעמוד 283

מדיני קריאת התורה

א.

כל העולים לתורה מברכים לפניה אשר בחר בנו וכו' ולאחריה אשר נתן לנו וכו'. (קל"ט ה')

ב.

אם טעה ובירך לפניה אשר נתן וכו' אם נזכר קודם בא"י נותן התורה יתחיל מאשר בחר בנו, ואם אמר בא"י אף שלא אמר עדיין נותן התורה יסיים הברכה ולאחר הקריאה יברך אשר בחר בנו. (קל"ט ו')

ג.

אם בירך ברכה שלפניה כראוי ובברכה שלאחריה התחיל אשר בחר בנו, אם נזכר קודם שאמר בא"י יתחיל מאשר נתן לנו, ואם נזכר לאחר בא"י קודם שאמר נותן התורה יאמר מיד א' מלך העולם אשר נתן לנו, ואם לא נזכר עד שסיים הברכה יתחיל מתחילת הברכה. (שם)

ד.

לפני שיברך רואה הפסוק שצריך להתחיל בו כדי שידע על מה הוא מברך, ואח"כ בשעת הברכה יש נוהגים להפוך פניו מהספר כדי שלא יאמרו ברכות כתובות בתורה ויש נוהגים לעצום עיניהם ויש נוהגים לגלול הספר ונהרא נהרא ופשטיה. (קל"ט ז')

ה.

בשעת אמירת ברכו ועניית ברוך ה' המבורך צריך כל אדם לעמוד דהוא דבר שבקדושה. (קמ"ו ד')

ו.

כיון שנפתח ס"ת כדי לברך אפילו לא התחיל עדיין לברך אסור לספר אפילו בדברי תורה. וכן אסור לספר כשהמפטיר קורא בנביא עד שישלים. (קמ"ו ב')

ז.

צריך לומר ברכו והברכות בקול רם, ואם לא שמעו עשרה כשאמר ברכו י"א שצריך לחזור ולומר בקול רם, אך אם אמר רק הברכות בלחש א"צ לחזור. (קל"ט ט' י')

ח.

כשקורים בתורה או בנביא יש לפותחו ג' דפין.*

ט.

בין גברא לגברא גוללין הס"ת לפני שמברך ברכה אחרונה וא"צ לכסות בסודר, אלא אם ממתין זמן ארוך כגון שמזמרים לחתן או שמאריכים במי שבירך או אומרים קדיש צריך לכסות בסודר. (קל"ט י"ב)

י.

הקורא בתורה צריך לאחוז בעמודי הס"ת בשעת הברכות ובשעת הקריאה, ויש נוהגים לאחוז בשעת הקריאה ביריעות עצמן ע"י מפה. (קל"ט ט"ו)

יא.

אחר הקריאה המנהג לנשק הס"ת. (קל"ט ט"ז)

יב.

תחת הס"ת פרסו תמיד מפה קטנה בשעת קה"ת מלבד המפה שעל השלחן.**

יג.

האוחז ס"ת בידו א"צ לעמוד בפני ס"ת אחרת.**

יד.

כשאחז הס"ת בש"ת ישב, ואמרו בשמו שא"צ לעמוד אלא אלו שאין מחזיקין ס"ת והקפיד על אלו שאין עומדין אז.**

טו.

כשקורא בתורה פותח הספר ורואה ועוצם עיניו ומברך וכשגומר גולל ואח"כ מברך.**

טז.

שמעתי בשמו שאמר להלכה כד' הפמ"ג שאם פתח ס"ת וסברו ששם פרשת היום ובירך עלי' גולל למקום הנכון וא"צ לברך שנית כיון שהי' בטעות שסבר ששם פרשת היום ע"ש.**

יז.

נער בר מצוה קודם לעלי' למפטיר לפני יא"צ.**

יח.

עשרת הדברות בפ' יתרו ואתחנן בטעם העליון.**

יט.

כשאחו"ק נפרדים מפטירין הלא כבני כושיים באחרי והתשפוט בקדושים.**

כ.

העולה לתורה שיש לו מעיל קצר, צריך ללבוש טלית.*

כא.

כשאוחז באמצע פסוקי דזמרה ואין בעל קורא אחר, יכול לעלות ולקרות בתורה. אך הקדיש שלאחר קרה"ת [דהחזו"א ס"ל דנתקן עבור היתומים] יאמרנו אחר.*

כב.

העולה מפטיר ניגש ש"צ למוסף, והוא מדינא דגמרא (מגילה כד.) וקודם אפילו לחיוב של בעל יא"צ בו ביום.*

כג.

מרן החזו"א נזהר גם כשעלה לתורה שלא יהיה אחוריו לספר תורה.*

כד.

הורה מרן החזו"א שקדיש שאחר קריאת התורה שייך לאבלים, ולא לבעל קורא.*

ברכת הגומל

א.

המחוייב לברך ברכת הגומל נהגו לברכו אחר קריה"ת. וצריך המברך לעמוד בשעת הברכה, ובדיעבד יצא אף בישיבה. (רי"ט ב')

ב.

אם איחר ולא בירך יש לו תשלומין לברך כ"ז שירצה, ונכון שלא לאחר שלושה ימים אפילו יצטרך לברך שלא בס"ת בשביל זה. (רי"ט ג')

ג.

מנהגינו לומר הגומל לפני קדיש.*

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת. שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוֹב:

ועונין אחריו: אָמֵן. מִי שֶׁגְּמָלְךָ כָּל טוֹב. הוּא יִגְמָלְךָ כָּל טוֹב סֶלָה:

אחר קריאת התורה אומרים חצי קדיש:

יִתְגַּדֵּל וְיִתְקַדֵּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא (בעשי"ת לְעֵלָּא וּלְעֵלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן:

מדיני הגבהה וגלילה

א.

יש לכבד להגבהה הגדול שבציבור, שהמגביה נוטל שכר כנגד כולם, ועכשיו נהגו שלא לדקדק בזה ומכבדים אף לאנשים בינונים מפני דרכי שלום. (קמ"ז ד')

ב.

מצות גלילה אף כי רבה היא, נהגו לכבד אף לקטנים שיש בהם דעת להבחין ענין דבר שבקדושה כדי לחנכם במצות. (קמ"ז ה')

ג.

מי שנותנים לו ס"ת להגביה ולגלול ואינו יכול לעשות שתיהם, יגביה ויתן לאחר לגלול שההגבהה יותר מצוה. (קמ"ז ו')

ד.

המגביה הס"ת צריך שיהיה הכתב כנגד פניו. (קמ"ז ח')

ה.

המגביה צריך לגוללו ג' דפין ולהגביה וצריך להחזירו לימינו ולשמאלו לפניו ולאחריו להראות פני הס"ת לכל הציבור. (קל"ד ח')

ו.

בהגבהת ס"ת אומרים וזאת התורה אשר שם משה לפני בנ"י ואין ממשיכים ע"פ ה' ביד משה שאין אומרים חצי פסוק.*

ז.

מצוה על כל האנשים והנשים לראות את הכתב ולכרוע ולומר וזאת התורה וגו' תורת ה' תמימה וגו', ואין לומר וזאת התורה רק נגד הכתב של הס"ת. וטוב שיראה האותיות עד שיוכל לקרותם שעי"ז נמשך אור גדול על האדם. (קל"ד ט')

ח.

הגולל ס"ת יעמידנו כנגד התפר כדי שאם יקרע יקרע התפר. (קמ"ז ט')

ט.

המגביה והגולל ילכו אחר הס"ת עד לפני הארון ועומדים שם עד שיניחו הס"ת במקומה. (קמ"ט א')

י.

כמדומה בהגבהה עשה סיבוב שלם (ולא כעושין ב' חצאין) ואח"כ סיבב להיפך.**

יא.

מ"ש בגמ' הגולל נוטל שכר כולן בזמנינו גם המגבי' וגם הגולל בכלל זה.**

יב.

מנהגינו להראות באצבע כנגד הכתב.*

יג.

אין לשים חגורה עם ברזל לספר תורה אלא מכסף או שאר דברים. (קה"י).*

יד.

הגולל ס"ת צריך שיקשור האבנט בשליש העליון של ספר התורה. (קה"י שכך המנהג).*

כשמגביהין הס"ת מביטין נגד הכתב של הספר ואומרים וזאת התורה וגו' עד בני ישראל, ואין ממשיכים ע"פ ה' וגו' שאין אומרים חצי פסוק.*

וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (עַל פִּי יְהֹוָה בְּיַד מֹשֶׁה):

תּוֹרַת יְהֹוָה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ: עֵדוּת יְהֹוָה נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי:

עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתוֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר: דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם: אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד: יְהֹוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר: (יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֱמֶת מֹשֶׁה אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת):

בשני וחמישי אחר הגבהת ספר תורה ביום שאומרים תחנון יאמר החזן יהי רצון

יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם לְכוֹנֵן אֶת בֵּית חַיֵּינוּ. וּלְהָשִׁיב אֶת שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכֵנוּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְנֹאמַר אָמֵן:

יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם לְרַחֵם עָלֵינוּ וְעַל פְּלֵיטָתֵינוּ. וְלִמְנוֹעַ מַשְׁחִית וּמַגֵּפָה מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְנֹאמַר אָמֵן:

יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם לְקַיֵּם בָּנוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל. הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם. וְתַלְמִידֵיהֶם וְתַלְמִידֵי תַלְמִידֵיהֶם. בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם. וְנֹאמַר אָמֵן:

יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁנִּשְׁמַע וְנִתְבַּשֵׂר בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת. יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת. וִיקַבֵּץ נִדָּחֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. וְנֹאמַר אָמֵן:

אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל. הַנְּתוּנִים בְּצָרָה וּבְשִׁבְיָה. הָעוֹמְדִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה. הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה. וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. וְנֹאמַר אָמֵן:

כשמוליכין הס"ת להיכל אומר החזן:

חזן יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהֹוָה. כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ

והקהל אומרים הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם: וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ. תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו. לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרוֹבוֹ. הַלְלוּיָהּ:

לְדָוִד מִזְמוֹר. לַיהֹוָה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ. תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ: כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ. וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ: מִי יַעֲלֶה בְהַר יְהֹוָה. וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ: נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב. אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה: יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְהֹוָה. וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ: זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁיו. מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם. וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד: מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. יְהֹוָה עִזּוּז וְגִבּוֹר. יְהֹוָה גִּבּוֹר מִלְחָמָה: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם. וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד: מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. יְהֹוָה צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:

אומרים ובנחה יאמר כשמוליכין הס"ת לארון הקודש.*

וּבְנֻחֹה יֹאמַר. שׁוּבָה יְהֹוָה רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל: קוּמָה יְהֹוָה לִמְנוּחָתֶךָ. אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ: כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק. וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ: בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ: כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם. תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ: עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר: דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם: הֲשִׁיבֵנוּ יְהֹוָה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה. חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם:

·
מעבר לתחילת הדף

הזכויות על סידור שיח תפילה שמורות להוצאה לרבות שימוש מסחרי מכל סוג שהוא