משנה למלך/טומאת צרעת/יד

משנה למלך ‏ טומאת צרעת יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

אפילו חבילי עצים וחבילי קנים כו'. תנן בפי"ב דנגעים מ"ה כיצד ראיית הנגע כו' אפי' חבילי עצים ואפילו חבילי קנים דברי ר"י רש"א עסק הוא לפנוי אמר רבי מאיר כו' מה מטמא כו' ע"כ. וכתב שם הר"ש עסק זה לפנוי בתמיה וכי להעסקו לפנות הבית הוצרך הכתוב שאתה מזקיקו לפנות דברים שאין מקבלים טומאה אלא לא בא הכתוב לדרוש אלא כמו שדרש ר"מ שהתורה חסה על ממונם של ישראל ע"כ. והנה כפי זה ר"ש ור"מ כולם הם בסברא אחת ופליגי עליה דר"י והנה רבינו פסק כר"י ותמה מרן דלמה פסק כמותו במקום ר"ש ור"מ דרבים נינהו וכתב ואפשר שרבינו סובר דבהא לא פליגי ע"כ. ולא ידעתי איך יתכן לומר זה דהא פשטא דמתני' הוא דפליגי וראיתי בת"כ שלא הזכירו לר"ש בזה אלא לאחר שהביאו סברת ר"י דאמר אפילו חבילי עצים אפילו חבילי קנים אמרו אמר ר"מ עסק הוא לפנוי אמר ר"מ וכי מה מטמא לו כו' ואפשר שגם גירסת רבינו במתניתין כך היתה ולפי זה ר"י ור"מ פשיטא דהלכה כר"י אך רבינו עובדיה שגירסתו היא אמר ר"ש כו' כתב דאין הלכה כר"י ונראה דאליבא דר"י מה שאמר הכתוב ופינו את הבית היא גזירת מלך שגזר שכשיבוא הכהן יהיה פנוי שהרי אין שום תכלית לפנות חבילי עצים וזה הוא מה שאמרו בת"כ בטרם יבוא הכהן לראות את הנגע לראות את הפנוי כלומר שלא יראה הכהן כי אם הנגע ולא דבר אחר ונראה דמלבד מה שנחלקו בפירוש יש עוד נפקותא אחרת בין ר"מ לר"י דלדעת ר"מ שהוא מפני שהתורה חסה על ממונם של ישראל אינו מחוייב מן הדין לפנות שלא מצינו בשום מקום שיהיה האדם מוזהר שלא לטמא כליו אלא הכתוב נתן רשות אל הכהן שימתין עד כדי שיפנו משום דחס על ממונם של ישראל דמן הדין תיכף שאמר המצורע כנגע נראה לי חייב הכהן לילך ולראות הנגע ומשום הפסד ממונו נתנה לו תורה רשות להמתין עד כדי שיפנו הבית ואם המצורע אינו רוצה רשאי הוא לחבול בעצמו אבל אליבא דר"י נראה דהיא מצוה פרטית שגזר הכתוב שכשיבא הכהן יהיה הבית פנוי והרי זה מכלל החוקים ולפי זה אני תמיה על מ"ש רבינו בפ"ט דין א' חתן שנראה בו נגע כו' שנאמר וצוה הכהן ופינו את הבית וגו' אם המתינה תורה לדבר הרשות שלא יטמאו כליו ק"ו לדבר מצוה ע"כ. והדבר הוא תימה אצלי דמאחר שהוא פסק כרבי יהודה דאפילו חבילי קנים איך כתב שלא יטמאו כליו והלא לר' יהודה אין הטעם משום רחמנות אלא גזירת הכתוב היא וא"כ אין ללמוד מכאן שנמתין בשביל שום דבר דהכא כך הוא מצותו שכשיבוא הכהן תהיה הבית פנוי מכל וכל. וראיתי בפ"ק דמ"ק עלה ז' דאמרינן וביום הראות בו יש יום שאתה רואה בו כו' דברי ר"י רבי אומר אינו צריך הרי הוא אומר וצוה הכהן ופנו וכו' ואמר רבא התם דר"י סבר דמהתם לא גמרינן דחידוש הוא דהא עצים ואבנים בעלמא לא מטמאי והכא מטמאי ע"כ. וסבור הייתי לומר דהא דקאמר דהא עצים ואבנים כו' קאי על טומאת הבית בעצמו בטומאת צרעת דבשלמא טומאת אדם הרי מצינו שמקבל שאר טומאות ואינו חידוש כל כך מה שמתטמא בצרעת אבל טומאת הבית הוא חידוש גדול שהרי לא מצינו בשום מקום שהעצים והאבנים יקבלו טומאה והכא מקבלים טומאה ע"י הצרעת האבנים והעצים והעפר וכמבואר בדברי רבינו ריש פ"ו ולא נחה דעתי בזה משום דלמה לי מטעמא דעצים ואבנים אינם מקבלים טומאה משום דהוו פשוטי כלי עץ תיפוק ליה דלא מצינו בשום מקום טומאה בדבר המחובר שהוא בנין וכל מה שנזכר במסכת אהלות הבית טמא רוצה לומר על האדם והכלים שבבית אבל הבית עצמו פשיטא שאינו מקבל טומאה וכמו שכתב רבינו בפ"ה מהלכות טומאת מת דין י"ב. ואפילו באהלים ס"ל להראב"ד דכל שהם מחוברים אינם מקבלים טומאה אלא דוקא פשתן וכמו שיראה המעיין שם והיא סברת התוספות בפרק במה מדליקין יע"ש וא"כ הול"ל בקיצור שהחידוש הוא שהוא מחובר ומקבל טומאה ותו קשה לי דלמה ליה לרבי יהודה לדחות סברת רבי מטעם חידוש תיפוק ליה דלא מצינן למילף מופינו דהתם לאו מטעם המתנה הוא אלא גזירת הכתוב לדעת ר"י וכמו שכתבנו למעלה. והנראה מדברי התוספות הוא שהחידוש הוא מה שמפנה אפילו חבילי קנים וחבילי עצים ומטעם זה כתבו בד"ה נפקא דלא תיקשי לרבא דאמר דלרבי יהודה ביום ולא בלילה נפקא ליה מכנגע נראה לי ולא לאורי. וקשה דהא לר"י לא גמרינן מנגעי בתים דחידוש הוא וכוונתם בתירוץ קושיא זו הוא דלא אמר רבא דלא יליף ר"י משום החידוש אלא בהפנאה לחוד דזה הוא החידוש דכתיב ופנו את הבית ודריש ליה ר"י לעצים ואבנים וא"כ לענין ופנו דוקא הוא חידוש אבל לענין האור אין חידוש בו כלל ולזה יליף מיניה לי ולא לאורי ולא יליף לענין המתנה דהוא בהפנאה ובהפנאה איכא חידוש וכבר בא כל זה מבואר בדברי הרב קרבן אהרן יע"ש. ולפי פשטן של דברים נתיישב הכל דלרבי יהודה דדריש מקרא דופינו לרבות חבילי קנים למדנו מזה דהכא חבילי קנים נמי מקבלים טומאה אגב הבית וטעמא דקרא דאמר ופנו הוא משום דחסה תורה על ממונם של ישראל משום דגזירת הכתוב הוא בבית המנוגע שוטמא אפילו עצים ואבנים ומש"ה קאמר דאין למדים מכאן המתנה למצורע שהרי חידש הכתוב כאן חידוש דאפילו עצים יקבלו טומאה ואפשר דמפני חומר זה נתנה לו תורה רשות להמתין אבל במקום אחר אין לנו להמתין ור"ש דקאמר ליה לר"י עסק הוא לפנוי כפי סברתו דחבילי קנים אינם מקבלים טומאה אבל לר"י ליכא קושיא כלל דלדידיה חבילי קנים וכלים שוים הם בדינם. הן אמת דלפי פשטן של דברים מתיישב הכל אך הדבר מצד עצמו הוא תימה בעיני שלא ראיתי בשום מקום חידוש זה דהבית יטמא דבר שאינו מקבל טומאה ורבינו לא הזכיר מזה כלל אף שפסק כר"י והרואה דבריו בפי"ו ששם הביא מה שמטמא בית המנוגע לא הזכיר כי אם אדם וכלים ולא הזכיר בשום מקום דאף דבר שאינו מקבל טומאה מתטמא בבית המנוגע. ונראה שיש להכריע דין זה דחבילי קנים אינם מתטמאים בבית המנוגע מההיא דתנן פ"ק דסוכה (דף י"ב) חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהם ואמרינן בגמרא דטעמא הוא מדרבנן דפעמים שאדם בא מן השדה כו' ואיכא משום תעשה ולא מן העשוי וכדאיתא התם ולמה לן מהא תיפוק ליה דאין מסככין בהם מן התורה שהרי מקבלין טומאה ע"י נגעים. הן אמת שראיתי שם לתוספות בד"ה באניצי שכתבו בסוף דבריהם דלא שייך למילף מפסולת גרן ויקב לפסול בדבר המטמא בנגעים מאחר דאין מטמא בשאר טומאות ע"כ אך הרואה יראה דהתוספות בתחילה היו סבורים דאף מה שמתטמא בנגעים פסול לסכך ורש"י ז"ל כתב כן בפירוש שכתב סככה באניצי פשתן פסולה שכן ראוי ליטמא בנגעים ורבינו והראב"ד שכתבו טעם אחר לפסול אניצי פשתן הוא משום דס"ל דאניצי פשתן אינם מתטמאים בנגעים וכמו שיראה המעיין שם בהר"ן ואם איתא להאי מילתא לא הוה משתמיט בשום דוכתא לומר דאין מסככין בחבילי עצים משום דמתטמאין בנגעים ורבינו עובדיה עלה דהך דרבי יהודה דאמר אפילו חבילי עצים הוקשה לו מקרא דכתיב ולא יטמא כל אשר בבית דמשמע דאטומאה קפיד רחמנא ותירץ דס"ל לרבי יהודה דמלתא באפי נפשה היא לאשמועינן דכלים דהוו מעיקרא מיטמו אי שביק להו ע"כ. והנה דרשא זו היא בת"כ והיא נלמד דאף דקי"ל הנכנס לבית המנוגע אינו מטמא בגדים אלא עד ששהה בכדי אכילת פרס מ"מ זהו דוקא בבגדים שהוא לבוש אבל בגדים שהיו שם מקופלים או על כתיפו תיכף ומיד הם נטמאים וכמבואר שם מ"מ למדנו מדברי הרב דס"ל דלר"י נמי חבילי עצים נמי אינה מתטמאים בבית המנוגע וא"כ חזרו כל הקושיות שהקשינו למקומם באופן שסוגיא זו דמ"ק צריכה אצלי תלמוד. ודע שראיתי לתוספות שם שכתבו דגם רבי ס"ל כרבי יהודה דאפילו חבילי עצים מפנה וכמ"ש בד"ה דהא יע"ש וא"כ יש מכאן סיוע למה שפסק רבינו כרבי יהודה משום דרבי קאי כוותיה וכן נראה מדברי רש"י יע"ש. ודע דבגמרא אמרינן רבא אמר דבר הרשות איכא בינייהו דמשמע דלרבי אף לדבר הרשות ממתינין אף לטומאה שבגופו ולא ראיתי לרבינו שהזכיר דין זה ואף דאביי אמר משמעות דורשין איכא בינייהו מ"מ היה לו לפסוק כרבא ועוד דהרואה דברי התוספות בדבור המתחיל נפקא יראה דסבירא להו דלאביי אף לר' יהודה ממתינין אף לדבר הרשות וכבר הכריח זה הרב בעל קרבן אהרן יע"ש. ואם כן יגדל התימה על רבינו איך לא ביאר לנו כל זה וצ"ע:

ה

ואחר שיראה הכהן את הנגע וכו'. בפ' הנודר מן הירק דף נ"ו תניא ויצא הכהן מן הבית יכול ילך לביתו ויסגיר ת"ל אל פתח הבית יכול יעמוד תחת המשקוף ויסגיר ת"ל מן הבית עד שיצא מן הבית כולו הא כיצד עומד בצד המשקוף ויסגיר ומנין שאם הלך לביתו והסגיר או שעמד תחת המשקוף והסגיר שהסגרו מוסגר ת"ל והסגיר את הבית מ"מ ע"כ. והנה הנראה מדברי רש"י והר"ן והרא"ש והתוספות שם דס"ל דקרא דוהסגיר את הבית דכתב רחמנא הוא סגירת הדלת ממש שכן פירשו במאי דאמרינן יכול ילך לביתו ויסגיר דהיינו ע"י חבל ארוך או ע"י שליח ולא ידעתי מאין למדו זה רבותינו והא גבי נגעי אדם כתיב והסגיר הכהן את הנגע וכן גבי נגעי בגדים והתם פירוש הסגר הוא שיאמר הכהן שהוא מוסגר לפי שהכל תלוי בפי הכהן שיחליט או יפטור או יסגיר וכמ"ש רבינו בפ"ט מהלכות אלו דין ב' וא"כ גבי בתים נמי דכתב רחמנא והסגיר את הבית היינו שיאמר הכהן שבית זה הוא מוסגר לפי שבית המוסגר הוא אב מאבות הטומאה וכמו שנתבאר כל זה בפי"ו מהלכות אלו ופשיטא שהכל תלוי בדיבור הכהן ולזה כתב רחמנא והסגיר את הבית כלומר שיאמר שבית זה הוא מוסגר דומיא דאדם וכלים וברייתא זו הכי מיפרשא דרחמנא אמר דאמירה זו שאומר הכהן דבית זה הוא מוסגר תהיה אחר שיצא הכהן מן הבית אל פתח הבית ולזה דרשו דאי כתב רחמנא מן הבית ה"א שילך לביתו ויאמר שהבית הוא מוסגר שלא היתה הקפדת הכתוב אלא על היציאה מן הבית אבל לאחר שיצא בכל מקום שיסגיר שפיר דמי תלמוד לומר אל פתח הבית ואי כתב אל פתח הבית הוה אמינא יעמוד תחת המשקוף ויאמר שבית זה הוא מוסגר תלמוד לומר מן הבית עד שיצא מן הבית כולו הא כיצד עומד בצד המשקוף ויאמר בית זה מוסגר הוא אבל שיצטרך הכהן לסגור הדלת לא ידעתי מנין זה ודברי רבינו לדידי הכי מיפרשן שכתב ויסגיר או יחליט או יפטור ויסגיר הוי בדיבור דומיא דיחליט או יפטור וס"ל לרבינו דכי היכי דבהסגר קפיד רחמנא שיהיה אחר שיצא מן הבית ה"ה בהחלט או בפטור אבל אם נאמר דהסגר זה הוא סגירת הדלת ממש וחידוש הוא שחידש הכתוב בנגעי בתים מנא ליה לרבינו דגם כשמחליט או פוטר שיהיה אחר שיצא מן הבית דהא פשיטא כשמחליט או פוטר ליכא סגירת דלת וא"כ אפשר דלא קפיד קרא שיהיה אחר שיצא מן הבית אלא בדאיכא סגירת דלת אלא ודאי דס"ל לרבינו דהסגר זה הוא אמירה בעלמא שיאמר הכהן שהוא מוסגר דומיא דהחלט ופטור משום הכי ס"ל דכולם שוים בדינם כמ"ש מרן. עוד ראיתי לדקדק לפי שראיתי שינויי לשונות בדברי רש"י ז"ל דבפרק הנודר פירש"י יכול ילך לביתו ויסגיר ע"י שליח ע"כ. ובפ"ק דחולין עלה י' פירש יכול יהא לו רשות לילך לתוך ביתו ולחזור ולסגור הדלת ע"כ. וראיתי להרב בעל קרבן אהרן בפרשת מצורע שעמד בזה וכתב דרש"י בחולין הוכרח לפרש כן משום דהתם הביאו ברייתא זו לאותובי לרב אחא בר יעקב דאמר דקרא דויצא מן הבית הוא ביצא דרך אחוריו ולעולם קא חזי ליה ולא הסיר ראייתו ממנו ואותיב ליה מהכא יכול ילך לתוך ביתו ואם נאמר כמו שפירש בנדרים אין הוכחה לאותיב מיניה לרב אחא שעדיין יפרש רב אחא דהלך לאותו דרך דרך אחוריו ופניו לנגע ובחבל ארוך סגר לזה פירש"י דפירוש הברייתא שלא חייבו הכתוב להסגיר תיכף מהר אלא נתן לו רשות שיצא למקום שירצה ואחר יסגיר ואם כן יכול אני לומר שילך לתוך ביתו ואח"כ יחזור ויסגיר שבזה יעלם עיניו ממנו ואיכא למיחש שמא נפחת והסגירו בפחות מכשיעור ע"כ ואין דבריו מובנים אצלי כלל דאף לפי מה שפירש"י בחולין עדיין יש לדחות ולומר דלעולם בעינן שלא יעלם הנגע מעיני הכהן אלא דאשמעינן קרא דלמצוה בעינן שתיכף ומיד בעומדו על הפתח יסגיר הדלת אבל בדיעבד אם הלך לביתו דרך אחוריו ופניו כנגד הפתח וחזר וסגר הדלת דהסגרו הסגר ועוד אם כפי מה שפירש"י בפרק הנודר ליכא תיובתא לרב אחא אמאי לא תירץ כן רב אחא והוצרך לאוקומי ברייתא דקיימי דרא דגברי ועוד למה לא פירש רש"י בנדרים כמו שפירש בחולין מאחר שמה שפירש בחולין הוא מוכרח בפירוש הברייתא מדאותיבו מינה לרב אחא. עוד אני תמיה בדברי רש"י במה שפירש במאי דאמרינן ומנין שאם הלך לביתו והסגיר כו' דהיינו ע"י חבל ארוך כגון שהיה ביתו סמוך לשם ע"כ. ולא ידעתי למה לא פירש סיום הברייתא דומיא דמאי דפירש ברישא ועוד שהנראה מדברי רש"י דהקושיא לרב אחא הוא מסיום הברייתא דקתני שאם הלך לביתו והסגיר שהסגרו הסגר ולדברי הרב בעל קרבן אהרן מאחר שסיום הברייתא פירש רש"י דהיינו ע"י חבל ארוך ליכא תיובתא לרב אחא מברייתא זו וכמבואר. סוף דבר דברי רש"י דחולין צריכין אצלי תלמוד. עוד ראיתי שינויי נוסחאות בברייתא זו דבפרק הנודר גרסינן ומנין שאם הלך לביתו והסגיר או שעמד תחת המשקוף ובחולין גרסי' או שעמד בתוך הבית וגירסת ת"כ היא כגירסתנו בחולין וראיתי לרש"י בחולין שכתב בתוך הבית תחת המשקוף ע"כ. ולפי זה אין חילוק בין ההוא דנדרים להא דחולין. והיה נראה לי דאם הסגיר בתוך הבית דאין הסגרו הסגר דדוקא בהלך לביתו או שעמד תחת המשקוף דהא קיים עיקר קרא דכתיב ויצא אף דלכתחלה בעינן שיהיה עומד בצד המשקוף אם עבר ולא עמד בצד המשקוף בין שהלך לביתו בין שעמד תחת המשקוף הסגרו הסגר דהא מ"מ יצא מן הבית דהא בכל דוכתא מן האגף ולחוץ לא הוי בכלל בית אבל היכא דלא יצא מן הבית כלל והסגירו בתוך בית המנוגע אפשר דלא מהני הסגר זה ולזה פירש"י בתוך הבית תחת המשקוף שאם לא היה תחת המשקוף אלא לפנים מהמשקוף לא מהני. ונראה שזה הוא דעת רבינו שבתחלה נקט שלש חלוקות לא שיסגיר והוא בתוך ביתו או בתוך בית המנוגע או תחת המשקוף ואח"כ לא נקט אלא שתי חלוקות דאם הלך לתוך ביתו או שעמד תחת המשקוף וחלוקת דבתוך בית המנוגע השמיטה נראה שדעתו כמו שכתבנו דאם הסגיר בתוך הבית המנוגע דלא מהני. וראיתי להר"י קורקוס שכתב דלדעת רבינו נמי אם הסגירו בתוך בית המנוגע דהסגרו הסגר ולא ידעתי מי הכניסו בתגר זה מאחר דדברי רבינו דייקי שפיר היפך ממ"ש ואי איתא כדבריו לישמעינן רבותא דאפילו הסגיר בתוך בית המנוגע דמהני וכ"ש הסגיר תחת המשקוף אלא ודאי כדכתיבנא. וראיתי להר"ש בפרק י"ב דנגעים דגירסתו בת"כ היתה עמד תחת המשקוף והסגיר עמד בבית שהנגע בתוכו והסגיר וכו' אך דברי רבינו נוחים אצלי לפי גירסתנו בת"כ. עוד ראיתי להר"י קורקוס שכתב דהיכי משכחת לה שיסגיר והוא בתוך הבית דמשכחת לה שיצא דרך גגות או חלון וכיוצא בזה א"נ שישב שם עד הלילה ולמנות השבעה משעת הסגר עכ"ד. והנה תירוץ זה האחרון לא ידעתי כוונתו. ולפי מה שכתבנו לעיל דלדעת רבינו הסגר זה אינו סגירת הדלת הדברים הם כפשטן. עוד כ' הרב הנזכר דמ"ש רבינו ויחליט ויפטור אגררא דהסגר דכ' כתב כן ואה"נ שאם מחליט או פוטר יכול לגזור כן והוא בתוך הבית ולכן לא הזכיר אח"כ כשאסר אלא שיסגיר כו' ולא הזכיר חליטה ופטור ע"כ. ואין דבריו נראים אצלי ומה שכתבנו הוא הנכון:

יא

ובתי העכו"ם שבא"י אין מטמאין בנגעים. כתב על זה מרן נלמד ממה שיבא בסמוך ע"כ. ואין צורך לזה דהא משנה שלמה שנינו ברפי"ב דנגעים כל הבתים מיטמאים בנגעים חוץ משל עכו"ם. עוד כתב מרן על הלוקח בתים מן העכו"ם יראו בתחלה בפי"ב ומייתי לה מקרא בת"כ. ולא מצאתי בת"כ דין זה ולא הזכירו בת"כ אלא עיקר הדין דבתי עכו"ם אינם מטמאים בנגעים ומייתי לה מקרא דאחוזתכם אבל הלוקח בתים מן העכו"ם מה יהיה דינו לא הוזכר שם. ולענין גר תושב אם ביתו מיטמא בנגעים לכאורה נראה דאינו מיטמא דמקרא דמימעיט עכו"ם ה"נ מימעיט גר תושב ולפי זה הוא הדין בגדי גר תושב דאינם מיטמאין דהא בת"כ שנינו גבי עכו"ם וכשם שאין אחוזתן מיטמאין בנגעים כך אין בגדיהם מיטמאין בנגעים הרי שלמדנו בגדים מבתים וכיון דבבתים אימעיטו עכו"ם וגר תושב הוא הדין גבי בגדים. וראיתי להר"ש ברפי"א דנגעים דכ' כל הבגדים מטמאין בנגעים אפילו של גר תושב ע"כ וכ"כ רבינו עובדיה ואין ספק שהכריחם לומר זה מדלא תני חוץ מגר תושב כי היכי דתני ברפ"ג גבי נגעי הגוף ולפי זה גבי בתים בתי גר תושב מיטמאין בנגעים וזה הוא תימה בעיני דהא מקרא דמימעיט עכו"ם מימעיט נמי גר תושב דהיינו מקרא דאחוזתכם ועוד דמדברי הר"ש רפי"ב נראה דגריס בת"כ וכשם שאין אחוזתם מיטמאה בנגעים כך אין בגדיהם וגופן מיטמא בנגעים ע"כ והכי גריס ר"ע וכיון שלא למדנו לגופם כי אם מבתים איך נחלק ביניהם לגבי גר תושב. והנראה אצלי דמן התורה פשיטא דאין הגר תושב מיטמא בשום טומאה לא בגופו ולא בבגדו ולא בביתו אלא דרבנן הוא דגזרו גבי בגדים ובתים לענין גר תושב. שוב ראיתי להרב בעל תי"ט רפ"ג דנגעים דכתב בשם מהר"ם גר תושב דינו כעכו"ם זולתי להאכילו נבילות ולהחיותו ומשום דלקמן פי"א אמרינן גבי נגעי בגדים כל הבגדים מיטמאין בנגעים חוץ משל עכו"ם ולא קאמר כי הכא חוץ מגר תושב והכי אמרינן לקמן בנגעי בתים דגזרו מדרבנן על גר תושב איצטריך למימר הכא חוץ מגר תושב דלא גזרו בו הוא משום דנגעי הגוף לא מיטהרו אלא בקרבן וגר תושב לאו בר אתויי קרבן הוא הלכך לא גזרו ביה רבנן ע"כ. הרי שכתב דמה שבגדי ובתי גר תושב מיטמאין בנגעים אינן אלא מדרבנן וכדכתיבנא. ומיהו מה שכתב מהר"ם דנגעי הגוף לא מיטהרו אלא בקרבן כו' לא ידעתי כוונתו מה היא ואם הכוונה היא על ב' צפרים שמביא המצורע לטהרתו גם גבי בתים צריך לטהרת הבית שתי צפרים ואם כוונתו הוא על השלשה כבשים הא ליתא דאין טהרתו תלויה בהם ואין כפרתו מעכבתו אלא לאכול בקדשים וכמ"ש רבינו בפי"א מהלכות אלו. ודע דרבינו לא ביאר גבי נגעי בגדים ובתים מה יהיה דין גר תושב אלא העתיק המשנה כצורתה וכ' הר"ב תי"ט רפי"א דנגעים דאפשר דס"ל דתנא סמך אדלעיל דקתני וחוץ מגר תושב וה"ה הכא עכ"ד. עוד כתב אבל אין נראה כן מדברי הרמב"ם והרב כו' ובנוסחת הרב שבידינו איתא בפירוש ואפילו של גר תושב:

יב

והלוקח בתים מן העכו"ם יראו בתחלה. משנה רפי"ב דנגעים וכתב רבינו עובדיה יראו בתחלה והימים שהיה בהם הנגע כל זמן שהיו ביד עכו"ם אינם עולים להם מן החשבון ע"כ וכ"כ גבי בגדים וכ"כ הר"ש רפי"א ומיהו ימים שעמד בהם בנגעו בעודו ברשות העכו"ם אין עולין לו משבא לרשות ישראל לפיכך יראו בתחלה ע"כ וקשה דהא גבי ישראל נמי כל הימים שהיה בו הנגע ולא ראהו הכהן אינם עולים מן המנין. והנכון בזה מ"ש הרב בעל עץ חיים דר"ל דאפילו אי איתרמי דראהו כהן ברשות עכו"ם ונסגר כסבור של ישראל הוא אין עולים לו אותם ימים עכ"ד. כ' הרב בעל קרית ספר דאחוזת ישראל שמושכרת לעכו"ם שדר בה נראה דמטמאה דהא אחזותכם קרינן בה ואם חכר ישראל בית מהעכו"ם לא יראו בתחלה עכ"ד (א"ה עיין במה שכתב הרב המחבר לעיל פ"ט דין א'):

יד

בית הכנסת כו'. עיין פרק ד' מהלכות מעשר דין ו' ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף