משתמש:שבח המצוות/פורטל:תרי"ג מצוות/אשרה

אשרה-

דברים טז: כא

לֹֽא־תִטַּ֥ע לְךָ֛ אֲשֵׁרָ֖ה כָּל־עֵ֑ץ אֵ֗צֶל מִזְבַּ֛ח יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂה־לָּֽךְ׃ (ס)

הכתב והקבלה, דברים טז: כא: א

לא תטע לך אשרה. הזהירתנו התורה בזה מלנטוע אילן אצל המזבח או בכל עזרה, בין אילן מאכל אפי' לנוי למקדש וליופי לו, כ"כ הרמב"ם (בסה"מ סי' י"ג ופ"ו מעכו"ם ה"ט); א"כ אין לפרש כאן אשרה כבשאר מקומות שהוא אילן הנעבד כבמתני' (דע"א ד' מ"ח) והוא אילן המיוחד לעובדי ירח, כמ"ש במכדרשב"י (בראשית מ"ט) כל אינן פלחי שמשא אקרון עובדי בעל, ואינון דפלחין לסיהרא אקרון עובדי אשרה. אבל צריך לפרש מלת אשרה לפי ההוראה העיקרית כמ"ש בעלי הלשון, ששם אשרה מסתעף משם ישר, והוא תואר לכל מין אילן העולה ישר משרשו שאיננו נוטה לכאן ולכאן, אבל הוא עושה עם השטח שהוא עומד עליו זוית נצב…

רמב"ן על דברים טז: כא: א

לא תטע לך אשרה כל אילן הנטוע על פתחי בית אלהים יקרא אשרה אולי בעבור שהוא שם דרך מראה אותו לעם יקרא כן מלשון תמוך אשורי במעגלותיך (תהלים יז ה) יזהיר הכתוב שלא יטע אילן אצל מזבח ה' לנוי ויחשוב שהוא כבוד והדר למזבח השם ואסר אותו בעבור שהוא מנהג עובדי עבודה זרה לטעת אילנות בפתחי בתי עבודה זרה שלהם וכענין שנאמר (שופטים ו כה) והרסת את מזבח הבעל וגו' ואת האשרה אשר עליה תכרת ורש"י כתב לא תטע לך אשרה לחייבו עליה משעת נטיעתה ואפילו לא עבדה עובר בלא תעשה על נטיעתה ולא תטע כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך אזהרה לנוטע ולבונה בהר הבית ואם כן יאמר לא תטע לך אשרה וכל עץ אצל מזבח ה' אבל הבונה בהר הבית אסמכתא…

זוהר א: מט א: ט

תָּא חֲזֵי, בְּכָל אֲתַר כָּל אִנּוּן פָּלְחֵי שִׁמְשָׁא אִקְרוּן עוֹבְדִין לַבַּעַל, וְאִנּוּן דְּפָלְחִין לְסִיהֲרָא אִיקְרוּן עוֹבְדֵי אֲשֵׁרָה, וְעַל דָּא לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה, וַאֲשֵׁרָה אִתְקְרֵי עַל שׁוּם בַּעֲלָהּ אָשֵׁ"ר. אִי הָכִי אַמַּאי אִתְעֲבַר שְׁמָא דָא. אֶלָּא אֲשֵׁרָה עַל שׁוּם דִּכְתִיב (בראשית ל׳: י״ג) בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְׁרוּנִי בָנוֹת וְהוּא (ד"א הא) דְּלָא אַשְׁרוּהָ שְׁאָר עַמִּין וְקָיְימָא אָחֳרָא תְּחוֹתָהּ, וְלָא עוֹד אֶלָּא דִכְתִיב (איכה א׳: ח׳) כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ, וּבְּגִין כָּךְ (נ"א אתעביד) אִתְעֲבַר שְׁמָא דָא…

תוספתא עבודה זרה ז: ד

העובדי כוכבים העובדין את ההרים ואת הגבעות אע"פ שהן מותרין עובדיהן בסקילה. אדם הנעבד אף ע"פ שהוא מותר עובדיו בסקילה. איזהו אשרה כל שהעובדי כוכבים עובדין ומשמרין אותה ואין טועמין מפירותיה ר"ש בן אלעזר אומר ג' אשרות בארץ ישראל חרוש שבכפר פטם ושבכפר פגשה שקמה שבראני ושבכרמל. אשרה זורעין תחתיה ירקות בימות הגשמים אבל לא בימות החמה החיזרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים רשב"א אומר אף לא זרעין ולא ירקין בימות הגשמים מפני שהעלין נושרין והיה להן לזבל.

עבודה זרה מח א: א-יג

מתני׳ שלש אשרות הן אילן שנטעו מתחלה לשם עבודת כוכבים הרי זו אסורה גידעו ופיסלו לשם עבודת כוכבים והחליף נוטל מה שהחליף העמיד תחתיה עבודת כוכבים ונטלה הרי זו מותרת: גמ׳ אמרי דבי ר' ינאי והוא שהבריך והרכיב בגופו של אילן והאנן גידעו ופיסלו תנן אלא כי איתמר דרבי ינאי לענין ביטול איתמר דאף על גב דהבריך והרכיב בגופו של אילן כי נטל מה שהחליף שפיר דמי דמהו דתימא כיון דהבריך והרכיב בגופו של אילן כאילן שנטעו מתחלה דמי וליתסר כולה קמ"ל אמר שמואל המשתחוה לאילן תוספתיה אסורה מתיב רבי אלעזר גידעו ופיסלו לעבודת כוכבים והחליף נוטל מה שהחליף גידעו ופיסלו…

עבודה זרה מה א: ג-ד

ומפני מה אשירה אסורה מפני שיש בה תפיסת ידי אדם וכל שיש בה תפיסת ידי אדם אסור אר"ע אני אובין ואדון לפניך כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן דע שיש שם עבודת כוכבים:

הכתב והקבלה, שמות לד: יג: א

אשריו תכרתון. למעלה במשפטים (כ"ג) כשהזהיר על שבירת מצבותיהם לא הזכיר מהכרתת האשרות, והנה למ"ש (ע"א נ"ג) מדפלחו ישראל לעגלא דגלו דעתייהו דניחא להו בע"א נאסרו האשרות דאינהו שליחותא דישראל עבדי, אבל קודם לכן לא נאסרו דירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו, שפיר לא הזכיר שם מהכרתת האשרות רק כאן אחר שחטאו בעגל. כך שמעתי והוא נכון מאד. ודע כי ג' לשונות נאמרו באשרה כאן תכרותון ובואתחנן (ז' ה') תגדעון, ובראה (י"ב ג') תשרפון, ונ"ל כי שני מיני אשרות הן, הא' שנוטעים אותו מתחלה לשם ע"א, והב' אילן הנעבד אחר שכבר נטוע, והם חלוקים בדיניהם הנטוע מתחלה לכך גופו אסור, עז"א תשרפון…

עירובין עט ב: יז-יח

אמר אמימר הא נמי סבי דפומבדיתא אמרינהו דאיתמר איזו היא אשירה סתם אמר רב כל שכומרין שומרין אותה

עבודה זרה מט ב: א-ב

מתני׳ נטל ממנה עצים אסורין בהנאה הסיק בהן את התנור אם חדש יותץ ואם ישן יוצן אפה בו את הפת אסורה בהנאה נתערבה באחרות כולן אסורות בהנאה ר"א אומר יוליך הנאה לים המלח אמרו לו אין פדיון לעבודת כוכבים:

מלבי"ם על ויקרא, קדושים ז: א

אלילים: כמו שיש עשר מדרגות בקדושה, כן בצד שכנגדה. עשר קדושות – עשר טומאות. עשר ספירות בקדושה, וכן לעזאזל. עשר כיתות מלאכים ועשרה זינין דמסאבותא. עשר שמות שאינם נמחקים ועשר לרועי האליל. וכן באבות דרבי נתן (פרק לד) עשר שמות נקרא בהם הקב"ה ועשר שמות גנאי לעכו"ם. וכן במכלתא משפטים ושם חשב "חרם" "תועבה" והוציא "אשרה" "מצבה". ופירשו בספרא שנקראת לגנאי על שם מעשיהם ותמונת חמרם וצורתם: אלילים שעשוים חלולים בתוכם שיתדמה כי ישרה בם רוח קדושה ובאמת הוא אליל ולא כלום. והפסל נחצב מאבנים. והמסכה נסוכה ממתכיות על ידי התכה. והמצבה היא אבן הניצב ועומד…

נתיבות עולם, נתיב התורה ח: ח

ויש לפרש גם כן, כי התלמיד חכם שאינו הגון נחשב כמו אשירה, שכך אמרינן בסנהדרין (ז' ע"א) הממנה דיין שאינו הגון כאלו נוטע אשירה ובמקום תלמיד חכם כאלו נוטע אשירה אצל מזבח ה'. וכאשר מלמד תורה אל תלמיד שאינו הגון הוא כאלו זורק אבן למרקוליס, כי הזורק אבן למרקוליס הוא גורם שגם אחרים עובדים אותה כאשר רואה לפניו אבנים הרבה אצל המרקוליס, לכך הרואה אומר מאחר שכמה בני אדם עובדים אותה אם כן יש בעבודה זרה זאת ממש לכך גם הוא יעבוד אותה. ודבר זה היה כונת הזורקים אבן למרקוליס, כי אין ע"ז שניכר שעבדו אחרים אותה רק מרקוליס שהיו עובדים אותה בזריקת אבנים והיה האבן נשאר עד שנעשה גל גדול…

תלמוד ירושלמי ערלה ז ב: ב-ח א: א

העלים והלולבים ומי גפנים והסמדר מותר בערלה וברבעי ובנזיר ואסור באשירה. רבי יוסי אומר הסמדר אסור מפני שהיא פרי. רבי ליעזר אומר המעמיד בשרף הערלה אסור. אמר רבי יהושע שמעתי בפירות שהמעמיד בשרף העלים ובשרף העיקרים מותר בשרף הפגים אסור מפני שהוא פרי. ענקוקלות והחרצנים והזגין והתמד שלהן קליפי רימון והנץ שלו קליפי אגוזים והגרעינין אסורין בערלה ובאשירה ובנזיר ומותרים ברבעי. והנובלות כולן אסורות. רבי יוסי אומר נוטעין ייחור של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פרי. ואין מרכיבין בכפניות של ערלה: …

מלכים ב כג: ו-ז

וַיֹּצֵ֣א אֶת־הָאֲשֵׁרָה֩ מִבֵּ֨ית יְהוָ֜ה מִח֤וּץ לִירוּשָׁלִַ֙ם֙ אֶל־נַ֣חַל קִדְר֔וֹן וַיִּשְׂרֹ֥ף אֹתָ֛הּ בְּנַ֥חַל קִדְר֖וֹן וַיָּ֣דֶק לְעָפָ֑ר וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶת־עֲפָרָ֔הּ עַל־קֶ֖בֶר בְּנֵ֥י הָעָֽם׃ וַיִּתֹּץ֙ אֶת־בָּתֵּ֣י הַקְּדֵשִׁ֔ים אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֣ר הַנָּשִׁ֗ים אֹרְג֥וֹת שָׁ֛ם בָּתִּ֖ים לָאֲשֵׁרָֽה׃