נודע ביהודה/תניינא/אבן העזר/לח

נודע ביהודה תניינא אבן העזר לח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב"ה פראג ג' יו"ד כסלו תקמ"ט לפ"ק:

תשובה

שלום רב, לאור נערב, הוא כבוד אהובי תלמידי הותיק ידידי וחביבי הרב הגדול מופלג בתורה ותמים במעשים כבוד מוהר"ר דוד נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק יעמניץ יצ"ו:

מכתבו קבלתי ונשאל דוד על דבר נער אחד שהיה משודך וברבות הימים נודע שהמשודכת היא הרה לזנונים והיא טענה מהמשודך היא הרה והמשודך הכחיש וטען שלא זנה עמה ונתפשרו ונתרצה המשודך לישא אותה ואבי המשודכת הוסיף לו על סך הנדן והמשודך השתדל למצוא מקום דירה ועדיין לא הודה שממנו נתעברה ולהיות שלא היה לו יכולת להשיג חירות על מקום דירה נתבטל הפשר והקריבו משפטם אצל ערכאות ויצא הפסק שישבע שלא זנה עמה וכבר רצה לישבע ואמנם בעיני ההמון היה נראה ששקר בימינו כי לפי אומדן דעת ההמון הוא עשה נבלה הזאת ולכן הכניסו עצמם שם בפשר ונתקשרו מחדש שישאנה והמשודך הודה בפני המנהיג שם שזנה עם המשודכת. ושאל מעלתו אם יוכל לישא אותה תוך כ"ד חודש של ימי ההנקה אם יתן אמתלא על הכחשתו הראשונה והביא מעלתו דברי הצמח צדק בסימן ק"ד שפסק להחמיר שכיון שיש לתלות שבשביל הממון שהוסיפו לו נשתנה דעתו והודה על שקר לא משגחינן באמתלא שלו. ומה שכתבת שהגאון חכם צבי בתשובה סי' מ"ד מיקל תמהני עליך שהח"צ מיירי שהודה שהבן הוא ממנו אבל אמר שלא בעלה קודם הנישואין בזה פסק הח"צ שאנו תופסין דבריו מה שאמר שהבן הוא בנו שהתורה האמינתו ואין אנו משגיחין שוב במה שאמר שלא בעל קודם הנישואין אבל בנדון דידיה הרי כפר בכל. ואמנם גוף דברי הצ"צ המה דברים שאין להם שורש בגמרא כלל ואדרבה נשמע להיפך דאי כסברת הצ"צ א"כ במס' כתובות דף כ"ב שלבסוף קפצו עליה אנשים מהוגנים ונתקדשה לאחד ג"כ ניחוש שעיניה נתנה בהם ולכך חוזרת מדבריה הראשונים אלא ודאי שעיקר פעולת האמתלא הוא לבטל הדיבור הראשון וכיון שנתבטל דיבור הראשון ממילא אין אנו מדקדקים על דבריו האחרונים אם הם לאיזה טעם ותועלת או לא שכיון שנסתלק הדיבור הראשון ממילא קיים הדיבור האחרון:

ואמנם מה שאני חושש בזה הוא דעד כאן לא מצינו שמועיל אמתלא אלא באשה שאמרה אשת איש אני וכן באמרה טמאה אני כמבואר שם במסכת כתובות שבזה כיון שנתנה אמתלא לא עשתה שום דבר רע בדיבור הראשון לא לשמים ולא לבריות שאף שאמרה שקר הרי מותר לשנות מפני דרכי שלום וכיון שאלו שקפצו עליה היו אנשים שאינם מהוגנים שינתה לומר שנתקדשה וכן באמרה טמאה אני בענין שהאמתלא היה שלא היתה אז בריאה לקבל תשמיש ובין שהיה מטעם שהיה שם אחותו או אמו ולא נכון לשמש לעיניהם לא עשתה שום רע באמרה טמאה אני אבל בנדון דידן שעשה מעשה רשע להכחיש את זרעו מאן יימר שמועיל אמתלא לזה לעשות עצמו רשע וכבר הזכרתי מזה בנ"ב סימן ט"ז: עוד אני אומר שעד כאן לא מצינו שמועיל אמתלא אלא היכא שעתה נסתלק הגרם הראשון כגון שם באשה שקפצו עליה אנשים שאינם הגונים שעתה נתקדשה להגון לה וכן באמרה טמאה אני מחמת שלא היתה בריאה או משום שהיו שם נשים שעתה כבר היא בריאה וכן כבר הלכו הנשים שהיו שם אבל אם לא נתחדש דבר כגון שקפצו עליה אנשים שאינם מהוגנים ואמרה מקודשת אני ושוב נתקדשה לאותן שקפצו עליה ואומרת שמתחלה אמרה שנתקדשה לפי שלא רצתה להתקדש למי שאינו הגון לה ועכשיו נשתנה דעתה ונתרצתה מנ"ל שמועיל אמתלא והרי שם בכתובות בברייתא שנינו אשה שאמרה מקודשת אני וכו' ושוב קאמר התם בעא מיניה שמואל מרב אמרה טמאה אני וכו' וכתבו התוס' בד"ה טהורה אני וכו' פירוש מועיל אמתלא או לא ופירש מהרש"א דשאני שם באשה שאמרה מקודשת אני דאיכא לברורי אמתלא שלה. וכוונתו שאנחנו רואים שהראשונים היו אינם מהוגנים ועכ"פ במעט חילוק רצה לחלק ביניהם וא"כ עכ"פ הבו דלא לוסיף דבר שלא נשתנה כלל שיועיל אמתלא שמתחלה לא נתרצה ועתה נתרצה, ולכן קשה להקל בזה:

ואמנם אמינא מלתא חדתא בעסק זונה מניקה אשר לא קדמוני בזה לא הראשונים ולא האחרונים וזהו, כי לענ"ד נראה שאף ר"ת החולק על ר"ש הזקן ואוסר גם בגרושה וכן האוסרים בזונה הא ודאי דכולהו מודים שאין חיוב הנקה על גרושה ולא על זונה ואף שבזונה ליכא אב מ"מ לא מצינו חיוב על האם לזון בנים אפילו קטני קטנים, ואמנם טעמייהו שמן הסתם האם מרחמת על בניה ומניקתן ועיין בתשובת צ"צ סימן נ"ה ומ"ש הגהות מרדכי בריש החולץ שבזונה כיון שאין שם אב הבית דין יכופו אותה נלע"ד שכוונתו שאם לא ימצאו מניקה אחרת שתניק בשכר יכופו אותה להניק בשכר שהילד הזה שאין לו אב על הב"ד מוטל לפרנסו מקופה של צדקה. ותדע שכן כוונתו שהרי כתב שם שבגרושה אבי התינוק יכוף אותה והא ודאי שהאב חייב לשלם שכר הנקה והכוונה שיכוף אותה להניק היינו בשכר שכיון שאין כאן מניקה אחרת הרי הוא כמו שהתינוק מכירה שהדין שכופה להניק בשכר ועכ"פ לית בזה ספיקא שאין על גרושה ולא על זונה חיוב הנקה מצד הדין:

והנה יש לנו לדקדק בדברי הגמרא בהחולץ דתנינא לא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו וכו' למה הזכיר חבירו ולא תנא סתם לא ישא אדם מניקה או מעוברת ובשלמא לדעת ר"ש הזקן דמתיר בגרושה לפי שאינה משועבדת להניק וברייתא מיירי באלמנה להכי תני חבירו משום מניקה שאיירי שהיא מניקת חבירו שהיא משועבדת כבר לחבירו להניק בנו משא"כ גרושה אינה מניקת חבירו שאין שעבודה להבעל אפילו הולד מכירה השעבוד הוא מפני סכנת הולד ולא משום שיעבוד חבירו, וכן לר"ת שאוסר גם גרושה מ"מ אם כדעת רבינו מרדכי מטורמשא שם בהגהות מרדכי שגם ר"ת מתיר בזונה וביאר שם טעמו דבשלמא גרושה שאבי הילד קיים והוא יכוף אותה להניק לכן אסרוה להנשא אבל זונה שאין כאן שום אב א"כ אפילו לא תנשא מי יכוף אותה להניק ולכן לא אסרוה להנשא א"כ ג"כ ניחא דנקט חבירו והיינו שהיא מניקה לאדם ידוע ולאפוקי זונה אבל לדעת האוסרים גם בזונה קשה למה הזכיר חבירו כלל. ולכן נלע"ד דאף ר"ת וסייעתו וכן הפוסקים האוסרים אפילו במזנה כולהו מודים דבשביל גרושות וזונות לא היו חכמים אוסרים להנשא כיון שמצד עיקר דין אין עליהם חיוב הנקה אבל כיון דגזרו באלמנה שהיא חייבת להניק ויש בגזירה זו תועלת גם בגרושות וזונות שכיון שלא ינשאו מסתמא ירחמו על זרעם להניקו וגם מיחלפי באלמנה לכן גזרו סתם שלא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו וממילא גם גרושות וזונות בכלל דהרי גם הם בכלל מינקת ומעוברת חבירו ואמנם זה שייך במי שהוא בכלל חבירו אבל מי שאינו בכלל חבירו אין המעוברת ממנו או המניקה בכלל מעוברת ומניקת חבירו. ולכן אני אומר דמי שזינתה עם כותי או אף עם עבד כנעני ונתעברה ממנו זו אינה בכלל גזירת חכמים כלל וגם לא מיחלפי באלמנה דלא משכחת אלמנה מעבד וכותי, וזו לכל הדעות מותרת להנשא, ומתחלה שם בהחולץ כשרצה לפרש טעם איסור מעוברת מטעם סנדל או מטעם דחסא היה יכול להקשות א"כ מאי איריא חבירו אפילו כותי נמי אלא דעדיפא מיניה הקשה דאפילו דידיה נמי וכן כשמשני דידיה חייס היה יכול להקשות א"כ דעל דלאו דידיה לא חייס א"כ אפילו מעוברת מכותי ליתסר אלא דעדיפא מיניה הקשה הכי נמי חייס וכשמשני משום דלמניקה קיימי שוב ממילא דנקט חבירו לאפוקי דכותי כיון שאינה משועבדת להניק וגם לא מיחלפי באלמנה כיון שלא שייך אלמנה בכיוצא בזה אינה בכלל גזירה זו ומותרת להנשא מיד אפילו בעודה מעוברת למניקה, ואפילו לדעת רבינו הגדול הרמב"ם שטעם דחסא לא אידחי לגמרי ג"כ ניחא דהרי באמת נלאו כל חכמי לב לעמוד על כוונת הרמב"ם בזה ועיין שם בפי"א מגירושין הלכה כ"ה בכ"מ ודבריו דחוקים. ונלע"ד דס"ל לרבינו הגדול דאי מטעם סתם מעוברת למניקה קיימא דמסיק שם א"כ אם רוצה לישא המעוברת ורוצה לגרשה תיכף כשתלד יהיה מותר לישא אותה וכבר מצינו שאמרו מאן הוה ליומא ולכן סובר רבינו הגדול דזה שאמרו סתם מעוברת למניקא קיימא הוא לחזק סברא דדחסא שהקשה א"ה דידיה נמי ומשני דידיה חייס ומקשה הכא נמי חייס וכוונתו דמהי תיתי לא יחוס אפילו על דחבריה דמה הפסד יהיה לו אם יחוס ועל זה מתרץ דסתם מעוברת למניקה קיימא ולהכי בכיון לא יחוס כדי שיודחס הולד במעי אמו ולא יצטרך לגרשה כשתלד. זהו שאמרתי בילדותי בכוונת דברי רבינו הגדול וממילא דלא שייך טעם דחסא אלא באשה שאסורה כשהיא מניקה אבל אם נתעברה בזנות מכותי או מעבד כנעני שלא יצטרך לגרשה כשתלד שאיננה בכלל מניקת חבירו ודאי דחייס מלדחוס הולד ולכך גם בעודה מעוברת מותרת להנשא:

ואחר שעלה בידינו חידוש דין זה שמי שהיא מעוברת ומניקה בזנות שזנתה עם מי שאינו בכלל קידושין היא מותרת להנשא נדבר עוד אם ספק לנו ממי נתעברה אם מישראל אם מכותי. ונלע"ד דבמקום שאין ליהודים רחוב בפני עצמן ורוב המקום ההוא אינם יהודים פשיטא דאזלינן בתר רובא להיתרא דאפילו אם ניחוש שמא אזלא איהי לגבייהו והוה קבוע וכל קבוע כמחצה דמי אכתי ספיקא הוא וכיון דאיסור זה של מעוברת ומניקת חבירו הוא איסור דרבנן אזלינן בספיקא לקולא. ועוד נראה דאפילו בעיר שרובה ישראל מ"מ כיון דאיכא למימר דאזלא איהי לגבייהו והוה קבוע כמחצה ואכתי ספיקא הוא והוה ספק דרבנן ועיין בב"ח בסימן ז' ס"ק ל"ט. ואמנם לכאורה איכא למימר דכאן לא אמרינן ספק דרבנן לקולא כיון שאחר כד"ח היא מותרת הוה דשיל"מ דאפי' בדרבנן ספיקו איסור. אך לפי מה שבארנו בחידושינו בפסחים דף נ"ג ע"ב והוא בחיבורנו צל"ח (דף י"א ע"ג) בד"ה וע"פ וכו' דהא דדשיל"מ לא בטיל היינו לענין אכילה דהטעם הוא עד שיאכלנו באיסור ע"י ביטול ימתין עד מחר ויאכלנו בהיתר והיינו לענין אכילה שממ"נ מה שיאכל היום לא יאכל למחר א"כ אכילה זו שרוצה לאכול היום באיסור יוכל לאכול למחר בהיתר ולכן אינו בטל אבל לענין טלטול לאיזה צורך לא שייך דשיל"מ שהרי יוכל לטלטלו היום וגם למחר ע"ש בחידושינו. וא"כ לענין בעילת אשה לא שייך יש לו מתירין שהרי כשישאנה יוכל לבעול תיכף וגם לאחר זמן וא"כ בעילה זו אין לה מתירין וכי היכי דאמרינן לענין ביטול ה"נ אמרינן לענין ספק שג"כ הטעם שספיקו אסור שעד שיאכלנו היום בספק ימתין עד למחר ויאכלנו בהיתר ודאי וזה ג"כ לא שייך לענין בעילת אשה, הא חדא. ועוד לפי מה שביארנו שם בצל"ח בחידושינו לשיטת רבי חנינא סגן הכהנים בסימן ק"ח דלא אמרינן דשיל"מ אפילו בדרבנן ספיקו אסור אלא בדבר שלא היה לו חזקת היתר אבל בדבר שהיה לו חזקת היתר ונולד בו ספק איסור דרבנן אפילו הוא דבר שיל"מ ספיקו מותר, וא"כ הרי זונה זו היה לה חזקת היתר ועל ידי העובר שבמעיה אנו רוצים לאסרה עד כלות כ"ד חודש והרי על תחלת העיבור אנו מסופקים אם נאסרה א"כ נשארה על חזקתה והיא מותרת להנשא:

ואפילו אם ירצה אדם לפקפק על שני חידושים הנזכרים שם שחידשנו בצל"ח לענין דבר שיל"מ ונימא דגם האשה הזאת מקרי דשיל"מ וספיקו אסור מ"מ היינו בשותקת אבל אם היא אומרת מכותי נתעברתי כיון שאין כאן אלא איסור דרבנן היא נאמנת כמבואר בב"ש סי' ד' ס"ק ל"ט דבאיסור דרבנן נאמנת להכשיר ולא לפסול. ומעתה כיון שאם היתה אומרת מכותי נתעברתי היתה מותרת א"כ אפילו עתה שהיא אומרת שמהמשודך נתעברה והמשודך מכחישה שלא זנה עמה כלל אכתי לא שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא בבירור גם באותו שעה שהרי אם תודה לדבריו ותאמר מכותי נתעברתי הרי היא מותרת לו אף לפי דבריו. וכבר כתבתי בנ"ב (קמא) בסימן ט"ז סברא אחת דעד כאן לא אמרינן באשה שאמרה אשת איש אני שאינה יכולה לחזור מדבריה ולומר פנויה אני בלא אמתלא אלא דומיא דהתם שבדבור הראשון שאמרה אשת איש אני גזרה האיסור על עצמה בבירור אבל היכא שגם בדבור הראשון לא היה האיסור מבורר מנ"ל דלא מצי לחזור מדבורו אף בלי אמתלא. ואמנם שם כתבתי שאין אני אומר דבר זה בהחלט אחר שאין לי ראיה לחילוק זה מדברי הפוסקים והיינו משום שכתבתי שאין להביא ראיה לזה ממה שכתב הש"ך בח"מ סי' פ' ס"ק ה' בשם מהרש"ל דאם טען מתחלה טענה שהיה כנגדו נשבע ונוטל יכול אח"כ לטעון טענה אחרת שישבע ויפטר ולא מקרי חוזר וטוען שעדיין לא נתחייב בטענה הראשונה דמאן יימר שהיה זה שכנגדו משתבע משום דשאני התם דחזר בו קודם גמר חיובו שעדיין לא נשבע זה שכנגדו עיין שם בנ"ב. וזה כתבתי קודם שזכיתי לחדש חידוש זה שחידשתי עתה שאם זנתה עם כותי ונתעברה לא גזרו בה איסור מעוברת ומניקת חבירו. אבל עתה שזכינו לחידוש זה א"כ אף בלי אמתלא אם חזר בו והודה שממנו נתעברה הרי אכתי לא נגמר איסורו שהרי אם היתה אומרת שמכותי נתעברה לא היתה אסורה לו. ואכתי יש לדחות דשם גם הב"ד לא היה יכולין לומר לו שחייב לשלם כל זמן שלא נשבע זה שכנגדו אבל כאן תיכף כשאמר שלא ממנו היא הרה והיא לא אמרה שמכותי נתעברה היו הב"ד אוסרים לו הנישואין. ולכן אין אני מחליט דבר זה שיהיה יוכל לחזור בלי אמתלא כלל מ"מ ע"י אמתלא נוכל לסמוך להקל אף שפקפקתי לעיל על אמתלא זו אכתי בצירוף ההיתר שמא מכותי נתעברה סמכינן להקל ע"י אמתלא. ואמנם צריך לכתוב בספר הזכרון של הב"ד המעשה הזה שאם ימות בלי זרע אחר וישאר רק זה הולד זקוקה היא לחליצה אפי' לדעת הרא"ש שאינו חושש גם לענין זיקוק לייבום וסומך על דברי הבועל כאן מודה להרמב"ם וטעם הדבר מבואר אצלי בתשובה אחרת באריכות. והיה זה שלום:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >