משנה למלך/אישות/ז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה למלךTriangleArrow-Left.png אישות TriangleArrow-Left.png ז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
בני אהובה
חידושי רבנו חיים הלוי
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
שער המלך


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

י[עריכה]

הרי את מקודשת לי בזוזים אלו וכו'. דין זה פשוט בקידושין פרק האומר רב ושמואל דאמרי תרווייהו מקודשת אע"פ שנתאכלו המעות. ועיין בפ"ג דנדרים (דף כ"ט) דפריך בגמרא בפשיטות אילו אמר לאשה היום את אשתי ולמחר אין את אשתי מי נפקא בלא גט. וכתב הר"ן שם בשם הרשב"א שדין זה מוסכם מהכל. וראיתי להרא"ש שם שכתב דמאי דפשיטא ליה לתלמודא דאינה יוצאה בלא גט משום דגבי גט קי"ל כיון דפסקה פסקה ה"ה לענין קידושין דמקשינן הויה ליציאה. ולפי טעם זה אני מהסס בדין זה חדא. דבההיא דפרק המגרש (דף פ"ב) דבעי רבי אבא בקידושין היאך הדר פשטה ויצאה והיתה פסק רבינו ז"ל דהויא ספק מקודשת. א"כ ס"ל דלאו לכל מילי איתקש הויה ליציאה. ועוד דבההיא דגט דקאמר כיון דפסקה פסקה מגדולי המורים ז"ל חולקים בזה ורבינו ז"ל בפ"ח מהלכות גירושין פסק דאינה מגורשת כלל וכן הוא דעת הרי"ף וכמ"ש הר"ן בפרק המגרש וא"כ אי מקשינן הויה ליציאה אינה מקודשת כלל. ולפי סברת הר"ן ז"ל דגבי גט הויא ספק מגורשת ה"ה גבי קידושין ועיין בהר"ן ר"פ האומר שכתב דלדעת רבינו ז"ל אינה מקודשת כלל. ועיין עוד במ"ש בשם הירושלמי לחלק בין קידושי כסף לקידושי שטר ולא ראיתי לשום אחד מהמורים שחילקו חילוק זה בדוכתא דאמרינן היקשא דויצאה והיתה והדבר צריך אצלי תלמוד. ועיין בהר"ן ריש פ"ק דקידושין עלה דההיא דאם מקדשין במחובר לקרקע שכתב דקידושי כסף ושטר מקשינן הויה ליציאה ודוק היטב:

יב[עריכה]

האומר לאשה וכו'. (* א"ה לענין אם אמר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ולא אמר מעכשיו אם מצי לגרשה בתוך שלשים יום כיון דאינו מחוסר אלא זמן וממילא קא אתי או דלמא לאו בת גירושין היא נסתפק בזה הרב המחבר ז"ל והאריך בפרט זה ויתבאר לך לקמן פ"ו מהלכות גירושין דין ג' יע"ש): הרי את מקודשת לי מעכשיו וכו'. *(א"ה עיין בדברי הרב המחבר לקמן פ"ו מהלכות גירושין דין ג'):

יד[עריכה]

הנותן שתי פרוטות לאשה וכו'. (* א"ה עיין בדברי הרב המחבר בספר דרשותיו דרך ארוכ"ה (דף נ"ה ע"ג):

טו[עריכה]

האומר ליבמה הרי את מקודשת לי בזה לאחר שיחלוץ ליך יבמיך הרי זו מקודשת וכו'. כתב מרן בכ"מ דמקודשת גמורה משום דכיון דעכשיו נמי תפסי בה קידושין מספק לא הוי דבר שלא בא לעולם וכו'. ודברי מרן הללו לעולם תמהתי עליהם דאיך יתכן לומר שתהיה ודאי מקודשת ואם בא אחר וקידשה דאין קידושין תופסין בה מאחר דאם האמת הוא דאין קידושין תופסין ביבמה אינה מקודשת כלל וסברת ה"ה נראה שהיא אמיתית וכבר תמהו על סברת מרן הלזו אחריני זמנינו וכמ"ש מהרימ"ט בחידושיו לקידושין יע"ש: (* א"ה ועיין בדברי הרב המחבר לקמן פ"ט מהלכות אלו דין ו'):

כ[עריכה]

העושה שליח לקדש לו אשה והלך השליח וקדשה על תנאי אינה מקודשת. זה פשוט ומתבאר בכמה מקומות דכל ששינה השליח שליחותו אין דבריו קיימים וכמ"ש ה"ה. ונסתפקתי באומר לחברו צא וקדש לי אשה פ' והלך וקדשה קידושין דרבנן או ספק קידושין מהו. מי אמרינן דהויא מקודשת דרבנן או ספק מקודשת או דילמא הוי שינוי בשליחות דמצי למימר המשלח אני לא עשיתיך שליח אלא בקידושין ודאין מן התורה שאם יבא אחר ויקדשנה שלא יהיו קידושין תופסין בה אבל קידושין דרבנן או ספק קידושין דקידושי אחר תופסין בה לא ניחא לי ולפי זה דהוי שינוי בשליחות אינה מקודשת כלל. עוד אני מסתפק את"ל דהוי קפידא אם המשלח אומר שאינו מקפיד אלא דניחא ליה אף בקידושין דרבנן מהו. מי אמרינן אזלינן בתר דבוריה ותהיה מקודשת מדרבנן או לא. ומיהו לזה נ"ל דמילתא דפשיטא היא דאת"ל דהוי קפידא דלא הויא מקודשת אף שהמשלח אומר שאינו מקפיד דלא מצינו בשום מקום באותם שהביא הטור סימן ל"ה בשינוי השליח דקי"ל דאינה מקודשת שאם יאמר המשלח דאינו מקפיד דנימא דניזיל בתר דבריו ואף שיש לחלק בין נדון שלנו להנהו (דהריב"ה) דהתם השינוי הוא בפירוש דהמשלח אמר לו קדש לי אשה במקום פלוני והלך וקדשה במקום אחר וכן קדש לי אשה על תנאי והלך וקדשה בסתם או בהפך. אבל בנ"ד שאנו באים מכח אומדנא דקפיד משלח שיהיו קידושיה קידושי תורה עדיין אפשר לומר שנלך בתר דבריו ואם אומר שאינו מקפיד שתהיה מקודשת ומ"מ הנראה אצלי הוא דאת"ל דהוי קפידא לא אזלינן בתר דבריו ואף אם אומר שאינו מקפיד אינה מקודשת:
אך קשה מההיא דאמרינן בפ"ב דקידושין (דף נ"א) א"ר יעקב שמעית מיניה דרבי יוחנן תרתי וכו' חדא שאין אשה רוצה וחדא לפי שאין שניהם רוצים ולא ידענא הי מינייהו ע"כ. ופירש"י דנ"מ דבההיא דפריש בה רבי יוחנן לפי שאין אשה רוצה אם בדקנוה ואמרה רוצה אני ואינה מקפדת אין אנו צריכין לבדוק אותו דמסתמא מינח ניחא ליה ע"כ. מוכח מכאן דבכל מילתא דאיכא אומדנא דאיכא קפידא אם גילה דעתו דאינו מקפיד מהני והדבר צריך אצלי תלמוד. וראיתי להתוס' פ"ו דגיטין (דף ס"ג) ד"ה דקדמה שכתבו הו"מ למימר דאיכא בינייהו היכא דלא קפיד בעל ע"כ. ומיהו יש לדחות דכוונתם היא דגלה דעתו מקודם שאינו מקפיד אם תעשה האשה שליח לקבלה שיקבל הגט מיד שלוחו וכההיא דאמרינן בספ"ב דגיטין (דף כ"ד) טעמא מאי משום דאיכא בזיון דבעל הכא בעל לא קפיד. (* א"ה וכן מבואר בדברי הר"ן פרק כל הגט אמתניתין דהמביא גט בא"י וחלה ובהגהות מרדכי ר"פ האיש מקדש יע"ש). אך מדברי הרשב"א בחידושיו מוכח בהדיא דכל ששמע הבעל ולא הקפיד הוי גט וליכא משום בזיון יע"ש. ומיהו גם דברי הרשב"א יש ליישב ששמע הבעל קודם שקיבל שלוחה משלוחו ולא הקפיד אבל לעולם דלאחר קבלה לא מהני תו אמירתו שאינו מקפיד ודוק. (* א"ה עיין בתשובת מוהריק"ו שורש כ"ח הביא דבריו מרן הב"י סימן מ"ה דאם הבעל אומר שלא נתכוון לקידושין לכ"ע חיישינן לסבלונות יע"ש):
ובעיקר הספק שנסתפקתי לא מצאתי גילוי בשום מקום. ונראה דיש קצת ראיה לומר דלא הוי קפידא מההיא דאמרינן בפרק ב' דנזיר (דף י"ב) האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם חזקה שליח עושה שליחותו. ואמרינן התם ומודה ר' יוחנן באשה שאין לה לא בת ולא בת בת ולא בת בן ולא אם ולא אם אם ולא אחות ואע"פ שהיתה לה אחות ונתגרשה לאחר מכאן ע"כ. ואם איתא דהעושה שליח לקדש אין דעתו אלא על קידושי תורה אמאי לא קאמר דאף באשה שיש לה בת והיא יתומה קטנה שמותר באמה ואין לחוש שמא קידש בתה לפי שקידושיה הם מדרבנן. א"ו דהאומר קדש לי אשה דעתו הוא אף על קידושין דרבנן. ומיהו עדיין יש לחלק דשאני התם גבי יתומה דלית לה קידושי תורה ולפיכך המשלח שעשה אותו שליח שיקדש לו אשה סתם ותלה הדבר בדעתו של שליח אשר תמצא חן בעיניו שיקדשנה לו והלך השליח וקידש לו יתומה זו כי מצאה חן בעיניו מש"ה אמרינן דליכא הכא הקפדה דמשלח. אבל באומר צא וקדש לי אשה פלונית או באומר קדש לי אשה סתם והלך וקידש לו אשה בקידושין דרבנן והיה בידו לקדשה לו בקידושי תורה בזה אפשר דאיכא קפידא דמשלח דהוא היה רוצה בקידושי תורה שאם יבא אחר ויקדשנה שלא יהיו קידושין תופסין בה והדבר צריך אצלי תלמוד:
שוב ראיתי דראיה זו שכתבתי מפרק ב' דנזיר אינה ראיה כלל משום דאף דנימא דדעתו אף על יתומה שקידושיה מדרבנן מ"מ אכתי קשה דאמאי לא קאמר דמותר נמי במי שהיתה הקרובה שלה קטנה ביותר שאינה צריכה למאן וכמו שנתבאר שיעורין אלו בטא"ה סימן מ"ג וסימן קנ"ה יע"ש. וא"כ כי היכי דלא אפיקו הני מכללא משום דסמכו על המובן ה"נ אפשר לומר דלעולם אין בדעת המשלח שיקדש לו אשה יתומה שקידושיה מדרבנן והא דלא אפיקו מכללא אשה בקרובותיה בת מיאון משום דסמכו על המובן ומ"מ עדיין יש לחלק דשאני קטנה דאינה בת מיאון דלא הוצרכו למעטה משום דה"ל כמאן דליתא. אבל קטנה בת מיאון אם איתא דאין דעת המשלח על יתומה שאין קידושיה כי אם מדרבנן כל כי האי מילתא הוה להו לאודועי ולומר דמותר באשה שקרובותיה היא בת מיאון:
עוד נ"ל דאף דנימא שדעת המשלח הוא שיקדש לו אשה בת מיאון אף שאין קידושיה כי אם מדרבנן מ"מ מותר הוא בקרובה של זו לפי שהנראה מהסוגיא דנזיר שכתבנו הוא דאינו אסור כי אם בעריות של תורה והיינו דקאמר ומודה רבי יוחנן באשה שאין לה בת ולא בת הבן וכו' והם שבע עריות שנאסרו כשנושא אשה וכן פירש"י שם והביא מאי דאמרינן התם המקדש את האשה אוסר עליו שבע עריות משמע דאשה שאין לה שבע עריות הללו מותרות לו אף שיש לה שניות כיון דאין איסורן כי אם מדרבנן בכי האי מילתא לא גזרו לאסור עליו מספק. וכ"נ מדברי רבינו לקמן פרק ט' מהלכות אלו דין ו' שכתב האומר לשלוחו וכו' הרי זה אסור בכל אשה שיש לה קרובות שהם ערוה עמה כגון אשה שיש לה בת וכו' הרי שלא הזכיר כי אם עריות שהם מן התורה ודוקא כתב קרובות שהן ערוה וכ"כ הטור סימן ל"ה סעי' י"ב כדברי רבינו ז"ל ממש יעוין שם:
שוב ראיתי להר"ב פרישה שנסתפק בדין זה ובסוף הכריע מן הסברא דקרובות השניות מותרות וכ"כ בעל חלקת מחוקק ובעל בית שמואל ודחה דברי הט"ז דאית ליה דאף בקרובות דשניות אסור וכבר כתבנו דפשט הסוגיא ודברי הראשונים מוכח דבקרובות דשניות מותר. ולפ"ז נראה דיש ללמוד מכאן דאם היתה לזו בת או בת הבת והיתה יתומה בת מיאון שלא נאסרו קרובותיה בשביל זו אף דנימא דדעת המקדש הוא אף לאשה בת מיאון דכיון דאין איסור קרובותיה כי אם מדרבנן בכי האי מילתא לא גזרו. ובזה ניחא מה שלא הוציאו מהכלל אשה שקרובה שלה היא בת מיאון דכיון דביארו דאין לחוש אלא לקרובות שהן ערוה מן התורה ממילא מוכח דאשה שיש לה קרובה בת מיאון אינה אוסרת כיון שאין איסורה כי אם מדרבנן. ומ"מ עדיין לבי נוקפי בדמיון זה דאף דנימא דאינו אסור באשה שיש לה קרובות שניות אפשר דאסור באשה שיש לה קרובות מהשבע נשים ואע"פ שלא יהיו ערוה כי אם מדרבנן וכגון שהקרובה היא יתומה בת מיאון וצריך אני בזה להתלמד ממקום אחר. (* א"ה ועיין עוד בדברי הרב המחבר לקמן פרק ט' דין ו'):
עוד נסתפקתי באומר צא וקדש לי אשה סתם ובא השליח ואמר אחת מבנותיך מקודשת לפלוני מהו. דהא דקי"ל דכל כי האי גוונא הוו קידושין שאינם מסורים לביאה ואסור בכל הבנות וכולם צריכות גט וא"כ אין לך קפידא גדולה מזו דפשיטא שלא עלה בדעתו שיקדש לו אשה שיהא אסור לו לבא עליה ואדעתא דהכי לא עשאו שליח. ועלה בדעתי להביא ראיה לזה דחשיב קפידא ולא הוי קידושין מההוא דכתבו התוס' בפ"ק דקידושין (דף ז') אההיא דאיבעיא לן שתי בנותיך לשני בני בפרוטה מהו בתר נותן ומקבל אזלינן והא איכא ממונא או לא. שכתבו בסוף דבריהם וצ"ל שבירר לאיזה מהם כגון רחל לראובן ולאה לשמעון דאל"כ הוו קידושין שלא נמסרו לביאה ע"כ. וקשיא לי דמאי דוחקייהו דמיירי כשבירר דלעולם דמיירי כשלא בירר ואפ"ה שפיר מיתוקמא בעיית הגמרא דהא קי"ל דקידושין שאינם מסורים לביאה דהוו קידושין והשתא מיבעיא ליה אי בתר נותן ומקבל אזלינן הוו קידושין ושני הבנים אסורים בשתי הבנות ואי בתר דידהו אזלינן אין כאן קידושין כלל וא"כ מאי דוחקייהו דהתוס' לאוקומי בעיית הגמרא כשבירר. אך כפי מ"ש ניחא דהכא מיירי בשליח שהבנים עשו שליח לאביהם שיקדש להם אשה וע"ז כתבו התוס' דע"כ מיירי כשבירר דאי לא הוו קידושין שאינן מסורים לביאה וא"כ פשיטא דאינן מקודשות דאין לך קפידא גדולה מזו שיקדש להם אשה שתהא ביאתה אסורה. שוב ראיתי דכל זה אינו דמ"ש התוס' דמיירי כשבירר הוא משום דאותה בעיא רבא הוא דקמיבעיא ליה ורבא אית ליה בפרק ב' דקידושין (דף נ"א) דקידושין שאינן מסורים לביאה דלא הוו קידושין ומש"ה כתבו דמיירי כשבירר דאם לא בירר מאי קא מיבעיא ליה לרבא הא קידושין שאינם מסורים לביאה אינם קידושין וא"כ הן לו יהי דבתר נותן ומקבל אזלינן אין כאן קידושין משום שאינם מסורים לביאה. ולפ"ז מה שהביא בעל חלקת מחוקק סימן ל"א ס"ק י"ד דברי התוספות שכתבו דמיירי כשבירר ללא צורך כתב כל זה דהתוס' קיימי התם אליבא דרבא דאמר דקידושין שאינם מסורים לביאה לא הוו קידושין ומש"ה כתבו דמיירי כשבירר אבל לדידן דקי"ל כאביי מיירי אף שלא בירר וזה פשוט (* א"ה וכ"כ בספר בית שמואל ס"ק י"ו ואני תמיה ע"ז ממ"ש ר' ירוחם נכ"ב ח"ה דמיירי שפירש כל אחד בפ"ע דאל"כ ה"ל קידושין שלא נמסרו לביאה ואיהו גופיה פסק שם באותו חלק דקידושין שלא נמסרו לביאה הוו קידושין וכן משמע קצת מתשובת הרשב"א סימן אלף רל"ו יע"ש. וא"כ ע"כ לומר דס"ל כפירוש הראשון שכתב הרב המחבר דשליח שאני ודו"ק). ובעיקר הספק שנסתפקנו ראיתי הדבר מפורש הפך מ"ש בפרק ב' דקידושין (דף נ"ב). תני טביומי לזה ה' בנות ולזה ה' בנים ואמר אחת מבנותיך מקודשת לאחד מבני כל אחת ואחת צריכה ה' גיטין וכו'. הרי דגם בממנה שליח אמרינן דקידושין שאינן מסורים לביאה הוו קידושין והדין הוא פלא בעיני וצ"ע. (* א"ה כיוצא בזה הו"מ לאקשויי אהא דתנן בפרק האומר (דף ס"ב) המקדש בתו סתם אין הבוגרת בכלל ומפורש בגמרא כגון דשויתיה לאביה שליח ומשום דלא שביק איניש מצוה דרמיא עליה וכו' ואמאי איצטריך לה"ט תיפוק ליה דהבוגרת לא עשאתו שליח לקבל קידושין שאין מסורים לביאה והטור בסימן ל"ז כתב בשם הרמ"ה דאפילו אמרה ליה מפלוני היא וכל הקטנות והנערות מקודשות מספק יע"ש. וכתב מרן דמילתא דסברא היא ושכ"כ הר"ן ועמ"ש ר' ירוחם נכ"ב ח"ה בשם הר"מ נרבוני ולא הרגיש שום אחד מהם לומר דאין הבוגרת בכלל מטעם דאדעתא דהכי לא עשאתו שליח ובשינוי כל דהו פקע תורת שליחות מהשליח כ"ש בשינוי גדול ועצום כזה דהעיקר חסר. איברא כי יש קצת פנים לחלק דשליח דעלמא שאני דשייך לומר דמשום דשינה דיבורו ולא עשה כאשר צוהו מיקפד קפיד ואומדנא דמוכח טובא דע"מ כן לא עשאו שליח משא"כ בבן או בת דמשוו שליח לאבוהון דאיכא למימר דמחמת כיסופא דידיה סברו וקבילו כל אשר הוא עושה כאילו נעשה ונגמר על ידם שהרי אמרו דעל הסתם לא חציף איניש לשווייה לאבוה שליח ויש סמך לסברא זו בדברי הרמ"ה שהביא הטור סימן ל"ה דמחלק בין אב לאיניש אחרינא יע"ש):

כא[עריכה]

אמר לו קדשה לי במקום פלוני וכו'. משנה בפרק האיש מקדש ופירש"י אינה מקודשת דדוקא קא"ל מקום פלוני שיש לי שם אוהבים ואם בא אדם לומר עלי דברים בפניה ימחו בידו ע"כ. וכתב מהריק"ו שורש קע"א וז"ל ומשמע שדרך בני אדם לחוש פן יבאו בני אדם להסיר אשה ולהדיחנה מעל ארוסה דפשיטא דאין לומר פן ידברו עליו לפני הקידושין ויאמרו עליו ויניאו אותה מלהתקדש לו דא"כ אמאי אינה מקודשות היכא דקדשה במקום אחר מאי איכפת ס"ס נתקדשה לו א"ו צ"ל דאע"ג דנתקדשה לו ירא פן יניאו אותה מלהנשא לו כו' יע"ש. והא ודאי לא מכרעא דאפילו נימא דטעמא משום פן ידברו עליו לפני הקידושין ויניאו אותה מלהתקדש לו מ"מ כיון דמשום האי קפידא עביד אפי' דסוף סוף נתקדשה לו הא לההוא מקום לאו שליח שווייה ואיהו מדעתיה קדשה לו ודו"ק:

כב[עריכה]

אע"פ שחזרו בתוך כ"ד כו'. בפי"נ והלכתא תוך כ"ד כדיבור דמי לבר מע"ז וקידושין וכתב הריב"ש סימן רס"ו דהיינו במקדש עצמו שמקדש האשה וחזר בו אבל בעד המעיד חוזר בו תוך כדי דיבור (א"ה עיין בתשובת מהריב"ל ח"א סימן ל"א דס"ד) ועפ"ז ביטל אותם העדיות וכתב וז"ל ומזה הלשון נראה שוידא"ל הנזכר כשאמר זה עדיין לא היה עדותו נגמר לגמרי וכו' שהרי אפשר שבונפי"ל קריגו"ד העיד תיכף לעדותו של וידא"ל תוך כדי דיבור כו' יע"ש באורך. והא דהרב מיקל בקידושין משום ספק הוא לפי שהדיינים האחרונים כתבו ובגו מיליא אלין סיים בגמר סהדותיה וידא"ל וא"כ כדי ליישב דבריהם צ"ל שבונפי"ל העיד תוך כדי דיבור דוידא"ל:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף