משנה למלך/כלים/א

משנה למלך ‏ כלים א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

וביצת הנעמית המצופה כו'. כתב מהר"ם דהמצופה קאי אף לכנף העזניה. תי"ט:

ג

כל שבים טהור כו'. בפירוש המשנה פסק רבינו כר"ע דקאמר חוץ מכלב המים מפני שהוא בורח ליבשה וכן פסק שם הרע"ב. ומדסתם כאן נראה דפסק דלא כר"ע וצ"ע. ועיין תיו"ט פ"י דכלים משנה א' שעמד בכל זה. ולי נראה שרבינו סמך עלה דמתני' פי"ז דכלים משנה י"ד דקתני ובחמישי אין בהם טומאה חוץ מכנף העזניה כו' ולא קאמר נמי חוץ מכלב המים והו"ל מחלוקת ואח"כ סתם דהלכה כסתם ועיין בתיו"ט שם:
ומ"ש רבינו חיבר מן הגדל בים עם הגדל בארץ וכו'. תנאי זה שהתנה רבינו הוא שנוי בת"כ בפרשת שמיני דקתני או בגד להביא את הדומה לו מן הגדל בארץ כל שהוא אפילו חוט אפי' משיחה ובלבד שיחברנו לו כדרך חיבורו לטומאה ונראה דהיינו מאי דתנן במסכת כלים מי"ג כל שבים טהור כו' אפי' חוט אפילו משיחה דבר שהוא מקבל טומאה טמא ע"כ (א"ה עיין במ"ש הרב המחבר לקמן פכ"ג מהלכות אלו דין ד') והכוונה היא שאם חיבור זה הוא דבר המקבל טומאה במקום אחר ע"י הטומאות חבורו היכא דשניהם הם מן הגדל בארץ הכא נמי חשיב חיבור והכל מקבל טומאה הן אמת שדברי רבינו בפי' המשנה לא יכולתי להולמם שכתב אמרו בכאן דבר שהוא מקבל טומאה טמא ירצה בו שאשר חיבר בו מן הגדל בארץ הוא אשר יטמא ע"כ והנ"ל להגיה בדבריו וכך הוא המשך הלשון וזהו ענין אומרו בכאן כו' הגדל בארץ יטמא אם הוא חיבור לטומאה ולפי גירסא זו דבריו הם על הכוונה שכתבתי ודברי רבינו שבריש פי"א ממסכת נגעים הם ע"פ כוונה זו ולפי מה שהגיה בדבריו הרב בעל תי"ט. וראיתי למרן בפי"ג מהלכות נגעים שכתב ומ"ש והוא שיחברנו לו כדרך חיבורי בגדים שם ובת"כ מייתי לה מקרא ע"כ ולכאורה נראה שהבין בפשט המשנה כמו שכתבנו מדכתב שם אבל האמת נראה דמרן לא קאי אלא אתחלת דברי רבינו שכתב חיבר להם כו' ועלה קאמר שם והיינו דסיים ובת"כ מייתי לה מקרא ובת"כ לא למדו מהפסוק אלא עיקר הדין אבל מאי דבעינן שיהיה מחובר כחבורו לטומאה דין זה אין לו רמז בפסוק וזה פשוט. ודע שהנראה אצלי מדקדוק דברי רבינו דמסכת כלים ונגעים הוא דדוקא אם נטמא דבר הגדל בארץ נטמא הדבר הגדל בים אבל אם נטמא הדבר הגדל בים לא נטמא דבר הגדל ביבשה לפי שאפילו נטמא הדבר הגדל בים לא קיבל טומאה וכ"ש שלא יטמא זולתו ומצינו חילוק כזה וכמו שכתב הר"ש בפרק י"ט דכלים מ"ה אך ממה שכתב רבינו בחיבורו בפי"ג מהלכות טומאת צרעת דין ה' מטמאין בנגעים סתם וכן בהלכות כלים כתב סתם הכל מקבל טומאה נראה דאין חילוק בין אם נגעה הטומאה בדבר הגדל בים לאם נגעה הטומאה בדבר הגדל ביבשה והכי מסתברא שהרי דבר זה שהוא גדל מן הארץ מצד עצמו אינו מקבל טומאה שהרי אין בו שיעור בגד לקבל טומאה דהא תנן אפילו חוט אפילו משיחה ואם כן על כרחך קבלת טומאתו הוא בהצטרפות דבר הגדל בים וא"כ מה לי אם נגעה הטומאה בדבר הגדל בארץ מה לי אם נגעה הטומאה בדבר הגדל בים. ודע שהרב בעל תיו"ט ברפי"א ממסכת נגעים כתב בשם מהר"י מסמפונט דדוקא הרצועה של עור שחיבר לה טמאה ולא עור חית הים דיקא נמי דקתני במתניתין טמא ולא קתני מטמאין ע"כ עוד כתב בשם מהר"ם דבר שהוא מקבל טומאה נ"ל דיש בו כשיעור הבגד שלש על שלש העור ה' על ה' ולא בטל ברוב כיון דלא טרפן זה בזה כמו בסיפא עכ"ד. ונראה דדברי מהר"י מסמפונט עם דברי מהר"ם לא יכוונו בנושא אחד דאם עור זה או הבגד הוא מקבל טומאה מצד עצמו לפי שיש בו כשיעור ואינו טמא אלא העור או הבגד הגדל בארץ מאי אתא לאשמועינן מתניתין פשיטא דטמא כיון שיש בו כשיעור ואם נאמר דאתא לאשמועינן דלא בטיל ברוב וכדתנן צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה דאזלינן בתר רובא לא יתיישב כלל מאי דמסיים בת"כ פרשת תזריע ובלבד שיחברנו כדרך חיבורו לטומאה אדרבה היכא דנתחבר כדרך חיבורו לטומאה הוא דהוה ס"ד דבטל ברוב ולפי סברת מהר"י מסמפונט נראה דאיצטריך חיבור זה כדי להשלים שיעור הבגד שאין בו כשיעור ואף שהוא אינו מקבל טומאה מהני מיהא להשלים שיעור דבר הגדל בארץ. ואפשר עוד לדחוק ולומר דלעולם מהר"י מסמפונט סבירא ליה כמהר"ם בפירושא דמתניתין ומאי דקתני בת"כ ובלבד שיחברנו כו' הוא דס"ל דקרא אתא לאשמועינן דדבר הגדל בארץ מקבל טומאה ע"י נגיעת הטומאה בדבר הגדל בים אף שהוא אינו מקבל טומאה וזהו דוקא אם נתחבר כדרך חיבורו לטומאה אז הוא שהדבר הגדל בארץ מתטמא אם נגעה הטומאה בדבר הגדל בים אף שהוא אינו מקבל טומאה ומ"מ לא יכולתי ליישב לפי זה שכתב מהר"ם דבעינן שיהא בו כשיעור מדבר הגדל בארץ מאי דתנן במתניתין אפילו חוט אפילו משיחה וכ"ת דכוונת מהר"ם הוא שיהיה בין הכל כשיעור הא ודאי בורכא היא דמאי אתא מתניתין לאשמועינן פשיטא דבעינן שיהיה כשיעור וכעת צל"ע. ודע שאף שדברי מהר"י מסמפונט ומהר"ם ז"ל לא באו כי אם במתניתין דנגעים הוא הדין למתניתין דפי"ז דכלים דמפרשי לה הכי דאין חילוק ביניהם וזה פשוט. עוד אני מסתפק אם לקח צמר דגדל בים וצמר הגדל ביבשה וטרפן זה בזה מהו מי אזלינן בתר רובא דומיא דההיא דתנן בפי"א דנגעים מ"ב או דילמא שאני צמר גמלים וצמר רחלים שאינו נראה ומתערב יפה ומש"ה בטל ברוב אבל הכא דאף בתר טריפה ניכר צמר הגדל בארץ אינו בטל והיינו דלא תנן כי האי גוונא במסכת כלים:

ד

יראה לי שהכלים העשויים מעור העוף אין מקבלין טומאה כמו עצמותיו ע"כ. ולי נראה שיש להביא ראיה לדין זה מההיא דתנן בפי"ז דכלים מי"ד ויש במה שנברא ביום הראשון טומאה כו' ובחמישי אין בהם טומאה חוץ מכנף העזניה וכו' ומדלא קאמר ועור העוף שמעת מינה דעור העוף אין מקבל טומאה דליכא שום טומאה במה שנברא בחמישי אלא כנף העזניה וביצת הנעמית שטומאתם מדרבנן וכמ"ש רבינו. ודע שמדברי הר"ש שם נראה דמקרא דעזים נתמעט עצמות הדג והעוף ומהיקשא דבגד נתמעט עור הדג והעוף. ויש לדקדק דברפ"י דכלים תנן אלו כלים מצילים בצמיד פתיל כו' עצמות הדג ועורו ואמאי לא תני עצמות העוף ועורו. וי"ל דתנא ושייר דהא שייר נמי גלמי כלי מתכות. א"נ משום דבעוף לאו מילתא פסיקתא היא דהא איכא כנף העזניה וביצת הנעמית ואע"ג שטומאתם מדרבנן כבר כתבתי במקום אחר (*א"ה תמצאנו לעיל פי"ב מהלכות טומאת מת דין ב' יע"ש) דאפי' דבר הטמא מדרבנן אינו מציל בצמיד פתיל. וראיתי לרבינו בפכ"א מהלכות טומאת מת שהביא עצמות העוף בכלל הכלים המצילים ודבריו הם לקוחים מהתוספתא ולא ידעתי אמאי לא תני נמי עור העוף:

ה

שלא גזרו עליהם אלא לתלות. התוספות בפ"ק דשבת (דף ט"ו) ד"ה אתו כתבו דדוקא בטומאת גבן אמרינן דאין שורפין אבל שאר טומאות המטמאין מתורת כלי חרס שורפין תרומה וקדשים ועיין במ"ש בדף י"ו ד"ה עבדו:

י

כלי עץ וכלי עור כו'. רש"י בפרק המוציא יין (דף פ"א) כתב דפשוטי כלי עצם טמאים דומיא דכלי מתכות וכבר דחו התוספות שם את דבריו דבהדיא תנן ריש פ"ב ופט"ו דפשוטי כלי עצם טהורין וכ"כ הרשב"א בחידושיו ספ"א דחולין כתבו התוספות בפרק במה אשה (דף ס"ג) ד"ה מנין דהא דאמרינן פשוטי כלי עור טהורין דוקא בעור שהוא קשה אבל אם הם ראויים לקבל בהם שום דבר טמאים. ועיין במ"ש רבינו לעיל פי"ג מהלכות טומאת צרעת דכלי העור בין פשוטיהן בין מקבליהן מתטמאין בנגעים ומשמע דמדין תורה קאמר וצ"ע:

יג

אחד כלי חרס ואחד כלי נתר כו'. תנן ריש פ"ב דכלים כלי חרס וכלי נתר מתטמאים ומטמאים מאויריהם ומיטמאין מאחוריהם ואין מיטמאים מגביהם ע"כ כך היא גירסת רש"י בפ"ק דשבת עלה י"ו ופירש שם דכלי חרס נתלה טומאה באוירן נטמא חזר ותלה אוכלין באוירן מטמאין את האוכלים ומיטמאים מאחוריהם אם נכנסה טומאה לתוך אחוריהם מבחוץ במקום חקק בית מושבם כדרך שעושים לכלי עץ ואין מיטמאין מגבן דכתיב אל תוכו ע"כ. וכתבו התוספות דלדברי רש"י כ"ש דמטמאים אחרים מאחוריהן כדמוכח בפרק העור והרוטב דמרובה מדת לטמא ממדת ליטמא והא דלא קתני מטמאין ומיטמאין מאחוריהם כדתנן גבי אויריהם משום דגבי אויריהם יש חידוש משניהם משא"כ בכלים אחרים שאינם מטמאים ולא מיטמאים מאויר אבל במה שמטמא אחרים מאחוריו אין זה חידוש דאפילו מגבו נמי מטמאים אחרים וכן כל הכלים וכ"ש אלו מאחוריהם דאיכא חקק אבל מיטמאים מאחוריהם תנא לאשמועינן דאע"ג דאין מיטמאין מגבן אפ"ה מיטמאים מאחוריהם ולהכי לא עירב להו מטמאים ומיטמאים מאוירם ומאחוריהם משום דבאויריהם הוי חידוש משניהם אבל מאחוריהם אין חידוש אלא במיטמאין לחוד א"נ מיטמאים מאויריהם היינו דאורייתא אבל מאחוריהם לא הוי אלא דרבנן ע"כ. ונראה שתירוץ זה לא קאי למה שהקשו בתחילת דבריהם אלא למאי דסמיך ליה דהיינו אמאי לא עריב להו בהדי אויריהן לזה תירצו דלא דמו דמאויריהם מיטמאין מן התורה אבל מאחוריהם אינם מיטמאים כי אם מדרבנן אבל מה שהקשו בתחילה דאמאי לא קתני מטמאין ומיטמאין מאחוריהם לזה כבר תירצו משום דמה שמטמאים מאחוריהם הוא דבר פשוט מש"ה לא תני לה אלא שעם כל זה הוקשה להם דאמאי לא עריב להו בהדי אויר והיה שונה כל הדינים בלשון קצר לזה תירצו משום דלא דמו לאויר ואף שכפי דברי התוספות הללו אפשר לתרץ הקושיא הראשונה משום דע"כ לא אמרו דמאחוריהם דהוי דרבנן אלא במיטמאים אבל בחלוקת מטמאים הוי מן התורה וכדמוכח מההיא דת"כ וא"כ מש"ה לא תני מיטמאים ומטמאים מאחוריהם משום דלא דמו להדדי דמיטמאים הוי מן התורה ומטמאים הוי דרבנן אך כל הישר הולך יראה שדברי התוספות הם תירוץ לקושיא דאמאי לא עריב להו בהדי אויר וזהו שכתבו בתירוצם דמאי דמטמאים מאויריהם הוא מן התורה. וכן נראה מהתירוצים האחרים דכולם הם לקושיית דאמאי לא עריב להו. עוד כתבו דמיטמאים מאויריהם היינו כל הכלי אבל מיטמאין מאחוריהם מצינו למימר שאין מיטמא אלא גבו לבד ומש"ה לא עריב להו בהדי אויר עוד הקשו התוספות לרש"י דגריס מיטמאים מאחוריהם מהא דתניא בת"כ מרובה מדת לטמא מליטמא שמטמא אחרים מאחוריו ואין מיטמא מאחוריו ותירצו דמצינן למימר דאחוריו דקאמר התם היינו גב ולא חקק בית מושב א"נ אינו מיטמא מאחוריו מדאורייתא אבל מדרבנן מיטמא א"נ אפילו מדאורייתא מיטמא מאחוריו והא דקאמר אינו מטמא מאחוריו היינו כולו דאינו טמא בשקיבל טומאה מאחוריו אלא גבו אבל תוכו לא והשתא אתי שפיר הא דאמרינן בפרק אלו מומין כלי חרס נטמא גבו לא נטמא תוכו משמע דגבו מיהא טמא והיינו כי נטמא מאחוריו במקום חקק וקרי ליה זמנין גבו וזמנין אחוריו ע"כ כלומר דאם היינו אומרים דאם נטמא מאחוריו נטמא תוכו ההיא דפרק אלו מומין דמשמע דגבו דוקא טמא קשיתיה דהא גבו דהתם הוי אחוריו אפילו תוכו טמא ואי גבו הוי כפשוטו אפילו גבו אינו טמא. וא"ת ואימא דלעולם דאם נטמא מאחוריו אפילו תוכו טמא מיהו אם נטמא מגבו גבו דוקא טמא ומאי דתנן ואין מיטמאין מגביהן היינו כדי לטמא תוכו ומאי דאמרינן בפרק אלו מומין נטמא גבו לא נטמא תוכו דמשמע גבו מיהא טמא היינו כשנטמא מגבו וכפשטא דסוגיא י"ל דס"ל דמדאמרינן ואין מיטמאין מגביהם משמע דליכא שום צד טומאה מגביהן כלל. ודע דלפי מה שנראה מתחילת דבריהם דס"ל דאם נטמא מאחוריו נטמא תוכו צריכים אנו לומר כדי ליישב סוגיא דפרק אלו מומין דמאי דתנן ואין מיטמאין מגביהן היינו כדי לטמא כולו אבל מגבו מיהא טמא ועיין עוד מ"ש לקמן בזה. עוד כתבו התוספות ומה שכלי חרס מציל היינו אפילו ביש לו חקק שאם נטמא גבו תוכו טהור גמור ע"כ כלומר דבפרק לא יחפור אמרינן דכלי חרס מציל בפני הטומאה כשפיו לחוץ ולפי מה שהיו סבורין דאם נטמאו אחוריו נטמא תוכו היינו צריכין לומר דההיא דפרק לא יחפור מיירי בכלי חרס שאין לו חקק ובין אם היינו אומרים דאם נטמא גבו נטמא מיהא גבו ובין אם היינו אומרים דאם נטמא גבו לא נטמא אפילו גבו הוה אתי שפיר ההיא דפרק לא יחפור. אך לפי מ"ש דאף אם נטמא מאחוריו לא נטמא תוכו מיתוקמא ההיא דפרק לא יחפור אף בכלי חרס שיש לו חקק. ודע שהר"ש ז"ל גריס כגירסת רש"י וכמבואר שם וכתב שם דאחוריו לא חשיב כתוך גמור ליטמא מדאורייתא מאויר אחוריו מדלא ערבינהו דליתני מטמאין ומיטמאין מאויריהם ומאחוריהם כו'. ולפ"ז לא ידעתי מה שהקשה שם מההיא דת"כ דאמרינן דאינו מיטמא מאחוריו והוצרך לידחק ולומר דההוא אחוריו היינו מגביהן הא בת"כ לא מיירי אלא במה שהוא דין תורה וכמבואר שם. ודע שיש לפרש פירוש אחר בדברי הר"ש הללו דאין כוונתו לומר דמה שמיטמא מאחוריו הוא מדרבנן אלא כוונתו לומר דאחוריו לא חשיב תוך גמור ליטמא מאויר אלא בעינן שתגע הטומאה באחוריו אבל אינו מיטמא מאויר וכן כתב ר"ע ז"ל ומדלא ערבינהו כו' שמע מינה דאין מיטמא מאויר אחוריו דלא חשיב תוך שלאחוריו תוך גמור דאורייתא ליטמא מאוירו אבל מיטמא אם נגעה טומאה באותו חקק שלאחוריו ע"כ ואין ספק אצלי שדברי ר"ע הללו מדברי הר"ש הם לקוחים ולפ"ז א"ש מה שהקשה הר"ש מההיא דת"כ משום דלדידיה מיטמא מאחוריו במגע מן התורה ודע דלפי סברא זו כשם שאינו מיטמא מאויר אחוריו כך אינו מטמא מאויר אחוריו ובעינן שיגעו האוכלים באחורי הכלי דאע"ג דמרובה מדת לטמא מליטמא מ"מ כיון דלא חשיבא תוך ליטמא הכי נמי לא חשיב תוך לטמא דאלת"ה מאי קא פריך מההיא דת"כ אימא דהתם מיירי באויר אחוריו שמטמא אך אינו מיטמא אלא ודאי כדכתיבנא דלא חשיב תוך כלל בין לטמא ובין ליטמא. ודע שמדברי רש"י נראה שחולק על סברא זו וס"ל דמאויר אחוריו מיטמא שהרי כתב ומיטמאין מאחוריהן אם נכנסה טומאה לתוך אחוריהם כו' ולשון זה אינו צודק אלא בטומאת אויר וכן נראה שהוא דעת התוספות מדלא תירצו לקושיא דאמאי לא עריב להו תירוץ זה דאינו מיטמא מאויר אחוריו. עוד כתבו התוספות דר"י גריס מטמאין מאחוריהם פי' מאויר אחוריהם אם קבלו טומאה מתוכו ואין מיטמאין מגבן פירוש לא מקבלי טומאה אפילו בנגיעת גבן וכ"ש מאויר אחוריהן דאין מקבלין טומאה וה"ה נמי בנגיעת אחוריו לא מקבל טומאה והא דלא נקט דאין מיטמאים מאחוריהם משום דלא נטעה לומר דהיינו אויר אחוריהם אבל בנגיעת אחוריהם טמא להכי נקט ואין מיטמאין מגבן דאין כאן אלא נגיעה והא דלא עריב ותני מטמאין ואין מיטמאין מאחוריהם ומגביהם היינו משום דלא הוה מפרש רבותא בגביהן ורבותא באחוריהן אבל השתא תנן מטמאין מאחוריהם לרבותא דאפילו מאויר אחוריהם מטמאים ואין מיטמאין מגביהן דאפי' בנגיעה לא מקבלי טומאה ע"כ. ודע שגירסת ר"י היא גירסת רבינו וכמו שמתבאר מדבריו בפירוש המשנה וכן מתבאר ממ"ש בחיבורו פי"ג מהלכות אלו שכתב בראש הפרק שאין כלי חרס מתטמא אלא מאוירו וכו' ובדין ד' כתב נגעו אוכלין או משקין באחורי כלי חרס הטמא הרי אלו טמאין כו' והיינו מאי דתנן מטמאין מאחוריהם. ומיהו אף שגירסת רבינו היא גירסת ר"י מ"מ יש הפרש ביניהם בפירוש אחוריהם ונפקא מינה לענין דינא דלר"י מטמא אוכלין מאויר אחוריהם אבל לרבינו לא מצינו לו שיאמר שיטמא מאויר אחוריו והמתבאר מדבריו בפירוש המשנה דאחוריהם וגביהם הכל הוא דבר אחד אלא שבטומאתו לזולתו אמר אחוריהן ובטומאתו לעצמו אמר גביהן וכבר האריך שם בזה יע"ש. עוד אני מסתפק בדעת רבינו דאפשר דאם יהיה בכלי חרס חקק מאחוריו שיתטמא ויטמא מאויר אחוריו וכסברת רש"י ורבינו לא מיירי אלא בכלי חרס שאין לו חקק מאחוריו אבל כל שיש לו חקק יש לו דין תוכו. ולפ"ז אין בין רש"י לרבינו אלא שינוי הגירסאות לבד אבל לענין דינא לא פליגי והדבר צריך אצלי תלמוד. ודע שראיתי לתוספות בפרק על אלו מומין עלה ל"ז שכתבו הרי הוא ככלי חרס נטמא תוכו נטמא גבו על כרחין לטמא אחרים קאמר דלא נפקא מינה מידי למילתא אחריתי קשה מכאן לגירסת רבינו שמואל בשבת דמשמע דכלי חרס אין מטמאין מגבן כלל ע"כ. והנה גירסא זו דרבינו שמואל היא גירסא שלישית שהרי לפי גירסת ר"י דגריס ומטמאים מאחוריהם לרבותא נקטיה וכ"ש שמטמאין מגביהן וכמבואר בדבריו ולפי גירסת רש"י מתניתין לא מיירי אלא במיטמאין אבל במטמאין לא מיירי. והנראה מדברי התוספות בשבת דפשיטא להו דלרש"י מטמאין מגבן. והנראה אצלי שגירסת רבינו שמואל היתה מיטמאין מאחוריהם ואין מטמאין מגביהן וכך היא פירוש מיטמאין מאחוריהם וכ"ש דמטמאין ואין מטמאין מגביהן וכ"ש דאין מיטמאין. ודע דסברא זו דרבינו שמואל היא סברא יחידית דאליבא דכ"ע כלי חרס מטמאין מגבן וכבר הכריחו התוספות שם דין זה ועיקר:
ודע שמה שכתבנו דלכ"ע אין כלי חרס מיטמאין מגביהן רבינו יש לו בזה סברא מחודשת שכתב בפ"ז מהלכות אבות הטומאה דין ג' שאם נגעו משקין טמאין באחורי הכלי שיש לו תוך בין בכלי חרס בין בכלי שטף וכלי מתכות נטמאו אחוריו בלבד ע"כ. נמצא שעושין המשקין מה שאין המת והשרץ עושין והראב"ד השיגו שם בסברא זו וכבר הביא רבינו דין זה בפי"ג מהלכות אלו וכתב עליו שם הראב"ד כבר כתבתי במקום אחר מה שנראה לנו בזה ע"כ והוא על מ"ש בפ"ז מאבות הטומאה והנה מחלוקתם תלוי באותה סוגיא דפ"ו דבכורות עלה ל"ז ולפי שרבו הטעיות שם בסוגיית הגמא ובדביר רש"י ראיתי להעתיקה ולפרשה וז"ל העיד חזקיה אבי עקש לפני רבן גמליאל כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחורים לחליקה נטמא תוכו נטמא גבו נטמא גבו נטמא תוכו ופירש"י אין לו אחורים לחליקה שאין אחוריו חלוקים מתוכו דלא אמרינן אם נטמא גבו גבו טמא ותוכו טהור אלא אם נטמא גבו תוכו טמא והקשו לזה דכלי חרס בתוכו תלה רחמנא אית ליה תוך איטמי ליה לית ליה תוך לא איטמי ליה וכוונת הקושיא היא דכיון דאין לו תוך אפילו אם נטמא מאותו הצד שמשתמשין בו אינו מקבל טומאה כלל. וראיתי להרב בעל קרבן אהרן שכתב דהקושיא היא דאיך אמר שאם נטמא גבו נטמא תוכו כו' ולא ידעתי כוונתו דודאי הקושיא היא בכל החלוקות דכיון דאין לו תוך ממש אינו מקבל טומאה אפילו מאותו הצד שמשתמשין בו ותירץ רבי יצחק בר אבין דה"ק כל שאין לו תוך בכלי חרס כנגדו בכלי שטף אין לו אחורים לחליקה נטמא תוכו נטמא גבו נטמא גבו נטמא תוכו והקשו לזה דלמה ליה למיתלייה בכלי חרס נימא כל שאין לו תוך בכלי שטף אין לו אחורים לחליקה ותירצו הא קמ"ל דיש לו תוך הרי הוא ככלי חרס מה כלי חרס נטמא תוכו נטמא גבו נטמא גבו לא נטמא תוכו אף כלי שטף נטמא תוכו נטמא גבו נטמא גבו לא נטמא תוכו כך היא עיקר הגירסא וכמו שנראה מדברי הראב"ד ומדברי התוספות דפ"ק דשבת שכתבנו לעיל והקשו לזה דבשלמא כ"ח גלי ביה רחמנא תוכו אלא כלי שטף מי גלי ביה רחמנא תוכו והקושיא היא דהיכי אמרת דאם יש לו תוך הוא ככלי חרס שאם נטמא גבו לא נטמא תוכו ותירצו אי בטומאה דאורייתא ה"נ דאם נטמא גבו נטמא תוכו הכא במאי עסקינן בטומאת משקין דרבנן דתנן כלי שנטמא אחוריו במשקין אחוריו טמאים תוכו אגנו אזנו וידיו טהורים נטמא תוכו כולו טמא דמדאורייתא אין אוכל מטמא כלי ואין משקה מטמא כלי ורבנן הוא דגזור משום משקה זב וזבה הילכך שוויוה רבנן כטומאה דכלי חרס ולא שויוה כטומאה דאורייתא כנפשיה דעבדו רבנן היכרא כי היכי דלא לישרוף עליה תרומה וקדשים נמצא לפ"ז דכלי שטף שנטמאו במשקין אם היה לו תוך הרי הוא ככלי חרס ואם נטמא תוכו נטמא גבו ואם נטמא גבו לא נטמא תוכו ואם היה כלי שטף שאין להם תוך אין לו אחורים ואם נטמא גבו נטמא תוכו. וראיתי לרש"י שכתב ואי קשיא אמאי לא גזור בכלי חרס טומאת משקים לאחוריו תריץ משום דהתם ליכא למגזר משום משקה דהא אפילו נגעו משקין דזב לאחוריו לא מקבלי טומאה אלא מתוכו כו' ע"כ. ולא הבינותי דבריו דמי הגיד לו דאין כ"ח מיטמאין במשקים מאחוריהם דמסוגיא זו ליכא הוכחה כלל דאנן בכלי שטף עסקינן ואמרינן דאם יש לו תוך הרי הוא ככלי חרס ואם אין לו תוך דינו ככלי שטף ותו קשיא לי דהא כל הסוגיא מוכחת בהדיא דאין טומאה לכלי חרס מגבו וא"כ מאי ס"ד דרש"י שהקשה קושיא זו והאריך בתירוצה שלא כמנהגו ונראה דרש"י פשיטא ליה שאין כ"ח מקבלים טומאת מת או שרץ מגבן אך בטומאת זב הוה ס"ד דמקבל מגבו משום דכתיב וכל כלי חרס אשר יגע והוא ס"ל דנשתנה טומאת זב משאר דינים וזב ומעיינותיו חד דינא אית להו ועל זה הקשה דמדאמרינן הא קמ"ל דיש לו תוך בכלי שטף הוא ככלי חרס משום דעבדו רבנן היכרא ומדלא נקט דין זה חזקיה בכלי חרס ולומר שאם נטמאו אחורי כ"ח במשקין שלא נטמא תוכו משום דעבדו רבנן היכרא מש"ה הוכיח רש"י דס"ל לתלמודא דאין טומאת משקין מאחורי כ"ח ולזה הקשה דאמאי לא גזור בכלי חרס טומאת משקין לאחוריו ותירץ דבכ"ח ליכא טומאה מאחוריו אפילו במשקה זב וזבה וקרא דאשר יגע בו הזב ההוא בהיסט קא משתעי. עוד הקשו דאין לו תוך נמי ליעביד היכרא ותירץ כיון דעבדו היכרא ביש לו תוך ידיע דאין לו תוך דרבנן. עוד הקשו ואין לו תוך בכלי שטף דאורייתא בר קבול טומאה הוא כו' ופירש"י בר קבולי טומאה דאיצטריך לרבנן למיגזר בהו משקין ועוד דאמרינן אי בטומאה דאורייתא ה"נ לא איצטריך לאשמועינן דאין לו אחוריים לחליקה ע"כ. ואני תמיה על זה דמאי דאמרינן אי בטומאה דאורייתא ה"נ לא קאי אלא בכלי שטף שיש לו תוך דאמר שהוא ככלי חרס והקשו דבכלי שטף לא גלי רחמנא תוכו ותירצו אי בטומאה דאורייתא ה"נ כו' וכעת צל"ע דברי רש"י הללו ותירצו בגמרא דמאי דאמרינן דכלי שטף שאין לו תוך דאין לו אחוריים מיירי בהנך דחזו למדרסות עוד הקשו בגמרא אי הכי בכלי חרס נמי ופירש"י אי הכי בכלי חרס נמי נגזור טומאה בהנך דחזו למדרסות ע"כ וכוונת הקושיא היא דכי היכי דאמרינן דפשוטי כלי שטף הראויים למדרס מקבלין טומאה מן התורה אף דלא הוו דומיא דשק ומש"ה גזרו עליהם טומאת משקין ה"נ פשוטי כלי חרס הראויים למדרס נגזור עליהם טומאת משקין ונימא דרחמנא לא קפיד אתוך אלא בהנך דלא חזו למדרס אבל בדחזו מקבל טומאה מן התורה אף שהוא פשוט ותירצו אין מדרס בכ"ח ע"כ. והנה הראב"ד כתב שמ"ש רבינו דאחורי כלי חרס מיטמאין בטומאת משקין יצא לו מסוגיא זו דאמרינן הא יש לו תוך בכלי שטף הרי הוא ככלי חרס שנטמא גבו לא נטמא תוכו וכו' ותפס הדבר כפשוטו דתוכו לא נטמא הא גבו מיהא נטמא ע"כ. והנה כוונת דבריו דע"כ מאי דאמרינן מה כלי חרס נטמא גבו לא נטמא תוכו דמשמע דגבו מיהא טמא לאו בטומאה דאורייתא מיירי משום דפשיטא דלא מקבל טומאה מגביהן וכדתנן ואין מיטמאין מאחוריהם וס"ל דההיקש הוא מה כלי חרס אם נגעו משקים טמאים מאחוריו אף שגבו טמא לא נטמא תוכו אף כלי שטף נמי הכי הוי ומאי דפשיטא לתלמודא דין זה בכלי חרס עד שהוצרכו לומר דכלי שטף דינם ככלי חרס הוא משום דכלי שטף אם נטמאו בטומאת שרץ מגביהם נטמא אף תוכם והוה ס"ד דכיון דחכמים גזרו טומאה על המשקים שיהיה דין המשקין כדין השרץ ופשוטי כלי שטף דין המשקין כדין השרץ אבל כלי חרס אין להם שום טומאה מאחוריהם ואפילו לאחוריהם ומה שגזרו טומאת משקין מאחוריהם הוא דבר מחודש מאד ופשיטא שלא נטמא תוכו ומש"ה תלו דין כלי שטף שלא נטמא תוכו מגבו כי אם גבו בדין כלי חרס והראב"ד דחה ראיה זו וכתב ואני אומר דשיטפא דגמרא הוא ומכלי שטף נסבה והכיוון לא היה אלא לחלק גבו מתוכו כמו כלי חרס שחלקו הכתוב ע"כ וכבר ביאר מרן שם כוונת דברי הראב"ד ז"ל ולפי דברי הראב"ד מה שאמרו מה כלי חרס כו' הוא בטומאה דאורייתא וכן הוא דעת התוס' שכתבנו לעיל אלא שהתוספות שם ס"ל דגבו דהתם היינו אחוריו שיש לו חקק אך תירוץ זה הוא קצת דחוק דנהי שכתבו דפעמים קרי ליה אחור ופעמים קרי ליה גב אך במקום אחד הוא דוחק וגב שאמרו גבי כלי שטף הוא גב כפשוטו שאין לו חקק וגב האמור גבי כלי חרס הוא שיש לו חקק זה הוא קצת דוחק. ודע דלפי מ"ש לעיל דאיכא מ"ד דמאחוריהם שיש לו חקק אם נטמאו אחוריו שנטמא תוכו ההיא דפרק אלו מומין צ"ל דגב דהתם הוא כפשוטו ואפשר דס"ל דאם נטמא גבו נטמא גבו מיהא. עוד אפשר לומר דס"ל כהראב"ד דשיטפא דגמרא הוא א"נ דס"ל כסברת רבינו דטומאת משקים היא טומאה מחודשת ומטמאין אחורי כ"ח. ודע שסברת רבינו הלזו הוא דבר זר מאד ודוחק גדול הוא בעיני לומר שהוליד דין זה מדקדוק אותה ההלכה והנראה אצלי שהוציא דין זה מההיא דתנן בפ"ב דכלים מ"ג זה הכלל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחוריים ע"כ והנה ראיתי להר"ש שכתב בפרק אלו מומין מפרש דה"ק כו' נראה שסובר הרב שפירוש המשנה זו היא כפירוש עדותו של חזקיה אבי עקש ואני תמיה על זה דא"כ למה קבעו כל אותה סוגיא על אותה הברייתא ולא קבעוה עלה דמתניתין ועוד דכפי פי' זה לא למדנו שום דין בכלי חרס ולא בא אלא ללמד בכלי שטף וכמבואר וא"כ למה נשנית משנה זו בפרק זה שהוא פרק מיוחד לכלי חרס והתחיל במשנה הטהורים שבכלי חרס כו' וסיים בדיני כלי שטף ועוד מאי זה הכלל כיון דלא שייך למה שקדם סוף דבר לא יכולתי להלום שיהיה פירוש משנה זו בכלי שטף. וראיתי לרבינו ז"ל שם בפי' המשנה שכתב ואומרו כל שאין לו תוך אין לו אחורים נ"ל שאחוריו לא יתטמאו במשקין כמו באשר יש לו תוך וזה שמשקין טמאים כאשר נגעו באחורי הכלי יטמאו אחורי הכלי לבד ויהיה עולה על הדעת כי אחר שאין צריך בזה הדין מן הטומאה תוך פשוטי כלי חרס נמי יתטמאו במשקים טמאים על אלו הפנים לבד ואמר שאין הענין כן אבל הוא טהור מכל הצדדין ע"כ ולפי פירוש זה דינו של רבינו היא משנה ערוכה דכל שאין לו תוך אין לו אחוריים הא אם יש לו תוך יש לו אחוריים וכבר הביא רבינו משנה זו בחיבורו בפי"ג מהלכות אלו דין ד'. ודע שמה שכתב שם רבינו אין אחוריו מתטמאין במשקין הוא הדין מתוכו נמי אינו מתטמא אם נגעו משקין באותו הצד שמשתמשין בו וז"ש בתחילה אבל אם אין לו תוך ונגעו בו משקין כו' ה"ז טהור והוא כולל בין שנגעו בו מתוכו או מאחוריו וזהו שכתב בפ"א פשוטי כלי חרס וכו' אין מקבלין טומאה מן הטומאות ומ"ש אין אחוריו מתטמאין הוא על דרך מה שכתב בפירוש המשנה. ודע שר"ע פירשה למתני' כדברי רבינו וכתב בפירוש דכלי חרס שיש לו תוך יש לו אחוריים. ודע שבריש פכ"ז מכלים אמרינן נמי כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחוריים ע"כ והר"ש שם נדחק הרבה בפירושא דמתניתין ופירש דמיירי באחוריים שיש להם חקק וכיון דמפניו אין לו תוך אחוריו טהורים ע"כ וניחא לי פי' זה לפי מה שפירש הרב עצמו בריש פ"ב ומיטמאין מאחוריהם דהיינו במקום חקק בית מושבם והשתא ניחא לפי שהיה עולה על הדעת דכי היכי דמיטמאים מאחוריהם משום דחשיב תוך הכי נמי בכלי חרס שאין לו תוך יתטמאו מאחוריהם אם יהיה לו חקק ואשמעינן דכל שאין תוך בפנים תוך של אחוריו לא חשיב תוך וכן פי' שם ר"ע כפי' הר"ש אך רבינו נראה דס"ל דמשנה זו היא השנויה בפ"ב והכל דבר אחד אבל דברי הר"ש נוחים אצלי יותר לפי שלדברי רבינו נכפלה משנה זאת שלא לצורך. ודע שאף שהראב"ד דחה דברי רבינו הללו בשני מקומות מ"מ בפי"ג בהשגה המתחלת אני כתבתי וכו' כתב בסוף דבריו ומכאן יש סיוע למה שכתב שהמשקה מטמא כלי חרס מגבו ע"כ ועיין בתוספתא דטבול יום הביאה הר"ש פ"ב מ"ב דתניא חומר במשקין שאין באוכלים וכו' שמטמאין כלי שטף מאחוריו וכלי חרס מאוירו ע"כ והנה משמע קצת כדברי הראב"ד שאין לכלי חרס טומאה מאחוריו כי אם מאוירי ומיהו יש לדחות ודוק:
ודע דמסוגיא זו דבכורות שכתבנו שהקשו בגמרא ואין לו תוך בכלי שטף דאורייתא בר קבולי טומאה כו' ופירש"י דאיצטריך לרבנן למיגזר בהו משקין וכו' נראה דס"ל לסתמא דתלמודא דפשוטי כלי עץ שאינם מקבלים טומאה מן התורה אף שמטמאים מדרבנן לא גזרו בהם טומאת משקין ואני תמיה על זה דבריש פכ"ה דכלים תנן השלחן והדלפקי יש להם אחוריים ותוך דברי ר"י ר"מ אומר אין להם אחוריים וכן טבלא שאין לה לזביז ע"כ וכל אלו הם פשוטי כלי עץ שאינם ראויים למדרס ואפי' הכי גזרו בהם טומאת משקין ואליבא דר"מ אם נטמאו אחוריו נטמא תוכו ור' יהודה מדמה להו לכלי שטף שיש להם תוך וכן פסק רבינו בפכ"ח מהלכות כלים דין ג' וצ"ל פשוטי כלי שטף שאינם ראויים למדרס כגון השלחן וטבלא שאין לה דופן הואיל ואין מקבלין טומאה מן התורה אם נטמאו אחוריהם במשקין לא נטמא תוכן ע"כ. והנראה אצלי שדעת רבינו הוא שקושיית הגמרא היא דכיון דפשוטי כלי שטף אינם מקבלים טומאה מן התורה איך יתכן שיחמירו חכמים בכלים שאינם מקבלים טומאה מן התורה יותר מכלים המקבלים טומאה מן התורה דאילו כלי שטף שיש לו תוך נטמאו אחוריו לא נטמא תוכו ואין לו תוך נטמאו אחוריו נטמא תוכו. ודע שלמעלה מזה כתב רבינו אחד כלי השק כו' אם נטמאו אחוריהם במשקין לא נטמא תוכן ע"כ וכתב שם הראב"ד לא נטמא תוכן א"א ואף לא אחוריהן ומ"ש אינו מחוור עיין בבכורות ע"כ וכתב על זה מרן שטעמו משום דס"ל שה"ה שאם נטמא תוכן לא נטמאו אחוריהם וכמ"ש ר"ש בריש הפרק הנזכר דאיכא דגרסי הכי ריש פ"ק דפסחים ואע"פ שר"ש דחה אותה גירסא הראב"ד סבר כוותה וזהו שכתב ואף לא אחוריהן כלומר כשם שאם נטמאו אחוריהן לא נטמא תוכן כך אם נטמא תוכן לא נטמא אחוריהם ע"כ והנה מלבד שפי' זה הוא דחוק עד מאד להעמיסו במ"ש הראב"ד ואף לא אחוריהם הדין מצד עצמו הוא תמוה וכמו שהרבה להשיב על סברא זו הר"ש יע"ש, זאת ועוד שמ"ש הראב"ד ומ"ש אינו מחוור עיין בבכורות לא יצדק כלל לפי פירוש מרן שהרי ההיא דבכורות הוא מה שמכריע כסברת רבינו דקאמר בהדיא נטמא תוכו נטמא גבו ולסברת החולקים צריך לחלק בין דבר שראוי להפכו כמו כרים וכסתות לשאר כלים ואיך יאמר הראב"ד שמ"ש רבינו אינו מחוור ועיין בבכורות. עוד כתב מרן א"נ טעמו לומר דמדכתב רבינו לא נטמא תוכו משמע דאחוריהם מיהא טמא והראב"ד סובר שאף אחוריהם לא טמאו ע"כ והנה דרך זה הוא קשה מן הראשון ולא ידעתי פירושו דאי הראב"ד ס"ל דכל הכלים אין בהם טומאה מאחוריהם א"כ בראש הפרק שכתב רבינו כל הכלים שיש להם בית קבול שנטמאו אחוריהם במשקין לא נטמא תוכן שם היה לו להראב"ד להשיגו ולומר ואף לא אחוריהם. ועוד שהדבר מצד עצמו לא יתכן שיש משניות רבות מורות דין זה שכלי שיש לו תוך שנטמאו אחוריו במשקין שאף שלא נטמא תוכו אחוריו מיהא טמאין ואי ס"ל למרן שהראב"ד מחלק בין כרים וכסתות לשאר כלים ג"ז לא יתכן כלל לפי שאם יש שום סברא לחלק הוא דוקא לענין שאם נטמא תוכו שלא נטמאו אחוריו משום דתוך דכרים וכסתות לא חשיב תוך גמור כדי לטמא אחוריו אבל לענין אם נטמאו אחוריו שלא יטמאו אף אחוריו בזה לא גריעי כרים וכסתות משאר כלים וכמו בשאר כלים אם נטמאו אחוריהם אחוריהם מיהא טמאים הכי נמי כרים וכסתות ואדרבה לענין אם נטמאו מאחוריהם עדיפי כרים וכסתות וכסברת ר"מ דאית ליה הכי במתניתין דכל שאין לו תוברות אין לו אחוריים ותוך ועוד מ"ש עיין בבכורות אין שום רמז מזה בבכורות. וראיתי למרן שכתב ומ"ש עיין בבכורות היינו דאמרינן דמדאורייתא אין משקה מטמא כלי ורבנן הוא דגזור ביה ועבדו היכרא כי היכי דלא לישרוף עליה תרומה וקדשים ע"כ. ודבריו נפלאו ממני דמה ענין זה למה שהשיגו וזה הוא דבר מוסכם אליבא דכ"ע דטעמא דלא אמרינן דאם נטמא גבו דנטמא תוכו בטומאת משקין הוא משום דהוא מדרבנן עבוד ביה היכרא. והנראה אצלי בזה הוא דהשגת הראב"ד אינה בדין ב' אלא בדין ג' עלה דפשוטי כלי עץ שאינם ראויים למדרס שכתב שם רבינו שאם נטמאו אחוריהם לא נטמאו דכיון שאין להם טומאה מן התורה לא גזרו בהם טומאה מאחוריהם דומיא דכלי חרס דס"ל להראב"ד דלא גזרו טומאת משקין מאחוריהם וזהו מה שהקשו בבכורות ואין לו תוך בכלי שטף בר קבולי טומאה מן התורה כלומר דכיון שאינם מקבלים טומאה מן התורה לא גזרו בהם טומאה משקין מאחוריהם. ומ"מ לכל הפירושים לא יכולתי ליישב קושיית הגמרא דבכורות דפריך בפשיטות דאיך יתכן מ"ש דכל שאין לו תוך אין לו אחוריים מאחר שפשוטי כלי עץ אינם מקבלים טומאה מן התורה והא ר"מ דאית ליה דפשוטי כלי עץ אף שאין להם טומאה מן התורה אין לו אחוריים. וסבור הייתי לדקדק דקדוק א' במתניתין והוא דגבי כרים קאמר ר"מ אין להם אחוריים ותוך וגבי שלחן קאמר אין להם אחוריים ולא קאמר ותוך. ולפ"ז הייתי אומר דהכא גבי שלחן ר"מ מיקל וגבי כרים ר"מ מחמיר דגבי כרים קאמר אין להם אחוריים ותוך כלומר שאין אחוריו חלוקים מתוכו אלא אם נטמא גבו נטמא תוכו אבל בשלחן ודכוותיה דקאמר אין להם אחוריים הכוונה היא שאין להם טומאה מאחוריהם כלל ואפילו אחוריהם לא נטמאו. ומצינו כעין לשון זה בפ"ב דתנן כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחוריים וכמו שפירש שם רבינו וכתבנו דבריו לעיל וטעמא דר"מ הוא משום דכיון דטומאתו מדרבנן לא גזרו בו טומאה מאחוריו ור"י ס"ל דאית ליה טומאה מאחוריו אלא שאינו ככלי שטף הפשוט המקבל טומאה מן התורה דאין לו אחוריים ותוך אלא זה יש לו אחוריים ותוך. וקושיית הגמרא דבכורות הוא לפי שהיה סבור המקשה דכל כלי שטף הפשוטים אין להם אחוריים ותוך ועל זה תמה דכיון דפשוטי כלי שטף אין להם טומאה מן התורה איך יתכן שיחמירו חכמים בדבר שאינו מקבל טומאה מן התורה יותר מדבר שמקבל טומאה מן התורה. והנה כפי פירוש זה היה מתיישב לשון הגמרא אך מה אעשה שלא ראיתי לשום א' מהמפרשים שפירשו כן, זאת ועוד דמהתוספתא שהביא הר"ש ז"ל שם נראה בהדיא דלר"מ כל פשוטי כלי עץ שנטמאו אחוריו נטמא תוכו והדבר צריך אצלי תלמוד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף