סדר משנה/עבודה זרה/ו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
בני בנימין
חידושים ומקורים מנחת חינוך
מעשה רקח
סדר משנה
עבודת המלך
פרי חדש
ציוני מהר"ן
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
שער המלך


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


סדר משנה TriangleArrow-Left.png עבודה זרה TriangleArrow-Left.png ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ב[עריכה]

ואזהרה שלהן של אוב וידעוני שנאמר אל תפנו אל האובות וגו'. וכתב מרן שכן הוא בת"כ פ' קדושים, והרב בעל תי"ט פ"ז דסנהדרין משנה ז' כתב על דברי מרן, וחפשתיו ולא מצאתי, ותמיהני על המאור הגדול הזה שלא ראה לימוד ערוך בת"כ פ' קדושים פ"י פיסקא א' והנפש אשר תפנה אל האובות ואל הידעונים וגו' למה נאמר לפי שנאמר איש או אשה כי יהי' בהם אוב וגו' עונש שמענו אזהרה מנין ת"ל אל תפנו אל האובות וגו', כרת לא שמענו ת"ל והנפש אשר תפנה אל האובות וגו' הרי מפורש הוא בת"כ דאזהרת אוב וידעוני אתי' מהך קרא אל תפנו וגו' כמ"ש רבינו ודברי מרן צודקים במראה מקום הוא לו, והנה התו' בסנהדרין שם ד"ה והנשאל בהן וכו' כתבו על מ"ש רש"י באזהרה דאל תפנו דא"כ יהא הנשאל בכרת דכתיב והנפש אשר תפנה וגו' והכרתי אותה וגו' ותירצו דאזהרה לנשאל אתי' מלא ימצא בך וגו', וכוונת קושיתם היא דנהי דמפורש בת"כ פ' קדושים פרק ט' פיסקא י"ג איש או אשה כי יהי' בהם לא הנשאל וכו' אוב זה פיתום וכו' ידעוני זה המדבר וכו' הרי אלו בסקילה והנשאל בהם באזהרה, ועיין מ"ש הרב קרבן אהרן הרי מבואר דממעטינן השואל באוב וידעוני מעונש כרת וסקילה, ודוחק לומר דקושיתם היא דנימא כשם דאימעיט הנשאל מעונש סקילה אימעיט ג"כ מאזהרה, דאין זה מוכרח להקשות על פירש"י, מ"מ שפיר הקשו דנהי דאימעיט השואל מעונש סקילה דבהך קרא כי יהי' בהם אוב וגו' כתיב באבן ירגמו אותם ולא ממעטינן אלא מסקילה אבל עדיין איכא למימר שיהי' חייב כרת דבאידך קרא של והנפש אשר תפנה וגו' כתיב עונש כרת דהיינו אם עשו במזיד בלא התראה ועדים כמבואר בת"כ פ"י פיסקא א' דיליף לי' מיתורא דקרא והנפש אשר תפנה לחיוב כרת בלא עדים והתראה, וא"כ דלמא גם על השואל קאי דלא אימעיט אלא מסקילה וממילא ידעינן דהעושה אוב או ידעוני במזיד בלא עדים והתראה שהוא בכרת בק"ו מהשואל אוב או ידעוני וגילוי מלתא בעלמא הוא, אמנם מה שאני תמה על התו' הוא במה שלא הביאו ראיי' לפירושם מת"כ דסדר קדושים פרשה י' פיסקא א' דהאזהרה לנשאל נפקא מקרא לא ימצא בך וגו' והאזהרה לעושה אוב או ידעוני מקרא אל תפנו אל האובות וגו' דהרי כ' בפ"ט פיסקא י"ג והנשאל בהם באזהרה, וכוונתו ע"כ באזהרת לא ימצא בך וגו' דא"ל דכוונתו על אזהרת אל תפנו אל וגו' דהא בפ"י פיסקא א' קאמר דאזהרת העושה אוב או ידעוני נפקא מקרא דאל תפנו אל האובות וגו' וצ"ע, ועכ"פ יפה עשה רבינו במה שפסק דאזהרת העושה אוב או ידעוני עצמן נפקא מקרא אל תפנו וגו', ובמה שפסק בפ' י"א הלכה י"ד דאזהרת השואל אוב או ידעוני נפקא מקרא לא ימצא בך וגו' דהיינו כפירוש התו' דהת"כ מסייע להו כאשר הערנו בס"ד וגם על מרן שם אני תמה קצת שכתב שכן כתבו התו', ולמה לא מסייע לרבינו מדברי הת"כ שהרי הי' בין עיניו בכ"מ פה.

ג[עריכה]

ואבי הבן הוא שמעביר בנו על האש וכו'. כתב מרן מ"ש ואבי הבן הוא שמעביר זה הוא דעת רבינו ואפשר דמפיק לה וכו' אבל דעת רש"י בפ' ד"מ שהכהנים שלהם היו מעבירין אותו, וכוונתו על מ"ש רש"י בסנהדרין ס"ד ד"ה לא תתן להעביר וכו', וכן ראיתי להתי"ט שמדייק כן מדברי רש"י וגם רבינו בפי' המשנה הסכים לפי הנראה שם עם דעת רש"י ובסה"מ חלק הלאווין מנין ז' ביארו ביותר דכתב דהגזבר שהוא כהן און של המולך הוא הי' מעבירו ע"ג האש מצד זה לצד זה לא שהי' האב מוליכו ותמיהני על מרן שלא הזכיר מאומה מדברי רבינו האלה ולהודיע לנו דחזר בחבורו מפירושו במשנה ובסה"מ ועד שכתב מרן דרש"י חולק על דעת רבינו יותר ה"ל לכתוב דרבינו בעצמו פה חזר ממ"ש פעמים, והרמב"ן על התורה כתב ג"כ כדעת רבינו פה שהאב מעבירו ונסתייע מהירושלמי, ומקומו הוא בסנהדרין פ"ז הלכה יו"ד, ואחרי העתרת המחילה מקדושת תורת מרן נראה דאישתמיט לי' לפי שעה הירושלמי האמור מדהוצרך לדחוק לסייע לרבינו מלשון הכתוב וטפי הי' יכול להביא ראיי' ברורה לדעתו מהירושלמי האמור.

לא שהוא שורפו למולך וכו'. כתב מרן רש"י כתב כן שם ודייק לי' מדתניא המעביר עצמו פטור, וכ"כ רבינו בפירושו להמשנה בסנהדרין ס"ד אלא שם לא הביא רבינו ראיי' לדבריו, והרמב"ן בביאורו על התורה פ' אחרי חולק על זה ודוחה ראיות רש"י, ודע לדעת הרמב"ן צריך דלפחות תשלוט האש באחד מאיבריו.

ח[עריכה]

אבל לע"א אחד השתחויה בפישוט ידים ורגלים או בלא פישוט וכו'. מרן בכ"מ לא העיר מקום מקור דברים הללו אבל מ"ש רבינו דחייב על השתחויה לע"א אפילו בלא פישוט ידים ורגלים הוא תלמוד ערוך בהוריות ד' דקאמר התם תנן יש ע"א בתורה ואמאי המשתחוה הא כתיבא וכו' דאמרי כי אסירא וכו' ואבע"א דאמרי השתחויה גופא כדרכה הוא דאסור דאית בי' פישוט ידים ורגלים הא השתחויה דלית בה פישוט ידים ורגלים שריא, ובזה טעו הב"ד שהורו דאין חיוב על השתחויה גרידא אבל האמת הוא דחייב והיינו כדברי רבינו, אמנם מ"ש רבינו משעה שיכבוש פניו בקרקע נראה דיצא לו לרבינו זה מכח קו' התו' בשבועות ט"ז ד"ה קידה על אפים שהקשו אהא דאמרי' התם השתחואה זו פישוט ידים ורגלים הא מצינו קראי טובא דכתיב אפים גבי השתחויה הרי דהשתחויה נמי אינה אלא על אפים ותירצו מגמרא ילפינן דקידה על אפים רק דאסמיך לה התלמודא אקרא וכ"כ הריטב"א שם בשם התו' קידה מגמרא הוא דילפי אבל השתחויה אע"ג דאיכא השתחויה על אפים דומיא דקידה איכא נמי השתחויה בפישוט ידים ורגלים והיא עיקר שם השתחויה שאין כיוצא בה קידה והיא הנותנת דשיעור שהיי' דהשתחואה דגמירי במקדש, לענין טמא ששהה במקדש לאחר שנטמא בעזרה, היינו השתחויה זו בפישוט וכו', ועיין בתו' דמגילה כ"ב וברכות ל"ד ומ"ש מהרש"ל ומהרש"א שם והמורם מדברים האלה היא העולה דהוראת מלת השתחויה יש לפרשו על ב' פנים, אם השתחויה בפישוט ידים ורגלים, ואם על אפים כמו קידה דהיינו שיכבוש פניו בקרקע, אבל זולת כבישת פנים אם כופף קומתו אינו בכלל השתחויה ומעתה האמנם פשיטא לי' לתלמודא דגבי ע"א חייב על השתחויה אעפ"י שאינה בפישוט ידים ורגלים מיהו עכ"פ כיון דכתיב לא תשתחוה ולפחות הוראתו על אפים דהיינו כבישת פנים בקרקע דזולת זה לא נקרא כלל בלשון הכתוב השתחויה.

ט[עריכה]

הנוטע אילן אצל המזבח או בכל העזרה וכו' אעפ"י שעשאו לנוי וכו'. עיין מה שאכתוב בס"ד בזה בהלכה שלאחר זה.

י[עריכה]

אסור לעשות אכסדראות של עץ במקדש וכו' הרחקה יתירה היא שנאמר כל עץ וכו'.

(א)

הנה מבואר מדברי רבינו דעץ בולט הי' אסור במקדש אעפ"י שציפוהו זהב או סדו אותם בסיד, דדוקא טורי ארזים שהי' בונה שלמה בונה אותם בתוך הכתלים הואיל וסדו אותם בסיד וכדאמרינן בר"ה ד' דשלמה שקעם בבנין וסדם בסיד דמייתי התלמודא שם שלמה שקעי' בבנינא איהו לא שקעי' בבנינא, שלמה סדיא בסידא איהו לא סדיא בסידא, אבל בעץ הבולט לא מהני ציפה בסיד או בזהב, דאל"כ אלא דמהני ציפה זהב או בסיד ואין בזה אי' משום לא תטע וגו' תקשה למה הוצרך רבינו לומר, וכ"ה בתלמודא דמסכת תמיד כ"ח, דכל אכסדראות וסבכות היוצאות מן הכתלים היו של אבן לא של עץ ולמה לא עשו משל עץ והיו יכולים לצפותן בזהב או בסיד ושמעית מינה בעץ הבולט לא מהני ציפוי זהב או בסיד, והאמנם דברים האלה פשוטים לכל מבין ואינן צריכין לכתוב, רק מפני ששמעתי מקצת תלמידים שרצו לדחות לקו' מרן בהלכות בית הבחירה פ"א הלכה ט' מהא דכלונסאות של ארז, ואמרו דאותן כלונסאות היו מצופים זהב ולפי דברינו דיחוי מעיקרא הוא ולפנינו לקמן נרחיב עוד הדיבור בדיני הצפוי ומדוע באמת אסרו באופן שאין העץ נראה כלל, ודע דאין להקשות האיך עשו בימי דריוש הבית המקדש שלא שקעוהו בבנין וגם לא סדו בסיד והיו עוברים על אזהרת לא תטע, משום די"ל התם אנוסים עפ"י הדבור דברת המלך היו ומה להם לעשות אם לא שיבטלו לגמרי בנין המקדש הנה בודאי העשה של בנין המקדש דוחה ל"ת אזהרת לא תטע ועוד י"ל דבאמת סיידו אותו נדבך בסיד אעפ"י שהמלך צוה שלא לסיידו, והרי לא הי' בולט אלא שוה עם שאר הנדבכים רק שלא הי' משוקע בבנין, ואפשר נמי דשקעוהו דלא נאמר בפירוש דמצות המלך היתה שלא לשקעו ושלא לסיידו בסיד, אלא דכך היתה הקבלה בידם כמ"ש התו' שם בד"ה שלמה עביד מלמעלה וכו' ש"מ שלא הי' דבר זה נכתב בשום כתב אלא שהמלך צוה בע"פ ולא נודע מזה לאויביהם ולא היו יכולין להלשין עליהם שעושים נגד מצות המלך, וגם עיקר הפקידה שתהי' שורה הרביעית של עץ לפי הנראה מהכתוב לא נודעת כלל לצרי יהודה, כי פקידה הזאת נמצאת כתובה וחתומה באחמתא בבירתא די במדי ככתוב בעזרא ו' ותשובת המלך אל צרי יהודה היתה מתחלת מן כען תתני פחת עבר נהרא וגו' ומשם ואילך שהוא פסוק ו' לא נזכר כלל שהזכיר להם בתשובתו פתשגן הכתב הנמצא בבית גנזיו ואלו הי' מודיעם הי' מוזכר זה בקרא בתוך תשובת המלך אל צרי יהודה, ואפשר שעשו כן בעצת חגי זכרי' ומלאכי שהם התנבאו להם שיצליחו במעשיהם ולא יוודע הדבר למלך, או שהם התירו להם בדבר ה' עפ"י הנבואה להוראת שעה עד שנתבטלה הגזירה ע"י פיוס למלך או עד שנתבטלה מלכות מדי ופרס ואח"כ הי' אלכסנדר הוא כיבד את מקדש ה' עיין ביומא ס"ט, ועוד דעיקר טעמו של דריוש במה שצוה שלא לסיידו בסיד הי' כי היכי שיהי' נוח לשרוף כדאמרי' בר"ה סבר אי מרדו בי יהודאי אקלייה בנורא וא"כ לא הי' קפידתו אלא שלא לחפיהו בדברים שאין האש שולט בהם אבל בדברים שאינם מעכבים האש מלשלט בו כמו בניירים וסדינים לא הי' מקפיד ויכולים לחפות בהם וליכא איסורא משום לא תטע.

(ב)

אמנם מה שתמה מרן על רבינו מדוע התיר לנטוע אילן בהר הבית ובספרי אוסר אפילו בהר הבית אפילו בנין של עץ ומכ"ש נטיעת עץ שחמורה מבנין, והוא רוצה ליישב שדעת רבינו דראב"י התם בספרי פליג על הת"ק והלכה כוותי' דמשנת ראב"י קב ונקי, אולם לדעתי יש לגמגם בזה דהא רבינו פסק בהלכות מ"א פ"ג הלכה י' דאפרוח שנולד אע"ג שלא נפתחו עיניו אפ"ה מותר לאכול והיינו כת"ק דראב"י במס' ביצה ו' ב' וע"כ צריכין אנו לומר אחת משתי אלה, אם דס"ל לרבינו דוקא במתני' קיי"ל הלכה כראב"י ולא בבריי' וכ"ה דעת קצת גדולי הראשונים, דלא כדעת הרשב"ם במס' ב"ב קי"ח א' והתו' בזבחים ע"ט ב' ובחולין צ"ו א', וכמ"ש מרן הל' בית הבחירה פ"ב הלכה ח"י וכעין זה כתב ג"כ בהל' מחוסרי כפרה פ"ה הלכה ט' גבי מצורע שהביא קרבן עני וכו' אלא דשם אפשר לפרש דבריו דכוונתו הוא הואיל ולא נזכרו דבריו במשנה, ואם דס"ל לרבינו דהא הת"ק חשיב כרבים וכמ"ש הרי"ף בשבועות בפ' כל הנשבעין ועיין בהרא"ש במס' ביצה פ"א סימן ו' וס"ל לרבינו דוקא כשחולק ראב"י עם יחיד הוא דהלכתא כוותי' אבל כשהוא חולק עם רבים הלכה כרבים דאלים הך כללא דהלכה כרבים מהך כללא דמשנת ראב"י קב ונקי, וגדולה מזו כתב מרן בהל' רוצח פ"ט הלכה ט' דאפילו הך כללא דהלכה כר"ע מחבירו נמי אלים מהך כללא דראב"י משנתו קב ונקי והרי כללא דיחיד ורבים אלים טפי מכללא דהלכה כר"ע מחבירו דהא קיי"ל הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו מכ"ש דעדיף מכללא דמשנת ראב"י קב ונקי, אם רבים או ת"ק חולקים עליו, ומעתה בהך מחלוקת בברייתא המובאה בספרי ראב"י עם הת"ק כיון דהת"ק נחשב כרבים נדחין דברי ראב"י והדרא הקו' לדוכתא מדוע פסק רבינו כוותי', וכמו כן קשה על מרן לקמן בהל' תשובה פ"ב הלכה ח' ובהל' עבדים פ"ג הלכה ד' שכתב שם דמה"ט פסק רבינו התם כראב"י דמשנתו קב ונקי ובכל שתי המקומות הנזכרים פליג ראב"י עם הת"ק בברייתא ותקשה ג"כ ממ"נ לא הי' לו לרבינו לקבוע הלכה כראב"י ועיין מ"ש הב"י בטי"ד סי' רצ"ד בשם הרמב"ן והרא"ש והמרדכי, ולקמן בהל' נערה בתולה פ"ג הלכה ו' ובהל' עיה"כ פ"ב הלכה ב' נרחיב הדבור בס"ד בהכלל דהלכה כראב"י, אולם מצאתי און בס"ד לדעת מרן פה ובהל' תשובה והל' עבדים, דאיתא בתלמודא דיבמות ל"ז אביי סבר לה כשמואל דאמר הלכה כהלל ומוקי לה לדראב"י אליבא דהלכתא כי היכי דלא תקשי הלכתא אהלכתא רבא ס"ל כרב ומוקי לה לדראב"י אליבא דהלכתא וכו' ופירש"י דקיי"ל משנת ראב"י קב ונקי ואע"ג דהתם פליג ראב"י עם הת"ק, וגם פלוגתייהו בברייתא אפ"ה אביי ורבא דאמרי תרווייהו דהלכתא כראב"י דמשנתו קב ונקי וכמו כן יש להביא ראיי' לדעת מרן מהא דאמרי' התם ביבמות ס' אנוסת חבירו ומפותת חבירו לא ישא אמר ר"ה הלכה כראב"י והא קיי"ל משנת ראב"י וכו' ומאי קושיא הא כלל זה דמשנת ראב"י קב ונקי לא איתאמר אלא במשנה וגם באותה הברייתא דתני מחלוקת ראב"י עם חכמים דקתני התם ראב"י אומר הולד חלל וחכ"א הולד כשר ומדשנה החולקים בלשון חכמים ודאי רבים פליגי עלי' והרי מבואר להדיא דמשנת ראב"י קב ונקי אפי' בברייתא ואפי' אם רבים חולקים עלי' עד שמזה יש להקהות קצת בלשון מרן פה דמשמע מדבריו שהוא כמסתפק בזה אם גם בבריי' משנת ראב"י קב ונקי, וכן מורין דברי הרמב"ן והרא"ש שהביא הב"י בי"ד סי' תרצ"ד והרי מהמקומות הנזכרים בתלמודא דיבמות מבואר הדבר להדיא ואין מי שיתעקש בו דבכ"ע אמרינן משנת ראב"י קב ונקי, ובעבור זה תגדל התימא על מרן בהרבה מקומות מחבורו כ"מ שהחליט דאין הלכה כראב"י בבריי' או נגד רבים החולקים עליו, וביותר על מ"ש בהל' רוצח פ"ט ה"ט דהך כללא הלכה כר"ע מחבירו אלים טפי מכללא דמשנת ראב"י קב ונקי והאיך אפשר לומר כן דהא הכלל דיחיד ורבים הלכה כרבים ודאי אלים טובא מהכללא דהלכה כר"ע דאם רבים חולקים על ר"ע לית הלכתא כוותי' ואם איתא דהלכה כראב"י נגד רבים החולקים כ"ש דהלכתא כוותי' לגבי ר"ע וצ"ע.

וכשאני לעצמי הי' נראה יותר לומר טעמא דרבינו דפסק בהל' רוצח כר"ע לגבי ראב"י משום דר"ע רבו של ראב"י הוי כדאי' ביבמות צ"ג אמר רנב"י ר"ה כרב ורב כר' ינאי וכו' ור"מ כראב"י וראב"י כר"ע ופירש"י שכולם היו תלמידים וקבלו זה מזה הרי דראב"י תלמיד ר"ע הי' וכ"כ התו' בב"ב ע"ט ב' דראב"י תלמיד דר"ע הי' מהראיי' הנזכרת, והכלל דאין הלכה כתלמיד נגד הרב ודאי אלים טפי מהכלל דהלכה כראב"י דאם רבו לא שנאה איהו מנין לו ושפיר עביד רבינו דקבע הלכה התם כר"ע, (א"ה עיין תשו' הגאון ח"צ סי' יו"ד ובדברי רבינו בפ"ד מהל' טוען ומ"ש ה"ה שם) עכ"פ יש לגמגם טובא בתירוץ מרן דמש"ה פסק רבינו כראב"י משום דמשנתו קב ונקי גם תי' הב' שכתב מרן דיש לרבינו ראיי' מסוגיא דתמיד כ"ח אינו מוחוור לענ"ד די"ל דהמקשה נקט לראב"י משום דבמתני' קתני אכסדראות וראב"י ג"כ נקט אכסדראות, גם בעיקר דברי מרן שכתב דרבינו ס"ל דראב"י חולק על הת"ק יש לגמגם דמדוע נדחק לעשות מחלוקת בין התנאים במקום שאין הכרח.

לכן אומר אני בס"ד דיש להביא ראיי' לרבינו בתרתי חדא דראב"י בספרי חולק על הת"ק, גם דהלכה כראב"י מהא דתנן במס' מדות פ"ב לפנים ממנו סורג גבוה יו"ד טפחים, ופי' הרע"ב וכן פירשו כל המפרשים, (ועיין מ"ש מרן בפ"ה מהל' בית הבחירה) דהסורג הי' נעשה מעצים דקים מקולעות כמין סריגי חלונות, והדין עמהם כי הוא מלשון הכתוב ובגפן שלשה שריגים והשי"ן והסמ"ך ממוצא אחד הם ומתחלפים, והיינו להיות הסריג מעצים דקים כמו שהם שריגי הגפן וגם מתדמים בקליעתן ומסובכים באלכסון כשריגי הגפן, ומעתה תקשה לדעת הת"ק בספרי כפי שהבין מרן דאפי' בהר הבית נמי אסור מדאוריי' בנין של עץ, האיך עשו שם סריגי עץ וע"כ ס"ל להתנא דמתני' דמותר לעשות בנין של עץ בהר הבית, וממילא ידעינן דג"כ נטיעה שרי דא"א בנטיעה אין הבדל בין מקום למקום ראוי לאסור נמי הבנין משום הרחקת כל עץ כמו שאסרו הבנין בעזרה, וא"כ סתמא דמתני' דמדות מתנגדת לדעת הת"ק בספרי, ושוב אין קפידא אם נאמר דגם ראב"י חולק על הת"ק כיון דמוכרחין אנו לומר במחלוקת תני הך מלתא דהספרי ומלבד זה נמי ניחא דהא אמרינן ביומא מאן תנא מדות ראב"י וכיון דסתם מתני' חולקת על הת"ק ממילא ידענו דגם ראב"י בספרי חולק עלי' והלכתא כוותי' דראב"י הואיל וסתמה התנא דמתני' כוותי'.

(ג)

אבל מ"ש מרן בהלכה הקודמת דמשמע לרבינו הא דאמר ראב"י העושה אכסדרה בעזרה עובר בל"ת אינו אזהרה גמורה ללקות העובר אלא קרא אסמכתא בעלמא הוא ומדרבנן הוא דמיתסר, דברים אלה נשגבים מדעתי העני' דמי הכריחו לרבינו לדחוק כן בפירוש דברי ראב"י, והנראה לענ"ד לפי דרכו של מרן טעמא דרבינו דהוא רוצה לאוקמי להך דראב"י אליבא דהלכתא כי היכי דלא תקשה הלכתא אהלכתא כדקאמר התלמודא ביבמות הנ"ל גם ניחא לי' לאוקמי שיטת ראב"י בשיטת ר"ע רבו דס"ל בעלמא דלא דרשינן מלת "כל" אפי' רק לענין איסור גרידא כ"א היכי דמסתבר טעמא, כמ"ש התו' בפסחים מ"ג ב' ומה דדרשי' כל חלב לרבות ח"ש דאסור מה"ת היינו משום דמסתבר טעמא דחזי לאיצטרופי והכא גבי בנין אכסדראות של עץ בעזרה לא מסתבר טעמא כמ"ש רבינו שהיא רק הרחקה יתירה, והיינו מפני שהי' זה דרך ע"א לנטוע אילנות בצד מזבח שלהם כדי שיתקבצו שם העם כמ"ש רבינו בהלכה הקודמת הרי דעיקר איסור נטיעת עץ במקדש הוא משום דכן דרך ע"א לעשות כך בבית ע"א שלהם והנה אין דרך ע"א רק לנטוע אילנות ולא לבנות בנין ולעשות אכסדראות של עץ, וכ"מ מלשון רבינו בספר המצות חלק הלאוין מנין י"ג דמשום הרחקה יתירה מדרכי ע"א שלא נמשוך אחרי' אסרו כל בנין של עץ, וא"כ לא מסתבר טעמא לאסרו ולא דרשינן מלת "כל" אפי' לאיסורא, ומזה יצא לו לרבינו לפרש כוונת ראב"י רק לאסרו מדרבנן וקרא דמייתי אינו אלא אסמכתא בעלמא ולא לאיסור דאורייתא, וכן מבואר להדיא מדברי רבינו בספר המצות הנזכר שכתב ושם נאמר שהנטיעה אסורה במקדש הנה דייק מלת "נטיעה" להורות כי לא הזהיר הכתוב אלא על נטיעה ולא בנין ואכסדרה של עץ, (אם כי דבריו שם צריכין ביאור אבל אין זה פה מקומו).

אולם לענ"ד נראה דאף אם נאמר דרבינו ס"ל דלראב"י איסור בנין אכסדראות של עץ מדאורייתא הוא, מ"מ שפיר עביד דלא פסק כוותי' אלא דמדאוריי' אינו אסור רק נטיעת אילן במקדש אבל עשיית אכסדראות של עץ לא מיתסר מדאורייתא, והיינו דמצינן למימר ראב"י קאי בשיטתי' דר' אלעזר בפסחים דדריש מלת "כל" אפי' היכי דלא מסתבר טעמא ואפי' לענין מלקות ולכן קאמר ראב"י דאפי' בנין של עץ ועשיית אכסדראות של עץ אסור מדאורייתא מדכתב כל עץ, אבל רבינו לשיטתי' דלא פסק כר"א ודעתו דלא דרשינן מלת "כל" היכי דלא מסתבר טעמי' וכרבנן דפליגי על ר"א בפסחים והכא הרי לא מסתבר טעמא כאמור, ואע"ג דרבינו פסק בהל' חמץ ומצה פ"א הלכה וי"ו כר"א דדרשינן מלת "כל" לענין חמץ דתערובת חמץ אסור מדאורייתא כמ"ש מרן שם בדעת רבינו, אפס כבר הרחיב הרב בלח"מ שם ביאורו והעלה דוקא לענין תערובת דרשינן מלת "כל" הואיל ואינו נגד פשטות הכתוב דבכלל מלת מחמצת איכא נמי תערובת חמץ, אבל לענין ח"ש דהוא נגד פשטות הקרא דהא אכילה כתיבא שהיא בכזית לא דרש רבינו מלת "כל",ואני לעצמי מוסיף בו דברים דח"ש לענין איסור גרידא שפיר דרשינן מלת "כל" דהא מסתבר טעמא דחזי לאיצטרופי וגם אינו לגמרי נגד פשטא דקרא דאע"ג דכתיבא אכילה היינו לענין מלקות בעינן שיעורא, אבל בשביל איסור גרידא באמת אינו צריך שיהי' כזית דוקא אלא אפי' ח"ש אסור מה"ת, ולפיכך לענין ח"ש שפיר עביד רבינו דפסק כברייתא דיומא דמפקא אי' ח"ש מדכתיב כל חלב וכר' יוחנן התם, אולם פה גבי בנין אכסדראות של עץ דלא מסתבר טעמא דהא אין דרך ע"א לעשות כן וגם הוא נגד פשטות הכתוב דהא מפורש בכתוב לא תטע ודוקא נטיעה אסר הכתוב וא"כ אפי' לאיסור גרידא נמי אין סברא לאסרו, ול"ל דהכא נמי על נטיעה הזהיר הכתוב לעונש מלקות אבל בנין אכסדרה של עץ איסורא הוא דאיכא ועונש ליכא, דאין סברא לחלק ביניהם דאם דרך ע"א לעשות כן מה לי נטיעה ומה לי בנין אידי ואידי ראוי לעונש מלקות ואם אין דרך ע"א לעשות בנין לא מסתבר לומר דאסרה תורה בנין גזירה אטו אילן, אבל ח"ש סברא היא לאסרו דחזי לאיצטרופי רק מלקות ליכא דבעינן שיאכל שיעור שלם, וצדקו דברי רבינו בפסקיו דאינו אסור אלא מדרבנן בנין של עץ.

איברא כי לענ"ד נראה דגם רבינו כוונתו באכסדרה של עץ שאוסר, הוא דמדאורייתא אסור לעשותו והך הרחקה יתירה שכתב רבינו אין כוונתו על החכמים שהם עשו ההרחקה הזאת ואסמכוהו אקרא, אלא שהתורה היא שעשתה הרחקה ואל תתמה לומר על דבר שאיסורו מדאורייתא שהתורה עשתה כן על צד ההרחקה דכן מצינו בספרו מנין המצות חלק הלאוין מנין ד' שכתב הזהירנו מעשות צורות בעלי חיים מהעצים והאבנים וכו' ואעפ"י שלא יעשו להעבד, וזה הרחקה מעשות הצורות כלל והרי מבואר לעיל פרק ג' הלכה י' דעשיית הצורות אפילו רק לנוי ושלא לעבדן ג"כ אסור מדאורייתא ואעפ"י כן קרא אותו הרחקה והיינו שהתורה הרחיקה אותנו בתכלית הריחוק ממעשה ע"א, אמנם מה שלא פסק רבינו דאיכא מלקות ג"כ על בנין אכסדראות של עץ בעזרה אף דראב"י בספרי אומר הלשון עובר בלא תעשה, הנה מלבד שאין זה מן הזרות לפרש דברי ראב"י דכוונתו הוא דעובר בלא תעשה להחמיר ולהפליג באיסורו אבל מ"מ אינו לוקה עליו והרי בסנהדרין דף ס' ע"ב קתני זה שתי פעמים עובר בלא תעשה העובד ע"א וכו' אבל המגפף והמנשק וכו' עובר בלא תעשה הנודר בשמו והמקיים בשמו עובר בלא תעשה וכו' ואפילו הכי לדעת הראב"ד בהשגות לעיל בשניהם אינו לוקה כמבואר לעיל פ' ג' הלכה י' וכה"ג מצינו בש"ס טובא אף זו לו יהיה כוונת ראב"י דמילקא נמי לקי מ"מ שפיר עביד רבינו דאינו לוקה, וביאור זה דראב"י דסובר דלוקין על בנין אכסדרה של עץ במקדש הוא משום דסבירא ליה כר"א בפסחים דף מ"ג ואינך תנאי דדרשי תיבת "כל" אפילו היכא דלא מיסתבר טעמא אפילו לענין מלקות ועיין בתוס' דמנחות דף נ"ו ע"ב ובתוס' דבכורות דף ל"ד ובתו' דפסחים דף מ"ה ריש ע"א שכתבו דגם ר' עקיבא דרש תיבת "כל" אפילו למלקות ואעפ"י דלא מיסתבר טעמא ועיין במהרש"א שם שהוא ביאר דבריהם כך כמ"ש ועיין בתוס' דזבחים דף פ"ב ע"א בד"ה ת"ל כלי חטאת וכו' ממילא ראב"י בספרי ס"ל כהנך תנאי וכר' עקיבא רבו דדרשי תיבת כל אפילו למלקות, ולפיכך דרש ראב"י גם הך תיבת "כל" של כל עץ לרבות בנין אכסדרה של עץ במקדש דאסור ואפילו למלקות אבל רבינו דהוא סובר דלא דרשינן תיבת "כל" לענין מלקות היכא דהוא נגד פשטיותו של הקרא דמהאי טעמא לא דריש רבינו תיבת "כל" על חצי שיעור אלא לענין איסור לחוד לא לענין מלקות דהוא נגד פשטיות הקרא דכתיב אכילה דמשמע דוקא בכזית יע"ש בלח"מ והכא נגד פשטיות הקרא הוא לא תטע כתיב דמשמע דוקא נטיעה אסרה תורה אבל לא בנין ושפיר עביד רבינו דפסק דאינו לוקה על בנין אכסדרה של עץ במקדש ונהי דאיסור דאורייתא איכא הואיל והוא דרשא גמורה וכמו חצי שיעור אבל מילקא לא לקי דהא אנן לא קיי"ל כר' אליעזר דדריש כל אפילו למלקות.

אלא כל האכסדראות והסבכות היוצאות וכו' של אבן היו וכו'. כתב הראב"ד לשכת העץ בית היתה בימה של עץ שעושין למלך לשעתה היתה וכן גזוזטראות וכו' בשמחת בית השואבה וכו'.

(א)

כתב מרן ומדברי הראב"ד שכתב לשכת העץ בית היתה משמע דסבר דלראב"י לא מיתסר אלא אכסדרה אבל בית אפילו כולו של עץ שרי דלא דמי לאלו וכו' ודוחק לחלק ביניהם, ברם לענ"ד היה נראה בס"ד לפרש דגם הראב"ד מודה דבית של עץ אסור משום לא תטע לך וכו' ואין חילוק ביניהם אלא דכוונת הראב"ד היא שהיה בית בנוי מאבנים כעין בנין כל בה"מ אלא שהיו בו עצים הרבה יותר ממה שהיה בשארי בנין המקדש שהיה ג' טורי אבן והטור ד' של עץ ארז היו רק שהיה משוקע העץ בהבנין ומסויד בסיד וכדאמרינן בר"ה דף ד' והלשכה הזאת של הכ"ג היתה בנויה שני שורות של אבנים ושתי שורות של עץ ארז או יותר רק שהעצי הארזים היו משקעות בבנין ומסויד בסיד, ולפי שהיה משוקע בו עץ הרבה סובר הראב"ד דלכך היתה נקראת לשכת העץ ואינו מחלק בין בית לאכסדרה, ושוב מצאתי להראב"ד בפירושו למסכת' תמיד פרק א' שכתב להדיא איפכא מדברי מרן והוא שכתב שם דאצטבאות ובימות אינו אסור משום לא תטע לך וכו' דבעינן דוקא דומיא דאילן שהיו יושבים תחתיו בצלו וה"ה דאסור כל דבר שיש בו אהל שיושבים בצלו אבל אצטבאות ובימות וכדומה אינו אסור משום לא תטע לך וכו' וא"כ כ"ש בית שיש בו אהל גמור ואכסדרה אינו אהל כ"כ כמו בית ואפשר שאעפ"י כן אסור שיושבים תחתיו בצלו והכל לפי מה שהיא עשויה אבל סוף סוף זה מבואר בדברי הראב"ד דבבית אסור משום לא תטע לך וכו' ודלא כמרן וא"כ ע"כ צ"ל דמ"ש פה בהשגות דלשכת העץ בית היתה וכו' כוונתו שהיה בית של אבנים רק שהיה משוקע בהבנין עצים הרבה ומסוידים בסיד.

ודע דבימה ואצטבאות של עץ שכתב הראב"ד דאין בו משום איסור לא תטע וכו' וכן כתבו עוד הפעם שם בגמרא דתמיד דף כ"ח נראה מדבריו שם דסובר דהגמרא דילן פליג על הירושלמי ועוד אפשר לומר דס"ל להראב"ד דר' מתניה הוא דאמר בירושלמי דמסכת' מגילה פרק א' הלכה ד' דהבימה של מלך היה אסור משום לא תטע וכו' אבל ר' בא ברי' דרחב"ב בירושלמי התם פליג על ר' מתניה וס"ל דליכא בבימה משום איסור לא תטע לך וכו' הואיל ואינו דבר המאהיל ומציל וגם ר' יצחק ברי' דר"ח פליג על ר' מתניה והוי רבים לגבי יחיד וראייתו של הראב"ד דאינהו חולקים על ר' מתניה הואיל ואינהו נדחקו בטעם שם למה מאחרין את ההקהל ולא אמרו הטעם שאמר ר' מתניה שהוא טעם מרווח א"ו דאינהו ס"ל דליכא בזה משום איסור לא תטע לך וגו' ולכן פסק הראב"ד דלא כרבי מתניה אלא דבדבר שאינו עשוי לאהל ולצל אין בו משום איסור לא תטע וכו' וכן נראה מדברי הראב"ד בהשגות לקמן בהלכות חגיגה פרק ג' הלכה ד', ולמה לא הזכיר ג"כ שם טעמו של ר' מתניה דהיה בו איסור דאורייתא אלא רק הטעם שלא לדחוק את העזרה אלא ודאי כדברינו, ומה שכתב הראב"ד בהשגה שהיתר הבימה הוא להיותה לפי שעה יתבאר בס"ד לקמן, ועוד נלענ"ד בכוונת הראב"ד דלכך היתה נקראת לשכה זו לשכת העץ אעפ"י שהיתה בנויה בבנין אבנים היינו שדעתו כהרד"ק במלכים א' פרשה ו' שכל הבית המקדש היה מצופה או בזהב או בכסף רק שהקדש קדשים וההיכל היה מצופה זהב ושאר הבית היה מצופה בכסף דהיינו העזרות כולם היו על העץ הארז שהיו מסופנים בו ציפוי כסף אבל זה הלשכה של עץ שהיו מפרישין בה כ"ג ז' ימים קודם יה"כ לא היו מצפים אותה לא בזהב ולא בכסף רק בעץ ארז לחוד היה מסופן ומצופה ולכך היתה נקראת לשכת העץ והטעם למה באמת עשו כך נראה לענ"ד בס"ד שהוא כדי להורות לו שעבודת יה"כ אינו לא בשל זהב ולא בשל כסף וכמו שפרסו לו סדין של בוץ להורות על זה שזה שייך אף בשל כסף וכדאמרינן בר"ה דף ך"ו ע"א חוטא בל יתנאה וכו' דהיינו בבגדים שהי' הכ"ג עובד בהם ביה"כ ובדבר זה מה שהיה מצופה בעץ הלשכה ההיא אין בו משום איסור לא תטע לך וכו' אף לפי דעת הראב"ד, תדע דבציפוי לחוד מעץ אין בו משום איסור לא תטע לך וכו' דהא המקדש כולו קורותיו וכותליו והרצפה הכל היה מסופן ומצופה בעץ כדכתיב מלכים א' ו' ויבן את קירות הבית מביתה בצלעות ארזים מקרקע הבית עד קירות הספן ציפה עץ מבית ויצף את קרקע הבית בצלעות ברושים ולפי דעת רש"י והרלב"ג לא היה ציפוי זהב על הארזים אלא בק"ק, אבל בשארי עזרות לא היה שום ציפוי זהב וכסף על סיפון הארז ואף לדעת הרד"ק שאף העזרות היו מצופות זהב וכסף אבל הא מיהא הרצפה לא היה מצופה בזהב וכסף רק היה בעצי ברושים לחוד, וכמבואר ג"כ בקרא שם פסוק למ"ד ואת קרקע הבית צפה זהב לפנימה ולחיצון ופי' רש"י והרד"ק להקדשי קדשים ולההיכל יע"ש אבל לא שאר עזרות וגם הא כבר כתבתי לעיל דהציפוי לא מהני לבטל האיסור של לא תטע וכו' אלא ודאי צ"ל דכשם שאם גוף החומר הוא של עץ ואסור משום לא תטע וכו' לא מהני הציפוי להתירה מהאי טעמא נמי הוא איפכא דאם עיקר הדבר אינו של עץ רק שהציפוי שלו הוא של עץ אין בו משום איסור לא תטע לך וכו' דהא הטעם כשהעץ הוא מצופה בזהב או בסיד דלא מהני לי' הציפוי להתירו הוא משום דהציפוי בטל לגבי גוף הדבר המצופה וכמו דקי"ל כן לענין טומאה וטהרה בין לחומרא ובין לקולא, עיין לקמן בהלכות כלים פרק ד' הלכה ד' ועיי"ש במרן היטב שהרי העיקר הוא הבנין הנעשה, והציפוי הוא רק טפל לדבר וא"כ ה"ה נמי איפכא אם הכותל הוא של אבנים רק שהיא מצופה בעץ הציפוי בטל לגבי הכותל של אבנים ואין בו איסור כלל משום לא תטע וכו' והיתה יכולה הלשכה של הכ"ג להיות מחופה בעץ ואין בו איסור, (א"ה גבי טומאה גזה"כ הוא לשיטת הרמב"ם ועיין היטב בסוגיא שלהי חגיגה) ושלישים על כולן עוד אני אומר טעם למה נקראת לשכת הכה"ג לשכת העץ אעפ"י שהיתה בנויה בנין של אבנים והוא דבבית שני היתה נקראת הלשכה ההיא לשכת פרהדרין לגנאי ומטעם דאמרינן ביומא דף ח' על שם פרהדרי המלך שהכהנים הגדולים אז כרובם כן הם רק פקידי המלך שלא היו ראוים להיותם כהנים גדולים אך שנתנו ממון למלך ומינה אותם להיותם כה"ג משא"כ בבית ראשון ותחלת בית שני שהיו הכ"ג מופלאים בחכמתם ובצדקתם לזה היו קוראים את הלשכה ההיא לשכת העץ לשבח להיות הת"ח נקרא עץ על שם התורה שנקראת עץ החיים וכן הצדיק נקרא עץ וכמו שפירשו על פסוק היש בה עץ וגו' וביותר כה"ג אם היה צדיק שהיה מגין על דורו ומתפלל עליהם וכדאמרינן במסכת' מכות דף י"א שאם היה הכה"ג צדיק שהי' מתפלל על דורו ומגין עליהם לפיכך קראו אותה הלשכה שהפרישו בה את הכה"ג לשכת העץ לשבח דשוכן בה צדיק שמגין על דורו כעץ וגם להזכיר את הכה"ג שיתפלל על הדור להגן עליהם בתפלתו ובתורתו ובמעשיו כעץ, ועוד טעם רביעי בקדש שקראו אותה לשכת העץ לשבח לנחמו לכה"ג שלא ידאג על מה שיכנס למקום סכנה בק"ק כי חיה יחיה ולא ימות לשחת כי הוא אחוז בעץ החיים וכי כימי העץ יהיו ימיו וכפירש"י בשם התרגו' יונתן בישעי' ס"ה או כפירו' הרד"ק, ושוב ראיתי להתי"ט במסכת' מדות פרק ה' משנה ד' בד"ה אבא שאול אומר וכו' שכתב ולכן נ"ל דלא של עץ היתה ונקראת לשכת העץ ה"ט לפי שבה מפרישין כה"ג ז' ימים קודם יה"כ וכו' וקריאת שם לשכת העץ ללשכת דיה"כ עביד נמי היכירא לומר דזו מעשיה בכל דבר אפילו בשל עץ משא"כ דפרה שאין מעשיה אלא באבנים וכו', והנה הוא מעין דברי הנאמרים לעיל בטעם השני והנה כפי מה שכתבתי שלא ציפוהו זהב הוא טעם נכון אבל מ"ש התי"ט להורות שביוה"כ נעשית אפילו בכלי עץ הוא תמוה לענ"ד שהרי לא היה יכול לעשות שום דבר ביוה"כ של עץ כ"א הקלפי והיא לא היתה כלי שרת עיין ריש פ' טרף בקלפי דף ל"ט ע"א והיאך ירמזו בלשכתו על מעשה אחד של יוה"כ ושהיתה נעשית שלא בכלי שרת אבל הכלי שרת הרי הם פסולים של עץ אפילו בכל השנה כמבואר שם ולקמן בהלכות בית הבחירה פ' ראשון הלכה י"ח אדרבה כל הכלים של יוה"כ היו הכל של זהב רק בל יתנאה בהם לפנים דהיינו בגדי כהונה שלו כמבואר בר"ה דף ך"ו וצ"ע.

(ב)

וראה זה מה שכתב הראב"ד פה בהשגות וכן גזוזטראות וכו' שמחת בית השואבה לשעתה היתה לכאורה יפלא בעיני דהא בירושלמי דמגילה פרק א' הלכה ד' איתא אמר ר' מתניה על שם לא תטע וכו' הרי דאם היה עומד רק ג' ימים בעזרה דהיינו מערב שבת כבר היה בו משום איסור לא תטע לך אשרה כל עץ וכו' ולא היה נקרא שאינו אלא לשעתה, וא"כ מכ"ש דאינו נקרא לשעתה הנך גזוזטראות שהיו קבועים שם כל ז' ימי החג ויום ח' וגם שהיו צריכין לעשותן מערב י"ט משום איסור בנין בי"ט ולא היו רשאין ליטלן משם עד מוצאי י"ט האחרון משום איסור סתירה בי"ט, הרי שהיו שוהין הנך גזוזטראות במקדש ה' יותר משמונה ימים ומכ"ש דיש בהן משום איסור לא תטע לך אשרה כל עץ וגו' והיאך כתב הראב"ד דהנך גזוזטראות היו מותרות שלא היו אלא רק לשעתה, וצ"ע טובא לכאורה (ודוחק לומר דסבירא ליה להראב"ד דאינך אמוראי בירושלמי התם דקאמרי טעמא אחרינא למה מאחרין את הקהל חולקין על רב מתניה וסוברים דגם זה נקרא לשעתה דיש בזה דוחק גדול) ומרן הקשה על הראב"ד ג"כ והוא שכתב ובפרק א' מהלכות בית הבחירה תירץ בענין אחר ר"ל וכוונתו דשם בהשגות תירץ, דלא אסרה תורה לא תטע לך וגו' אלא דוקא אצל מזבח ה' משער הניקנור ולפנים והיא עזרת כהנים, אבל בעזרת נשים מותר והך שמחת בית השואבה ובימת המלך כולם היו בעזרת נשים וא"כ נראים דברי הראב"ד סותרים אהדדי זהו כוונת מרן, ולכאורה חשבתי ליישב דהראב"ד סובר דתרתי דוקא בעינן והוא שיהיה רק בעזרת נשים וגם לא יהיה שם בקביעות אלא רק לשעתה ואז הוא דמותר אבל כשהוא בעזרת אנשים אפילו הוא רק לשעתה או שהוא בעזרת נשים אבל הוא בקביעות שם אז אסור לפחות מדרבנן והוא דבעזרת אנשים הא דאסור אפילו הוא רק לשעתה דשם יש מציאות איסור דאורייתא לפחות בנטיעת עץ שם ממילא אפילו אם אינו עושה אותו רק לפי שעה לכוונת אכסדרא ובנין גזרו החכמים ג"כ לאסרו משא"כ בעזרת נשים דאפילו נטיעת עץ ממש אינו אסור שם רק מדרבנן נהי דגזרו שם ליאסר מדרבנן לנטוע ולבנות (והוא לדעת מרן חדא גזירה ואינו גזירה לגזירה דהם ידעו דאי לא הא שיהיו גוזרים על איסור הבנין והאכסדראות לא קיימו הא הך גזירה של נטיעת עץ ממש) אבל כיון דאין כאן במקום ההוא לתא דאיסור דאורייתא כלל לא גזרו שם אלא דוקא על מה שהוא קבוע ולא מה שהוא רק לפי שעה ולפיכך בעזרת נשים דוקא הוא שהתירו לפי שעה והיינו הנך גזוזטראות של שמחת בית השואבה ובימת המלך וא"כ דברי הראב"ד פה ודבריו שבהשגות לקמן בהלכות בית הבחירה צדקו יחדיו ובזה היה מקום אתי ליישב הקושיא מה שהקשה הפר"ח בקונטרוס מים חיים בהלכות בית הבחירה על הראב"ד דמתיר בעזרת נשים מהך ירושלמי דמסכת' מגילה דר' מתניה אוסר הבימה במקדש אפילו בעזרת נשים אמנם לפי האמור לק"מ דשאני התם בבימת המלך דהיתה צריכה להיות קבוע שם ג' ימים ור' מתניה הוא סובר דכל שהוא קבוע ג' ימים נקרא קבוע ואינו נקרא רק לשעתה ואסור אף בעזרת נשים אפילו לפי דעת הראב"ד (אלא דעל זה קשיא קושיתינו האמורה לעיל מהא דכתב הראב"ד בהיתר הנך גזוזטראות של שמחת בית השואבה הואיל דג"כ נקראים רק לשעתה ותמיהני על הפר"ח שלא עמד בזה). איברא דכד עיינין היטב, קושית הפ"ח בלאו הכי לא קשיא ולא מידי חדא דהא הראב"ד לא כתב דבעזרת נשים מותר אלא רק לדידן דקיי"ל כראב"י בספרי דמדאורייתא אינו אסור משום לא תטע לך וגו' אלא בעזרה דוקא אבל חוץ לעזרה בהר הבית מותר אפילו נטיעת עץ הנה לדידיה שפיר א"ל דכשם דמותר בהר הבית כך מותר אפילו בעזרת נשים ואינו אסור אלא משער נקנור ואילך אבל להת"ק דראב"י דאוסר אפילו מדאורייתא אף בהר הבית מכ"ש דאסור בעזרת נשים ממילא שוב לא קשיא קושית הפ"ח מהך דר' מתניה בירושלמי דאיהו ס"ל כהת"ק דראב"י ושפיר קאמר לשיטתיה דאסור בימת המלך אפילו בע"נ משום לא תטע לך וגו' משא"כ הראב"ד דבזה אודוי אודי ליה לרבינו דהלכה כראב"י נגד הת"ק שהרי לא השיגו בזה ממילא הראב"ד לשיטתיה קם דינא דבע"נ מותר כמו בהר הבית ואינו אסור אלא דוקא משער נקנור ואילך ומהטעם שכתב הראב"ד.

ועוד יש להשיב על קושית הפר"ח והוא דהא הירושלמי והגמרא דילן פליגי דבגמרא דילן בסוט' דף מ"א אמרינן דהמלך היה קורא בעזרת נשים אבל הירושלמי בסוטה פ' ז' הלכה ז' פליג וסובר דבעזרת ישראל היה קורא וזה לשון הירושלמי שם לא כן תני ר' חייא אין ישיבה בעזרה וכו' תיפתר שסמך לו בכותל וישב וכו' ולמה לא משני כדמשני הגמ' דילן בעזרת נשים ע"כ דהירושלמי ס"ל דהמלך היה קורא בעזרת ישראל ממילא ר' מתניה בירושלמי לשיטתו הוא דשייט במה דמשני דאסור לעשות בימת המלך מערב י"ט דהא הירושלמי סובר שהוא בעזרת ישראל הקריאה והבימה, ובעזרת ישראל שהיא משער נקנור ולפנים מודה הראב"ד דאסור משום לא תטע לך וגו' וכמבואר להדיא בהשגות בהלכות בית הבחירה, אבל בעזרת נשים מודה הירושלמי להראב"ד דלית ביה משום איסור לא תטע לך וגו', מעתה הראב"ד דהוא פסק כהגמרא דילן דהקריאה היתה בעזרת נשים וכמו שפסק כן רבינו בהלכות חגיגה פרק ג' הלכה ג' והראב"ד לא השיגו שם בזה איפוא זאת שפיר משני הראב"ד בהשגות בהל' בית הבחירה דבעזרת נשים ליכא משום איסור לא תטע לך וגו'. ולכאורה חשבתי בס"ד לתת בזה טוב טעם למה אינך אמוראי בירושלמי שם אמרו טעם אחר למה מאחרין את ההקהל ולא רצו לומר הטעם שאמר ר' מתניה אבל לפי האמור ניחא דאינך אמוראי ס"ל כר"א בן יעקב דבהר הבית ליכא איסור משום לא תטע לך אשרה וכמו שפסקו כן ג"כ רבינו והראב"ד ולראב"י הוא הדין נמי דליכא איסור בעזרת נשים (כך אפשר לומר לפי דעת הראב"ד) וגם אותן האמוראים ס"ל כהגמ' דילן דהמלך הי' קורא בע"נ וא"כ לא הי' אפשר להו לומר טעמו של ר' מתניה, אלא שיש בזה קצת דוחק כיון שהירושלמי דמס' סוטה כתב בבירור דהמלך קורא בעזרת ישראל ולא הביא שם בירושלמי בזה שום פלוגתא, הדבר הקשה לאמרו דהך ירושלמי דמגילה מביא הנך אמוראי דפליגו בדין הזה ובמס' סוטה לא יבאר דאיכא פלוגתא בזה.

(ג)

אמנם היותר נראה לענ"ד בס"ד בכוונת השגות הראב"ד הן פה והן לקמן בהלכות בית הבחירה ובזה יסתלקו מעליו כל הקושיות הנופלים בדבריו גם מה שהקשיתי עליו דהא הירושלמי קורא לג' ימים קבע, בהקדים מה שיש לדייק עוד בדברי הראב"ד, דפה הקשה מג' דברים, ואלו הן, מלשכת העץ של כה"ג, וכמו כן מהנך גזוזטראות של בית השואבה שהיו במקדש ה', ועוד לו בשלישי מבימה שהיו עושין להמלך בשעת ההקהל, ובהלכות בית הבחירה לא הקשה אלא מלשכת העץ של כה"ג ומהנך גזוזטראות בבית השואבה ולא הזכיר מבימת המלך ג"כ לפיכך נראה דהראב"ד לשיטתיה אזיל בחידושיו למס' תמיד דבימה הואיל ואינה עשויה להאהיל ולהיות לצל יומם על שום אדם אין בו משום איסור לא תטע לך וגו' אפי' מדרבנן והוכחתו היא מבימת המלך כמבואר שם בחידושיו והיינו דשם לא סבירא לי' לחלק בין בנין לפי שעה לבין בנין קבועה, והנה הראב"ד סובר לפי שעה אינו נקרא דוקא מה שהוא ליום אחד אלא אפי' הוא ליו"ד ימים ויותר ג"כ הוא אפשר המציאות להיות נקרא לפי שעה והיינו מה שהוא עושה לזמן מה עפ"י הכרח שא"א לעשותו באופן אחר, וטעמו של הראב"ד בסברא הזאת היא, כיון שכל עיקר איסור בנין אכסדראות וגזוזטראות וכדומה במקדש אינה אלא שהתורה עשתה הרחקה גדולה לאיסור נטיעת עץ במקדש מדרכי הע"א וחקותיהם, וא"כ דבר מה שהוא לצורך, גלוי וידוע לכל אדם הצורך ההוא, וגם הוא רק לזמן מה מוגבל, לדבר זה לא אסרה התורה שממילא הוא מרוחק מדרכי וחוקי הע"א בנטיעת עץ, אבל דבר שאינו הכרח עשיית בנינו אף שהוא רק לזמן מה מ"מ הוא נקרא קבוע, והנה לעשות גזוזטראות על איזה ימים או בימה למלך על יום אחד א"א לעשותן מבנין אבנים ומוכרחים לעשותן משל עץ, וגם אותן גזוזטראות אינן אלא על ט' ימים או י', לזה אם יש לחלק בין בנין קבוע לבין בנין לפ"ש גם זה מותר לעשותו, דגם זה נקרא לפ"ש כיון שא"א בענין אחר ואינו עושה אותו על צד הקביעות, אבל בההקהל כיון שאפשר לו לעשותו בענין אחר דהיינו לאחר את יום ההקהל וכמו שבאמת עושים כך, הנה אפי' רק ליותר מיום אחד ג"כ נקרא קבוע, דדוקא יום אחד שהוא אותו היום שהי' המלך קורא בהקהל הוא דנקרא לפ"ש שא"א בענין אחר משא"כ היכא דאפשר בענין אחר, ולפיכך שפיר משני ר' מתניה דמהאי טעמא איחרו את יום הקהל משום לא תטע לך אשרה כל עץ וגו' כיון דאפשר בענין אחר הוי לי' קבע דאפשר לאחרו משא"כ הנך גזוזטראות של שמחת בית השואבה שא"א בענין אחר אף שהיה לט' ימים ס"ס הוא לזמן מוגבל לית בי' משום לא תטע לך וגו', ומעתה אבא לבאר בס"ד דברי הראב"ד בהשגות פה והוא כי אינו מבואר בביאור בדברי רבינו כלל אם אינו מחלק בין בנין לפ"ש לבין בנין קבוע לענין איסור לא תטע לך וגו' ממילא לפ"ז אין הכרח ג"כ לחלק בין דבר שהוא עשוי להיות מאהיל ומציל על האדם לבין דבר שאינו עשוי להיות מאהיל ומציל דהא שוב אין כאן ראי' להתיר מהך דבימת המלך אפי' לפי דעת המקשה בגמ' דילן, ולפי האמת של הירושלמי דהמלך הי' קורא בע"י לא בע"נ דלמה לא הקשו דהוא אסור משום לא תטע לך וגו', דהי' אפשר לתרץ משום שאינו בנין קבוע והייתי מחלק בין בנין קבע לבין בנין לפ"ש, ולפיכך הראב"ד פה בהשגות כתב גם הך קושי' מבימת המלך וגם הך קושי' דגזוזטראות, ותירצן דכל אלה היו רק לפ"ש והיינו שכך אפשר להמליץ בעד רבינו פה שזה הוא דעתו אבל אין זה דעתו האמיתי של הראב"ד כי הוא לעצמו לא ס"ל לחלק כלל בין בנין שהוא רק לפ"ש ובין בנין שהוא קבוע דלדעתו שניהם שקולים אסורים, אלא שהוא לעצמו סובר לחלק בין ע"י דשם אסור אפי' בנין לפ"ש ובין ע"נ דשם מותר אפי' בנין קבע, וכמו שחילק כן בהל' בית הבחירה רק כיון שלא מצא הראב"ד פה מקום לחלוק על רבינו בכח לזה מישתק שתיק לי' אלא אדרבה ביאר כל מה שצריכין לפרש ולחלק לפי דעת רבינו והמתין לגלות דעתו עד בהל' בית הבחירה כי שם מקומו העיקרי לדין זה, וגם שם מצאה ההקפידא מקום וההשגה השיג בכח על רבינו וגילה דעתו לחלק בין ע"י משער נקנור ואילך לבין חוצה לו שהוא ע"נ, ושאין חילוק בין בנין שהוא רק לפ"ש או שהוא בקבע, וממילא שפיר מוכח מהך מקשה של הגמ' דילן במס' סוטה ממה שלא הקשה בכח מכח הך איסור של לא תטע לך וגו' וכן מהגמ' דהירושלמי דמסכת סוטה דסובר כך לפי האמת דהמלך הי' קורא בעזרת ישראל ולא פריך מהך איסור של לא תטע וגו' ש"מ מזה דיש חילוק בין בנין שהוא עשוי להאהיל ולהיות מציל על האדם הוא דאסור משום לא תטע לך אשרה כל עץ וגו' משא"כ בנין שאינו עשוי להאהיל ולהציל תחתיו כגון בימה וכדומה דלית בי' משום איסור לא תטע לך וגו', ולפיכך בהלכות בית הבחירה לא הקשה הראב"ד מבימת המלך, וביאור זה הוא דבהל' בית הבחירה דכ' רבינו ואין בונין בו עץ בולט כלל אלא או באבנים וכו', הנה הוסיף רבינו לכתוב תיבת "כלל" מזה שפט הראב"ד דבא להורות בזה דאפי' בבנין שהוא רק לפ"ש נמי אסור משום לא תטע לך וגו' והיינו כדעת הראב"ד, ולזה בא עליו בהשגה בכח, והוא דא"כ קשי' לרבינו מהך דלשכת העץ של כה"ג ומהנך גזוזטראות של שמחת בית השואבה, דהא שוב ליכא למימר הואיל ולא היו הבנינים האלה אלא לפ"ש (דהיינו בגזוזטראות) מותר ומבימה שעשו להמלך ביום הקהל לא הי' יכול הראב"ד להקשות, דהא השתא שפיר יכולים לומר החילוק הואיל ואינו עשוי להאהיל ולמציל תחתיה דומיא דנטיעת אילנות אין בו משום איסור לא תטע לך וגו', וע"כ צ"ל דבע"נ שהיא מחוץ לשער נקנור באמת מותר ולזה השיג על רבינו דהיה לו לבאר דין זה, ורבינו אפשר דסובר ג"כ דבע"נ מותר אלא שאין דרכי לבאר מה שאינו מבואר בגמרא בפירוש, גם אפשר דסמך עצמו על מה שכתב שם פ' ז' ה' י"א וביתר מקומות דאין חילוק מדאוריי' בין ע"נ להר הבית ששניהם מחנה לויה הם, ודע דבהל' בית הבחיר' פ' י"א ה' ט' כתב מרן ותמיהא לי הא דתנן בפ' ג' דמדות וכלונסות של ארז היו קבועים מכותלו של היכל וכותלו של אולם וכו' שמא י"ל שלא קבועים ממש קאמר בבנין וכו' וכתב ע"ז החכם המגיה בגירסתינו כתוב של אבן ולפי זה אין כאן תמיהא, ואשתמיטתיה לפ"ש לשון רבינו עצמו לקמן פ"ד ובפתחה של עלייה היו ב' קלונסות של ארז שבהן עולין לגגה של עלייה וכו' ומה יענה המגיה פה אם לא כתירוצו של מרן דגם אותן ב' כלונסות של פתח העליי' לא היו קבועים בבנין א"כ ה"ה בהנך כלונסות של כותל ההיכל דאמרינן כן.


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.