משתמש:עכ"פ/בבלי עם מפרשים דוגמא
בחר הפירוש: (אף שיש מקום לכולם הרי זה דוגמא לכשלא יהיה)
| ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
|
מתני' קדשי קדשים. כאילו. בגמ' יליף טעמא: גמ' אמר ר' יוחנן אומר היה כו'. גמרא גמיר לה ר' יוחנן: ומאי כאילו. הא ודאי בצפון נשחטו: אלא מעתה כו'. קס"ד דר' זירא דממתני' גמר לה ר' יוחנן דאמר אומר היה ר' יוסי: מודה ר' יוסי בר' יהודה. אע"פ שמכשיר בראש המזבח מחציו ולצפון מודה הוא שאם שחטו כנגד אותו מקום מתחתיהם בקרקע פסולות ולקמן מפרש היאך יכול לשחוט תחת המזבח: א"ל ר' אסי הכי אמר ר' יוחנן כו'. כלומר אומר היה ר' יוסי דקאמר ר' יוחנן לעיל לאו ממתני' שמע לה אלא הכי גמר לה מרבותיו ומתני' לאו במקום מזבח פליגי דנימא ר' יוסי כולו בצפון ור' יוסי בר' יהודה לימא חציו בצפון אלא בדרשא דקרא [פליגי[1]]: ה"ג כולו לעולה וכולו לשלמים.[2] כולו ראוי לשחיטת עולה דקדושת צפון עליו מגזירת הכתוב וכולו ראוי לשלמים שהשלמים כשירין בצפון מק"ו בפירקין דלעיל (דף נה.): דדחיק לה מקום. שמקומה קטן ודחוק שלא הוכשרו לה שאר הרוחות ופעמים שהעולות מרובות וצר להם המקום לפיכך הכשיר להם ראש המזבח: מאי כנגדן בקרקע. הא ליכא לפרושי כנגדן ברצפה במזרח המזבח ומערבו דאם כן לא קשיא מילתא לר' אסי לעיל דמהכא ליכא למילף דלית ליה לר' יוסי בר' יהודה חצי המזבח עומד בצפון דאפילו הוא צפון פסיל ליה ר' יוסי בר' יהודה דאפילו סמוך לכותל עזרה צפוני פסול אם משוך מכנגד זוית המזבח למזרח או למערב דדייק על ירך כדאמרן בפ"ב (לעיל (כו.) [כ.][3]) איזהו צפון מקיר מזבח צפוני עד כותל עזרה צפונית כנגד המזבח כולו אבל משוך מכנגד המזבח לא הלכך על כרחך האי כנגדו[4] בקרקע תחתיו קאמר. ומאי היא: אינימא. ששחטן על כניסת הסובב והיסוד האי לאו כנגדן הוא אלא מזבח ממש הוא ומכשיר ביה ר' יוסי בר' יהודה כדקתני מחצי המזבח ולצפון כצפון: כיפין. אולמים ארוולוד[5]: דבצרוה בצורי. אם נמלכו לקצר המזבח ונשאר מחציו שבצפון פנוי ושחט שם פסולות ואע"ג דירך הוא פסיל ליה. אלמא סבירא ליה דבדרום עזרה הוא דאי לא אמאי פסיל ליה: איפשר איתא להא דר' יוחנן. דאמר אומר היה ר' יוסי כוליה מזבח בצפון קאי ולא תנינא לה שום רמז במשנת ששה סדרים: דק ואשכח. במסכת תמיד: בררו משם. מדיר העצים: עצי תאנה יפים. בשל תאנה היו רגילין וטעם אגדה הוא שבו היה[6] תקנה לאדם הראשון שנ' ויעשו להם חגורות: מערכה שניה של קטרת. אצל מערכה גדולה היו מסדרין מערכה קטנה ליטול הימנה גחלים להכניס על מזבח הפנימי ג' קבין לכל בקר וערב להקטיר עליהן הקטרת ובסדר יומא בפרק טרף בקלפי (יומא דף מה:) בסופו ילפינן מקרא דעל מזבח החיצון צריך להיות[7] מערכה לכך: כנגד מערבית דרומית. של מזבח החיצון. ומשוך לצד צפון להרחיקו מן הקרן ד' אמות וטעמא מפרש לקמן מאי שנא הך קרן ומה טעם מושכו הימנה ולצפון ד' אמות: משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות גרסי'. וכן מצאתי בסדר המשנה במסכת תמיד:[8] באומד[9] חמש סאין גחלים. לפי אומד ה' סאין גחלים היו נותנין שם עצים כך שיערו לחתות בתוכו בראש המזבח שהוא חלק[10] מחתה של סאה לר' יוסי דאמר בסדר יומא (דף מג:) בכל יום חותה בשל סאה ומערה בתוך של ג' קבין. ובשבת היו מסדרין שם לפי אומד ח' סאין לפי שצריך להקטיר הבזיכין על מזבח החיצון שאין הקטר על מזבח הפנימי אלא קטרת שחרית וערבית שנ' לא תעלו עליו קטרת זרה וגו' (שמות ל ט): ומאי סימנא. ומהו הסימן שהוקבע להם למערכת הקטרת ולבזיכין קרן מערבית דרומית ומשוך ארבע אמות מן הקרן לצפון[11]:
|
קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח ר' יוסי אומר כאילו נשחט[1] בצפון ר' יוסי בר' יהודה אומר מחצי המזבח ולצפון כצפון מחצי המזבח ולדרום כדרום: גמ' אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן אומר היה ר' יוסי כוליה מזבח בצפון קאי ומאי כאילו מהו דתימא בענן [2]על ירך וליכא קמ"ל אמר ליה ר' זירא לר' אסי אלא מעתה לר' יוסי בר' יהודה הכי נמי דחציו בצפון וחציו בדרום וכי תימא הכי נמי והא את הוא דאמרת משמיה דר' יוחנן מודי ר' יוסי בר' יהודה שאם שחטן כנגדן בקרקע פסולות[3] אמר ליה הכי קאמר ר' יוחנן שניהם מקרא אחד דרשו וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך ר' יוסי סבר כולו לעולה וכולו[4] לשלמים ור' יוסי בר' יהודה סבר[5] חציו לעולה וחציו לשלמים דאי ס"ד כולו לעולה כשר השתא כולו לעולה כשר כולו לשלמים[6] מיבעיא ואידך איצטריך ס"ד אמינא עולה הוא דדחיק ליה מקום[7] אבל שלמים דלא דחיק ליה מקום אימא לא קמ"ל גופא אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן מודי ר' יוסי בר' יהודה שאם שחטן כנגדן בקרקע פסולות אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא מאי כנגדן בקרקע אילימא אמה יסוד ואמה סובב האי גופיה דמזבח הוא ועוד מאי כנגדן בקרקע[8] וכי תימא דעביד מחילות בקרקע ושחיט בהו וכי האי גוונא מי הוי מזבח[9] והתניא מזבח אדמה תעשה לי[10] שיהא מחובר באדמה שלא יבננו לא על גבי מחילות ולא על גבי כיפים[11] לא צריכא דבצריה[12] בצורי אמר ר' זירא איפשר איתא להא דר' יוחנן ולא תנינא לה[13] במתניתא[14] נפק דק ואשכח דתנן ביררו משם עצי תאינה יפים לסדר מערכה שניה של קטרת כנגד קרן מערבית דרומית משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות באומד חמש סאין גחלים ובשבת באומד שמונה סאין גחלים ששם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים ומאי סימנא ר' יוסי היא דתניא
|
תוספותמתני' קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח. מדאורייתא שוחט לכתחלה כדדרשינן מוזבחת עליו ושמא הא דנקט דיעבד מדרבנן שלא תרביץ גללים: כולו לשלמים. ואע"ג דקסבר ליה כולו מזבח בצפון קאי אפילו הכי איצטריך לן לעיל קרא להכשיר צפון לשלמים דמהכא לא נפקא דעל המזבח גזירת הכתוב הוא כי היכי דמכשר רבי יוסי ברבי יהודה מחציו ולצפון לעולה אע"ג דכנגדן בקרקע פסולות דדרום הוא אלא דעל המזבח גזירת הכתוב: משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות. בכולה שמעתא משמע דגחלים דיום הכפורים צריך ליקח כנגד הפתח וצריך לומר דהיינו לכתחילה אבל דיעבד כשר אפילו דהאי גיסא ודהאי גיסא כדאמר בפרק טרף בקלפי (יומא מה: מו. ע"ש ד"ה אבל.) ואיצטריך מעל המזבח ואיצטריך מלפני ה' וא"ת מהיכא תיתי עיכובא דאיצטריך קרא לאכשורי בדיעבד אין זה בדברים הנעשים בבגדי לבן לא בפנים ולא בחוץ ובין לרבי יהודה ובין לרבי נחמיה ליכא עיכובא וי"ל דאיצטריך משום דצורך פנים כפנים דמי כקטורת שחפנה קודם שחיטת הפר שלא עשה ולא כלום דחוקה כתיב בה (ויקרא ט״ז:י״ב) דצורך פנים כפנים דמי וא"ת הכא משמע דלא מקרי לפני ה' אלא במערב וכן גבי נר מערבי בפ' שתי הלחם (מנחות דף צח:) ואילו בסוף כל המנחות [באות מצה] (שם סא.) אמרינן לפני ה' במזרח גבי תנופת לוג שמן של מצורע ואשמו וכן גבי שחיטה כתיב לפני ה' ושריא בכל מקום בעזרה וי"ל דשחיטה ותנופת לוג אשם כתיב לפני ה' למעוטי בחוץ דתנופת אשם מחיים אבל גבי גחלים כתיב (ויקרא טז) מעל המזבח ונרות היו בהיכל אם כן לפני ה' למה לי לאו משום דבעינן במערב ומיהו קשה דבההוא שמעתא דכל המנחות באות מצה (גם זה שם) פריך עלה והאמרת במערב לפני ה' פי' גבי הגשת מנחה בפירקין ובריש הקומץ רבה (מנחות דף יט:) ומשני הני מילי מנחות דאיקרי חטאת וחטאת טעונה יסוד וקרן דרומית מזרחית לא היה לה יסוד אבל הכא לפני ה' קרינא ביה משמע דאי לא בעיא יסוד הוה מכשרנא קרן דרומית מזרחית להגשה ואע"ג דכתיב לפני ה' ונראה לי ברו"ך דאי לא כתיב לפני ה' בהגשת מנחה אע"ג דכתיב בה אל פני המזבח דהיינו דרום וגם איתקש לחטאת העוף ליסוד אכתי אמצע לצד דרום באמה של יסוד רחוק מקרן מערבי אבל קשה בלא היקשא לחטאת בעינן ליסוד מערב כיון דכתיב לפני ה' לגלות מערב כמו גבי גחלי יום הכיפורים וגם כתיב פני המזבח דמשמע דרום וכן איתא לקמן בפירקין (זבחים דף סג:). ברו"ך: רבי יוסי היא. וא"ת מי מצית מוקמת לה לסדר תמיד כר"י הא תנן בסוף מסכת תמיד (דף לג.) עירן לתוך של זהב ונתפזר ממנה קב גחלים ולרבי יוסי היה מתפזר יותר כדתנן פרק טרף בקלפי (יומא דף מג:) רבי יוסי אומר בכל יום היה חותה בשל סאה ומערה לשל שלשת קבין וי"ל נהי דהא דלא כרבי יוסי הך כרבי יוסי אתיא שפיר ולא דמי להא דדייקינן בפ"ק דיומא (דף טז:) ואי ס"ד מדות רבי יהודה היא כו':
רש"שתד"ה קדשי. ושמא הא דנקט דיעבד כו'. לי משנה ערוכה (לקמן פד) עולה שעלתה חיה לראש המזבח תרד. ומוקמינן לה שם בגמרא (פה) בכשרה: גמרא השתא כולו לעולה כשר כולו לשלמים מיבעיא ואידך איצטריך כו'. נראה דפליגי כעין פלוגתת ר"א ות"ק לעיל (נה) לענין צפון בשחיטת קק"ל. ור' יוסי כר"א וריב"י כת"ק ולפ"ז לא א"ש מה שפרש"י בר' יוסי שהשלמים כשרים אף בצפון מק"ו: רש"י ד"ה מאי כנגדן. ואפי' סמוך לכותל העזרה צפוני כו' מכנגד זויות כו'. כצ"ל: רש"י ד"ה באומד ה' סאין. כך שיעורו כו' שהוא חלק. ר"ל שאילו היו הגחלים מונחים צבורים בגומא היה בנקל לחתות מחתה של סאה אף בפחות מה' סאין. והגהת הצ"ק לל"צ:
|
