משתמש:מושך בשבט/ערוך/2
אלן [דיא דאזיוי] תרגום אלה תולדות אלין תולדות): אלנטית [איין גטראנק צוזאמען גמישט אויס בומל וויין אונ וואסר]. (בשבת מז) במעשה שעשו אנשי טבריא תנו רבנן מיחם אדם אלונטית ומניחה על בני מעי' בשבת (בערובין עב) מסתפג אדם באלונטי' ומניחה בחלון. (ובמנחות עב) היו מעלין שמן ואלונטית מחצר לגג. פי' בגד שמסתפגין בו לאחר שרוחצין ובלשון יון אנתון ויש מהם בערך למ"ד: אלנטית [טיכל] בריש שחיטת חולין הלוקח יין מבין הכותים לתת לתוך המורייס או לתוך אלנטית. ובתוספתא בריש מס' דמאי (ובע"ז ל) אי זו היא אלונטית כדתני' (שבת קמ) בגמרא עושין יינומלין בשבת איזו היא אלונטי' יין ישן ומים צלולין ואפרסמון דעבדו לבי מסותא. תוספתא דמעשר שני פרק שני אין עושין את היין אלונטית ואת השמן ערב המרביץ אלנטית בתוך ביתו א"צ לברך בסוף כיצד מברכין ירושלמי (א"ב פירוש בלשון יוני שמן ויין מעורבים יחד ותערובות יין ישן ושמן אפרסמון מועיל לסוך בו האסטומכא וכל הגוף לחזקו): אלנסתין [דיא גריכישע שפראכע] בסוטה ירושלמי בפרק ואלו נאמרין רבי לוי בר חזותא על לקסרין שמע לון דהוו קרו שמע אלנסתין ופירושו לשון יוני בעי לעכבינון שמע רבי יוסי איקפד אמר מי שאינו יודע לקרותה אשורית לא יקרא אלא קורא אותה בכל ל' שיודע ויוצא ידי חובתו (א"ב פי' בלשון יוני שפת ולשון יון): אלונכי [שפיס] מסכת גיטין פרק מי שאחזו באלונכי דפרסאי פירוש לונכי בלשון יוני רומח עיין ערך לונכי: אלנקי [פאטר שטועל] מכתפו להו בשבתא דרגלא באלנקי (בביצה כה) דשחטה בשדה לא יביאנה פי' אלנקי מרדעת של כתפים. פ"א דבר שמנהג הכתף לעשותו על כתפו עת שנוש' ומתקן בו המשוי. פ"א אמר רבי אמי ובלבד שלא יכתף שלא יהא מניח זה ידו על כתף חבירו וחבירו על כתפו ונושאין אחר על ידיהן וזהו פי' אלנקי שאני אתתא דבעיתא דלמא נפלה להכי שרו לכתף שסומכת ידיה על ראשיהן ולא נפלה ומרימר ומר זוטרא שרו להו לכתף משו' דוחקא דצבורא דלא יכלי לאפוקינהו בכסא: אלנגלין כבר פירשנו בזה הפרק למעלה (א"ב לא הביאו ולא פירשו ואין כאן מקומו): אליס [צו בייסן, קייאן]. אלס (בגיטין ע) בגמרא בספר ברפואות דמי שאחזו. ההוא תורא דאלס ידא דינוקא (ב"ק פד) פירוש דאלס דלעס שכססה כגון כשב וכבש: אלס [דאס לאנד נעאפל]. תרגום ירושלמי אלישה אלס (ובבראשית רבה פרשת לו) אלישה ותרשיש כתים ודודנים תרגום אלוס וטרסוס איטליא' וסרדיא': אלסוס [וואלד]. מדרש קהלת פסקא מה יתרון בהדא אלסוס דטבריא פי' בלשון יוני יער: אלוסרוקין [לויטר זייד]. מדרש קהלת פסקא כל הנחלים הולכים יומא דין סמיסריקון למחר אלוסריקון פי' בל' יון כלו משי ופי' סמיסריקון חציו משי: אלעזר רבי אלעזר מרא דארעא דישראל מפורש (בנדה כ) אמאי קרי ליה מרא דארעא דישראל דההיא איתתא דאייתית דמא לקמיה דרבי אלעזר הוה יתיב ר' אסי קמיה אמר ליה דם חימוד הוא וטהור בתר דנפקה איטפל לה ר' אסי אמר' ליה בעלי היה בדרך וחמדתיו קרי עליה דר"א סוד ה' ליראיו: אלף [טויזנד]. (בגיטין ס) אף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה אמר ריש לקיש משום ר' ינאי באלף בית פי' מכל מלה אות אחת א' מאם ל' מלא ש' משכב והכותב רואה האות וכותב המלה כולה: אלף יפול מצדך אלף בהגדת ילמדנו בותדבר מרים א"ר אבהו מהו יפול שהקב"ה משלים לכל אחד מישראל אלף ורבבות מלאכים שיהיו משמרין אותו כענין שנא' וממנשה נפלו אל דוד: אלפא [דאס ערשטי, דאס בעסטי] לסלת (במנחות פג) פי' ראשונה כדי להביא ממנה סלת למקדש שהיא מובחרת כמו אלפא שהיא ראשונה לאותיות של יון והוא מן אלוף נעורי אלופינו מסובלים פירוש בברכות בסוף גמרא דהיה קורא בתורה (א"ב ועוד אלפא בלשון יוני כבוד ויקר וסלת זה ראש ומבחר הסלתות הוא): אלפא [שיף]. כאילפא דאזלא בימא (בערובין נג) כלומר שהולך בעלה כבד מלא כספינה בים כאילפא דמיטרפא בפילגוס. בויקרא רבה ויהי ביום השמיני והיית כשוכב בלב ים והשיבך ה' מצרים באניות תרגום ירוש' באילפא וכן וימצא אניה באה תרשיש: אלפביתין [דער אלף בי"ת] מדרש קהלת פסקא ונתתי את לבי הדין פייטנא כד הוא עביד אלפביתין ובפסקא טוב אחרית דבר אלין אמרין מזמורין ואלין אלפביתין פירוש בלשון יוני ורומי שיר או קינה מיוסדת על סדר אלפא ביתא): אלפס [פאן, ריינדל] אין עושין ממיני אלפסין חירניות (ביצה לב) פירוש איל פסין חירניות סתומות דתניא אין פוחתין אין עושין אלפסין סתומין ביום טוב מפני שהוא כמכשיר כלי רבן שמעון בן גמליאל מתיר ויש ספרים שכתוב בהן לפס והנם בערך למ"ד: אלצן [הונגר]. לשום שפלים למרום תרגומו מטול לשואה מכיכי אולצנא לרומא לשוד ולכפן תשחק תרגום לחבל סיחון ולאולצן מדבר' תגחך. ובימי רעבון וגומר ובימי אולצנא: אלצרין [איין גוויסי פרוכט פון אבוים]. ובאפיקרסין ובאיצטרובלין משיעשו קליפה התחתונה חייבין במעשר בירושלמי בפ"ק דמעשרות וריש פ"ב דדמאי ובריש תוספתא מעשר ראשון (א"ב בנוסחאות דידן גריס במקום ובאפיקרסין אפיקטקון): אלקטיות [זומר שטיביל]. הצריפים והבורגנין והאנקטיות (במעשרות פ' ג') המעביר תאנים פירוש בתים העשוים מחוץ לעיר להתקרר בהן בקיץ ותרגום בחדר המקרה בית קייטא: אליקי [הילף, אונטרשטוצונג], אני תובע בה בפסיקתא דבחודש השלישי (א"ב פירוש בלשון יוני עזר): אלקפתא [וויצע קעניג, גובערנער מיניסטער]. (שבועות ו) מלכא ורופילא אלקפתא וריש גלותא פירוש אלקפתא ממונה על ריש גלותא וחשוב מרופילא שממונה תחת המלך הכי נמי שאת עדיף מתולדה דבהרת (א"ב עיין אלקפתא תרגום משנה למלך אחשורוש אלקפתא למלכא ובקצת נוסחאות כתיב פתשגר): אלר [פעדר מעסר] בטבעת אדם (בכלים פ' יב) האולר והקולמוס פירוש עץ שחותכין בו הקולמוסון ומערב בו הדיו ויש אומרים כלי הוא דומה למספרים והיא לקציצת הקולמוסין: אלריא [פוס שמערצן]. המשמש מטתו מעומד אוחזתו עוית מיושב אוחזתו אלריא (בגיטין ע) פירושו מפהק ובלעז הוא אלריא: אלריא [הויב] ירושלמי בבמה אשה הצניפות אולריא כמה דאת אמר הצניף הטהור וצניף בלעז אירל"ו (א"ב פירוש אוולריא בלשון יורי צניפות): אלריא [פרייד, לוסטיגקייט] בפסיקתא דביום השמיני עצרת למלך שבאתה לו שמחה כל שבעת ימי המשתה מטרונה מדמית לבני פלטרין עד שהמלך עסוק באלאריא שלו שאלו עסקיהן ענין שמחת הוא (א"ב כן בלשון יוני ורומי ימי ששון ושמחה): אלש [דער נאמן פון אשטאט אין אראביען]. ששי בנה אלוש (יומא י): אלש בב"ר בריש וירא אליו הוא מדבר סין הוא מדבר אלוש מאי זה זכות שזכו ישראל שנתן להם המן בשביל לושי ועשי עוגות: אלת [שטעקן, רודר]. או לי מאלרן (בפסחים כז) פי' הוא כמו אלה כמו שפי' למעלה. מחינא ליה באליתא דחקיק עליה שם (בב"ב עג) וגם זה כמו כן מקל ויש ששונין מחינן לה באלוותא ומפרשינן לוחות וי"מ שהן עצים ארוכים שמנהיגין בהן את הספינה והן מורדיא דלברות: אליתא [איין חיה וואס פרלעשט דאס פייאר] (סנהדרין סב קח) יש לנו מין אחד ואליתא שמו פי' מין חיה שהיא מכבה את האש וכיון שבא נסתלק (א"ב בגרסאות דידן גרסינן עליתא): אליתא [שפענר]. שהיו מציתין את האליתא משם (בפרק ב' בתמיד). הצתת האליתא (ביומא מה). בסיפרא ונתנו בני אהרן הכהן אש והצית את האש באליתות (בפ"ג דפרה) פי' עצים קטנים להלהיב בהם עצי המערכה כדכתיב משני זנבות האודים העשנים האלה ואליה הוא זנב ובאותם הזנבי' הקטני' שהן אליתות מציתין את האור בעצים גדולים כאותה ששנינו לענין מערכה בין הגזירים שהיו מציתין את האליתא משם: (א"ב אלתא כמו אלטין פי' לולבים רכים של דקל ור' עקיבא פליג עליה ואומר בחריות והן זמורות ישנות של דקל: אלתר [אוגנבליקליך, אוף דער מנוט]. פרק קמא דר"ה נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים פירוש תכף ומיד ואולי טעם מלה זו אל תור כלומר בלי זמן או טעמה אל אתר כלומר במקום זה בלי הפסק ובא לעולם בלמד שמושית וכן למפרע וכן לאפרש: אלתית [איין פיש וואס הייסט אזו]. (מכשירין פרק ו') ר' יהודה אומר חתיכת האלתית פי' דג נצוד במקום אלתית ויש מפרשים דג קטן ששמו כן: אם [פורכט, שרעק] אימת מלכות עליהן במנחות נח) בגמרא דשתי הלחם: אם [ווען, ווארהפטיג]. במכילתא ואם מזבח אבנים תעשה לי רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ מזה ועוד שנים אם תקריב מנחת בכורים חובה כיוצא בו אם כסף תלוה את עמי חובה: אם [מוטר, גרונד] יש אם למקרא ויש אם למסורת (סוכה ו) (ובמכות ז) ובגמרא דקונה את עצמה (בקדושין יח) (ובפסחים פו). פי' אם למסורת דסוכה רבנן סברי יש אם למסורת וכיון שנכתבו שני' חסרין וא' מלא נצרך לדורשן בסכת אחת בסכות שתים נמצאו ארבעה ור"ש סבר יש אם למקרא ונצרך לדרוש ע"פ הדבור הקרי ונקרא בסוכות בסוכות בסכות ונמצאו שש יש אם למקרא דכיצד צולין ר' יהודה אומר יש אם למסורת יאכל כתיב בבית אחד יאכל יש לו רשות לאוכל לאכלו ולאוכל קא מזהיר רחמנא שלא יאכל אותו אלא במקום אחד ולא בשנים ור"ש סבר יש אם למקרא יאכל קורין על הפסח קא מזהיר רחמנא להאכל בחבורה אחת ולא בשתי חבורות אבל חבורה אחת בשני מקומות רשאין ועיקר הדבר ושורש הוא פי' אם כמו שאמרו זה בנין אב מבנין אב ומכתוב אחד. כאן בעלין כאן באמהות (בעירובין כט. ובפ' כיצד מעברין דף כז בגמרא) דהיו שם גדודיות. האמהות של בצלים. בפיאה ראשי בצלים גדולים ומניחן בארץ לעשות מהן זרע. ובילמדנו באם בחקותי א"ר אחא רביעה אחת יורדת מיד האמהות עולות: אם [מאס, מאסשטאב]. אמה בית השלחין אני מוכר לך (בב"ב פט) פי' אמת המים להשקות ממנה נטעים כדכתי' שלחיך פרדס רמונים. אלו ואלו מתערבין באמה (פסחים ב). אמת המים שאינה יכולה להקצר (בפאה פ' ב') ופי' בגמ' דהמוכר פירות אמת בית השלחין אני מוכר לך נותן לו שתי אמות לתוכה ואמה מכאן ואמה מכאן לצורך אגפיה אמת בית הקילון אני מוכר לך נותן לו אמה אחת לתוכה וחצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן לצורך אגפיה פי' אמת המים כדי להשקות ממנה בית השלחים צריכה שתהא רחבה שתי אמות ואמה מכאן ואמה מכאן לצורך אגפיה כלומר לגידודי המים שלא יצאו לחוץ ויעשה בהן גידודין גבוהין אמה בית הקילון שעוברת בחצר שרוחצין שם כלי הבית דיו בחצי אמה בית השלחין. אמה דריחים. בראש גמרא דמי שמתו פי' כל תפיסת רחים של יד קרי אמת הרחים. באמה ובסניפין בהנוגע בככר (פ"ב בכלים) כמו ששנינו במעשה שמאי שדחפו באמת הבנין שבידו. פ"א באמת העץ המעמיד את המגירה. (א"ב אמה אשר פירושו אצבע אמצעי של יד עיין בערך אצבע): אם [דאס מענליכע גליד] אוחז באמה ובולע את התרומה (בנדה קלה) המטיל טיפין עבין מתוך האמה (במקואות בפ' ח' ארץ ישראל). יד לאמה תיקצץ (בשבת קט). זב צריך בחתימת פי האמה (בפסחים פ"ח) פי' האבר המשתין מים נקרא אמה: אם [גבאהר מוטר]. ניטלה האם שלה כשרה (בחולין נה) ובגמ' תנא האם הוא טרפחת היא שלפוחית פי' אם הרחם כדתנן בבכורות אין פרה וחזירה יוצאת מאלכסנדריא של מצרים עד שחותכין האם שלה בשביל שלא תלד. אום של אשה לעולם מלא דם בויקרא רבה פרשת אשה כי תזריע: אימא [איך וויל זאגן]. תימא יימא נימא בלשון בבלי אימר תימר יימר לימא כמו לאמר ואמינא כמו אמר אנא: אמבוהא [פיהל מענטשין]. כי הוה חזי אמביהא בתריה בסוף גמרא דיומא ובסוף גמרא דסדר תעניות פי' המון: אמבטי [וואן צום באדן]. ורוחץ עמו באמבטי גדולה (בנדרים מא) אם מקבלת את האמבטי רביעית (במקואות פרק ו) ובמכשירין רבי יהודה אומר באמבטי קטנה אם ש בה רשות רוחץ מיד באמבטי מלאה מים בבראשית רבה ויכלו השמים ובילמדנו ויאמר משה לחובב בן רעואל וים רחוקים אמר רבי ברכיה למה בים לא במעין ולא במקוה אלא האמבטי הזו האב והבן אין יכולים לרחוץ בה כאחת וכו'. אמבטי רותחת בפסיקתא דזכור פירוש אמבטי בלע"ז סולי"ו ואמבטי הוא אמבטי של מעלה (א"ב פירוש בלשון יוני כלי גדול מיוחד לרחיצת אדם וכלים): אמבטיס [ווילדר אייזל וואס לאזט אוף זיך נישט רייטן]. ירושלמי דשבת פרק במה אשה יצאה מהו אמבטוס חמר סלק פירוש בלשון יוני שאינו סובל רוכב עליו ובכלאים דירושלמי גריס אבהונות ושם פירשתיו: אמבל [דאס קליינע גלעקל וואס עס קלינגט אין גלאק]. זוגין שעשה להן אמבלי מקבלין טומאה. בריש במה אשה ירושלמי פירוש הן הענבולין עין ואלף כחדא נינהו (א"ב פירוש בלשון יוני כל דבר מונח ותקוע תוך ד"א והוא המשמיע קול בזוג עיין ערך ענבל): אמבוניא [איין גאנץ הוכר ארט]. כי הוה קאים איניש על אמבוניא דסדום לא הוה יכיל למחזי ארעא מן חיליהון דאילניא פי' בלע"ז מיר"לי כמו אמבונאה דשורא זה בויקרא רבה והוא ישקיט ובריש אחרי מות: (א"ב פי' בלשון יוני מקום גבוה ונשפה ובנסחאות שלנו כתוב אילניא): אמבר [שפאחלער, מאגזין] קלנהו לכולהו אמברי והוה כפנא. בהגדה דנזקין פירוש אוצרות: אמגוזא [נום]. ופלגו אמגוזא בגמרא דהפעוטות פירוש אגוז ממש: אמגושא [צויברער]. ההוא אמגושא דהוה מחטט שכבי (ב"ב נח), בגמרא דהוה מעמיד בהמה פי' עכו"ם מכשף שהיה מפשיט המתים. פרעה שהיה בימי משה אמגושי היה (במ"ק יח) פי' אמגושי כמו אותו אמגושא (בשבת עה) דגרסינן רב ושמואל חד אמר חרשי הוא והוא מכשף שכן בלשון יון ובלע"ז קורין למכשף מאגו להכי יוצא ליאור בשביל מכשפות וחד אמר גידופי והיינו כופר בעיקר ולהכי יוצא ליאור שאמר לי יאורי ואני עשיתיני ואמגושא הוא כמו מגושא והנם בערך מגוש: אמד [אבשעצין]. הרוח שפיזרה את העמרים אומדין אותה (פיאה פ"ה) באומד חמש סאין גדולין (בפרק שני דתמיד). אל תרבה לעשר אומדות (בפרק קמא דאבות). עמד והלך בשוק אומדין אותו (בגיטין עב) (מנחות נד) אבא אלעזר בן גמליאל אומר ונחשב לכם תרומתכם אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה פי' שנותן עיניו מצד זה של גורן ואוכל מצד אחר ויכול לאמוד בדעתו כמה סאין יש בו כך תרומת מעשר שנותן הלוי ניטלת באומד ובמחשבה הא דאמיד הא דלא אמיד (ב"ב ח) בגמרא דכמה יהא בעיר אי אמיד כייפינן ליה (בכתובות מט) בגמרא דהאב אינו חייב. אמר ליה אי אמידא לך עשה כפירושה (ב"ב נב) בגמרא דולא לאשה כלום אם היא עשירה דאית לה כי הני כיפי עשה כפירושה: אמדלא [לייטר]. דרגא דאמדלא לא מנחיה אדיקלא (שבת קנה) פירוש סולם העשוי לעלות בו בערסל והיא שכתוב כמלונה במקשה והוא מלונה לשומרי פירות ודקדק רב אשי מזו ההלכה שאסור להניח הסולם על הדקל ולעלות בו שנמצא משתמש בצידי האילן ואסור ופירוש שאם יחקוק באילן ויניח באותה חקיקה גוזאי שהן עצים ויניח באותן העצים הסולם נמצא הסולם נתון בעצים כעין הכלכלה ביתד שרי וגם אסור להניח רגליו העולה באותו סולם בעצים הנעוצים באילן מפני מעלות הסולם והן שליבותיו שהן ודאי צדדי צדדין: אמטול [וועגן]. ויסך אלוה בעדו וטליל אלהא אמטולתיה: אמיטתא [נעפל]. תרגום ענן וערפל עננא ואמיטתא: אמייגטון [אווייכר שטיין וואס מען ציהט אויס איהם פעדם אונוועבט דרויס אליינוואנד דיא אין פייאר גרייניגט ווירד, אונ ווירד קיינמאל ניכט פאר ברענט, דער שטיין הייסט אסבעסט]. במדרש שיר השירים בפסקא נפת תטופנה צא ולמד מן אמיינטון הזה שאינו מתגהץ אלא באור פירוש בלשון יוני ורומי מין אבן הנטוית ונארגת לבגד ובהיותה מלוכלכת מגהצים אותה באור: אומוליגין [פרשרייבונג. בשטעטיגונגס שריפט]. ירושלמי דמועד קטן פרק ואלו מגלחין שוברים אומוליגין ובפרק הכותב בכתובות איתרב אימולוגיא פירוש בלשון יוני שטר הודאה והסכמה: אמלין [מאנטל]. תרגום בגלומי תכלת ורקמה אמלין דזהוריתא: אמלתרא [באלקן, דיא דעק פון דער שטוב]. (ערובין ג) אלא מעתה לא תהני ליה אמלתר' ובמדות בפרק המזבח חמש אמלתראות של מילת היו שם פירשו בגמרא מאי אמלתר' חמא בריה דרבה אמר קיני. פירוש קורה ועליה כמין קיני העופות לקנן עליהן כעין הא דכתיב קנים תעשה את התבה במערבא אמרי פיסקי דארזא פיר' לוח ארז רחבה ארבעה טפחים. פ"א קיני הן לוחים שעשויין תחת הקורה ועשויין כצורת הקן עושין להם פתחים קטנים מן הגואזא כדי לנאות בהן הפתחים ופעמים שם צפרים יקננו. פיסקי דארזא קורות של ארז משוקעין בכותל ונראין בולטין ארוכין ומשוכין עד שמגיעין לצדו של פתח וכן מצדו האח' ומועילין למעט הגובה ורואין אותן במקום קורה העומדת בתוך עשרים אמה (א"ב פירוש בלשון יוני מלתרא קורות גדולות מונחות באמצע התקרה): אמם [פארם]. מנעל שעל גבי האמום (שבת קמא) ובפ"ד מיתות ובכלים פר' כ"ו הכדור והאמום בפרק כ"ג דכלים. פירוש אמום דפוס של מנעל. אמום של גודלי מצנפות. אמום של עושי טבעות בכלים בפרק כל כלי עץ אמום פורמ"א בלעז וגודלי מצנפת עושין להן צורת ראש אדם וגודלין עליה המצנפת כדי לראות אם היא נאה ואחר כך משימה על ראשו ואמום של עושי טבעות תיכי חלילאתא נעשין כאמום: אמן (האנדווערקער, מייסטר, באלבירער). האומנין קורין בראש האילן (ברכות יז) לא יעשה עמו באומן (נדרים מא) פירוש המודר הנאה מחברו לא יעשה עמו באומנית מלאכת חפירה לבעל הבית שכשמדיר חופר ומכה בארץ מרפא את הארץ ונוחה הוא לחפור למודר שחופר אצלו ומהנהו וחכמים מתירין ברחוק שלא יהנהו בחפירתו לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנו' חבירו (מכות כד) מפני שמאמן את ידו (שבת קג) פירוש מלמד ידו אומנות וקשו בה בני רחבה עליה ונדחית ופשיט אביי ורבא שכן מרדדי טסין עושין. פירוש מאמן מרגיל ידו לאותו מלאכה שכן מנהג מרקעי פחי' כשמניחי' המס על הסדין מכים תחילה בקורנס על הסדן כשמתחיל במלאכה ולדברי רשב"ג מלאכה גמורה ולא דמי לנוטל מגל לקצור ולא קצר ולנוטל קורנס לרדד ולא רדד אלא אותה הכאה מלאכה חשובה היא. מורייס אומן (ע"ז לד) תנו רבנן מורייס אומן מותר רבי יהודה בן גמליאל משום רבי חנניה בן גמליאל אף חילק אומן פירוש מורייס שמן היוצא מן הדגים ומוכרין אותו ללפת בו את הפת ושל גוי אומן מותר לקנות דכיון שדרכו למכור לישראל אין מערב בו יין דמתיירא שלא יקנו ממנו. חילק אומן דגים קטנים ביותר והן טהורין וכיון שהוא אומן העשוי למכור לישראל אין מערב בו מין טמא דלא זבין ישראל מיניה. תני אבימי בריה דרבי אבהו המורייס אומן הוא תני לה והוא אמר לה פעם ראשון ושני מותר ושלישי אסור פי' פעם ראשון ושני נפיש שמנייהו של דגים ולא מערב בהו חמרא פעם שלישי דלא נפיש שמנייהו מערב בהו חמרא ואסור ויש ששונין מורייס אומן פירוש השמנונית היוצא מן הדגים הכבושים במלח שני חלקו' דגים וחלק אחד מלח ופי' מורייס אומן המתמצה מן הכלי דיוצא ראשון ושני כשהן כבושין בו מותר ששמנן של דגים ודישונן חזק מאד אבל אחרי כן מכחיש כח הדגים ומתמעט שמנן וצריך להטיל עליהן יין לחזקם. אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ אומנין בנין חרכי קטונדס בירוש' הרואה. שתלא טבחא ואומנא וספר מתא (ב"ב כ"א) בגמ' דחנות שבחצר (ובשבת קנ) פי' שתלא דלא ידע למישתל ויבשו נטיעותיו וכן הטבח שהגרים או הטריף הבשר וכן אומן המוהל דלא מאיץ מילה כדבעי לה כדאמרינן (בשבת קלג) אמר רב פפא האי אומנא דלא מאיץ סכנה וכן ספר מתא פירו' לבלר שכותב שטרות של כל העיר שמפסיד בכתב הני כולהו מעברינן להו מיד דפסידא דמפסדי תוב לא הדר. אחספא דאומנא (גיטין סט) קרנא דאומנא. (מכות י) פירוש קרן של מקיז דם (א"ב לשון מקרא זה מעשה ידי אמן): אמן אין עונים אמן יתומה (ברכות מח) קשיא ליה לרבינו ניסים ז"ל אהא דגרסינן בהחליל כיון שהגיע לענות אמן הלה מניף בסודרין והני לא שמעי הברכה אלא בהנפת הסודרין יודעין ועונין אמן יתומה ופריק הא דתניא אין עונין אמן יתומה מפרשי בני מערבא שעל מי שחייב באותה ברכה קאמר ובענייתו אמן יצא ידי חובתו וצריך שישמע הברכה ואחר כך יענה אמן והא דעונין אמן במניפת הסודרין בקריאת ספר תורה ולא בתפלה ולא בדבר ששליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן וכך מפורש בגמ' דסוכה דבני מערבא בימה של עץ באמצע וחזן הכנסת עומד עליה ועומד אחד מהן לקרות בתורה והיה הממונה מניף בסודרין והן עונין אמן (ובברכות נה) אי זו היא אמן יתומה רב הונא אמר הן הן דמחייב לברכה ולא ידע מה הוא עני. רב כהן צדק גאון אמר חייבין הציבור לשתוק ולשמוע כל ברכה וברכה מפי החזן ואחר כך יענה אמן כי העונה אמן ולא שמע הברכה היא אמן יתומה. חטופה שחטף ואמר אמן קודם שתכלה הברכה מפי המברך. קטופה שפסק אמן לשנים: אמן [עק, זייט] ונותנין פיאה מכל אומן ואומן בפאה (בפרק הפיאה ניתנית) הפועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן (בבא מציעא צא) פירוש מאומן לאומן משורה לשורה והן אציתא דהשותפין תרגום ירושלמי פאת שדך אומנים אחריא תרגום ירושלמי פאת ראשכם אומניא דרישיכון: אמן [אוף ציהן]. האגוזים שאמנן (עוקצים בפרק זיתים שכבשן) פירוש אמנן קיבצם ויש ששונין האגוזים שחמרן והבצלים שעמרן ופיר' חמרן כמו חמרים עמרן כמו כי קבצם כעמיר גורנה: אמון [גרוס גצוגן, אוף גצוגן]. התיטבי מנוא אמן תרגום האת טבא מאלכסנדריא רבתא. בנחום בבראשית רבה פירש אמון בד' עניינין אמון פדגוג אמון מוצנע אמון מכוסה אמון רבתי: אמנה [גלויבווירדיקייט, עהייליכקייט] היו דברינו (בב"ב מט) שטר אמנה (בכתובות יט) (ובגיטין יט) הנושא והנותן באמנה (בב"מ נא) אמנה ביני לבינו (בכתובות פז) עושין אמנה בפירות ואין עושין אמנה בדמים (ב"מ סג) (ובב"ק קב) פירוש שטר אמנה כתוב לי שטר חוב על עצמך והאמן לי עד זמן פלוני ואתן לך הממון. פירוש אמנה היו דברינו מר בר רב אשי אמר אפי' מעידין עידי מודעא עדות על פה מגו דאי בעו כתבי למודעא השתא נאמנין ומרעי ליה לשטרא דמקנא מ"ט כיון שמעידין כי אנסיה במכירה כי האי גוונא ניתן ליכתב שטר מכירה וכיון שניתן ליכתב נאמנין ולא דמי לשטר אמנה דשטר אמנה לא כתבי אנשי וכיון שלא ניתן ליכתב אף על גב דאמרי עדי השטר אמנה היו הדברים ביניהן אין נאמנין דק"ל כוותיה. פי' הנושא ונותן באמנה וכו' באמונה כגון שאמר לו אני מאמינך הודיעני בכמה קנית חפץ זה ואני מרויחך כך וכך אמרו חכמים כגון זה אם קנה י' יריעות בי' דינרים ויש בהן שאין שוות דינר אלא פחות ויש ששוות יותר מדינר לא יחשוב הרעות באמנה ויאמר לו י' קניתי בי' דינר ויחשוב לי כל אחת בדינר והיפו' בשומתם לפי ששוות יותר מדינר אלא או כולם באמונה או כולם בשומא ואם יחשבם לו באמונה מעלה לו יתר על הריוח שנתרצה לתת לו שכר כתף ושכר חמר ושכר פונדק וכוללם בדמי הקנייה כי אלו כולם על דמי הסחורה הן חשובין אבל שכר עצמו אינו מעלה לו שכבר נתן לו שכרו משלם בעל הסחורה. עושין אמנה בפירות פי' דמוכר כשעומד באמונתו ונותן לקונה חטים כשהתנה עמו אע"פ ששוות עכשיו יותר ויותר אבל נתן לו מעות כמו ששוה עכשיו לא יטול מפני מראית העין וזה אין עושין אמנה בדמים: אמנה [דער נאמן פון אבארג אין דעם לבנון] עד הנהר ועד אמנה בפרק שלש ארצות (בשביעית) כמו תשורי מראש אמנה: אומיניא [אייניגקייט] (עיין ערך הומניא): אומנוס [דער נאמן פון אבארג אין ארץ ישראל]. תרגום ירושלמי מהר ההר מטוורוס אומנוס): אמפליא [וואלני זאקן] חלצה באמפליא חליצתה פסולה (יבמות קא) אמפליא ופימלניא. ס"א אנפליא (כלים פרק הבגד מטמא) פירשו בגמרא דמצות חליצה כאן באמפליא של בגד כאן באמפליא של עור והן מנעלים קטנים שחופין את רוב הרגל ורבי מצליח פירש עור הוא ועושין אותו בארץ ספרד מכניסין בו רגליהן ומגיע עד הקרסולים וכשהן מבגד צמר נקראו עדילירין בלישנא דרבנן ובלע"ז פי"דולי (א"ב פירוש בל' רומי מנעלים של צמר שוע ופעמים מחפים הצמר בעור): אמפולי [געלד בייטל] נתתיו לך. ונתתיו באמפולי שלך (שבועות מה) פירש רבי מצליח נתתיו בדמי השמיכה מלשון ותכסהו בשמיכה ובלע"ז פרג"לא וי"א כלי שנותן בו החנוני מעותיו ובלע"ז מפול"ו. ר"ל תיק העשוי למעות: אמפומיות [פענסטר]. בברייתא דרבי אליעזר פרק מ"ב וחלונות אמפומיות בין שביל לשביל והיו רואין אלו את אלו פי' חלונות פתוחות מצד לצד: אמפר [קויפמאן]. ולטושים ולאומים תרגום אמפורין ורישי אומין וכן בב"ר (א"ב פי' בלשון יוני סוחרים): אמפרטור [קייזר]. מדרש איכה פסקא היו צריה לראש ביבי דומיני אמפרטור פי' בל' רומי תחיה אדון מושל ובל' זה היו נוהגין ליתן שלום לקיסר): אמץ [צודריקן דיא אויגן]. אין מאמצין את המת וכל המאמץ עם יציאת נפש הרי זה שופך דמים (שבת קנא) פירוש סותמין עיני המת לאחר המיתה כדי שלא יהו עיניו פתוחות כענין שנאמר ויוסף ישית ידו על עיניך (א"ב בנוסחאות דידן כתוב מעמץ): אמץ [רוה פלייש]. בר אווזא דחזי לאומצא (שבת קכח) אי בעי למיכל באומצא שפיר דמי (חולין קיג) המעלה את העוף פי' להאכל נא. אומצא ביעי ומזירקא (בחולין צג) נוהג בשליל (בפסחים עד) פי' אומצא דאסמיק חתיכה של בשר שהאדימה חתכיה ומלחיה אפילו לבשל בקדרה מותר שפדה בשפודא מידב דייב אחתיה אגומרי מישב שייב וכן הלכתא פירוש ביעי בצים בקרמייהו חתכינהו ומלחינהו אפילו לקדרה שריין תלנהו בשפודא שרו מידב דייבן אחתינהו אגומרי מישב שייבן ושרו (א"ב פי' בלשון יוני בשר נא): אמצע [דיא מיט]. (פרק שבעת ימים דיומא דף י"ו ר' יהודה אומר המזבח ממוצע ועומד באמצע העזרה פירוש בלשון יוני תוך וחצי (עיין ערך מצע): אמקסירוס [האלב פערדארט]. מדרש שיר השירים פסקא אמרתי אעלה בתמר ונעשה נבוכדנצר אימקסירוס פי' בלשון יוני חציו שרוף): אמר [לעמלי, ציג, שעפלי]. (ר"ה יח) מאי כבני מרון כבני אימרנא פי' כבני כבשים העוברים על ידי מונה. כאימרא כדירים כעצים כמזבח כהיכל כירושלים (נדרים ט) (ובקדושין נד) בגמ' דהמקדש במזיד קידש פירוש הנודר בדבר ואמר הרי הוא עלי כאימרא ככבש של תמיד שהוא עולה כדירים כדיר של בהמות של קרבנות אי כעצים של מערכה או כאשים של עולות הרי זה נדר כקרבן כירושלים פליגי בה תרי תנאי אליבא דרבי יהודה יש תנא שאומר כירושלים מקודשת היא כמזבח וכיוצא בו ויש שאומרין אין קדושה לירושלים (א"ב תרגום כל שה כל אימר): אמר [שטאלץ ווערען]. אמראי בקתא לבקא (בחולין כח) אייקר עבידתא ואימרו פועלים דזל עבידתא ואימרי בעל הבית (בב"מ בריש גמרא דהשוכר הפועלים): ומלשון זה מאי אימרייך בערך אמריא: אמר [זוים, פראנז, שעהן קלייד]. במה שמש משה כל ימי המלואים בחלוק לבן שאין בו אימרא (בתענית יא) ובגמ' דנודות הגוים (בע"ז לד) על פי מדותיו תרגום של אומריה דלבושיה. כל שאין יכול לכוין אימרא בשפת חלוקו בפרק משקין בגמרא דההדיוט חלוק לבן שאין בו אימרא ופי' אלו בני אדם חשובין כשתופרין את הבגד מחפין את התפר בבגד נאה בארגמן. על הגס ועל האימרא (שבת קה) פי' רב האי על הגס הוא מקום מעוקם כמין גמ"א יונית חוט אחד לכאן וחוט אחד לכאן צבוע שנמצא כמו סימן או על האימרא או על הציור כלומר שמציירים בבגד כשהוא אורגו כמין אותיות שנמצא כמו כותב וכן פי' (חגיגה ג) את ה' האמרת חטיבה אחת בעולם ציור א' בעולם כלומר דבר הניכר שאין כמותו וכן פי' חטובות אטון מצרים מצוירין בחוטי מצרים ותרגום מיתריהם אטוניהון. בצע אמרתו בצע פורפירא במגלת איכה ובפסיקתא דאיכא פורפירא ארגמן. ובויקרא רבה והוא עד פרשה אל תהי עד חמס בצע אמרתו פשורי מפשר ר' יעקב דכפר חנן אמר בזע פורפירא. כולהו שרו ואסרי אימרא בחד זימנא בחלק בענין משיח פי' כולם מתירים הקשרין שעל מכותיהן ביחד ואח"כ קושרין כל אחד ואחד בפני עצמו איהו שרי חד וקטר חד כלומר מתיר נגע א' וקושרו וכן לכל אחד ואחד ואינו מתיר כל הנגעין ביחד אי בעיין לי לגאולה אהיה מזומן ולא אתעכב עד שאקשרם כולם: אמר [איין חיה אודר בהמה וואס איז צווישן מענשן] בב"ר ויותר יעקב לבדו למלך שהיה לו כלב אגריאון ואריה אימורין שומע הקול אימורין, בפסקא דהחדש. לעתיד לבא עושה הקב"ה את הבהמה ואת החיה כולן אימרי' ועושה שלום ביניהן ואין מזיקין שנא' זאב וטלה ירעו כאחד בהגדת ילמדנו בפרשת בראשית פי' אימירון ביתיי בל' יון בלע"ז דומישטיקו: אמרי [אוף פיהרונג וויא דיא היידן]. תני תנא בפ' אמוראה בבמה אשה פי' פרק הוא בתוספתא שכל משניות אלו שניות על דרך אמוריים דבר זה יש בו משום דרכי האמורי ודבר זה אין בו: אמר [זאגן, רעדן] ואמר להרגך ותחס עליך ואמר ואמרתי מיבעי ליה וכו' (ברכות סד) אמרי בי רב אמרי במערבא אמוראי דפומבדיתא אמוראי דנהרדעא כולן מפורשים (סנהדרין יז) פי' קמאי נקראין תנאין ואותן של אחרי רבי נקראין אמוראין שהן בעלי מימרות לישמטוה לאמוריה מיני' (חולין עד) פי' ניפסקיה ללישניה דכל אמירות בלישנא נאמרות. פ"א לשמטוה לאמוריה ישתקו המתורגמן שמתרגם דברים שדורש שלא כהלכה. לחד נמי תנא אמרו (בכריתות ד) אמרו לו אכלת חלב כדתנן האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך וקיימא לן דאפי' בחד (סוכה נד) בג' פרקין בשנה היו כל משמרות שוין באמורי הרגל פי' בגמר' מה שאמור ברגל פי' אמורי הרגלים בקרבנות הרגלים כגון חטאת צבור וכיוצא בהן דתנן בהן נאכלין לזכרי כהונה לפנים מן הקלעים וכן כל החובות הבאות מחמת הרגל ברגל אבל עולות דגבוה ננהו והיינו מה שאמור ברגל ולמה שמם אמורים מפורש בערך מר: אמר [די קינדר פון גרוסי לייט וואס דער קעניג האלט בייא זיך פאר אזיכר הייט דאס זייערי עלטרן זאלן איהם גטרייא בלייבן] במגלת איכה בני אשפתו תרגום בני אימוריי שהן תמורות של אבותיהן (א"ב פי' בלשון יוני בני שרים נתוני' לערבון למלך שלא ימרדו בו והם נקראים בני אמרנא ובני מרון העוברים מדי זמן בזמן לפני המלך ובני אפוכי אנשים חשובים אשר נשבו במלחמ' והם נעצרים ולכודים): אמר [קערקר מייסטר, וועכטר]. תרגום קול נוגש קל אמוראה: אימרא [שלעכטר טאג]. ירושלמי דע"ז פרק לפני אידיהן מלני אימרא פי' בלשון יון שחור יום כלומר יום שאירע בו צרה גדולה: אימרא [שטאלץ ווערן]. אזלא לבי נשא (במציעא סט) מאי אימרייך דאימרת פי' מי הכעיסך: אמרכל [פאר שטעהר]. בגמ' דכל התדיר בכהן משיח וחתניהן אמרכלין (בפסחים כז) אין פוחתין מג' גיזברין וז' אמרכלין (בשקלים ח') ובריש גמ' דתמיד. ס"א מרכולין שומרי הסף תרגום אמרכלי ונשיא נשיאי הלוי תרגום ואמרכליא ירושלמי בפרק המצניע. בתוספת שקלים בפרק איזהו אמרכל שהוא אמר על הכל: אמרפל [פארשטעהר]. בערך אספרון: אמש [געסטרן. פאריגע נאכט]. בטלתם תמיד של בין הערבים (בעירובין סג) (וסנהדרין מד) (מגילה ג) פי' שלא הקים המשכן אותו הלילה ולא הקריבו תמיד ונאסרו ישראל אותו הלילה בתשמיש המטה דגמירי דכל זמן שארון ושכינה שרויים חוץ ממקומן פי' חוץ ממשכן ישראל אסורין בתשמיש המטה: אמת [וואהרהייט]. אמת תפשוה להאי (בברכות טו) פירוש דומה זה כאלו שיחת אמת אמת אחזתו כדרך ששיחת המלה אוחזת השוטי' כדאמרי' במי שאחזו קורדיקוס ודילמא שיחה דלאו נקטיה אי נמי דהין הין נקטיה. באמת אמרו החזן רואה היכן התינוקות קורין. באמת אמרו האשה החוגרת בסינר (בשבת צב) (בבא מציעא ס) כל באמת הלכה למשה מסיני (בסוף פרק הזהב בגמ') באמת ביין התירו לערב קשה ברך מפני שמשביחו אמר רבי אלעזר הדא אמרה כל באמת הלכה היא. ובפ' קמא דירושלמי בשבת ובפרק שני בכלאים אמת מלבנן לבוני. (בשבת קד) פי' חמת רחב מלמטה כמו לבינה שקר כל אות אחדא כרעא קאי: אמתה [גרונד, ווארהייט]. של תורה בסוף (מגילה יו) פירוש לכן כתיב ואמת ללמדך שצריכה שירטוט כאמיתה של תורה פי' כמזוזה שהיא אמיתה של תורה כדגרסינן (במנחות לב) אמר רב כל מזוזה שאינה משורטטת פסולה ועוד שרטוט של מזוזה הלכה למשה מסיני. ורבנן היכי אמרי אמר רבי יצחק אמר ר' אלעזר מתוך שיודעין בהקב"ה שהוא אמת לא כזבו בו (ביומא סט) פי' ורבנן ירמיה ודניאל היכי עבוד שלא אמרו גבור ונורא לא כזבו ולא רצו לומר בו אלא אמת: אמיתא [מינץ]. וכן באמיתא וכן בפיגם (בשבת קכח) ס"א מיניתא והוא בערך מם פירוש בלע"ז מינט"א כמשמעו: אמתו [דאס מענליכע גליד]. תשובה לרב האי וענין האוחז באמתו וששאלתם הא דאמור רבנן ברבינו הקדוש שלא הכניס ידו למטה מאבנטו היכי מפרשים בקינוח ובמילי אחריני היכי עביד בין הא ובין ההיא דר' טרפון דמתרצא הכי ר"ט אמר כל המכניס ידו למטה מטיבורו תקצץ א"ל לר"ט ישב לו קוץ בכריסו לא יטלנו אמר להן לאו אמר ליה והלא כריסו נבקעת א"ל מוטב תבקע כריסו ואל ירד לבאר שחת כבר מוקמינן שלא בשעת קינוח ובשעת קינוח בצרור ובחרס שפיר דמי אבל במים אינו צריך ליגע ועוד. שאין מכניס ידו כדי שתגע באמה אלא כשידו מלובשת מטלית עבה דתנן כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת ובאנשים תקצץ ותנא בד"א לענין שכב' זרע אם בא לבדוק עצמו בצרור ובחרס בודק אבל במטלית לא והתניא בודק עצמו במטלית ובכל דבר שירצה כדאמר אביי במטלית עבה הכא נמי במטלית עבה ודברים הללו מבפני' אבל מבחוץ לית לן בה וכל כך למה מפני החימום שלא יבא לידי הוצאת שכבת זרע לבטלה ועוד מוקמינן בפנוי אבל נשוי שאני שיש לו פת בסלו ולא במהרה יבא לידי חימום. כמה מדה זו שמואל ורב יהודה הוו קיימי על איגרא דבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדע' א"ל רב יהודה צרי' אני להשתין מים א"ל שיננא אחוז באמה והשתן לחוץ ומקשינן והיכי אמר ליה הכי והתניא אמר רבי אליעזר כל האוחז באמה ומשתין מים מבי' מבול לעולם ופרקינן בה כמה פירוקין וכולהו איתנהו בחד מינייהו איבעית אימא נשוי שאני דאמר רב נחמן ואם היה נשוי מותר. ויש אומרים כך אמר שמואל לרב יהודה שיננא בתמיהה אתה שיודע המשנה בעל פה תאמר לי כך אחוז באמה והשתן מים לחוץ כלומר אם תעשה כך תצא מן כבודך: אמתלא [נעבן, אורזאך] אי זו היא אמתלא (גיטין פח) (כתובות כב) פי' בגמרא דסוף גיטין רב זביד אמר במקום אמתלא חוששין. אמתלא כלומר יש פנים לדבר שיצא עליה קול שהוא מקודשת כגון ההוא מעשה באשה אחת שהיתה גדולה בנוי וכו' (בכתובות כב) בגמרא דהאשה שאמרה אשת איש הייתי עד כיון שנתנה אמתלא לדבריה נאמנת ולא תאמר שכל אמתל' צרי' הדבר להשמע ולהאמר אלא אם כן יש לו מקום שנראה הדבר שיש שם אמתלא כגון זה המעשה וכי בעבורו יצא הקול אע"פ שלא נשמע אמתלא בהדיא אמתלא היא ובלבד שלא יהא שם אמתלא דבעינן אמתלא להשמע בהדיא ופריק אימא ובלבד שלא יהא שם אמתלא וסייעתא דסייעיה רב כהנא לא קמא ולא דמיא לנתקדשה ואחר כך בא בעלה וכו' למקום אמתלא וכיון דמקשי ומפרק עד דרב זביד ש"מ הלכתא כוותיה: אמתנטין [שטאם פאמיליע] בילמדנו אספה לי שבעים איש למה שבעים כנגד אמתנטין של ישראל של שבעים נפש ירדו אבותינו מצרימה ס"א אפתנטין: אן [נישט] אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר (בכתובות מג) (ובקדושין ד) בכסף מנא לן שהיא לאב שנאמר ויצאה חנם אין כסף מכדי כתיב ויצאה חנם אנן ידעינן דבלא כסף משמע אין כסף דכתב רחמנא למה לי אלא ללמד אין כסף לאדון זה כשיוצאה מרשותו אבל יש כסף לאדון אחר ומנו אב ואסיקנא האי קרא יציאה דכוותה קא ממעט לה לזו הבת שלא תזכה בקידושיה פירוש כשם שיצאה מרשות אדון בימי הנעורים יוצאה וחוזרת לאביה כי עודה קטנה ואינה יוצאה וכשיוצאה בימי הנעורים ואין לאדוניה כסף כך כשיוצאה מרשות אביה בימי הנעורים כסף קדושיה לאביה ואקשינן והא לא דמיא יציאתה מרשות אדון היא יוצאה לגמרי לא נשארה לו ברשותו כלום ויציאתה מרשוב האב בקדושין עדיין נשאר לאב בה רשות מסירה לחופה ופרקינן מיהא מהא מלתא כבר נפקא לה לגמרי דאמר מר אין אדם מוכר בתו לשפחות אחר אישות. וי"א מהכרת נדרים מיהא נפקא לה מרשותו דתנן נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה והאי אין כסף מיבעי ליה לכדתניא ויצאה חנם אלו ימי בגרות אין כסף אלו ימי נערות ודייק רבינא מדכתב קרא אין ביוד ולא כתב אן חסר בלא יוד דרשינן ליה לאו והין לאו אין כסף לאדון זה וההין יש כסף לאדון אחר ומנו אב וכי האי תנא דתניא וזרע אין לה אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת"ל אין לה עיין עליה הנה דרש כיוצא בזה לאו והין אין לה זרע כשר יש לה זרע פסול אין לו עיין עליה אבל אם יש לה אפילו זרע פסול זה פירוש רבינו חננאל וק"ל. אין לו מוח בקדקדו (ביבמות ט) (ובמנחות פ) בשתיהן רבי אומר לו ללוי אין מוסיפין על המדות יותר משתות (בב"ב כ) וכן כל המימר' (במנחות טו) ה' סאין ירושלמיו' שהן ששה מדבריות ומסקנא מנה מאתן וארבעים הוו כיצד עשרים שקלים כ"ה שקלים חמשה עשר שקלים הא ששים שקלים וכל שקל ארבעה דינרים הא מאתן וארבעין ומנה אינו אלא מאה דינר אלא שמע מינה מנה של קודש כפול היה והוא ר' דינר והסיפו עליו שתות מלבד הקרן ועולין מאתן וארבעין. אין מלכות נוגעת בחברת' כמלא נימא (בברכות נ) פירוש שהיו מדברות אליו כל כך כדי שלא יהא אצל שמואל עדיין ויקבל המלכו' לפי שעדיין לא נפסקה מלכות שמואל ולא חלה מלכות שאול תניא אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע אתה לא שמעת אלא אחת אני שמעתי ארבע אין אומרין למי שלא ראה את החדש יבא ויעיד (נדה ז) (סוטה י) בגמרא דאבשלום אין לו בן בעבור הזכיר שמו ולא הוי ליה בנין והכתיב ויולדו לאבשלום ב' בנים ובת אחת אמר רב חסדא בר אבדימי שלא היה בן ראוי למלכות: אן [אוער] מפיקנא לך ר' יעקב מאונך (ביבמות ס) מפיקנא לך רב חיננא מאונך (ב"ב בר"פ הספינה) פי' אם אינך מקשיב לדברי אלה נתלה אתה ברב חיננא משמתנא לך עד שתסיר דברי רב חיננא ולא תהיה מטה אזנך לדבריו. פירוש אחר אני מיסרך שלא תזכיר שמו לעולם (א"ב מאונך כמו מאודנך ואות דל"ת מובלעת): אן [דיא לעפלך אין דר לונג] אוני דסריכן להדדי (חולין מו) פירש ר"ח שלא כסדרן קבלה רב מפי רבי אפילו סריכי תרתי אוני באמצע ועיקרן מפרקי מהדדי טרפה וכל שכן אם דבוקות זו על גבי זו הראשונה עם השלישית דודאי טרפה והגאונים כתבו כיון דחדא צריכא על חברתא היה מרביצה ומרבעתה ולא אכפת לו בהאי פירכא דהיינו רבועיתיהו וכד איתא לבהמה בחייה אפילו בדלא סריכן דחקן אהדדי וכשרה: אן [איך] אני והוא הושיעה נא (בסוכה מה) פירוש הדברים אמורים כדכתיב בכל צרתם לו צר ומפורשין במגילת איכה בסוף גדע בחרי אף אמר הקב"ה כבר נשבעתי לבני עמו אנכי בצרה בדין הוא שאהא עמהם בצרה הה"ד השיב אחור ימינו ואמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני ובסוף גילה לדניאל הה"ד ותעמוד לגורלך לקץ הימין עד קץ נתתי לימיני כל זמן שימיני משועבדת בני משועבדים גאלתי ימיני גאלתי בני הוא שדוד אמר למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני: אן [קויף קאנטראקט] כותבין עליו אונו ואפילו בשבת בגמרא דרבי מאיר אמר (דקדושין ו) בד"א בשלא כתב עליו אונו וכו' זהו שחרורו. (ובב"ב קנד) אונות ושטרות יוצאות על שמו (בבא בתרא נב) בבראשית רבה בוהארץ היתה תהו ובהו באוני אחד ובטימי אחד. בפסיקתא דר"ה ובתרגום ירושלמי בנפתלי אילה שלוחה אוניתא דחקלא פירו' אונו שטר המכר בלשון יון נקרא שטר אונו: אן [דער טרויערנער] האונן והמפקח עליו את הגל (בפסחים צ) אנינות לילה לא שמיה אנינות (בזבחי' צט) פירוש לא אכלתי באוני ממנו ראשית אונו בגמרא (דנדה כג) ומפרשינן מי שלבו דוה עליו אם ימות הרי זה בכור לאפוקי מין בהמה חיה ועוף דאין לבו דוה עליו אם ימות: אן [וויא] תרגום איה שרה אן שרה: אין [יא. אוב. נישט] תרגום ירושלמי של אם אין אין אין ואינו מלה מורגלת בתלמוד כמו אם הוא בתמיה או כמו לא היא: אינא [יענע] תרגום של הוא שונא בצע יאריך ימים ואינא דשני טולמיא ובלשון רבים בדניאל די מלכיא איטן ובירושלמי בכורים פ' תרומה והבכורים דנון מרין פירוש דאינון אמרי ובלשון נקבה אינין: אנבא [דיא ניס וואס זענן אין דיא האר] ת"ש אנבא חיה (נזיר לט) מתתזי ליה כי אנבא (בתענית ד' כב) ס"א נבא פי' ביצי כנים כגון הא דר"ג דח' שרצים הטפויים וביצי כנים ופירש רב האי גאון דתעניות הגירסא כך היא כינבא והביא לו דומה אותו דנזיר ואמר שהן ביצי כנים האמורים בשמנה שרצים ויש ששונין יניבא ומפרשים תולעת כדגרסי' בכסוי הדם רבי חייא נפל ליה יניבא בכיתניה וזהו העיקר: אנבא [פרוכט] בדניאל אנביה שגיא פי' פריו רב: אנבג [איין קוואטירל] (בבבא בתרא נח) כתיב אפיתתא דקפוטקיא אנבג אנפק אנטל זו היא רביעית של תורה (א"ב עיין ערך נבג): אנבטאות [ווענט, מויערן] שמות רבה פ' הן אל ישגיב בכחו פי"ב ירד הברד. והיה עשוי אנבטאות אנבטאות המפרש פירש כתלים ואנטיכאות בלשון יוני כתלים וחומות): אנבל [דאס העמרל וואס איז אין מוטן גלאק] (בזבחים פח) מעיל כולו של תכלת ומביא ע"ב זוגין ובהן ע"ב אנבולין ותולה ל"ו מצד זה ול"ו מצד זה פי' אנבול כמו הזוג והענבול: ארבאות [איין פעקל קליידר] של כלים על כתפיהן (בב"ק קיח) ס"א אנברקלאות תלמוד ירושלמי בהזהב המחליף אמבורקלין באמבורקלין קנה פי' כריכות של יריעות נקראות בל' יון אמבורוק"לין וכן בלעז קורין אותו ברוק"לי ויש שקורין טורגי"לו: אינגד [ווייניג] מסכת גיטין פ' הניזקין (דף כ"ח) כמה כמה רחיקנא מדוכתא פלן אמר ליה אינגד פירוש מעט): אנגלי [ענגל] ושמים לא זכו בעיניו תרגום ואנגלי מרומא לא זכאן קדמוהי ובני עליון כלכם תרגום היך אנגלי מרומא כלכון מי כמוך באלים ה' תרגום לית בר מינך באנגלי מרומא ה' (א"ב פירו' בלשון יוני ורומי מלאכים): אנגרא [אקליינע מינץ] (בבא מציעא מו) תרגמה רבי אבא בדינרא ניאקא ואנגרא חד שפסלתו מלכות וחד שפסלתו מדינה (א"ב בנוסחאות דידן כתוב אניקא): אנגרוטינא [שטייער] פירוש מין מס עיין ערך פרובגרון): אנגריא [שווערע ארבייט, ראבאט] (בנדרים לב) מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו ר"י שנים מפני שעשה אנגריא בת"ח שנאמר וירק את חניכיו. או שנעשית אנגריא (במציעא עא) (וביומא ה) מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא (ובסנהדרין קא) אמר לו דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לבת פרעה פירוש שהיתה היא יושבת בשער ולא היה לעם מקום אחר ליכנס בעיר אלא באותו השער ומשעבדן ומביאי' לה דורון (ובסוטה י) דרש רבא מפני מה נענש אסא מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים שנאמר והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי מאי אין נקי אמר רב יהודה אמר רב אפי' חתן מחדרו וכלה מחופתה פי' וכל שכן תלמידי חכמים (א"ב בלשון יוני ורומי עבודה נעשית באונס): אנגכרטים [טרגער]. רבי אליעזר בן רבי שמעון יתמני אנגכרטים והוא מפיק עובדיה בפסיקת' דויהי בשלח פירוש כתף והיה סובל כל דבר על כתיפו כמו אגרטים דויקח קרח בילמדנו: אנגרון [איין זופ אוס וויין אונ פיש]. אנגרון מיא דסילקא אכסיגרין מיא דכולהו שלקי (בברכות לז) (ובשבועות כג) (וביומא כג) פי' סילקי בלע"ז בליט"י דכולהו שילקי פירוש של כל העשבים השלוקים: אנגרון [זא וויא] (ערך שלפני זה). כנגר ותורייקי (בשבת קט) פי' מים של אותו עשב הנקרא כנגר ואמרינן שכנגר הן פקועות (א"ב פירוש בלשון יוני מין מרק מזוג ביין וציר והוא נאכל וגם מועיל נגד סם המות: אנדכתרי [בוכשטאבן וואס מען שטעכט אוס מיט אנאדל]. אבל לא בכתב שעל גבי כיפה ואנדכתרי (בגיטין כ) פירוש אנדכתרי מביאין הוצין וצובעין אותן ומציירין בהן כתב כמו שעושין הישמעאלים במחצלאות כותבין אותיות ונקראות וכגון אם כתב ברקימה או מעשה מחט כגון זה אינו גט: אגדיסקי [שטייער, איינעהמר, בפרייאט פון שטייער]. אבל אצלוה אנדיסקי סיעתא דשמיא (בבא בתרא נה) פירוש אמר אביי פרדכת מסייע מתא אדם בטל דיתיב בביתיה ולא קא עביד מידעם מסייע בכרגא ולא הזכיר קצבה אלא כל שהוא יכול לסבול וה"מ דבני מתא אצלוה מן מלכותא דלא תבעו יתיה בכסף גולגלתיה אבל אצלוה אנדיסקי שהן בעלי המס המשרתים את עושי המלאכה כי אמרו יודעים אנו שזה בטל ואין עוסק במחיה סיעתא דשמיא היא ופטור מכלום פי' אחר אנדיסקי אם נמצאו בני אדם שאינם מבני המקום ואמרו לשלטון כי זה פרדכת עני הוא ונתרצה השלטון וכתב לו השלטון אנדיסקי שהניח לו המס שעליו אינו נותן לבני העיר כלום: אנדיפי [דיא שלעף]. רבי יהודה אומר כדי לסוד כלכול רבי נחמיה אמר כדי לסוד אנדיפי (שבת עח) מאי כלכול ומאי אנדיפי אמר רב צדעא ובת צדעא פי' כלכול צידע' שקורין בלע"ז פי"נפלי אנדיפי בת צדעא לסוף הפדחת סדין שלא יהו שערות שיהא מצחן גדול פי' אחר צדעא הוא מקצוע הפנים מן הצד מן סוף שער של בנות עד סוף הפנים סדין אותו בסיד ונקרא כלכול וסדין מקום אחר דק כמו חוט ונקרא בת צדעא. נראין דברי רבי יהודה במוציא חבוט שהוא הדק לפיכך מרבה השער ודברי רבי נחמיה בביצת הגיר שהו' עב כאבני גיר ואי סלקא דעתך צדעא ובת צדעא אידי ואידי חבוט הוא שצדעא ובת צדעא שניהן זה בצד זה הן כמו שצריך זה חיבוט כך צריך זה חיבוט אלא אמר ר' יצחק מאי אנדיפי פירוש כל הגוף וסלקא דעתך ליטפול כולה ביחד ומתקיף לה רב כהנא וכי אדם עושה מעותיו אנפרות ומאי אנפרות להפסד והכי קאמר וכי אדם עשוי להוציא מעותיו להפסד שיודע שמתה בתו בטיכל' ומוציא מעותיו לאיבוד וטופל אותה כמו שעוש' העכו"ם אלא אמר רב כהנא שנתות לא שסך כל גופו ביחד אלא אבר אבר כעין שנתות כדקאמרת שנתות היו בהין עד כאן לפר עד כאן לאיל. פירוש אחר שנתות שהוא משים סמנים בכלים למדות ומצייר בתוכן בביצת הגיר רושם: פותא מצח ערעיתא צרעה מן דיליה דא ליה כלומר ממעשיו נשתלם כלומר מידו היתה זאת לו למה הכניס עצמו לדרוש במרכבה: אנדיקין [בעאמטר, ריכטר]. מדרש שיר השירים פסקא אמרתי אעלה בתמר לרבות דוכסין ואנדיקין והגמונים פירוש בלשון יון שופטים: אנדרוגינוס [איין צווייטר דאס הייסט ער איז איין זכר אונ איין נקבה אין איינם] בפרק קמא דבכורים טומטום ואנדרוגינוס מביאין ולא קורין (חגיגה ב) וביבמות פג) הלכתא כרבי יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה ושמואל אמר בקושי ובקדוש ושם מפורשין רבי יוסי אומר אנדרוגינוס בריה בפני עצמו הוא ולא הכריעו בו חכמים אם זכר ואם נקבה הוא. הרכבה דתנן בשביעית ר"י ור' שמעון אומר שתי שבתות ומפורשין בפ"ק דר"ה. קושי דתנן (בנדה לו) כמה הוא קושוייה וכו' עד רבי יוסי ור"ש אומרים אין קישוי יותר משתי שבתות. קידוש דתנן בכלאים פ"ז המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו הרי זה קידש וחייב באחריותו ר' יוסי ורבי שמעון אומרים אין אדם מקדש דבר שאינו שלו (א"ב פי' בלשון יוני ורומיי אדם שיש לו ערות זכר ונקבה: אנדרטא [בילד] אלא דחזא אנדרטא וסגיד ליה (שבת עב ובסנהדרין סג) כי נח נפשיה דרבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו איתעקרו כל אנדרטיא (ובמ"ק כה) (ובר"ה כה) דאוקימו בה אנדרטי' פי' אנדרטא צורת איש. וכתוב בתשובות שאלות אנדרטא דכנישתא צלם היה והיו עובדין אותו הפרסיים והקשה ליה מפני מה מצוי בבית הכנסת גזר המלך שיעמידוהו על כרחם של ישראל וכשבטלה הגזרה סלקוהו ואותה מלכות עצמה בטלה (א"ב פירוש בלשון יוני צלם וצורת אדם עיין אדריאנטוס תרגום בפסוק כורעים ומשתחוים להמן לאנדרטא די הקים בהדיה וסגידין ליה להמן: אגדרולימוס [איין פעסט, עס גייט ארום אגעפעהרליכי קראנקהייט אונטער מענטשן]. במדבר רבה פרשת ויקח קרח משלח שם לגיונותיו ועושה בם אנדרולמוסיא פירוש בלשון יוני מגפת אנשים: אנדרלמוסיאה [זא וויא ערך שלפני זה]. (בב"ר פרשה כז) ויהי נח בן חמש מאות שנה אמר ר' שמלאי כל מקום שאתה מוצא זנות אנדרולימוסיה באה לעולם והורגת את היפים ואת הרעים. ובויקרא רבה בסוף תזריע פי' אנדרולימסיה דבר כמו דרמסיות שבערך דל"ת: אנדרונא [גרוסי שטוב]. אכסדרה דבי רב כאנדרונ' מעלייתא פירשתי בערך אדרון: אנדרפתא [דער נאמן פון איין גוויסן פויגל]. אמר רב שבור אנדרפתא שרי פירוז אנדרפתא אסור וסימניך פירוז רשיעא (חולין סב) פירוש כמו נקבת במטיו ראש פרזיו והן הרשעים כן זה אנדרפתא הנקרא פירוז אסור: אנחותא [איין קארב]. קוצה לה הימנה חלה ומנחתה בכפישה או באנחות' (נידה ז) הוא נחות דמפורש בערך נון: איגטיבין [אקרייטיכץ וואס הייסט ענדיוויע]. (כלאים דירושלמי פ"ק) חזרת וחזרת גלים שמעון בריה דר' אבין אמר אנטובין פירוש בלשון יון ורומי מין ירק הנאכל אם לא יטמן תחת הארץ הוא מר ובלשון ישמעאל נקרא הנדיבי): אנטגרפין [אבשריפט. קאפיע). (בב"ר סא) ויחרד יצחק חרדה אמר ליה אנטיגרפון אמר ליה לא את צריך פירוש כתב הנכתב בקולמוס הנקרא בלע"ז גרפי"או (א"ב תרגום פתשגן הכתב אנטיגרפון וכן בלשון יוני ורומי): אנטידיקוס [שטאטסאונוואלט. אנקלעגר] בב"ר וירא אלהים אל יעקב משהקב"ה דן את האומות יושב ומדקדק בדין ומאריך ואחר כך עומד ונעשה אנטידיקוס ובפסיק' דאיכה אמר רבי לוי מעשה באשה אחת שכבדה לדיין מנורה של כסף והלך אנטידיקוס שלה וכבדו סייח של זהב וכו' עד כפה סייח את המנורה. ובפסיקתא דנחמו אמר להן יוסף לאחיו מה אני נעשה אנטידיקוס של אבא אבא מוליד ואני קובר ועוד אמר אני נעשה אנטידיקוס של הקב"ה הקב"ה מברך ואנא מסייף פירוש בלשון יוני בעל דין ומטה לצד חובה: אנטוכי [איין שטאט אין ארץ ישראל זיא היישט אנטיאחיא] (גיטין מד) מכרתיהו לפלוני אנטוכי לא יצא לאנטכי שבאנטוכיא יצא תרגום ירושלמי תחת אנטוכיא מהר ההר תתאו לבא חמת אנטוכיא ואת החמתי וית אנטוכי: אנטיכי [בעקן]. אע"פ שגרופה אין שותין הימנה (שבת מא) ביום טוב אופין בפורני ומחמין חמין באנטיכי פי' אנטיכי בערך מוליר: אנטל [איין קוואטירל] אנבג. אנפק. אנטל (בב"ב נט) פירוש שיעור כל אחד ביצה ומחצה וכמו כן שיעור איספרגוס והוא רביעית של תורה. ובסוף ויקרא רבה בפרשת משכיל אל דל בר קפרא אמר העולם הזה דומה לגלגל דמתמלי ומתרוקן מתרוקן ומתמלי פי' גלגל שמשימין הבנאין על הבנין כשבונין בגובה ומשליכין על הגלגל חבל ארוך ושני ראשיו למטה וקושרין בשני ראשיו שני כלים ושמם אנטלין המלא עולה והריקן יורד וחוזר חלילה וכן בני העולם אחד עולה ואחד יורד (א"ב פי' בלשון יוני דלי וגם ארמנות להריק מים ממקום עמוק עשוי כוסות כוסות זה מלא וזה רק): אנטלר [קוראטר. פערוואלטר]. ירושלמי בפרק כהן גדול דן ודנין אותו אמאי וימנה אנטלר הגע עצמך שנפלה שבועה ואנטלר בשבועה פי' בתימה השיבו ואנטלר הוא אפוטרופוס כלומר אפוטרופוס יכול לישבע מיהא שמעינן דיכול הנתבע למנויי אנטלר ולא תני במתניתין דנין אותו אלא היכא דאיכא עליה שבועה דאי לא הוה מתמה עליה וכי אית ליה לנתבע למנויי אנטלר אלא מדקא דחי הגע עצמך שנפלה עליו שבועה שמע מינה כדאמרינן הוא: אנטיניא [אין מאנטל וואס דיא ווייבר וויקלן זיך דער מיט ארום אין באד]. ירושלמי דמועד קטן פרק אלו מגלחין מהו בלנריגש' רבנן דקסרין אמרו אנטיינייא ובפרק בתרא דכלאים גריס אנטוטיך פירוש מטפחות מיוחדות לנשים בהיותם בבית המרחץ: אנטוס [ווארהאפטיג]. מהו הצדא אמר רבי אבא בר כהנא אנטוס רבי שמואל בר נחמני אמר צדו בסוף ויקרא רבה פרשת מות וחיים ביד לשון (א"ב פי' בלשון יוני אמת ויציב): אנטיפטר [דער נאמן פון איין שטאט אין אזיא]. נתר אלכסנדרית ולא נתר אנטיפטרין (בשבת צ) (ובנדה סב) דשבעה סממנין מעבירין על הכתם. (ובגיטין עג) היה הולך מיהודה לגליל הגיע לאנטיפרס פי' אלו שני מקומות הן אלכסנדריא של מצרים וכן תרגום נוא ואנטפטריס עיר שהית' ביהודה כמפורש בגמ' דמי שאחזו: אנטפתא [גובערנער] דקיסרין. בגמרא דאפילו המלך שואל בשלומו בירוש' ובריש ואתחנן בילמדנו אשר מי אל בשמים ובארץ פי' שליט הוא אנטיפתום עושה דבר ומתיירא מן אפירכוס ואפירכוס מן המלך אבל המלך ממי מתיירא אשר מי אל בשמים ובארץ פירוש שליט הוא שתחת איפרכוס והוא שלישי למלך (א"ב פירוש בלשון יוני שר ממונה על מדינה וברומי שני שרים היו נבררים מדי שנה בשנה והמשרה על שכמם והם נקראים איפתוס והמשנים שלהם הנשלחים תחתיהם למדינות נקראים אנטיפתום וכן אנטיקסר משנה לקיסר): אנטיקיסר [וויצע קייזר] (בב"ר פרשה נד) וה' פקד את שרה מלך יריחו אחד אין ת"ל אחד אלא הוא ואנטיקיסר שלו. ובסוף פרשה מ"ז ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו וארא בשלל אדרת שנער אחת רבי חנינא בר יצחק אמר פירפירא בבלא' ומה בבל עבדא הכא אלא כל מלך שלא היה לו שלטון בארץ ישראל אין מלכותו כלום ומלך בבל אנטיקיסר שלו היה יושב ביריחו והיה משלח זה לזה כותבות וזה לזה דוריות (א"ב פירוש בלשון יוני משנה לקיסר): אנטרון [שטיין פפיילד]. ירושלמי דשבת פרק כלל גדול משקע באנטרון משום בונה פירוש בלשון רומי חפירה: אונין [שניר, בענדר]. (שבת יז) אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור (ושם כו) ובנגעים פ' י"א השתי והערב מטמאין בנגעים מיד רבי יהודה אומר השתי משישלק והערב מיד והאונין של פשתן משיתלבנו פירוש אונין בלשון מקרא תקוה והוא חוטין כמו את תקות חוט השני (א"ב וכן בלשון יוני): אניצי [בינטל]. (ב"מ כא) ואניצי פשתן ולשונות של ארגמן (ובנדרים נט) במשנה פשתן עולה עלי מותר לכסות באניצי פשתן בפרק קמא דסוכה פירש פשתן דדייק ונפיץ העומד לטוויה: אנייקי [דער נאמן פון אשטאט]. תובל זו אנייקי (יומא י) והוא דגרסינן בע"ז גבינות בית אינייקי: אנך [איין איידל שטיין ער הייסט אניקס]. וספר תורה אי זה מהן יעשה בסיס לחברו גמרא דקרטסים (ע"ז ח) פירוש בלע"ז כמשמעו אונכינא והוא שוהם בלשון מקרא (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי אבן טובה מבהקת כצפורן): אנלגין [איין טישל וואס מען לערנט דרויף). בכלים בפרק כל כלי עץ שנחלק ואנלגין של ספר ובית הנגר פירוש ספסל שמשימין עליו הספר לקרות בו. פי' אחר כמו נרתק של עור שמכניסין בו הספר (א"ב יתכן פירוש ראשון וכן בלשון יוני): אנמלין [וויין מיט האניג גמישט]. בפרק רבי אליעזר אומר תולין ועושין אנומלין (בשבת קלט) ס"א יינומילין ופירש' בערך יוד: אינמירינון [זיסר וויין גמישט מיט גווירץ]. מדרש שיר השירים נרד וכרכום מור אינמירינין פירוש בלשון יוני יין מעורב עם מור ובשמים: אנונה [גהאלט. לעבנס מיטל] (בב"ר פ"ח) ויאמר אלהים אל אברהם אבל שרה אשתך א"ר יהודה בשם רבי יודן משל לאוהבו של מלך שהיה המלך מעלה לו אנונה אמר לו המלך אני מבקש לכפול אנונה שלך. ובפר' פ"ח ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו היתה אומרת לו אני חותכת אנונא שלך אמר לה ה' נותן לחם לרעבים. ובויקרא רבה בסוף פרשת אשרי משכיל אל דל בהר סיני ואן היא אנונא גבי מרן דוד הוציא לו ספר תלים והראהו פסוק פזר נתן לאביונים וגו' ועשרים וארבע מתנות אנונים אתנסיב אלו כ"ד מתנות בפרשת אהבת צדק פירוש אנונ' פירנוס ובלעז קורין למאכל הסוס אנונא. ובריש ויקרא רבה יהיב אנינ' ושתיק פירוש יהיב כל מה שצומח בארץ לעניים ושותק (א"ב פי' בלשון רומי מזון וספוק): אננקי [נויט. ענגשאפט]. בתרגום ירושלמי היא מוצאת שעת אננקי דעני לאננקי פירוש שעת הדחק. (ובב"ר יג) אלה תולדות השמים בשר ודם מותח אהל אננקי על ידי שהות הוא רפה כמעט ברם הכא התרקיע עמו לשחקים ואם תאמר שהן רפין ת"ל חזקים כראי מוצק רבי שמעון בן לקיש אמר ב"ו מותח בולס אננקי על ידי שהות הוא מעלה חלודה ברם הכא חזקים כראי מוצק נראין כמין תרקי' וכן ישנו בריש ברכות ירושלמי (א"ב פירוש בל' יוני דוחק ואונס): אנס [גצוואונגן]. אין אונס. (בגטין לד) פי' כיון שנתן הגט על תנאי כך וכך כלומר אם לא אבא מכאן עד שלשים יום ונאנס ולא בא וטוען אנוס הייתי ובטל הגט אין ממש בדבר אף על פי שנאנס כיון שלא נתקיים התנאי הגט גט והגירושין גירושין גמורין שאני רבא דאנסי ליה עידניה (בשבת לג) פירשה בערך עידן (ובחולין קלג) וליפריס ידיה אנסי ליה עידניה פי' אביי היה לו חולי ולא היה לו לשהות נקביו והיה מתיירא לעבור לפני התיבה ולפרוש כפיו שמא ידחקוהו נקביו ויבוא לידי כסופא: אינוס [פירשט. קעניג] דמדין. תרגום ירושלמי כהן מדין פירוש חמור של מדין דבר המתרגם בגנותו שכן בלשון יון קורין לחמור אונוס ובלשון לעז פיל"טין והשאר קורין לו גרודין וכן שמעתי אני מפי ר' משה הנפיסי ז"ל כי כן קורין לחמור אונוס (א"ב פירוש בלשון רומי כבוד): אנפי [גזיכט]. (תרגום פני משיחך אנפי משיחך): אנפליא [וואלני זאקן. פילץ שוך]. ופמלני' ומכנסים (בנדרים נה) (ובגיטין כה) קטן ואנפוליא פסולים שני אנפוליאות (בשבת קיט) שני אנפוליאות בבראשית רבה ולבני הפילגשים והוא כמו אמפליא שפירש למעלה: אנפילוגוס [צווייפלהאפט. ניכט בשטימט] מדרש קהלת פסקא אי לך ארץ אותה שעה התחיל אנפילוגוס בחכמה פי' בלשון יוני דבר זה של ספק: אנפלין [שטוב, צימר] תרגום פסוק גן נעול ובתוליך טמירן וגניזן באנפלין פירוש בלשון יוני בית וחדר: אנפק [איין קוואטירל] אנבג אנטל (בבא בתרא נח) אנפקא דחמרא (בגיטין סט) אנפקא אמר ליה אשקייה ואשקיה חמרא מזוגא אנפקא חמרא חייא משמע (בחולין צד) דשולח אדם אמר ליה לישתי מר אנבג אמר ליה מי סאני ליה למר למימר אספרגוס כדאמו' רבנן או אנפק כדאמרי אינשי (בקדושין ע) פירוש כלי מחזיק רביעית: אנפקינון [אייל פון אומצייטיגי איילבירטן]. (מנחות פה) אין מביאים אנפקינון ואם הביא כשר (ובמ"ק ט) ובהגדה דמגלה (ובשבת פ) תניא רבי יהודה אומר אנפקינון שמן זית שלא הביא שליש ולמה סכין בו שמשיר את השע' ומעדן את הבש' ואני למדתי מפי רבי מצליח ז"ל שמשחיר את השער (א"ב פירוש בלשון יוני שמן עשוי מזיתים בעודם פגים): אנפורא [רעכונג]. במדבר פרש' וידבר ה' אל משה ואל אהרן אם מספר למה מפקד אם מפקד למה מספר אלא עשה שני אנפריאות גדולה וקטנה פירוש בלשון יוני חשבון ומספר דבר מה: אנפירא [נייא גפעס]. (ב"מ כא) כל כלי אנפוריא אינו חייב להכריז פירוש בגמרא כלים חדשים שלא שבעתן העין (א"ב פירוש בלשון יוני סחורה והם כלים חדשים): אנפרות [צינז. פראצענט]. אם באנפרות פטור מלעשר (בגיטין מד) (ובחולין קלא) פירוש אנפרות דהזרוע שלקח אנס עכו"ם באונס שלא כדין כדגרסינן (בגיטין נח) בגמ' דלקח מן הסקריקון תנו רבנן הבא מחמת חוב ומחמת אנפרות אין בו משום סיקריקון אמר רב יוסף אין אנפרות בבבל. ובילמדנו ועתה יגדל נא כח ה' ואולם חי אני לגבות שלי לפיכך אני נוטל אנפריות מהן בכל שנה ושנה ואני מאריך להם ואינם כלים (א"ב פירוש בלשון יוני פרי וריוח הקרן וגם מורה על תשלום דבר קבוע משדה ובית או תשלום מס: אנץ [נאגל. דראהט]. תרגום בפסוק דברי חכמים כדרבונות דאנצין לאלפא חוכמת' להציב הדרבן ולאנצא זקת זו גרסת בעל הערוך בערך זקת אבל בנוסחאות כתוב ולאנצבא: אנקא [האלז. געניק]. מסכת שבת פ' תולין דף ק"מ אונקא דאית בה תלתא מיני בשרא פי' צואר ועורף ובלשון ישמעאל עונקא: אנקא [איין אפגרופני מינץ]. בריש גמרא דהזהב בבבא מציעא בדינר אניקא ואניגרא בעל הערוך גרס ניאקא בערך אנגרא ופירש המלה מטבע שנפסל: אנקה [איין בילד] תרגום בפסוק בימים ההם כשבת המלך ולקבלה אנקא דדהבא עיין ערך נקה: אנקטמין [הילצרנר אייזל. שטאלצין]. טהורין ואין יוצאין בהן (בשבת סו) ס"א לוקטמין פירוש בגמר' מאי לוקטמין חמרא דאכפא כמין חמור של עץ חלול הוא ותולה בו מיני צבעונין ומרכיבו על כתיפו ושוחק בפני רבים בשוק וגובין מהן מעות ואין תורת כלי עליו לפיכך טהורין ואין יוצאין בהן בשבת רבא בר פפא אמר קישורי ופירוש מביאין ב' עצים ארוכים דקים ה' אמות ויש מהן כארבע אמות מקום הרגלים ואמה העליונה אגודה עם שוקיו ועומד עליהן למעלה ומהלך בהן ומרקד בהן רבא בר רב הונא משמיה דעולא אמר פרמאי ופירושו חתיכה של בגד שקושרין לזקנים על פיהם למען רירם מפני ששפתותיהן מתרפטות. פ"א חמרא דאכפא גידם שידיו קצוצות עושין לו יד של עץ ונקרא חמרא דאכפא. ירושלמי מהו אנקטמין טהורין אמר רבי אבהו אינוסקטמין חמרא דיידא ואינוס הוא חמור בלשון יון כמו שכתב' למעלה (א"ב פי' בלשון יוני חמור בנוי או עשוי בידים): אונקיא [איין אונץ] (ב"ר פרשת ונח מצא חן אונקיא אחת היתה פירוש בלשון יוני ורומי שם משקל אשר משקלו שני שקלי הקדש או שמנ' דרכמון): אונקיות [איין קרומע האלץ]. בכלים בפרק י"ב טבעת אדם קנה מאזנים של סרוקות טמא מפני אונקיות של בעלי בתים אם יש בו אונקיות טמא פירוש שהאנקיות תלויות בקנה מאזנים ולפיכך כלי קיבול הוא (א"ב פירוש אונקי בלשון יון ויו עקו' וכפוף לתלות בו דבר מה): אנקל [זא ורא ערך שלפני זה]. אנקלי של כתפים טהורה ושל רוכלים טמאה רבי יהודה אמר של רוכלים שלפניו טמאה ושלאחריו טהורה (בכלים בפרק) טבעת פירוש אונקלי של כתפים זו צורתו כשרוצין לסבול על כתפיהן שק גדול שוקעין ראשן בשק ותופשין בידיהן מקצתו שלא יפול השק ושל רוכלים מלשון אבקת רוכל שלפניו טמאה שיש בה בית קיבול והן נוטלין בהן המשאוי ואחד מאחריו ואין בו בית קיבול ולפיכך הוא טהור. אונקלי שבכתלין קובעין אותן בכתלים ותולין בהן כל דבר ואונקלי בלע"ז הוא אנציי"נו וכענין הזה בכלים בפרק הסייף והסכין ובסוף טבול יום הכדומים והאשקלונים שנשברו ואונקלי שלהן קיימת הרי אלו טמאין פי' עץ גדול ארוך ויוצאין בו יחורין אילך ואילך ומנהגם לתלות באותן יחורין בקבוקים מלאים מים באויר כדי שיתקררו ומנהגינו לתלות בו קדירות ויש מפרשים כלי שצורתו כך ומעלין בו הדלי כשנופל בבור או שום כלי וזהו אונקלי והכלים עצמן נקראו כדומין. האשקלונים שהן מאשקלון וכענין זה בפרק ג' דתמיד ובפ"ג דמדות ואונקליות של ברזל קבוע בהן ותרגום והשפתים טפח אחד ועינקלין פשך חד. התשים אגמון באפו אפשר דתשוי אונקלא בנחיריה (א"ב אונקלי ואנקלי ענין אחד להם ופירוש' בלשון יוני ווים כפיפים וחדים): אונקלי [אהלבר ארבל]. (בשבת קיט) בי"ח כלים מקטורן אונקלי ופודנא פירוש בגד דקיק שלובש אדם על בשרו וכן שנינו בסוף מגילה לענין תפילין של יד צפהו זהב ונתנו על בית אונקלי שלו הרי זה דרך החיצון וכן בסנהדרין בפרק אלו הן הנשרפין בגמרא דהגונב את הקסוה שלף שננא והניחה באונקלי ובמ"ק בפרק אלו מגלחין אמר רבא אבל מטייל באונקלי בתוך ביתו ומפרשים שהיא מצנפת כגון מצנפתו של כהן באונקלי בסוף (מנחות ק) במעשה דחוני ושמעי הלבישו באונקלי של אשתו וחגרו בצלצול ומסתברא אונקלי דחוני כאותו די"ח כלים (א"ב פי' בלשון יוני הזרוע מן פרק האמה עד בית השחי ובית אנקלי הוא לבוש הזרוע וכן אנו אומרים בתי ידים בתי רגלים והרגילו חז"ל לומר אנקלי לבד במקום בית אנקלי): אנקלי [דאם מאגן גריבל] (ע"ז כט) בגמ' דמתרפאין אמר רבי יהושע בן לוי מעלין אונקלי בשבת מאי אונקלי אמר רבי אבא אסטומכא דליבא (א"ב אנקלי זה שייך בערך ראשון ועל פי האסטומכא יש סחוס כמו פי חרב וכופף עצמו כלפי האסטומכא ומעלין אותו על ידי רפואה עיין אסטומכא דלבא): אנקלווסיס [בפעהל, אויפ רוף] ירושלמי בבא מציעא פרק השואל את הפרה עד ימלא אנקלווסיס דידיה פירוש בלשון יוני צווי): אנקליטון [רעקורז] (ב"ר פרשת נח) וה' אמר המכסה אני מאברהם אמר רבי יהודה ב"ר סימון בשר ודם תולין לו אנקליטוס מדוכוס לאפרכוס מאפרכוס לאיסטרטוליטוס ואתה בשביל שאין לך מי יתלה לי אנקליטון לא תעשה משפט (א"ב פירוש בלשון יוני קריאת מבית דין תחתון אל עליון ממנו להפוך הגזרה): אנקלימא [פארדאן] דברים רבה פרשת וילך אין אדם יכול ליתן לפניו אנקליטין אין אדם יכול לומר לפניו אנקלימא פירוש בלשון יוני קריעת גזר דין): אנקלימון [פער ברעכן] דברים רבה פרשת ואתחנן בשר ודם עושה לו פטרון שהוא מתקיים עליו והוא נתפס באנקלימון פי' בלשון יוני חטא ועון): אנקלמוס [שטאט שרייבר, סעקרעטער] בב"ב (בגמ' פח) דהמוכר את העיר ר' יהודה אמר סנטר מכור אנקלמוס אינו מכור פי' עבד שהוא סופר לעיר שיודע לכתוב כל שדות העיר וכל חצריה וכל המס וכל המכס: אונקוס [שווערע לאסט] בהגדת ילמדנו בפרשת ויקחו לי תרומה החיות של אש הרקיע שעל ראשם מן המים והן עומדות טעונות כל אותו אינקוס של מים עביו של רקיע מהלך ת"ק שנה ואף הן אונקוס גדול של אש (א"ב פירוש בלשון יוני כובד גדול ועצום): אנש [מענש] אנשי משמר ואנשי בית אב (תענית טו) פירוש כהנים נחלקים לכ"ד חלקים וכן הלוים וכן ישראל ויודעין היו הכהנים והלוים וישראל שבכל משמר ומשמר הגיע זמן המשמר כהניו ולוייו עולין לירושלים וישראל שבאותו משמר שאינן יכולין לעלות לירושלים מתקבצין בעריהן וקורין בענין הקרבנות ובענין מעשה בראשית ובטלין ממלאכה כל אותה שבת וישראל שבמשמר נקראין אנשי משמר בשביל שעומדין בתפלה ומתענין ד' תעניות בשבת כמפורש בגמ' דעל כל משמר ומשמר (תענית כז) אנשי בית אב נקראין אותן שעובדים באותו יום שמגיעין אנשי משמר נקראין אותם שעובדים באותו שבוע ובין אנשי משמר ובין אנשי בית אב אסורין להתענות: אנת [דוא]. בדניאל אנת הוא רישיה כמו אתה בלשוננו: אנתא [שמאלץ טייג] (במנחות עח) בריש גמרא דהתודה היתה באה אנתא דמשחא פירוש אנתא שמן קרוש עגול כמין לחם היינו לחם שמן: אנתיקי [דיא זאכן וואס דיא שיף איז דר מיט בלאדן] ולא את האנתיקי (בב"ב עז) פי' בגמ' עיסקא דבגוה הוא הממון שבתוך הספינה ולשון לעז ממש הוא אנתיקא (א"ב פירוש בלשון יוני כל דבר הנוסף על דבר אחר ואינו מעצם הדבר): אנתרופי [מאן, מענש] (ב"ר י"ט) ויבן ה' אלהים את הצלע ובריש אלה תולדות נח לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת מכאן את למד שנתנה תורה בלשון הקדש וכשם שנתנה בלה"ק כך נברא העולם בלה"ק שמעת מימיך אומר גיני גינייא איתא איתתא אינתרופי אינתרופיאה גברא גברתא אלא איש ואשה למה שהלשון הוא נופל על הלשון הזה. ר' יודן בשם רבי אסי אמר ישמע חכם ויוסף לקח זה משה כשנאמר לו עשה לך שרף לא נתפרש אמר אם אעשה אותו של זהב או של כסף אין הלשון הזה נופל על הלשון הזה אלא הריני עושה אותו של נחשת זה נופל על הלשון הזה נחש נחשת מכאן אתה למד שנתנה תורה בלשון הקדש וכו'. פירוש גיני איש לשון זכר גינייא לשון נקבה בלשון יון קורין לאשה ייניקא אנתרופוס איש בלשון יון ולזכר קורין אנדרו ולכן קורין למי שיש זכרות ונקבות אנדרוגינוס אנדרו זכר גינוס נקבה לנקבה אין קורין אינתרופיאה לזכר אין קורין גיניקא לנקבה קורין איתתא ולזכר קורין גברא לנקבה אין קורין גברתא אלא איש ואשה למה הלשון הזה נופל על הלשון הזה (א"ב פירוש אנתרופוס בלשון יוני איש גיני אשה): אס [היילן. ארצט] אמרי ליה נשי למך לאדם אסיא אסי חיגרתיך כלום פירשת מחוה הרי ק"ל שנה אלא שלא תעמיד זרע (בב"ר כד) ויאמר למך לנשיו. ובהגדת ילמדנו בבהעלותך בפסוק קח את הלוים משה בא להוכיח את ישראל על המילה והם רואין את בנו ערל והם אומרים לו אסיא אסי חיגרתיך אלא מיד בא המלאך לחנקו עד שלקחה צפורה צור ומלה אותו. אסיא רחיקא עינא עויר (בבא קמא) בריש גמרא דהחובל פירוש רופא שבא ממקום רחוק עד שיבא מתעוור העין (א"ב תרגוס וירפא ואסי): אס [נאז לעכר] אקרקפי דאריוא אוסי דגוריתא (שבת סז) (בב"ב עג) ההוא כוורא דסליק עליה טינא אכלה באוסיה ומית יש מפרשים שנכנס לו שרץ קטן שנקרא טינא בנחיריו. (ובחולין סג) בסוף גמרא דאלו טריפות והלכתא קווקאני אסירי מינם ניים כוורא ועיילי באוסייה: אסא [מירטהע דאס הייסט הדס] אסא רדא בריש גמ' דששה דברים בפסחים (ובגיטין סט) פ' הדס רענן ויש אומרים הדס לח ויש אומרים מרודד ורחב (א"ב בנוסחאות גרסינן דרא תרגום תחת הסרפד יעלה הדס וחלוף אורביא יסק אסא): אסא [אלטר] כלבא בעל הערוך גריס אשא עיין שם): אסובי [צורעכט מאכן]. אסובי ינוקא רב נחמן אסר ורב ששת שרי (שבת קכג) גמ' דכל הכלים פירוש כשנפלה ערלת הגרון של תינוק משימה החיה אצבעה בפיו ומסלקת אותה הערלה ופעמים שמקיא התינוק על כן הקשה לו והא אין עושין אפיקטוזין: אסבוה [שלאגן] כופרי. פי' הכוהו במקלות שמכין בהן (כתובות ע): אסדה [איין לייכטר וואגן]. (בזבין ריש פ"ג) הזב והטהור שישבו בספינה או באסדה (ובנגעים בפ' כל הבתים) בית בנוי בספינה או באסדה פירוש עצים מורכבים זע"ז שתי וערב כדכתיב ואני אשים דוברות בים ומפורש עוד בערך סדה (א"ב פי' אסדה בלשון רומי מין עגלה וקרון קל ותלמוד ירושלמי מפורש היא אסדא היא אסכדיה היא רפסודות ופירוש אסכדיה בלשון יוני רפסודות): אסד [קאפף קישן] פטר חמור דקאי אאיסדן בחלומות דרבא בהרואה פירוש כסת שתחת מראשותיו ומפורש עוד בערך סד (א"ב תרגום מראשותיו איסדוהי): אסוט [פרעסר] תרגום סובא וזולל יורש דרוי ואסוט פירוש בלשון יוני גרגרן): אסטבל [שטאל]. (עיין ערך אצטבל): אסטגיות [דאך]. (בכלים בפרק תנור שחצצו) רבי יהודה אומר אסטגיות רבן גמליאל אומר אם יש לה ספיות. פי' אסטגיות כמו גג ולא גג ממש אלא כעין כיפה וי"א כעין קובה פירוש אסטגיות ולזבין ושפיות כולן ענין אחד שהן שפות (א"ב פירוש בלשון יוני גג): אסטגנין [שטערן זעהר]. הסתכלתי באסטגנינות שלי צא מאסטגנינות שלך אין מזל לישראל בסוף (שבת קנו ובסנהדרין נח) בפרק נגמר הדין (נדרים לב) הסתכלתם במזל שלי ואין לי בן אלא אחד על ישמעאל אמר לו אברהם צא מאסטגנינות שלך אין מזל לישראל פי' ענין מזל הן. שמא יטעו אסטגניני פרעה (ברכות ד ובסוטה יב) בגמרא וכן לענין הטובה המה מי מריבה המה שראו אסטגניני פרעה וטעו בגמ' דמי לנו גדול מיוסף אל תקרי הורד אלא הוריד שהוריד אסטגניני פרעה מגדולתן פי' שביישן שלא ידעו לפתור החלום והוא ידע. (ובסוטה לו) בגמ' דששה שבטים אמרו אסטגנינין לפרעה עבד שלקחו רבו בכ' כסף תמשילהו עלינו. (בבתרא פ"ק) איסטגניניות היתה לו לאברהם אבינו בלבו (וביומא כט) שאני אברהם דאסטגנינות גדולה היתה בלבו פי' חכמת המזלות היתה לו והיה יודע לכוון השעות אי נמי זקן ויושב בישיבה היה דאמר מר מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהן כלומר זקנים ויושבין בישיבה ושכינה ביניהן ויש ספרים שכתוב בהן אצטגניני (א"ב תרגום ועצת נפתלים ומלכת אסתגננות): אסטדיה [דער צירקוס דארט וויא עס איז דאס וועטרענען אונ דאס שטיר גפעכט]. אין בונין עמהן בסילקי וגרדון אסטדיה ובימה (ע"ז יו) פי' בית השחוקות נקראת אסטדיה ואסור לבנות עמהן לפי שהן שופכי דמים כמפורש בגמרא שלה. (ובב"ק לט) במשנה שור האסטדין אין חייב מיתה שנא' כי יגח ולא שיגיחוהו פי' שמגדלין אותו לקוביה ומלמדין אותו לנגח ויביאו שוורים אחרים וינגחו עמו המנצח את חבירו לוקח התנאי שביניהם וכיון שילמדוהו ליגח אם הרג אדם אינו חייב מיתה יש ספרים שכתוב בהן אצטדנין (א"ב פי' בלשון רומי מקומות מוכנים בנוים בהוצאה גדולה לרוץ אנשים ובהמות ולהתאבק שם בעלי זרוע לשמח העם ובעוד יום זה מכניסים שם פרים ומשסים בהם ופעמים הרבה מנגחים האנשים והורגים אותם): אסטווה [אגמויארט זומר הייזל מיט אפעני ווענט] (פסחים יא) על גג האסטווה אסטווה שבמרחץ (בנדה נט) האסטוונית רשות היחיד לשבת (בטהרות בפרק ו משנה י) אבל ים ובקע' והאסטוונית והכרמלית (בריש שבת דף ו) אסטווה שלפני עמודים. האסטוונית אין בה משום מדור גוים בסוף אהלות. פירוש אסטוונית דאהלות דומה לבקעה כאותה ששנינו. אבל הים והבקעה והאסטוונית והכרמלית אינן לא רשות היחיד ולא רשות הרבים (א"ב פי' בלשון יוני בנין כמו אהל מפולש מצדיו בנוי לטייל ולמחסה מזרם ושרב עיין ערך סטיו): אסטווה [גאלעריע פאר דעם הויז] ועל גבי אסטיוה (עירובין עז) אלא מעתה בנה אסטווה בי"ט דלא קא עביד אוהלא הכי נמי דשרי ביו"ט (ביצה לב) בגמ' דאין מקיפין. רב שרי למבני ארקפתא ולמבני אסטיוא (מועד קטן י) דמסגי אאינטבי (פסחים סה) דעבוד מעשה אסטווה (ביומא לה) בריש גמרא דהוציאו לו. היכי אזלי דמסגי אאסטבי בגמ' דכל הפסולין (בזבחים לה) פי' אסטווא שלפני עמודים מקום נר כאמה וגבוה כד' כה' טפחין ומניחין עליה פרגמטיא וכן עושים בפני כל החנויות והוא סטיו והוא אקרביטא ופעמים עושין אותה לישיבת ב"א. פי' דעבוד מעשה אסטווה כולן עומדין בשורה כאסטווה זה מושיט לזה וזה מושיט לזה וי"ס שכתוב בהן אצטוה (א"ב תרגום והנה המלך עומד על העמוד על אסטונא): אסטטיבה [שטאציאן פאר דעם מיליטער]. ב"ר פרשת ויכולו השמים בשר ודם בשעה שהוא עושה אסטאטיבה אינו נותן דונטיבה פי' בלשון רומי בנינים מוכנים לאנשי המלחמה בזמן שהם שוקטים ופי' דונטיבה בלשון רומי מתנות: אסטיוט [שרעק, ציטרניש]: (נדרים מא) מטא תותירא אסטיוט שריא פי' תותירא גשר אסטיוט לשון הסיט ולשון לע"ז אסיי"טרי פירוש פחד ונבהל: אסטטיון [שטאנד, בשטאנד] ב"ר פ' ויתן לך השולמית אומה שהיא משלמת אסטטיונו של עולם הן הן בעולם הזה והן הן בעולם הבא פי' משלמת עמידתו של עולם כלומר שהן קיימין בעולם הזה ולעול' הבא ובנשון לע"ז הוא אסתצי"או (א"ב וכן בלשון רומי): אסטכטין [פיינר בוימל]. ויקרא רבה פ' ואם הכהן המשיח יחטא וראשית שמנים ימשחו זה שמן אסטכטון פי' בלשון יוני שמן המור: אסטכיון [טייער קלייד]. ב"ר פי' והנחש היה ערום ויעשו להם חגורות חגור חגורי חגורות אסטכיון גליונים סדינים כשם שעושים לאיש כן עושין לאשה צלצולין קילוסין סבכין: אסטולי [איין גשריבינר בפעל, שוץ בריף]. (ב"ר פ' עה) בסמוך וישלח יעקב בשעה ששלח דוד את יואב לארם נהרים ולארם צובה פגע באדומיי' בקש לזנבן הוציאו לו אסטליאו' שלהן רב לכם סוב את ההר הזה פגע במואבים בקש לזנבן הוציאו אסטליות שלהן אל תגר את מואב. ובהגדת ילמדנו בפסקא רב לכם כתוב כל זה הענין ופ' בצר לך ועשה אסטולי וכתוב עליה אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים ויש ספרים שכתוב בהן אפסטולי והוא העיקר ולשון לע"ז קורין לכתבים אפיש"טולי (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מצבת אבן נצבת לעדה וכתובים בה דברי ברית שלום או צווי המלך או ד"א וגרסא זאת יותר נכונה מגרסת אפיסטולי): אסטלית [לאנג קלייד]. (יומא סח) ואם לא באסטלית לבן משלו (בגיטין עד) אמר רשב"ג מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שתתני לי אסטליתי ואבדה אסטליתו. אסטלא דמילתא (בסנהדרין מד) דנגמר הדין וארא בשלל אדרת שנער רב אסי אמר אסטלא דמילתא. כל ישראל ראויין לאותה איסטלא (בשבת קכה) בגמ' דולא את הלוף במפנין. יש ספרים שכתוב בהן אצטלא תרגום ירושלמי שמלה ויקח שם ויפת את השמלה ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה אדרת שנער תרגום אצטלי בבלאה (א"ב פי' בלשון רומי ויוני מין לבוש ובפרט מין מיוחד לנשים ונעתק ללבוש אנשים): אסטמה [שטאהל]. שינה בעמוד השחר כאסטמה לפרזלא (ברכות סד) פי' אסטמא הוא דבר שבו מצפין את פי הקרדומות ומר ופסל כדי שיהא חד וחזק ובלע"ז שמו אצ"רו ולפי ששינת שחרית נעימה מאד כללוה עם דברים שמוציאין את האדם מן העולם ודאי דרך ארץ שלא ללמד אדם את עצמו בכך אבל בעמוד השחר מותר. זה פי' רב האי גאון ואותו הנשבר מהרה בלשון לע"ז אצ"רו ובלשון יון קורין אותו איצטוממא וי"א ל' מקרא נקרא ברזל עשת וי"ס שכתב בהן כאצטמא ויש שכתוב בהם כצטמא בלא א': אסטמא [אהויב וואס דרינן זענן איינגפאסט פערל אונ דיאמאנטן אונ דיא ווייבר טראגן עס אויף דעם קאפף, אשטערין טיכל] ג' דברים נאמרו באסטמא אין בהן משום כלאים דלא אריג הוא אלא נעשית מצמר ופשתים ואינה מטמא בנגעים דלא שתי וערב הוא ואין יוצאין בה בשבת כיון דלא אגידא בה חיישינן דלמא נפלה ואתי לאתויי ופירוש אסטמא מין תכשיט לא של כסף ולא של זהב הוא אלא של מיני צבעונים ואבנים טובות ומרגליות קבועות בה ומטילה אותה על ראשה (שבת כז) ויש ספרים שכתוב בהן אצטמא (א"ב כן נקרא תכשיט של ראש בלשון יוני): אסטומכא [מאגן] דלבא. (ע"ז כט) בגמרא דמתרפאין. ובגמרא (בחולין נ) באלו טרפות איזהו כרס הפנימית איסטומכא דכרס בלע"ז אסטומ"כו. ובתי הנפש תרגום עקילס אסטומכיא דבר שניתן על בית הנפש (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי פי הכרס לבדו ונעתקה מלה זו לפעמים לכל הכרס ויען כי הרופאים הקדמונים היו קוראים לפי הכרס לב כי בחליו יפוג ויתעלף הלב אמרו חכמינו לפי הכרס אסטומכא דלבא וכן אמרו חולשא דלבא ויוקרא דלבא לחלישות ולכבדות פי הכרס): אסטממיתיה [זיגל רינג]. (בשבת סז) בשם מורינו ומוריפא ואסטממתיה נראים הדברים ענין חותם כמו האי סיטומתא דקניא: אסטניס [קרענקליך. איידל מאן, פרצערטלט]. תרגום מאנה לנגע נפשי סריבת למקרב נפשי הינון עבדין אסטניס כמו אסתנים. עיין שם): אסטס [אינדיך וואס עס פארבט בלאה]. וקוצה בשביעית (ובשבת סח) (ושם צ) (בב"ק קא) בגמ' דנתן צמר (פסחים כו) בגמ' דששה דברים ויש ספרים שכתוב בהן סטיס פי' איסטיס אינדקו ובלשון ערבי ני"ל ובלשון ארמי מוריקא. פ"א הוא ורד של קורטמים ולו שם אחר בלשון הקדש חלות חריע ובלשון ארמי מוריקא ובלשון ערבי עצפו"ר וצובעין בו בגד פשתן ובגד צמר גפנא לכלות בבית חופתן (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי מין עשב של צבעים כמו שפירש בעל הערוך בפי' ראשון כי פי' אחרון משגה הוא): איסטיס [זיץ]. שמות רבה פרשת החדש הזה לכם ואחר כך התקין מרכבותיו עננים ואח"כ האיסטיס שלו על סערה פי' בלשון יוני מושב: אסטיסיס [שטרייטיגקייט, אויפרוהר], רבי יהודה אומר (מכות ה) פי' בתשובות אסטיסיס היא זו קובסיתית היא זו הללו עדים שמזימין את העדים שהעידו בהורג זה עשו עצה ועמדו באיסטויא שכל מי שיבא ויעיד בהורג זה הן מזימין אתו והקשו את לבם לעשות דבר זה ורבינו חננאל פי' לא נכון הוא זה (א"ב פי' בלשון יוני מחלוקת ערעור קטטה ומהומה והנשים אסטסיאנות הומיות וסוררות ואין אנו צריכין לגרסת רב אלפס שגורס אסטטית: אסטסיאנות [אקריגערין] בבראשית רבה ושרי אשת אברם רבי יהושע בר נחמני אמר אף אתטסיאנית' ודברנית ובהגדת ילמדנו בפסוק ותצא דינה ובפרש' ותדבר מרים ויש ספרים שכתוב בהן סטיסאנות: אסטפניני [פאסטערנאק]. לעולם והקפלוטות מן עצרת ועד חנוכה בפרק שני בדמאי ירושלמי (א"ב בלשון יוני אסטפני מין עשב וריחו נודף חם ויבש במעלה שלישית והוא מתבלין של קדרה): איסטרוביל [מיהל שטיין]. מכר את האיסטרוביל אבל לא את הקלת (ב"ב סה ושם כ') בגמ' דמרחיקין ושל חמור ג' מן האיסטרוביל שהן ארבעה מן הקלת. (כתובות סט) אגבייה עישור נכסי מאיסטרובילי דריחיא. (ב"ב סה) (ושם קמה) בסדר טהרות בזבין בפרק אמר רבי יהושע על הים ועל האיסטרוביל ובב"ר (פ' כט) ויאמר ה' אמחה את האדם אפילו אסטרוביל של רחים נמחה ובריש אלה תולדות נח (פ' לא) פירוש איסטרוביל יש מי שאומר ריחים התחתונה הקבועה בקרקע ויש מי שאומר אמת הריחים והוא מקום בית קיבול (א"ב פירוש בלשון יוני אבן הדורכת או טוחנת בגת או ברחים): אסטרובל [אפרוכט וואס איז זייער גוט צו עסן]. (בע"ז יג) אלו דברים אסור למכור לעכו"ם אסטרובלין ובנות שוח פי' בגמרא פירי דארזא. ובילמדנו בריש כי תשא בטנך ערימת חטים אמר רבי אידי והלא ערימת של אסטרובילין יפה משל חטין וכאן הוא אומר ערימת חטים א"ל אין העולם מתקיים על האיסטרבילון בלא חיטים לכך נאמר ערמת חיטים ויש ספרים שכתוב בהן אצטרוביל (א"ב פי' בלשון יוני מין פרי ארז הנאכל ויש בו גרעינין הרבה נתונים אחד אחד במדור שלו בתוך קליפה קשה וגדולה מרמון): אסטרטיא [מיליטער]. קדושין עו) במשנה אף מי שהיה מוכתב באסטרטיא של מלך פי' בגמ' מאי אסטרטיא של מלך אמר רב יהודה אמר שמואל חיילות של בית דוד וכו' ובמגלת איכה יעיב באפו אל תכתבהו באסטרטי' שלך (א"ב פי' בלשון יוני צבא ואסטרטיוט איש מלחמה וחז"ל בקצור קראוהו סרדיוטא אסטריגוס וגם אסטרטיליטיס שר צבא תרגום אחשדרפני המלך אסטרטילוסי מלכא): אסטרט [שטראז]. לכל שבט ושבט בתרגום ירושלמי דואלה הדברים ובהגדת ילמדנו בויסע משם אברהם כיון שחרבה סדום בטלה אותה האסטרטה פי' דרך בל' יון אסטרטא וכן בלעז וכן פירוש סרטיא ופלטיא (א"ב תרגום דרך המלך באסטרטיא דמלכא: אסטרטיגי [יענראל מיניסטר]. (בב"ב קמ"ג) ההוא דמי כלילא דשרו בי מלכא אאבולי ואסטרטיגי פי' אבולי ואסטרטיגי עשירים ושרים כדגרסינן במרדכי והמן זה בא בפרוסבולי וזה בא בכרוסבוטי. בב"ר ויקרא אלהים לאור יום רבי יוחנן וריש לקיש ויבדל הבדלה ממש למלך שהיו לו ב' אסטרטיגין אחד שליט ביום ואחד שליט בלילה תרגום נציב פלשתים אסטרטוגי פלשתאי וישם דוד נציבים אסטרטיגין: איסטרטיגוס [פעלדמארשאל. קריגסמיניסטר]. בילמדנו והכהן הגדול מאחיו לאסטרטיגוס גבור שבקשו למנותו על אסטרטיא. ובולקחתם לכם והלך אותו אסטריוט ערום. ובסוף שור או כשב למלך בשר ודם שהיה הולך במדבר הוא ואיסטרטילוס שלו עמו. (ובב"ר פ' מח) ק"ב איפרכין וק"ב איסטרטליטין. ובויקרא רבה בזאת תהיה תורת המצורע איפרכוס רואה אותי ונוטל אותי איסטרטילוס רואה אותי ונוטל אותי פי' אלו כמו איסטרטיג וכן זה שבילמדנו בואלה המשפטים אמר לו אונקלוס נתת לאסטרטולוס אנונה אלא אם נטל זיינו שלו: אסטרוליג [שטערן זעהער] בריש (ב"ר פ' פו) ויהי בעת ההיא ובפרשת (פר' פח) ותשא אשת אדוניו ווסתן של אומות העולם כיון שהיה אחד מהן לוקח לו עבד הולך אצל אסטרולוגוס ואמר לו סימנא טבא נפשא טבא. ובילמדנו בפסק' כי מראש צורים אראנו למלך שלא היה לו בן וראה באסטרולוגיא' שהוא עתיד להוליד פי' חוזים בכוכבים וכן בלשון יוני: אסטרופומטא [אנגל פון דער טיהר]. (בב"ר) פ' ויתן לך ויהי אך יצוא יצא יעקב וכו' רבנן אמרי אסטרופומטא הדלתות היו נכפלות לאחוריהן עמד לו יעקב אחר הדלת עד שנכנס עשו ויצא לו הה"ד אך יצוא יצא יעקב אך יוצא אינו אומר אלא אך יצוא יצא נראה יוצא ואינו יוצא. פי' אסטרופומטא הוא כענין אצטרבאמוטא שבמדות פירוש פתחים של היכל רבי יהודה אומר בתוך הפתח היו הדלתות עומדות וכמין אצטרבמוטא היו נכפלות לאחוריהן אלו ב' אמות ומחצה ואלו ב' אומות ומחצה ובספר אחר מצאתי זה של מדות אסטרופוטמט' ובלשון יון קורין למהופך אסטרפו: אסי [דאקטר. ארצט] (פסחים קיג) בגמ' דאפילו מן התמחוי אמר ליה לרב אסי לא תדור במתא דרישא אסי פירוש אל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים כמוך למה שתלמידי חכמים אין להם אימת ממשלה ומקום שהוא מנהיגו אפילו שועלים פורצים בו כי ההיא דאמר רב תחת עכו"ם ולא תחת חבר תחת חבר ולא תחת תלמידי חכמים וכי ההיא דתנו רבנן שבעה דברים צוה ר' עקיבא את בנו ואחד מהן אל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים: אסיא [אזיען]. אבוך ברח לאסיא ואת ברח ללודקיא (במציעא פד). (ב"ר פ' מח) אחר הדברים האלה היה דבר ה' דרמסקוס אסיא ואספמי' תרגום ירושלמי אשכנז אסיא: אסיא [פעלד. גרונדשטיק]. בב"ר וה' אמר המכסה אני מאברהם למלך שנתן אסיא לאוהבו אחר זמן ביקש המלך לקוץ מתוכה ה' אילני סרק. ובריש ויקרא רבה טוב מלא כף נחת רעותיה מתקרי מרי אסיא. ובסוף ויקרא רבה וכי ימוך אחיך רבי טרפון יהב ליה לרבי עקיבא שיתא קונטרין דכסף ואמר ליה זבין לי אסוונן דאינון לען באורייתא ואנן מתפרנסין מנהון. ובילמדנו בכי תבאו בשלח לך אנשים כל מלך שלא היה לו אסיא בארץ ישראל לא היה יפה כלום. במגילת איכה באיכה יעיב בגין דשמעינן עלך דאת בעי מיזבנא אוסיא דידך פי' אוסיא שדה בל' יוני: אסכדיה [שיף] ירושלמי דברכות פ' תפלת השחר הוא אסדא הוא אסכדיה הוא רפסודות מלה יונית הוא ופירוש' רפסודות: אסכלה [לייטר, טרעפ]. (בב"ב עג) ת"ר המוכר את הספינה מכר את האסכלה פי' אסכלה כבש כדתנן עשה עכו"ם כבש לירד בו והוא עץ ארוך וחקוק בו חבקי' מקום נתינת פרסת הרגל ומושיטין אותו מן הספינה ליבשה ויורדין ועולין עליו ובלע"ז אסקל"ה אין צולין את הפסח לא בשפוד ולא באסכלה במשנת (פסחים עד) השפוד והאסכלה מלבנן באור במשנה בסוף (עבודה זרה ע"ה) פי' אסכלה בלעז גרדי"לא וגם זו עשויה כמין מעלות (א"ב פי' בלשון רומי סולם וכל כלי אשר לו שלבים כמו כלי מיוחד לצלות עליו מיני מאכל): אסכולא [שולע וויא דיא קינדר לערנן] בפסיקא דבחדש השלישי אמר רבי לוי לבן מלכים שעמד מחליו אמר פדגוגו ילך לאסכולי אמר המלך עדיין לא בא זיוו של בני מחליו והוא הולך לאסכולי וכו'. ובילמדנו באספה לי משל למלך שהיה לו בן ועשה לו פדגוג והיה אותו הפדגוג מוליכו לאסכולי פי' כנסת שמלמדין בה הנערים קורין אותה בלע"ז אשק"ונא (א"ב כן בלשון יוני ורומי ובמדרש שיר השירים פסקא אמרתי אעלה בתמר דתברי' אסכולסטיקי פי' בלשון יוני ורומי למדניים עיין ערך אסקולסטיקא): אסכימא [געשטאלט]. תרגום שית זונה באסכימא דזנותא פי' בלשון יוני צורה ותהוי: אסכרה [האלז אנצינדונג]. (ברכות ח) אכסדרה דמיא כחיזרא אגבבא דעמרא דלאחורי נשרא פירו' מין חולי הגרון המחנק ואולי מלה זאת נגזרה מלשון יסכר פי דוברי שקר או עיקרה לשון יוני ופירושה עפוש נולד בוושט ובפה ובהדיא גרסינן במסכת שבת פרק במה מדליקין מכה זו מתחלת בבני מעים וגומרה בפה עיין ערך סרנקי: אסכופה [שוועל] (בשבת צא) במשנה קופה שהוא מלאה פירות ונתונה על האסקופה החיצונה. (בפסחים צג) במשנה לפיכך נקוד על ה' דרחוקה לומר לך לא מפני שהיא רחוקה ודאי אלא מאסקופת העזרה ולחוץ. (ובאהלות בפ' ארובה היתה נתונה בצד האסקופה) (בשבת יד) אסכופה משמשת שתי רשייות פי' אסכופה מפתן: אסל [קלאץ]. בכלים בפרק כל כלי בעלי בתים האסל שיש בה בית קיבול מעות. ובפרה פרק חמשה שמילאו הממלא לו ולחטאת ממלא את שלו תחילה וקושרו באסל פי' אסל מוט וישאוהו במוט מתרגמינן באסלא (א"ב פירוש בלשון רומי נסר עב וקצר כמו מוט): אסלא [נאכט שטוהל] בכלים האסלא טמאה מדרס וטמא מת כסא טרסקל ואסלא (שבת קלח) עור האסלא וחלל שלו (ערובין י') בגמרא הרחב מעשר אמות. פירות אסלא דשבת הגוד והמשמרת כילה וכסא גלין לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור כלומר איסורא דרבנן. משמרת וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת ביום טוב והוא מסננת יין. גוד הוא חמת מים (סוכה מח) משכיה דההוא גברא דעבדינן ליה גודא ומלינא ביה מיא והולכי דרכים נועצין ארבעה יתידות בקרקע וקושרין חמת זה בחוטין עבים ותולין אותו באלו היתידות להצטנן מימיו. כילה שיש בגגה טפח. כסא גלין הוא של חוליות טוענין עליו קרשים ויושבין עליו כשעומדין פורקין עליו. מטה הוא מטה גיליתא והכרעים שמחזירין רפויין הן לפיכך היא מותרת כדאמרן אם היה רפוי מותר ולגובה היא עשויה ויש מי שאומר מטה שהיא עשויה במסמרים והיא זקופה ומרכינ' לישן עליה הואיל ולגובה עשויה אינה חשובה כאהל וכן כסא לישב בו וזה שאמר גורר אדם מטה כסא וספסל שלשתן טעם אחד הן. טרסקל הוא קערה פשוטה כגון שלחן קטן וכדתניא ר' יוסי ב"ר יהודה אומר נעץ קנה ברשות הרבים והניח בראשו טרסקל וזרק ונח על גביו גם זה לגובה עשוי לאכול בו ולתת בו חפצים. פי' אסלא הוא ספסל של ברזל דתנן האסלא טמאה טמא מת פרשה היא טמאה מדרס והברזל טמא מת וספסל זה של ברזל ועליו עור נטוי לישב עליו דתנן עור האסלא וחלל שלו מצטרפין לטפח ואמ' בתחילת (עירובין י) מאי עור אסלא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן עור כסא של בית הכסא והוא שאמרנו ספסל של ברזל נטוי עליו עור נקוב באמצע כשיעור סיט הן חסר הן יתר ויושב עליו אדם ותחתיו גרף כדי לקבל בו הרעי לפיכך נקרא עור כסא של בית הכסא אלו כולן מותרין לנטותן לכתחילה. פי' אחד שפירש ר' ניסים בערובין בעור האסלא תנן התם עור האסלא וחלל שלו מצטרפים לטפח פי' כדי לעשות אהל לטומאה לא אשכחן במתני' כלל אלא בתוס' דכלים בפרק י"ו מאי עור האסלא אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן עור של בית הכסא וכך שמענו כי בארץ יין יש להן כסא של ברזל ועושין לו שתי רצועות רחבות אחד מצד זה ואחד מצד זה כדי לתפוש הרגלים של ברזל שלא יפלו ויהיו מוכנים לישב ולעשות צרכיו לישב עליהן לפיכך עושין אותן כאצבעים או פחות מכן ונשאר בין שתי הרצועות שהוא אמצע הכסא מגולה ועושין עור גדול שהוא מכסה את כולו ותופרין אותו ברגל אחד של כסא ופורשין אותו על הכסא ונראה ככסא שהוא מלא ומכוסה בעור וכשרוצה לישב עליו לעשות צרכיו מגלה העור באמצע ומחזירו לרגל שתפור בו ונשארו שתי רצועות בלבד ואמצע הכסא פתוח ופנה לשם וכשהוא נפנה מחזיר העור ומכסהו ובלשון יון קורין אותו סילא ויש ספרים כתוב בהן הסלא טמאה ובלע"ז קורין לכל כסא סי"לא: אסל [פעראבשייען] ותוכחת נאץ לבי תרגומו אסלא לבי. ושבע תועבות נפשו תרגום ובשבע אסלית נפשיה מוסר ה' בני אל תמאס מרדותי דאלהא ברי לא תסני: אסלטין [וואלד]. ירושלמי דברכות פרק אין עומדין רבי ינאי ורבי יונתן הוו מטיילין באסלטין פי' סלטון בלשון רומי יער של עצים: אסמיטא [שמאלער וועג]. ירושלמי ברכות פ' מי שמתו הוה אתי' באיסמיטא עיין ערך סמיטא אשר פירושה בלשון רומי שביל צר: אסמכתא [ער שטעלט אוף זיך אונ האפט דאס ער ווירד עס זיכר אויספיהרן]. (ב"ב קסח) בגמרא דמי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו במאי קא מיפלגי רבי יהודה סבר אסמכתא לא קניא ורבי יוסי סבר אסמכתא קניא ואסיקנא והלכתא אסמכתא לא קניא מאי טעמא שסומך בדעתו שיכול לפורעו עד הזמן ולא גמר להקנותו ואעפ"כ אי קנו מיניה בבית דין חשוב בדלא אנוס קניא דהכי גרסינן (נדרים כז) בגמ' דנדרי אונסין והתנן מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו וכו' עד דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב אין הלכה כרבי יוסי דאמר אסמכתא קניא והלכתא אסמכתא קניא והוא דלא אניס והוא דקנו מיניה בבית דין חשוב: אסימון [אשטיקל זילבר אדר גאלד] בפרק קמא דמעשר שני אין מחללין מעשר שני על אסימון (במציעא נד) אסימון קונה את המטבע (ובברכות מט) בגמרא דמערבין בדמאי (עירובין לא) פי' אסימון כסף שאין עליו צורה מלשון סומא שאין לו עינים ובלשון יון קורין לכסף ולכלי כסף אסימי (א"ב פירוש בלשון יוני דבר שאין בו סימן וכסף או זהב אשר עדין חסר צורת המטבע ומלת אשמאי מענין זה עיין ערך אשמאי): אסמן [זא וויא ערך שלפני זה] (תרגום יאתיו חשמנים ייתו בנוי דחם אסמנא דמצרים): אסנא [דארן] (תרגום מתוך הסנה מגו אסנא): אסנא [קערנר פון אדרן] (בע"ז כח) בגמרא דמתרפאין ניתי קשייתא דאסנא ונינח פיקא להדי פיקא פי' גרעיני של דקל ושמו אסרי: אסנתא [מערזר] מכי רמו שערי באסינתא (בכתובות ח ע"ז ח) בגמרא דואלו הן אידיהן פי' מעת שנותנין שעורין במכתשת לפצלן לאכול בשמחת חתן. פי' אחר משעה שמתחילין לשרות שעורין באותו הכלי נקרא אסינתא לעשות שכר לצורך סעודת חתן איכא דאמרי כשרוצין לעשות חופה נותנין שעורין בעציצין עד שיצמחו ומוציאין אותו לפניהם כלומר כשם שצמחו אלו כך יפרו חתן וכלה: אסיסנא [סענעס בלעטר] יבישתא בגיטין ברפואות דמי שאחזו (א"ב אם פירושו סנה יש לגרוס אאסנ' יבשתא ואם הערך הוא סיסנא פירושו כמו סוסין וערך זה לא יתכן): אסף [פינדל קינד]. בקידושין בפרק עשרה יוחסין בריש משנת נתיני שתוקי ואסופי אסופי כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא את אביו ולא את אמו: אספוגית [אשיטר קיכל] (דף מח בשבת בפ' המוציא) כן בגמרא דהמוציא חבל פירוש דבר קטן כדכתיב ורקיקי מצות ומתרגמי' אספוגין פטירין ושיעורן כסלע) (א"ב כל דבר קל מלא חורים ונקמט אם ידחק ביד נאמר אספוג על שם האספוג הגדל בים מהקצף הנקפה וכן שמו בלשון ישמעאל ואספונג בלשון יוני ורומי: אספדיכא [קוועק זילבר, אפארב וואס דיא ווייבר פארבן דאס גזיכט]. ומתרכא (דף סט) בגיטין ברפואות דמי שאחזו פי' כסף חי. פי' אחר מטיפולי נשים (א"ב פי' בלשון ישמעאל מין טפול הנשים ורפואה עשויה מעופרת נתוך בחומץ ונהפך לעפר לבן): אספטי [שווערד] (בפסיק' דויהי בשלח פרעה רבי נחמיה אמר במקל שהכו מצרים את ישראל בו לקו באספטי שהכו מצריים את ישראל בה לקו שנא' בסאסאה בסאה סאה פי' חרב קורין בלע"ז איספט'). (א"ב אספטי ואספתי מלה אחת פירושה בלשון יוני חרב וכלי רופאים ומבשלים ואורגים להפוך ולדחק מלאכתם מדרש שיר השירים פסקא אחזו לנו שועלים משל למדינה שמגדלת אספתרין למלך פירוש אנשים מלומדי חרב): אספטיה [גאסט הויז]: בבראשית רבה אחר הדברים האלה אמר רבי יודן גירות עבדות עינוי בארץ לא להם לת' שנה לאספטיה שלהן פי' אספטיה שם עיר (א"ב פי' בלשון רומי גרות והמלה היא כמו אושפיזא שענינה מנון גר ובמדרש שיר השירים פסקא עד שיפוח היום גריס לאוספיטליה והענין אחד): אספליא [זיכרהייט] (דברים רבה פ' כי תבא א"ר יהודה בר סימא אמן הזה יש בו שלשה אספליות שבועה וקבלה ואמונה לא ידעתי פירוש המלה אולי אסכלאות גרסינן ופירושה בלשון יוני דקדוקים ופירושים: אספלידא [הייל, קעלר]. (ב"ב ז) בגמ' דסמך כותל אחר הנהו בי תרי דפלגו בהדי הדדי חד מטייה אספלידא וחד מטייה תרביצא פי' אספלידא מערה פירוש אחר אכסדר'. פירוש תרביצא חצר. מפני שאול במערה תרגומו מן קדם שאול באספלידא (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מערה): אספלנית [פלאסטר]. (בכלים פ' כח) שלש על שלש העושה אספלנית בין בבגד בין בעור טמאה (שבת יח) רטיה שעושין מן חלב ודונג כדאמר אביי אמרה לי אם איספלנית' דכולהו כאיבי שב מיני תרבא וחדא קירא ומנהג אלו להנתן על מטלית של בגד ואח"כ ממרחין אותו על המכה (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מזור נפשט על בגד צר וארוך כמו צורת טחול אשר שמו אספלנין בל' יוני ותרגום בקצת ספרים בפידו להן שוע ישוו להון אספלניתא): אספמיא [דאס לאנד שפאניא]. ובגלות ירושלם אשר בספרד תרגום וגלות ירושלם די באספמיא. (ב"ר פ' מח) אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם דרמסקוס אסיא ואספמיא (א"ב מחוז מערבי נקרא אספניא וספרד בו ישבו כסאות ליהודים והם היו שרים ויועצי ארץ עד כי באף ובחמה נסחנו משם: אספנדמון [צעדר בוים]. בהגדת ילמדנו בויקחו לי תרומה ברוש אלטין תדהר אספונ"דמון (א"ב פי' בלשון יוני מין ארז): אספנן [פון דאס לאנד שפאניא]. (שבת קמה) חוץ מן המליח הישן וקוליס האספנין. (מכשירין פרק ו') רבי יהודה אומר חתיכת אלתית ודג המצרי הבא בקופה וקוליס האספנין הרי אלו בחזקת טהרה (שבת לט) ובריש גמרא די"ט שחל להיות בשבת פי' קוליס האספנין דג שבמקומות האספניא ושמו בלשון ערבי אלשבו"ט ובלשון הקדש שיבוט' ובלשון רבנן כופיא כדאמר מררתא דכופיא וי"א שהוא טוני"נא: אספניק [איין גארטל]. עשרה כסף וחגורה אחת תרגומו ואספינקי חדא והוא חגור חדשה: אספסתא [הייא]. כרפת בקר דמיא בגמרא דבאמת (בב"ב כ) אכלה תלתא פירי בתלתא ירחי (ב"ב כ"ח) כגון אספסתא פי' אספסתא מאכל בהמה ובלעז פריי"נא. וכן תרגום אם יגעה שור על בלילו יגעה תורא על אספסתיה: אספקא [שאהל. בעכר). (גיטין יד) רבי אחי ברבי יאשיה הוה ליה אוספקא דכספא בנהרדעא פירוש צלוחית של כסף ותרגום ירושלמי צנצנת איספקא: אספקלטור [אויף זעהר. אינשפעקטאר]. ויש ספרים שכתוב בהן ספיקלטור ומפורש בערך סמך (א"ב תרגום בפסוק ויהי כראות המלך וקמו אספקלטורי דמלכא): אספקלריא [שפיגל]. יש ספרים שכתוב בהן ספקלריא והוא בערך סמך (א"ב תרגום זהב וזכוכית דהבא ואספקלריא): אספיקיסין [דער גרעסטער]. מדרש אסתר ממוכן זה היה האיספקיסין שבכולם פי' בלשון רומי נכבד וחשוב: אספר [רעגימענט]. (סנהדרין קו) וצים מיד כתים מאי צים אמר רב ליבין אספר פירוש אותו מלכות צים נקרא ליבין אספר ובתשובות פי' לא כך הוא אלא ליגון אספר מחנ' של רומיי' שבאין עד אשור והורגין מכאן ואילך משעבדין (א"ב פירוש בלשון יוני מספר ידוע מאנשי מלחמה של רומיים ובלשון רומי לגיון והענין אחד במלות כפולות כמו פיילי פוטירין): אספר [סאפיר]. תרגום על פסוק ידיו גלילי זהב נפתלי חקיק על אספור פי' ספיר: אספרגוס [שפארגל גווייקט אין וויין]. (נדרים נג) מן הכרוב מותר באספרגוס. מן האספרגוס מותר בכרוב. ובגמ' דלא יפחתו לו (פסחים קי) אספרגוס מצטרף ואמרי לה אין מצטרף (ובברכות נא) תנו רבנן עשרה דברים נאמרו באספרגוס אין שותין אותו מזוג וכו' פירוש רב האי גאון ז"ל אספרגוס גופו ממיני כרוב והיו שורין אותו ביין וקורין אותו אספרגוס ובלשון יון אספרגוס יין של בקר כלומר ששותהו בבקר. ואמר הגאון הני מילי דאמירן ביה משום סכנת מזיקין דהוה נהיגי ביה והשתא לא נפישי כי ההוא עידנא ושאלו בשאילתות אספרגוס שאמרו חכמים סומכו במינו והתניא סומכו בפת ומשני הא בדחמרא הא בדשיכרא הי מינייהו בדחמר' הי מינייהו בדשיכרא רק אחריו לוקה והתניא לא רק אחריו לוקה הי מינייהו בעי רקיקה אספרגוס של יין סומכו במינו ביין ושל שכר סומכו בפת אספרגוס של יין רק אחריו לוקה ושל שכר לא רק אחריו לוקה (א"ב פי בלשון רומי משקה מעורב עם רפואה טחונה עד אשר דקה כעפר): אספרגלין [שפארגל]. ירושלמי בריש כלאים פרישין אמר ר' יוסי אספרגילין פי' בלשון ישמעאל חבושין אך אני אומר שפרישין פרי הנקרא כן בלשון רומי ואיני כחולק על דברי תנא שאין אנו כדאים ללחוך עפר רגליו אך יש שמית של פירות שהוחלפו ענינם ופירושם ואולי אספרגילין בזמן ר' יוסי שם פרי הנקרא בלשון רומי פריש עי' ערך פריש: אספרווה [מיליטער]. דידיה בשלישי אתי (כתובות ג) פי' המשואות שלו עם הפקיד שלו מקדים לפניו יום אחד: אספרטן [שניר. שטריק]. בויקרא רבה פרשת זאת תהיה תורת רפאינו ה' ונרפא אשה זו טווה מעה אחת דקה ומעה אחת עבה אלו לניבין ולעינות ואלו לאספרטין ( א"ב פי' בלשון רומי חבל ומיתר): אספרי [אקליני מינץ]. (במעשר שני פ"ב) רבי טרפון אומר ד' אספרי כסף (עדיות ט) פי' הכסף נחלק לח' חלקים ד' חלקים נקראו אספרי ורב האי אמר אצפרי גורסין והם חתיכות של כסף: אספרמק [גוט אובסט]. (ביצה לז) דנותנין כלי תחת הדלף ההוא עכבר' דאשתכח באספרמקי דר' אשי אמר להו נקטוה בצוציתיה ואפקוה לבר' (ובמנחות מג) תניא היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנא' ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך מאה ממש. רב חייא בריה דרב אויא טרח וממלי להו באספרמקי ומגדי פי' אספרמקי מיני בשמים הן (א"ב פירוש פרמקי בלשון יוני בשמים ורפואות): אספרון [אווייסר פיש]. (ב"ר פרשה ו) ישרצו המים מביא שני דגים אחד אספרון ואחד מורון פי' לבן בלשון יון אספרון מורן בלשון יון חשוך וכן בב"ר אמרפל לשון חושך אמרה אפילה כמו חושך ואופל (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מין דג טמא צורתו כמין קורנס והוא מאכל עניים ובלשון גמרא נקרא שפר נונא ומורון בלשון יוני ורומי מין דג טמא ארוך ודק עולה על שולחן מלכים): אספרנא [גשווינד]. בעזרא ועבדתא דא אספרנא פירוש במהרה: אספירס [דער קנעכלפון דעם פוס]. במדבר רבה פסקא פקוד כל בכור זכר שהיה דוד הופך איספירס פירוש בלשון יוני כפות רגלים: אספריסא [קליינר שפיז]. במגלת איכה דרך קשתו ויציבני כמטרה לחץ רבנן דתמן אמרי לאספריסא (א"ב פירוש בלשון רומי מין חנית קטן וגרסת הספרים היא כפרמא לאספריסא ופירש פרמי בלשון רומי מין צנה ומגן וטעם המאמר כי הפרמא מגינה נגד החצים אך ממכתם נקובה ונפסדת לא כן קורת ותיק החצים שאע"פ שהחצים נתונים בתוכ' אינה נפסדת עיין כל המאמר): אספתי [שווערט נאגל]. העושה מקום לקנה ולאספתי (באהלות פ' יג) בפ' העושה. ס"א ולאסבתי פי' כגון שמניחין חור בדלת להדליק ממנו הנר ולהוציא מאותו החור קנה או עץ שדומה לקנה שהוא למנעולים ושמו אספתי וי"א אספתי אבוקה וי"א יתד לתלות בו כלים: