נודע ביהודה/תניינא/יורה דעה/קמז
נודע ביהודה 
תניינא יורה דעה קמז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובה
מבן המחבר להרב המאה"ג החריף ובקי מוה' חיים דייטשמאן אב"ד דק"ק הארשיטץ והגלילות יע"א:
מכתבו הנעים הגיעני ושמחתי בשלומו ושלום תורתו. והנה על מה שעמד ע"ד אאמ"ו הגאון בנו"ב חיו"ד סימן ס"ז דרצה להוכיח דשבועה שייך ע"י שליח הואיל ואיתא בתנאי. והקשה מעלתו מדברי התוספות נזיר דף י"א ע"א בד"ה דהוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה מקשים איך שייך בנזירות תנאי ת"ל דאי אפשר לקיים ע"י שליח ומתרצים כיון שאחרים יכולים להביא קרבנותיו נחשב כאילו כל המעשה יכול ליעשות ע"י שליח עכ"ל התוספות. ע"כ קושית מעלתו:
ידיע להוי למעלתו כי גם אני עמדתי זה כמה שנים על דברי אאמ"ו הגאון ז"ל מדברי התוספות הנ"ל. ובהשקפה הראשונה אמרתי כי אין הכרע מדברי התוספות דע"כ אין כוונת התוספות דכתבו דנזירות אי אפשר ע"י שליח היינו קבלת הנזירות שהוא הנדר דא"כ לא מתרצים מידי דהבאת קרבנותיו אפשר ע"י שליח דמה ענין קרבנות להנדר דהקרבן הוא קיום הנזירות אם כבר חל עליו הנזירות אבל הקבלה שהוא חיוב לחול הנזירות ליתא ע"י שליח. א"ו כוונת התוספות הוא דקיום הנזירות אי אפשר ע"י שליח דהא אי אפשר לקיים הנזירות ע"י שליח דהא הוא עצמו צריך למנוע מן היין והוא עצמו אסור בגילוח וע"ז מתרצים התוספות דגם קיום הנזירות אפשר ע"י שליח בחדא מלתא בהבאת קרבנותיו א"כ שפיר י"ל גם התוספות סבירא להו דשבועה ונדר שייך ע"י שליח כדעת אאמ"ו הגאון ז"ל:
אך אחר העיון עדיין יש לפקפק דאי כדברי אאמ"ו הגאון ז"ל דשבועה חלה ע"י שליח א"כ גם הדרת נזירות חל ע"י שליח שאם אומר לשלוחו הדיר בעבורי בנזירות חל עליו הנזירות כמו בשבועה לפ"ז לא מקשים התוספות מידי דמה בכך דאי אפשר לקיים הנזירות ע"י שליח סוף סוף הא הנדר לנזירות יכול להדיר ע"י שליח ושפיר איתא בתנאי הואיל ואיתא ע"י שליח וכמו דאמרינן במסכת כתובות דף ע"ד ע"א דהואיל ודין תנאי נלמד מתנאי בני גד ובני ראובן תנאי דאפשר לקיומי ע"י שליח כמו התם הוי תנאי ופירש"י דנתינת הארץ היה ע"י יהושע שהיה שלוחו של משה אבל חליצה שאי אפשר לקיימו ע"י שליח שאין יכול לומר לשלוחו אם תתן לך פלונית מאתים זוז חלוץ לה הלכך לאו תנאי הוא לבטל החליצה עכ"ל רש"י. א"כ דוקא בחליצה דלא שייך בשליח אמרינן כן אבל בנזיר כיון שיכול לעשות שליח להדיר אותו בנזיר הרי יכול לומר לשלוחו בתנאי שאם יהיה הדבר כן אז תדיר בעבורי בנזירות וא"כ שפיר איתא ע"י שליח ומאי מקשים התוספות. ואין לומר דעיקר גוף קיום המעשה צריך להיות ע"י שליח כמו בתנאי דבני גד ובני ראובן עיקר קיום המעשה דהיינו נתינת הארץ היה ע"י יהושע שלוחו של משה וא"כ שפיר מקשים התוספות כיון דקיום גוף המעשה דנזירות דהיינו מניעת היין וגילוח וטומאה אי אפשר ע"י שליח דהא השליח מותר ביין ובגילוח ומותר לטמא למתים לא שייך ביה תנאי. זה אינו דלפ"ז א"כ אכתי קשה בשבועה שאוכל ולא אוכל ליכא לקיים ע"י שליח גוף קיום השבועה ואפ"ה מצינו בו תנאי כגון שבועה שאוכל זו אם אוכל זו כמו שמביא אאמ"ו הגאון ז"ל. ואין לומר כיון דשאר מיני שבועות הם אפשר ע"י שליח ואיתא בתנאי גם בשבועה שאוכל ולא אוכל מהני ביה תנאי הואיל ואיכא תורת שבועה בשליחות. זה אינו דלפ"ז לא מקשים התוספות מנזיר דג"כ יכולין לומר דאף נדר של נזירות ליתא בשליח מ"מ שאר נדרים המה באפשרות ע"י שליח שוב שייך תנאי בכל הנדרים אף בנדר של נזירות. ועוד קשה מאי פריך הגמרא שם בכתובות מקדושי ביאה והא ביאה דאי אפשר לקיימו ע"י שליח כי התם וקא הוי תנאי ומתרץ הגמרא התם משום דאיתקוש הוייות להדדי. וקשה מאי פריך הא קדושי כסף ושטר המה באפשרי ע"י שליח וכיון דאיכא תורת שליח בקדושין שוב בכל הקידושין מהני תנאי. אלא צ"ל דהגמרא סובר בדבר זה שיש בו תנאי צריך להיות באפשרות ע"י שליח ואי לאו דאתקוש הוייות להדדי לא הוי שייך תנאי בקדושי ביאה הואיל וליתא בשליחות ואף ששאר מיני קידושין איתא ע"י שליח א"כ גם בשבועה שאוכל למה מהני ביה תנאי הא בשבועה זו שאוכל אי אפשר לקיימו ע"י שליח וא"כ קשה על התוספות ממ"נ אי צריך להיות גוף קיום המעשה ע"י שליח ע"כ למה מהני תנאי בשבועה שאוכל זו אם אוכל זו הא לא יכול לקיים גוף השבועה ע"י שליח דהיינו גוף אכילת הככר וע"כ צ"ל דלא צריך להיות בגוף קיום המעשה אפשר ע"י שליח הואיל והשבועה אפשר ע"י שליח כדעת אאמ"ו הגאון ז"ל א"כ לא מקשים התוספות מידי דהא אפשר להדיר בנזירות ע"י שליח. א"ו ע"כ צ"ל דהתוספות ס"ל דלא יכול לנדור נדר ע"י שליח וא"כ שפיר מקשים התוספות כיון דגוף קבלת הנזירות וגם קיום מעשה הנזירות א"א ע"י שליח למה מהני ביה תנאי וע"ז מתרצים התוספות כיון דהבאת קרבנות אפשר בשליחות נחשב כאילו כל המעשה הוא ע"י שליח. ותירוץ התוספות שייך גם בשבועה שאוכל דגם שבועה מביא לידי קרבן שבועה אם עבר על שבועתו וא"כ כיון דאיכא שבועה המביא קרבן וזה אפשר ע"י שליח ממילא נחשב כאילו כל מעשה השבועה הוא ע"י שליח:
ולפ"ז מוכח דהתוספות לא ס"ל כדעת אאמ"ו ז"ל וגם מצאתי בחידושי הרמב"ן ז"ל למסכת בבא בתרא דף קכ"ו ע"ב ג"כ דלא כדעת אאמ"ו ז"ל דפשוט ליה להרמב"ן שם דלא יכול להיות נודר בנדר ע"י שליח ומקשה שם כקושית התוספות במסכת נזיר דמקשה תנאי שבנדר איך הוי תנאי והרי כל תנאי שאי אפשר ליעשות ע"י שליח לא הוי תנאי ע"ש. ובדברי הרמב"ן אי אפשר להעמיד הכוונה דקאי על קיום הנזירות כמ"ש לעיל בכוונת התוספות דבדברי הרמב"ן לא נזכר קיום כי אם ליעשות ע"י שליח. ועיין בצל"ח מסכת ברכות דף כ"א ע"ב בתוספות ד"ה שאני דגם אאמ"ו הגאון ז"ל הרגיש בדברי הרמב"ן הנ"ל ע"ש. ואחרי בינותי בספרים מצאתי למהרי"א בכתבים ופסקים סימן רל"ד שכתב דאפילו אם נתן לשליח הרשאה בסתם שיהיה ידו כידו ופיו כפיו דקם באיסור שבועה ע"י. ואף שכתב שם בסיום דבריו דלא כתב זה לפסק היינו הואיל ולא פירש להשליח שישבע בעבורו אבל אי אמר בפירוש להשליח שעושה אותו לשליח שישבע בעבורו בזה נראה דעת מהרי"א דחל השבועה כדעת אאמ"ו הגאון ז"ל. הרי שדבר זה תלוי באשלי רברבי:
אמנם נ"ל ראיה מוכרחת כדעת כתבי מהרי"א וכדעת אאמ"ו הגאון ז"ל ממסכת שבועות דף ל"ד ע"ב דקאמר שם אדגמיר ר"ש ממעילה נגמר מעדות ומשני מסתברא ממעילה ה"ל למילף שכן מעילה בכל נהנה בקבוע חומש ואשם אדרבה מעדות ה"ל למילף שכן חטא הדיוט בשבועה תבעיה וכפריה יאואין ומשני הנך נפישין. ופירש"י תבעיה וכפריה חדא היא ע"ש. ומעתה אי אמרת דאם אמר לשלוחו צא השבע עבורי לא חל עליו השבועה לחייבו בקרבן שבועה א"כ איכא חדא דלא דמיא למעילה ודמיא לעדות דמעילה איתא בשליחות לחייבו בקרבן דהא גמרינן חטא חטא מתרומה במסכת קידושין ובשבועה ליתא בשליחות לחייבו להמשלח קרבן. וא"כ אכתי קשה מעדות ה"ל למילף א"ו צ"ל כדעת אאמ"ו ז"ל וכדעת מהרי"א בכתבים דגם שבועה חל ע"י שליח ומתחייב המשלח קרבן שבועה והוי דומיא דמעילה. ואין להקשות איפכא למה לא חשיב הגמרא גם שליחות בהדי האי דדרי שבועות הפקדון למעילה. זה אינו דהשתא דאמרינן דשבועה איתא כל ידי שליח גם שבועת העדות איתא ע"י שליח דאם אמרו העדים לאחד שישבע עבורם ג"כ חייבים וא"כ כל שלשתן מעילה ועדות ופקדון שוים. ודוק:
ומה שהביא מעלתו תשובת מהר"י מטראני חלק א' סימן קכ"ז בד"ה מיהו אין הדברים כו' שכתב שם לפסק הלכה שאין אדם יכול לעשות שליח שיקדיש איזה דבר להקדש דדיבור של הקדש מילי נינהו ולא מימסרן לשליח. מזה שפט מעלתו דגם שבועה ליתא על ידי שליח מטעם דמילי נינהו ולא מימסרן לשליח. הנה מלבד דאם אמר אמרו לפלוני מהני שליחות ועיין בח"מ סימן רמ"ד ובסמ"ע ס"ק ו' ובש"ך שם ואפי' גבי גט יש מגדולי הפוסקים דכשר אם אמר בפירוש אמרו לפלוני שיכתוב גט ועיין במ"מ פ"ג מהלכות גרושין ובב"ש סימן ק"ך ס"ק ז' ובח"מ שם הרי יש כמה פוסקים דלא אמרינן מילי לא מימסרי לשליח אלא היכא שאינו מפרש שעושה השליח למילי אבל אם אמר בפירוש שיהיה שלוחו למילי שפיר הוי שליחות אף למילי וא"כ כשעושה השליח בפירוש שישבע בעבורו לא שייך לומר להני פוסקים דלא חל השליחות:
אלא גוף דברי מהר"י מטראני במחילת כבודו דברי שגנה הן. ומאד אני תמה על גדול כמותו איך פלטה קולמוסו שגיאה כזה. דמה דאמרינן ומילי לא מימסרן לשליח היינו שאין השליח יכול לעשות שליח אחר במקומו כן מפורש ברש"י במסכת גיטין דף כ"ט ע"א בד"ה רבא אמר דלא משוי שליח שלא מסר להם אלא דברים ואין בדברים כח להיות חוזרים ונמסרים לאחר עכ"ל ע"ש. הרי דכל זה הוא לענין שאין השליח יכול למסור הדברים לשליח אחר וכן בסוגיא דגיטין דף ס"ו כל השקלא וטריא אם שליח יכול למסור לסופר אחר או לעדים אחרים לחותמן אבל מיד המשלח בעצמו יכול למסור דברים לשליח. ופשוט הוא שאם אמר לשלוחו צא והקדיש דבר עבורי שהשליח יכול להקדיש דקיי"ל בכל התורה שלוחו של אדם כמותו רק אם זה השליח יכול לעשות שליח שני שיקדיש עבור פלוני זה תליא אם מילי מימסרן לשליח אבל השליח ראשון יכול להיות גם לדברים בעלמא:
ולא ידעתי איך נעלם מהגאון מהר"י מטראני אשר נהירין ליה כל שבילי דש"ס סוגיא דנדרים דף ע"ב וסוגיא דנזיר דף י"ב ע"ב דאומר לאפוטרופוס כל הנדרים שתדור אשתי כו' הפר לה דסובר רבי יונתן דיכול להפר דשלוחו של אדם כמותו ואף ר' יאשיה דפליג היינו מדמיעט קרא אישה יפרנו אבל אי לאו קרא הוה מצי להפר ע"ש בגמרא. הרי מפורש דבעל יכול למסור דברים לשלוחו דהא הך הפרה הוא רק מילי כמו הקדש ואפ"ה מצי לשויה שליח להפר לאשתו:
ומה שתמה מעלתו על הב"י אה"ע ריש סימן ל"ח. לא הבנתי דברי מעלתו ולא ידעתי שום תמיה דשפיר הקשה על הטור דגבי קידושין לא שייך דין זה כל דליתא ע"י שליח ליתא בתנאי דהואיל ואיתקוש הוייות להדדי א"כ בכל מיני קידושין שייך תנאי אף דליתא ע"י שליח כגון קידושי ביאה דליתא ע"י שליח ואפ"ה שייך ביה תנאי כדאיתא בפ' המדיר דאיתקוש הוייות להדדי וא"כ אף בקידש חייבי לאוין דאף דליתא ע"י שליח דאין שליח לד"ע אפ"ה מהני ביה תנאי דג"כ איתקוש הוייות להדדי וכיון דאיכא תורת קידושין ע"י שליח כגון באין בו דבר עבירה א"כ בכל מיני קדושין שייך תנאי דכמו דאמרינן בקדושי ביאה דמהני ביה תנאי אף דליתא בשליחות מ"מ כיון דשייך שליחות בתורת קידושין כגון בקדושי כסף שוב אמרינן דכל מיני קידושין מהני בתנאי כמו כן אמרינן בקדושין בחייבי לאוין דמהני ביה תנאי הואיל ואיכא שליחות במציאות בקדושין דהיתרא ואנן בעינן דומיא דחליצה דלא מהני ביה תנאי הואיל ואינו במציאות בשום פנים ע"י שליח כנ"ל הפעוט. ואף שכתבתי לעיל לדעת התוספות במסכת נזיר לגבי נדרים אף דאיכא במציאות נדר ע"י שליח מכל מקום כיון שנדר של נזיר אי אפשר ע"י שליח שוב לא מהני ביה תנאי היינו דוקא בנזירות דלא מצינו בשום מקום דאיתקוש נדרים להדדי מה שאינו כן בקידושין דאיתקוש הויות להדדי וכולן שוין בדינא אם כן אף בקידושי חייבי לאוין ובקידושי ביאה דליתא על ידי שליח אפ"ה מהני ביה תנאי הואיל ואיתקוש הוייות להדדי וכיון דאיכא תורת קידושין בכסף ובשטר שאין בו ד"ע ע"י שליח בכל מיני קידושין שייך תנאי. ולא נעלם ממני דברי הפ"י שבפ' המדיר דכתב הסברא דאיתקוש הויות להדדי היינו הואיל והיה בידו לקדשה ע"י שליח בקידושי כסף ושטר. ולפ"ז בחייבי לאוין לא שייך הך סברא דליכא שום מציאות לקדש ח"ל ע"י שליח. הנה דברי הפ"י אינם מוכרחים והפירוש הפשוט הוא דאיתקוש הויות להדדי היינו שאין לחלק בין קידושין לקידושין לומר בהך מהני תנאי ובהך לא מהני תנאי. וכן פירש הפ"י בתחלת דבריו דוק שם. דברי ידידו הד"ש:
הק' שמואל סג"ל לנדא בן הגאון מוהרר"י ז"ל:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |