נודע ביהודה/תניינא/אבן העזר/קמז
נודע ביהודה 
תניינא אבן העזר קמז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובה מבן המחבר ב"ה יום ד' ז' אייר תקע"א לפ"ק: שפעת שלום לכבוד אהובי ידידי וחביבי הרבני המופלא ומופלג בתורה וביראה כבוד מוהר"ר י"ט בידערט הלוי יצ"ו: הן היום הגיעני מכתבו הנעים ע"י מוכ"ז הבא בשאלה באשתו שנשתטית וזה שבע שנים אשר ברחה מתוך טירוף דעתה ויצאה מביתו ונאבד זכרה ולא נודע מה היה לה ומיום יציאתה חקר עליה ולא עלתה בידו לשמוע ממנה דבר רק שמע שמתה אך לא היה אלא קול בעלמא ולא נתברר וזה שבע שנים אשר הבעל יושב גלמוד בלי אשה ועתה הוא שואל אם יש לפתוח לו שערי היתר לישא אשה אחרת ויען כי אין הזמן מסכים להאריך בזה כי המוכ"ז בהול ונחוץ לדרכו לכן אמרתי מה שנלע"ד בהשקפה ראשונה. והנה אאמ"ו הגאון ז"ל בספרו נודע ביהודה מהדורא תניינא אשר אני עוסק כעת בהדפסתו וכרך ראשון שהוא דיני ש"ע או"ח ויו"ד נגמר כולו ב"ה ובכרך השני שהוא דיני ש"ע אהע"ז וח"מ הגעתי ברחמי ה' ליותר מחציו כי כבר נגמרו גם מכרך השני צ"ב דפין ואקוה ברצות ה' לברך על המוגמר תוך שני חדשים ושם נדפסו שתי תשובות בענין זה תשובה ו' ותשובה ז' ובראשונה נשאל מהרב מו"ה טוביה הארשיץ אשר בשנת רעבון הלכה אשה מבעלה ולקחה עמה בן ובת מפני דוחק פרנסתם ושוב לא נודע מהם דבר יותר משמנה שנים ושאל הרב מוהר"ר טוביה הנ"ל אם יש להתיר לבעלה לישא אשה אחרת ואאמ"ו הגאון ז"ל השיב שאין למצוא עזר להבעל כיון שהאשה לא פשעה ומחמת רעבון הלכה ולפי המובן ברשות בעלה הלכה ומי יודע סיבת עיכובה ואולי הוא ע"י אונס ומקום מצוה אין כאן שאנו נותנים לבן ובת חזקת חיים ואף שבכנה"ג אהע"ז בהגהותיו לבית יוסף אות ע"ח מביא בשם תשובות הרש"ך אם נשבית הבעל יכול ליקח אשה אחרת אולי מיירי שם שלא קיים פו"ר. וסיים שם אאמ"ו הגאון ז"ל שאף שיש סברא להתיר מ"מ נתת דבריך לשיעורין ואם תתעלם אשה מבעלה איזה זמן לאיזה סבה או אפשר שהיא חולה איזה זמן וכי נתיר לו לישא אחרת על אשתו ועיין תשובת צ"צ סי' ע' שלא רצה להתיר לצורבא מרבנן שנשבית אשתו בשעת הרג רב ואמרו עליה שהמירה, לכן אין דעתי להתיר בזה וגם איסור איני אומר בעובדא דא כיון שכבר יושב זמן שמנה שנים בלא אשה ואם ימצאו מאה רבנים שיתירו לו לא אמחה בידם עכ"ל אאמ"ו הגאון ז"ל בתשובה ההיא:
והנה אני אומר שהראיה שהביא מתשובת צ"צ סימן ע' יש לקהות בו דשם היה תרתי לריעותא, חדא שהיה הקול שהאשה היא עדיין בחיים רק שאמרו שהמירה מחמת אונס והיה דן בה שאינה נקראת עוברת על דת כיון שיצאה מהדת להנצל מן המיתה אף שלא שפיר עבדה והדין הוא שלא תעבור מ"מ אינה נקראת עוברת על דת מפני זה ואולי כשיעבור האונס תחזור כאשר האריך שם. ועוד זאת היה בעובדא דצ"ץ שלא היה כי אם חמשת רבעי שנה ועדיין היה בשעת חירום באין עובר ושב למקום שהיתה שם האשה לכן פסק שיהיה בשב ואל תעשה עד שתשקוט הארץ וישמע דבר ברור משא"כ באשה שנאבד זכרה שמנה שנים ולא נשמע ממנה דבר ויש ספק שמא מתה בזה יש לדון דנגד חזקת חיים יש חזקה אחרת שאם היתה חיה היתה חוזרת לבעלה באשר שלא היה קטטה ומריבה ביניהם רק שיצאה מבית בעלה מפני דוחק ורעבון ויצאה ברשות בעלה ולומר שנתעכבה באונס הנה אונס לא שכיח שתתעלם שנים הרבה והרי אפי' להתיר א"א שהוא דאורייתא כתב המבי"ט הובא דבריו בקונטרס עגונות סי' רכ"א שאם יש ספק על הרוג הנמצא בדרך אם הוא זה הנאבד שהלך ג"כ בדרך זה תלינן שזה הוא הנאבד דאם איתא שהנאבד ניצול היה נודע מקומו ע"ש, ואף שלא ראיתי להתיר א"א עגונה על היתר זה לבדו היינו משום חומרא דא"א אבל בדבר דליכא איסור דאורייתא רק מתקנת ר"ג אשר לא פשטה בכל הארצות וגם לא החרים אלא עד סוף אלף החמישי כמבואר בש"ע אהע"ז סי' א' סעיף יו"ד בודאי אמרינן בזה שספיקא לקולא, הגם שאין זה דומה ממש לדין של המבי"ט דשם עכ"פ נמצא הרוג אחד בדרך אשר לא נודע מי הוא ושפיר הוי עוד סניף להתיר כי יש עוד סברא להקל דאמרינן היינו האי שאבד היינו האי שנמצא כמו שסבר רבי במס' פסחים דף יו"ד ע"א גבי שדה שנאבד בו קבר ונמצא בו קבר הנכנס לתוכו טהור דאמרינן קבר שאבד הוא הקבר שנמצא וא"כ גם בנדון זה אם היה נשמע שמתה אשה אחת במקום אחר אשר לא נודע מי היא היה זה בכף הדמיון לדינא של המבי"ט אבל בנדון דידן לא נשמע שמתה אשה אשר יהיה בה ספק אם היא האשה שנאבדה לא אמרינן כלל שמתה. אעפ"כ יצא לנו ללמוד מדברי המבי"ט שיש סברא לתלות דמסתמא מתה דאם היא עדיין בחיים היה נודע תוך זמן כמה שנים מקומה ואם סברא זו מועיל להקל בעגונה דמשום הך שאני אומר האי שאבד היינו האי שנמצא לחוד לא הוי מקיל המבי"ט דהא לכמה פוסקים אין הלכה כרבי אלא כרשב"ג עיין בטור א"ח סי' של"ט ובש"ע ובאחרונים שם אפי' אם נימא דס"ל להמבי"ט דהלכה כרבי אפי' בשל תורה עיין במ"ל פ"ג מהל' חמץ הל' י"א מ"מ קשה מה שהקשה אאמ"ו הגאון ז"ל בנו"ב מהדורא קמא חלק אהע"ז סי' מ"ו דלמא דוקא שם בשדה שנאבד בו קבר ס"ל לרבי להקל הואיל והאי שנכנס לשם יש לו חזקת טהרה אבל היכא דאיכא חזקת איסור גם רבי מודה דלא אמרינן היינו האי שנאבד, ועוד הקשה שם דלא דמי לשדה שנאבד בו קבר דלא נאבד שם אלא קבר אחד אבל בדרך הולכים בה כמה בני אדם והיה מפולש למהלך רבים גם רבי מודה דלא אמרינן היינו האי שנאבד ע"ש בנו"ב (קמא) ועיין לעיל בחיבור הזה (נ"ב תנינא) בתק"ע סי' נ"ט מ"ש אאמ"ו הגאון המחבר ז"ל ליישב דעת הרמב"ם שלא הביא הך דינא דקבר שאבד שפליגי בו רבי ורשב"ג ומסיק שם דטעמא דרבי דסבר דאמרינן האי שאבד היינו האי שנמצא הואיל ואיכא ס"ס ע"ש. וא"כ קשה על המבי"ט מנ"ל להקל היכא דליכא ס"ס ומכל זה מוכח דעיקר ההיתר של המבי"ט נשען לצרף גם הך סברא שאם הנאבד עדיין חי היה חוזר לביתו או שהיה נשמע מקומו וא"כ כדאי הוא הך סברא לחוד לסמוך באיסור קל כזה ועכ"פ הוא ספק שקול שנגד חזקת חיים של האשה יש חזקה שהיה נשמע מקום תחנותה אם נתעכבה וגם שהיתה חוזרת לבית בעלה:
אמנם חלילה לי להיות כתלמיד החולק על רבו להתיר דבר אשר אאמ"ו הגאון ז"ל היה ממאן בו להקל. אמנם נראה מדבריו שלא החמיר מדינא רק בקעה מצא וגדר בה גדר כמו שמבואר בדבריו וגם בתשובה שאח"ז בסי' ז' ג"כ לא התיר בנדון כזה כ"א ע"י עדות עד אחד וכתב שם שדברי הב"ש בסי' קנ"ח ס"ק א' אינן מוכרחים כמו שמבואר בדבריו בנו"ב מהדורא קמא חלק אהע"ז סי' ל"ג דשם הוכיח דע"א נאמן מדאורייתא לעדות אשה רק בסוף התשובה שם בד"ה דרך כלל מוכיח דדעת רש"י ז"ל דע"א אינו נאמן מן התורה בעדות אשה והביא ראיה מרש"י במס' יבמות דף צ"ד ע"א בד"ה תדע דהוראה היא דשם כתב רש"י בהדיא דבכל התורה עד אחד לא מהימן ובעדות אשה ע"א מהימן מדרבנן ע"ש בנו"ב:
וזה שנים רבות שכתבתי על הגליון דאף שרש"י במס' יבמות מפרש דברי ר' נחמן דאמר תדע דהוראה היא דבכל התורה כולה ע"א לא מהימן והכא מהימן היינו מדרבנן אעפ"כ נראה מדברי רש"י במקום אחר דס"ל דע"א נאמן מן התורה בעדות אשה דרש"י במס' שבת דף קמ"ה ע"ב בד"ה לעדות אשה כתב דאקילו בה רבנן משום עיגונא וכל המקדש אדעתא דרבנן הוא מקדש ואפקיעו רבנן לקידושין מיניה עכ"ל. והדבר מבואר בדברי רש"י דמה שכתב דאפקיעו רבנן לקידושין מיניה שבא רש"י ז"ל ליישב מה שעמדו בו התוס' במס' יבמות דף פ"ח ע"א בד"ה מתוך חומר דאיך עקרו רבנן דבר מן התורה וסברת התוס' לא ס"ל ולכך כתב רש"י דכל המקדש אדעתא דרבנן הוא מקדש ועקרוהו רבנן לקידושין מיניה וא"כ אין זה עקירת דבר מן התורה כיון דעקרוהו רבנן לקידושין מיניה והוא קידש על דעתא דרבנן:
אך ע"ז קשה למה אמרינן בר"פ האשה רבה דאם נשאת ואח"כ בא בעלה דהולד ממזר מזה ומזה ופירש רש"י שם ממזר מזה ומזה אם ילדה מהשני הולד ממזר גמור ואם שוב החזירה הראשון וילדה הולד ממזר מדבריהם עכ"ל, ולדעת רש"י קשה הא מתני' בעד אחד מיירי כדמוכח בגמרא דרישא מיירי בעד אחד וא"כ למה יהיה הולד מהשני ממזר מדאורייתא הא לפי דברי רש"י במס' שבת עקרוהו רבנן הקידושין מיניה וא"כ היא פנויה למפרע ומזה מוכח דס"ל לרש"י דעד אחד נאמן מן התורה לעדות אשה ובזה לא עקרו רבנן הקידושין מיניה דהא מן התורה נאמן ע"א להשיא אשה על פיו ושפיר אם בא בעלה הולד ממזר גמור ומה שצריך רש"י במס' שבת לטעמא דעקרוהו רבנן לקידושין מיניה הואיל ושם מיירי בעד מפי עד כדמפורש שם בגמ' ועד מפי עד בודאי אינו נאמן מן התורה רק דרבנן הקילו משום עיגונא:
ולפ"ז אני אומר דליכא סתירה בזה בדברי רש"י במס' יבמות לדברי רש"י במס' שבת דשם ביבמות קמפרש דברי ר' נחמן דקאמר בכל התורה ע"א אינו נאמן והכא מהימן ולא היה לרש"י כוונה אחרת בדברי ר"נ שאמר תדע שהוראה היא מדנאמן ע"א דהיינו מדרבנן דעלייהו תליא ולא על העד כמפורש ברש"י שם אבל אי הוה בעדות אשה ע"א נאמן מדאורייתא לא היה הוכחה כלל ואדרבה היה מוכח דאין זה הוראה אלא טעות אם על העד תליא הך היתרא מן התורה שהוא נאמן (ורש"י ממאן במה שפירש אאמ"ו הגאון ז"ל בפירוש דברי ר"נ שם בתשובה ההיא ע"ש. אלא רש"י מפרש כפשטא דר"נ ס"ל כיון שאינו נאמן מדאורייתא רק מדרבנן לכך הוי הוראה). והנה כ"ז הוא לר"נ אבל זעירא דקאמר דליתא למתניתין מדתני מבי מדרשא וכו' דאין זה הוראה אלא טעות ע"כ צ"ל לזעירא דלית ליה הך תדע דקאמר ר"נ וס"ל דנשאת ע"פ ב"ד הוי טעות ולא הוראה ע"כ ע"א נאמן מן התורה (ועיין מה שכתבתי בפירוש סוגיא זו לעיל בחלק יו"ד סימן צ"ו בהג"ה ע"ש) וכיון דאנן קיי"ל כזעירא דגם רבא ס"ל שם דהוי טעות ולא הוראה ולכך נקט רש"י במס' שבת דע"א נאמן לעדות אשה מן התורה הואיל ולית הלכתא כר"נ בזה אלא כדרשת הספרי שהביא אאמ"ו הגאון ז"ל שם בתשובה ההיא:
ודע דמרש"י במס' גיטין דף פ"ט ע"ב בד"ה קנסוה רבנן דכתב דהאי דשריוה בע"א משום עיגונא אקילו בה רבנן והיא גופא תידוק במילתא וכו' והיכא דלא דייקא שפיר קנסוה כדאמרינן התם מתוך חומר שהחרמת עליה בסופה הקלת עליה בתחלתה עכ"ל רש"י ע"ש, מזה ליכא הכרע דאף שנאמן ע"א מה"ת אפ"ה צריכין לטעמא דמשום עיגונא הקילו בה רבנן כמ"ש הריטב"א שהיה ראוי להחמיר כאן שלא יהיה נאמן רק משום עיגונא הניחו חכמים על דין תורה ע"ש בנודע ביהודה מהדורא קמא חלק אהע"ז סי' ל"ג דף כ"ו ע"ג בד"ה העולה ע"ש, וא"כ כיון שחכמים רמו עלה שתידוק ע"י עוברים ושבים והיא לא דייקא שפיר עבדה איסורא וקנסוה רבנן. עכ"פ דברי הב"ש יש לדחות במה שהחמיר דע"א אינו נאמן להעיד לאיש שמתה אשתו. אמנם אאמ"ו ז"ל בנ"ב קמא חלק אהע"ז סי' נ"ד דף מ"ח ע"ד בד"ה והנה במה שאינו דבר שבערוה כתב דזה הוי ספיקא דדינא אי עד אחד נאמן היכא דאיתחזק איסורא כמ"ש התוס' במס' גיטין דף ב' ע"ב ד"ה הוי דבר שבערוה ועפ"ז העלה לדינא בנו"ב מהדורא תניינא בחלק אהע"ז סי' ז' דכיון שהוא ספיקא דדינא יש להקל באיש שהעיד ע"א שמתה אשתו דספיקא דרבנן לקולא. עכ"פ יצא לנו דאאמ"ו הגאון ז"ל לא התיר אלא בעד אחד שמעיד שמתה אשתו אבל אי ליכא ע"א כלל הוא מחמיר אם הבעל כבר קיים מצות פו"ר, וא"כ גם בנדון של מעלתו כאשר חקרתי את הבעל אמר לי שיש לו בן ובת ג"כ קשה להתיר ולכל הפחות היה צריך היתר ממאה רבנים שיתירו לו:
אמנם אעפ"כ לא טוב היות אדם לבדו וכל השרוי בלא אשה שרוי בלא טובה ומצאתי מקום להקל להבעל זה כיון שאשתו יצאה מביתו מתוך טירוף הדעת ולפי דבריו היתה כמה שנים מוחזקת לנשתטית יש לנו עוד צד להקל ולסמוך על פסק הרמ"א באהע"ז סימן א' ס"י בהג"ה דבנשתטית יש להקל להתיר לו לישא אשה אחרת ואף שיש לומר דהרמ"א פסק כן באשה שהיא שוטית לפנינו ואינה בת גירושין אבל כיון שהאשה איננה לפנינו חיישינן שמא נתפקחה ונתרפאת וחזרה לאיתנה הראשון לדעת צלולה מ"מ מוקמינן לה אחזקתה אשעת יציאתה מבית בעלה שהיתה שוטית ואמרינן שאם היא בחיים עדיין היא בטירוף הדעת ואינה ראויה לקבל גט ויש לזה הוכחה לומר שאם עדיין היא בחיותה מסתמא היא עדיין בשטותה ובטירוף דעתה דאל"כ אלא שהיא בדעתה מסתמא היתה חוזרת לבית בעלה או שהיה נשמע ממנה באיזה מקום היא מתגוררת תוך זמן רב כזה כמו שהבאתי לעיל בשם תשובת המבי"ט ומדלא נשמע ממנה דבר קרוב הדבר שאחת משתים קרה לה או שמתה ונשתכחה כמת מלב או שעדיין היא בטירוף הדעת ואין בה דעת להודיע מקומה או לשוב לבית בעלה ואפי' אם הוא ספק שקול יש להקל לענ"ד מכח ס"ס ספק שמא מתה ואת"ל שהיא עדין בחיים שמא עדיין היא בשטותה ואינה ראויה לקבל גט שמתיר הרמ"א לישא אשה אחרת ואף שאיתחזק איסורא מ"מ אף שהש"ך ביו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס מחמיר בספיקא דרבנן היכא דאיתחזק איסורא אבל כאן דאיכא ס"ס אז מתירין באיסור דרבנן אף דאיתחזק איסורא. ואין לומר דלא נחשב זה לס"ס כיון שאינו מתהפך דהא אי נקטינן להך ספיקא שמא נתרפאת וחזרה לדעת צלולה שוב ליכא למימר שמא מתה, זה אינו דכיון דאין להסתפק אם חזרה לדעתה אם לא אמרינן שהיא בחיים צריכין אנו לדון מקודם בספק שמא מתה כמ"ש הש"ך בכללי ס"ס אות ט"ו גבי ספק ארי שנכנס ונמצא צפורן בגבו של אחד יע"ש. ולהיות כי ההיתר נשען על הכרעת רמ"א דפסק בנשתטית א"צ מאה רבנים להתיר אמנם הב"ח כתב שאעפ"כ צריך היתר ממאה רבנים ועיין בב"ש שם וגם שההיתר של הבעל הזה הוא בתרי רכשי די"ל דגם הב"ח לא כתב כן אלא כשהאשה בחיים בודאי אבל אם זה הוא גופא ספק שמא מתה גם הב"ח מקיל. ויען כי אין הדבר ברור כל כך וגם שאני כותב בחפזי ולא עיינתי בשריותא זו רק שעה חדא כי היום כחצות היום קבלתי מכתבו של מעלתו והמוכ"ז נחפז לדרכו ועומד עלי לכלות מלאכתי לכן אין לסמוך עלי כי אם שיסכים עמדי כבוד מעלתו וגם כבוד מחותני הרב המופלג מוהר"ר מרדכי בער יאניקויא ויצרף עמכם עוד אחד מבעלי הוראה המפורסמים ונמטי שיבא מכשורי בהדייהו. ובענין התחייבות שיש להאשה על הבעל וגם בהשלשת גט פטורין כי למיחוש מיהו בעי פן תבוא האשה יעשו כמו שפסק אאמ"ו הגאון ז"ל בספרו נודע ביהודה מהדורא קמא בחלק אהע"ז סימן ג'. וכל זה הוא מדין תורתנו אבל בתנאי כפול שאף אם יתירו להבעל לישא אחרת צריך להשיג על זה גם רשיון מהגובערניום יר"ה כפי עהע פאטענט הנהוג במדינה זו. הכ"ד ידידו א"נ הד"ש.
הק' שמואל סנ"ל לנדא * [עיין בחלק חו"מ תשובה ס"ב מה שהשיב למחותנו בענין הזה. ע"ש כל התשובה]:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |