משתמש:מי אדיר/טיוטה/קריאת שמע/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סימן א - מאימתי קורין את שמע בערבית

שיטות התנאים[עריכה]

תנן (ברכות ב.) מאימתי קורין את שמע בערבין, משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. והגמרא להלן מזה (ב:) מביאה דעות נוספות אימתי מתחיל זמן קריאת שמע של ערבית:

  • דעת רבי אליעזר - משעה שקידש היום בערבי שבתות.
  • דעת רבי מאיר (לחד תנא) - משעה שהכהנים טובלים לאכול בתרומתן.
  • דעת רבי יהושע וחכמים (כדעת המשנה) - משעה שהכהנים מטוהרים לאכול בתרומתן.
  • דעת רבי חנינא - משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח.
  • דעת רבי מאיר לחד תנא - משעה שבני אדם נכנסים לאכול פתן בערבי שבתות.
  • דעת רבי אחאי או רבי אחא (לדעה אחת ברש"י ב: ד"ה נכנסין) - משעה שבני אדם נכנסים לאכול פתן בימות החול.

סדר זה הוא לפי דעת רש"י (ג. ד"ה קשיא), אך לפי דעת התוס' (ב. ד"ה מאימתי) שעה שבני אדם נכנסים לאכול פתן בערבי שבתות היא מבעוד יום ומוקדמת לטהרת הכהנים שהיא בצאת הכוכבים.

להלכה[עריכה]

להלכה, פסק הרי"ף (א: מדפי הרי"ף) כדעת משנתנו שתחילת זמן קריאת שמע הוא משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, דהיינו צאת הכוכבים. ופסק כן על פי המבואר בגמרא להלן (ג.) שאף שהמשך דברי המשנה 'עד סוף האשמורה הראשונה' הם דברי רבי אליעזר, מכל מקום תחילת דבריה 'משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן' אינם דברי רבי אליעזר ואם כן בידינו סתם משנה הסוברת שזמן צאת הכוכבים הוא תחילת זמן ק"ש של ערבית. ואף למ"ד בגמרא שם שרבי אליעזר הוא האומר כן, מכל מקום מדלא פליגי רבנן על רבי אליעזר לענין זה כדרך שחלקו עליו לענין סוף הזמן, משמע דלא פליגי. ועוד דחכמים בברייתא סוברים אף הם שזהו תחילת זמן ק"ש.

וברש"י (ד"ה עד) כתב וז"ל לפיכך הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו, אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת, כדי לעמוד מתוך דברי תורה, והכי תניא בברכות ירושלמי. ולפיכך חובה עלינו לקרותה משתחשך ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו יצא, עכ"ל.

מפשטות דברי רש"י מבואר שאף הוא סובר כדעת הרי"ף שמעיקר הדין צריך לקרות קריאת שמע אחר צאת הכוכבים, ומה שנהגו להקדים ולקרותה בבית הכנסת קודם צאת הכוכבים הוא מטעם אחר, כדי לעמוד מתוך דברי תורה. ומשום כך צריך אחר צאת הכוכבים לשוב ולקרותה, אלא שסגי בקריאת פרשה ראשונה שקורא על מטתו.

והתוס' (ד"ה מאימתי) הקשו לשיטתו ד' קושיות: א. אם צדקו דברי רש"י שעיקר הקריאה היא אחר צאת הכוכבים, מפני מה סגי בקריאת פרשה אחת הלא ג' פרשיות היה צריך לקרות, שמע, והיה אם שמוע וויאמר.
ב. מאחר שקריאת שמע שבבית הכנסת אין בה ממש, היה צריך לקרות שמע שעל המיטה בברכותיה, שתים לפניה ושתים לאחריה.
ג. בגמרא להלן (ד:) מבואר שחיוב קריאת שמע שעל המיטה מפני המזיקין הוא, ואיתא שם (ה.) שאם תלמיד חכם הוא אינו צריך לקרות ק"ש על המיטה. ד. בגמרא להלן (שם) נחלקו רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אם צריך לסמוך גאולה לתפילה בערבית, ודעת ריו"ח דקיימא לן כוותיה שצריך לסמוך. ולדעת רש"י נמצא שאינו סומך גאולה לתפילה, שהרי קריאת שמע שקורא קודם התפילה בבית הכנסת אין בה כלום ונמצא שקורא קריאת שמע אחר התפילה.

מכח קושיות אלו חולק ר"ת על דעת רש"י, ומבאר שיוצאים אנו ידי חובת קריאת שמע בבית הכנסת. ואע"פ שקוראים אנו מבעוד יום, הרי דעת רבי יהודה שמפלג המנחה כבר מתחיל זמן ערבית וה"ה שמתחיל נמי זמן קריאת שמע. ואף שלדעת רבי יהודה זמן תפילת מנחה כלה עם פלג המנחה ואנו מתפללין מנחה סמוך לשקיעת החמה, מכל מקום כבר אמרו בגמרא לקמן (כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד.

אלא שמקשים התוס' דהוו תרי קולי דסתרן אהדדי, כי אף שיכול אדם לנהוג כרבי יהודה או כרבנן אך אינו יכול לנהוג כשניהם גם יחד, שהרי אם מתפלל מנחה סמוך לשקיעת החמה על כרחך שעדיין יום הוא ואם כן איך יסמוך על דעת רבי יהודה להתפלל ערבית מיד אחר פלג המנחה.

ולפיכך יישב ר"י המנהג לקרוא ק"ש מבעוד יום באופן אחר, דסמכינן על דעת התנאים להלן בגמרא שזמן קריאת שמע משעה שקידש היום בערבי שבתות או משעה שבני אדם נכנסים לאכול בערב שבת, שהם זמנים המוקדמים מצאת הכוכבים [כן דעת תוס' אך כבר נתבאר לעיל שדעת רש"י שזמן שבנ"א נכנסים לאכול בע"ש מאוחר מצאת הכוכבים].

והביאו התוס' ראיה לדבריהם מהמבואר בגמרא לקמן (כז.) דרב מצלי תפילת שבת בערב שבת, ומסתמא היה קורא אף קריאת שמע באותה שעה, ועל כרחך שזמן קריאת שמע להלכה קודם לצאת הכוכבים. ומה שכתבו התוס' שמסתמא היה קורא אף קריאת שמע, היינו משום שלהלכה צריך לסמוך גאולה לתפילה ואם לא היה קורא קריאת שמע הרי לא היה סומך גאולה לתפילה, אלא על כרחך שהיה קורא גם קריאת שמע ואחר כך מתפלל ואם כן מוכח שזמן קריאת שמע קודם לצאת הכוכבים.

ובביאור דברי הירושלמי שהביא רש"י כראיה לדבריו, ביארו התוס' שהיה מנהגם לקרוא קריאת שמע קודם התפילה כדרך שאנו קוראים אשרי קודם מנחה [ובחשק שלמה מבאר שאף הם היו קוראים קריאת שמע קודם מנחה ולא קודם ערבית].

נמצא אם כן בפשוטו שדעת רש"י כדעת הרי"ף שלהלכה פוסקים כסתם משנה וכדעת חכמים בברייתא שזמן קריאת שמע מצאת הכוכבים. דעת ר"ת שנוהגים כדעת רבי יהודה שמפלג המנחה אפשר לקרות את שמע ולהתפלל. ודעת ר"י שלהלכה סומכים על דעת האמוראים שזמן ק"ש משעה שקידש היום ובנ"א נכנסים לאכול בערבי שבתות. ונבוא עתה לבאר דעתם בפרטות.

דעת רש"י[עריכה]

כמו שנתבאר לעיל דעת רש"י בפשוטו כדעת הרי"ף שהלכה כסתם משנה שזמן קריאת שמע של ערבית משעת צאת הכוכבים. ולכן פסק רש"י שאם קרא קריאת שמע מבעוד יום צריך לשוב ולקרותה משתחשך, ובקריאת פרשה ראשונה שעל המטה יצא.

בטעם הדבר שנהגו להתפלל מבעוד יום ומשום כך הוצרכו לקרות קריאת שמע כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה, והוצרכו לקרות שוב אחר צאת הכוכבים, ולא המתינו עד אחר צאת הכוכבים מלהתפלל. ביאר הרשב"א, שלא עשו כן לכתחילה אלא לפי שאם לא היו מתפללים ערבית עד צאת הכוכבים היה כל אחד הולך לביתו ולא היו מתפללין בצבור שהיה להם טורח להתאסף לאחר מכן, ופעמים שהיו שוכחים ולא היו מתפללים כלל, לפיכך משום טורח הציבור התירו להתפלל תפלת ערבית מבעוד יום וכו'.

וביישוב קושיות התוס' כתב הרשב"א, שדעת רש"י שרק פרשה ראשונה חיוב קריאתה מן התורה ולכן דוקא בה הצריכוהו לשוב ולהתפלל מה שאין כן שאר פרשיות שחיובם מדרבנן, כיון שכבר קראם לא הצריכוהו לשוב ולקרותם משתחשך.

והטעם שאינו צריך לקרותה בברכותיה משתחשך, כתב הרשב"א דאיתא בירושלמי שאין הברכות מעכבות. ובתשובה (ח"א סימן מז) ביאר יותר על פי דברי הגאונים שברכות קריאת שמע נתקנו בפני עצמן ורק תקנו אומרן קודם ואחר קריאת שמע, אך מאחר שמעיקר תקנתם אין הם שייכים לחיוב קריאת שמע לפיכך סגי במה שקראם מבעוד יום על סדר התפילה.

ומה שלא חששו לסמוך גאולה לתפילה, משום שתפילה בציבור עדיפא מסמיכת גאולה לתפילה שאינה חובה אלא רשות. ולא תקנו סמיכת גאולה לתפילה אלא במתפלל ביחיד או בציבור אחר צאת הכוכבים.

וביישוב הקושיא מהמבואר להלן (ה.) שקריאת שמע שעל המיטה כנגד המזיקין היא, כתב השאגת אריה (סימן ג) דהתם מיירי באופן שהתפלל ערבית אחר צאת הכוכבים וכבר יצא ידי חובת קריאת שמע.

ומה שכתב הרשב"א בדעת רש"י דסבירא ליה שפרשה ראשונה חיובה מן התורה, כן כתבו בדעת רש"י גם השאגת אריה (שם) והפרי חדש (או"ח סימן סז). ובשאגת אריה ציין עוד לדברי רש"י לקמן (יז:) שאף שם מבואר דסבירא ליה שק"ש דאורייתא, וכן דעתו בכמה מקומות.

ובפשוטו היה נראה לומר שהתוס', שחולקים על רש"י והקשו עליו שהיה לו לקרות ג' פרשיות על המיטה, סבירא להו שכל הג' פרשיות מן התורה [ב' פרשיות ראשונות מקרא ד'ובשכבך ובקומך' הכתוב בשתיהם, ופרשת ויאמר משום 'למען תזכור'] וכדעת הרמב"ם שהזכיר הפר"ח שם, וכ"כ בדעת בספר תומת ישרים (סימן יג), ויש להאריך בזה ויבואר במקום אחר.

איברא דבדעת התוס' אי אפשר לומר כן שהרי דעתם במנחות (מג: ד"ה איזו) ובסוטה (לב. ד"ה קרית) שקריאת שמע דרבנן. וכן הביא הרא"ש בתשובה (כלל ד סימן כא) בשם ר"י.

אמנם יעויין בשו"ת חתם סופר (או"ח ח"א סימן ט"ו) שכתב שדברי ר"י שהביא הרא"ש מובאים לפנינו בתוס' במגילה (כד. ד"ה מי) ושם לא דיברו התוס' אלא לענין פריסת שמע ומשמע להפך שדווקא פריסת שמע מדרבנן אך קריאת שמע עצמה דאורייתא. ואם כן אפשר לומר שהתוס' כאן אזלי לשיטתם במגילה דקריאת שמע דאורייתא.

אך באמת אין צריך לזה, וכמו שכתב הפרי חדש שם, שאף אם דעת התוס' שקריאת שמע דרבנן שפיר יש לומר שסבירא להו שמאחר שקודם צאת הכוכבים אינו זמן קריאת שמע, שוב ממילא אף אם קרא כל הפרשיות יהיה חייב מדרבנן לשוב ולקרותם כיון שלא קיים כלל מצוותו במה שקרא קריאת שמע קודם זמנה.

ובעיקר קושיית התוס' דהוה ליה לקרות אחר צאת הכוכבים כל ג' הפרשיות, כתב השאגת אריה עוד באופן אחר, שאף רש"י מודה לדעת ר"ת ור"י שאנו סומכים על דעת רבי יהודה ודעת שאר התנאים דלהלן שזמן קריאת שמע קודם לצאת הכוכבים. אלא שלענין דאורייתא לא סמכינן עלייהו, דאי אפשר לסמוך אדרבי יהודה אלא משום ספק דרבנן לקולא [עי' להלן שנאריך בזה ואכ"מ] וכן א"א לסמוך אדעת הני תנאי דהוו יחידאי ואין סומכים על יחידים במקום רבים אף לא בשעת הדחק במידי דאורייתא. ומאחר שדעת רש"י שפרשה ראשונה מדאורייתא לפיכך לגבי פרשה ראשונה אין סומכים על ר"י ושאר תנאים וצריך לשוב ולקרות מה שאין כן לגבי ברכות קריאת שמע והפרשיות שמדרבנן דשפיר סמכינן על דעתם וסגי במה שקרא מבעוד יום.