משתמש:נועם/ערך/הרהור כדיבור או לאו כדיבור

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ברכות כ' ב' - מתני' בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, ועל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו, רבי יהודה אומר מברך לפניהם ולאחריהם.

גמ' אמר רבינא זאת אומרת הרהור כדבור דמי, דאי סלקא דעתך לאו כדבור דמי, למה מהרהר. אלא מאי, הרהור כדבור דמי, יוציא בשפתיו. כדאשכחן בסיני.

ורב חסדא אמר הרהור לאו כדבור דמי, דאי סלקא דעתך הרהור כדבור דמי, יוציא בשפתיו. אלא מאי, הרהור לאו כדבור דמי, למה מהרהר. אמר רבי אלעזר כדי שלא יהו כל העולם עוסקין בו והוא יושב ובטל. ונגרוס בפרקא אחרינא. אמר רב אדא בר אהבה בדבר שהצבור עוסקין בו. -ברכות כ"א א'- והרי תפלה דדבר שהצבור עסוקין בו ותנן היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק אלא יקצר טעמא דאתחיל הא לא אתחיל לא יתחיל. שאני תפלה דלית בה מלכות שמים. והרי ברכת המזון לאחריו דלית בה מלכות שמים ותנן על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו. אלא ק"ש וברכת המזון דאורייתא ותפלה דרבנן.

באיסור "ממצוא חפציך ודבר דבר" בשבת[עריכה]

בברייתא, "לא יאמר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב, רבי יהושע בן קרחה אומר אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב".


שבת ק"נ א' - מתני' לא ישכור אדם פועלים בשבת, ולא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים. אין מחשיכין על התחום לשכור לו פועלים ולהביא פירות, אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו, כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו.

גמ' (פשיטא) מ"ש הוא ומ"ש חבירו, אמר רב פפא חבר נכרי. מתקיף לה רב אשי אמירה לנכרי שבות, אלא אמר רב אשי אפילו תימא חבירו ישראל הא קמ"ל לא יאמר אדם לחבירו שכור לי פועלים אבל אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב, ומתני' מני כרבי יהושע בן קרחה, דתניא לא יאמר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב רבי יהושע בן קרחה אומר אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, הלכה כרבי יהושע בן קרחה.

ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, מ"ט דרבי יהושע בן קרחה, דכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר דיבור אסור הרהור מותר.

רמי ליה רב אחא בר רב הונא לרבא, מי אמר רבי יוחנן דיבור אסור הרהור מותר אלמא הרהור לאו כדיבור דמי, והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא.

שאני התם דבעינן והיה מחניך קדוש וליכא.

הכא נמי כתיב ולא יראה בך ערות דבר.

ההוא מיבעי ליה לכדרב יהודה, דאמר רב יהודה עכו"ם ערום אסור לקרות קרית שמע כנגדו. מאי איריא עכו"ם אפילו ישראל נמי, לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא ישראל דאסור אבל נכרי כיון דכתיב ביה אשר בשר חמורים בשרם אימא שפיר דמי קמ"ל. אימא הכי נמי, אמר קרא וערות אביהם לא ראו.

ודיבור מי אסיר, והא רב חסדא ורב המנונא דאמרי תרוייהו חשבונות של מצוה מותר לחשבן בשבת, וא"ר אלעזר פוסקים צדקה לעניים בשבת, וא"ר יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן מפקחין פיקוח נפש ופיקוח רבים בשבת והולכין לבתי כנסיות לפקח על עסקי רבים בשבת, וא"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן הולכין לטרטיאות ולקרקסאות ולבסילקאות לפקח על עסקי רבים בשבת, ותנא דבי מנשה משדכין על התינוקות ליארס בשבת ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות.

אמר קרא ממצוא חפצך ודבר דבר. חפציך אסורים, חפצי שמים מותרין.

א"ר יהודה אמר שמואל, חשבונות של [מלך[1]] ושל מה בכך מותר לחשבן בשבת.

תנ"ה, חשבונות שעברו ושעתידין להיו' אסור לחשבן של מלך[2] -שבת ק"נ ב'- ושל מה בכך מותר לחושבן.

ורמינהו, חושבין חשבונות שאינן צריכין ואין מחשבין חשבונות שצריכין בשבת, כיצד אומר אדם לחבירו כך וכך פועלים הוצאתי על שדה זו כך וכך דינרין הוצאתי על דירה זו אבל לא יאמר לו כך וכך הוצאתי וכך וכך אני עתיד להוציא.

ולטעמיך, קשיא לך היא גופא.

אלא, הא דאיכא אגרא דאגירא גביה, הא דליכא אגרא דאגירא גביה.

בבית הכסא ובבית המרחץ[עריכה]

בגמרא, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן "בכל מקום מותר להרהר, חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא".



שולי הגליון


  1. בס"י מה לך. מסורת הש"ס
  2. בס"י מה לך. מסורת הש"ס