משפטי יעקב/ב/הקדמה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

משפטי יעקב TriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png הקדמה

הקדמה

הפעם אודה להשי"ת בכל לבי ונפשי על כל תגמולוהי עלי שזיכני והגיעני לברך על המוגמר. ובעזרתו ית' עמדה לי להוציא חלק השני מספרי, ונתקיים בי מה שאמרו ז"ל כל המתחיל במצוה אומרים לו גמור כי מאז שהוצאתי חלק הראשון מספרי זה כג' שנה, וב"ה ראיתי כי קלעתי אל המטרה יגיעתי לא היתה לריק כי נתקבל ב"ה ברצון בכל מרחבי ומרכזי התורה גאוני הדור ראוהו וישבחוהו ובפרט בהישיבות הגדולות היכלי התורה אשר בליטא ופוילן בכ"מ אשר הגיע ספרי לשם נתקבל ב"ה בהתענינות רבה, כי מצאו בו את מבוקשם. פתח כיון לחדרי לבבם וירוו את צמאונם בו. וזה נתנה לי און לאמץ את לבבי ולהתגבר בפני הפרעות והתלאות הרבות שעמדו לי על דרכי ולא נחתי ולא שקטתי עד שעלתה לי בעזה"י לגומרו ולסדרו וליפותו בכל מיני יפוי והדר עד שיראה לדפוס. ולד' אשים מבטחי כי גם זה השני לא יגרע חלקו ויביא את תנובתו הכי רצוי' בעיני מעייניו ויתקבל ברצון ובחבה על לב ההוגים בו.

ואמנם אף כי רבו כמו רבו בזמנינו מבקרים כאלו הנמהרים להשיב בטרם יראו, ונבהלים לחוות דעת בטרם ישמעו ופיהם פתוח לרוחה על כל מחברי ספרי הלכה כי אינם מחדשים בספריהם כלום יען כי לא יתכן להוסיף ולחדש עוד אחרי ספריהם של הראשונים שיש לנו בידינו מאלפי דור ואין יתרון לכל עמלם. והפתגם הולך לפניהם שסומכים להם מן המקרא קהלת עשות ספרים הרבה אין קץ. אבל הם טרם מבינים פירושו של מקרא ונעלם מהם מה שפי' חז"ל ע"ז בעירובין דף כ"א. דרש רבא מאי דכתיב יותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ, בני הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה שהללו עשה ולא תעשה והללו חייב עליהן מיתה שמא תאמר אם יש בהן ממש מפני מה לא נכתבו א"ק עשות ספרים הרבה אין קץ ע"כ. הרי שמה שדרשו חז"ל לשבח הם דורשים אותו לגנאי. ולמותר להאריך בזה כי כבר אמרו דוד המלך ע"ה בתהלים קי"ט לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד וכל מה שיש בידינו עד כה ואפי' אם יקומו עוד אלפי דורות אחרינו עוד לא ישיגו אפי' אחת מני אלף כפי מה שראוי עוד לחדש. אך שאלת הגמ' היא כי מאחר שחביבה לפני הקב"ה דברי סופרים כ"כ למה לא נכתבו ועלה קאמר א"ק עשות ספרים הרבה אין קץ כלומר אי אפשר לכותבם מפני הרבוי כי אם לכותבם הי' צריך לכתוב כל מה שעתיד לחדש כמ"ש חז"ל שהראה הקב"ה למשה כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש וזה א"א במציאות ומן הנמנע שיהי' הכל בכתב. אבל אליהם ראוי לאמר שפיל לסופי' דקרא דכתיב ביה ולהג הרבה יגיעת בשר ודרשו חז"ל שם כל הלועג על דברי חכמים נידון לכו' אבל דא עקא כי דבריהם אינם חוזרים ריקם כי יורדים וניחתים כחצים שנונים המרעילים אלפי נפשות נקיות מאחב"י ולצערנו הגדול לא ראינו בדורינו איש קורא בצדק שיוכיחם על פניהם ולסתום את פיותיהם של המבקרים הללו כי לא די מה שמנולים את כבודו של המחבר אשר רובי שנותיו עמל בתורה הק' ומשמיא קא זכו לי' שיוכל להפיץ מעיינותיו חוצה, כי גם פוגמים בכבודה של התורה כולה כי לפי דבריהם אין לה יתרון לתורתינו הק' מיתר החכמות שיש להם קץ ותכלה.

ומידי דברי בזה אזכיר מה שפירשתי ב"ה אגדת חז"ל בגיטין פ' הנזיקין בעובדא דר' יהושע בן חנני' שהלך לכרך גדול שברומי אמרו לו כי תינוק אחד יש בבית האסורים יפה עינים וטוב רואי וקוצותיו סדורות לו תלתלים הלך ועמד על פתח בית האסורים אמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים ענה אותו תינוק ואמר הלא ד' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלך אמר מובטחני בזה שיהי' מורה הוראה בישראל העבודה לא אזוז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקים עליו אמרו לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה ולא היו ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל ומנו ר' ישמעאל בן אלישע.

והקושיא מפורסמת איזה גדולות ואיזה חכמה יתירה הכיר בו ריב"ח מתוך תשובתו של התינוק עד שאמר עליו מובטחני בזה שיהי' מורה הוראה בישראל וכו' והלא כל התשובה לא השיב לו מדעתו כלום רק מה שמפורש בפסוק שכבר הקדימו ריב"ח אשר זה כל תינוקות של בית רבן יודעים אותו. עוד מה שיש לדייק בלשון הפסוק שפתח הלא ד' זו חטאנו לו שהוא לשון מדבר בעדו וסיים בלשון נסתר ולא אבו בדרכיו הלך דהו"ל למימר לא אבינו בדרכיו הלך וכבר האריך בזה בדרשתו בספר בינה לעתים.

ואמרתי ע"ז רעיון עמוק ונחמד כי הנה כידוע אשר עיקר הסבה של החורבן בית המקדש בא לישראל מפני שלא כבדו את התורה וכמו שאמרו ז"ל על הפסוק מי האיש החכם ויבן את זאת וכו' דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכי השרת ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בכבודו ובעצמו דכתיב ויאמר ד' על עזבם את תורתי וכו' ואמר יהודא אמר רב שלא ברכו בתורה תחלה ופי' הר"ן בנדרים דף פ"א דהיינו שלא היתה התורה חשובה להם שיברכו עלי' (ובהקדמתי לספרי חלק ראשון ביארתי זאת בארוכה עי"ש) וע"ז הוא שנסתבבה שאלתו של ריב"ח לאותו התינוק, כי זה כלל ידוע אשר שם יעקב מתואר על כללות האומה אבל שם ישראל נופל על בחירי האומה גבורי התורה העומדים בראשה של עם ישראל, וזה הי' נקודת שאלתו של ריב"ח מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים, והוא זה שראינו כי אשר ניתך חרון אף ד' על כל האומה בכללה ולא רק על אלו שנקראים בשם "יעקב", דהיינו הרחוקים מן התורה ומן המצוות כי גם הללו אשר בשם "ישראל" יכונו גם עליהם נשפך זעם ד' אף כי שעסקו בתורה ובמצוות ומה הגיע על ככה שלא הבדיל בין אלו שנקראים בשם "יעקב" לאלו שנקראים בשם "ישראל", והתינוק אחרי אשר ירד לעומק כוונתו של ריב"ח היתה תשובתו הלא ד' זו חטאנו לו כלומר כי כ"ז הגיעה לנו מפני שגם אנו אף כי שעסקנו בתורה ובמצוות אעפ"כ עברנו עליה בשלילה במה שלא כבדנו את התורה כראוי וזהו שגרם לכלל האומה שלא אבו בדרכיו הלך ויסוגו מדרך התורה ויפנו עורף לכל מצות ד', וזה שאמר חטאנו לו כי ענין חטאנו נופל על דבר שאדם עובר בשלילה והוא מלשון לא החטיא את המטרה (ויעויין בספר נפש החיים להגר"ח מואלאזין זצוק"ל שמבאר בזה הפסוק כי אין איש צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא היינו אע"פ שאינו עובר על שום מצוה ממצות ד' בפועל ואדרבה שעושה רק טוב בכ"ז לא ימלט כי באותו הטוב שעושה לא יתערב בה איזו כוונה שאינה רצוי' לשם שמים ונמצא שהמצוה לא בתכלית השלימות היא) וזה הי' שורש כונת התינוק בתשובתו הלא ד' זו חטאו לו כי גם אנחנו אשר אנו מתיחסים על נושאי דגל התורה והקרבנו את חיינו על במתי התורה והמצוה אעפ"כ זה שחטאנו לו שעברנו בשלילה במה שלא הוקרנו את התורה לפי מעלת חשיבותה זהו שגרם לכלל ישראל שלא יאבד בדרכיו הלך וירדו פלאים, ומזה היתה נסבה להחורבן והאבדון הנורא שהביא ד' על עמו ולא הבדיל בין אלו שנקראים בשם יעקב לאלו שנקראים בשם ישראל כמו שאמרו ז"ל על הפסוק איכה ויאבל חיל וחומה יחדיו אומללו.

ועפי"ז יבואר ד' חז"ל ביומא דף ט' אמר ר' יוחנן טובה צפורנן של ראשונים מכריסן של אחרונים אמר לו ר"ל אדרבה אחרונים עדיפי אע"ג דאיכא שיעבוד מלכיות וקא עסקי בתורה אמר לי' בירה תוכיח שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים. ולכאורה אינו מובן תשובתו של ר' יוחנן שהשיב לו בירה תוכיח דהא זה גופא הי' שאלת ר"ל שאמר לו אדרבה ראשונים עדיפי דאפי' בזמן שיעבוד מלכיות וקא עסקי בתורה ולפי"ז מה תשובה היא זו שאמר לי' רי"ח בירה תוכיח מאחר דזה גופא קשיא לי' למה יהיו ראשונים עדיפי שהבירה חזרה להם ולא לאחרונים כי לפי הנראה אחרונים עדיפי שמסרו נפשם על התורה מהראשונים שעברו על ע"ז ג"ע ושפ"ד כדאיתם שם.

אמנם נראה בהקדם ע"פ דאיתא במדרש איכה בפתיחתא ב' ר' אבא בר כהנא פתח מי האיש החכם ויבן את זאת תני רשב"י אם ראית עיירות נתלשות ממקומן דע שלא החזיקו בשכר סופרים ובשכר משנים שנאמר על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי וכו' מצינו שוויתר הקב"ה על ע"ז וג"ע ושפ"ד ולא וויתר על מאסה של תורה שנאמר כו' אלא על עזבם את תורתי הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו שמתוך שהיו מתעסקין בה המאור שבה הי' מחזירן למוטב. ונראה בעליל כי כל מה שדיברו בזה חז"ל לא דיברו בשבחה של לימוד התורה בעצמה אלא בשבחה של כבוד התורה כמו שנראה מדבריהם מצינו שוויתר הקב"ה וכו' ולא וויתר על מאסה של תורה. ובאמת יש להבין כי כפי הידוע שעיקר התכלית של עסק התורה הוא זה שמביאה אותו לידי מעשה וכמ"ש ז"ל גדולה תלמוד שמביאה לידי מעשה א"כ אינו מובן ד' המדש בזה אלא על עזבם את תורתי הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו כי מה יתרון הוא זה שיעסקו בתורה ולא יקיימו המצוות שבה אשר זה הוא עיקר התכלית של העוסק בה.

אמנם דבר גדול דברו לנו חז"ל בזה ונראה להבין זאת דרך משל כי הנה כאשר ידוע כי עיקר האבר שבו תלוי החיות של האדם כולו הוא הלב כי היא הנקודה התיכונה שבאדם וממנה תוצאות חיים לכל האיברים כולם, והנה אם יחלה האדם באחת מן המחלות ונדרש לרופא ואחרי שביקר אותו היטב מצא כי אמנם המחלה אנושה היא למאד אבל הלב עדיין אצלו בבריאותה עדיין יש תקוה כי למרות שמחלתו אנושה היא בכ"ז יש תרופה למחלתו יען שהלב עדיין בשלימותה ובעזרתה יוכל להתרפא וישוב לאיתנו, אבל לא כן כשנמצא כי הלב לא בשלימותה אצלו אזי אפי' שעצם המחלה אינה מסוכנת כ"כ בכ"ז לא על נקלה יוכל להתרפא וחייו תלוים לו בסכנה גדולה יען שהלב איננה בשלימותה וכל מחלה קלה כדאי היא להשפיע על הלב שתעמוד מתנועתה ובעמדתה תעמוד חו"ש כל תנועת החיים שלו. והנה כמו שהלב אצל האדם כך התורה בה קשורה נשמת עם ישראל, וכבר המשילו חז,ל בברכות ס"א ובכ"ד שהתורה לישראל הוא כמו מים לדגים ומה דגים אין חיותן אלא במים כך ישראל אין חיותן אלא בתורה"ק ולכן כ"ז שעוסקים בתורה ומכבדים אותה אות היא כי כח הנשמה שבהם בריאה ואיתנה אצלם ואז אפי' כשעברו על איזה עבירות שבתורה ואפי' מן היותר חמורות עדיין יש תקוה וכמ"ש ז"ל כי המאור שבה הי' מחזירן למוטב והיא תתן להם כח ועזוז להתגבר על כל המחלות היותר מסוכנות לבל ישלטו בהם לרעה, והוא מה שאמרו ז"ל על עזבם את תורתי כו' הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו והבן.

ועתה יובן לנכון תשובתו של ר' יוחנן שהשיב לר"ל בירה תוכיח שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים. כי הנה הבהמ"ק הוא הי' כנודע בתור חומה בצורה לשיראל שבו היתה ספונה נשמת הישראלי ולזה הי' נקרא פינת יקרת ותל תלפיות ע"ש שכל עיני ישראל נשואות שמה בתפלותיהם לאביהם שבשמים, וכנגדו הן דת"ח שבכל דור ודור גבורי הרוח לוחמי מלחמתה של תורה והם ששופעים שפעת חיים בכל הדור כולו וכיון שנחרב הבהמ"ק ונפלה חומת ישראל החצוניי זהו עד נאמן על נפילת וירידת חומת הפנימית שלהם וזה שאמר לו בירה תוכיח וכו' כלומר מזה אנו רואים ההבדל שבין ראשונים להאחרונים כי הראשונים שחזרה להם הבירה אות היא כי הנשמה שבהם עוד לא חובלה ואף כי שעברו על העבירות היותר חמורות כמו ע"ז וג"ע ושפיכות דמים אבל בכ"ז אש אהבת התורה לא עוממה מקרב לבם וכבוד התורה מילאה את כל חדרי נשמתם והיא שעמדה להם שגם הבירה שהיא חומת החצוניי של נשמת ישראל חזרה להם בימיהם אבל לא כן האחרונים שהבירה לא חזרה להם זהו אות ומופת חותך על קלקול ופחיתת הנשמה שבהם ולכן אע"פ שעסקו בתורה הרבה יותר מן הראשונים אבל כיון שלא כבדו אותה לפי מעלת חשיבותה הוא שגרמה להם הפסד וקלקול בפנימיות נשמתם ונתרופפו עמודי הבנים ואשיותיה נתמוטטו ובנפול אותה החומה הפנימית נפל אתה יחד גם חומת החצוניי שהיא בית תפארתנו ושלא חזרה להם עד הנה. והיינו שאמר ר' יוחנן טובה צפורנן של ראשונים מכריסן של אחרונים וכונתו היא כי אותה המעט שעשו הראשונים טובה ורצוי' לפני המקום מרובי המעשים של האחרונים כי הראשונים אע"פ שעברו על העבירות היותר חמורות אבל יען שכבוד התורה היה יקר להם לא הגיעה הקלקול רק בגופם אבל בפנימיות נשמתם לא הגיעה משא"כ האחרונים אשר כבוד התורה הורד בימיהם הוא שגרם להם הפסד בפנימיות הנשמה שלהם ושוב אין תקנה להם שיחזרו למוטב יען שאותו המאור שבה לא נגה עליהם.

ומענין זה היתה תשובתו של ר"א שם כששאלו לו ראשונים גדולים או אחרונים גדולים אמר להם תנו עיניכם בבירה. והכונה היא כ"א יש את נפשכם לדעת איזה מהן עדיפי בואו והסתכלו בבירה כלומר העמיקו הבט אל תוך חדרי הנשמה שלהם לתוך מעמקי לבבם ותראו ההבדל כי הראשונים אע"פ שחטאו בכ"ז לא נגע החטא רק בגופם אבל עד נפשם לא הגיעה והוא מתוך שכבוד התורה היה אתם ברום המעלה ולכך זכו שגם הבירה חזרה להם בימיהם משא"כ אחרונים שכבוד התורה לא הי' נחשב בעיניהם כ"כ זהו שהביאם לידי ירידת הנשמה ואתה יחד הורד כבודם של ישראל והורס בית תפארתנו שבו נתרכזה נשמת הישראלי.

והנה אם בדורות הראשונים כך עלתה להם אע"פ שמסור נפשם על התורה אנן מה נעני אבתרן אשר עסק התורה נתדלדל ונתרושש כ"כ בימינו בעו"ה ואוי לנו מעלבונה של תורה שאנו רואים ושומעים בכל יום ואין דורש ומבקש וכותלי בית המדרש יוכיחו הריקים והשוממים באין קול יעקב נשמע בתוכם כלל ועינינו רואות כמה בתי מדרשות במקומות הרבה שהם סגורים על מסגרם כל היום ואין מבקר ודורש למו. בנה כבר הגיעה השעה שנתבוננה ונשימה עין על כל זאת לבצר ולשגב את חומות התורה ולהרים את כבודה על מכונה כי אז נוכל לקוות כי ירחם ד' עלינו ויבנה את הריסותינו וישיב לנו את נחלתינו את גאון יעקב אשר אהב סלה ועין בעין נראה כאשר נגלה כבוד ד' על הררי ציון וירושלים בבי"א.

ועיני נשואות בתפלה להשי"ת כי כאשר הגדיל חסדו עמדי עד הנה כן יוסיף להראות את חסדו עמדי ועוד יזכני בהוצאת יתר חדושי בהלכה וגם ספר "דרושי" אשר בדעתי אי"ה לסדרו בקרוב הכלול בו דרשות נחמדות לכל פרקי הזמן וממולאים ברעיונות נשגבים המיוסדים על ד' חז"ל. והריני קובע בזה ברכה לכל אלו שבאו לעזרתי בהפצת ספרי חלק ראשון וכן אשר יבאו לסייעני ולהיות לי לאחיעזר בהפצת ספרי זה כי יצליחם השי"ת בכל מעשי ידיהם בשנת ברכה גאולה וישועה ויזכו לראות בנחמת ציון וירושלם בתוך כל אחבנ"י.

ב"ה יום כ"ה לחדש אלול תרצ"ה. יעקב ארי' בלא"א המנוח דן זעליג קעסטין ז"ל.


·
מעבר לתחילת הדף