משתמש:נועם/טיוטה/אתמר המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת משום מאי מתרינן ביה כו'

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מועד קטן, דף ב' עמוד ב', ודף ג' עמוד א'[עריכה]

אתמר, המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת משום מאי מתרינן ביה, רבה אמר משום חורש, רב יוסף אמר משום זורע.

אמר רבה, כוותי דידי מסתברא, מה דרכו של חורש לרפויי ארעא האי נמי מרפויי ארעא.

אמר רב יוסף, כוותי דידי מסתברא, מה דרכו של זורע לצמוחי פירא הכא נמי מצמח פירא.


אמר ליה אביי לרבה, לדידך קשיא, ולרב יוסף קשיא.

לדידך קשיא, משום חורש אין, משום זורע לא.

לרב יוסף קשיא, משום זורע אין, משום חורש לא.

וכי תימא, כל היכא דאיכא תרתי לא מיחייב אלא חדא, והאמר רב כהנא זומר וצריך לעצים חייב שתים, אחת משום נוטע ואחת משום קוצר.

קשיא.


איתיביה רב יוסף לרבה, המנכש והמחפה לכלאים לוקה רבי עקיבא אומר אף המקיים.

בשלמא לדידי דאמינא משום זורע היינו דאסירא זריעה בכלאים, אלא לדידך דאמרת משום חורש חרישה בכלאים מי אסירא.

אמר ליה, משום מקיים.


והא מדקתני סיפא רבי עקיבא אומר אף המקיים, מכלל דתנא קמא לאו משום מקיים הוא.

כולה רבי עקיבא היא, ומאי טעם קאמר, מאי טעם המנכש והמחפה בכלאים לוקה משום מקיים, שרבי עקיבא אומר אף המקיים.


מאי טעמא דרבי עקיבא, דתניא שדך לא תזרע כלאים, אין לי אלא זורע מקיים מניין, תלמוד לומר כלאים שדך לא.


תנן, משקין בית השלחין במועד ובשביעית.

בשלמא מועד משום טירחא הוא ובמקום פסידא שרו רבנן, אלא שביעית בין למאן דאמר משום זורע ובין למאן דאמר משום חורש זריעה וחרישה בשביעית מי שרי.


אמר אביי, בשביעית בזמן הזה, ורבי היא. דתניא, רבי אומר וזה דבר השמטה שמוט, בשתי שמיטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים. בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים, ובזמן שאי אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים.


רבא אמר, אפילו תימא רבנן, אבות אסר רחמנא, תולדות לא אסר רחמנא. דכתיב ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שדך לא תזרע וגו', מכדי זמירה בכלל זריעה, ובצירה בכלל קצירה, למאי הלכתא כתבינהו רחמנא. למימרא דאהני תולדות מיחייב, אאחרנייתא לא מיחייב.


ולא, והתניא:

שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. אין לי אלא זירוע וזימור, מנין לניכוש ולעידור ולכיסוח, תלמוד לומר שדך לא, כרמך לא. לא כל מלאכה שבשדך, ולא כל מלאכה שבכרמך.

מנין שאין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסגין באילן, תלמוד לומר שדך לא, כרמך לא. לא כל מלאכה שבשדך, ולא כל מלאכה שבכרמך.

מנין שאין מזבלין ואין מפרקין ואין מאבקין ואין מעשנין באילן, תלמוד לומר שדך לא, כרמך לא. כל מלאכה שבשדך לא, וכל מלאכה שבכרמך לא.

יכול לא יקשקש תחת הזיתים ולא יעדר תחת הגפנים ולא ימלא נקעים מים ולא יעשה עוגיות לגפנים, תלמוד לומר שדך לא תזרע. זריעה בכלל היתה, ולמה יצתה, להקיש אליה, לומר לך מה זריעה מיוחדת עבודה שבשדה ושבכרם אף כל שהיא עבודה שבשדה ושבכרם.

מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא.


וקשקוש בשביעית מי שרי, והא כתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה. תשמטנה, מלקשקש. ונטשתה, מלסקל.

אמר רב עוקבא בר חמא, תרי קשקושי הוו. חד אברויי אילני, וחד סתומי פילי. אברויי אילן אסור, סתומי פילי שרי.