סידור שיח תפילה/ברכות השחר
|
< הקודם · הבא > |
א. תיכף כשהתעורר בבוקר יטול ידיו וידקדק לערות עליהם מים ג' פעמים בסירוגין דהיינו פעם א' על יד ימין ואח"כ על יד שמאל עד ג' פעמים, ובשם הגר"א כתבו ד' פעמים. (ד' ו')
ב. אין ליגע במלבושיו עד שיטול ידיו, ויש מקילים. (ד' א')
ג. אין ליגע בידו קודם נטילה בפה ובחוטם ובאוזנים ובעינים, ואפילו להעביר ידיו ע"ג עיניו מבחוץ יש ליזהר אם אפשר לו. (ד' ז')
ד. טוב להקפיד בנט"י שחרית בכל הדברים המעכבים לנט"י לסעודה, מיהו אינו מעכב בדיעבד לא כלי ולא כח גברא ולא שום דבר ואפילו מים שנשתנו מראיהם כשרים לנט"י לתפילה, וגם מעבירין הרו"ר. (ד' כ"ה)
ה. ולכן אם אין לו כלי שלם יכול ליטול מכלי נקוב, ודברים שהם בנט"י לאכילה רק זהירות בעלמא, אין צריך כאן אפילו לכתחילה. (ד' כ"ו)
ו. צריך להזהיר לנשים וקטנים שיטלו ידיהם שחרית. (ד' י"ב י"ג)
ז. השכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו צריך ליטול ידיו פעם אחרת אחר עמוד השחר להעביר הרו"ר ולא יברך, וכ"ז לרו"ר אבל להתפלל מהני אם נטל קודם עה"ש. (ד' ל"ד)
ח. מי שנטל ידו אחת לבד ג' פעמים סר רוח רעה מאותה היד. (ד' ט"ז)
ט. אם אין לו מים יקנח ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי או שישפשף בטלית יבש ויברך על נקיות ידים ויועיל לתפילה אבל לא להעביר הרו"ר. (ד' ל')
י. וצריך לנקות כל היד בין גבו בין תוכו עד הפרק, ובדיעבד די עד קשרי אצבעותיו ולא כמו שנוהגים איזה אנשים שמנקים רק ראשי אצבעותיהם. (ד' ל')
יא. יותר טוב שיברך על נט"י סמוך לתפילה אחר שיעשה צרכיו פעם שניה או יטיל מים וישפשף, וכן דעת הגר"א, ויסדר אז גם שאר ברכות השחר. (ד' כ"ז)
יב. שמעתי בשמו שאף לדעת הגר"א דהנוגע בצואת האף והאוזן א"צ ליטול ידיו, אם נגע בהן בתוך האף והאוזן לא גרע ממקומות המכוסים.**
יג. הנוגע במנעליו או במקומות המכוסים צריך לרחוץ כל היד.*
יד. מרן החזו"א לא הקפיד לא לדבר ד"ת נגד מי נט"י שחרית. והקה"י הקפיד בזה.*
טו. הנוהג ליטול ד' פעמים כדעת הגר"א רשאי ליטול כן גם בט"ב וביו"כ. (דעת נוטה)
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָיִם:
י"א שצריך לומר "אֵי אפשר' בצירי תחת האל"ף ויש מישבין הגירסא בחיריק. (ו' ד'). מנהגינו שלא לאמר אפילו שעה אחת (ו' ד')
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת:
א. היה ניעור כל הלילה כתב בא"ר שלא יברך ברכת אלקי נשמה וברכת המעביר שינה ויש מפקפקין בזה, ולכן יראה לשמוע אלו שתי הברכות מאחר ויכוין לצאת. (מ"ו ט"ו)
ב. ברכת הנותן ליעף כח אפילו היה ניעור כל הלילה מברך אותה. (מ"ו י"ד)
ג. היה ניעור כל הלילה יטול ידיו אחר עמוד השחר ג' פעמים, אבל לא יברך ואפילו ישן שינת עראי אלא א"כ עשה צרכיו או הטיל מים ושפשף. (ד' ל"ו)
ד. היה ניעור כל הלילה י"א שא"צ לברך ברכות התורה וי"א שצריך לברך וספק ברכות להקל, אך אם אפשר לו יבקש מאחר שיכוין להוציאו בהברכות והוא יכוין לצאת ויענה אמן ויאמר אח"כ איזה פסוקים, או יכוין לצאת בברכת אה"ר וילמד מעט תיכף אחר שיסיים תפילתו. (מ"ז ט"ז)
ה. מנהגינו שהיה ניעור כל הלילה יוצא כל הברכות מאחר, וגם ברכות התורה, וגם אם ישן ביום שלפניו.*
א. נכון ליזהר להסמיך ברכת אלוקי נשמה לאשר יצר, שתהא ברכה הסמוכה לחברתה, ואם אין יכול להסמיך יכול לאומרה בפני עצמה. (ו י"ב)
ב. יש להפסיק בין אלוקי לנשמה. (ו' י"ד).
ג. לא יאמר אתה יצרתה בי אתה נפחתה בי אלא אתה יצרתה אתה נפחתה בי. (ו' י"ד)
אֱלֹהַי. נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה הִיא. אַתָּה בְרָאתָהּ. אַתָּה יְצַרְתָּהּ. אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי. וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי. וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי. וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבוֹא. כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי. רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים:
א. ברכת התורה צריך ליזהר בה מאוד שלא ללמוד עד שיברך. (מ"ז א')
ב. יברכנה בשמחה גדולה ליתן הודאה על שבחר בנו ונתן לנו כלי חמדתו, ומי שאינו נזהר בברכה"ת עונשו גדול מאוד, ואמז"ל שאינו זוכה ח"ו להיות לו בן ת"ח עבור זה. (שם)
ג. יש נוהגים להסמיך ברכת התורה מיד אחר ברכת אשר יצר, וי"א דברכת אלוקי נשמה סמוכה לברכת אשר יצר, ולכן יברך ברכת התורה אחר אלוקי נשמה, וכן נכון (שם)
ד. ברכת התורה אקב"ו על ד"ת, ומנהג מדינותינו לומר לעסוק בד"ת והערב נא וכו' ואשר בחר בנו, וצריך לומר והערב נא עם וי"ו. (מ"ז ד')
ה. רוב האחרונים מצדדים שלא לענות אמן לפני והערב שהיא ברכה אחת עם והערב, ונכון שיברך המברך ברכה זו בלחש. (שם)
ו. היה ניעור כל הלילה י"א שא"צ לברך ברכות התורה וי"א שצריך לברך וספק ברכות להקל, אך אם אפשר לו יבקש מאחר שיכוין להוציאו בהברכות והוא יכוין לצאת ויענה אמן ויאמר אח"כ איזה פסוקים, או יכוין לצאת בברכת אה"ר וילמד מעט תיכף אחר שיסיים תפילתו. (מ"ז ט"ז)
ז. אם ישן ביום שינת קבע על מיטתו ובלילה שלאחריו היה ניעור כל הלילה בזה לכו"ע צריך לברך בבוקר בה"ת, ואין אהבת עולם של ערבית פוטרת אם לא למד מיד אחר תפילתו. (מ"ז, י"ז) ומרן החזו"א פקפק ע"ז*.
ח. הישן ביום שינת קבע על מיטתו י"א דהוי הפסק וי"א דלא הוי הפסק וכן נהגו, והרבה פוסקים כתבו לברך, והסומך עליהם ומברך לא הפסיד. (מ"ז י"ד)
ט. נהגו לומר אחר ברה"ת פרשת ברכת כהנים ומשנת אלו דברים שאין להם שיעור ומימרא אלו דברים וכו'. (מ"ז י"א)
י. אם הפסיק בין ברה"ת ללימוד בדברים אחרים אפילו יודע בבירור שלא הסיח דעתו צריך לחזור ולברך, ומ"מ יותר טוב שיכוין אח"כ בברכת אה"ר לצאת בזה ידי ברה"ת, וילמוד מעט תיכף אחר שיסיים תפילתו. (מ"ז י"ב)
יא. צריך לברך בין למקרא בין למדרש בין למשנה בין לגמרא. (מ"ז ב')
יב. נשים מברכות ברה"ת, ואין יכולות להוציא את האיש. (מ"ז ז')
יג. ברכות התורה אמר שהישן ביום לא יחזור לברך אח"כ, וכמדומה שאמר שביום אפילו ישן כמה שעות נחשב עראי.**
יד. כשקם בלילה ורוצה ללמוד מברך ברכת התורה, ואם אח"כ חוזר לישון שינת קבע מברך פעם שניה כשקם משנתו.*
טו. הורה מרן החזו"א דהניעור בלילה א"צ להפסיק בבוקר ללמוד, אלא יכול להמשיך ללמוד עד שיגיע מי שיוציאנו בברכות התורה.*
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה:
וְהַעֲרֶב נָא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתֶךָ לִשְׁמָהּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה נוֹתֵן הַתּוֹרָה:
יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:
אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר. הַפֵּאָה וְהַבִּכּוּרִים וְהָרֵאָיוֹן וּגְמִילוּת חֲסָדִים וְתַלְמוּד תּוֹרָה: אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵלּוּ הֵן. כִּבּוּד אָב וָאֵם. וּגְמִילוּת חֲסָדִים. וְהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית. וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים. וּבִקּוּר חוֹלִים. וְהַכְנָסַת כַּלָּה. וּלְוָיַת הַמֵּת. וְעִיּוּן תְּפִלָּה. וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם:
נהגו להחמיר שלא לומר פסוקים קודם ברכות התורה אע"פ שהוא אומרם דרך תחנונים, ולכן בימי הסליחות ג"כ יש לנהוג לומר ברכות התורה קודם הסליחות. (מ"ו ב')
רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהֹוָה שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עוֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב: שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטּוֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ: תּוֹרָה תְּהֵא אֻמָּנוּתִי. וְאֵל שַׁדַּי בְּעֶזְרָתִי: וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם: לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה:
לובש טלית קטן ואומר מעומד (אם אינו לובש אח"כ ט"ג):
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת צִיצִית:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ. יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי. שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה מִצְוַת צִיצִית לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנוֹתֶיהָ. וְתַרְיַ"ג מִצְוֹת הַתְּלוּיִם בָּהּ. אָמֵן סֶלָה:
מִצְוַת יְהֹוָה בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם:
♦♦
♦
א. קודם בואו לביהכנ"ס בעוד שהוא עדיין בחצר ביהכנ"ס יאמר בבית אלוקים נהלך ברגש, וירגיש וירתע עצמו בהכנסו לביהכנ"ס מרוב פחדו, וימתין וישהא מעט ויאמר ואני ברוב חסדך וגו' ואח"כ יכנס. (מ"ו א')
ב. כשנכנסים לביהכנ"ס יש להיכנס בפתח אחד ולצאת בפתח אחר.*
מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל: וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ: יְהֹוָה אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ: וַאֲנִי אֶשְׁתַּחֲוֶה וְאֶכְרָעָה אֶבְרְכָה לִפְנֵי יְהֹוָה עֹשִׂי: וַאֲנִי תְפִלָתִי לְךָ יְהֹוָה עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ:
אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ. בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא: לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצוֹ כֹּל. אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא: וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל. לְבַדּוֹ יִמְלֹךְ נוֹרָא: וְהוּא הָיָה וְהוּא הֹוֶה. וְהוּא יִהְיֶה בְּתִפְאָרָה: וְהוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי. לְהַמְשִׁיל לוֹ לְהַחְבִּירָה: בְּלִי רֵאשִׁית בְּלִי תַכְלִית. וְלוֹ הָעֹז וְהַמִּשְׂרָה: וְהוּא אֵלִי וְחַי גוֹאֲלִי. וְצוּר חֶבְלִי בְּעֵת צָרָה: וְהוּא נִסִּי וּמָנוֹס לִי. מְנָת כּוֹסִי בְּיוֹם אֶקְרָא: בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי. בְּעֵת אִישָׁן וְאָעִירָה: וְעִם רוּחִי גְּוִיָּתִי. יְהֹוָה לִי וְלֹא אִירָא:
האר"י לא היה אומר יגדל. (ס"ח ג')
יִגְדַּל אֱלֹהִים חַי וְיִשְׁתַּבַּח, נִמְצָא וְאֵין עֵת אֶל מְצִיאוּתוֹ. אֶחָד וְאֵין יָחִיד כְּיִחוּדוֹ, נֶעְלָם וְגַם אֵין סוֹף לְאַחְדוּתוֹ. אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גוּף, לֹא נַעֲרֹךְ אֵלָיו קְדֻשָּׁתוֹ. קַדְמוֹן לְכָל דָּבָר אֲשֶׁר נִבְרָא, רִאשׁוֹן וְאֵין רֵאשִׁית לְרֵאשִׁיתוֹ. הִנּוֹ אֲדוֹן עוֹלָם לְכָל נוֹצָר, יוֹרֶה גְדֻלָּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ. שֶׁפַע נְבוּאָתוֹ נְתָנוֹ, אֶל אַנְשֵׁי סְגֻלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ. לֹא קָם בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה עוֹד, נָבִיא וּמַבִּיט אֶת תְּמוּנָתוֹ. תּוֹרַת אֱמֶת נָתַן לְעַמּוֹ אֵל, עַל יַד נְבִיאוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ. לֹא יַחֲלִיף הָאֵל וְלֹא יָמִיר דָּתוֹ, לְעוֹלָמִים לְזוּלָתוֹ. צוֹפֶה וְיוֹדֵעַ סְתָרֵינוּ, מַבִּיט לְסוֹף דָּבָר בְּקַדְמָתוֹ. גּוֹמֵל לְאִישׁ חֶסֶד כְּמִפְעָלוֹ, נוֹתֵן לְרָשָׁע רָע כְּרִשְׁעָתוֹ. יִשְׁלַח לְקֵץ הַיָּמִין מְשִׁיחֵנוּ, לִפְדּוֹת מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתוֹ. מֵתִים יְחַיֶּה אֵל בְּרֹב חַסְדּוֹ, בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שֵׁם תְּהִלָּתוֹ:
א. מיד אחרי נט"י יתעטף בציצית כדי שלא ילך ד' אמות בלא ציצית. (ח' א')
ב. העטיפה והברכה שתיהן יהיו בעמידה, ובדיעבד יצא בשתיהן אפילו לא עמד. (ח' ב')
ג. יברך לכתחילה בשעה שהוא אוחז הטלית בידו ורוצה להתעטף בו, ולא בשעה שעדיין מקופלת. (ח' ג')
ד. יכוין בהתעטפו שצונו הקב"ה להתעטף בו כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם, וגם יכוין לקיים מצות ציצית, ובדיעבד אם לא כוון רק לקיים המצוה יצא. (ח' ד')
ה. צריך להפריד חוטי הציצית שלא יהיו מסובכים אחד בחבירו, וכתב האר"י ז"ל ציצית ר"ת צדיק יפריד ציציותיו תמיד. ואפשר דלקצת דעות אין לברך עליהן בעודן מסובכים. (ח' ה' ו')
ו. קודם שיברך יעיין בחוטי הציצית אם הם כשרים, וגם יבדקם למעלה במקום נקב הטלית שלא יהא שם נפסק. (ח' ז')
ז. מברך להתעטף בציצית בשו"א תחת הבי"ת. (ח' ט"ז)
ח. אחר הברכה יכסה ראשו בהטלית עד שיגיע עד פיו, ומשליך כל הארבע ציציות לצד שמאל כדי הילוך ד' אמות, ואח"כ יסיר העטיפה עד שהתפילין של ראש יהיה נראה קצת, ויעמיד כל א' מהציציות במקומה שיהיו שתי ציציות לפניו ושתים לאחריו, והיד תפסיק בין ב' הציציות. (ח' כ')
ט. נכון שיכסה ראשו בהטלית מתחילת התפילה עד סופה שמביא לידי יראת שמים, ועכ"פ לא יכסה התפילין של ראש לגמרי. (ח' כ"א)
י. נכון שלא יסיר הכובע קטן של הראש בעת התפילה אף שמכסה ראשו בהטלית. (ח' כ"א)
יא. בחור אין מכסה ראשו בהטלית, אפילו הוא ת"ח. (ח' כ"ג)
יב. נוהגים לברך על ט"ג ולפטור את הט"ק, ולא כאיזה אנשים שמברכים על הט"ק ותיכף מברכים על הט"ג שגורמים ברכה שאינה צריכה. (ח' ל"א)
יג. עשה קרסים בצידי הט"ק שיוכלו לחבר צד זה לזה.**
יד. מותר להטיל ציצית בבגד בלילה.**
טו. לא היה מקפיד שלא לעשות קשרים בסוף הציצית ואדרבה הוי ניחא ליה לעשותם.**
טז. היה מהדק הציצית סמוך להכנף ולא היה חושש שישאר קשר גודל אחר הקשירה.**
יז. א' אמר בשמו שאמר לו לעשות כריכות הציצית לצד פנים כמו תפילין ולא לצד חוץ.**
יח. רבוע הטלית אמר כל שניכר למראית העין שהוא מרובע כשר וכן לענין לעשות עיגול ליפטר מציצית א"צ ג' אצבעות וסגי שיהא ניכר שהוא עגול.**
יט. בענין תכלת שחידשו בזמן האחרון אמר לשואל א' שטען אם לא יועיל לא יזיק שבעירו היה א' שלבש משקפים בלי זכוכית ואמר שאם לא יועיל לא יזיק, ולא' השיב קח דם שור ותצבע.**
כ. פעם נקרע לו בציציותיו חוט א' בלבד ואפ"ה תקנו.**
כא. אמרתי לו ששמעתי בשם הגר"ח מבריסק ז"ל שהקפיד שלא להכניס הציצית בתוך החגורה של המתנים משום דאמרי' בזבחים י"ח ב' אבנט מיגז אגיז, ולא הסכים לזה.**
כב. מקום הנקב מדד ארבע וחצי צ"מ, ושם צוה לעשות הנקב.**
כג. בסוף ימיו צוה לעשות הט"ק שלו שיהיה בכל צד שישים ס"מ על שישים.**
כד. הקפיד לתפור סביב הנקב בחוטין של מין אחר, אבל א"צ צבועים.**
כה. הסדינים שהיה דרכו להתעטף בהם לפעמים ביום החמיר לעשות קרן א' עגולה, אבל לא הסדינים המוצעים על המטה.**
כו. מנהגנו לברך על הטלית מ45 דקות קודם הנץ, ובירושלים נוהגים מ-50 דקות.*
כז. מרן החזו"א היה לובש הט"ק על בגדיו.*
כח. הורה מרן החזו"א דכשצריך לשמה במצות לא סגי בבן י"ג אלא בוודאי שהביא ב' שערות, ומסתמא הוא הדין לגבי ציצית ותפילין.*
כט. הורה מרן החזו"א דאין לומר במצות יהיה לשם מצות מצוה אלא הריני עושה לשם מצות מצוה, ומסתמא הוא הדין לגבי ציצית ותפילין.*
ל. מרן החזו"א כשתיקן הציצית השאיר הטלית עליו ותיקנו ולא הורידו.*
לא. מרן החזו"א היה עושה נקב א' לציצית בכנף.*
לב. דעת הגר"א דגם על טלית קטן מברכים להתעטף. (מעש"ר)
לג. הורה מרן החזו"א לברך על ט"ק על מצות ולא להתעטף.*
לד. קטן שהטיל ציצית בבגד לעצמו ויודע שעשאה לשמה, א"צ אח"כ כשיגדל לפותחן ולעשותן מחדש.*
לה. מנהגינו בעטיפת טלית להשליך רק ב' ציציות לצד שמאל, ולא מכסים העיניים.*
לו. יכול לומר הפסוקים שאומרים אחר עטיפת הטלית מיד אחר העטיפה וא"צ להמתין כדי הילוך ד' אמות לפני שאומרם. (דעת נוטה)
לז. מי שישן עם הט"ק א"צ לבדוק הציציות בבוקר אם אינו מברך. (דעת נוטה)
לח. נכון ליזהר שלא ללבוש הט"ק על גופו ממש. (דעת נוטה)
לט. במה שנהגו לפטור הט"ק בברכת הט"ג. א"צ למשמש בציציות של ט"ק, וסגי בעיטוף של הט"ג. (דעת נוטה)
מ. אותם הנוהגים ללבוש הט"ק על בגדיהם לא הקפידו ללובשו בט"ב מתחת בגדיהם. (דעת נוטה)
מא. הפושט טלית גדול כדי לילך לישון אפילו מעט חשיב הפסק ואח"כ כשקם וחוזר ולובשו צריך לברך ולא דמי לט"ק. (דעת נוטה)
מב. בגד העשוי מניילון שאינו ארוג מחוטים אינו חייב בציצית, ובגד העשוי מחוטי ניילון וארוג, צ"ע אם חייב בציצית. (דעת נוטה)
מג. בחזו"א (בכורות י"ט סק"ט) כתב דצמר של רחל בת עז אפילו עד מאה דורות אין דינו כצמר ואינו פוטר אלא במינו. ומ"מ לא חיישינן לחוטי צמר של זמנינו לזה, דרעותא דלא חזינן לא מחזקינן. (דעת נוטה)
מד. אין להדביק ראשי חוטי הציציות בדבק. (דעת נוטה)
מה. דעת הגר"א דכשלובש הטלית אין להתעטף כעטיפת ישמעאלים. (מעש"ר) וכן נהג מרן החזו"א. (דעת נוטה)
יכוון בהתעטפו בטלית שציונו זאת הקב"ה כדי לזכור כל מצוותיו לעשותם. לוקח הטלית ובודק ציציותיו אם הן כשרות, מפריד חוטיהם ואומר:
בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְהֹוָה יְהֹוָה אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ: עוֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה:
הֲרֵינִי מִתְעַטֵּף גּוּפִי בַּצִּיצִית כֵּן תִּתְעַטֵּף נִשְׁמָתִי וּרְמַ"ח אֵיבָרַי וּשְׁסָ"ה גִידַי בְּאוֹר הַצִּיצִית הָעוֹלֶה תַרְיַ"ג. וּכְשֵׁם שֶׁאֲנִי מִתְכַּסֶּה בְּטַלִּית בָּעוֹלָם הַזֶּה. כַּךְ אֶזְכֶּה לַחֲלוּקָא דְרַבָּנָן וּלְטַלִּית נָאֶה לָעוֹלָם הַבָּא בְּגַן עֵדֶן. וְעַל יְדֵי מִצְוַת צִיצִית תִּנָּצֵל נַפְשִׁי וְרוּחִי וְנִשְׁמָתִי וּתְפִלָּתִי מִן הַחִיצוֹנִים. וְהַטַּלִּית יִפְרוֹשׂ כְּנָפָיו עֲלֵיהֶם. וְיַצִּילֵם כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף. וּתְהֵא חֲשׁוּבָה מִצְוַת צִיצִית לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנוֹתֶיהָ וְתַרְיַ"ג מִצְוֹת הַתְּלוּיִם בָּהּ. אָמֵן סֶלָה:
אוחז את הטלית בשתי ידיו ויברך מעומד להתעטף בציצית:
להתעטף בציצית בשו"א תחת הבי"ת. (ח' ט"ז).
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית:
מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים. וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן: יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם: כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים. בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר: מְשׁוֹךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב:
♦ ♦ ♦
♦ ♦
♦
א. אחר שלבש טלית מצויץ יניח תפילין, ואפילו אם הטלית חיובה מדרבנן יש להקדימה לתפילין. (כ"ה א')
ב. המניחים כיס התפילין והטלית בתוך כיס אחת. צריכים ליזהר שלא יניחו כיס התפילין למעלה כדי שלא יפגע בהם תחילה ויצטרך להניחם קודם. (כ"ה ה')
ג. יש להתעטף בטלית גדול ולהניח תפילין בביתו כדי שיצא מפתח ביתו בציצית ותפילין שהוא ענין גדול, ואם יודע שילך דרך מבואות המטונפות יניחם בחצר בית הכנסת. (כ"ה י' י"א)
ד. יכוין בהנחתם שציונו הקב"ה להניח ד' פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המח כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו שהן מורין על יחודו ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו וישתעבד להקב"ה הנשמה שהיא במח וגם הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות ובזה יזכור הבורא וימעיט הנאותיו, ובדיעבד אם לא כוון רק לשם מצוה בלבד יצא. (כ"ה י"ז)
ה. ומחמת זה יש נוהגים לקרות לאחר הנחת תפילין פרשת קדש והיה כי יביאך ובתפילין דר"ת יאמר כל הד' פרשיות, ומנהג יפה הוא. (כ"ה י"ח)
ו. יניח של יד תחילה ויברך אחר ההנחה על הקיבורת קודם ההידוק להניח תפילין ואח"כ יניח של ראש ולא יברך כ"א ברכה אחת לשתיהן אלא א"כ הפסיק בדיבור כן פסק המחבר וכן דעת הגר"א, והרמ"א פסק שמברך על של ראש לאחר הנחתן קודם ההידוק על מצות תפילין אפילו לא הפסיק בינתיים וכן נוהגים בני אשכנז, וטוב לומר אחר שיהדק הש"ר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. (כ"ה י"ט כ"א)
ז. אחר שקשר ש"י על הזרוע וכרך ז' כריכות סביב זרועו יניח הש"ר קודם שיכרוך הג' כריכות של האצבע. (כ"ה כ"ו)
ח. הברכה וההנחה בין בש"י בין בש"ר צריך להיות מעומד, ויש מי שכתב שע"פ קבלה להניח ש"י מיושב ובמדינות אלו לא נהגו כן, ואין לזוז מהמנהג. (כ"ה ל)
ט. אין ראוי לחלוץ התפילין עד אחר קדיש שלם שאחר ובא לציון והאר"י ז"ל לא היה חולץ עד אחר על כן נקוה, ובמקומות שנוהגים לומר קדיש יתום טוב שלא לחלוץ עד אחר קדיש יתום, ומי שאין לו גוף נקי ומתיירא שמא יפיח יחלוץ מיד אחר חזרת הש"צ. (כ"ה נ"ה)
י. ביום שיש בו ס"ת לא יחלוץ עד שיחזירו ס"ת להיכל, ובמקומות שאומרים ובא לציון אחר שמכניסים הס"ת לא יחלוץ עד אחר ובא לציון כדלעיל, ואם צריך לחלוץ קודם שהחזירו הס"ת יזהר עכ"פ שלא לחלוץ הש"ר בפני הס"ת אלא יסתלק לצדדין, ובש"י או בש"ר תחת הטלית מותר. (כ"ה נ"ז)
יא. בר"ח יחלוץ אחר הקדיש שקודם תפילת מוסף, וי"א שיחלוץ קודם שאומר יה"ר וכו' שנשמור חוקיך. (כ"ה נ"ח)
יב. תש"ר טוב להיותן גלויין ונראים וטוב שגם הקשר יהא מגולה, אבל אין אנו נוהגין כן, ובדיעבד אף אם היו מכוסין לגמרי יצא. (כ"ז מ"ד)
יג. תש"י לכתחילה טוב לכסותן, ובדיעבד אם נקרעו בגדיו ונתגלו לית לן בה. (כ"ז מ"ה)
יד. חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה שנזכר בהם כדי שלא יסיח דעתו מהם, וגם לתקנם שלא יזוזו ממקומם, ובעת התפילה א"צ למשמש. (כ"ח א')
טו. ימשמש בש"י תחילה ואח"כ בש"ר. (כ"ח ב')
טז. כשיאמר וקשרתם לאות על ידך ימשמש בש"י וכשיאמר והיו לטוטפות בין עיניך ימשמש בש"ר. (כ"ח ג') וכן בפרשה שניה. (ס"א כ"ז)
יז. כשחולץ התפילין מסיר ג' הכריכות מהאצבע וחולץ תש"ר ומניחם בתיק ואח"כ יחלוץ ש"י. (כ"ח ד')
יח. צריך לחלוץ תש"ר מעומד וכן הסרת הכריכות של האצבע, ולמנהגינו שמניחים ש"י ג"כ מעומד צריך ג"כ לחולצן מעומד. (כ"ח ה')
יט. מנהג החכמים לנשק התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן. (כ"ה ט')
כ. כשמקפל התפילין לא יכרוך הרצועות על הבתים אלא בצדדי הבתים על התיתורא. (כ"ח י')
כא. כשכורכים על צדדי התפילין צריך לאחוז התפילין בידו ולגלול הרצועה עליהם, ולא לאחוז הרצועה בידו ולגלול התפילין לתוכו. (כ"ח י"א)
כב. כשנוטל התפילין מכיסם לא ינערם, אלא נוטלם בידו מתוך הכיס. (כ"ח י"ב)
כג. הקפיד שלא יהו התפילין מדובקים בדבק מלמטה במקום התפירה, אפילו אם הדביקו אחר התפירה, ולפני שהסירו הדבק אמר שלא לברך עליהם.**
כד. רש"ז אולמן נ"י העיד בשם מרן שלא לדבק בין הבתים של ראש כשנפרדו בדבק רק בעור עצמו.**
כה. בענין רבוע של תפילין שמעתי משמו שלא היה מדקדק כ"כ על משהו, אלא אמר שאם למראית עין נראה מרובע הוא כשר.**
כו. אם הפרשה יוצא קצת מהבית, כ"ז שנכנס לתוך החלק העליון של התיתורא אין קפידא.**
כז. מ"ש בשו"ע שלא תזוז יו"ד של הקשר מהתפלה אין הכונה ליו"ד שלמטה אלא כל הקשר קרי יו"ד וסגי שנוגע מלמטה.**
כח. בתפילין שלו היה תחוב חתיכה עור בהמעברתא להדק הקשר ש"י ולא היה מרוצה שיקשרוהו בגידין.**
כט. העיד ר"א הורביץ נ"י משמו שהשואל תפילין מחברו יכול לשנות הקשר למדתו אע"ג שאח"כ יחזור לשנותו למידת בעה"ב.**
ל. ר"י פלק נ"י העיד בשמו שא"צ להשחיר את צדדי הרצועות דהיינו מקום החתך.**
לא. גם בחלק הקשר של התפילין צריך להיות רוחב הרצועה כשיעור.**
לב. אם ניקב באמצע הרצועה של התפילין אם עומד מרובה מכל צד כשר, והנקב משלים השיעור.**
לג. העידו שכשהיה לובש תש"י היה מוציא המכסה הקטנה שעליה ואחר שהניח היה נותנה ואח"כ מוריד השרוול ואח"כ מניח הש"ר ויתכן שאם יש בה נקב א"צ להוציאה וכן שמעתי מאאמו"ר זצ"ל.**
לד. נכון לחשוש ולא לברך על תפילין כשחולצן לביה"כ אך הרוצה לסמוך על המ"ב ולברך רשאי**
לה. טוב ליזהר כשמניחים בתיק הטלית והתפילין שלא לשים הטלית על התפילין, אלא בצד התפילין.*
לו. עדיף ליכנס לבית הכנסת עם תפילין אע"פ שעי"ז שיניחם בחוץ יפסיד מעלת עשרה ראשונים, ויכול ליכנס לבית הכנסת בלא תפילין ויהיה מעשרה ראשונים, ואח"כ יצא בחוץ ויניח תפילין וכשיכנס פעם שנית יכנס עם תפילין.*
לז. מותר לצבוע תפילין בלילה.*
לח. הכותב בשמאלו ושאר מלאכות עושה בימינו מנהגינו דמניח בימינו, והמחמיר להחליף אחר התפילה תע"ב.*
לט. נערים בני י"ג שמקום הנחת תפילין של יד שלהם קטן יסמכו על הגר"א ויניחו אף בחצי בשר התפוח העליון, ולא יקטינו התפילין מב' אצבעות על ב' אצבעות.*
מ. הצריך להפיח יזיז התפילין ממקומם או יגביהם.*
מא. מי שנאנס ולא הניח תפילין בשחרית ואח"כ הגיעו לו תפילין יניחם מיד ולא ימתין מלהניחם למנחה.*
מב. מה שחותכים עושי התפילין בסוף הרצועה בשיפוע אף שעי"ז מתמעט מהשיעור אינו נקרא חסר דשם כבר נגמר הרצועה, ועושים חיתוך זה לנוי.*
מג. מנהגינו לא לצבוע רצועות התפילין מב' צדדים.*
מד. לאחר שכרך הז' כריכות סביב זרועו יתחוב הרצועה בין הרצועה לידו כדי שיהיה סוף הקשירה, ואח"כ יניח תש"ר. וכן קודם שמוריד תש"ר יתחוב הרצועה ש"י ואח"כ יוריד הש"ר.*
מה. הורה מרן החזו"א בכתיבת אות צדי"ק שצריך להקפיד שהיו"ד הימני יהיה ישר.*
מו. מנהגינו במושב התחתון של האות ל' שיהיה משהו פחות מחצי.*
מז. אף המתפלל ביחידות בר"ח, יוריד התפילין קודם מוסף.*
מח. דעת הגר"א דעל תפילין מברכים רק על ש"י להניח ולא על ש"ר רק אם שח מברך על ש"ר על מצות. (מעש"ר). וכן דעת החזו"א.*
הִנְנִי מְכַוֵּן בַּהֲנָחַת תְּפִלִּין לְקַיֵּם מִצְוַת בּוֹרְאִי שֶׁצִּוָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין. כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וְהֵם אַרְבַּע פַּרְשִׁיּוֹת אֵלּוּ. שְׁמַע. וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ. קַדֶּשׁ. וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ. שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִחוּדוֹ וְאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ בָּעוֹלָם. וְשֶׁנִּזְכֹּר נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ בְּהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם. וַאֲשֶׁר לוֹ הַכֹּחַ וְהַמֶּמְשָׁלָה בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנוֹ: וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ עַל הַיָּד לְזִכְרוֹן זְרוֹעַ הַנְּטוּיָה. וְשֶׁהִיא נֶגֶד הַלֵּב לְשַׁעְבֵּד בָּזֶה תַּאֲוֹת וּמַחְשְׁבוֹת לִבֵּנוּ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְעַל הָרֹאשׁ נֶגֶד הַמֹּחַ. שֶׁהַנְּשָׁמָה שֶׁבְּמֹחִי עִם שְׁאָר חוּשַׁי וְכֹחוֹתַי כֻּלָּם יִהְיוּ מְשֻׁעְבָּדִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ: וּמִשֶּׁפַע מִצְוַת תְּפִלִּין יִתְמַשֵּׁךְ עָלַי לִהְיוֹת לִי חַיִּים אֲרוּכִים וְשֶׁפַע קֹדֶשׁ וּמַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת. בְּלִי הִרְהוּר חֵטְא וְעָוֹן כְּלָל. וְשֶׁלֹּא יְפַתֵּנוּ וְלֹא יִתְגָּרֶה בָּנוּ יֵצֶר הָרָע. וְיַנִּיחֵנוּ לַעֲבֹד אֶת יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבֵנוּ: וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה מִצְוַת הֲנָחַת תְּפִלִּין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנוֹתֶיהָ וְתַרְיַ"ג מִצְוֹת הַתְּלוּיִם בָּהּ. אָמֵן סֶלָה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין:
לפני שמהדק הרצועה על ראשו יאמר:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִלִּין:
ומהדקו בראשו ואומר:
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
וּמֵחָכְמָתְךָ אֵל עֶלְיוֹן תַּאֲצִיל עָלַי. וּמִבִּינָתְךָ תְּבִינֵנִי. וּבְחַסְדְּךָ תַּגְדִּיל עָלַי. וּבִגְבוּרָתְךָ תַּצְמִית אוֹיְבַי וְקָמַי. וְשֶׁמֶן הַטּוֹב תָּרִיק עַל שִׁבְעָה קְנֵי הַמְּנוֹרָה. לְהַשְׁפִּיעַ טוּבְךָ לִבְרִיּוֹתֶיךָ. פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן:
אחר כך כורך שלש כריכות על האצבע האמצעי ואומר:
וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם: וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים: וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה. וְיָדַעְתְּ אֶת יְהֹוָה:
אחר הנחת תפלין יש נוהגים לומר:
וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא: וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יְהֹוָה אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ: הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב: וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְהֹוָה אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה: שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַיהֹוָה: מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהֹוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם: וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהֹוָה בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְהֹוָה מִמִּצְרָיִם: וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה:
וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ יְהֹוָה אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ: וְהַעֲבַרְתָּ כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לַיהֹוָה וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַיהֹוָה: וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה: וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהֹוָה מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג יְהֹוָה כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיהֹוָה כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה: וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהֹוָה מִמִּצְרָיִם:
♦ ♦ ♦
♦ ♦
♦
א. עכשיו מפני שאין הידים נקיות נהגו לסדר כל ברכות השחר בבית הכנסת. (מ"ו כ"ב)
ב. זמן כל ברכות השחר הוא כל היום בדיעבד לפ"ד הרבה אחרונים ואפילו בלילה עד השינה, ומ"מ לכתחילה צריך ליזהר שלא יאחר הברכות יותר מד' שעות ובדיעבד עד חצות, מלבד ברכות התורה ושלא עשני גוי עבד ואשה יכול לברך כל היום והמיקל לברך אחר חצות כל הברכות אין למחות בידו. (מ"ו ל"ב)
ג. יש נוהגים שהש"צ מסדר הברכות בביהכנ"ס ולהוציא ע"ה שאינם יודעים לברך, מיהו י"א שאין מוציא בפחות מעשרה, ובזמנינו המנהג שכ"א מברך בפ"ע ואין הש"צ מוציא. (מ"ו כ"ג)
ד. ברכות השחר אם שכח לברכם בקומו יש שהות לברכם עד ששוכב חוץ מברכות התורה ולכן ביו"כ ות"ב שאין אומרים שעשה לי כ"צ והמעביר שינה יאמרם בלילה כשנועל מנעליו וכשרוחץ פניו. (מעש"ר)
ה. מנהגינו במי שהיה ניעור כל הלילה לצאת כל ברכות השחר מאחר.*
ו. אָבֵל לא יאמר ברכת שעשה לי כל צרכי, וא"צ לצאת מאחר.**
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה:
נשים אומרות: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. פּוֹקֵחַ עִוְרִים:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. מַתִּיר אֲסוּרִים:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. זוֹקֵף כְּפוּפִים:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁעָשָׂה לִּי כָּל צָרְכִּי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה:
יש מדקדקים למשמש בתש"י וש"ר בשעה שמברך עוטר ישראל בתפארה. (כ"ה י"ד).
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ:
אין לענות אמן אחר המעביר שינה מעיני עד שיחתום גומל חסדים טובים לעמו ישראל שהכל ברכה אחת. (מ"ו י"ג)
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינָי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּרְגִּילֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ. וְדַבְּקֵנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ. וְאַל תְּבִיאֵנוּ לֹא לִידֵי חֵטְא. וְלֹא לִידֵי עֲבֵרָה וְעָוֹן. וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן. וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן. וְאַל תַּשְׁלֶט בָּנוּ יֵצֶר הָרָע. וְהַרְחִיקֵנוּ מֵאָדָם רָע וּמֵחָבֵר רָע. וְדַבְּקֵנוּ בְּיֵצֶר הַטוֹב וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְכֹף אֶת יִצְרֵנוּ לְהִשְׁתַּעְבֶּד לָךְ. וּתְנֵנוּ הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאֵינוּ. וְתִגְמְלֵנוּ חֲסָדִים טוֹבִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַגּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם מֵעַזֵּי פָנִים וּמֵעַזּוּת פָּנִים. מֵאָדָם רָע. וּמֵחָבֵר רָע. וּמִשָּׁכֵן רָע. וּמִפֶּגַע רָע. וּמִשָּׂטָן הַמַּשְׁחִית. מִדִּין קָשֶׁה וּמִבַּעַל דִּין קָשֶׁה. בֵּין שֶׁהוּא בֶן בְּרִית וּבֵין שֶׁאֵינוֹ בֶן בְּרִית:
הזכויות על סידור שיח תפילה שמורות להוצאה לרבות שימוש מסחרי מכל סוג שהוא